כל
פסולי המוקדשין
פרק חמישי בכורות לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובית
הני מילי בכור תם.
איתקש לחזה ושוק דהא קרא בתם קמשתעי
הלל ה"מ תם כו'. אף על גב דהאי קרא מיירי נמי
א) נ"א אף בכור מותר כו'צ"ק,
י א מיי' פ"ד מהל' ביאת
ב) וכדר' צ"ק, ג) וחד מהצ"ק,
המקדש הל' י ופ"ז מהל'
דכתיב לעיל מיניה [במדבר יח] את דמם תזרוק אבל בעל מום כתיב בפרשת
בבעל מום בין לרב בין לדבי רב דלעיל בריש עד כמה
ד) [תוספתא פ"ג ה"ו זבחים
קרבן פסח הל' א:
כל הבכור (דברים טו) הטמא והטהור יחדו: זר שאוכל בקדשים
(דף כח.) ובין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא דפ' איזהו מקומן בסופו
עה:], ה) פסחים סז. צה:
יא ב מיי' פ"א מהלכות
כריתות י., ו) תמורה כד.,
בכורות הל' ה:
קלים. שלמים ומעשר ופסח: בעבודת
צבור. דאם אין כהן טהור
(זבחים דף נז.) ובין לרבי ישמעאל ובין לרבי יוסי הגלילי דבריש ב"ש
ז) [עי' תוס' מנחות סג: ד"ה
יב ג מיי' פ"ד מהלכות ביאת
באותו בית אב עושה טמא עבודת
(שם דף לז.) או מבשרם דמשמע
מפשיט], ח) [ע"ש תמורה
מקדש הל' יב ופ"ז מהל'
וצע"ג], ט) ג"ז שם [כל הסוגיא
ק"פ הל' ח:
אחד תם ואחד בעל מום או מיהיה
צבור דכתיב במועדו ואפילו בשבת
י)
ובית הלל הני מילי תם אבל בעל מום כתיב
ע"ש וצ"ל דתניא], י) [במדבר
יג ד מיי' פ"ג מהל' יו"ט
ואפי' בטומאה: יב] באכילת. זר
מ) (לו) דדריש לימד על הבכור בעל
הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ומה טמא שאינו
כח], כ) [פסחים סו:],
הלכה ו טוש"ע א"ח סי'
1
מום שנותנו לכהן מ"מ אתי קל וחומר
קמיירי ובאכילה זר עדיף מטמא
ל) [תמורה טז.], מ) [לך צ"ק],
תצט סעיף א:
אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור זר שאוכל
נ) דבחזה ושוק בתם צ"ק,
יד ה מיי' פ"א מהל' בכורות
כדאמרן יג] בקדשים קלים דלא משכחת
ומפיק מהיקשא ונאכל לזרים מאחר
ס) לפנים פסול צ"ק, ע) נ"א
הלכה יט וכאידך מ"ד
בקדשים קלים אינו דין שיאכל בבכור איכא
אכילה דכהן טמא מותר בה וזר אסור
דמתוקמא היקשא דכחזה התנופה
נ)
טוש"ע י"ד סי' שז סעיף א:
אע"ג דאיתא להו היקישא
למיפרך מה לטמא שכן הותר מכללו בעבודת
טו ו מיי' פ"ד מהל' פסולי
א
דכחטאת כאשם ואוקמי רבנן
בה: ואידך. תנא קמא אליבא דבית
בתם ובכי האי גונא אשכחן בפ"ק
❖
היקישא למילתא אחריתי כו'
המוקדשין הלכה ג:
צבור וב"ה אטו בעבודה קאמר באכילה
הלל אמר לך תלתא צבי ואיל כתיבי
דזבחים (דף י:) גבי אשם שנכנס דמו
צ"ק, פ) [קדושין לד:],
צ) [לקמן נט.], ק) נ"א מ"מ
קאמרינן אכילת זר עדיף ורבי עקיבא מתיר
בראה אנכי חד לכדרבי יצחק ורבי
כא] ס)פסול לא מצית אמרת קל וחומר
א]
עיקר היקישא לא אתיא אלא
תורה אור השלם
ואפי' עובדי כוכבים מ"ט דרבי עקיבא כצבי
אושעיא ולא נתפרש לנו היכן: לכדר'
מעולה אף על גב דרבנן אית להו
ע)
לשנה שנה כו' צ"ק, ר) [שם
1
קטו:], ש) [לפנינו בקדושין לא
1. בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ
אלעזר הקפר. בשחיטת חולין בפ'
היקישא דחטאת כאשם למלתא
כב]
וכאיל מה צבי ואיל מותר לעובדי כוכבים
מצאתי אבל תמצא בתוס'
הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו כַּצְּבִי
אחריתי כדמוכח סוגיא כג] התם ובפ"ק
שני (דף כח.): מה התם. יד] חזה
אף ב] פסולין מותר לעובדי כוכבים ואידך
פסחים כד: ד"ה אמרת],
דברים טו כב
א)
וְכָאַיָּל:
ושוק נדות לא דטמא שאכל את הקדש
ת) [וע"ע תוס' חולין קטו:
דקדושין (דף יד.) $ אתי קל וחומר
רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח
$ תלתא צבי ואיל כתיבי חד לכדרבי יצחק
ג]
1
ד"ה בשני מינים], א) גי' צ"ק
וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְיָ
חייב בכרת: הפסח שבא בטומאה.
ומפקא מגזירה שוה בגמרא ובמיתת
טו]
בעלת מום ויש לתמוה כו' בכל
ב) (וחד לכדר') [ור'] אושעיא וחד לכדרבי
אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל
שנטמאו רוב צבור במת ועשו פסח
היבם גבי וכל היכא דכתיב (חוקה)
ענין ובמשנה דוקא אם קרבה
שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר
אלעזר הקפר ד] ואידך מה צבי ואיל פטורים
שניה עד שלא נשחטה
ג)
יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל:
בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות
[עיכובא] לא דרשינן ק"ו ובשמעתין
הראשונה תמות שכבר כפרו
דברים יב טו
מן הבכורה אף פסולי המוקדשין פטורין
דמצות עשה שהזמן גרמא גבי טפלים
אע"ג דאכלי ליה טמאי מתים. אלמא
פ)
ה] ב
בעלים אבל כשנשחטה קודם
אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי
❖
לכן שרי ואומר רבי כו',
מן הבכורה ת"ר בכור אין מאכילין אותו
שני לן בין טומאה היוצאה מגופו
חייבין נשים לא כל שכן והא דלקמן
וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ
ד)
ו]
הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו
דריש פ' ט' (דף נג:) דדרשינן מהיקשא
לטומאה שאינה יוצאה מגופו: התם
לנדות דברי בית שמאי וב"ה אומרים מאכילין
דברים יב כב
יֹאכְלֶנּוּ:
2. וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ כַּחֲזֵה
דעשר תעשר מקיש בהמה למעשר דגן
הוא. דזבין לא יאכלו משום דבהדיא
הגהות הב"ח
אותו לנדות מ"ט דב"ש דכתיב ובשרם יהיה
2
הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ
גלי רחמנא טז] טמא נפש מותרין ותו
מה מעשר דגן מן החדש על הישן לא
(א) גמ' הטמא והטהור
לך ז] מה התם נדות לא אף הכא נדות לא
במדבר יח יח
יִהְיֶה:
יחדיו יאכלנו וב"ש ה"מ:
לא דכתיב (במדבר ט) איש כי יהיה
ומפקא מק"ו דכבשים ועזים שהם
3. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וב"ה הני מילי תם אבל בעל מום הטמא
(ב) תוס' ד"ה חד וכו' גוף
לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה
טמא לנפש וגו' ומינה דייקינן כ) איש
כלאים זה בזה מתעשרים מזה על זה
אחד הוא ועשאו הכתוב
טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ
והטהור אכלה וב"ש ה"מ היכא דאין טומאה
❖
(א) ח]
חדש וישן כו' התם לא מיתוקמא היקשא
נדחה לפסח שני ולא צבור ובטמא
שני גופין:
רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם
יוצאה עליו מגופו אבל היכא דטומאה יוצאה
וְעָשָׂה פֶסַח לַיְיָ:
אי אתית למידן ק"ו ואע"ג דלרבי יוסי
נפש הוא דגלי רחמנא איש ולא צבור
❖
במדבר ט י
עליו מגופו לא דאשכחן דפליג רחמנא בין
אבל טומאת זבות כדקיימי קיימי אבל
בר' יהודה צריכי היקשא לכדאמר
גליון הש"ס
הכא בבכור סתמא כתב רחמנא הטמא
טומאה יוצאה עליו מגופו לבין שאין טומאה
בההוא פירקאצ) דמה מעשר ניטל באומד
ט]
גמ' תלתא צבי ואיל. עי'
מוסף רש"י
והטהור: אין מרגילין בבכור. ואפי'
ובמחשבה וכו' וצריכא נמי לכדדרשי'
יוצאה עליו מגופו דתנן הפסח שבא בטומאה
לעיל יב ע"א תד"ה מה:
ה)
תד"ה וב"ה כו' אתי ק"ו
הפסח שבא בטומאה לא
בעל מום להפשיטו דרך הרגלים כל
בזבחים בסוף פ' בית שמאי (דף מה.)
לא יאכלו ממנו זבים י] ומצורעין וזבות ונדות
ג
יאכלו ממנו זבים כו'.
ומפקא מג"ש. עי' בב"מ
❖
העור שלם לעשות ממנו מפוח לנפחים
כד] קדשי עובדי כוכבים אין חייבין
קיד ע"א תד"ה ואידך:
דגבי טמא לנפש כתיב איש,
ויולדות וב"ה התם הוא דגלי רחמנא 3 טמא
איש נדחה ואין ציבור נדחין,
או למוכרי דבש ושמן שנותנין אותו
מ"מ עיקר אתיא היקש לשנה שנה
ק)
נפש אבל הכא טמא סתמא כתיב לא שנא
אבל גבי זיבה אף ציבור נדחין
בעורות כבשים המפשיטין שלימים:
והא דבכל הבשר (חולין דף קטז.) איכא
רבינו גרשום
(פסחים צה: וכעי"ז שם סז.
ת"ר אין
מרגילין ביום טוב כיוצא בו
ו)
ד
ז)
יא]
מ"ד דבשר בחלב אסור באכילה ומותר
ולא בפסולי המוקדשין. אע"פ שנפדו
אין מרגילין.
וכריתות י.).
כדרך שמתחילין להפשיט
ה אין מרגילין
בבכור ולא בפסולי המוקדשין
אוכל בבכור. דכתיב הטמא
בהנאה מגזירה שוה דקדש קדש ואיכא
ושחטן לאכילה: דלא חזי ליה. ביום
העור דרך הרגלים והופכו
והטהור יאכלנו: איכא
בשלמא יום
טוב דקא טרח טירחא דלא
טוב: ב"ש היא. דסברי בכור בעל
למאן דאסר ר) אף בהנאה מק"ו לא
שלם לצורך נפחים או לצורך
למיפרך מה לכהן טמא
דבש, וכשאינו רוצה להפשיטו
דין הוא שאוכל בכור
מום בקדושתו קאי אפי' לאחר שחיטה
קשיא מידי אההיא דקדושין (דף נו)
חזי ליה אלא
בכור מאן תנא אמר רב חסדא
שלם מפשיטו בסכין דרך בטנו
שכן הותר מכללו בעבודת
חד
כתם וכי היכי יז] דתם אין מרגילין
ש) כדפרשינן בקדושין: לכדרבי
ח) בית שמאי
היא דאמר אין מאכילין אותו
.
מגרונו עד זנבו (תמורה כד.)
ציבור כדכתיב במועדו
ואע"פ שהעור נמכר ביוקר
ואפי' בטומאה: באכילה
יצחק ור' אושעיא. פי' בקונטרס דלא
משום בזיון דקדשים דפוגם הבשר
לנדות ולא בפסולי המוקדשין מאן תנא אמר
אסור להרגיל, לפי שבזיון
קא אמרינן. ואכילת זר
דמתיירא לחתוך העור וחותך הבשר
אתפרש ורבינו חננאל מפרש דהיינו
קדשים הוא, שמקלקל הבשר
בקדשים קלים זר עדיף
רב חסדא רבי אלעזר בר' שמעון היא ט) דתנן
(ע"ז מח:). בעלת מום
בבעל מום נמי אין מרגילין: רבי אלעזר
ההיא דפ"ב דמכות (דף כב.) המרביע
למיכלינהו טפי מכהן טמא
היו לפניו שתי חטאות אחת תמימה ואחת
תיפדה. קודם הפרשת (נ"א
והלכך ב"ה מתירין. מה
ו
שור פסולי המוקדשין והמנהיג שור
בר"ש. דמחמיר בפסולי המוקדשין דאמר
הקרבת) השניה, והנך שתי
צבי ואיל מותר להאכיל
בעלת מום תמימה תקרב בעלת מום תיפדה
אפילו לאחר שחיטה בקדושתייהו
פסולי המוקדשין לוקה גוף אחד
(ב)
חטאות לשם חטא אחד
יח]
העובד כוכבים עמו אף
הופרשו, שנפל מום בראשונה
בכור נמי: ואידך. ת"ק סבר
נשחטה בעלת מום אם עד שלא נזרק דמה
קיימי: שתי חטאות. שהפרישן
כה] הן ועשאן הכתוב שני גופין פירוש
והפריש שניה תחתיה (תמורה
תלתא צבי ואיל כתיבי. רק
של תמימה מותרת אם משנזרק דמה של
לאחריות שאם תאבד האחת
יתכפר
שהשור בפני עצמו נחשב כצבי וכאיל
כד.). אפילו בשר בקדירה
בכל אות וגו' אך כאשר
כו' אסורה. אלמא אע"ג
יאכל את הצבי ואת האיל
דהיינו שני מינין ולא כמו שרגילין לפרש
בחבירתה ונפל מום באחת: תמימה
תמימה אסורה ר"א ברבי שמעון אומר אפילו
דאיפריק ואישתחיט בקדושתה
בשעריך תאכלנו חד לכדר'
תקרב. לחטאתו: בעלת מום תפדה.
שם שקצת הוא כקדשים וקצת הוא
קיימא וחטאת שכיפרו
יצחק אמר רבי אושעיא והא
בשר בקדירה ונזרק דמה של תמימה אסורה
הבעלים מיקרייא, הלכך גבי
דר' יצחק אמ"ר אושעיא
ודמיה לנדבת שופרות: נשחטה
כחולין אלא מצבי ואיל נפקא כדקאמר
ורב חסדא לוקמה כולה כב"ש דלמא עד כאן
הרגלה נמי אע"ג דאיפריק
לא משתכחנא בכולה גמרא
הכא : אין מאכילין אותו לנדות.
בעלת מום. אחר פדיונה: אם עד
ת)
ואישתחיט בקדושתה קיימא
דידן. וחד לכדר' אלעזר
לא קאמרי ב"ש אלא בבכור דקדושתו מרחם
(שם). לוקמה כולה כב"ש.
הקפר כדאמר בשחיטת
שלא נזרק דמה של תמימה. נשחטה:
ה"ה לבעל קרי דלא שרו רק
כו]
דודאי כי היכי דמחמרי ב"ש
אבל פסולי המוקדשין דאין קדושתו מרחם לא
חולין רבי אלעזר הקפר
מותרת. באכילה ואע"ג שנזרק דם
לטומאה שהותרה בפסח כדמוכח
בבכור מחמרי נמי בשאר
אומר מת"ל אך כאשר יאכל
בסמוך: דתניא היו לפניו שתי
ולוקמה
התמימה קודם שתיאכל בשר בעלת מום
פסולי המוקדשין, מ"ש
את הצבי ואת האיל וגו'
דאוקים רישא כב"ש וסיפא
מקיש צבי ואיל לבהמה
❖
דסבירא לן דמאחר שבאת לכלל היתר
זביחה שוב אין בה קדושה
חטאות כז] כו'. ברייתא בתמורה בפ' ולד חטאת (דף כד.) ומיירי
כר"א בר"ש (שם).
מה בהמה בשחיטה אף
כשהפריש שתי חטאות לאחריות והרי עתה אחת תמימה ואחת א)בעלת
בבעלת מום: אם משנזרק דמה של תמימה. נשחטה אסורה אפילו
צבי ואיל בשחיטה: לנדות.
לנשי כהנים נדות ונדה
בהנאה דהויא לה חטאת שכיפרו בעליה ולמיתה אזלא דזו היא אחת
מום כח] שבמשנה [קרבה שניה עד] שלא נשחטה ראשונה תמות שכבר
טומאה יוצאה עליה מגופה.
שיטה מקובצת
מחמש חטאות מתות : אפילו בשר בקדירה כו' אסורה. בשר
כפרו בעליה ויש לתמוה דבברייתא אסרי רבנן בעלת מום כשנשחטה
יט]
ל)
התם דגלי רחמנא טמא
נפש למעוטי טומאה יוצאה
א] קאמרינן ולאכילה זר:
לאחר זריקת דם של תמימה ובמשנה שרי ורבי אלעזר בר' שמעון אסר
בעלת מום דסבירא ליה אפילו לאחר שחיטה בקדושתייהו קיימי
מגופו: אין מרגילין אין
ב] אף בכור מותר: ג] יצחק
בברייתא בכל ענין ובמשנה שרי כשנשחטה קודם לכן ואומר ר' דבמשנה
וחטאת שכיפרו בעליה מיקריא: לוקמה כולה כב"ש. דקס"ד דכי
מפשיטין עור בהמה שלם
ורבי אושעיא ס"א דאמר
דרך רגל לצורך מפוח:
מיירי שהפריש פרה בעלת מום וחיללה על התמימה שכל קדושה של
רבי יצחק החורש בשור
כט]
היכי דמחמרי ב"ש בבכור מחמרי נמי בשאר פסולי המוקדשין כ]:
טירחא דלא חזי. לצורך
פסולי המוקדשים לוקה מ"ט
ור"א
בעלת מום נכנסה בתמימה ותפסה קדושתה ולכך מותרת הבעלת מום
י"ט ולא בבכור ובפסולי
כצבי וכאיל גוף אחד ועשאו
לרבנן בכל ענין דלא דמיא לחטאת שכיפרו בעליה ורבי אלעזר ברבי שמעון מחלק בין נשחטה קודם זריקה לנשחטה לאחר זריקה אבל
המוקדשין משום בזיון:
הכתוב שני מינין ואמר ר'
ב"ש דאמר אין מאכילין
אושעי' המרביע שור פסולי
הכא מיירי שהתמימה באה ע"י קדושת ל] עצמה ולא חילל הבעלת מום עליה כי אם על דמים ואין נראה כאילו פקע לא] קדושה
אותו לנדות כלומר כי היכי
המוקדשים לוקה מאי טעמא
שלה כיון דאין התמימה באה מכחה הלכך לרבנן נזרק דמה לפני שחיטה הבעלת מום אסורה דדמיא לחטאת שכפרו בעליה ולרבי
דמחמרי ביה בהא מחמיר
כצבי וכאיל גוף אחד ועשאו
נמי באחרינא דאין מרגילין:
הכתוב שני מינין: ד] הקפר.
אלעזר ברבי שמעון לב] אסורה בכל ענין דדמיא לחטאת שכפרו בעליה:
אחת תמימה ואחת בעלת
ס"א דאמר רבי אלעזר הקפר
בכור הרי זה בא ללמד ונמצא
מום. כגון שהפריש ב'
חטאות לאחריות שאם תאבד אחת או (תפיל) [תפול] בה מום שתהא שניה תחתיה: אם משנזרק דמה של תמימה.
למד מה בהמה בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה וחד מה תיבת ואידך נמחק: ה] הבכורה ומן המתנות אף: ו] הבכורה ומן המתנות
נשחטה הבעלת מום אסורה דהויא חטאת שכיפרו בעליה דלמיתה אזלא: רבי אלעזר בן שמעון אומר אפי' בשר בעלת ת"ר: ז] לך כחזה התנופה מה: ח] והטהור יאכלנה וב"ש: ט] לבין טומאה שאין יוצאה: י] תיבת ומצורעין נמחק: יא] לא שנא ס"א
מום בקדירה. כלומר אע"ג דנשחטה קודם שנזרק דמה ואע"ג דבשר בקדירה דהוי כמבושל כיון שלא נאכל אלא ואי משום כחזה התנופה וכשוק הימין כי איתקש תם הוא דאיתקש: יב] באכילה זר קיימינן: יג] כדאמרן דאוכל בקדשים: יד] בחזה
לאחר זריקה אסור. וכי היכי דמחמיר הכא בהך בעלת מום דהויא פסולי המוקדשין הם הכי מחמיר דאין מרגילין
ושוק: טו] חייב כרת הס"ד: טז] רחמנא טמאי מתים ותו: יז] היכי דבתם אין: יח] דאפילו לאחר: יט] חטאות המתות: כ] המוקדשין
לאחר שחיטה הס"ד: כא] דמו לפנים פסול: כב] היקישא דכחטאת כאשם: כג] סוגיא דהתם: כד] ב"ש גמרינן: כה] אחד הוא ועשאו:
כו] קרי. והא דלא מזכיר הכא אלא נדות משום רבותא דב"ה נקטיה דאפ"ה שרי ב"ה. תו"ח: כז] חטאות לא גרסי' דתנן: כח] מום ובמשנה שלשם תנן בענין אחר והכי תנן התם המפריש חטאתו והרי היא בעלת מום מוכרה ויביא בתמורתה אחרת ראב"ש אומר אם קרבה
השניה עד שלא: כט] שהפריש הבעלת מום: ל] קדושת פה עצמה: לא] קדושה של בעלת מום כיון: לב] אוסרה בכל: