הלוקח
עובר חמורו
פרק ראשון
בכורות
ה. תורה אור
מסורת הש"ס
קוביוסטוס. במקום אחר חולין (דף צא:) פרש"י גונב נפשות
ופסקו. משעת החשבון של חומש הפקודים ואילך: טעמיה.
ז)
א) [לקמן נו. וע"ש ברש"י מנחות
1. בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
סז. פד: ב"ב קמג.], ב) [קדושין
מוהיה כי יביאך והדר והעברת: מצוה זו. של בכורות שבשבילה
ואין עניינו כאן ה] גבי גביית כסף ובפרק המוכר
בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל
לז:], ג) [ברכות מז. שבת טו. עדיות
הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה
תיכנס לארץ ולהכי סמכינהו רחמנא להדדי: ואפכיתו נמי לרבי אלעזר.
פירות (ב"ב דף צב:) גבי עבדים וסתם עבדים אינן גונבי נפשות ור"ח
פ"א מ"ג], ד) [ע' רש"י דחולין כז:
וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף
ד"ה ועוד שאלו וכו' משמע
פירש משחק בקוביא והא דאמר מ)בבראשית רבה שלחני נא כי עלה
ואמריתו (ג) ריש לקיש חזאי בחלום ב]
ומתריץ ליה למילתיה דריש
וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת
דגרסתו הכא רבן גמליאל וכן בתוס'
שמות לח כו
וַחֲמִשִּׁים:
לקיש והא ר' אלעזר תלמידו דר'
השחר וכי גנב או קוביוסטוס אתה
כתובות נח: ד"ה קוביוסטוס וכו'
2. וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת
העתיקו ר"ג אכן בערוך איתא שאל
יוחנן הוה: א"ל. האי דלא קדשו
שאתה מתיירא מן השחר דרך
ופסקו בשלמא ריש לקיש כדאמר (א) טעם
אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי
קונטרוקוס הגמון את ר"י בן זכאי],
הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת
דקאמר ר' יוחנן היינו דלא הוצרכו
משחק בקוביא להטמין עצמו לפי
אלא לר' יוחנן מאי טעמא אמר ר' אלעזר ר'
ה) [גירסת ע"י אותן שלש מאות],
א)
הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן:
לקדש אם רוצה להקריבן אינו צריך
שמפסיד ממון בשחוק ומתחייב
ו) ב"ב צ. [מנחות עז.], ז) כדאמר
שמות לח כז
יוחנן חזאי בחילמא דמילתא מעליתא אמינא
טעם טעמיה כו'. צ"ק, ח) [דף ד:],
בהקפה: ומחצה שלם לא החזיר.
3. וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת
להקדישן כשאר בהמות חולין שהרי
ט) דמאלף. צ"ק, י) קרא אלא. צ"ק,
אמר קרא לי יהיו בהוייתן יהו ורבי יוחנן והיה
כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה
הן קדושין היו משעה שנולדו דהיינו
לא הזכיר לו פסוק ואת האלף ושבע
כ) ומנה מאתים. צ"ק, ל) צ"ל ס'
וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:
כי יביאך והעברת מאי עביד ליה ההוא מיבעי
סלעים. צ"ק, מ) [הא דלא מייתי
שמות לח כה
נמי כדלעילח) דלר' יוחנן קדשו בכורות
מאות וחמשה ושבעים עשה ווים
4. וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת
מש"ס דחולין צא: דעסקו בה וע"ש
ליה לכדתנא ב) דבי רבי ישמעאל עשה מצוה
לעמודים השר לקנטרו נתכוון:
במדבר: בלשון רבו. אע"ג דתרוייהו
בתוס' צ"ע], נ) יש לדקדק מתוך
וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים
מנא
זו שבשבילה תיכנס לארץ אמר ליה רב
מה אמרה דבר זה מלבד קושיא זו
כי הדדי הוו פירושייהו אפ"ה קאמר
ליה. נ) פירוש יש לו לדקדק
לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם
הס"ד. צ"ק, ס) צ"ל אלא
וְחִשַּׁק אֹתָם: שמות לח כח
מרדכי לרב אשי אתון הכי מתניתו לה אנן
ליה בלשון שלמדתיה: קונטרוקוס.
דבר זה מתוך מה אמרה
בפרוטרוט ש"מ דמנה של קדש כו'
5. וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים
מלבד קושיא זו: הרי כאן שבעים
והד"א. צ"ק, ע) ופריך ומי. צ"ק,
שם שר: בפרטן של לוים. בגרשון
כִּכָּר וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת
איפכא מתנינן לה רבי יוחנן אמר לא קדשו
פ) דכתובת אלמנה דאורייתא מנה.
שמות לח כט
שָׁקֶל:
כתיב (במדבר ג) שבעת אלפים וחמש
ואחד מנה. ולא מנאן הכתוב ס) אלא
בכורות במדבר וריש לקיש אמר קדשו
צ"ק, צ) הא אמרי' דסלע ד' דינרים.
6. וְהַשֶּׁקֶל עֶשְׂרִים גֵּרָה עֶשְׂרִים
בפרוטרוט: ומנה של קדש כפול
צ"ק, ק) ור"י פי' דתוספת אחת
מאות ובקהת כתיב (שם) שמונת
שְׁקָלִים חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים
בכורות במדבר אמר ליה ואפכית נמי תיובתא
היתה ובימי יחזקאל הוסיפו על
עֲשָׂרָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל הַמָּנֶה
אלפים ושש מאות הרי ששה עשר
היה. אבל שקלים של חול ושל קדש
❖
הסלע ועשאוהו של כ"ד מעין
יִהְיֶה לָכֶם: יחזקאל מה יב
ואפכיתו לה להא דרבי אלעזר א"ל לא קדשו
אלפים ומאה ובמררי כתיב (שם)
שוין היו וא"ת מכל מקום למנינהו
וממילא נתוסף של חול ושל קודש
(להו) לא הוצרכו ליקדש אי הכי היינו דידן
וה"פ. צ"ק, ר) צ"ל עשרים שקלים
ששת אלפים ומאתים הרי שנים ועשרים
במנין ו] ולימא ל"ה מנים וחצי וכן
חמשה ועשרים שקלים עשרה
רבינו גרשום
קמ"ל חייב אדם לומר בלשון רבו שאל
אלף ושלש מאות ובכללן כתיב (שם)
בסמוך דקאמר שהרי כאן צ"ו מנים
ג)
וחמשה שקל המנה יהיה לכם והיינו
ששים שקלים בין הכל אבל משקלים
בכורות במדבר ולא פסק
קונטרוקוס השר את רבן יוחנן בן זכאי
כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים
היה לו למנות במנה ולימא ארבעים
ד)
של עכשיו שנעשו כ"ד לית בה אלא
קדושה. ור"ל אמר [קדשו ופסקו
אלף: (ד) מחצית השקל בשקל
ושמנה מנים והוי המנים טפי שלם
בפרטן של לוים אתה מוצא עשרים ושנים
חמישים בשקל קודש וכ"ה של חול
אף] דכתיב פקוד [מ"מ] קדשו
ומה שלא מנה הכתוב בבת אחת
ופסקו: בשלמא לר"ל. דאמר
הקדש. לגלגלת לשש מאות אלף
י"ל דמשקל של מנה לא היה עדיין
אלף ושלש מאות בכללן אתה מוצא עשרים
ששים שקלים המנה וכן לחלק בענין
קדשו ופסקו כדקאמר טעמא
ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים
בימי משה ולא משתמיט קרא
זה יש לפרש לפי ששלשה ענייני
ושנים אלף ה) ושלש מאות להיכן הלכו א"ל
דכניסתן לארץ ישראל קדשו
הרי מאתים ואחד ככר וי"א מנה.
באורייתא דלכתוב מנה תדע דבפ"ק
משקלות כו'. כצ"ל והד"א. צ"ק,
בכורות אלמא דקדשו במדבר
❖
אותן שלש מאות בכורות היו ואין בכור
ש) צ"ק מ"ז,
ופסקו: אלא לר' יוחנן. דאמר
ככר הוי ששים מנה ומנה מאה דינר
דכתובות (דף י:)
גבי אלמנה אמרי'
לא פסקו מאי טעמא: ר' יוחנן
מפקיע בכור מאי טעמא אמר אביי דיו לבכור
שהן חמשה ועשרים סלעים ושקל
נקראת אלמנה על שם מנה דעתידי
חזאי בחילמא הילכ' מיסתייעא
שיפקיע קדושת עצמו ועוד שאלו בגיבוי
מילתא דמפרישנא טעמא שפיר
הגהות הב"ח
דאורייתא הוי סלע. חשוב ס' פעמים
רבנן דמיתקני לה כתובה מנה ע) ומי
אמר קרא והיו בהווייתן יהו
כסף אתה מוצא מאתים ואחת ככר ואחת
כ"ה תמצא בככר אלף וחמש מאות
כתב קרא לעתיד ואמאי לא דייקי'
(א) גמ' ריש לקיש כדאמר
דקדשו ולא פסקו: שבשבילה
טעמיה אלא: (ב) שם מנא ליה
תיכנס לארץ. בזכות שתקיימה:
עשרה מנה דכתיב בקע לגלגלת מחצית
סלעים שהן שלש אלפים חצאי שקלים
פ) כתובת אלמנה דאורייתא אלא ודאי
1
אילימא מיניה דכתיב ואת
ואפכיתו נמי תיובתא. דקאמר
תמצא לשלש אלפים ישראל ככר כסף
לפי שלא היה מנה בימי משה:
השקל בשקל הקדש וגו' ובנתינת הכסף אתה
האלף ושבע מאות וחמשה
איתיביה ר"ל לר' יוחנן ואפכיתו
והשקל עשרים גרה. היינו
ושבעים עשה ווים לעמודים
נמי להא דר' אלעזר דאמריתו
לשלש מאות אלף מאת ככר לשש
מוצא מאת ככר דכתיב ויהי מאת ככר
2
שהרי כאן שבעים ואחד
ר"ל חזאי בחלמא: א"ל. לא
מעין כדמתרגם כ' מעין
מאות אלף מאתים ככר ולשלשה
מנה ולא מנאן הכתוב: (ג) רש"י
מפכינן דהכי קא משמע לן
הכסף לצקת וגו' משה רבכם גנב היה או
ד"ה ואפכיתו וכו' ואמריתו
סלע ותימה האמר סלע ד' דינר
אלפים אלף וחמש מאות סלעים
צ)
ללישנא דידן. מאי לא קדשו
קוביוסטוס היה או אינו בקי בחשבונות נתן
אר"א (אמר) ריש לקיש:
דאמר ר' יוחנן לא הוצרכו
ולחמש מאות איש ר"ן סלעים ולחמשים
ושש מעה כסף דינר אלמא איכא
(ד) ד"ה בפרטן וכו' אלף הס"ד
ליקדש בכורות במדבר שהרי
מחצה ונטל מחצה ומחצה שלם לא החזיר
איש כ"ה סלעים הרי אלף ות"ש
כ"ד מעין בסלע ופר"ת שתי פעמים
ואח"כ מ"ה בקע לגלגלת
קדשו במצרים ולא פסק קדושה
מחצית השקל בשקל הקדש לשש
אמר לו משה רבינו גיזבר נאמן היה ובקי
לעולם: אי הכי היינו לישנא
ע"ה סלעים צרף סלעים ועשה מהן
הוסיפו על המשקל בימי יחזקאל היה
כצ"ל ותיבת לגלגלת נמחק:
דידן. אין הכי נמי. אלא הא
בחשבונות היה ומנה של קודש כפול היה
מנים מכל מאה סלעים ארבע מנים
שקל עשרים גרה הוסיפו שתות על
(ה) ד"ה מחצה שלם וכו' שהיה
דאפכינן משום דחייב אדם
לו להשלים החצי כצ"ל ותיבת
לומר בלשון רבו: בפרטן של
הרי לאלף סלעים מ' מנים ולחמש
מנה של קדש שבתחלה היה בו נ'
הוי בה רב אחאי מאי קא קשיא ליה ויהי
מן נמחק: (ו) ד"ה כפול וכו'
לוים. היכא דקא חשיב בני
מאות סלעים עשרים מנים הרי ככר
סלעים עשאוהו של קדש ששים אבל
מאתים ככר וככר האחד וי"א
מאת ככר הכסף לצקת וגו' הנך לצקת ואינך
גרשון ובני קהת ובני מררי
מנה היינו האלף: (ז) ד"ה
וכשתצטרף חשבונ' את מוצא
פשו להו רע"ה סלעים שהן אחת
על השקל לא הוסיפו ובימי חכמים
ז]
בי גזא כתב קרא אחרינא וכסף פקודי העדה
אילימא וכו' שהרי כאן מאלף
3
כ"ב אלפים וג' מאות: ובכללו.
עשרה מנה: מחצה שלם לא החזיר.
חזרו והוסיפו על השקל שתות מלבד
וז' מאות וע"ה שקלים יוצא:
היכא דקא חשיב להו ביחד אינם
מאת ככר וגו' ודקא"ל מנה של קודש כפול
(ח) ד"ה לעולם איכא למימר לא
שהיה לו לשלם מן החצי מאת
תוספת שבתחלה שהיה של עשרים
אלא כ"ב אלפים: דיו לבכור
(ה)
היה מנא ליה אילימא מיניה (ב) שהרי כאן
אהדר וכו' למאה קחשיב בככרי
לוי שיפקיע קדושת עצמו:
❖
ככר וחצי וחמש מנים וחצי והוא לא
ועשאוהו של כ"ד והשתא לפר"ת
ופרטי:
בגיבוי הכסף. כשגבן מכל אחד
שבעים ואחד מנה ואת האלף ושבע מאות
4
נתן אלא מאה ככר כדכתיב מאת
כשנתוסף בימי יחזקאל נעשה מנה של
מחצית השקל וכשתצרפם עולה
חשבונם מאתים ואחד ככר
וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים ולא מנאן
ככר. ואע"ג דכתיב (שמות לח) ואת
קדש גדול יותר מכפלים משל חול
ואחד עשרה מנה. כיצד המנה
מוסף רש"י
הכתוב אלא בפרוטרוט ואם איתא מאה ואחד
האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים
דשל חול לעולם כ"ה סלעים והם עשו
הוא כ"ה שקלים שהוא מאה
ר' יוחנן חזאי בחלמא. וכיון
דינרין. ומאה מחצית שקל הן
עשה ווים אלמא דיותר ממחצה החזיר
של קדש ס' סלעים ובימי חכמים
ככר ואחת עשרה מנה מיבעי ליה אלא מדלא
דגברא רבא אתחזאי לי אמינא
ב' מנים. נמצא שלשת אלפים
אותו פסוק לא הזכיר אותו השר
כשהוסיפו על סלעים ממילא נתוסף
מילתא מעלייתא אני אומר היום
מחצית שקל הן ס' מנה שכך
מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט ש"מ מנה של
הלילה נראה לי
הוא ככר של הקדש ס' מנה
שמתכוין היה לקנטרו בדברים: כפול
מנה של קדש ושל חול ק) וה"פ קרא
(מנחות פד: מכת"י)
קודש כפול היה ודילמא כללי קחשיב בככרי
ר' יוחנן בחלום והואיל ונראה לי
דילפינן לה מקראי דלקמן דכך
היה. והיה בככר ק"כ מנים ובאותן
דיחזקאל והשקל עשרים גרה כלומר
יודע אני שאומר היום דבר טעם
הוא הככר מן מאת ככר ומן
פרטי לא קא חשיב בככרי אלא מהכא
(לקמן נו.). ושלש מאות להיכן
שבעים ככר. ומזה תוכל להבין
מאה ככר הוו מאתים ככר והאחד
מאותם שקלים שהיו בתחלה עשרים
(ו)
הלכו. ולמה לא כללן עם השאר
5 ונחושת התנופה שבעים ככר ואלפים וארבע
כששלשת אלפים עושים ככר
ככר וי"א מנה היו האלף וז'
גרה יש במנה של עכשיו ר)ששים אבל
ויפדו את הבכורות ולא יהיו זקוקים
אחת כך שלש מאות אלף עושין
מאות שקל שהרי כאן תשעים וששה מנה
מאות וע"ה שעשה ווים לעמודים:
משקלים של עכשיו שנעשו כ"ד לית
השלשה ושבעים ומאתים בכורות
ק' ככרים ושש מאות אלף
ג]
העודפים על המנין לפדיון (במדבר
מאתים ככרים. והיינו דקאמר
ולא מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט שמע מינה
כתיב קרא אחרינא. דלא כתיב ביה
ביה אלא חמשים בשל קדש וכ"ה
א]
. בכורות היו. ודים
מאתים ואחד ככר. וחמש מאות
ג לט)
❖
לצקת ולא קחשיב לכולהו: אילימא
של חול:
מנה של קודש כפול היה ודילמא פרטא רבה
שיפקיעו עצמם מן הפדיון (שם).
וחמשים מחצית שקלים הן י"א
עשרים
מנה ובנתינת הכסף היכא דעשה
ד] מיניה. מהאי קרא גופיה שהרי
שקלים חמשה ועשרים
קא חשיב בככרי פרטא זוטא לא קחשיב
חשבון לישראל אי אתה מוצא
(ז) כיון ט) אלף ושבע מאות וע"ה
שקלים עשרה וחמשה
אלא מאת ככר: או קוביוסטוס.
שיטה מקובצת
בככרי אלא אמר רב חסדא מהכא והשקל
ו)
6
גונב נפש: לבזות עצמו נתכוון
יוצא שבעים וחד מנה וא"נ לא מהדר
שקל המנה יהיה לכם. מה שלא מנה
עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים
ומחצה שלם לא החזיר דעדיין
א] אלא בפרוטרוט וכו'. דאם
אלא כמה דכתיב מיהו הנך הוה ליה
הכתוב בבת אחת ששים שקלים
י)
חסר חצי מככר האחד וי"א
איתא שבעים ואחד ככר ושלשים
שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם
מנה: ומנה של קדש כפול היה.
לקרא למימני בהו בככר וי"א מנה ולא
וששה מבעי ליה אלא מדלא
המנה וכן לחלקו בענין זה יש
של מאתים דינר. ומאתים ככר
והא
מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט
מנאן אלא בפרוטרוט בפרטי' ולא עשה
לפרש לפי ש)(דאמרת) שענייני משקלות
הוו ק' ככר ואחד ככר וי"א
אלא אמר רב חסדא מהא והשקל
מהן כלל שיחשבם בככר ש"מ כפול היה: לעולם איכא לישאל אמאי היו במקדש משקל אחד היה במקדש של עשרים שקלים בה שוקלים
מנה כיון שלא היה בהן כדי
(ח)
עשרים גרה מתרגמינן מעין
ככר כפול של קודש לא מנאו
ותימה דבסלע יש כ"ד מעין
לא אהדרכ) מאתים ככר והא דאמרת אי לאו דכפול היה אמאי לא מננהו שליש מנה של קדש אחר שנתוסף ש) (של קדש) אחד משתות
הכתוב לא אמר אלא ויהי מאת
ופרי' ב' פעמים הוסיפו בימי
ומשקל ככר הכסף והככר וי"א מנה
בככר לאו טעמא הוא דכללי שהגיעו למאה קחשיב בכללי ופרטי
יחזקאל השקל כ' גרה ומנה חול
הן אלף שקלים שלמים [ושבע
כ"ה סלעים ושל קדש נ' סלעים
כגון חד ככר לא חשיב בככרי לפיכך מנאן בפרוטרוט: ואלפים וארבע מאות שקל. אלפים הוו פ' מנים לכל ק' ד' מנים ות' הוו ט"ז
מאות וע"ה] דכתיב ואת האלף
והוסיפו שתות והיה ס' סלעים
מנים הרי צ"ו מנים ולא מנאן אלא בפרוטרוט והאי קרא חשיב פרטי בככרי דהכתיב שבעים ככר מדלא כתב ע"א ככר ושלשים וששה
וכו': מאי קא קשיא. לרבן יוחנן
ובימי חכמים הוסיפו על השקל
בן זכאי ומאי דוחקיה דאהדר
שתות מלבר דהיינו כ"ד מעין
מנים ש"מ כפול היה ועד דליהוו ק"כ מנים לא הוי ככר: פרטא רבה. שבעים ולהכי קרי ליה פרט דלא הגיע למאה: פרטא
ליה מנה [של קודש] כפול היה
ולפי התוספות לא היה מנה של
זוטרא. כגון חד ככר: והשקל עשרים גרה. פסוק הוא ביחזקאל עשרים שקלים וגו' המנה יהיה לכם. אלמא המנה ל) כ"ה סלעים:
לימא ליה הנך מאת ככר דאמר
קדש אלא נ' סלעים והכי פי'
והא
קרא הוו לצקת ואידך שארא
דתנא והשקל כ' גרה כלומר
בי גזא הוה מנח: לא הוה יכיל
מאותן שקלים שהיו בתחלה
למהדר ליה הכי משום דכתב קרא אחרינא וכסף פקודי העדה מאת ככר ולא כתיב הכא לצקת משום הכי א"ל כפול היה: ומנא ליה.
עשרים גרה ושבמנה של עכשיו ששים אבל משקל של עכשיו ששקל כ"ד מעין ליכא רק נ' בקדש: כ' שקלים וכו' עד שלא מנה הכתוב
דכפול היה: אילימא מיניה. דההוא קרא וכסף פקודי העדה מאת ככר אלף ושבע מאות (וחמשים) [וחמשה] ושבעים שקל. שהרי כאן
בבת אחת וכו' י"ל דחלקן לפי ששלשה ענייני משקלות וכו' וכן מוכח התרגום וכו' ככתוב בתוס' ולפ' ר"י דלעיל צ"ל דתלתות ורבעות
שבעים ואחד מנה. כיצד דהכא כתיב א) שקל דכ"ה שקלים הן מנה ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים הן שבעים ואחד מנה
ר"ל קודם שניתוסף השקל וכן כ"ה שקל מנה דחול (מנה כספא דחול) י"ל קודם שניתוסף ק"ק למה כתב עשרה וחמשה ולא כתב חמש
ולא מנאן הכתוב בככר שהרי יש כאן יותר מככר פשוט של ס' י"א מנה ולא מנאו בככר אלא בפרוטרוט פרוטרוט היינו פרטי כלומר
עשרה י"ל עשרה תוספת בקדש חמשה תוספת לשל חול ע"כ גליון ע' מנחות דף סז ע"א: ב] חזאי בחלום. עיין ברש"י במנחות פ"ה ע"ב:
בשקלים מנאן דהיינו פרטי. אלמא משום הכי מנאם בפרוטרוט דלית בהו שעור מנה כפול: ודילמא. אכתי מהכא לא שמעינן דמנה
ג] וז' מאות ולא קא חשיב להו לכלהו ודקאמר מנה של הקדש כפול היה מנ"ל דאמרינן דלא קא חשיב אלא מאת ככר דהו"ל למחשב
כפול הוה דהאי דלא מני להו הני אלף וז' מאות וע"ה בככר משום דכללי דככרי חשיב ופרטי דככר לא חשיב. כלומר מאה ככר.
ק"ק ככר היינו בלוים דמשה או גנב היה או אינו בקי בחשבונות: ד] אילימא מהאי קרא דאפי' למאי דחשיב איכא ומוכח דכפול היה שהרי
דמאה היינו כלל חשיב כללי דככרי ככר חד דהיינו פרטא דככרי לא חשיב. ולעולם לאו כפול הוה והאי דלא חשביה בככר משום דלא
כאן מאלף וכו' ולא עשה מהן וכו' שמע מינה כפול היה הילכך לא היה בהו ק"כ מעין שהם שלשה אלפים סלעים ודילמא לא כפול היה
חשיב פרטי בככרי: שהרי כאן ליכא כללא דככרי ולא הוה מאה ככר. אלא שבעים ככר דהיינו פרטי דככרי והרי יש כאן על שבעים
דאכתי איכא למבעי: ה] גבי וכו' והר"י ז"ל מפ' פירוש שתי הקושיות של הגמ' בבת אחת והאי גנב חשבון הכסף וקוביוסטו' אמנין של
ככר צ"ו מנה דאלף ות' שקל היינו צ"ו מנה ולא מנה אלא בפרוטרוט ואם איתא דככר של הקדש פשוט הוה ע"א ככר ול"ו מנה מיבעי
הלוים וגרסינן וקוביוסטוס ולא נראה דא"כ הו"ל למימר גנב וקוביוסטוס ולא הו"ל או קוביוסטוס תוס' חיצוניו': ו] במנין שהוא חשבון
ליה אלא מדמנאן בפרוטרוט בשקל ש"מ דככר כפול הוו ולא הוה בהנהו שקלים שעור ככר כפול: ודילמא. לעולם לא הוה
גדול י"ל דמשקלה של מנה לא היה עדיין בימי משה. והא דקאמר הכא מאה ואחד ככר וי"א מנה מבעי ליה לאו דוקא דהו"ל למכתב
מחשבון ככר אבל מהי"א מנה [לא] יזכיר והתלמוד קצר בלשונו א) יש לדחות כחשבון בכנוים כיון שכבר התחיל לעשות חשבונות בככרים
א) נראה דצ"ל דהכא כתיב אלף ושבע מאות שקל וכ"ה שקלים וכו'
תוס' חיצוניות: ז] ובימי חכמים כשהוסיפו הסלעים נתוסף וכו' ועוד י"ל דתוספת אחר היה דבימי יחזקאל הוסיפו על השקל שהיה עשרים
גרה ועשאוהו מכ"ד וא"כ מנה של קדש ששים סלעים קטנים שהיו קודם יחזקאל:
א) נראה דצ"ל ויש לדחות דלא רצה למנות כחשבון המנים כיון וכו'.