לב: כל פסולי
המוקדשין
פרק חמישי
בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פסק
מתני' מני רבי עקיבא היא. ואומר ר"י דהלכתא כב"ה
תנהו ענין למעשר. למכירה: מסתברא דאמעשר שדינן
ליה
שכן
כב]
ט א מיי' פ"א מהל' בכורות
א) [לעיל לא:], ב) [שבועות
יא: חולין קלה.], ג) [לעיל יד:
הל' ג סמג עשין קמה
דמתניתין דשרו אפי' לעובד כוכבים ולא כב"ה דברייתא
גאולה כמותו כך שמעתי. ויש לי הרבה להשיב חדא דקאמר אי
תמורה לב:], ד) [תמורה כד.],
קמו טוש"ע י"ד סי' שו סעיף
❖
דאסרי ט)ופליגי אר' עקיבא דהוי סתם במתני' ומחלוקת בברייתא כג]
ט] בבעלים הקדש נינהו והרי הקדש בר פדייה שהרי קדשי בדק הבית
ה) [על הבכור כך איתא במשנה
ה:
שבמשניות], ו) [ויקרא כז],
דהוי הלכתא כסתם דמתני' כדאיתא בהחולץ (יבמות דף מב:) וכ"ש
נפדין כקדשי מזבח כדכתיב ו) ואם המקדיש יגאל את ביתו ובעל
י)
ז) בי בעלים לא מזדבן ואי בי
דהכא דסתם לן כלשון ברייתא דעדיף
כרחיך איצטריך למכתב בחרמים ו) לא
כהן חולין נינהו ונמכרים אא"ע
שיטה מקובצת
אחרמים תנהו ענין אמעשר
יגאל ועוד דקאמר תנהו ענין למעשר
משאר סתמי כדאיתא בסוף שבת
יגאל דכתב רחמנא למה לי אם אינו ענין
דלא כו' צ"ק, ח) דלא יגאל
א] לבכור מסתברא מעשר
ומה לנו להביא לא יגאל אמעשר הרי
(דף קנז.) והא כ) דפרישנא בסמוך
לחרמים תנהו ענין למעשר אימא תנהו ענין
דמעשר לא ימכר הוא מדלא
גאולה גאולה כמותו:
טעמא דרבי עקיבא מדכתיב כצבי
כבר נאמר בו לא יגאל ואם למכירה
צ"ק, ט) אליבא דת"ק ופליגי
ו)
ב] איכא מידי דמחיים:
לבכור א] מעשר גאולה כמותו רב אשי אמר
צ"ק, י) [צ"ל וכ"ש הכא דסתם
ג] שחיטה דאקלישא ליה:
וכאיל ואמרינן דאידך מוקים לה כר'
קאמר היה לו עוד לומר אם אינו ענין
לן תנא בלשון ב"ה דעדיף כו'
לא יגאל דמעשר לא ימכר הוא אמר רב אשי
ד] פדיונו אינו דין דלא
לגאולה תנהו ענין למכירה אי נמי הוה
אלעזר הקפר פי' דדריש בריש פרק
הג"ה], כ) דמפרש צ"ק,
מיפריק: ה] אמינא מזדבן
מנא אמינא לה דכתיב והיה הוא ותמורתו
ל) מכל הנך אין צ"ק, מ) אע"ג
1
הוא דלא איזדבוני: ו] הכהן
שני דחולין (דף כח.) מה פסולי
ליה למימר לא יגאל דחרמים למה לי
צ"ק, נ) בקדשי מקדש הוא וכו'
על הבכור וב"ה: ז] וב"ה
יהיה קודש לא יגאל אימתי א) עושה תמורה
ש"מ לאפנויי ולדון גזירה שוה דמה כאן
המוקדשים בשחיטה אף צבי ואיל
דאקדשי מקדש קאי צ"ק,
מתירין אפילו: ח] לך כחזה
ס) במיתה צ"ק, ע) צ"ל בבכור
מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר
התנופה ושוק הימין מה:
בשחיטה ועוף אין לו שחיטה אלא
מכירה עמו אף מעשר מכירה עמו.
תנן יקבר כשנשחט כו', פ) בין
ט] אי בי בעלים הקדש:
שחיטה נגאל הא בעי העמדה והערכה אלא
מדברי סופרים משמע דר"ע לית ליה
הילכך י] מדומה לי דהכי מיבעי לך
ב)
צמר לבכור גופיה דכי ה"ג
י] הילכך כמדומה לי:
פריך מפטר חמור דתנן צ"ק,
למיגרס אמר רבא לא ימכר דחרמים
דרבי אלעזר הקפר אלא סבר לה
יא] למיגרס רבא אמר לא:
יא]
שמע מינה לא יגאל לא ימכר הוא הניחא
❖
צ) פטר צ"ק,
יב] דאיתנהו בי בעלים לא
כרבי דדריש שחיטה מוזבחת כאשר
לא צריך והכי פירושה רבא אמר בלא
למ"ד קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה
מזדבן הס"ד ומה"ד חולין:
ג)
צויתיך מלמד שנצטוה משה על רוב
גזירה שוה נפקא לן במעשר דאינו
יג] דלא אסר: יד] דוקא ליכא
אלא למ"ד קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה
למידק הא: טו] דהעמדה
תורה אור השלם
אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה
נמכר דלא ימכר דחרמים לא צריך
ו)
והערכה: טז] דחול הוא
והערכה מאי איכא למימר אנן הכי קאמרינן
דלמא הכי קיי"ל כרבי ואע"ג דרבי
הקדש נינהו והקדש אין הרשות ביד
1. לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע
קאסר: יז] דמדאפקי למכירה
מי איכא דמחיים לא מיפריק ולאחר שחיטה
בלשון: יח] דא"כ בגאולה
ב]
וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר
יוסי בר חנינא בנזיר בפרק מי שאמר
בעלים למוכרו לאחרים אלא לגזבר
לא: יט] תיבת אפילו נמחק:
יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ
מיפריק אלמה לא מחיים דאלימא קדושתיה
נמסר וה"נ כל כמה דאיתנהו יב] ז)ביד
כד](דף כט.) סובר דאין שחיטה
כ] היא ר"ע מתיר אליבא:
יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל:
לא מיפריק לאחר שחיטה ג] (א) דאקיל ליה
כא] מה התם בחזה:
ויקרא כז לג
לעוף מה"ת אין ראיה ממנו שיהא
בעלים לא מזדבן חולין נינהו ונמכרין
2. וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ כַּחֲזֵה
כב] תיבת פסק נמחק:
תנהו ענין למעשר דלא ימכר וכן עיקר:
הלכה כן דתנא הוא כדמוכח התם
קדושתיה מיפריק ולא כל דכן הוא ומה מחיים
כג] ומחלוקת בברייתא
הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ
❖
ועוד דר"ע מצי סבר כר' אלעזר
מנא אמינא לה. מדלא אסר ליה
כה]
הלכתא כסתם מתני'
במדבר יח יח
יג]
ח)
יִהְיֶה:
דאלים למיתפס פדיונו לא מיפריק לאחר
כדאיתא בהחולץ וכ"ש הכא
הקפר כו] וגמר חד מצבי וחד מאיל
אלא מחיים דאי גאולה בבעלים דוקא
שחיטה דלא אלים למיתפס פדיונו ד] מיפריק
דסתם לן בלשון ב"ה דעדיף
כדפרישית לעיל בפ' שני (דף טו.) גבי
ולמידק הא לאחר שחיטה נגאל
יד]
משאר כו' והא דפריש:
הגהות הב"ח
אלא ש"מ לא יגאל לא ימכר הוא ולכתוב
כד] שאמר ואני: כה] דר"ע
מה צבי ואיל פטורין מן הבכורה כו'
ותופס את דמיו: טו] העמדה והערכה
(א) גמ' לאחר שחיטה
נמי מצי: כו] וגמר ס"א
רחמנא לא ימכר אי כתב רחמנא לא ימכר
❖
ובהלכות גדולות משמע שרוצה לפסוק
בעי אלא. ודאי ליתיה בתורת פדיון
דאקלישא קדושתיה:
ומפיק חד: כז] עקיבא
הוה אמינא ה] איזדבוני הוא דלא מזדבן דקא
דפירש שהחלב מותר
כב"ה דברייתא ומשמע נמי דמדרבנן
כלל ואינו קדוש לתפוס את דמיו
להאכילו לעובד כוכבים:
עביד עובדין דחול אבל איפרוקי מיפריק דהא
היא דפליגי ארבי עקיבא כז] $ דפירשו
בקדושה והאי לא יגאל לא ימכר הוא
כח] דרשא דואכלת ולא:
גליון הש"ס
כט] שעה ואשכחן להו כמה
עיילי דמיו להקדש להכי כתב רחמנא לא יגאל
שהחלב מותר לעובד כוכבים משום
ומשום דעביד ביה עובדא דחול קאסר
תוס' ד"ה פסק וכו'
סתמי הכי לעיל בפ' הלוקח
דאיתקש פסולי המוקדשים לאיל וצבי
ליה רחמנא הילכך מחיים דחמירא
דלא איזדבוני מיזדבן ולא איפרוקי מיפריק:
דפירשו שהחלב מותר
בהמה גבי חררת: ל] גבי
לעובד כוכבים. עי' לעיל
קדושתיה אסור לאחר שחיטה דאקלישא
מבכרת יצא רובו ה"ז יקבר
והבשר אסור להאכילו לעובד כוכבים
מתני' בש"א לא ימנה ישראל עם הכהן
❖
ד)
לא ע"ב תד"ה מבליעו:
מכל הנך אין ראיה: לא] אמר
מדרבנן ואין להביא ראיה דאסור
קדושתיה דהא נשחט בחוץ לאכילת
פי' שיהא: לב] לא ובנטרפה
ו] ה) לבכור וב"ה מתירין א ואפי' עובד כוכבים:
זרים שרי למכור: גאולה משמע בבעלים
לעובד כוכבים משום דקי"ל כההוא
נמי: לג] כחכמים פי' דאמרי:
גמ' מתני' מני ר"ע היא דתניא בכור אין
לד] דינם בקבורה כשמתו:
מוסף רש"י
ותופס ליה פדיונו דאי אין תופס פדיונו
דרשא כח] ואכלת ולא לכלביך וה"ה
לה] תנן יקבר כשנשחט:
נמנין עליו אלא חבורה שכולה כהנים דברי
למה להו לבעליו לפדותו אלא לאו ש"מ
לעובד כוכבים כדמוכח בפ' כל שעה
אימתי עושה תמורה
לו] טריפה נמי הוי: לז] הא
מחיים. הכא נמי אימתי אינו
בית שמאי וב"ה ז] אומרים אפילו זרים רבי
דתנן במס': לח] שער לשאר
לא ימכר משום עובדין דחול טז] קאסר
(פסחים דף כט.) כט] דאשכחן כמה
נגאל לא אמרה תורה אלא
דכה"ג: לט] מתני' דהתם
❖
עקיבא מתיר אפי' עובד כוכבים מ"ט דב"ש
סתמי כהך דאיתא הכא בפרק הלוקח
ליה קרא: להכי כתב לא יגאל.
מחיים, אבל לאחר שחיטה
דקתני:
נמכר (לעיל לא:). העמדה
יז] דמדאפיק מכירה בלשון גאולה שמע
בהמה (דף כא:) לעיל גבי חררת
דכתי' ובשרם יהיה לך וגו' מה התם כהנים
ח]
2
והערכה. שתעמוד על רגליה
דם דתנן יקבר ובפרק עד כמה (לעיל
מינה דלא איזדבוני מיזדבן הוא ולא
אין ישראל לא אף הכא כהנים אין ישראל לא
ויעריכנה הכהן כדכתיב
רבינו גרשום
(ויקרא כז) והעמיד את
אפרוקי מיפריק ובגאולה גרידתא ליכא
דף כח.) מי שאינו מומחה וראה את
ובית
הבהמה לפני הכהן והעריך
תנהו ענין למעשר האי לא
לאוקמה דא"כ יח] לא מצינן למידק הא
הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר
הכהן וגו' (שבועות יא:). לא
יגאל יתירא ולמכירה: והאי
לאחר שחיטה נגאל: מתני' לא ימנה. אפי' אם זימן כהן
ימנה ישראל עם הכהן
ולקמן בפרקין (דף לז.) השוחט את הבכור ונודע (עד) שלא הראהו
בעי העמדה והערכה. קודם
יט]
לבכור. לאכול עם הכהן בשר
שיגאל ואי אפשר להעמידן
אורח ישראל על הבכור בעל מום לא יאכל עמו: גמ' מתני'. דשרי
כו' הבשר יקבר ובפ' בהמה המקשה (חולין דף סט:) גבי ל] יצא רובו
בכור בעל מום ששחטו כהן
שכבר נשחט אלא ש"מ לא
עובדכוכבים באכילת בכור: מני ר' עקיבא היא. דמתיר אליבא דב"ה
ה"ז יקבר אבל היך אין ראיה דשפיר אתיא כר"ע דהא לר"ע גופיה
ל)
(תמורה כד.). אפילו עובד
כ]
ימכר הוא: הניחא למ"ד
כוכבים. מותר לאכול ממנו
קדשי מזבח היו בכלל. מצות
שמעינן ליה בפרק טבול יום (זבחים דף קג: וקד.) דאמר מדבריו למדנו
קאמר ר' עקיבא דבית הלל מתירין אפי' עובד כוכבים: מה כא] בחזה
(תמורה ז:).
העמדה והערכה אמרת דלא
שהשוחט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו משמע
ושוק כהנים אין ישראל לא. דכתיב [ויקרא י] ואתה ובניך ובנותיך אתך:
מתריץ בלא יגאל ממש:
אלא למ"ד וכו'. אמר לך רב
הני
דבשרם אסור בהנאה והיינו טעמא כדפרישנא לעיל בפ' שני (דף יד.)
אשי אנן הכי קא אמרינן
גבי קדשים שקדם מום קבוע להקדשן דהיכא דשרי לישראל הוא דאיתקש לצבי ואיל ושרי אפילו לעובד כוכבים ולא איתסר מואכלת ולא לכלביך
כלומר מהא דייקינן דלא
ימכר הוא דמי איכא מידי
אבל היכא דאסור לישראל לא איתקש לצבי ואיל הילכך בכור שמת או נשחט בלא התרה או הותר ונמצא טריפה טעון קבורה כדמוכח הני סתמי
דמחיים כי אלים למיתפס
ואפי' רבי עקיבא מודה כדאמר בפ' טבול יום (זבחים דף קד.) ואף ר"ע לא אמר לא] שיהא העור מותר אפי' בגבולין אלא כשהתירו מומחה אבל לא
פדיונו לא מיפריק ולאחר
התירו מומחה לא ובטריפה נמי ואע"ג דשרי ר"ע העור אין הלכה כמותו כדמסקינן התם והלכתא כחכמים דאמרי אין לא ראיתי ראיה אלא
שחיטה דלא אלים מיפריק
לב]
מ)
לג]
אלא ש"מ דהאי לא יגאל
יצא לבית השריפה ומיהו לדידן לא בעי שריפה דהתם נ)במקדש הוא דבעי שריפה דבמקדש קאי ומ"ש שם בספרים והלכתא כחכמים בשר בקבורה
לא ימכר הוא: לא ימנה
והעור בשריפה פי' שם רש"י דלא גרס ליה דרבנן דאמרי בעור אלא יצא לבית השריפה לאו אדר"ע קיימי דאיירי בבכור בגבולין אלא אדרבי חנינא
ישראל עם הכהן. על הבכור
בעל מום לאוכלו עמו:
דאיירי בקדשי המקדש ומיהו קשיא בברייתא דלקמן בשמעתין (דף לג.) גבי שתי חטאות אחת תמימה ואחת בעלת מום דקאמר ר' אלעזר בר"ש
אפי' בשר בעלת מום בקדרה ונזרק דמה של תמימה אסורה וקתני עלהבתמורה בפ' ולד חטאת (דף כד.) יוצא לבית השריפה והשתא מאיזה טעם
היא בשריפה כל עיקר פסולה לא הוי אלא משום דהויא כחטאת שכפרו בעליה דמתה וחטאות המתות דינם לד] ס)כשמתו ואי משום דכי נשחטו הויא
ליה כעין קדשים פסולים שנפסלו אחר שחיטה שיוצאים לבית השריפה הא ע)בבכור תנן לה] דסבר כשנשחט שלא על פי מומחה וכשנמצא טריפה
לו] הוי בקבורה כדפרישית ושמא יש לחלק בין בזמן הזה לזמן בית המקדש ואם היינו מחלקים בין נשחט שלא על פי מומחה לשאר פסול שאירע
אחר שחיטה היתה מיושבת גירסת הספרים דזבחים אלא שנגרוס אפכא והלכתא כחכמים בשר בשריפה ועור בקבורה ובזמן הזה הוא דקאמר
שלא החמירו על העור לשורפו כמו הבשר וא"ת מ"ש הא לז] במס' ערלה (פ"ג מ"ג) ומייתי לה בפ"ב דתמורה (דף לד.) האורג מלא הסיט מצמר
הבכור ידלק הבגד ובכל הנך שהבאתי משמע דדינו של בכור בקבורה ואין לחלק בין פ)שער לח] לשער דכה"ג פריך משער נזיר ופטר חמור דתנן
התם יקבר ובמס' ערלה (שם) תנן בשער צ)ובפטר חמור ידלק ואין נראה לדחות דהתם פריך משום דמשמע ליה מתני' לט] התם דקתני שער נזיר
ופטר חמור דקאי שער אתרוייהו ועוד תניא נמי בתוספתא התולש צמר מבכור תם והניחו בחלון אע"ג שנולד לו מום לאחר מכאן ושחטו הרי זה יקבר
וי"ל דאיכא לשנויי הכא כדמשני התם אפטר חמור כאן בשק כאן בשער פי' שער ממהר לכלות וסגי ליהבקבורה אבל אם עשה ממנו בגד חיישינן
שמא יוציאוהו אחר שנקבר ובעי שריפה ואיכא דמשני התם ומוקי לה כר' יהודה דאמר אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברים רשאי:
ובית