לז:
על
אלו מומין
פרק ששי
בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נעקרו
ונגממו לא. הוי מצי לאתויי מההיא דלקמן
מום רע. לא מיקרי אלא בגלוי שמנוולו: אי
הכי. כא] דכל מום
אין נפגמו
ב א מיי' פ"א מהלכות איסורי
א) [מנחות קא. תמורה לב:],
ב) [חולין יח.], ג) חולין מו:,
מזבח הלכה י ופ"ה מהל'
דקא חשיב בהדיא גבי ואלו שאין שוחטין עליהן לא
ריבויא הוא: השתא מיפרק לא פרקינן כב] עלייהו. פסולי המוקדשין:
ד) שבועות ד: קדושין כא: לקמן
ערכין הלכה יא:
במקדש ולא במדינה
חוטין הפנימיות
שנפגמו ונגממו אלא ניחא
מישחט כג] שחיטנה עלייהו. בכור בחוץ: כשהוא אומר. כד] פסוק
ג ב מיי' פ"ז מהלכות ביאת
נא., ה) [קדושין כא: ע"ש], ו) חולין
מקדש הלכה ב טור י"ד סימן
מב: עירובין ז. אהלות פ"ב מ"ג,
לאתויי מדיוקא דרישא דמוכח דאע"ג
דבחיצוניות הוי מום שבגלוי
אחר ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך: אם כן. ט) דבעל מום עובר
ז) [ע"ז כח:], ח) כלים פי"ז מי"ב,
שט:
בפנימיות לא הוי מום:
נמי נפדין פסח ועור מאי אהני ליה
ד ג ד מיי' שם הלכה ג טור
ט) נ"א דעל מום עובר נמי נשחט
השתא מיפרק לא פרקינן עילוי'
פסח כו' צ"ק, י) [לקמן מא.],
שם:
דמשמע מומין קבועין ולא עוברין:
נעקרו אין א] נפגמו ונגממו לא בעינא מום
כ) בס"א: רב שמואל בר יהודה,
ה [טור שם]:
כו'. וא"ת להאי שנוייא
בידי שמים. שנולד עמו: שתחגור.
רע וליכא אי הכי מום עובר נמי אלמה תנן
ה ו מיי' פ"ג מהלכות עבדים
ל) עיין רש"א וצ"ק, מ) נ"א וא"ת
קמא דנפיק מום עובר מק"ו פסח
שתעכב בה צפורן אם בודקין
מדפסיל כו' צ"ק, נ) נ"א למוחזק
הלכה ט:
כה]
ולא מן העור מום עובר סברא הוא השתא
ו ז מיי' שם הלכה ח:
צ"ק, ס) צ"ל נמי מיית לב"ש צ"ק,
ועור מאי אהני ליה וי"ל דקסבר השתא
כבדיקת סכין: אלא דתנא קמא ור'
ע) נ"א נמי צ"ק, פ) נ"א לפירושו
ח [מיי' שם הלכה ט]:
מיפרק לא פרקינן עלויה ב] משחט שחטינן
דאי לא כתיב פסח ועור לז] ל)קמרבינן
יוסי. דכרשינה אינה גדולה מעדשה
ז ט מיי' פ"ג מהלכות טומאת
שמחלק צ"ק, צ) [וע' תוס' זבחים
עלויה דתניא ואם כל בהמה טמאה אשר
א)
מת הלכה ב [ופ"ב הלכה ח]:
קטז. ד"ה ודילמא נח ומה שציינתי
1
מכל מום רע מום עובר והוה
אלא מעט: הסול. קיסם שראשו
❖
ח י כ מיי' שם פי"ד הלכה ב:
שם],
לא יקריבו ממנה קרבן לה' א בבעלי מומין (א)
❖
אמינא דאתא לאפוקי מק"ו ולא
חד שקורין ברוק"א: סירא. קוץ:
ט ל מיי' שם הלכה א:
הכתוב מדבר אתה אומר בבעלי מומין
מקדח. טריבל"א: מכתב. עט ברזל:
לח] ממעטינן נמי ממום רע מומין
ג]
תורה אור השלם
לרבות
שנפדו ד] הכתוב מדבר או אינו אלא בבהמה
אף כל של מתכת. ובפ"ק דקדושין
שבסתר:
כל דבר שנלקח
שיטה מקובצת
1. וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר
[כא:] מפרש פלוגתייהו דרבי דריש כללי
ביד. בפרק קמא דקדושין (דף כא:)
טמאה ממש כשהוא אומר ואם בבהמה
א] אין אבל נפגמו או נגממו לא
לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַיְיָ
מפרש משום דדריש ריבויי ומיעוטי
ופרטי ור' יוסי דריש ריבויי ומיעוטי:
הטמאה הרי בהמה טמאה אמור הא מה אני
בעינן מום: ב] עילויה מישחט
וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִפְנֵי
ולקחת ריבה מרצע מיעט ונתת באזנו
בריבי. אדם גדול: במילת. אליה :
כו]
ויקרא כז יא
שחטינא: ג] מומין שנפדו
הַכֹּהֵן:
מקיים אשר לא יקריבו ממנה ה] הוי אומר זה
2. וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה
הכתוב: ד] תי' הכתוב מדבר
חזר וריבה מאי רבי רבי כל מילי
היאך הוא עושה בעל מום. הא הדר
נמחק: ה] ממנה קרבן לה' הוי:
בעלי מומין שנפדו יכול יפדו על מום עובר
בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד
מאי מיעט מיעט סם ותימה דמולקחת
בריא: הא אין רוצעין. בניחותא.
ו] תי' מי נמחק: ז] ועור מאי אהני
עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן:
❖
ת"ל אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' מי
דברים טו יז
תי' למה לי נמחק: ח] אלא הכי
ו]
מרבינן כל דבר הנלקח ביד ואם סם
כז] הא ודאי אין רוצעין אלא בגובה
קתני הסדק כל שהוא והסדק
שאינה קריבה כל עיקר יצתה זו שאינה
של אוזן שהוא סחוס ומכל מקום קשיא
לא מקרי נלקח ביד למה לי ריבה
והפגימה בין: ט] יבישה כשתנקב
קריבה היום אלא למחר איבעית אימא א"כ
ואינה: י] יבישה עד שתהא
הגהות הב"ח
ומיעט וריבה מלשון ולקחת לחוד לא
דקתני הכא דמן הרציעה נעשה בעל
נפרכת תנא וקרובין דבריהן:
מתרבי אלא דבר הנלקח ביד וי"ל
מום וקאמר רבי יוסי ברבי יהודה
פסח ועור למה לי: נסדקה אע"פ שלא
(א) גמ' לא יקריבו ממנה קרבן
ז]
יא] יהודה וסבר רבי יוסי בר
לה' בבעלי מומין שנפדו הכתוב
דמלשון ולקחת לא דריש אלא הכי
דרציעה ישנה במחט דלא הוי
יהודה: יב] ולקחת לרבות כל:
חסרה: ת"ר הסדק כל שהוא הפגימה בין
מדבר: (ב) שם וקמיבעיא ליה
יג] אמר רבי אלעזר יודן: יד] עבד
קאמר לרבות כל דבר הנלקח ביד
כעדשה: כח] כאן לשחוט כאן לפסול.
כדי שינטל מן החי וימות בכמה
בידי אדם בין בידי שמים מכלל דסדק בידי
עברי כהן: טו] כרשינה העומדת
וא"ל רב תחליפא: (ג) רש"י
משום דדרשינן ריבויי ומיעוטי:
יש מומין הרבה בבכור שפוסלים
או כרשינה הנכנסת ויוצאה אמר
שמים לא אלא סדק ופגימה בין בידי שמים
ח]
כאן לשחוט כאן לפסול. מ)מדפסיל
ד"ה ה"ג וכו' וקמיבעיא ליה
לו: טז] שחסרו וכמה תהא חסרון
אותו ליקרב על גבי מזבח ואין מכשירין
הס"ד ואח"כ מ"ה וא"ל רב
בשדרה בש"א ותי' ולא יהא
בין בידי אדם ב) וכמה שיעור פגימה ב כדי
כהן משמע דהוי מום דאורייתא
אותו לישחט כדתנן י) כט] אלו שאין
תחליפא וכו' שמואל הס"ד ואח"כ
מטמא באהל נמחק: יז] החי
שתחגור בה ציפורן: נקבה מלא וכו': ת"ר
מ"ה ואיתמר רב ספרא אמר
וימות כמה א"ל כו' בר אבימי
שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה
ושמא האי דאין שוחטין משום דאין
שמעתא הס"ד ואח"כ מ"ה
הכי: יח] מתניתא גליון פי' הכי
כמה נקיבת האוזן מלא כרשינה ר' יוסי בר'
ניכר יפה וגזרינן אטו מומין שבסתר
כו' ל]: הינדא. בלשון זה היו מכירין
ג
וסימניך וכו' במסכת ע"ז גבי
תנא שמואל כסלע כן מצאתי בס'
רפואות: (ד) תוס' ד"ה כדי
ישן: יט] שיעורו כמלא אגרוף:
יהודה אומר בכעדשה ואיזו היא יבשה
אי נמי האי דמפסיל כהן משום דאינו
ובלשון לע"ז ויצ"א: כרשינה. העומד
ג)
שינטל וכו' והאיכא חסרון כצ"ל
כ] בן בטיח אמר ר"י כו' אדם
שוה בזרעו של אהרן א"נ מום עובר
בנקב בדוחק ואע"פ שאינה נכנסת
שאם תינקב ואינה מוציאה טיפת דם ר'
ותיבת כמה נמחק: (ה) בא"ד
ושנעשה בידי אדם שיעורו:
ט] ד
❖
שמחלק בין טריפות דאדם:
הוא ובעינן שלא יפסל אפילו לפי שעה
כא] הכי ס"א דמום רע ריבוי
לא] (עמו) ויוצאת בו הוי מום או
יוסי בן המשולם אומר יבשה כדי שתהא
ה
י]
הוא: כב] פרקינן עליה:
דלמא לא הוי מום עד שיהא הנקב
משום דכתיב [ושב] אל משפחתו
כג] שחטינן עליה: כד] אומר
נפרכת תנא קרובין דבריהן להיות שוין
רחב שכרשינה תהא נכנסת ויוצאת
דדרשי' בקדושין (שם) למותר
נ)
בפסוק אחר: כה] בודקין אותו
לעזי רש"י
דבריהן דמאן אילימא דתנא קמא ור' יוסי בן
שבמשפחתו: כדי שינטל מן החי
כבדיקת: כו] אליה: הס"ד ומה"ד
בו: כיוצא בה שמעתי. מסיפא נפקא
ברוק"א. שפוד, קנה-עץ
שנעשה בעל כדכתיב ושב אל
המשולם טובא איכא אלא דתנא קמא ור'
לן דקאמר מקדח וחיסומו שנינו דהיינו
וימות. ובכמלא מקדח וימות לב"ש
ס)
משפחתו כמו שנכנס שלם יצא
מחודד.
טריבל"א [טריידר"א]. מקדח.
יוסי בר' יהודה יא] כעדשה אין בציר מכעדשה
שלם וזה בעל מום הוא ופסול
לט] כדקאמר בפ"ק דעירובין (דף ז.)
נכנס ויוצא: השדרה והגולגולת.
❖
ויצ"א. בקיה.
לעבודה כדאמרי' בפ"ק דקדושין
לא ורמינהי מרצע אין לי אלא מרצע מנין
וכן לטרפה ומשמע דאתרוייהו קאי
שלימין מטמאין באהל ושאר עצמות
ד)
2
הס"ד ומה"ד היאך הוא נעשה
בעל: כז] בניחותא כלומר:
אשדרה ואגולגולת מ] אלא ב"ה אתו
אין מטמאין באהל לב] וכמה יחסרו
לרבות הסול והסירה והמחט והמקדח
כח] כעדשה: לשחוט את הבכור
מוסף רש"י
למימר דשיעורו כמלא מקדח
ולא יטמאו: ה"ג ויתיב רב חסדא
מא]
והמכתב ת"ל 2 ולקחת יב] כל דבר שנלקח ביד
בחוץ עד דאיכא כעדשה שיש
בבהמה טמאה ממש. כגון סוס
מומין תי' כאן כאן נמחק:
הוי טפי מכדי שינטל מן החי וימות
וקמיבעיא (ג) ליה ואיתמר רב ספרא
דברי ר' יוסי בר' יהודה רבי אומר מרצע מה
ו
וגמל וחמור (מנחות קא.). כשהוא
כט] כדתנן ואלו: ל] כו' לפסלו
לדידהו ורבינו תם נמי דמפרש דלא
אמר שמעתא א"ל רב תחליפא לרב
אומר. למטה מאותה פרשה ואם
מעל המזבח בכל שהוא נפסל
מרצע מיוחד של מתכת אף כל של מתכת
בבהמה הטמאה ופדה וגו' (שם).
קאי וכן לטרפה אגולגולת מדלא פריך
חסדא דהכי אתנייה שמואל: וסימניך.
וממתין מלשוחטו עד שירחיב
וקתני סיפא א"ר יג] יודן ברבי היה דורש
יבשה כדי שתהא נפרכת.
הנקב בכעדשה: לא] תיבת עמו
ה)
בריש אלו טריפות (חולין דף מב:)
שלא תטעה מי אמר שמעתא ומי
ואע"פ שאין מוציאה דם אין זה
נמחק: לב] באהל עד שיהא בהן
כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת וחכמים
ז
מתניתא תני רב יהודה בר שמואל
והאיכא
כמה חסרון בגולגולת
(ד) ע)
יבשה עד שתיבש כל כך שתהא
לג]
כ)
רוב בנין או רוב מנין או רובע
נפרכת בצפורן (חולין מו:). הסול.
הקב ואם חסרו שדרה וגלגולת
אומרים אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה
כדפריך מחסרון בשדרה משום
דאשכחן מקומות הרבה בש"ס דאיירי
חתיכת עץ חדודה (שבועות ד:)
.
אין מטמאין: לג] ומי אמר מתני'
בעל מום וא"ת במילת היו רוצעין היאך
דבנקיבת הקרום הוי טריפה בלא
רב שמואל בר יהודה בל' מתניתא
והמקדח. טרייד"א (קדושין כא:).
תני רבי שמואל בר יהודה:
והמכתב. גרייפ"א שחוקקין
לד] עבודה זרה גבי רפואות בפ'
חסרון והא דקרי בעירובין (דף ז.)
תני רב שמואל בר יהודה במסכת ע"ז
עבד יד] כהן נעשה בעל מום הא חאין רוצעין
חרט שקורין
בפנקסיהן (שם)
אין מעמידין ובפ"ק דיומא תנא
שדרה וגולגולת תרי חומרי דסתרי
לד] רפואות דאין מעמידין (דף כח:):
גריפ"א (שבועות ד:) עט (לקמן
רב שמואל בר יהודה קמיה
אלא בגובה של אוזן אמר רב חנא בר קטינא
. במילת. אליה של אוזן, בבשר
דרבא ששה פתחין פטורין מן
אהדדי משום דהוו פליגי גבי טריפות
וא"ל. רב חסדא לרב תחליפא: אם כן.
נא.)
לא קשיא כאן לשחוט כאן לפסול מאי כרשינה
ולא בתנוך (קדושין שם). וחכמים
המזוזה: לה] בן בטיח שם:
דאדם דאית ליה מזלא ואית ליה טפי
דבית הלל כסלע אמר עשית ב"ש
אומרים אין עבד כו'. חולקין
לו] לקדוח בו את: לז] ועור הוה
אמר רב שרביא הינדא בעא מיניה רב הושעיא
עליו וזו ראיה שלהם קים לן דאין
חיות ולא מיטרף בנקיבת קרום בלא
וב"ה אחד: מאור. חלון שלא נעשה
קמרבינן: לח] ולא הוה ממעטינן
עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה
מרב הונא רבה כרשינה טו] הנכנסת ויוצאה
ממום: לט] מדקאמר בפ"ק:
חסרון עמו מ"מ לפירושו נמי צ"ל כן
בידי אדם שנפל הכותל מאליו מעט
בעל מום ולא יכול עוד לשוב לחיזוקו
מ] ואגלגולת מדקאמר התם תרי
או כרשינה העומדת אמר לו זו לא שמעתי
כמו שפירשנו דבשיעורא דב"ש
בין בית לבית: שיעורו. להביא טומאה
מב]
הראשון, ולקמיה ילפינן ושב אל
חומרא דסתרי אהדדי כגון שדרה
משפחתו למוחזק שבמשפחתו,
וגלגולת: מא] דשיעורו דמלא
כיוצא בה שמעתי דתנן השדרה והגולגולת
ימות (לב"ש) כמו לב"ה בשיעורא
מבית זה לבית זה: כמלא אגרוף
ו)
והיאך הוא נעשה בעל מום (שם).
מקדח: מב] דב"ש מיית לב"ש:
דידהו ומיהו מה שמדקדק ר"ת מדלא
גדול. דכיון דלא נעשה בידי אדם
שחסרו טז] כמה חסרון בשדרה ולא יהא
הא אין רוצעין כו'. הרי יש לך
מג] מאיוב דישפוך: מד] באדם
ללמוד מכאן שאין רוצעין אלא
קרום התחתון: מה] בדבר ששוה
פריך בריש אלו טריפות (חולין דף מב:)
בציר מהכי לא חשיב: בן לה] אבטיח.
❖
מטמא באהל בש"א שתי חוליות וב"ה אומרים
בגובה של אוזן (שם). כמה חסרון
בזה:
מחסרון דגולגולת לאו פירכא הוא
שם האיש בעל בשר: וישנו. לאותו
בשדרה. שלא תטמא באהל אלא
ט חוליא אחת ובגולגולת ב"ש אומרים כמלא
במגע ובמשא כדין עצם כשעורה,
דמצינן למימר דטריפות של חסרון
אגרוף: של לשכה. שמונח בלשכה
מקדח וב"ה אומרים כדי שינטל מן החי וימות
דאילו שדרה שלמה וגולגולת שלמה
רבינו גרשום
לקדוח את הצריך לבדק הבית:
לא הוי אלא משום דסופו של קרום
לו]
ורוב מניינו ורוב בניינו תנן
ויתיב רב חסדא וקמיבעיא ליה כדי שינטל
באהילות (פ"ב מ"א) דמטמאין
בעינא. דמיתחזי מום רע וליכא
לינקב כמו ריאה דדמיא לדיותא
כפונדיון
האיטלקי וכסלע נירונית.
באהל ואע"פ שאין עליהן בשר
כלומר היינו מיגוואי אי לא
מן החי יז] (ב) וכמה א"ל רב תחליפא בר
❖
ולכוחלא (שם מז:) ועוד קשה לפי
כלומר לזה ולזה דומה: וישנו.
פ)
(חולין מב: וכעי"ז ערובין ז.).
נעקרו ממש לא הוי מום רע
אבודימי הכי אמר שמואל כסלע ואיתמר רב
שמחלק בין
דאדם לטרפות
לאותו
סלע ולאותו פונדיון:
(ה)
דלא מיתחזי: אי הכי מום
עובר. דמיתחזי ליהוי מום רע
כמלא
ספרא אמר שמעתתא א"ל ורב שמואל בר
דבהמות דבריש אלו טריפות (שם מג.)
ולשחוט עליה אלמה תנן ולא
רבינו גרשום (המשך)
מדמי להו דפריך להו מאיוב ישפוך
מג]
מן העור כו': מום עובר סברא
יהודה אמר מתניתא יח] א"ל וסימניך ז) תני
רב שמואל בר יהודה וא"ל
הוא. דלא לשחוט עליה דהשתא
מתניתא דמשכחת טובא דתני
לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים ומיהו
א"כ עשיתה דברי ב"ש ודברי ב"ה אחד דתנן מאור שלא נעשה
ח) י
מיפרק לא פרקינן על מום עובר
רב שמואל בר יהודה ומתניתא
הוה יכול ר"ת לפרש דלא מטעם מזלא
מישחט כו'. ואי בעית אימא
הוי עיקר: א"ל. רב חסדא א"כ
בידי אדם שיעורו יט] מלא אגרוף גדול וזהו אגרופו של בן כ] אבטיח
א"כ הוא דנשחט על מום עובר
כדקאמרת בסלע עשית דברי
חשיב טריפה בבהמה טפי מאדם
א"ר יוסי כוישנו כראש גדול של אדם לנעשה בידי
אדם שיערוהו כמלא
פסח ועור מה אהני למכתב
ב"ש וב"ה אחד כדתנן מאור
אלא כגון דניקב קרום של מוח העליון
אלא ש"מ דאינו נשחט אלא
שלא נעשה בידי אדם כגון
מקדח גדול של לשכה שהוא כפונדיון של
האיטלקי
וכסלע נירונית וישנו
על מום קבוע דומיא דפסח
כותל שבין ב' בתים ובבית אחד
ולא התחתון ובבהמה קרום התחתון
ועור: אלא דת"ק ורבי יוסי בן
טומאה ובאותו כותל יש נקב
כמלא
רך ואין מגין על המוח אבל באדם
(המשולם) [יהודה] בין כרשינה
כמין חלון שנעשה מאיליו כגון
התחתון קשה ומגין משום הכי
בעי חסרון עם נקיבת העליון אבל בדבר ששוין
בזה ובזה
אין לחלק ביניהם כלל :
ועדשה איכא פורתא: הסול.
מד]
מה]
צ)
אבן שנקובה מאיליה שיעורו
בלע"ז ברוקא: אלא במילת.
של אותו נקב אם הוא כמו
צריך אגרוף גדול מביא את הטומאה
בבשר שתחת האוזן הא אין
רוצעין אלא בגובה של האוזן בסחוס ושם נעשה בעל מום הכהן וקא מרבי ר' יוסי אפי' מחט לרציעה ובהכי הוי בעל מום (עבר עבדי)
מבית לבית ומיטמאין אדם וכלים שבבית אחר. ואם המאור הוא פחות מיכן חוצץ בפני הטומאה: אגרופו של בן בטיח. בן אחותו
[עבד עברי] כהן אלמא דבנקב בציר מכעדשה הוי מומא: לא קשיא כאן לשחוט. עליו הבכור אינו נשחט אלא על נקב כעדשה: כאן
של רבן יוחנן בן זכאי שהיה איש גדול ביותר: וישנו. שיעור של אותו אגרוף כראש גדול: ומאור שנעשה בידי אדם שנקב שיעורו
לפסול. להקרבה אפי' בנקב במחט הוי פסול: הינדא. במקומו קורין לכרשינה הינדא: כרשינה העומדת בדוחק בנקב או נכנסת ויוצאה
אם הוא כמלא מקדח גדול של לשכה כמקדח גדול שבלשכה מביא את הטומאה וכיון שעשוי בידי אדם במתכוין סגי בבציר שיעורא
בריוח: כמה חסרון בשדרה שלא תטמא באהל: וכן בגלגלת. שמעתא כלומר מימרא הא דשמואל: וסימניך לגירסא דרב יהודה אמר
אלמא דמקדח נמי הוי כסלע א"כ מה בין ב"ש וב"ה בגלגלת: