על
אלו
מומין
פרק ששי
בכורות
לח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
צריך אתה לתלות כחזקיה שהוא אבי
כמלא נקב של עול.
שעושין בו נקב ותוקעין בו יתד לקשור רצועות
עקש. פירוש
צריך אתה לטרוח
א) [צ"ל דתניא], ב) ברכות נב.
י
א
מיי' פי"ג מהלכות כלים
חגיגה כב: נדה ז: כלים פכ"ה מ"ו,
הלכה ד:
כדי ליישב הדבר שאין לשבשה
מכח קושיא
כי ברור לי שכך
העול. אלמא מקדח הוי כסלע ומאי איכא בין ב"ש ובין ב"ה:
ג) שבת פג: קכג: חגיגה כו:
יא ב מיי' פכ"ח שם הלכה ג:
אמר שמואל כמו עדות חזקיה אבי עקש שלא היה
לשון דבריו מיושב
אישתיק. רב תחליפא: וא"ל רב חסדא שמא מקדח. דקאמר
[מנחות צו:], ד) שבת פד.,
יב ג מיי' פ"ז מהלכות שאר
כנגדו
לד] ומתרץ
ליה בסמוך:
בכלי שטף כו'. בכלי
עץ נופל לשון זה
ה) אהלות פ"ב מ"ג, ו) [ועינב כ"א
אבות הטומאה הלכה ג
ב"ש בגולגולת מקדח וחיסומו שנינו
דלאחר שנעשה החור מצדדין
דכתיב בהו [וכל] כלי עץ ישטף במים כדפירש בקונטרס ומצינו למימר נמי
[ופי"ג מהל' כלים הל' ד]:
במשנה שבמשניות ובפי' הרב וכן
את המקדח ונוטל מצידי הנקב
בהרא"ש], ז) בס"א: תולין,
יג ד מיי' פ"ז מהלכות שאר אבות
דכלי מתכות כמו כן מיקרו כלי שטף משום
ח) [בת"כ [מכלתא דזבים פרשתא
הטומאה הל' א ב:
ומרחיבין את הנקב כדי שיכנס
יח]
כמלא נקב של עול
אישתיק
וא"ל א] רב
דכתיב בהו ומורק ושוטף במים והא דפריך
יד ה מיי' פ"ג מהלכות כלים
ג] וכ"כ רש"י שבת פג. בשם ת"כ
מקדח ויוצא בריוח והיינו חיסום
לקמן ואין לו תוך בכלי שטף מדאורייתא
חסדא שמא מקדח וחיסומו שנינו ב] וא"ל
וכ"כ רש"י בחומש פ' מצורע טו
הלכה א:
בר קבולי טומאה היא דומיא דשק בעינן
שנוטל מה שחיסם וסותם את הנקב
טו ו מיי' פ"א מהלכות כלים
פי"ב וכן ברש"י ביצה לב. ד"ה
רב תחליפא לא תימא שמא אלא ודאי מקדח
וטומאות], ט) [צ"ל ועינבא],
הלכה ח ופי"ח הלכה א:
פשיטא ליה דאיירי נמי בכלי עץ בכל הנהו
ואינו מניח ליכנס המקדח ברוחב
י) צ"ק, כ) רפ"ו דכלים, ל) צ"ל של
טז ז מיי' פ"ז מהלכות ביאת
וחיסומו ג] צריך להתלות עליה כחזקיה אבי
דמיקרו כלי שטף מדלא נקט כלי מתכות:
ומקדח וחיסומו הוי יותר מסלע:
תנור, מ) נ"א במסקנא לא צרכינן
המקדש הל' ד טור י"ד סי'
אין לו אחורים לחלוקה נטמא. תוך
עקש דתנן זו עדות העיד חזקיה אבי עקש
כו' צ"ק, נ) [וע"ע תוס' שבת טז.
א)
שט:
א"ל רב תחליפא. לרב חסדא לא
❖
יז ח מיי' שם הלכה ה:
ד"ה ה"ג ותוס' חולין כד: ד"ה
קרי אותו צד שרגילין להשתמש בו:
לפני רבן גמליאל ביבנה שאמר משום רבן
❖
תימא שמא אלא אימא ודאי מקדח
הרי הוא ככלי חרס נטמא תוכו נטמא
וגבו],
גמליאל הזקן כל שאין לו תוך בכלי חרס אין
וחיסומו שנינו: וצריך אתה להתלות
א
גבו. על כרחו לטמא אחרים קאמר
שיטה מקובצת
לו אחורים ד] לחליקה נטמא תוכו נטמא גבו
עליה. כלומר יכול אתה לסמוך על
דלא נפקא מינה מידי למילתא אחריתי
הגהות הב"ח
דבר זה: כחזקיה אבי עקש. שנסמך
א]
תיבת רב חסדא נמחק:
וקשה מכאן לגירסת רבינו שמואל דשבת
נטמא גבו נטמא תוכו כלי חרס בתוכו תלה
(א) במשנה בשחור ונכנס בלבן
ב] שנינו א"ל ומתיבת רב
(דף טז.) דמשמע דכלי חרס אין מטמאין
על עדותו שלא היה יט] תלמיד חולק
רחמנא אית ליה תוך איטמי ליה לית ליה
אינו מום שאין מומין בלבן:
תחליפא עד עליה בס"א אינו:
מגבייהו כלל ובספ"ק דחולין (דף כד.)
(ב) רש"י ד"ה אין לו וכו' אלא
עליו: אין לו אחוריים לחליקה.
ג] וחיסומו וצריך אתה להתלות:
תוך לא איטמי ליה א"ר יצחק בר אבין הכי
אם נטמא תוכו נטמא גבו
דאמרי' דאויר כלי חרס טמא י) [וגבו טהור]
ד] אחורים לחלוקה: ה] לחלוקה
שאין אחוריו חלוקים מתוכו דלא
נטמא גבו נטמא תוכו: (ג) ד"ה
לה]
נטמא: ו] לחלוקה הא: ז] תי' לא
קאמר כל שאין לו תוך בכלי חרס כנגדו
היינו דלא מקבל טומאה מגבו אבל
אמרינן אם נטמא גבו גבו טמא
הלכך וכו' במשקין כטומאה
נמחק נטמא גבו לא נטמא תוכו
מטמא אחרים מגבו כדתניא בתורת כהנים
בכלי שטף אין לו אחורים ה] לחליקה נטמא
דכלי חרס כצ"ל והד"א: (ד) ד"ה
אף [בכלי שטף נטמא תוכו
ותוכו טהור אלא אם נטמא גבו
(ב)
כ]
מרובה מדת לטמא ממדת ליטמא שמטמא
ולא שויוה וכו' משום משקה זב
נטמא] גבו נטמא גבו לא נטמא
תוכו נטמא גבו נטמא גבו נטמא תוכו למה
נטמא תוכו. אותו צד שמשתמשין בו
וזבה דהא אפי' נגעו: (ה) ד"ה
תוכו תיבת לא נמחק: ח] עבדו
אחרים מאחוריו ואינו מיטמא מאחוריו
רב פפא הד"א עם ד"ה דמקדח
לי למיתלייה בכלי חרס נימא כל שאין לו
ביה רבנן: ט] תוך מידע ידיע:
קרי תוך אע"ג דאין לו בית קיבול:
ועוד אמרי' בפרק המפלת (נדה דף כו.)
וכו' גדול הוא דהוי: (ו) ד"ה
י] הכי כלי חרס: יא] תיב' נמי
וקפריך כלי חרס בתוכו תלה רחמנא.
דאבן היוצא מן התנור טפח דחשיב יד
תוך בכלי שטף אין לו אחורים לחליקה הא
שחור וכו' אם חוט של שחור
ו]
נמחק: יב] לר"מ דאמר בקטן של
❖
יוצא מן השחור שבעין ופוסק:
להוציא טומאה לו] דלא עדיפא מגב ואין
דאין מטמא אלא מתוכו דכתיב וכל
רופאים שנינו אלא לרבנן דאמרי
קמ"ל דיש לו תוך הרי הוא ככלי חרס מה כלי
בגדול של לשכה שנינו מאי:
לומר דעדיפא ואיירי אפי' להכניס דהתניא
כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו
חרס נטמא תוכו נטמא גבו ז] לא נטמא תוכו
יג] לשכה ס"א הא ניחא לר"מ
בתוספתא כ) דאין טומאה לכלי חרס אלא
וגו' [ויקרא יא]: כנגדו בכלי שטף. כלומר
אלא לרבנן מאי איכא למימר
גליון הש"ס
לא נטמא גבו אף כלי שטף נטמא תוכו
מאוירו ובהיסטו ועוד דדרשינן הא יש
ואפי' לר"מ כו': יד] שנינו סלע
דכוותיה בכלי שטף שאין לו נמי
רש"י ד"ה אין מדרס בכלי
נירונית הוי כמקדח: טו] סתם
צמיד פתיל עליו טהור ומי לא עסקינן
נטמא גבו לא נטמא תוכו לא נטמא גבו
תוך אין לו אחוריים כא] ולקמן מפרש
חרס שישבר. וכ"כ רש"י עירובין
זוטר אפי' ממקדח: טז] ריס של:
לז]
❖
דיחדינהו לאשתו נדה ואע"ג דבריש
בשלמא כלי חרס גלי ביה רחמנא תוכו אלא
קד ע"ב וע' שבת פד ע"א וצ"ע:
יז] מום שאין מום בלובן:
לה. כלי שטף כלי עץ דכתיב (ויקרא
סוגיא
דהעור והרוטב (חולין דף קיח.)
יח] הנקב ומרחיבו כדי שיכנס
כלי שטף מי גלי ביה רחמנא תוכו אי
טו) וכל כלי עץ ישטף במים ולקמיה
ב
משמע דסבר הש"ס דיד לח] ל) כל תנור
מקדח ויצא בריוח: יט] היה שם
מ)
תלמיד: כ] נטמא תוכו נטמא
לעזי רש"י
בטומאה דאורייתא ה"נ הכא במאי עסקינן
פריך וכי אין לו תוך מי מקבל
להכניס ולהוציא ועדיף מגבו במסקנא
גבו: כא] אחוריים לחלוקה
בהנך
צרכינן
למימר הכי נ):
דחזו
פשוטי כלי עץ טומאה. ואיכא דאמרי
בטומאת משקין דרבנן דתנן כלי שנטמא
מנשי"ו [אנש"א]. אוזן, ידית
ולקמן: כב] אוגנו היינו שפתו:
ב)
ג
למדרסות. אבל שאר פשוטי כלי עץ טהורי'
כג] לאחוריו לאחוז בו הס"ד:
כלי שטף היינו כלי מתכות וטעות
(של כלי).
אחוריו במשקין אחוריו טמאין תוכו אגנו
טייל"א. קרום על העין
ודינם פירשתי בפ' המוכר את הבית (ב"ב
כד] וזובו ומימי רגליו דהוי אב
הוא בידם דא"כ אמאי פריך לקמן
שמצמצם את הראייה.
הטומאה ומטמאים כלי:
אזנו וידיו טהורין נטמא תוכו כולו טמא
סו.) ובפ' בכל מערבין (עירובין דף לא.):
מי מקבלי פשוטי כלי שטף טומאה
לימו"ן [לימ"ץ]. מחלה בעין.
כה] במשקין כטומאה דכלי
וסימניך
דמדאורייתא אין אוכל מטמא כלי ואין משקה
מיי"ל [מייל"א]. כתם בעין.
ד
והד"א: כו] משקה זב וזבה דהא
❖
לאו פירכא היא דודאי פשוטי כלי
פרוניל"א. אישון (של עין).
אפי' כו' וזבה באחוריו לא כו':
מטמא כלי ורבנן הוא דגזור משום משקה זב וזבה הלכך שויוה רבנן כטומאה
מתכות טמאים: הא קמ"ל כו'.
כז] משתעי קרא דאיזהו:
דכלי חרס ולא שויוה רבנן כטומאה דאורייתא דנפשיה עבדו ח] רבנן היכירא
כח] ועוד דאמרת לעיל אי כו'
להכי תלייה לכלי שטף בכלי חרס
ה"נ דלא אצטריך: כט] חרס
מוסף רש"י
כי היכי דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים אי הכי אין לו תוך נמי ליעביד
דהיכא דיש לו תוך נטמא תוכו
ודנשבר אם: ל] גדול הוא דהוי:
כלי שנטמא אחוריו. כלי עץ
לא] לה טומאה מגלגולת הס"ד:
נטמא גבו: אי בטומאה דאורייתא
נמי היכירא כיון דעבדו היכירא ביש לו תוך ידיע דאין לו תוך דרבנן ואין לו
ט]
או של מתכת קאמר, שמטמאין
לב] כסלע סתם דקאמרי:
הכי נמי. דפשיטא לן שאם נטמא
תוך בכלי שטף דאורייתא בר קבולי טומאה הוא דומיא דשק בעינן מה שק
מגבן (חגיגה כב:) בכלי שטף
לג] מפרש בגמרא מאי:
ה
ג)
קאמר, דאילו כלי חרס אין מטמאין
לד] מיושב ומתרצינן ליה:
גבו נטמא תוכו בין יש לו תוך בין
מיטלטל מלא וריקן אף כל מיטלטל מלא וריקן בהנך דחזו למדרסות אי הכי
מגבן אפילו בטומאה דאורייתא
לה] דלא יקבל טומאה:
אין לו תוך והכא במאי עסקינן
(ברכות נב.). במשקין. אין לך
לו] טומאה ולא עדיפא מגב דאין
י] חרס נמי ד) אין מדרס ובכלי חרס רב פפא אמר מקדח גדול שנינו מכלל
משקה שאינו ראשון לטומאה, שאף
דביש לו תוך נטמא גבו לא נטמא
לומר: לז] עסקינן דאפי' יש בו יד
דמקדח סתם זוטרא יא] נמי מכסלע הניחא לרבי מאיר יב] אלא לרבנן
אם נגע בשני עשאוהו חכמים
כדאמר בפ' אמר ר' עקיבא מי
תוכו ובאין לו תוך איצטריך לאשמועי'
תחילה (שם). אחוריו טמאין.
לא עסקינן דיחדינהו: לח] דיד
❖
מאי איכא למימר דתנן באיזה מקדח אמרו בקטן של רופאים דברי רבי
ה)
דנטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו
אע"פ שאין אדם וכלים מקבלין
לתנור:
טומאה מן התורה אלא מאב
מאיר וחכ"א בגדול של לשכה יג] ולרבי מאיר מי ניחא הוה ליה מקולי ב"ש
נטמא תוכו בטומאה דרבנן
הטומאה, גזרו חכמים שיהו משקין
ומחומרי ב"ה ואנן דתנן תנן דלא תנן לא תנן אמר רב נחמן סלע נירונית שנינו
כלי שנטמאו אחוריו במשקין טמאין:
מטמאין כלים מפני שמצינו משקה
רבינו גרשום (המשך)
שהוא אב הטומאה לטמא אדם
תוכו אוגנו. דהיינו בית קיבול
מתני'
יד] כמקדח גדול סלע סתם טו] זוטרא ממקדח סתם:
טז] זהריס של עין
וכלים מן התורה, כגון זובו של זב
מדאורייתא הלכך כיון דאיטמו
התחתון שיושב עליו. ל"א אוגנו
ורוקו ומימי רגליו, גזרו על כל
במשקין דרבנן האי כלי שטף
שניקב שנפגם שנסדק חהרי בעינו דק תבלול חלזון נחש ו) (עצב) איזהו
המשקין טמאין שיטמאו כלים (שם,
שוויוה רבנן כטומאה דכלי חרס
כב] שפתו: אזנו. זהו מה שעושין
תבלול לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור שחור נכנס בלבן אינו מום : גמ'
וכעי"ז חגיגה כב:) הלכך הואיל
דיש לו חלוקה ולא שוויוה
(א)
יז]
בחביות של חרס לבית אחיזה
וטומאה זו מדברי סופרים אחוריו
כטומאה דאורייתא כלומר דאין
מאי
טמאים, ושאר תשמישין שבו
לו חלוקה לכלי שטף מן התורה
שקורין מנשי"ו:
ידיו. כגון כלי
טהורים, דעבדו רבנן היכר להודיע
בין יש לו תוך בין אין לו תוך
חרס שעושין לו
זנב לאחוריו כג]: דמדאורייתא אין אוכלין ומשקין מטמאין כלי. בפ"ק דפסחים (דף יח.): משום משקה דזב
שטומאה זו מדבריהם ולא ישרפו
ולהכי שוויוה רבנן ככלי חרס
וזבה. כגון רוקו וזובו דהוי אב הטומאה ומטמא כלי מדאורייתא אפי' אדם דכתיב (ויקרא טו) וכי ירוק הזב וגו':
עליה תרומה וקדשים, כך היא
דנטמא גבו לא ניטמא תוכו
כד]
מפורשת במסכת נדה פ"ק (חגיגה
משום היכירא כי היכי דלא
הלכך שויוה רבנן.
לכלי שטף הנטמא במשקין (ג) כה]: דכלי חרס. דאורייתא דאם נטמא גבו לא נטמא תוכו: ולא שויוה רבנן
אגנו.
שם וכעי"ז ברכות נב:).
לשרוף עליה תרומה וקדשים:
כטומאה דאורייתא
דנפשיה. דכלי שטף משום דעבדו רבנן היכירא להקל בטומאת משקין כי היכי דלא נשרוף עליה תרומה
שפתו הכפולה לצד חוץ וראוי
אי הכי אין לו תוך. לכלי שטף
לתשמיש (שם ושם). אזנו. כגון
ליעביד ביה היכירא שום חלוק
וקדשים אלא חולין ז). ואי קשיא אמאי לא גזור בכלי חרס טומאת משקין לאחוריו תריץ משום דהתם ליכא למיגזר משום משקה (ד) כו]
אוזן החבית (שם ושם). וידיו. כלי
כי היכי דלא לישרוף עליה
דהא אפי' נגעו משקה זב וזבה מאחוריו לא מקבלי טומאה אלא מתוכו ואי משום דכתיב [שם] וכלי חרס אשר יגע בו הזב
שיש לו יד כמו מחבת (שם ושם).
תרומה וקדשים. לא צריך דכיון
נטמא תוכו. אפילו בטומאה
דעבדו היכירא חלוקה ביש לו
וגו' ההוא מפורש ח) (במסכת נדה) (דף מב) דבהסיט מישתעי כז] דאיזהו מגעו שהוא ככולו הוי אומר זה היסט: ואין לו תוך בכלי
דרבנן, כולו טמא (חגיגה שם). אין
תוך בטומאה דרבנן מידע ידעי
שטף דאורייתא בר קבולי טומאה הוא. דאיצטריך רבנן למיגזר בהו משקין ועוד כח] דאמרן לעיל אי בטומאה דאורייתא ה"נ לא
מדרס בכלי חרס. שאם ישב עליו
דכי אין לו תוך ונטמא במשקין
הזב ולא נגע באוירו טהור ואינו
דרבנן דאין שורפין עליו תרומה
איצטריך לאשמועינן דאין לו אחוריים לחליקה: דומיא דשק בעינן. דכתיב (ויקרא יא) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק איתקש
❖
מטמא משום מדרס (שבת פד.).
וקדשים דהשתא כי יש לו תוך
כלי עץ לשק: מלא וריקן. דיש לו בית קיבול: בהנך דחזו למדרסות. כגון כסא וספסל דמקבלי טומאה ע"י מדרס: א"ה בכלי
אין שורפין כ"ש בשאין לו
חרס נמי. נגזור טומאה באין לו תוך בהנך דחזו למדרסות: $ אין מדרס בכלי חרס. כט] שישבר אם אדם יושב עליו: רב פפא
תוך: ואי אין לו תוך בכלי
שטף מדאורייתא בר קיבולי
רבינו גרשום
אמר. הא דאמרת [לז:] עשית ב"ש וב"ה אחד לאו פירכא היא (ה) : דמקדח גדול שנינו. במשנה דמאור העשוי בידי אדם דמקדח
טומאה הוא בתמיהא כדקאמר
גדול דהוי כסלע נירונית אבל מקדח סתם בציר מסלע וב"ש במקדח סתם קאמרי: באיזה מקדח אמרו. ב"ש בגולגולת כמלא מקדח
ל]
בטומאה דאורייתא הכי נמי:
אישתיק. רב תחליפא: בתר הכי
אמר שמא האי כמלא מקדח
והא דומיא דשק בעינן. והא
כקטן של רופאים שקודרין בו את הראש לתקן את המכה: הניחא לר"מ כו' ותו אפי' לר"מ מי ניחא. אם כן דשיעורא דב"ש זוטר הוה
גדול דקתני הכא דהוי סלע
כיון דאין לו תוך אינו מטלטל
ליה מקולי ב"ש דהיינו קולא דבשיעורא זוטא כי האי פרחה לה לא] טומאת גולגולת: ואנן שית תנן. בעדיות (פ"ה משנה א) ששה דברים מקולי
במקדח וחיסומו שנינו. באותו
מלא וריקן. בהנך כלי שטף
דחזו למדרסות לישיבה מקבל
מקדח שנוקבין בו את החביות
ב"ש שב לא תנן: סלע נירונית שנינו. דהוי כמקדח גדול אבל כסלע לב] דקאמרי ב"ה זוטר אפי' ממקדח קטן של רופאים הלכך אפי' לר"מ
טומאה דאורייתא דאע"ג דלית
שהוא דק מלמטה ועב מלמעלה
שיעורא דב"ש נפיש: מתני' ריס של עין. מפרש בגמ' [ע"ב]: הרי בעינו דק. כלומר הרי שיש בעינו דק טייל"א: תבלול. מפרש לג] מאי היא:
שאותו עב סותם את הנקב
בהו תוך כדאמרינן במסכת
והיינו וחיסומו והיינו כמלא
שבת בפ' אמר ר' עקיבא כגון
חלזון. חולי היא שקורין לימו"ן: נחש. מפרש בגמרא [שם]: ועצב ט). מיי"ל: לבן הפוסק בסירא. סירא היינו שורה שבעין סביב לשחור.
מקדח נכנס ויוצא ותפשוט מיהא
דיחדינהו לאשתו נדה: אי הכי
שחור הוא שקורין פרוניל"א שמשם מראית העין באה. ואם חוט של לבן יוצא מן הלבן ופוסק אותה שורה ונכנס בשחור הוי מום: שחור
דבעיא דרבי אושעיא ואותו
כלי חרש נמי. כי אין לו תוך
ונכנס בלבן. אם חוט השחור יוצא מן השחור ופוסק בסירא ונכנס בלבן: אינו מום. שאין מומין בלבן דלאו עין הוא אלא שומן העין: גמ'
אמאי אינו מטמא לדעתיה דר'
כמלא מקדח דב"ש דגלגלת
(ו)
דזוטר הוי מכסלע. וב"ה אמרי
יצחק בר אבין וקאמר משום
תורא
כדי שינטל מן החי היינו כסלע
דאין מדרס בכלי חרש מפרש
והכי איכא בינייהו: אמר לו רב תחליפא. יפה תירצתה וצריך אתה להיתלות עליה על תירוץ זה כמו שאנו סומכין על עדותו של
נמי התם: רב פפא אמר. לא צריך לתרוצי להא מקדח וחיסומו שנינו אלא מקדח גדול שנינו כאן דהוי בסלע מכלל דמקדח סתם
חזקיה אבי עקש. כלומר שמה שאמרת הוא עיקר כאותו עדות של חזקיה: כל שאין לו תוך בכלי חרס. שאין לו בית קיבול אין לו
ההוא דב"ש בן גדול מכלל דזוטר מבסלע וב"ה אמר כסלע ואין שיעורן אחד: הניחא לר' מאיר. דמוקים לה לההוא מקדח דגלגלת
כמקדח קטן של רופאים דהוי בציר מבסלע וב"ה אמרי בסלע היינו דאיכא בינייהו: אלא לרבנן. דאמרינן בגדול של לשכה דהיינו
אחורים לחליקה. כלומר שאין חלוק עליונו מתחתונו: אלא כשנטמא תוכו נטמא גבו. כלומר כשנטמא צד אחד נטמא צד השני:
כסלע מאי איכא למימר: ולר' מאיר. דמוקים במקדח קטן א"כ הוה ליה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. דב"ש מקילינן דכי חסר פורתא
כלי חרס כי אין לו תוך אמאי מטמא כלל בתוכו תלה רחמנא טומאה כדכתיב וכלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו וגו' לית ליה
תוך לא איטמי כלל: כנגדו בכלי שטף. בשאין לו תוך אין לו אחוריים לחליקה: כלי שטף היינו כלי מתכות או של עץ שיש לו
במקדח קטן טהור מלטמא באהל וב"ה מחמירי דלעולם לא טהר מלטמא עד שתחסר כסלע ואנן דתנן תנן כלומר אותן ששה דברים
טהרה כדכתיב ומורק ושוטף במים: והיכי מצית אמרת דהא קמ"ל דיש לו תוך הרי הוא ככלי חרס וכו': בשלמא כלי חרס גלי
שהן מקולי ב"ש מנו ולא יותר: אלא רב נחמן מתרץ לטעמיה דר' מאיר דסלע נרונית שנינו הכא במאור שנעשה דהויא במקדח גדול
ביה תוכו דבתוכו תלה רחמנא דאי איטמי תוכו נטמא כולו ואי לא נטמא תוכו אלא גבו לא נטמא תוכו אלא כלי שטף דלא גלי
סלע סתם דב"ה הוי זוטר אפי' ממקדח סתם דב"ש והוו להו ב"ה לקולא: ריס של עין. זהו עפעפיו: הרי בעינו. כמו או שהיה בעינו
דק. בלע"ז טיילא: חלזון נחש עינב. מפרש בגמרא: הפוסק בסירא ונכנס בשחור מן הלבן סירה הוא כמו חוט שסובב השחור: אבל
ביה תוכו לית ליה חלוקה: אי בטומאה דאורייתא. כגון זב ומת הכי נמי דלית ליה חלוקה: הכא במאי עסקינן בטומאת משקין
אם השחור פוסק הסירה ונכנס בלבן אינו מום שאין מומין בלבן שהלבן אין קרוי עין אלא השחור:
דרבנן וכדתנן כלי שטף שניטמו אחוריו. שוליו: ורבנן הוא דגזור. דמשקין הבאין מחמת שרץ דמטמי גזירה משום משקה זב דהוי