ה:
הלוקח
עובר חמורו
פרק ראשון בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומשקל אחד של כ"ה שיעור מנה של חול רביע מנה של קדש כ)קודם
והא מאתן וארבעים דינר
נינהו. אלא כפול
היה ובמנה דקודש
טו א ב מיי' פ"ח מהל' גניבה
א) [מנחות עז. ב"ב צ:], ב) צ"ל
אלעזר, ג) [סנהדרין קו.], ד) [ע'
הלי"ז טוש"ע חו"מ סי' רלא
שנתוסף קדש ומשקלו של ט"ו ושלשתן מחזיקות שיעור מנה של קדש
הוו מאתן והנך ארבעים דטפו עלייהו זהו שהוסיפו בימי יחזקאל
סעי' טו:
תוס' לקמן ו. ד"ה ומה כו' וע'
וכן מוכח התרגום דמתרגם וסלעא עשרין מעין תלתות מנה
והוסיפו עליהן שתות דארבעין הוו שתותא מלבר דבמאתן איכא
טז ג מיי' פ"ב מהל' בכורות הל'
תוי"ט], ה) לעיל ג: לקמן ו: טז:,
ו) [לקמן ו: ז. יב. יז. ב"ק עח.],
ו [ופי"ב מהל' בכורים
עשרין סלעין מנה דכספא עשרין וחמש סלעים רבעות מנה חמש
ה' פעמים מ' והביאו פעם
מ' ששית מבחוץ והוסיפו עליהן ולא
ז) [פסחים ה. וש"נ], ח) [כריתות
הלי"ח] סמג עשין ריא טוש"ע
ועשרה סלעים כולהון שיתין מנה
אמרי' שתות מלגיו שיחלקו (ב) לששה
ד. ע"ש], ט) [דברים כג], י) [צ"ל
יו"ד סי' שטו סעי' ו:
יז ד מיי' פ"א מהל' מאכלות
לפני ד"ה והא], כ) גי' רש"א אחר
רבא מנה דקודשא יהא לכון ולפי פ"ב
ויוסיפו על המשקל אחד מאותן
והא מאתן וארבעין הויין אלא ש"מ מנה של
א)
וכן גי' צ"ק, ל) דתלתות מנה
אסורות הלכה ה טוש"ע יו"ד
אין מתיישב כל כך ל) תלתות מנה
חלקים: בבית מותבא רבא. בבית
קודש מנה כפול היה ושמע מינה מוסיפין
סי' עט סעי' ב:
ורבעות מנה איירי במנה. צ"ק,
א
המדרש הגדול: לובים. מעולים:
רבעות מנה במנה של קודש אחר
יח ה מיי' פ"ב מהל' בכורות
מ) צ"לכפול,נ)[דניאליא], ס)ערך
על המדות ואין מוסיפין יתר על שתות ושמע
לבדקם. צ"ק, ע) סימנים דחייב.
הל"ו ופי"ב מהלכות בכורים
שריפו ידיהם כו'. לפיכך בא עליהם
שנתוסף ומנה דכספא כ"ה סלעים
צ"ק, פ) דקאמר מה"מ קרא דתנא
הלכה ג סמג עשין קח וקמה
מינה שתותא ב מלבר אמר ר' חנינא שאלתי
❖
עמלק: לא הפנו אבות אל בנים
איירי במנה של חול ולא בשל חול
רב יהודה הוה ליה. צ"ק, צ) שור
טוש"ע יו"ד סי' שכא סעי' א:
את ר' אליעזר בבית מותבא רבא מה נשתנו
מדין בכורה דפטור. צ"ק, ק) הוא
ב)
(להציל) מרפיון ידים. מכאן שריפו
אחר שנתוסף אלא במנה של חול
שור. צ"ק, ר) דלא בעינן בכור שני
פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים א"ל גזירת
❖
ידיהם מן התורה: בדברי שטות.
מקמי דאיתוסף איירי וא"ת ומנא
ושלישי דיש לנו. צ"ק,
מוסף רש"י
הכתוב היא ועוד שסייעו ישראל בשעת
לזנות את בנות מואב: ערומות
לן שהוסיף יחזקאל כלום דילמא
והא מאתן וארבעין הויין.
יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד
פגעו בהן. ותקראן משמע גופן
מתחלה היה מנה של קדש ס' י"ל
דהא ס' סלעים חשיב בקרא והסלע
תורה אור השלם
ארבע זוזים נמצא מאתן וארבעים
היה פוגע בהן: שנעשו כולן בעלי
דמאת ככר של משה מוכיח דתחלתו
מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים
הוי, והאי קרא גבי מנה של קודש
1. מִקּוֹל שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת אַבִּירָיו
קריין. ולשון מקרהט) הוא: מתני' פטר
של קדש לא היה אלא מ) כחול:
לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים
קאי ביחזקאל (מנחות עז. מכת"י).
מֵרַעַשׁ לְרִכְבּוֹ הֲמוֹן גַּלְגִּלָּיו לֹא
תשעים חמורים לובים. ע"ש
חמור פטר חמור שני פעמים. כתובים
ב]
כפול היה. דהוי ליה מאתן והנך
הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיוֹן
ועוד שאלתיו מאי לשון רפידים ואמר לי
ארבעים דטפי על מאתים תוספת
ירמיהו מז ג
יָדָיִם:
(נחום ג) פוט ולובים היו
בתורה חד בקדש לי כל בכור (שמות
הוא דהוסיפו שתות, דארבעים הוי
2. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן
רפידים שמה כתנאי ג) ר' אליעזר אומר רפידים
בעזרתך נ)ולובים וכושי' במצעדיו חמרא
יג) וחד בראה אתה (שם לד): היולד.
שתות של מאתים (שם). שתותא
וַיֹּאכַל
הָעָם
וַיִּשְׁתַּחֲווּ
שמה ר' יהושע אומר שריפו עצמן מדברי
מלבר. שעל ה' פעמים ארבעים
במדבר כה ב
לֵאלֹהֵיהֶן:
לובאה ר"פ במה בהמה (שבת דף נא:)
האם: והנולד חמור. שהוא דומה
הביאו מבחוץ ארבעים פעם ששית
3. וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה
תורה וכן הוא אומר לא הפנו אבות אל בנים
פירש בערוך חמור מצרי ובירושלמי
לאמו: ומה הן באכילה. אותן שאין
ס)
1
ולא אמרינן שיחלוקו המאתים לשש
וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל
דומין לאמן: גמ' מקצת סימנין.
חלקים דהוי לכל חלק וחלק שלש
מרפיון ידים ועוד שאלתיו מאי לשון שטים
גריס] גרים הבאים מפוט ולוב מהו
בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה:
ושלשים זוזים ושליש ומאותן חלקים
שמות יג יג
להמתין ג' דורות: תלמוד לומר
של אמו: אך בכור שור כו'. מדמצי
ואמר לי שטים שמה כתנאי ר' אליעזר אומר
4. וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם
נוסיף את השתות על המנה דהוי
ליה שתות מלגאו, ומההיא קרא
אך חלק. תימה תנא דידן דלית ליה הך
למיכתב אך שור כשב ועז דהא
לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר
שטים שמה רבי יהושע אומר שנתעסקו
נפקא מדות ומטבע, דמנה הוי
בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי
דרשא $ מקצת ע) סימן חייב מנא ליה
עניינא בבכור קמישתעי דכתיב לעיל
משקל וסלע הוי מטבע (שם). לא
בדברי שטות 2 ותקראן לעם לזבחי אלהיהן
שמות לד כ
רֵיקָם:
הפנו אבות אל בנים. להיטיב
ומתני' היא פ"ב (לקמן דף טז:) ולא
מיניה כל פטר רחם וגו' ונקט בכולהו
5. אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב
רבי אליעזר אומר ערומות פגעו בהן ר' יהושע
להם, מפני רפיון ידים של תורה
אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם
מיסתבר דפליג אהא דפירקין ומיהו
בכור ש"מ עד שיהא הבכור כאמו
ומצות, והכי נמי רפידים רפיון
אומר שנעשו כולן בעלי קריין: מתני' גפרה
אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת
אי לא פליגי קשה דמייתי עלה דתנא
פ)
ולא יהא דומה לאחר: והא תנא.
ידים הוא, כלומר מפני שרפו ידים
חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ
שילדה (א) מין חמור וחמור שילדה כמין סוס
מן התורה בא עליהם עמלק
במדבר יח יז
לַיְיָ:
כרב יהודה וכי קאמר מה"מ הוה ליה
דמתניתין: פטר פטר קנסיב לה לפרה.
(סנהדרין קו.). שכן נתרבה
6. כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר
והא
פטורה מן הבכורה שנאמר פטר חמור פטר
לאיתויי קרא דמתני': ג]
דקא מפיק פרה שילדה מין חמור
תנא
3
4
בנסכים. שור נתרבה בנסכים, חצי
אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ בָּאָדָם
ההין יהיה לפר (כריתות ד.). תיתי
חמור שני פעמים עד שיהא היולד חמור
פטר פטר נסיב לה לפרה. ואין
דפטורה מן הבכורה מן פטר פטר
וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה
חדא מתרתי. הצד השוה שבהן
תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת
לומר מ"מ איצטריך קרא דמתני'
עד שיהא היולד
חמור והולד חמור
והנולד חמור ומה הם באכילה בהמה טהורה
שהן מין בהמה וחלבו אסור
ד)
בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה:
❖
❖
ואימורי בכוריהם קריבים (שם).
במדבר יח טו
לפטור מקדושת פטר חמור וקרא
ופרה נמי גמרה מחמור ורב יהודה
שילדה כמין בהמה טמאה מותר באכילה
דהכא לפטור צ) מדין שור דפטור מן
היכי שבק קרא דמתניתין וקנסיב
וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה אסור
הבכורה דקתני במתני' משמע דלגמרי
למודא אחרינא: רב יהודה דאמר
שיטה מקובצת
הגהות הב"ח
באכילה דשהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן
פטר לה לפרה מכלל דפטר פטר
כרבי יוסי הגלילי: י) אך חלק. דכל
(א) במשנה כמין חמור:
א] ת"ל אך חלק. תימה תנא דידן
הטהור טהור: גמ' תנן התם רחל שילדה
ה)
דילפי' מהדדי כדלקמן וא"ת נהי
אכין ורקין שבתורה למעט: גלי
(ב) רש"י ד"ה והא מאתן וכו'
דלית ליה הך דרשא מנ"ל
מלגיו שיחלקו מאתן לששה:
מין עז ועז שילדה מין רחל פטור מן הבכורה
דמקצת סימנים שחייב (כאן
דשמעינן מפטר פטר פרה שילדה
רחמנא. בחמור דקדושת דמים הוא
(ג) ד"ה למה וכו' תזרוק על
נמצא מטושטש) שילדה מין עז
❖
ואם יש בו מקצת סימנין חייב מנא הני מילי
מין סוס דילמא ה"מ היכא דאשתני
שאינו קדוש (בלא) [אלא] דמיו
המזבח ואת חלבם:
דמייתא לה תלמודא הכא וקאמר
מה"מ אמר רב יהודה דאמר קרא
לדבר שאינו קדוש קדושת הגוף אבל
שיפדהו בשה גלי ביה רחמנא דנדמה
אמר רב יהודה $ דאמר קרא אך בכור שור
5
אך בכור משמע דפליגי אהדדי
כגון רחל שילדה מין עז דקדוש
פטור וה"ה לבכור בהמה טהורה
שיהא הוא שור ובכורו שור בכור כשב
מתני' דהכא דפטרא מקרא דפטר
גליון הש"ס
ו)
לא מחייב במקצת סימנים ומתני'
קדושת הגוף הוה אמינא דקדשא וי"ל
דקדושת הגוף היא: למה נאמרו
שיהא הוא כשב ובכורו כשב בכור עז שיהא
גמ' דא"ק אך בכור שור. לקמן
דלקמן מחייב והא דקאמר במאי
דמסתבר לגמרי (משמע) דילפינן
אימורי כו'. בהאי קרא אך בכור שור
יב ע"א: תוס' ד"ה תלמוד וכו'
פליגי ה"פ אמאי לא יליף
הוא עז ובכורו עז יכול אפי' יש בו מקצת
מקצת סימן חייב מנא ליה. ע'
מהדדי קדושת דמים מקדושת הגוף
או בכור כשב או בכור עז לא תפדה
תרוייהו מחד קרא ומשני דתנא
❖
סימנין א] ת"ל אך חלק והא תנא פטר פטר
לקמן יב ע"א תד"ה קמ"ל:
דידן אצטריך ליה קרא דאך בכור
ז)
כדאמר בסמוך וקשה דהא אמר
קדש הם ואת דמם תזרוק ואת
(ג)
לכדרבי חנינא וגלי רחמנא
קנסיב לה לפרה הוא דאמר כרבי יוסי הגלילי
חלבם תקטיר דכולם אימוריהם קרבים:
אפילו קדושת הגוף מקדושת הגוף
בקדושת דמים דנדמה פטור מן
הבכורה וה"ה בקדושת הגוף
רבינו גרשום
דתניא ר' יוסי הגלילי אומר אך בכור שור עד
לא ילפי' דהא לשור וכשב ועז צריך
שור. נסכיו מרובים חצי ההין וכשב
ואף דכ"ש הוא דגבי קדושת
ורבי
שיהא הוא שור ובכורו שור בכור כשב עד
קרא לכל חד וחד:
ועז רביעית ההין. כשב אלייתו קריבה
יוסי
כפול והאי דקא חשיב הני
מזבח ראוי לפוסלו יותר
בפרוטרוט דאית בהו טפי מככר
מקדושת דמים ור"י הגלילי
עם אימורים כדמפרש בויקרא [ג] מה
הגלילי אם כן ליכתוב קרא אך בכור
שיהא הוא כשב ובכורו כשב או בכור עז
פשוט משום דפרטא רבא כגון
דריש פטר חמור לכדלקמן הלכך
שור וכשב ועז. והא דדרשינן מינה
שאין כן בשור ועז: כשב ועז פסח
ע' ככר או ס' או נ' או
גלי רחמנא בקדושת הגוף וגמר
עד שיהא הוא עז ובכורו עז יכול אפי' יש בו
כ' או י' חשיב בככרי אבל
מניה קדושת דמים ואע"ג שהיה
עד שיהא ק) שור ובכורו שור אע"ג
בא מהן דכתיב [שמות יב] מן הכבשים ומן
מקצת סימנין ת"ל אך חלק במאי קמיפלגי
פרטא זו א' פחות מי' לא
ראוי לחלק דבקדושת מזבח
דאיצטריך לכדר' יוסי בר חנינא
העזים תקחו: שור ועז נתרבו אצל
חשיב בככר אלא בפרוטרוט
מסתבר טפי להפקיע בהמה
תנא דידן סבר גלי רחמנא בקדושת דמים
ולעולם נימא דלאו כפול הוא:
משום דכעין בכור שני ושלישי יש
עבודת כוכבים בציבור. פר לעולה
ר)
מקדושת דמים אין נראה לחלק
וה"ה בקדושת הגוף ור' יוסי סבר גלי רחמנא
אלא. מהכא והשקל עשרים
אלא גמר מניה והיינו טעמא
לנו לדרוש מן הראשון:
ושעיר לחטאת: שור וכשב יש בהן
גרה עשרים שקלים חמשה
דקאמר לעיל על תנא דידן ה"ה
בקדושת הגוף וה"ה בקדושת דמים וגמר
ומה
צד ריבוי אצל מזבח. דכשהן קרבים
ועשרים שקלים עשרה וחמשה
ועל ר"י הגלילי אמר וגמר. תוס'
שקל המנה יהיה לכם חשבון
הרא"ש: ב] תשעי' חמורים
קדושת דמים מקדושת הגוף ותנא דידן האי בכור בכור מאי עביד ליה
יש מהן לאשים יותר מעז שור
דקרא הוו ס' שקלים וקאמר
לובים. וז"ל תוס' חיצוניות פי'
בנסכים וכשב באליה: א"כ. דלא
מיבעי ליה לכדר' יוסי בר' חנינא דאמר ר' יוסי בר' חנינא למה נאמרו
המנה יהיה לכם כלומר דכך
הקו' לובים מעולים ור"י פי'
ח)
ליהוי מנה: מנה. בתמיה מאתן
שהם מלוב כמו פוט ולובים היו
אתיא קרא אלא להכי: ועדיין אני
אימורין בבכור שור אימורין בבכור כשב אימורין בבכור עז צריכא דאי כתב
וארבעים דנרין הוו ס' שקלים
בעזרתך וכן כתיב ולובים
אומר פטר חמור תפדה בשה. ולא
היינו ב' מנים ומאה דנרין:
וכושים והיינו להבים דכתיב
רחמנא בבכור שור שכן נתרבה בנסכים כשב שכן נתרבה באליה בעז שכן
אלא ש"מ. מדאמר המנה יהיה
ומצרים ילד וגו' (מוכח
בדבר אחר ושאר בכורי טמאה בכל
נתרבה אצל עבודת כוכבים ביחיד חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי
לכם דמנה של קדש כפול היה.
בירושלמי גבי הא דקתני
דבר ולעולם קדושים בבכורה:
והני ארבעים דהוו טפי ממאתים
והלובדקים בפרומביא וכו') וכן
בהי לא ליכתוב לא ליכתוב רחמנא בשור ותיתי מהנך מה להנך שכן נתרבו
ת"ל
היינו דהוסיפו על המדה שתות
חמרא לובאה בריש פרק במה
מלבר: ערומות. היו מהלכות
בהמה פי' בערוך חמור מצרי וכן
אצל פסחים לא לכתוב בכשב ותיתי מהנך מה להנך שכן נתרבו אצל עבודת כוכבים בציבור לא ניכתוב
ופוגעות בהו בישראל דהיינו
מוכח בירושלמי דגרסי' עלה
רחמנא בעז ותיתי מהנך מה להנך שכן יש בהן צד רבוי אצל מזבח הילכך צריכי ורבי יוסי הגלילי אם כן ליכתוב
ותקראן הן עצמן כלומר בשרן
פרק במה בהמה יוצאת גבי הא
נוגע בהן כדי לבער בהן יצרן:
דקתני והלובדקים בפרומביא
קרא אך בכור שור כשב ועז בכור בכור למה לי אלא לאו ש"מ עד שיהא הוא שור ובכורו שור ורבי יוסי הגלילי
פטר חמור פטר חמור ב' פעמים.
וכו' אך תימה תנא דידן דלית
א' בסדר בא אל פרעה. וא'
האי פטר חמור פטר חמור מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא ר' יוסי הגלילי אומר מתוך שנא' 6 אך פדה תפדה
ליה הך דרשא וכו' מנא ליה
בס' כי תשא: תנן התם. באידך
וצ"ל דנפקא ליה מדרשא
את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה שומע אני אפי' פטרי סוסים וגמלים ת"ל פטר חמור פטר
ה
פירקין: מנא הני מילי. דפטור:
אחריתי א"נ דרשא דאך חלק
אך חלק. דאם יש בו קצת סימן
דריש. תוס' חיצוניות: ג] והא
חמור אמרתי לך ולא פטרי סוסים וגמלים ועדיין אני
אומר פטרי חמור בשה פטרי סוסים וגמלים בכל דבר
שדומה לאמו חייב בבכורה
תנא פטר פטר וכו'. וז"ל תוס'
תלמוד
וה"ה נמי לתנא דמתני' דאע"ג
חיצוניות וא"ת ודלמא שפיר
דלא קתני ואם יש בו מקצת סימנים דאם יש בו מקצת סימנים דומה לאמו חייב דהכי בעי ליה לקמן איבעיא להו פרה [שילדה]
אצטריכו תרי קראי דמפטר פטר משמע דהיכא שילדה פרה מין חמור שלא יפדה פטר חמור ואך בכור משמע דלא קדיש קדושת בכור
כו': והא תנא פטר פטר קא נסיב לה. מקשי לרב יהודה מאי שנא דלא יליף לה מפטר פטר מהיכא דיליף תנא דמתניתין אילו הוה
קדושת הגוף אלא כשהוא שור ובכורו שור וי"ל כיון דשמעינן מפטר חמור אף כי הוא חמור אין לו פדיון פטר חמור דבעינן נולד שוה
משכח בריתא דילפא מאך בכור איכא למימר דרב יהודה סבר לה כוותיה אלא אי מימרא דנפשיה קאמר מאי שנא דלא יליף לה
כמו כן שמעינן דבעי' למימר וולדה כמותה טרם יהיה קדוש קדושת הגוף כדין בכור של פרה וא"ת מ"מ מאי פריך והא תנא פטר פטר
מפטר פטר. אין אשכח ברייתא והוא דקאמר כר' יוסי הגלילי דתניא כו': במאי קא מפלגי. אמאי יליף תנא מפטר פטר ור' יוסי מאך
וכו' שפיר צריכי מקראי דמפטר פטר שמעינן פרה שילדה מין חמור דלא קדוש בבכורה דהאי קדושת דמים והאי קדושת הגוף דראוי
בכור: תנא דידן סבר. גלי רחמנא בקדושת דמים דקילא דבר פדיון הוא פטר חמור דלא קדיש עד שיהא הוא חמור והולד חמור:
למזבח אבל פרה שילדה מין עז דהאי קדושת מזבח והאי קדושת מזבח הו"א דחייב בבכורה קמ"ל אך בכור שור וי"ל דהאי תנא אית ליה
וה"ה. כ"ש בקדושת הגוף בכור [בהמה טהורה] דלאו בר פדיה [הוא] דלא קדיש עד שיהא ממש בדמותו [כאמו]: ור' יוסי סבר גלי
כ"ש זאת דכיון דהאי קדושת מזבח והאי קדושת דמים הוי שנוי כ"ש דהוי שנוי גדול כשהוא קדושת מזבח אחרת וכן נמי משמע לקמן
רחמנא בקדושת הגוף. וגמר קדושת דמים מקדושת הגוף במה מצינו דלר' יוסי ליכא למימר וה"ה כ"ש דקדושת דמים קילא אלא
דקאמר גלי רחמנא בקדושת דמים כגון פרה שילדה מין חמור וה"ה קדושת הגוף כגון פרה שילדה עז דפטורה מן הבכורה ור"י הגלילי
במה מצינו ובהכי הוו פלוגתייהו דהאי גמר בהו"ה והאי גמר במה מצינו: למה נאמרו אימורים בבכור שור ואימורים בבכור כבש
סבר גלי רחמנא בקדושת הגוף וגמר קדושת דמים וכו' משמע דסברא הוא יותר לפטור בקדושת הגוף משום דנשתנ' מקדושת מזבח
אימורים בבכור עז. דכתיב [בכולהו] ואת דמם (דכולהו) תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר. אמאי איצטריך למיכתב בכולהו ליכתוב
לקדושת מזבח מהיכא דנשתנה לקדושת דמים:
אימורין בחד וילפי אידך מיניה: צריכי. למיכתב בכולהו. הנך לא אתי משור שכן שור נתרבה בנסכים דאית ליה חצי הין לפר. ואי
כתב אימורין בכבש אידך לא ילפי מיניה דיש בכבש מה שאין בשור ועז שכן כשב נתרבה באליה: מחדא לא אתו תרווייהו אלא תיתי חד מתרתי. מה להנך כשב ועז דין הוא שנתרבו לאימורין שכן נתרבו אצל פסח שפסח בא מהם: מה להנך. שור ועז שכן נתרבו אצל
(פסחים עז) [עבודת כוכבים] בצבור דמביאין פר ושעיר אבל לא כבש: מה להנך. שור וכשב שכן (יכול) [יש] בהן צד ריבוי אצל מזבח שור בנסכים וכשב באליה אבל עז אין בו צד רבוי למזבח: הילכך איצטריך למכתב דמם וחלבם דמשמע אכולהו: ור' יוסי הגלילי. דמפיק
האי קרא לעד שיהא הוא שור ובכורו שור (א"כ דלהאי דרשא דר' חנינא לחוד אתא:) א"כ. דלהכי לחוד אתא דאמור' בכור שור כשב [ועז קריבין] ליכתוב קרא אך בכור שור כשב ועז ובהכי סגיא לאימורין בכור בכור למה לי כו': ש"מ. תרווייהו נפקי מיניה: