לא: כל פסולי המוקדשין
פרק חמישי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במעשר
גמ'
בהמה של יתומים כו'. אפי' לרבא דשרי לגדול בהבלעה
אלא לפני פדיונו. ודמים להקדש: נשחטין. בתמיה. והיאך
ב א מיי' פ"א מהל' בכורות
א) [לקמן לב:], ב) תמורה ה:
הל"ג ויח [ופ"א מהל'
ח. ב"ק יג. [לקמן לב.],
הוצרך רב ששת להעמיד בשל יתומים דמשמע ליה
יכול י] למוכרו להוציא לחולין לאחר שחיטה: הא בעי העמדה והערכה.
ג) יבמות צו:, ד) שם צז.
איסורי מזבח הל' יב] טוש"ע
מתני' בלא הבלעה דומיא דפסולי המוקדשין באיטליז:
דבהמת הקדש אינה נפדית אלא מחיים דכתיב (ויקרא כז) והעמיד
סנהדרין צ: ע"ש, ה) [דתנן],
יו"ד סי' שו סעי' ו:
מבליעו בחלבו. דאסור למכור
ג ב מיי' פ"ו מהל' בכורות
ו) סוכה לט., ז) [לקמן לב:],
את הבהמה לפני הכהן והעריך אותה הכהן וגו': הניחא למ"ד.
הבשר אלא החלב והעור
כ]
ח) [צ"ל הוא], ט) שייךלמתני',
הל"ה [ו]:
בפ' בתרא דתמורה (דף לב:) קדשי
והגידין ויש לדקדק
ד ג מיי' שם הל"ז:
י) של צ"ק, כ) [דף לב.],
ה ד מיי' שם הל"ח:
ל) [כשנמכר רש"ש], מ) שייך
גמ' כל פסולי המוקדשין הנאתן להקדש
מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה
מכאן דאפי' מאן דאסר לקמן (דף לב:)
❖
ו ה ו מיי' פ"ח מהל' שמיטה
לדף לב ע"א,
❖
איכא לאוקומי דנפדין ונמכרין לאחר
להמנות עובד כוכבים על הבכור
אימת אילימא לאחר פדיונו הנאתן להקדש
ויובל הלי"א:
שחיטה: אדמעיקרא. כשהבעלים
חלבו מיהא שרי דכעור חשיב ליה
הנאתן דבעלים הוא אלא לפני פדיונו נשחטין
תורה אור השלם
פודין אותן מתחלה מיד ההקדש איכא
כיון דאסור באכילה לישראל ומיהו
הא בעי העמדה והערכה הניחא למאן דאמר
שיטה מקובצת
א)
שמנו של גיד דלא אסור מדאורייתא
הנאה להקדש אי שרית ליה לזבוני
1. אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר
קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה
א] מר דנמכרין באיטליז:
כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה
איפשר דאסור אבל הלכה כרבי
באיטליז לאחר פדיון יא] טפי ופריק:
ב] מילתא קשיא ליה:
קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק
אלא למאן דאמר היו בכלל העמדה והערכה
עקיבא דשרי לעובד כוכבים אפי'
ט) שהנאתן לבעלים. שאין נותנים
ג] מברייתא הכא במעשר:
עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם
מאי איכא למימר אלא לעולם לאחר פדיון
ד] אבידה דיתומים נגעו:
הבשר כמו כא] שמפרש לקמן:
שום דמים להקדש על י) בכור ומעשר
תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ
במדבר יח יז
ה] ששת ואיקפד: ו] דובבות.
אם כן מעשר בהמה מעשר בהמה
לַיְיָ:
ומאי הנאתן להקדש אדמעיקרא דכיון דשרי
בהמה: לא תפדה. אך בכור שור
2. לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע
גליון. רש"י פי' נעות תימה
תרי זימני ל"ל. יש מקומות
או בכור עז לא תפדה וגו' (במדבר
דאיך בא דובבות לנעות
(ב)
וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר
להו מר א] נמכרין באיטליז ונשחטין באיטליז
ואמר ר' מנחם חסיד ז"ל
יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ
דדייק כי האי גוונא בריש בבא מציעא
יח) ומשמע בעלים אין פודין אותן
ונשקלין בליטרא טפי ופריק מעיקרא: חוץ מן
שראה בפירושי ארץ יון
יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל:
(דף ב.) גבי זה אומר אני מצאתיה
אבל נמכר הוא לאחרים משיבא ליד
דובבות לשון זבות
ויקרא כז לג
הבכור ומן המעשר שהנייתן לבעלים: בשלמא
3. אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים
דמתרגמינן זבה דייבא
דפריך והא זה וזה קתני ובריש נדרים
כהן: לא יגאל. והיה הוא ותמורתו
כלומר שפתותיו זבות כאדם
בכור א באיטליז הוא דלא מיזדבן הא בביתיה
אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶּלָה:
(דף ד:) פריך אסור אסור למה לי
יהיה קדש לא יגאל יב] ואין נמכר
תהלים סא ה
הישן ונוטף ריר מפיו וה"נ
מיזדבן אלא מעשר בביתיה מי מיזדבן
4. וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ
קאמר גבי כומר של ענבים
ובריש סנהדרין (דף ג.) פריך שלשה
דגמרינן לא יגאל דהכא מלא יגאל יג]
כיון שאדם נוגע בו דובב
לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב
והתניא בבכור נאמר לא תפדה ונמכר חי
כדמפרש לקמן בשמעתין : ושנייה
שלשה למה לי עוד בההוא פירקא
ב)
1
כ)
(ג)
ומיהו בירושלמי בפ'
שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים:
❖
במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי
מצטרפין שקלים כיון
שיר השירים ז י
(דף ח.) וכי תימא פרושי קא מפרש
בקדמותא מברייתא. ופירקה בהשכמת
ב
2
שאומרים הלכה מפיהם
מאי זמון ברכת זמון והתניא זמון
הבקר מברייתא. ולקמן מפרש מאי
ולא שחוט לא תם ולא בעל מום הא מילתא
שפתותיהן מרחשות עמהן
שלשה וברכת הזמון בשלשה ובפ'
ברייתא ושני לה הכי הכא מתני'
כב]
בקבר. גי': ז] זעירא ואמרי
הגהות הב"ח
איקשיא ליה לרב ששת באורתא ושנייה
ב]
ליה ר' שמעון בר נזירא
בתרא דמועד קטן (דף כב:) דמפרש
במעשר בהמה כו': השב אבידה.
(א) גמ' רב אידי: (ב) רש"י
בקדמותא מברייתא ג] גבמעשר בהמה של
מאי: ח] אותו וכיצד מוכרין
לשמחה ולמריעות שלשים יום פריך
שאין יכולין לאוכלו כולו ויסריח
ד"ה לא תפדה וכו' שור או
יד]
אותו מבליעים בעורו
יתומים עסקינן ומשום השבת אבידה נגעו
בכור כשב או בכור עז לא
ד]
ובחלבו ובגידיו ובקרניו
והתניא לשמחה שלשים ולמריעות
ובמעשר בעל מום קמיירי: נגעו בה.
תפדה: (ג) ד"ה לא יגאל וכו'
מכלל דגדול: ט] מהא דתנן:
בה (א) רבי אידי סרסיה דרב ששת הוה
שלשים יום ובפרק בית כור (ב"ב דף
להתיר: סרסיה. שמעיה: אמרה
בשמעתין דחרמים הס"ד:
י] יכול למוכרן להוציא:
(ד) ד"ה הלוקח וכו' דכל
שמעה מיניה אזל אמרה בי מדרשא ולא
יא] פדיון אטפי ופריק:
קד.) פריך אני מוכר לך אני מוכר לך
בבי מדרשא. להאי פירוקא: מאן
האילנות: (ה) ד"ה ורבנן
יב] ואינו נמכר: יג] יגאל
❖
אמרה משמיה שמע רב ששת איקפד
תרי זימני למה לי ותימה דבכמה
דעקץ. מי הוא שעקצני ונשכני שלא
ה]
הוא דגזרו לאחר שחיטה:
דחרמים כדמפרש: יד] יכולין
לאוכלן: טו] ימים כדי
אמר מאן דעקיץ ליעקציה עקרבא ורב ששת
דוכתי לא פריך כי האי גוונא בפ"ק
אמרה משמי תעקציה עקרבא שמתא:
שידחקו: טז] למכור הבשר
דחולין (דף טז:) גבי נעץ סכין בכותל
דובבות. נעות והנאה הוא לו שדומה
מאי נפקא ליה מינה דאמר רב יהודה אמר
אלא: יז] לולב. לולב לוקח:
גליון הש"ס
ג)
יח] תיבות פירות שנלקטו
ושחט בה שחיטתו כשירה דקאמר
כחי: כומר ענבים. שאוספן בכלי
רב מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי
3
גמ' ורבנן ההוא דגזרו. ע'
בשביעית נמחק: יט] אלא
❖
התם פרושי קא מפרש מאי במחובר
אחד שבעה ימים או שמנה ימים
זבחים ט ע"א תוד"ה למאי:
בשביל בשר גזור:
איפשר לאדם לגור בשני עולמים אלא אמר
שידחקו ויתבשלו: מאי ברייתא.
לקרקע סכין דלא מבטל ליה ולא
טו]
כ] מבליעו בעורו ובחלבו:
דוד רבונו של עולם יאמרו דבר שמועה מפי
כא] כמו שאפרש לקמן:
דאמרן לעיל ושנייה מברייתא:
פריך שחיטתו כשירה תרי זימני למה
כב] זימון בשלשה וברכת:
מוסף רש"י
בעולם הזה דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון
ד)
מבליעו בחלבו. דאסור למכור בשר
לי ובפרק גיד הנשה (חולין דף צח.)
טז]
כג] ולא פריך חייבין תיבת
❖
טפי ופריק מעיקרא.
בן יוחי כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה
קאמר נמחק:
גבי ביצים טהורות ששלקן עם ביצים
אלא החלב והעור והגידין ימכור
בשביל שפדיונו להקדש הקילו
מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר
טמאות דקאמר פרושי קא מפרש ולא
ויבליע לו בהן דמי הבשר שימכור לו
עליהן להיות נשחטין באיטליז
ו]
ונמכרין באיטליז ונשקלין
רבינו גרשום
פריך אסורות אסורות למה לי ובפ'
העור והגידין ביוקר כמה ששוה הכל
ואמר רבי יצחק בר זעירי ז] מאי קראה 4 וחכך
בליטרא, כדי שירבה הפודה
כל הבשר (שם דף קיג.) גבי דג טהור
ויתן לו הבשר במתנה: מאי קאמר.
כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי
אותן בדמיהן מתחילה (זבחים
הניחא למאן דאמר קדשי
עה:). בבכור נאמר לא
מזבח לא היו בכלל העמדה
שמלחו עם דג טמא דקאמר פרושי קא
מעיקרא תני מוכרין אותו דמשמע
ישנים ככומר של ענבים מה כומר של ענבים
תפדה. בבכור תם נאמר
והערכה. קתני נשחטין
מפרש ולא פריך מותר מותר למה לי
כדרכו והדר תני מבליעו: דגדול.
אך בכור שור וגו' לא
אפי' לפני פדיונן ולבתר
כיון דאדם נוגע בו דובב אף תלמידי חכמים
תפדה, פדיון הוא דלית ליה
ובהגוזל קמא (ב"ק דף צח:) גבי נתן
שאינו יתום: הלוקח לולב. לוקח
הכי יכול לפדותן ולא
יז]
כיון שאדם אומר דבר שמועה מפיו דובבות
דליפוק מקדושת בכור למכור
בעו העמדה: אלא למאן
לאומנין וקלקלו דקאמר פרושי קמפרש
אדם בשביעית מעם הארץ יח] פירות
באיטליז ולישקול בליטרא (ב"ק
דאמר היו מאי איכא
שפתיו בקבר מאי ברייתא דתניא מעשר
ולא קאמר חייבין לשלם תרי זימני
שנלקטו בשביעית משום דבת ששית
כג]
יג.) פדיון הוא שאין לו
למימר. היכי יכול לפדותן
שיכנס הפדיון בקדושה והוא
לאחר שחיטה: אדמעיקרא.
בהמה של יתומים מוכרין אותו ומעשר בהמה
למה לי ובגיטין פ' השולח (ד' מב:) גבי
שנכנסת לשביעית היא (ד) וכל
ד
יצא לחולין (תמורה ח.) שאין
דבשעת פדיונן הוי הנאה
ששחטו מבליעו בעורו בחלבו ובגידו ובקרניו
כל נכסי נתונים לפלוני ופלוני עבדי
האילנות הולכין אחר חנטה חוץ
הבעלים יכולין לפדותו ולנהוג
להקדש דמוסיף על פדיונן
בו מנהג חולין כגון גיזה
בשכר שיהא רשאי למוכרן
דקאמר פרושי קמפרש ולא פריך ולא
מאתרוג ואתרוג אינו רשאי ליקח
מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר מעשר בהמה
. ונמכר חי.
ועבודה (שם ה:)
באיטליז: במעשר נמי לא
קנו ולא קנו למה לי וי"ל דבכל הני
בשביעית אע"ג דחנטה בששית משום
אבל נמכר הוא חי ולוקח יאכלנו
יגאל ואינו נמכר דיליף
של יתומים מוכרין אותו ח] בהבלעה מכלל
בקדושתו כשיומם או אם הבית
מחרמים דכתיב בהו לא
דוכתי דפריך תרי זימני למה לי לא
דאתרוג בתר לקיטה אזלינן ופירות
דגדול בהבלעה לא מאי שנא מהא (דתניא)
קיים יקריבנו (ב"ק יג.) שאם
ימכר ולא יגאל מה להלן
ט] ה)
שייך לומר כל כך פרושי קמפרש
שביעית היא ואין מוסרין דמי פירות
נפל בו מום יכול למוכרו לכהן
מכירה עמו אף כאן מכירה
הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו
ו) ה
בתורת בכור, דלהכי כתיב לא
עמו: ושנייה באקדמותא.
כמו בהנך דוכתי דלא פריך:
שביעית לעם הארץ שעושה בהם
תפדה לאשמועינן דבמכירה
אתרוג במתנה לפי שאינו רשאי ללוקחו
בשחרית מברייתא. דלקמן.
ואף
סחורה ואינו מבערן בזמן הביעור
מ)
רב שמואל בר רב יצחק
שרי (תמורה ה: ועי"ש בהגהות
הכא במתני' דמשמע
בשביעית והוינן בה לא רצה ליתן לו במתנה
סבר לה להא דרבא. פי'
כשכלה לחיה שבשדה: התם לא
הגר"א) ויאכל בקדושה וזו
דמעשר באיטליז הוא
היא הקדושה שלא ישחטנו
דלא מזדבן הא בביתיה
מאי ואמר רב הונא מבליע לו דמי אתרוג
מקרא אחרינא ולא מטעמיה:
מוכחא מילתא. משום דדמיו
ו
באיטליז ולא ישקלנו בליטרא
מזדבן לאחר פדיונן ולאחר
דלא
קלים ואינו ניכר שהבליעם בלולב
בלולב התם לא מוכחא מילתא הכא מוכחא
(שם ח.). במעשר נאמר
שחיטה: במעשר בהמה
לא יגאל. וגמרינן (לקמן
של יתומים עסיקי' ומשום
אבל הכא אפילו דבהבלעה נמי
מילתא אמר רבא א"כ מעשר בהמה תרי זמני למה לי אלא אמר רבא הכי
לב.) האי לא יגאל מלא יגאל
השב אבידה. דמטעמ'
מוכחא מילתא דמוכר הבשר דהדבר
דחרמים, דכתיב בהן לא ימכר
שלא יפסידו התירו אבל
קאמר מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו כדרכו ומעשר בהמה דגדול ששחטו
ולא יגאל, מה להלן מכירה
לגדול לא: סרסיה. שמעיה
ידוע שאין עור נמכר כולי האי
מבליעו בעורו בחלבו בגידו ובקרניו אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב והיה הוא
עמו אף כאן מכירה עמו,
ואית דאמרי מתורגמניה:
בדמים יקרים: אם כן. דכולה
הלכך אינו נמכר לא חי ולא
שמעה מיניה. הא במעשר
ותמורתו יהיה קודש לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל
ז)
שחוט כו' (ב"ק יג.). יאמרו
של יתומים עסיקינן: מאן
חדא קתני: תרי זימני. מעשר
דבר שמועה מפי בעולם
עקץ. כלומר שעקצני שלא
מחיים הא לאחר שחיטה נגאל $ ורבנן ח) (ההוא) דגזרו לאחר שחיטה אטו
בהמה דתני בברייתא ל"ל: והיה
הזה.שיהיו שפתי נעות בקבר
רצה לומר הלכה משמי:
לפני שחיטה דבר הנישום מחיים גזור רבנן לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה
כאילו אני חי (יבמות צז.).
הוא ותמורתו. במעשר בהמה כתיב
דובבות מנענעות: לדור
דובבות. נעות, לשון דבר
בשני עולמים ביחד. אלא
דבר
ומהאי לא יגאל נפקא לן דאינו
(וי"ג דבב) שמרתיח ומבצבץ
זה [שאמרו] דובבות כלומר
נמכר
הילכך כי אסריה קרא למכור דומיא דעשיית תמורה הוא
דאסר ליה: אימתי עושה תמורה מחיים. ה"נ אימתי אינו
(שם). כומר. כלי שמניחין
שאמר הלכה משמו דובבות
בו ענבים עד שמתחממין
בעולם הזה ושפתיו דובבות
נגאל לא אמרה תורה אלא מחיים אבל לאחר שחיטה נמכר: ורבנן (ה) גזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה. כדקתני לעיל אינו
ויינו נוח לצאת, כמו מכמר
בעולם הבא: ככומר של
נמכר
לא חי ולא שחוט: דבר הנישום. נמכר ל) מחיים כגון הבשר
שכל
חשיבות דבהמה אינו אלא יט] בבשר גזור רבנן לאחר שחיטה:
בשרא דתמיד נשחט (שם).
ענבים. כשמתחילין לבסוס
דובב.היין רוחש ונע ויוצא
כיון שנוגע בו דובב.
ושאינו
למעלה, דובב פריט"ה (שם).
השמרים משמיע קול: מאי
ברייתא. דאמרן ופרקה מברייתא: מבליעו בעורו. שמוכר לו העור כ"כ ביוקר כדי שיהו דמי בשר מובלעין לתוכו וכן בחלבו וגידו הלוקח לולב מחבירו. לי נראה דהלוקח לולב מעם הארץ גרסינן, דהא בעם הארץ קמיירי, כדאמרינן בגמ', ועם הארץ לגבי חבר לא
קרי ליה חבירו, ואי לוקח נמי עם הארץ מי ציית לן להחזיק חבירו בחשוד (סוכה לט.). נותן לו אתרוג במתנה. חבר שקנה הושענא כולה
ובקרניו דמותרין למכור דלאו בני אכילה נינהו. מכלל דמעשר של גדול: לולב בשביעית. מותר למכור. לפי שאינו פירי: אתרוג
מעם הארץ בשביעית, יבקש ממנו ליתן לו אתרוג במתנה (שם). מבליע לו דמי אתרוג בלולב. ימכור לולב ביוקר עד שיתן לו אתרוג
במתנה. שאינו רשאי למכור פירי: התם בהבלעה באתרוג לא מוכחא מילתא דמוכר לו אתרוג משום דדמי אתרוג אינו אלא פשוט
במתנה (שם).
ואינו מגוף הלולב ולא מינכרא מילתא דהבלעה כלל אבל הכא כי זבין ליה עור בהמה בדמי בשר ובדמי עור מוכחא מילתא דזבין
ליה בשר בהבלעה להכי דגדול אפי' בהבלעה לא: אמר רבא א"כ. כדתריץ אביי דמעשר בהמה של יתומים א) ביוצא המוכר
אותו מבליעו כו' מעשר בהמה מעשר בהמה דקאמר ברייתא תרי זמני למה לי אלא אמר רבא כו': אימתי אינו נגאל. אינו נמכר: דבר הנישום מחיים. היינו בשר דאדם שם מחיים כמה שוה הבכור גזרו רבנן לאחר שחיטה דאינו נמכר אטו קודם שחיטה דאסור:
א) נראה דצ"ל מיירי כגוונא דסיפא דהמוכר אותו מבליעו וכו' מעשר וכו'.