לד:
כל פסולי
המוקדשין
פרק חמישי
בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לרבנן דסברי כאחרים דדרשי התם בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר
ונקצצה. שלא נתכוין לקצצה:
לכשיולד לו נגע אחר. שהרי הוא עכשיו
כו א מיי' פ"י מהלכות טומאת
א) נגעים פ"ג מ"ב [מ"ק ז:],
ב) מו"ק יב: גיטין מד., ג) שביעית
צרעת הל' ג:
או בבישול בשר בחלב כדקאמר בפ' כל הבשר (חולין קיד:) ואין לאסור
טמא ומנוגע: יטהר. מן הראשונה והולכין אחר זו ואם ירפא מזו
כז ב מיי' שם הלכה ב:
פ"ד מ"ב [מ"ק יג. גיטין מד:],
טהור מכולם דאיגלאי מילתא דאי ו)י] (נמי) הוי קמייתא מיתסי נמי כי
שחיטה על אותו מום מלא תאכל כל תועבה כמו בשר בחלב וכלאי
כח ג מיי' שם פ"ט הלכה ח:
ד) [צ"ל ר' יוסי], ה) עי' פירש"י
עירובין ה. ד"ה והאמר ר"נ, ו) צ"ק
כט ד מיי' פ"ח מהל' עבדים
זרעים ומעשה שבת שיש לחלק וא"ת
ולר"א דלא מפליג מאי פריך
האי: עד שתפרח בכולו. נגע
האחרון וליכא למיחש למידי דהא אי
מ"ז, ז) נ"א על מום צ"ק, ח) צ"ק,
הלכה א [טוש"ע י"ד סי'
רסז סעי' פ]: עליה מבהרת דגבי צורם אוזן בבכור
הוה ביה קמא השתא נמי הוה טהור
ט) נ"א ומיעטה מכגריס ומה כו'
ל ה מיי' פ"ז מהלכות י"ט הלכה
צ"ק, י) צ"ק מ"ז, כ) גי' צ"ק דא"כ
דאסור מדאורייתא עד שיולד מום
כדכתיב (ויקרא יג) וכסתה הצרעת את
ונקצצה טהור קצצה מתכוין רבי אליעזר
א
א]
איכא איסורא כו', ל) דבארעאדיליה
ד [טוש"ע או"ח סי' תקלח
❖
אחר יש לנו לקנסו כשנולד בו מום
כל עור הנגע וגו': או עד שתתמעט
אומר לכשיולד לו נגע אחר יטהר הימנו
סעי' ו]:
חייב בכל שהוא צ"ק,
אבל קוצץ בהרת דמדאורייתא טהור
בהרתו. הראשונה מכגריס קודם
לא ו מיי' פ"א מהל' שמיטה
וחכ"א עד ב שתפרח בכולו או עד שתמעט
ויובל הלכה יג:
שקצצה אבל אי בשעה שקצצה הוה ביה
מיד כז] שנקצץ עד שיוולד נגע אחר
לב ז מיי' שם:
בהרתו מכגריס רבה ורב יוסף דאמרי
הגהות הב"ח
וי"ל דאפ"ה לא היה לנו לקנוס
שיעור נגע אין לו טהרה עולמית יא]
כח]
לג ח מיי' פ"ב מהל' בכורות
תרווייהו כי קניס ר' אליעזר בממונו בגופו לא
(א) רש"י ד"ה בהאי קציצה
הלכה ז סמג עשין ריח
במום עולמית אלא עד מום שלישי או
דקנסינן ליה לעולם יב]: בממונו אתי
❖
קנסוה רבנן וכיון: (ב) ד"ה
טוש"ע י"ד סימן שיג סעיף א:
קניס ממונו איכא למימר דאתי למיעבד
רביעי א"נ נהי דאי יתיר ר"א לשחוט
ליה למיעבד. ממה נפשך דסבר
למאי נפקא וכו' עד שתרפא
ב] גופו מי איכא למימר דאתי למיעבד ג] אמר
וממה נפשך טומאה כצ"ל ותיבות
במום אחר אין כאן קנס מ"מ לא היה
אטיל בו מום ואם יתירוהו לי בכך
❖
ממה נפשך נמחק:
שיטה מקובצת
כט] לנו לקנוס במום שלא עשה בו עבירה
רבא דר' אליעזר אדרבי אליעזר קשיא דרבנן
הרי נשכרתי ואם לאו מה הפסדתי
כי היכי דלא קניס בנגע אחר א"נ
אם אמתין יג] למום ז) אחר בלא"ה נמי
ל]
א] קצצה במתכוין ר': ב] למיעבד
אדרבנן לא קשיא אלא דר' אליעזר אדרבי
ממה נפשך גופו: ג] למיעבד
מוסף רש"י
דספרי אסמכתא בעלמא הוא:
הייתי ממתין עד שיפול מום הלכך
אליעזר לא קשיא כדשנינן רבנן אדרבנן נמי
ממה נפשך אמר: ד] קנסוה הכא
עד שתפרח בכולו. בכל הספרים
קנסינן ליה אפי' יפול בו מום אחר
לא]
נותנין לו ז' ימים. ז' ימי
יד]
במאי דעביד קנסוה במאי:
לא קשיא הכא במאי דעבד קנסוה הכא ד] במאי
המשתה, דלא חזי ליה, דלמא
ה] תיבות בהאי מומא נמחק:
ח) [כתוב] עד שתתמעט בהרתו
כי היכי דלא ליתי וליעביד: בגופו
מטמא ליה (מו"ק ז:). ולכסותו.
ו] קנסוה במאי איכוין: ז] ז' ימי
דעבד קנסוה במאי איכוין למישרייה בהאי
מכגריס אבל במס' נגעים ליתיה
מי איכא למימר. דמנחי' לספיקא
אם נראה הנגע בכסותו (שם).
משתה לו: ח] עביד לאיסורא:
מומא בהאי מומא קנסוה רבנן דבהאי מומא
צורם אוזן בבכור. חתך מאזנו
ט] רבנן ה"נ לדידיה קנסו רבנן
ה]
כדפי' בקונט' ואומר רבי דאי גרסינן
וליקוץ אי לא קנסינן ליה לעולם הא
מעט כדי שיהא בעל מום ויהא
לבריה לא קנסו רבנן: י] דאי
לא לישתרי ליה והכא במאי דעבד קנסוה
לי' ה"פ שאם קצצה לב]ט)ונעשה בכגריס
ודאי לא עביד טו] דחייש שמא נגע
מותר לו, ואסור לעשות כן משום
הואי השתא נגע קמא הוה
מום לא יהיה בו, כלומר לא תטיל
איכוין לטהורי נפשיה בהאי קציצה בהאי
קמייתא מיתסי תיבת נמי ל"ש:
ומה ששייר נתרפא מקצתו מעצמו
אחר לא יוולד לו לעולם ולא טז] אטהר
ו]
בו מום, ואם הטיל בו מום קנסוהו
יא] עולמית עד שתפרח בכולו:
שאפי' היה בו מה שנקצצה לא היה
לעולם ואפי' אם יוולד מה אהני יז] לו
קציצה קנסוה רבנן בעי רב פפא יטהר תנן או
רבנן דלא יהנה ממנו (מו"ק יג.).
יב] לעולם עד שיתמעט בהרתו
בו כגריס: מקמייתא טהר
מוכר עבדו לעכו"ם. קנסוהו
בקציצה הרי הוא נגוע כבתחלה מוטב
לא גרסינן להא במסכת נגעים:
ויטהר תנן למאי נפקא מינה לחתן שנראה בו
רבנן ויצא לחירות דאי ברח מן
יג] אמתין עד מום אחר: יד] ליה
לו להניח את זה שמא יח] ירפא: בהאי
לי' לבתרייתא נטרי' ליה ז' ימי
העכו"ם אין ישראל יכול לכופו
נגע דתנן א) חתן גשנראה בו נגע נותנין לו ז'
לעולם אפילו: טו] עביד איניש
המשתה. וא"ת והא בעי תגלחת
מומא. לא מישתרי ליה עד שיוולד לו
לעבודתו, ואם מת אין בניו יכולין
לג]
כיון דקניס ליה עד שיולד לו נגע
ימים לו ולאצטליתו ולכסותו וכן ברגל נותנין
לכופו (שם). מפקע ליה ממצות.
ז]
אחר דחייש: טז] ולא נטהר:
וצפרים ואסור בתשמיש המטה כל
אחר: בהאי יט] קציצה (א) . וכיון דהך
דכל זמן שהוא ברשות העכו"ם אינו
יז] תיבת לו נמחק: יח] שמא
לו כל ימי הרגל אי אמרת יטהר תנן מקמייתא
קציצה אינה מועלת לטהרו נמצא טמא
ימי ספורו וי"ל כגון שלא היה אלא
עוסק במצות (שם). אם תימצי
יתרפא הס"ד: יט] בהאי קציצה
טהר ליה לבתרייתא נטרין ליה ז' ימי משתה
לומר כוון מלאכתו. גבי מכוין
לא מטהר וכיון: כ] מיתסי דלמא
מצורע מוסגר א"נ אפילו לד] מוחלט
עולמית דחשבינן לנגע כמאן דאיתיה
מלאכתו במועד שיכול לעשות קודם
בתרא מיתסי קמא לא מיתסי
אלא אי אמרת ויטהר תנן סוף סוף כי לא
דמי יימר דאי הוה ביה הוה מיתסי כ]:
נהי דכי קצץ טמא מדרבנן מ"מ שרי
המועד או להניחה מלהתחיל בה
הס"ד: כא] כשיולד בו נגע:
עד לאחר המועד וכיון דצמצם
כב] יתרפא וממה נפשך:
מטמיא לבתרייתא הא מיטמא וקאי מקמייתא
לעשות תגלחת וצפרים ולמנות ימי
יטהר תנן. דמשמע מיד כשיוולד בו
להתחיל בה סמוך למועד, שאם לא
כג] הנגע וכל כמה: כד] המכוין
ספורו וליטהר מן התורה ומיהו כפרתו
נגע אחר יטהר מן הראשונה: או
מאי תיקו בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא צורם
יגמרנה במועד יהא דבר האבד
לעשות מלאכתו: כה] תיבות
ב)
ויהיה מותר לגומרה, ותנן התם
התם הוא נמחק: כו] לבנו דינא
א"א להביא דאינו יכול להכניס ידיו
ויטהר תנן. דמשמע כשיוולד כא] נגע
אוזן בבכור ומת מהו לקנוס בנו אחריו אם
(מו"ק יג.) וכולן אם כוונו מלאכתן
הוא דהא: כז] מיד דיינו שנקנוס
לבהונות כל זמן דטמא מדרבנן כדאמר
אחר ויטהר ממנו מן האחרון אז יטהר
במועד יאבדו, ואיבעיא לן כוון ומת
עד: כח] לא היה לו לקנוס
תימצי לומר דמוכר עבדו לעובדי כוכבים ומת
מהו שיקנסו בנו אחריו, ואם תמצא
(פסחים דף צב.) אע"פ שאין טבול יום
מן הראשון: למאי נפקא מינה. הא
עולמית: כט] לא היה לו לקנוס:
קנסו בנו אחריו דכל יומא ויומא מפקע ליה
לומר בההיא תפשוט לן דקנסוהו
ל] א"נ ההיא דספרי: לא] גרסי'
א"נ יטהר תנן הא טמא הוא מן האחרון
אחר נכנס זה נכנס דלא התירו אלא
ואע"ג דלא עבד איסורא, כ"ש הא
הכא או עד: לב] קצצה ומיעטה
ממצות אם תימצי לומר כוון מלאכתו במועד
בעא
ה
משום פסח:
עד כב] שתרפא (ב) (ממה נפשך)
לה]
מיניה ר'
דעבד איסורא, אבל אם תמצא לומר
מכגריס ומה: לג] והא עדיין בעי:
בההיא דלא קנסוה אכתי הא
ומת לא קנסו בנו אחריו משום דלא ח] עבדא
לד] אפילו הוה מוחלט: לה] בעי
וממה נפשך טומאה שייכא ביה: לחתן
ירמיה מר' זירא צורם אוזן בכור
מיבעיא לן, דהתם הוא דלא עבד
מיניה: לו] לומר מאינך ואכולהו:
לאיסורא הכא מאי לדידיה קנסו רבנן והא
ומת מהו שיקנסו בנו אחריו. בפרק
שנולד בו נגע. דנגע האחרון נולד לו
אבוה איסורא, שהרי מת קודם
לז] קנסו הכא על תיבת דדלמא
המועד ולא בא לידי איסור (גיטין
נרשם עליו קו להורות כי לפ"ד
השולח (גיטין מד.) נקט תחלה הבעיא
בימי חתנות: נותנין לו. שלא יראה
ליתיה או דלמא לממוניה קנסו רבנן
. שנתקווצה. ניטלו ממנה
ראוי למחקו: לח] לומר בצורם
מד:)
דמוכר עבדו ובמו"ק בפרק מי שהפך
כהן את הנגע כג] דכל כמה דלא חזי
והא איתיה א"ל תניתוה ג) שדה שנתקווצה
קוצים וברקנים ליפותה ואין זו
לא קנסו משום דליכא הפקעת
עבודת קרקע מן התורה, לא
מצות כל יומא ויומא: לט] נקט
(דף יב:) נקט בכוון מלאכתו ובכל
ליה כהן ולא מטמא ליה לא הוי טמא
בשביעית תזרע למוצאי שביעית ניטייבה
ו
קנסוהו ותזרע למוצאי שביעית
בחנם חד: מ] שנטל קוציה
דוכתי עביד אם תימצי לומר מאידך
דבכהן תלא רחמנא: לאיצטליתו.
לו]
(שם). נטייבה. נזדבלה והוליך לה
ממנה: מא] גבי מזרד זרדין:
נידיירה לא תזרע למוצאי שביעית ואמר
זבל בעגלות ומשאות (שם).
טליתו אם נולדו בה נגעי בגדים:
ואכולהו פשיט תניתוה משדה שנתקווצה
מב] תיבות בכל דיליה חייב
(רב אסי) בר' חנינא נקטינן הטיבה ומת
נידיירה. על ידי דיר בהמה לזבלה,
ל"ש: מג] יפוי קרקע ואפילו
ד)
ואומר רבי דשלשתם שאל בבת אחת
מקמייתא טהר ליה. מיד כשנולד
עבודת קרקע היא וקונסין אותו
מתכוין: מד] לחורשה ולזורעה:
בנו זורעה אלמא
לדידיה קנסו רבנן
ז
והש"ס קבע כל אחת במקומה כפי מה
זה ומזה אינו טמא דנטרינן ליה
(שם). נקטינן. מסורת מאבותינו,
מה] על הך משנה דקאמר תמן
❖
מנהג מרבותינו (ערובין ה.).
מורין כשנטלו: מו] העם חורשין
לבריה לא קנסו רבנן אמר אביי נקטינן
ששייכא ויש ספרים שכתוב במ"ק
יומי דחתונה או של רגל לכל אדם.
ח
ט] ה)
פעם א' והוא: מז] דפשיט מינה
טימא
בעא מיניה רבא מר"נ אבל
אלא אי ויטהר תנן סוף סוף לא מהני
(שם)
גבי עבד דבעי למימר הכא
❖
דחמיר:
ליה מידי הא דנטרינן ליה דאינו טהור מראשונה עד שתתרפא אחרונה:
ברוב הספרים גרסינן ר' ירמיה מרבי זירא כמו כאן ובגיטין:
רבינו גרשום (המשך)
אם תמצא לומר מוכר עבדו לעובדי כוכבים ומת קנסו בנו אחריו
ומת. הצורם מהו לקנוס בנו אחריו שלא יאכל מאותו בכור עולמית:
הוא דטהר ליה מן הראשון ולא
למפרע משעת קציצה: למאי
רבינו גרשום
אם תימצי לומר. במסכת גיטין [מד.] דהמוכר עבדו לעובד כוכבים דקיימא
דכל יומא מפקע ליה ממצות. אכתי המ"ל דאפילו תימצי
נפקא מינה. מ"מ בין כך ובין כך
לומר התם לא קנסו י) לז] (דדלמא) הכא קנסו משום דאיכא איסורא
לן קונסין אותו לפדותו עד עשרה בדמיו ומיבעיא לן התם אם מת
ישחט עליו: ונקצצה. מעצמה:
לא יטהר עד שירפא מן השני
המוכר מהו לקנוס בנו אחריו אם תימצי לומר ולמיפשט בההיא דקונסין
וחכ"א. לעולם לא יטהר עד
נפקא מינה לחתן שנולד לו
דאורייתא דכי האי גוונא איכא בפ' השולח גבי בעיא דמוכר עבדו
שתפרח בכולו בכל גופו
נגע אחר ביום חתונתו כלומר
התם דינא הוא דכל יומא מפקע ליה ממצות: ואם תימצי לומר.
ובמ"ק גבי בעיא דכוון מלאכתו במועד דקאמר אם תימצי לומר
הנגע השני דהשתא הוי
שכשנולד לו הנגע האחר היה
בצורם קנסו משום דאיכא אסורא דאורייתא ובגיטין נמי הוה מצי
הא דאמרינן במ"ק (דף יב:) המכוין מלאכתו במועד דמניח כרמו
טהור מדאורייתא דכתיב וכסתה
כד]
חתן ולחתן שנולד לו נגע נותנין
הצרעת מראשו ועד רגליו וגו':
לו ז' ימי משתה ולא מטמינן
למינקט אם תימצי לומר לח] לא קנסו הכא קנסו משום הפקעת מצות
לבצור ואומר במועד אבצירנה שהרי דבר האבוד הוא והתירוהו
או עד שתמעט בהרתו מכגריס.
ליה בין שנולד בו נגע ובין
דכל יומא ויומא (כמו) בעבד ובמ"ק נמי נקט לט] חד טעמא בצורם
חכמים במועד תאבד ולא יבצרנה הואיל ולכך נתכוין ומיבעיא לן
כלומר דההוא נגע ראשוןדקציץ
שנולד באיצטליתו או בכסותו
במתכוין אי לא הוה ביה כגריס
דלא מצערינן ליה כל ימי
וטעמא אחרינא במוכר עבדו והוה מצי למימר חד טעמא בתרוייהו
התם אם מת קודם המועד מהו לקנוס בנו אחריו ולא יבצרנה
דהיינו שיעור דאורייתא טהור
חתונתו ולא כל ימי הרגל: אי
דאם תימצי לומר בצורם ובמוכר דקנסוה משום דעבדיה לאיסורא
במועד. ואם תימצי לומר כה] התם הוא דלא קנסינן לבנו כו] דהא לא
מיד ואי הוה ביה כגריס לא
אמרת יטהר תנן. דלמפרע טהור
יטהר עד שיולד בו נגע אחר
משעת קציצה כלומר תעשה
עביד אביו איסורא דהא מת קודם המועד: אבל הכא. עבד איסורא
אבל כוון מלאכתו לא עבד לאיסורא:
ויפרח בכולו ור' אליעזר סבר
כמי שנטהר קודם שנולד בו נגע
שנתקווצה.
דמטיל מום בקדשים: לממוניה. לבכור: שנתקווצה. שנטל קוציה
פי' בקונט' שנטל מ] קוצים ממנה שהיו תלושין
אע"ג דהוא דקציץ הוה כגריס
שני מן הראשון והיינו נותנין
כיון שנולד בו מום אחר וטהר
לו ז' ימי המשתה דחשבינן כמו
ממנה שהיו תלושין ומפוזרין בה: תזרע למוצאי שביעית. דליכא
ומפוזרין בה והדין עמו דא"א לומר בקוצים שהיו
ממני טהר נמי מן הראשון. ולא
השתא אתייליד לו נגע ולא
למיקנס מידי דהא לא עבד בשביעית עבודה חשובה: ניטייבה.
מחוברים כ) דא"כ לא תזרע דאיכא איסורא דאורייתא בנטילתם
בעי עד שתפרח בכולו אלמא
קודם חתונתו דאי נולד לו קודם
נזדבלה ע"י עגלות ומשואות של זבל: נידיירה. על ידי דיר בהמות
שמייפה את הקרקע כדאמר שבת פרק הבונה (דף קג.) גבי
מא]
דלא קניס ר' אליעזר הכא ורבנן
חתונתו לא היו נותנין לו והיינו
קנסי: בממונו. בבכור קניס
דקאמר טומאה קמייתא טהר
[התולש עולשין והמזרד זרדים] ל) דבארעא דיליה חייב מב] (בכל דיליה
שמעמידין ומשכיבין אותה חדש או חדשים כדי לזבלה:
דאיכא למימר דאתי למעבד ביה
ליה טומאה דבתרייתא נטרינן
חייב) בכל שהוא משום דאיכא יפוי הקרקע דאפי' מתכוין לצורך דבר
לא תזרע. דקנסינן דעבד עבודה חשובה בשביעית:
מג]
מום ממה נפשך דסבר אי שרו
ליה ז' ימי משתה: ואי אמרת
ליה בההיא מומא שפיר ואי לא
ויטהר תנן. כלומר דלא נטהר מן
טימא
אחר וה"נ איכא יפוי
קרקע כשתולש קוצים לחורשה מד] לזריעה וכן
שרו ליה סבר השתא לא גריע
הראשונה אלא עכשיו כשנרפא
ניטייבה.
משמע בירושלמי על מה] המשנה תמן אסורים כשנטלו קוציה משמע דמוקי לה בתלושין:
בירושלמי מפרש איזהו טיוב כל
כקודם לכן. דקודם לכן הוה
הנגע השני סוף סוף כי לא
הטיבה
אסורי למיכל והשתא נמי אסור
מטמית ליה בבתריתא באותו
מו] העם פעם אחת חורשין והוא חורש שתי פעמים:
ומת בנו זורעה. אם האי טיוב מדרבנן קשה היכי פשיט צורם
גופו מי איכא למימר דאתי
שנולד בין חתונתו דיהבת ליה
אוזן בכור דאורייתא
ואם הוא נמי דאורייתא קשה בגיטין (דף מד:)
דפשיט מז] מיניה גבי עבד (עברי) לימא שאני הכא דחמיר משום
למעבד לקוץ לכתחלה ממה
ז' ימי משתה מה מועיל ליה
נפשך דמאי ממה נפשך איכא
הא מטמי וקאי מקמייתא מנגע
דמפקע ליה ממצות וי"ל דקסבר שראוי להחמיר בשביעית יותר
מכולם כדאמר בקדושין (דף כ.) כמה קשה אבקה של שביעית:
הכא אי קציץ ליה שמא יולד לו
הראשון דהאי טומאה שייכא
גדיא עד טהרה דנגע השני והוי טמא
נגע אחר וכשיטהר ממנו יטהר
גם מזה מוטב לו שלא יקוץ זה וימתין עד שיטהר מזה ויהיה טהור משיקצצנו וימתין עד שיולד לו אחר הלכך לא קניס ר'
אפילו בימי המשתה: מאי יטהר תנן או ויטהר תנן תיקו: הצורם. עסקינן בין בכהן בין בישראל כהן בבכור ודאי וישראל בספק
אליעזר הכא דלא אתי למעבד איניש אחרינא לקוץ לכתחלה אבל בממונו בבכור קניס: דרבנן אדרבנן לא קשיא. דהכא במאי
בכור דנאכל לו במומו מהו שיקנסו בנו אחריו שיהא אסור לו (לוכל) [לאכול]: קנסו בנו אחריו. לפדותו משום דכל יומא מפקע ליה
דעבד קנסוה דנתכוון למשרייה בהאי מומא קנסוה רבנן דחשבינן לההוא מום כמאן דליתיה אבל כשיולד בו מום אחר ישחט עליו.
ממצות אבל בבכור ליכא מפקע ולא קנסו: או אם תמצא לומר כיון מלאכתו במועד לא קנסו בנו כו' משום דמלאכת חולו של מועד
והכא במאי דעבד קנסוה דנתכוון לקצוץ ליטהר עצמו קנסוה רבנן דהוי כמאן דלא איקצץ דאפילו כשטהר מנגע שני חשבינן ליה
מדרבנן אסור ולא מדאורייתא אסור: או דלמא קנסוה לממוניה לבכור ולא יאכל אפילו לבנו: שנתקווצה. שעקר הקוצים ממנה:
לראשון דאכתי קאי ומשום הכי לא טהר עד שתפרח בכולו: יטהר תנן. לכשיולד לו נגע אחר יטהר או ויטהר תנן יטהר משמע
תזרע למוצאי שביעית. דקוויץ לא חשיבה מלאכה: מטייבה. שניזדבלה בשביעית או מדיירה. שהביא שם בהמות לזבלה בשביעית
דכשנולד לו נגע אחר וירפא יטהר למפרע מן הראשון משעת קציצה או ויטהר תנן דמשמע דהשתא כשנרפא מן הנגע השני
הוה חשיבה מלאכה דהיינו תולדה דחרישה לא תזרע למוצאי שביעית: הטיבה בשביעית ומת בנו זורעה למוצאי שביעית: