כל
פסולי המוקדשין
פרק חמישי
בכורות לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דלא
ושאינו נישום מחיים. כגון העור ז] והגידין שחשיבות שום דמי
יאמר לא יגאל בחרמים וגמר ממעשר מה מעשר קדוש ואינו
א) [פסחים ג. וש"נ], ב) ב"ק
ז א מיי' פ"ו מהלכות
יג. תמורה ה: ודף ח. [לעיל
בכורות הלכה ח:
הבהמה אינו בשביל העור הלכך בהבלעה שרי אפי' דגדול וביתמי
נגאל. וא"ת דילמא הוה ילפינן מהקדש כא] דתפדה וי"ל
לא:], ג) [עירובין נא.] מכות
ח ב מיי' פ"ו מהלכות ערכין
❖
משום השבת אבידה אוקמוה אדאורייתא דלאחר שחיטה מוכרו
דלחומרא ילפינן א"נ משום דבחרמים כתיב לא ימכר ומוקמינן י)בהו
יג: חולין פה. יבמות יז: נדה
הלכה ה:
הוא
כב: יומא ב: נזיר ה. הוריות
כדרכו: סבר לה להא דרבא. דמעשר
לאחר שחיטה ח] דאורייתא
לא יגאל:
רבא נמי דמשני בסמוך שלא ימכר
ולא בכור.
ח: מנחות ד. מה:, ד) תוספתא
כב] בחרמים לא צריך אית ליה נמי
שרי למכור: רק בכל אות נפשך.
דערכין ספ"ד וע"ש, ה) [ראה
שיטה מקובצת
יב טו], ו) [ויקרא כז], ז) לכלים
מוקמינן בספרי דבפסולי המוקדשין
הוא ולא בכור כדמוכח בפ"ק דתמורה
ה)
דבר שאינו נישום מחיים לא גזור רבנן
צ"ק, ח) [דנרגי יעב"ץ],
א] בשר כברכת ה' אלהיך
מישתעי וכתיב תזבח ואכלת ט]:
(דף ה:) גבי אי עביד לא מהני דאי
וביתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא ואף רב
ט) גאולה הס"ד ומה"ד
אשר נתן לך איזהו: ב] וכן
איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים.
לאו הוא הוה ילפינן בכור העברה
דמעשר כו'. צ"ק, י) בלא יגאל
כי אתא רב דימי אמר: ג] לי
שמואל בר רב יצחק סבר לה להא דרבא
צ"ק, כ) ומדסמך צ"ק,
ש"מ לאפנויי: ד] אבל היכא
העברה ממעשר ואביי נמי דמוקי בפ"ק
שאין נהנין מהם מחיים דהא שאר
ל) משמע צ"ק, מ) קאמר הכי
דאמר רב שמואל בר רב יצחק מנין למעשר
דאיכא דדמי: ה] תיבת נמי
קדשים אם נפל בהן מום פודן ויכול
דתמורה הוא בהוייתו יהא מ"מ הוה
וכו' צ"ק, נ) שייך לע"ב,
נמחק: ו] מעשר מסתברא
בהמה של יתומים שמוכרים אותו
כדרכו
ס) [ד"ה שחיטה וע"ע תוס'
מעשר גאולה גאולה כמותו:
דריש הוא ולא בכור כ)מדסמך ליה הוא
למוכרן מחיים לכל מי שירצה: אלא
❖
חולין פד. ד"ה בעינן],
ז] העור שחשיבות תיבת
שנאמר 1 רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת
לקדש קדשים ל)דמשמע הוא בקדושתו
זה מעשר בהמה. דכתיב ביה לא
והגידין נמחק: ח] שחיטה
רבא
בשר איזהו דבר שאין בו ברכה
מחיים
מדאורייתא: ט] ואכלת בשר
יגאלו) דאינו נמכר מחיים וכתב דלאחר
יהא:
אמר לא יגאל דחרמים
א]
בברכה הס"ד: י] מעצמות
תורה אור השלם
אלא לאחר שחיטה הוי אומר זה מעשר
זביחה איכא ברכה וההוא ברכה
לא צריך. כך כתוב בספרים ורש"י
הילכך מבליעין ובאתריה:
1. רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ
גרס לא ימכר משום דדייק דאיתנהו
מכירה היא דדומיא דברכה שאסר
כג]
יא] חרם קדש קדשים:
בהמה איבעיא להו מהו להבליעו בעצמות
יב] את קדשיו: יג] אינו חל
תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת
לך מחיים התיר לך לאחר שחיטה
היכא אי בי בעלים הקדש נינהו ואי
רבי חייא ור' שמעון ברבי חד אמר מבליעו
אלא על העשירי הס"ד:
א
יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל
בלא יגאל קאמר והא קדשי בדק הבית
ומה ברכה היתה ראויה בו מחיים
יד] רחם לי כדכתיב: טו] היא
שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר
וחד אמר אין מבליעו ולא פליגי הא בדקה
גאולה הוא דיבור אחד:
יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל:
מכירה. אלמא לאחר שחיטה נמכר
נגאלין ור"ת מפ' דהקדש נינהו קאמר
כד]
טז] לגופיה דלא יפדה
דברים יב טו
הא בגסה ואיבעית אימא אידי ואידי בגסה
מדאורייתא והא דתני אינו נמכר שחוט
היינו אפי' נפדו דקדש קדשים כה] משמע
2. אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר
ולאגמורי: יז] דלא יגאל
ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה
ולאגמורי: יח] העברה
א)
כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה
דרבנן הוא הילכך ביתמי מוקמינן
ליה קדושת הגוף עד בואו ליד כהן
העברה ממעשר: יט] לן ביה
קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק
גופא בבכור הוא אומר לא יפדה ונמכר
אדאורייתא: מהו להבליע. דמי בשר
ומיהו קשיא לר' דבפ"ק דתמורה (דף ה:)
ב)
2 (א)
דגמרנא: כ] חרם קדש
עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם
במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי
קדשים הוא כו' במכירה ולא
מעשר בהמה של גדול עם דמי
משמע דמוכחינן דאין מועיל פדיון
תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ
3
בכור הס"ד: כא] דתפדה
במדבר יח יז
לַיְיָ:
העצמות: דקה. אין העצמות ראויים
כו] מהוא בהוייתו יהא לאביי דאי
ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום מנא הני
3. לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע
ס"א דנפדה: כב] ימכר
לכלום ואין מבליעין: גסה. ראויין
עביד מהני ולרבא דאמר לא מהני
דחרמים לא: כג] ורש"י
ז)
וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר
מילי אמר רב חיננא אמר רב וכן אמר
ב]
הגיה לא: כד] נינהו דקאמר:
יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ
יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל: העצמות לקתתא דנגרי ח) וחציני
נפיק מלא יגאל גופיה וא"כ היכי הוה
רב דימי אמר רבי יוחנן נאמר לא יגאל
כה] קדשים הוא משמע:
ומבליעין: באתריה דמר. עושין כלים
דייק הכא דלא יגאל לא צריך משום
כו] פדיון בחרמי כהנים ביד
ויקרא כז לג
במעשר ונאמר ולא יגאל בחרמים מה להלן
4
4. אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם
בעלים מהוא שהוא
דאי בי בעלים הקדש נינהו אפילו נפדו
מעצמות י] ובאתריה דמר אין עושין
בהוייתו: כז] מה צריך תיבת
אִישׁ לַיְיָ מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ
מכירה עמו אף כאן מכירה עמו אמר ליה
כלים מעצמות ואין מבליעין: מנא
הוא גופה מלא יגאל נפקא ליה לרבא
מאי נמחק: כח] ימכר נקטיה
מֵאָדָם וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה
רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב
הכי: כט] (בפ"ק דחולין):
אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל
ה"מ. דמעשר אינו נמכר דמאי משמע
ועוד קשיא אחרת שהקשה רש"י הא
ל] והכל פירשו במרובה
כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא
❖
יהושע מפני דאי לא מפני איכא למפרך
מכירה מלא יגאל: בחרמים. כתיב
דקאמר אם אינו ענין לחרמים תנהו
בשמעתא דפרה:
ויקרא כז כח
לַיְיָ:
5. וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן
מה לחרמים שכן חלים על הכל לאיי אפנויי
(ויקרא כז) לא ימכר ולא יגאל כל חרם
ענין למעשר כז] מאי צריך מעשר ללא
כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט
יא] (ב) קדשים וגו': מפני. שצריך
יגאל דחרמים הא בגופה כתב ואי
מפני לא יאמר ולא יגאל בחרמים ויגמר
רבינו גרשום
הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיְיָ:
ויקרא כז לב
משום לא ימכר בקנייה הכי ה"ל
שיהו תיבות הללו לא יגאל מופנין
כח] מ)
ממעשר מה מעשר קדוש ואינו נגאל אף
6. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם
דבר שאינו נישום מחיים.
למימר ואם אינו ענין לגאולה דבגופה
לדרשא זו: שכן חלין על הכל. שאם
היינו עור דאינו נישום
חרמים קדושים ואינם נגאלין ולא יגאל דכתב
לַיְיָ וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה
החרים את הקדשים חל חרם עליהן
כתב תנהו ענין למכירה א"נ יאמר לא
אלא לאחר מיתה לא
יב]
אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים
רחמנא למה לי לאפנויי איכא למיפרך מה
גזרו רבנן לאחר שחיטה
שמות יג יב
ג]
לַיְיָ:
ונותן לכהן כפי טובת הנאה שיש לו
יגאל דחרמים למה לי ש"מ לאפנויי:
7. וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
דאינו נמכר בהבלעה אטו
למעשר שכן קדוש לפניו ולאחריו אלא לא
הא לאחר שחיטה נגאל הא בעי
בהן כדאמר בערכין בפ' המקדיש שדהו
נ)
קודם שחיטה אלא נמכר
וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע
יאמר לא יגאל בחרמים ויגמר מבכור מה
בהבלעה: וביתמי אוקמוה
בְּקִירֹת הַבָּיִת:
(דף כח:) תאמר במעשר שאינו
העמדה והערכה. תימה
רבנן אדאוריי' דלא גזרו בהו
ויקרא יד לט
בכור קדוש ואינו נגאל אף חרמים קדושין
לוקמה במפרכסת דהרי היא כחיה לכל
חל אלא על החולין ועוד חרם חל על
8. וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה
משום תקנת יתומים אלא
אוקמוה אדאורייתאדמחיים
דבריה כדאמר כט] בפ"ב דחולין (דף ל.)
פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת
כל העדר ומעשר אינו יג] אלא עשירי:
ואינן נגאלין לא יגאל דכתב רחמנא ל"ל
אינו נמכר הא לאחר שחיטה
מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא
מדמי פסח מי אדחי הא תנא שחט בה
איכא למיפרך. דאיצטריך לא יגאל
לאפנויי איכא למיפרך מה לבכור שכן
נמכר אפילו שלא בהבלעה:
ויקרא יד מד
הוּא:
9. כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ
איזהו דבר שאין בו ברכה
דחרמים דממעשר לא גמירי דמה
שנים או רוב שנים כו' וי"ל דשמא זו
❖
קדושתו מרחם אלא לא יאמר לא יגאל
מחיים. כלומר דמחיים אסור
במדבר יח יד
יִהְיֶה:
למעשר שכן קדש לפניו ולאחריו שאם
היתה חשובה כחיה אף לענין תמורה
למוכרו וליהנות ממנו אלא
במעשר ויגמר 5 העברה 6 העברה מבכור מה
קרא לעשירי תשיעי ולתשיעי עשירי
והרב רבי שמעון מנייביל"א זצ"ל היה
לאחר שחיטה מותר הוי
בכור קדוש ואינו נגאל אף מעשר קדוש
אומר מעשר בהמה א)
הגהות הב"ח
ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשים:
מפרש דהכא דנגמרה השחיטה כהלכתה
של יתומים דאי דגדול
ואינו נגאל לא יגאל דכתב רחמנא במעשר
(א) גמ' לא תפדה ונמכר
דאיכא למיפרך. במעשר כדפרכינן
לא חשיבא מפרכסת כחיה והכל
ל]
רבנן גזרי ביה לאחר
חי במעשר: (ב) רש"י
שחיטה אטו לפני שחיטה.
למה לי לאפנויי ואכתי במעשר נמי לא
פירשתי במרובה (ב"ק דף עו.) בשמעתין
גבי חרמים מה לבכור שכן קדושתו
ד"ה בחרמים וכו' חרם
ואי שאר פסולי המוקדשין
מפני דאיכא למפרך כדפרכינן והעברת קרא
מרחם תאמר במעשר שאין קדושתו
דפרה מטמאה טומאת אוכלין ס):
קדש קדשים: (ג) ד"ה כל
אפי' מחיים נמכרין לאחר
חרם וכו' במכירה הס"ד
פדיונן: בעצמותיו. הבשר
פסק
מרחם ולהכי איצטריך לא יגאל דמעשר:
יתירא הוא בכור נמי נילף גאולה גאולה
ואח"כ מ"ה מעשר גאולה
בדמי העצמות: הא בגסה.
❖
והעברת קרא יתירא הוא. ומופנה
כמותו מסתברא מעשר:
עצמותיה חשובין למלאכה
מחרמים דמעשר מפני דבכור לא מפני ומאי חזית דלא תפדה דבכור לגופיה
ויכול להבליעו בהן: מר כי
לגזירה שוה ללמד העברה העברה על
ודמעשר לאפנויי ואימא דמעשר לגופיה דבכור לאפנויי דנין גאולה מגאולה
אתריה. מאן דאמר מבליעו
מעשר שלא יגאל ואין משיבין עליה
באתריה חשיבי עצמות
מוסף רש"י
ואין דנין פדייה מגאולה מאי נפקא מינה הא תנא דבי רבי ישמעאל ושב
ג)
7
דעבדי מינייהו חלילין.
הילכך לא יגאל דמעשר מופנה הוא.
בבכור הוא אומר. ראה
הכהן 8 ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה הני מילי היכא דליכא דדמי
ובאתריה דמר דאמר אין
ומאי טעמא האי קרא יתירא דמצי
לעיל לא ב. זו היא שיבה זו
מבליעו לא עבדי מיניה
ליה אבל איכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן ולילף בכור העברה העברה
היא ביאה. לדון גזירה שוה
למכתב כל פטר רחם לה' כדכתיב
ד]
חלילין: שכן חלין על הכל.
יד]
זה מזה (יומא ב: מכות יג:)
בין על קדשי קדשים בין
ממעשר דהא מעשר ה] נמי גמר גאולה גאולה מחרמים מיעט רחמנא
קרא אחרינא (שמות יג) כל פטר רחם
כלומר ילפינן גזירה שוה
על קדשים קלים בין על
לה' והעברת למה לי ש"מ קרא יתירא
גבי חרמים הוא הוא ולא בכור ואימא הוא ולא מעשר ו] מעשר גאולה
משיבה לביאה כמו דהוו
חולין. מעשר בהמה אינו
תרוייהו שיבה או תרוייהו
חל אלא על חולין: אף
הוא: בכור נמי נילף גאולה גאולה
כמותו רבא אמר לא יגאל דחרמים לא צריך דאיתנהו היכא אי בי בעלים
ביאה (נדה כב:)
דאע"ג דלא
חרמים קדושים. דכתיב כל
מחרמים. דלא ימכר דאע"ג דלא כתב
דמו קראי להדדי, כיון
חרם קדש קדשים הוא:
הקדש נינהו אי בי כהן חולין נינהו ד) דתניא ב חרמים כל זמן שהן בבית בעלים
דתרוייהו בביאת כהן משתעי
לאפנויי ולמילף למעשר מה
בבכור גאולה כתב ביה פדייה (שם)
הרי הן כהקדש לכל דבריהם שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה' נתנן
דיינינן בהו גזירה שוה (יבמות
לא יגאל דחרמים לא ימכר
4
והיא היא: גאולה דמעשר מפני.
טו] ט)
נמי אף לא יגאל דמעשר
יז: ועי' רש"י ערובין יא.
לכהן הרי הן כחולין לכל דבריהם שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה לא
9
בארוכה). הרי הן כהקדש.
לא ימכר נמי: שכן מקדש
כדאמרן הלכך דיינינן ליה גזירה שוה
ויש בהן מעילה (ערכין כח:).
לפניו ולאחריו. כדתנן קרא
יגאל
מחרמים אבל פדייה דבכור לא מפני
לתשיעי עשירי ולעשירי
דאיצטריך לגופיה ולאגמורי נמי אמעשר בהעברה העברה: ומאי חזית. דפדייה דבכור לגופיה ולאגמורי אמעשר ולא יגאל דמעשר לאפנויי
עשירי ולאחד עשר עשירי
טז]
שלשתן מקודשין. מה שאין
ולמיגמר גזירה שוה מחרמים אימא לא יגאל דמעשר לגופיה דלא יז] יפדה ולאגמורי אבכור בהעברה העברה ודבכור לאפנויי ולמיגמר גזירה שוה
כן בחרמים: איכא למיפרך
מחרמים דאסור במכירה: ונילף בכור העברה ממעשר. שיהא אסור במכירה דהא מעשר כבר קים לן דגמרנא ליה גאולה מחרמים:
יח]
יט]
כדפרכינן מה לבכור שכן
קדושתו מרחם: והעברת
כל חרם כ] קדשים הוא. הוא אסור במכירה: (ג) מסתברא מעשר. הוה ליה לרבויי בדין חרמים דגאולה כתב ביה כמו בחרמים
יתירא הוא. כלומר דלא
ולמעוטי בכור דפדייה כתב ביה: לא יגאל דחרמים לא צריך. ולא משום דגמר מבכור אלא מסברא נפקא לן דאינו בפדייה: הקדש
צריך הכתוב לומר והעברת
שהיה יכול לומר ונתת כל
נינהו. ואינו בפדייה ולא דמי לקדשי מזבח: חולין נינהו. ויכול למוכרן כהן לכל מי שירצה: לך יהיה. ברשות כהן הן כשאר ממונו:
פטר רחם. אלא למה נכתב
תנהו בלשון והעברת להיקישא
ואין משיבין על ההיקישא ומייתר ליה לא יגאל במעשר למילף מלא יגאל דחרמים מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו. לעבור דמעשר ליכא למימר יתירא דמעשר ילפינן מבכור: בכור נמי נילף גאולה. מחרמים ולא יהא נמכר
דמעשר מופנה כו'. ונילף בכור שלא יהא נמכר העברה העברה ממעשר דהא אשכחן מעשר שאסור במכירה דגמר גאולה גאולה מחרמים וליגמר בכור ממעשר. הוא דכתיב קדש קדשים הוא דכתיב כל חרם קודש קדשים הוא: לא
יגאל דחרמים לא צריך ולא צריכת למילף מג"ש. דאיתנהו היכא החרמים אי בבעלים הקדש נינהו ואסור לפדות קדשים תמימים: נתנן לכהן הרי הן כחולין. ונמכרין כדרכן:
א) נראה משיגרת לשון רבינו דגריס בגמ' זה מעשר בהמה של יתומים ואינו מובן דהא בגדולים נמי מותר מה"ת למכור לאחר שחיטה והך אמורא אקרא קאי וצ"ע