כל פסולי המוקדשין
פרק
חמישי בכורות
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מפירין
לאפוקי מדרבי יוסי.
דמתני': במקום שאין חכם. הא יש חכם הוא
את הנדר. לישנא
דקרא נקט אבל
גבי חכם שייך לשון
א) [לכאורה צ"ל מתירין דהא
נז א מיי' פ"ג מהלכות
קאי לפרש אדלעיל בסמוך לו
בכורות הלכה ט ופט"ז
לבדו מתירו: כגון מאן. הוי אותו חכם: מכלל דהני תרי כל דהו.
התרה וכן בהמוכר את הספינה (ב"ב דף עד.) גבי
ג' מתירין ועי' תוס' דהכא
מהלכות מכירה הלכה יב סמג
בת קול דקאמר ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי: רבי יהודה אומר
בתמיה. כלומר אפי' עמי הארץ השנים ועמי הארץ היאך ראויין
ד"ה מפירין לישנא דקרא
עשין ריא וטוש"ע י"ד סי'
וכו'], ב) [ברכות ט. וש"נ],
שי סעיף ב וטור ש"ע ח"מ
להצטרף יב]: דמסברי להו. טעמי הלכות נדרים וסברי ואותו חכם
אחד מהם חכם מכלל דהנך כל דהו אמר רבינא דמסברי להו
ג) [מגילה כט: וש"נ],
סי' רלד סעיף א:
וסברי. כ"כ ברוב הספרים ויש
ילמד את השנים: מהו דתימא. הא
ד) [ומכרו כ"א במשנה
נח ב מיי' פט"ז מהלכות
שבמשניות
וברמב"ם],
מכירה הלכה יב טוש"ע
ספרים דגרסי כגון מאן אמר רב
קיימא לן במסכת גיטין (דף סז.) רבי
לאפוקי מדרבי יוסי שלשה מפירין את הנדר
א)
ה) [לעיל כח.], ו) ע"ז עד.,
ח"מ סי' רלד סעי' ב [טוש"ע
נחמן כגון אנא טו] משמע מתוך לשון
יוסי נימוקו עמו ותיהוי הלכתא
במקום שאין חכם לאפוקי מדרבי יהודה
ז) [הסחוס כך איתא במשנה
י"ד סי' קיט סעיף יג]:
כוותיה: נימוקו. טעמו. שהיה מביא
הקונט' שכך גריס וקשה היכי פריך
נט ג מיי' פט"ז מהלכות
שבמשניות וכן איתא
דתניא הפרת נדרים בג' ר' יהודה אומר אחד
בהרא"ש], ח) [חולין מו:],
מאכלות אסורות הלכ'
טעם לדבריו כל שעה: תפשוט
עלה מכלל דהנך כל דהו אימא
ט) לקמן לט., י) קצת מדמים
כט טוש"ע י"ד סי' קלד
מהם חכם במקום שאין חכם כגון מאן אמר
מהא. דאמר רב חננאל משמיה דרב
לא אלא שפחותים מדרב נחמן
טז]
סעיף ב:
הס"ד אח"כ מה"ד בכור
רב נחמן כגון אנא ר' יהודה אומר אחד מהן
בתמיה ולימא צ"ק, כ) ליה מאי
א ד מיי' פ"ז מהלכות ביאת
אין הלכה כר' יוסי תפשוט דהך
וא"ת לאידך גירסא נמי מנא ליה כל
אפסדתך ומשני דא"ל מוכר
מקדש הלכה ב טור י"ד
חכם מכלל דהנך כל דהו אמר רבינא א]
❖
דהו דלמא מכלל דהנך פחותים
קמייתא דאמר רב יהודה לעיל [לו:] ספק
וכו' צ"ק, ל) נ"א דאמר ליה
סי' שט:
אי כו' צ"ק, מ) נ"א במומחה
דמסתברי ליה וסבר: רבי יוסי אומר אפילו
ממומחה אבל כל דהו לא וי"ל דפשיטא
משמיה דרב ספק משמיה דשמואל
פריך שפיר מה שיעור כו' צ"ק,
יש שם כ"ג כו': אמר רב חננאל אמר רב
ג' מתירין את הבכור תפשוט משמיה
ליה דחכם דר' יהודה לאו כחכם
נ) [צ"ל או בדל], ס) צ"ל
לעזי רש"י
❖
ואפילו, ע) ולא מפליג,
דשמואל איתמר דאי משמיה דרב
דלעיל דאיירי במומחה דאפי' רבי
אין הלכה כרבי יוסי פשיטא ב) יחיד ורבים
טנדרי"ן [טינרו"ם].
תרתי למה ליה למימר לרב תרתי
יהודה מודה דיחיד מומחה מתיר את
הלכה כרבים מהו דתימא ב] נמוקו עמו קמ"ל
סחוס.
זימני דשלשה מתירין את הבכור ואין
הנדר וכאן דלא איירי במומחה
יז]
מ)
יינצב"ש [יינציבי"ש].
תורה אור השלם
תפשוט מהא דהך קמייתא משמיה דשמואל
הלכה כר' יוסי: מתני' השוחט
חניכיים.
מה שיעור נותן לאינך ומיהו קשה
יח]
1. וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ
מונשליר"ש
איתמר דאי משמיה דרב תרתי למה לי ג)חדא
את הבכור. ומכר מבשרו: ונודע
דא"כ מנא ליה דאתי לאפוקי מדרבי
[מישיליר"ש]. שיניים
עִוֵּר כֹּל מוּם רָע לֹא תִזְבָּחֶנּוּ
❖
❖
מכלל דחבירתה איתמר: מתני' השוחט
לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ: דברים טו כא
טוחנות.
א
שלא הראהו. לחכם: מה שאכלו.
יהודה כיון דרבי יהודה לא איירי
את הבכור ד) ונודע שלא הראהו מה שאכלו
הלוקחים אכלו: ויחזיר להם הדמים.
במומחה דלמא רבי חייא בר אבא
אכלו ויחזיר להם הדמים ומה שלא אכלו
הגהות הב"ח
רבינו גרשום
משום קנס דאיסור יג] ספק הוי:
יט] מודה דבעינן אחד מהם כחכם
ג]
הבשר יקבר. דבכור תם אסור
דר' יהודה ודוחק לומר דג' מפירין
הבשר יקבר ויחזיר את הדמים וכן השוחט
(א) גמ' בכור ינכה ולימא
ב
ד]
לאפוקי מדר' יהודה דלא
ליה: (ב) במשנה אבל לא מן
בעינן אחד מהם חכם:
בהנאה: מכרוהו. הלוקחים לעובדי
את הנדר משמע ליה שלשתן שוין:
את הפרה ומכרה ונודע שהיא טרפה מה
❖
העור:
דמסברי להו וסברי דלא
ויין נסך. אע"ג דבפ' ג' דהוריות
כוכבים הואיל ולא גרם להו איסורא
שאכלו אכלו ומה שלא אכלו הם יחזירו לו
ליהוו עמי הארץ גמורין:
ישלמו לו דמי בשר טריפה בזול והוא
(דף יא.) קאמר דסתמו הוי
תיפשוט מהא דמדהא
את הבשר והוא יחזיר להם את הדמים
יחזיר להם המותר: גמ' קצה.
איתמר משמיה דרב ש"מ
מוסף רש"י
אפיקורוס ביין נסך כמו בנבילות מ"מ
דהך קמייתא דאמרינן ספק
מכרוהו לעובד כוכבים או הטילוהו לכלבים
מואסת כמו ואקוץ בם (ויקרא כ):
לא חשיב נפש קצה בו ועוד דהכא
נמוקו עמו. טעמו, במסכת
משמיה דרב ספק משמי'
גמ'
ישלמו ה] דמי טרפה: ת"ר המוכר בשר
גיטין (סז.) מונה שבחן של
דשמואל דודאי דשמואל
יחזיר להם כל הדמים. דכל מה
מסקינן על ידי תערובות:
חכמים ואמר ר' יוסי נימוקו
היא דאי ההיא נמי משמיה
לחבירו ונמצא בשר בכור פירות ונמצא
שאכלו אינו נהנה להם משעה שנודע
עמו, נים וקו, דבר ישר כקו
דרב והכא נמי אמר רב
הדרן עלך כל פסולי המוקדשין
המשקולת (ערובין נא.) או:
הלכה כר' יוסי אלא דאפי'
טבלים יין ונמצא יין נסך מה שאכלו אכלו
להם: ינכה. והוא יטול י) קצת יד]
פירושו עמו לתת טעם לכל
ג' בני כנסת מתירין היינו
מן החסחוס. לשון תנוך הוא כמו
בתמיה: ולימא ליה. ישראל לכהן
ויחזיר להם את הדמים ר' שמעון בן אלעזר
דבריו שהיה מיישב את דבריו
קמייתא תרי זימני למה
(גיטין שם).
לי למימר. לא ודאי לא
ראשי כנפים והחסחין בפרק
שמכר מה אפסדתך הלא אם היה
כ]
אומר דברים שהנפש קצה בהן יחזיר להן את
הדרן עלך כל פסולי
איתמר אלא חדא משמיה
הבשר בידך היה טעון קבורה שהרי
כיצד צולין (פסחים פד.) נ) ובדל האוזן
המוקדשין
דרב ואידך מכללא. מדוקיא
הדמים ושאין הנפש קצה בהם ינכה להם
יבשה שתהא נפרכת.
תם שחטתו: כגון דזבין ליה. כהן
מתרגם חסחוס דאודנא (עמוס ג):
דההיא איתמר ואליבא דרב:
את הדמים ואלו הן דברים שהנפש קצה בהן
ואע"פ שאין מוציאה דם אין
מה הפרט מפורש מומין שבגלוי
ויחזיר להם את הדמים.
השוחט מקום המום לישראל: דאמר
זו יבשה עד שתיבש כל כך
דקנסוהו רבנן: הן יחזירו
נבילות וטריפות שקצים ורמשים ואלו הן
ואינן חוזרין. כה"ג דרשינן
ליה. כהן אם היה בידי הוה מחזינא
שתהא נפרכת בצפורן (חולין
לו את הבשר שמותר
מו:). חוטין החיצונות. ככי
דברים שאין הנפש קצה בהן בכורות טבלים
בהנאתו שרשאי למוכרו
בפ"ק דקדושין (דף כד:) גבי שן ועין
ליה כמו שהוא שחוט: כר' יהודה.
דשיני שקורין ינציב"ה,
לעובד כוכבים: מכרוהו
ויין נסך בכור ולימא ליה מאי אפסדתך
וא"ת ומ"ט לא הוי הכא מומא כשנפלה
דאמרינן בפרק עד כמה (לעיל כח.)
החיצונות אותן שלפנים כנגד
(א) ו]
הלוקחין את הבשר לעובד
חוטמו, שנפגמו. שניטל
כוכבים ביוקר או הטילוהו
השוחט את הבכור ואחר כך הראה
שינו כיון דחשיב מום שבגלוי ואינו
לא צריכא כגון דזבין ליה ממקום מומא דא"ל
מהם מעט, או שנגממו.
לכלבים ועדיין לא נתנו
את מומו רבי יהודה מתיר: טבלים.
חוזר דלקמן בפרק מומין אלו
אי לאו ז] דאכלת הוה מחזינא ליה ושרי
שנחתכו ברחבן מלמעלה
הדמים ישלמו לו דמי טרפה
בעומק ולא חיסרו כלום, הואיל
שהיא בזול ולא ישלמו לו
אמאי יטול קצת לימא כ) ליה מוכר
(דף מד.) לא פסלינן ניטלו שיניו גבי
ניהליה כרבי יהודה טבלים הוה מתקיננא
ה)
ונראו אותן חוטין (לעיל לה.).
כל הדמים שנטלו ממנה לפי
ללוקח אי לאו דאכלתנהו הוה מתקננא
אדם אלא משום מראית העין דאינו
והפנימיות. שהשיניים
שהוא מכר טרפה מדעתו:
להו ואכלנא להו יין נסך על ידי תערובת
הגדולות קבועות בהן שקורין
להו: יין נסך. אמאי יטול קצת.
שוה בזרעו של אהרן מכלל דבבהמה
ינכה להם מן הדמים כנגד
וכרשב"ג דתנן יין נסך שנפל לבור כולו
מיישיליר"ש, שנעקרו. לגמרי
מה שאכלו והשאר יחזיר:
ו)
[ומשני] כגון דלא זבין ליה יין נסך
כשר ואפי' גבי אדם לא מיפסל בשן
הוי מום, כדמפרש ואזיל הואיל
בכור אמאי ינכה לו מן
אסור בהנאה רבן שמעון בן גמליאל אומר
גופיה אלא עירבו עם יין כשר ומכרן
אחד ודוקא בחוטין החיצונות שנפגמו
וכי פעי מיחזי, אבל פגימה או
הדמים לימא ליה הלוקח
גימום אינו ניכר בהם, שהרי
מאי אפסידתך דאכלתיה
ימכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יי"נ שבו:
ל) לימא ליה אי הדרתיה ניהלי הוה
ושנגממו ובפנימיות שנעקרו כא]
❖
ג
חבואות בפה (שם).
והא אי אהדרתיה ניהלך לא
מזביננא ליה לעובדי כוכבים חוץ
ינציב"ש בלע"ז כדפירש בקונטרס
הוי תקנה אלא יקבר. כגון
הדרן עלך כל פסולי המוקדשין
דזבין ההוא אבר דהוה ביה
מדמי יין נסך שבו:
קאמר בסמוך גבי בהמה דהוי מום
מומא ואכליה ומשום הכי
שיטה מקובצת
אבל ניטלו שינים לא וי"ל דשאני גבי
על אלו מומין שוחטין את הבכור דנפגמה
ינכה ליה מן הדמים: דאמר
הדרן עלך כל פסולי המוקדשין
ליה אי לאו דאכלתיה הוה
א] רבינא דמסברי להו
עבד דגלי קרא אבל הכא שכך דרך
אזנו מן החסחוס אבל לא העור
ז)
מחזינא ליה לחכם ושרי לי
(ב) ח]
וסברי: ב] דתימא ר' יוסי
על אלו מומין. החסחוס. תנוך
שהשינים נופלות מחמת זקנה לא הוי
ניהליה: כר' יהודה. דמתיר
נמוקו: ג] להם את הדמים:
נסדקה אעפ"י שלא חסרה ניקבה מלא
האוזן שקורין טנדרי"ן: אבל לא
לראות מום לאחר שחיטה
כעין פסח ועור ומיהו צריך טעם
ד] ויחזיר להם את:
כרשינה או שיבשה איזהו ח)יבשה כל שתנקב
כדאמרינן בפרקין דלעילא:
ה] ישלמו לו דמי: ו] בכור
מן העור. דהדר בריא ולא הוי מומא.
אחר דה"נ עיניו מחמת זקנה וא"ת
טבלים. מצי א"ל אי לאו
ינכה ולימא: ז] לאו
ואינה מוציאה טיפת דם ר' יוסי בן המשולם
והאי עור היינו אליה רכה של אוזן:
מאי שנא דהכהו על אזנו וחרשו חשיב
דאכלת מתקנינא להו הלכך
דאכלתיה הוה כו' ושרי לי
ינכה. ויין נסך שאינו נסך
ניהליה: ח] לא מן העור:
אומר יבשה שתהא נפרכת: גמ' אמאי
פגימה אינה בלא חסרון אבל סדק
מום התם כב] ועבד יוצא לחירות
גרידא אלא ע"י תערובת
ט] שבגלוי ובטל ממלאכתו
משמע נמי בלא חסרון: נפרכת.
דהוי מום שבגלוי ואינו חוזר ולקמן
פסח ועור כתיב כתיב נמי כי יהיה בו מום
נתנסך וזבני ניהליה ואי
כו' שבגלוי ובטל:
1
כשממשמשין בה: גמ' ואמאי פסח
הוה מהדר ליה הוה מותר
י] החסחוס אבל לא מן:
בפרק כג] אלו מומין (דף מה:) תנן
ואימא כי יהיה בו מום כלל פסח או עור פרט
בהנאתו כדרשב"ג דתנן וכו'
יא] שנפגמו או שנגממו:
ועור כתיב. שישחוט בכור עליהן
חרש שוטה (וקטן) פסולין באדם וכשרין
הלכך ינכה: סליק פירקא
יב] להצטרף דהא כליתנהו
כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט פסח
על אלו מומין. הסחוס
דמי: יג] דאיסור ספי להו
ומידי אחרינא לא דכתיב וכי יהיה
בבהמה כד] ס) באדם לא מיפסלי אלא
ועור אין מידי אחרינא לא כל
מום רע חזר
שלועזים טנדרוס:
הס"ד: יד] קצת בכור ינכה
בו מום פסח ועור וסמיך ליה בשעריך
משום דאינו שוה בזרעו של אהרן
מלא כרשינה. כמלא הכנסת
לו מן הדמים ומ"מ הוא
וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין
גרגר של כרשינין: אמאי
יטול קצת בתמיה: טו] אנא
תאכלנו דהיינו בלא הקרבה: ומשני
כדמפרש לקמן בין חרש בידי
כה] ע)
נשחטו על אלו מומין:
ומשמע מתוך: טז] אימא
הפרט מה הפרט מפורש מומין
שבגלוי ואינן
כתיב נמי כי יהיה בו מום. דמשמע
אדם לחרש בידי שמים וי"ל דגבי עבד
פסח ועור. בלבד כתיבי:
דלמא לעולם כל דהו לא:
חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין
נמי מומין אחריני: ובטל נמיממלאכתו.
גלי רחמנא דבדבר קל חשיב מום לצאת
כתיב נמי כי יהיה בו מום
יז] הנדר וכיון דלא:
סתם ריבה את אלו: ובטל
יח] שיעור ניתן לאינך:
ואימא מה הפרט מפורש מומין שבגלוי
כגון פסח בטל מהילוך ועור בטל
בו לחירות כו] שמשתחרר בשינו:
ממלאכתו פסח ועור שאינו
יט] אבא נמי מודה: כ] כנפים
נעקרו ראוי למלאכה: אלמה תנן
מראייה: אלמה תנן נפגמה אזנו.
ט] ובוטל ממלאכתו ואינו חוזר אף כל מומין
והסחוסין: כא] שנעקרו
נפגם אזנו דמשום הכי
דהיינו יונבש: כב] התם גבי
הוי מום הא אינה בטילה משמיעה:
שבגלוי ובוטל ממלאכתו ואינו חוזר אלמה תנן נפגמה אזנו מן החסחוס
י]
אינו בטל וקא הוי מום:
עבד ויוצא: כג] בפ' מומין
ריבויא היא. דכתיב כל ולא דרשינן
כל מום רע ריבויא הוא
אלו: כד] ובאדם נמי לא:
ולא מן העור כל מום רע ריבויא הוא אי הכי מומין שבסתר נמי
ומרבי הני: חוטין. חניכים
כה] לקמן ואין לחלק בין:
ליה בכלל ופרט: אי הכי. דריבויא
אלמה תנן ט) חוטין החיצונות שנפגמו יא] ושנגממו והפנימיות שנעקרו
החיצוניות הוי מום כי
כו] לחירות כגון שמשתחרר:
הוא מומין שבסתר נשחוט נמי
נגממו משום דלא הוי בסתר
נעקרו
דמיתחזי כדאכיל:
עלייהו:
חוטין. יינצב"ש: חיצונות.
שבאמצע
הפה: שנפגמו. שחסרו מעט: שנגממו. שנחתכו בסכין
ברוחבו
ולא חיסרו אלא
כעין סדק: הפנימיות. מונשליר"ש:
מום