כל פסולי המוקדשין
פרק חמישי בכורות לד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אחד
ורבי יהודה סבר כר"מ ומיהו גזר מקום שאין עושין בו מום אטו מקום
מום ואחד כל מום. ואפי' הני תנאי
דלא דרשי כל בפרק
י]
א) יבמות עד. ע"ש שבת כה.
כב א מיי' פ"ב מהל'
ע"ש, ב) קדושין יח: וש"נ,
בכורות הל' ח סמג
שעושין בו מום: ה) מעיקרו. קודם שהקדישה היה בו מום: ו] במומו ו)
אלו עוברין (פסחים מג:) אפשר דהכא דרשי י) שיש יא] ענין
ג) שבת קיא: [לעיל כה.],
עשין ריא טוש"ע י"ד סימן
אחת
נמי ליתסרו. להטיל בו מום ז): עביד לה שימור. דכתיב משמרת:
כדפי' התם:
תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה. וא"ת שיג סעיף א:
ד) נגעים פ"ז מ"ה, ה) [מכאן
שייך עוד לדף לג:], ו) במומן
כג ב מיי' פ"ב מהל'
דבפ' במה מדליקין (שבת כה. ושם) אמרי' ואחת טמאה ואמר רחמנא
ז] כיון שפירש טליתו עליה. שיעדה אדון לאמה העבריה ונשאה ופירש
יב]
צ"ק, ז) ע"כשייךלשם, ח) [צ"ל
תרומות הלכה יד
שלך תהא להסקה תחת תבשילך והיכי
כנפיו עליה שוב אין האב רשאי
כמו בשמעו את דברי האלה
ופי"א הלכה א טוש"ע י"ד
(דברים כט) וכ"ה ברש"י
סימן שלא סעי' יט בהג"ה:
נפקי מקרא שלש תרומות טהורה
למוכרה אפי' גירשה אדון דאין אדם
אלא שלא יתן בו מום מנין שלא יביא
א
בקדושין], ט) [שהוא עושה],
כד ג מיי' פ"ד מהל' עבדים
מוכר בתו לשפחות אחר אישות וקיימא
וטמאה ותלויה וי"ל משום דכתיב
דבילה ובצק ויניחנה על האוזן כדי שיבא כלב
י) נ"א שיש סברא לרבות
הלכה יג ועי' כ"מ:
א]
נתתי לך משמרת תרומתי דקאי
לן בפ"ק דקדושין (דף יח:) דר"א סבר
כדפרשתי התם צ"ק, כ) ועוד
כה ד מיי' פ"ב מהלכות
ויאכלנה ת"ל כל מום אחד מום ואחד כל
ב]
1
דאין צ"ק, ל) נ"א והך קושיא
בכורות הלכה ז סמג
תרומתי אלך ואמשמרת דלך שייך
יש אם למסורת בבגדו בה כתיב בלא
קאי אליביה צ"ק, מ) דהא יש
עשין ריח טוש"ע י"ד סימן
מום הכא בקראי פליגי א)דאמר רב יהודה אמר
❖
אטמאה לרבוייה להיתר הנאה
יו"ד וזהו לשון בגידה כשאר תיבות
יג]
צ"ק, נ) ובסמוך אשכחן דקנסא
שיג סעיף א:
❖
שמואל וכן אמר ר"ל וכן אמר ר"נ אמר רבה
היא לרבנן וי"ל דסברי צ"ק,
הכתובות בלא יו"ד שאתה קוראן חטף
ומשמרת שייך בתלויה יד] דבעיא
שימור: ורבי יהושע תרומתי כתיב.
בר אבוה 2 ואני הנה נתתי לך את משמרת
קמץ ח) כמו (בראשית לט) כשמעו ח]:
תורה אור השלם
תרומתי ר"א סבר בשתי תרומות הכתוב
הגהות הב"ח
כיון שבגד בה. אביה שמכרה לשפחות
וא"ת לר' יהושע כיון דלא איירי קרא
ב
1. וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח
מדבר אחת תרומ' טהורה ואחת תרומ' תלויה
שוב אינו רשאי למוכרה דאין אדם
בשתי תרומות מנליה דטמאה שריא
(א) תוס' ד"ה ורמינהי וכו'
שְׁלָמִים לַיְיָ לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ
ולר"נ בר יצחק דאמר אפילו
מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות
בהנאה וי"ל דנפק משאר דרשות
לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן
ואמר רחמנא עביד לה שימור ורבי יהושע
לר' יוסי ב"ר יהודה
תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם
אבל לאחר אישות מצי לזבונה ואמרי'
דהתם בפרק במה מדליקין (ג"ז שם)
תרומתי כתיב למימרא דר' אליעזר סבר יש
מעות הראשונות וכו' למזבן
לֹא יִהְיֶה בּוֹ: ויקרא כב כא
התם דר"ע סבר יש אם למקרא בבגדו
לה אבל: (ב) בא"ד הוה לן
ממנו אי אתה מבעיר כו' או מלו ולא
2. וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי
אם למקרא ורמינהי בבגדו בה כיון שפירש
ב)
ג
3
למקרי בבגדו בסגו"ל
הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת
קרינא. ויש שמשבשין השמועה במס'
לאורו מכלל דבת אורו הוא:
טו]
דשאני היכא דאיכא
טליתו עליה שוב אינו רשאי למוכרה דברי
תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי
ורמינהו בבגדו בה כו'. פי'
קדושין וגורסין ר"א סבר יש אם
למיטעי והמסורת כצ"ל:
יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה
ר"ע ר"א אומר כיון שבגד בה שוב אינו רשאי
(ג) בא"ד הסופר טעה
וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם:
למקרא ור"ע סבר יש אם למסורת
בקונטרס דגרס כיון
ודילג ר"א וגם וכו' דהך
במדבר יח ח
למוכרה אלא הכא ג] בהא קמיפלגי ר' יהושע
וטעות הוא בידם דא"כ מאי מקשי
שפירש טליתו עליה שוב אינו רשאי
קושיא אליבא דר"א היא
3. אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ
דשמותי וכו' דהתם קיימי
סבר הראויה לך שמור ושאינה ראויה לך לא
הכא בבכורות: ר"ש. דאמר במתני'
למוכרה דברי ר"ע ר"א אומר כיון
אֲשֶׁר לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם
❖
כוותיה:
נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ
❖
יקיז אע"פ (שיש בו)ט) מום ולא קאמר
שבגד בה כו' ובפ"ק דקדושין (דף יח:)
תשמור ור"א הא נמי ראויה היא שמא יבוא
בְּבִגְדוֹ בָהּ: שמות כא ח
דישחט עליו: הלכה כר' יהודה. במס'
הביא ראי' מן המכילתא דגרס בדברי
אליהו ויטהרנה אמר רב יהודה אמר שמואל
גליון הש"ס
ר"ע כיון שפירש טליתו טז] ודר' אליעזר
שבת (דף כב.) דאמר דבר שאין מתכוין
הלכה כר"ש מתקיף לה ר"נ בר יצחק הי ר"ש
לעזי רש"י
גמ' עד השתא לא
אסור: הלכה כר"ש. ולמה ליה ט] תו
ליתא התם וברוב ספרים ישנים
אילימא ר"ש דמתני' $ עד השתא לא אשמעינן
אשמעינן שמואל. עיין שבת
אנקרני"ר [אינקריני"ר].
❖
❖
לאשמועי' הכא: בלא גברי. בלא רב חייא
גרסינן איפכא כאן ובקדושין (ג"ז שם)
דף קיד ע"ב תוס' ד"ה ת"ל:
לחרוץ (חריץ).
שמואל דבר שאין מתכוין מותר והא ג)ר' חייא
ורב חנן: דברייתא. דאמר אף ישחט
יז] ועוד דלגירסת הקונטרס מקדים דברי
בר אשי אמר רב הלכה כר' יהודה ורב חנין בר
על אותו המום כיון דלא היה דעתו
ר"ע לדברי ר"א שהיה רבו ועוד
מוסף רש"י
שיטה מקובצת
אשי אמר שמואל הלכה כר"ש ורב חייא בר
להטיל בו מום כדי להתירו אלא כדי
כתוב ברוב ספרים בבגדו בה בבגדו
שלא ימות לא קנסינן ליה: מתני'
אלא שלא יתן בו מום
א] שיבא הכלב: ב] מום אמר
אבין מתני בלא גברי רב אמר הלכה כר' יהודה
בה תרי זימני כיון שפירש טליתו
כו'. אי כתב מום ולא כתב
מום ואמר כל מום התם
הצורם. הפוגם אנקרני"ר בלע"ז.
ועוד היכי משמע ליה לר"א המסורת
ושמואל אמר הלכה כר"ש אלא ר"ש דברייתא
כל, לא היה לו לאסור גרמא
בקראי פליגי: ג] הכא בלך
ובכהן קא מיירי: גמ' ומי קניס
אלא נתינת מום ממש, אבל
קמיפלגי דכתיב ואני נתתי
לשון בגידה משום דכתיב בבגדו
ורב שישא בריה דרב אידי מתני לה בהדיא
עכשיו אמר מום לאסור נתינת
לך משמרת ר"י: ד] אזן
בלא יו"ד ה"נ לא כתיב יח] בוי"ו ואע"ג
ר"א לעולם. שלעולם לא יהא מותר:
מום ממש, ואמר כל מום
בכור: ה] וחכ"א כשיולד בו:
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ש
ונקצצה
לאסור גרמא (ביצה כז:).
דבלא וי"ו אתה קורא חטף קמץ
יט]
ו] מה"ד במומן נמי
דברייתא: מתני' הצורם אוזן בבכור הרי
בבגדו בה. לעם נכרי, דהיינו
[ליתסרו] לגרמא לבכור תם
ד]
כדפירש בקונטרס כ] כשמעו כשמעם
לשפחות, לא ימשול האב מאחר
אבל בבעל מום מותר
זה לא ישחוט עולמית דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים נולד בו מום אחר
ה] ד
(בראשית לד) באמרם (אסתר ז)
שפירש טליתו אדון עליה לשם
לעשות בו מום בידים:
ישחוט עליו: גמ' ומי קניס רבי אליעזר לעולם ורמינהי ד) מי שהיתה לו בהרת
יעוד אם גירשה בגט וחזרה
ז] (כיון שפירש טליתו וכו'
כעברם (מלכים ב ב) ה"נ כי הוי לשון
אצל אביה (קדושין יח:)
. יש אם
ה"נ כיון שפי' טליתו עליה
ונקצצה
בגד וטלית כ) אין רגילות לכתוב יו"ד
למקרא, בבגדו קרינא כמו
אינו רשאי למוכרה דברי
ותתפשהו בבגדו (שם). כיון
ר"ע ר"א אומר כיון שבגד
באמצע כא] של פעולה ועוד בההיא שמעתין בקדושין בסמוך כתוב בכל הספרים ישנים ולר"נ בר יצחק דאמר (א) מעות הראשונות לקדושין
שבגד בה כו'. יש אם
בה שוב אינו רשאי
נתנו במאי מוקים לה כר"ע דאמר לשפחות אחר שפחות הוא דלא מצי למזבן אבל לשפחות אחר אישות מצי מיזבן ליה ולפי' הקונטרס צריך
למסורת, בבגדו כתיב ולא
למוכרה): ח] כשמעו
בביגדו, אין הברת חירק בלא
כשמעם כאמרם כעברם
להגיה ר"א ונראה לר"ת דגרסינן כיון שפירש טליתו כו' דברי ר"א ר' עקיבא אומר כיון שבגד והשתא הוי לשון בגידה דאי לשון בגד וטלית
כב]
יו"ד, ונקודה שתחת הבי"ת
ודריש ביה הס"ד ומה"ד
הוי לן למקרי בבגדו (ב) בצירי כג] ואע"ג דקרינן ותתפשהו בבגדו (בראשית לט) דשאני הכא דאיכא למיטעי והמסורת משמע טפי לשון בגד
במקום יו"ד משתמשת, אבל
כיון: ט] ול"ל לשמואל תו:
לפי מה שנכתב היה לו לקרות
וטלית מלשון בגידה מדכתיב בבגדו בלא יו"ד ולכך אומר הברייתא תרי זימני בבגדו כיון שפירש טליתו כו' היה לך לכתוב בביגדו ביו"ד
כד]
כה]
י] מה"ד אמר מום ואמר כל:
חטף קמץ בבגדו לשון בגידה,
יא] דהכא דרשי שיש ענינים:
דלא ליתי למיטעי וכתיב בבגדו בלא יו"ד לומר כיון שפירש כו' ובמכילתא שגורס שפירש טליתו דברי ר"ע הסופר (ג) חיסר ודילג ר"א וגם כל
כמו שאתה קורא בשמעו את
יב] אמרי' אחת תרומה
❖
מילתיה דר"ע ובדר"נ בר יצחק גרסינן מוקי לה כר"ע כמו שכתוב בכל הספרים ישנים וקצת קשיא הא דפריך התם בקדושין אלא דקידשה אביה
דברי האלה (שם).
טהורה ואחת: יג] הנאה
דאתלויה לא שייך דאינה
מי מצי מזבין לה והא אין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות כו] ל)בהך קושיא אליביה דר"א דשמותי הוא וי"ל דפשיטא לן שכן הלכה משום דרבנן
ראויה לכלום ומשמרת:
דר"ש ור"ש גופיה דהתם דקיימי כוותיה ואמרי אבל לא לשפחות אחר אישות: אילימא ר"ש דמתני' עד השתא לא אשמעינן שמואל דבר
יד] בתלויה לומר דבעיא:
רבינו גרשום
טו] אורו היא הס"ד:
שאין מתכוין מותר. תימה אטו מי שרי ר"ש משום דאין מתכוין הא אפי' במקום שא"א שלא יעשה מום נמי שרי כז] דעושה מום במתכוין כדאמר
אמר מום דבידים ואמר
טז] טליתו וי"ל דלרבי
לעיל דבקראי פליגי ושרי משום דכתיב (ויקרא כב) תמים יהיה לרצון אבל מטיל כח] בבעל מום שרי ובפ' כל המנחות באות מצה (מנחות נו:) מפרש
כל מום שלא יגרום:
אליעזר ליתא התם וקשה
ור"י סבר תרומתי כתיב
דברוב ספרים: יז] טליתו כו'
נמי טעמייהו מקראי ולפי' הקונ' דלעיל בפרק הלוקח בהמה (דף כה.) גבי שתי שערות של פרה שעיקרן מאדים וראשן משחיר כט] וקאמר ר'
כלומר דתרומה טהורה
ועוד: יח] כתיב בבוגדו
יוסי בן המשולם גוזז במספרים ואינו חושש ופי' בקונט' דחשיב אין מתכוין משום דאין מתכוין לגיזה אלא לתקן את הפרה ניחא נמי הכא דאין
בעיא שימור ולא תלויה:
בוי"ו: יט] וי"ו נמי אתה:
דר' אליעזר סבר יש
מתכוין משום הטלת מום אלא משום רפואה ולהכי פריך אמאי איצטריך ליה לשמואל לפסוק כר"ש דאפי' הוה אסר מטיל מום בבעל מום הוי
ל]
כ] בקונטרס כמו שמעו:
אם למקרא. כדקרינן ליה
כא] באמצע אותיות של:
שרי הכא משום דאין אלא לרפואה ושמואל אית ליה דבר שאין מתכוין מותר ומיהו א"א לקיים פי' הקונ' כדפרישית לעיל בפ' הלוקח בהמה (ג"ז
תרומותי: ורמינהו בבגדו
כב] שבגד ודייק דהמקרא
שם.) ונראה לפרש הכא דבתרתי פליגי דבברייתא פליגי במטיל מום בבעל מום שאחזו דם ביותר וא"א לו להתרפאות בלא הקזה שלא ימות כדאמר
בה. א) כיון שפרש טליתו
הוי: כג] בצירי דמבגד יאמרו
עליה לשום יעוד שוב אינו
בגדו כמו מנגד נגדו ומחלב
לעיל דאי שביק ליה מיית דאז חשיב מום ואפי' לא מיית נמי כיון שלעולם לא יצא מאחוזת דם אם לא לא] יקיזנו במקום שעושה מום חשיב כבעל
רשאי למוכרה אלמא דאזיל
חלבו ואע"ג כו' בבגדו
מום והשתא ר"מ אסר במקום שעושה מום דקסבר לב] כו' לא יהיה בו אפי' בבעל מום וחכמים שרו משום דכתיב תמים יהיה לרצון ובלבד שלא
אחר מסורת דפשטיה דקרא
בחירק ולא קרינן בבגדו
הוי לשון בגידה כלומר כיון
בצרי שאני הכא: כד] אומר
ישחט על אותו מום דגזר אטו היכא דלא מיית בלא עשיית מום דחשיב כתם או אטו היכא דיכול להתרפאות בהקזה במקום שאין לג] אתה עושה
שבגד בה שמכרה פעם אחת
בתחלת הברייתא: כה] בבגדו
מום ור"ש שרי אף לשחוט דלא גזר ור' יהודה אסר אף במקום שאין עושה מום כדמפרש בפ"ק דפסחים (דף יא:) דמתוך שאדם בהול על
שוב אינו רשאי למכרה:
בה בבגדו בה כיון שפירש
ור' אליעזר דריש בתר
טליתו כו' פי' היה לו
ממונו אי שרית במקום שאין עושה מום אתי למיעבד במקום שעושה מום ובמתניתין היא פלוגתא אחרת לד] דר' יהודה קאמר בכור שאחזו
מסורת לשון בגד טלית דאי
לכתוב: כו] אישות דהך
דם אפי' מת אין מקיזין בשום ענין כדפרישית וחכ"א יקיז פי' בין מת בין לא מת ובלבד שלא יעשה בו מום כלומר שיזהר בהקזתו שלא
כפשטיה מיסתייה למימר
קושיא כו' וי"ל דפשיט לו
בבגד בה מדכתיב בבגדו
שכן: כז] שרי ואע"ג
יוכל לבא לידי מום כשיקיז סמוך לאוזן או לניב שפתים או לחוטם דקסבר דבר שאין מתכוין אסור והיכא דלא מיית דלא חשיב בעל מום
היינו בגד והא מילתא קשיא
דעושה: כח] מטיל מום
אסור ר"ש אומר יקיז לה] אע"פ שהוא עושה מום שהוא יכול לבא לידי עשיית מום דדבר שאין מתכוין מותר ולשון המשנה משמע ליה כמו
לההיא דגמרינן במסכת
בבעל: כט] משחיר דקאמר
שפירשנו מדלא נקט מקום שעושה בו מום ומקום שאין עושה בו מום כדנקיט בברייתא וא"ת וכיון דאחוזת דם חשיב כמום שאין יכול
קדושין דהתם קאמר במאי
ר' יוסי: ל] דאין מתכוין אלא
קא מיפלגי ר' אליעזר סבר
משום: לא] לא שיקיזנו
להתרפאות בלא עשיית מום א"כ לשחוט עילויה וי"ל דמדרבנן אסור דאתי לאיחלופי בתם א"נ חשיב כמו לו] [מום] עובר שיש לו רפואה:
יש אם למקרא ס"א משמיה
במקום: לב] דקסבר כל מום
ומי קניס ר"א לעולם ורמינהי מי שהיתה לו. כמה שמעתתא מוכחא דצורם אוזן של בכור קנסא הוא ובסמוך נמי קאמר בהאי מומא
לז]
לח]
דר' יצחק האור' ז"ל כיון
לא יהיה בו: לג] שאין עושה
שבגד בה שוב אין לאביה
תיבת אתה נמחק: לד] אחרת
קנסוה רבנן לט] ואפי' לרבא דאמר בפ"ק דתמורה (דף ד:) מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מכל מקום הכא שרי
רשות בה דברי ר' אליעזר
ומיירי שאחזו דם בענין זה
האי בכור מדאורייתא מ) דהאי יש בו מום והאי גברא טהור דהא אין בו נגע כלל וא"ת דבספרי בפרשה ראה אנכי תניא מ] רבי אליעזר
אלמא קסבר יש אם למסורת
שלא ימות אם לא יקיזו לו
למאי דכתיב בבגדו ולא
הלכך לא חשיב בעל מום
אומר כו' המטיל מום בבכור ואוכלו עובר שנאמר לא תאכל כל תועבה אלמא דמדאורייתא אסור נ) (וי"ל) דבסמוך מא] אשכחן ליה קנסא
כדקרינן בבגדו. וקשיא נמי
ואין כאן מטיל מום בבעל
לרבנן מום ופליגי באין מתכוין
להאי דקידושין דהתם אמר
ר' אליעזר דכיון שפירש טליתו וקאמר יש אם למקרא אלא בלך פליגי ואני הנה נתתי לך: הראויה לך שהיא טהורה שמור: הלכה כר'
דר"י כו' מתיבת והיכא עד תיבת ר"ש נרשם על כל תיבה קו למעלה להורות כי לפ"ד ראוי למחקו: לה] יקיז אפילו במקום שהוא עושה
שמעון. דברייתא דאמר אף נשחט על אותו המום. טעמא דרבן גמליאל דאמר לא יחדש בה דבר היינו כר' אליעזר שמא יבא אליהו
בו מום כלומר שהוא יכול: לו] כמו מום עובר כיון שיש: לז] לו כו' כוליה שמעתא: לח] בכור וקוצץ בהרת קנסא: לט] רבנן בהאי קציצה
ויטהרם: הצורם. הפוגם במתכוין הרי זה לא ישחוט עולמית דקנסינן ליה: וחכ"א. לא ישחוט על זה אבל כשנולד בו מום אחר
קנסוה רבנן: מ] תניא לא תאכל כל תועבה ר"א אומר מנין לצורם אזן בכור ואכלו ממנו עובר בלא תעשה ת"ל לא תאכל כל תועבה
אלמא דמדאורייתא: מא] דבסמוך מחשיבנן ליה:
א) גירסת רבינו כגירסת התוספות בד"ה אילימא.