לח:
על
אלו
מומין פרק ששי
בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וסימניך
משמע דהוי מום קבוע ותימה דבפ' מי שאחזו
תורא ברא דעינא.
שורה חיצונה של עין
היינו
בת
עין המכסה
ברקא.
יז]
יח א מיי' פ"ז מהלכות ביאת
א) ועינב, ב) לעיל לא.,
ג) יבמות עז. ודף צח. קדושין
מקדש הל' ה:
את העין: דק
משוקע. דק המשקע את העין הרי זה מום:
(גיטין סט.) יש רפואות כו] לברקא ובפרק המוציא יין
יט ב מיי' פי"א מהל'
ע:, ד) לקמן מ:, ה) [יבמות
הא בשחור הא
בלבן. השתא קס"ד דמוקים חדא בשחור של
(שבת עח.) נמי אמרי' כוחלין לברקותי וי"ל דהתם מיירי בממשמשין
פ.], ו) [מלת והתניא משולל
סנהדרין הל' ז טוש"ע
ח"מ סי' יח סעיף ה:
הבנה וכן לקמן בסמוך ליתא],
עין וחדא בלבן של עין:
וסימניך ברקא. מייל"א דהוי לבן וצף
ובאין קודם שנקבעו וכן נמי [צריך]
לתרץ אקושיא אחריתי דהתם
כ)
כ ג שו"ע י"ד סי' רמב
ז) [בס"א: כגרוגרת], ח) כאן
והוי מום הכא נמי סימן זה יהא
סעיף לו בהגה: בפרק המוציא יין קתני (ג"ז שם) דם
מה"ד מים שעיניו נוטפות מים
כא ד ה מיי' פ"ז מהל'
ואח"כ מה"ד הקבועים צ"ק,
כדי לכחול עין אחת שכך כוחלין
לך בדוק דלבן וצף הוי מום:
יח]
מאי הריס אמר רב פפא תורא ברא
דעינא:
ט) שנמצא שם החורוור ביום
ביאת מקדש הל' ה:
(ליחוור) כ)[ליארוד] ל)ובתוספתא (דשבת
ברקא. יט] כגון השוכר את החמור
דק תבלול: ת"ר דק משוקע הרי זה מום צף
כב ו מיי' פ"ב מהלכות
כו' צ"ק, י) בס"א: כגרוגרת,
פ"ט) גרסי' להו ובתוספתא במכילתין
והבריקה (ב"מ דף עח.): זקן אחד.
כ) צ"ק, ל) גי' הצ"ק
איסורי מזבח הל' יב:
אינו מום והתניא איפכא לא קשיא הא
כג ז מיי' שם הלכה יג:
ובתוספתא גרסינן להו חורוור
(פ"ד) כתוב יאור במקום חורוור משמע
כהן היה: לא עברתי לפניו. שגדול
❖
כד ח מיי' שם הל' יד:
במקום יארוד משמע דהכל
בשחור הא בלבן $ והא אין מומין בלבן אלא
דהכל אחד וחורוור הקבוע חשיב לקמן
הדור היה: חלזון זה. בכור היה לו
אחד וחורוור חשיב לקמן מום
הא בדוק לבן הא בדוק שחור דאמר רבה
א]
קבוע ומיהו כו' כצ"ל,
מום
ומיהו איכא למימר דבשבת
לאותו זקן והיה לו חלזון בעינים:
מ) אע"ג דכשנפגם צ"ק,
תורה אור השלם
בר בר חנה סח לי [ר'] יאשיה דמן אושא דק
❖
א
מיירי
באותו שאינו קבוע ועוד יש
שמורה הלכה. הלכה חדשה שלא
כ]
נ) באורייתא צ"ק,
שחור משוקע הרי זה מום צף אינו מום דק
1. יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ עָבְרוּ
לתרץ דהיכא דאין מתרפא מאליו
שמענוה מאחר: קודם מעשה.
מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב:
❖
לבן משוקע אינו מום צף הרי זה מום
חשיב
מום והא דקאמר לקמן גבי
קודם שבא מעשה ההלכה כא] בידו:
תהלים עג ז
הגהות הב"ח
מים הקבועים דאם עובר
שומעין לו. ועושין מעשה: אין
וסימניך ברקא: חלזון נחש א) ועצב: איבעיא
(א) במשנה של שלחים אכל
כשמאכילין אותו לח ויבש של גשמים
שומעין לו. דבשביל המעשה אומרה.
להו חלזון הוא נחש או דלמא חלזון או נחש
היבש ואח"כ אכל הלח אינו
שיטה מקובצת
לא הוי קבוע אין זו רפואה ממש
והכא מאן ציית ליה במאי דאמר
מום עד שיאכל (הלח ואח"כ
ת"ש דאמר רבה בר בר חנה סח לי ב]
היבש) תא"מ ונ"ב ס"א
א] הא בדק לבן הא בדק:
אלא בדיקה ונסיון אם הם קבועים
דמום קבוע הוא: מתניתין. דקתני
היבש אחר הלח: (ב) גמ'
ב] רבי יונתן בן: ג] יוסי בן
רבי יוחנן בן אלעזר זקן אחד היה בשכונתינו
אם לאו אבל רפואה גמורה יכולה
אין מום בלבן רבי יוסי היא: יצא
ואלו הן מים הקבועין אכל
לקוניא: ד] קבוע הוא
ור"ש בן יוסי לקוניא שמו ומימי לא עברתי
לח ויבש של בית הבעל
לשחוט: ה] ותלמידים רואים
ג]
להעביר מום קבוע תדע דלקמן
מחלב עינימו. יצא רשע לתרבות
ולא לח ויבש של בית
איני והאמר: ו] הונא אמר
לפניו פעם אחת עברתי לפניו אמר לי שב
(דף לט:) אמרינן גבי נפגם הזובן
רעה מרוב שומן שבעינו ושומן העין
השלחין וכו' אין זה מום:
רב: ז] הפוסק בסירה:
(ג) שם איני והא אמר רב
בני שב חלזון זה מום קבוע ד] לשחוט עליו
ח] מ"ט אמר רבא מה:
נפגם ולא ניטל דניטל חוזר לאיתנו
בלבן הוא: דבר המבלבל. שפוסק
אידי בר אבין: (ד) רש"י
ט] שיאכל היבש אחר הלח:
יותר כז] מ) וכשנפגם נמי הוי יכול
הסירא ומערב השחור והלבן כל
וזהו נחש שאמרו חכמים ואע"פ שאמרו אין
ד"ה חורוור וכו' שיש כמין
ב)
י] ומים קבועים: יא] חורוור
היכי דעבר הוי מבלבל: מתני'
טיפין לבנות בעין תרגום
ליטלו ומיהו י"ל דכי נפגם תחלה
קבוע שמונים כו' מים
אדם רואה מומין לעצמו אבל מורה הלכה
ב
לבן חיור הס"ד: (ה) ד"ה
קבועים: יב] של בית הבעל
אין לו תקנה וקצת יש לדקדק מילפת
חורוור. חולי הוא שיש (ד) טיפין
ויבש ביבש וכו' שיעברו עליו
לתלמידים ותלמידים ה] מורין לו ג) והאמר ר'
לח ויבש של בית השלחין:
❖
דכתיבא באורייתא והוי מום כדלקמן
לבנות בעין: הקבועים. אתרוייהו
כל ימי:
ח)
יג] הלח אינו מום עד:
אבא אמר רב הונא כל תלמיד חכם שמורה
ו] ג
יד] והא אנן תרווייהו:
והיא חזזית המצרית ובב"ק
[קאי] אחורוור ואמים: בודקין
(דף מא.)
טו] איני והא אמר רב אידי:
הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו
בפרק מרובה (דף פ:) משמע דיש
ג"פ בתוך שמונים יום. ואם
כב]
טז] אמר עולא תי' רבא
גליון הש"ס
ואם לאו אין שומעין לו איהו נמי מורה ובא
נמחק: יז] עין היינו בבת
לה רפואה כדאמרינן מתריעין על
לא בדקוהו אע"פ ט) שמום כג] נמצא
גמ' והא אין מומין בלבן.
עין: יח] לך בדק דלבן:
❖
הוה מעיקרא: איזהו תבלול לבן הפוסק את
החיכוך בשבת ומוקי לה בחזזית
שם ביום שמונים לא הוי מום דשמא
ז]
ע' לקמן מ ע"ב תד"ה והא:
יט] ברקא כמו השוכר:
כ] תיבת הלכה נמחק:
הסירא: מתני' מני רבי יוסי היא דתניא לבן
המצרית דלח מבחוץ ויבש מבפנים
בינתים הלך לו וחזר שכן דרכו:
כא] ההלכה לידו הס"ד:
ומיהו יש לפרש דהא שמתריעין לאו
מים. כד] שעיניו נוטפות מים:
ונכנס בשחור שחור ונכנס בלבן ה"ז מום
כב] בודקין אותו ג' פעמים:
לעזי רש"י
כג] שנמצא שם: כד] מים
שתתרפא אלא שלא תוסיף דמה
אלו הם המים הקבועין. כלומר
דברי ר"מ ר' יוסי אומר לבן ונכנס בשחור
ד
מייל"א. כתם בעין.
דרכו שעיניו: כה] רפואה
❖
נפשך אין לה רפואה דאמרי' לקמן
במאי ידעינן אי קבועין הן אי
פיצ"א [פיי"ן]. מספוא.
ואע"פ: כו] רפואות
ה"ז מום שחור ונכנס בלבן אינו מום ד) שאין
שמלפפת והולכת עד יום המיתה
עוברים: אכל לח ויבש של גשמים.
לברקותי: כז] יותר משנפגם
מומין בלבן אמר רב מ"ט דרבי יוסי דכתיב
ואמאי הרי נמי יכול ליטלו:
וכתיב נמי אשר לא תוכל להרפא ומיהו
אם האכילוהו לרפואה תבן ומספוא
כח] דפסח בריש אלו דברים:
מוסף רש"י
1 יצא מחלב עינימו תרבא דעינא איקרי עינימו
יש לדקדק מיבלת דכתיבא והויא
שקורין פיצ"א: לח. הגדל בניסן
נ)
כט] להעמידה בגוף דלית:
אם קודם מעשה. שבאת
סתמא לא איקרי ור"מ מ"ט ח] מה לשון תבלול
ל] דמזכירין בעירובין תי'
מום כדלקמן ותנן בפ' המוצא תפילין
ויבש הגדל בתשרי כדמפרש בגמרא
הוראה לידו, אמרה. ושנאה
דאמרינן נמחק: לא] נראה
דבר המבלבל את העינים: מתני' חורוור
(עירובין קג.) חותכין יבלת במקדש
והאכילוהו ביחד לח ויבש של גשמים
לתלמידיו בבית המדרש בשם
שרב יהודה: לב] שבתוכו.
❖
רבו (יבמות עז. וכעי"ז שם צח.
ס"א שתחתיו:
וכן חותכין יבלת כח] בפסח (פסחים
הגדל בשדה בית הבעל דסגי ליה
והמים הקבועין איזהו חורוור הקבוע כל
ה
וקדושין ע:). שומעין לו.
סה:) אלמא יש לה רפואה בחתיכה
בגשמים: או לח ויבש של שלחים.
ששהה שמונים יום ר' חנניא בן אנטיגנוס
בשעת הוראה (יבמות עז.)
ה)
נאמן לאומרה בשעת מעשה
רבינו גרשום
וחשיב מום ואין להעמידה דלית
קרקע שצריכה להשקות: או שלא אכל
כט]
אמר בודקין אותו ג' פעמים בתוך שמונים
ו
(קדושין שם). ואם לאו אין
בה עצם דתלתולי בעלמא הוא כדלקמן
לח ויבש ביחד אלא אכל יבש ואח"כ
שומעין לו. אינו נאמן
תורא ברא דעינא. שורה
יום ואלו הן מים הקבועין אכל לח ויבש של
להעיד בשם רבו, שמא מחמת
ומיהו יש להעמידה ביבלת שבעין ודלית
אכל לח לרפואה אין זה דרך רפואה
שחוץ מן העין שמכסה העין
גשמים לח ויבש של שלחים (א) או אכל היבש
מעשה הבא לידו הוא אמר כן
וזהו בת עין: אלא הא ברק
ביה שער דאין שוחטין עלה לא
אע"פ שלא נתרפא בכך אינו מום
כה]
שחור הא ברק לבן דאמר
(שם וכעי"ז יבמות עז. וצח.)
ואח"כ הלח אינו מום עד שיאכל הלח ואח"כ
ט]
במקדש ולא במדינה ואע"ג דאמרי'
עד שיאכל יבש אחר הלח דזו היא דרך
ל]
הואיל ודבר חידוש הוא (יבמות
רבה בר בר חנה כו'. מתרץ
צח.). חורוור. הן טיפות
היבש: גמ' מתני' מני רבי יהודה היא דתניא
הא דת"ר ודתניא איפכא:
בעירובין (שם) לחה ויבשה יד וכלי
רפואתו ואם לא נתרפא הוי מום:
דקות של לובן הנולדות בעין
וסימניך ברקא. כלומר
אם
גמ'
חורוור קבוע ארבעים יום ומים הקבועים
הכל שייך ביבלת שבעין: קודם
מתני'. דקתני חורוור קבוע
(שבת עח.). ג' פעמים בתוך
באותו דק לבן שקורין ברקא
י]
שמונים יום. בראש פ'
הוי מום והיינו דק לבן א):
מעשה אמרה שומעין לו. אומר ר"ת
שמונים יום רבי יהודה היא: אכל
שמונים יום דברי ר"מ ורבי יהודה אומר
ובאמצע פ' ובסוף פ' (יבמות
בולט. צף. ברק כמו
❖
דלא אמרי' הכי אלא היכא דצריך
לח ויבש של בית הבעל. שאין צריך
פ.).
לברוקתי: חלזון קורין בלעז
חורוור יא] שמונים יום ואלו הן מים הקבועים
לימץ: עינב. שיש בעינו
לאותה הוראה כי הכא וביבמות בפ'
להשקותה ההוא הוי רפואה: ולא
אכל לח ויבש של
בית השלחין או
כענבה שמנומר עינו כנחש:
(ב) יב]
הערל (דף עו.) גבי חגר חרב
לח ויבש של שלחין. דלא הוי רפואה
חלזון זה. היה לו בכור. ב)
רבינו גרשום (המשך)
שאכל יבש ואח"כ אכל הלח אין מום עד
יג]
שהיה בעינו חלזון והיה
כישמעאל ובפרק נושאין על האנוסה
ולא בדקינא ביה: או שאכל יבש.
שיאכל יבש אחר הלח וישנו ג' חדשים והא
מראהו ואמר חלזון זה מום
עד שיאכל היבש של גשמים
(יבמות צח.) גבי גר נושא אשת אחיו
של בית הבעל ואחר כך לח אינו
קבוע הוא: ואע"פ שאמרו
אחר הלח. שהלח של שדה
מאמו ובריש עשרה יוחסין (קדושין ע:) תרוייהו תננהי אכל לח ויבש של גשמים
נבדק בכך
דאין זו
דרך רפואה:
יד]
אין אדם רואה מום לעצמו.
גשמים. אכל קודם היבש אם
שהבכור שלו היה אבל
בכך לא נתרפא הוי מום
לח ויבש של בית השלחין חסורי מיחסרא
גבי עובדא דרב יהודה דכל דאמר
וישנו ג' חדשים.
דג' חדשים
מורה הוא לתלמידים כו'.
קבוע. וישנו ג' חדשים.
מבית חשמונאי אתינא עבדא הוא
בדקינן ליה בהכי: ה"ז מום. אם
והכי קתני אכל לח ויבש של גשמים ה"ז מום
ובשביל כך קראהו להורות
כלומר בג' חדשים יאכלהו
לו כדי שיתירנו לך וזה
בכל חדש לח ואח"כ יבש:
שהיה נראה לא] לרב יהודה שאומר
לא נתרפא בכך:
והאנן תרוייהו
בית השלחין אינו מום ודגשמים נמי אכל
לאחר שאירע לו מעשה
והיכי מצי מוקים מתני' כר'
יצא
כן לפי שהקניטו:
תנן. דבין של בית הבעל בין של
מחלב
בבכורו הורה שמום קבוע
יהודה והאנן תרויהו תנינהו.
יבש ואח"כ אכל לח אינו מום עד שיאכל
הוא: האי נמי מורה ובא
אבל לח ויבש של גשמים
עינימו. לפי הדרשה לבן שבעין קורין
שלחין ואי אכיל יבש אחר הלח
יבש אחר הלח וישנו ג' חדשים איני (ג)
מעיקרא הוה פעם אחרת
לח ויבש של שלחין כו':
חלב כדפי' בקונטרס ששם שומן העין
מסי ובדקינן ומתניתין כרבי יהודה
קודם שאירע לו מעשה
חסורי מחסרא מתניתא והכי
ורוצה לומר שיצא הרשע לתרבות והתניא והא רב אידי בר אבין אמר רב
טו] ו)
הורה שמוםקבוע הוא. (האי
קתני: והכי תרצה אכל לח
אוקימתא: חסורי מחסרא. מתני':
נמי מורה) ור' מאיר דבר
ויבש של גשמים הרי זה מום
יצחק בר אשיאן אדר וניסן לח אלול ותשרי
רעה מרוב שומן שבעין אבל פשטיה
לח בזמן לח. מספוא הגדל באדר
המבלבל את העין לא שנא
כו'. ואתיא כמתניתין:
יבש אימא אדר וחצי ניסן לח אלול וחצי
דקרא רוצה לומר שיוצא העין ובולט
וניסן מאכילין אותו באדר וניסן: ויבש
לבן בשחור ולא שנא שחור
ואיכא דאמרי ויש לו ג'
ז
בלבן: תרבא דעינא. היינו
חדשים. כלומר דישנה
תשרי יבש: איבעיא להו לח בזמן לח ויבש
לחוץ מרוב שומן לב] שבתוכו:
ביבש. מספוא הגדל באלול ותשרי
הלבן שבעין: חורור. אם יש
לבדיקה זו ג' חדשים: איני
שיהו
מאכילין אותו בתשרי דלא שחטי ליה
בשחור לבן ואית דאמרי
דג' חדשים ותו לא. אימא
בזמן היבש או דלמא לח ויבש בזמן הלח
קרום: והמים הקבועים.
אדר וחצי ניסן לח אלול
עד שיעברו (ה) כל ימי הקיץ ויבדק
תא שמע דאמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אדר
שעיניו דולפין תדיר הרי זה
וחצי אדר יבש דהיינו ג'
בשניהם: ת"ש. דלח בזמן לח ויבש
מום: כל ששהה פ' יום. ולא
חדשים ותו לא וקמ"ל אע"ג
וניסן לח אלול ותשרי יבש דלמא פירי דאלול ותשרי מאכילנא ליה
נתמעט ממה שהיה: ואלו
דאין רצופין: אלול ותשרי
בזמן יבש: וכמה מאכילין אותו. בכל
באדר וניסן וכמה מאכילין אותו אמר רבי יוחנן משום רבי פנחס בן
הן המים הקבועין. והיאך
יבש. דבההוא זמן הוי יבש
יום: בסעודה ראשונה. שאוכל בכל
בודקין אותו אם אכל עשב
תבן וחציר: מיהא ליכא
ערובא כגרוגרת אמר רבא בעי במערבא כגרוגרות בסעודה ראשונה
ח
ז)
טז]
לח ויבש של גשמים ושל
למישמע דדלמא ההיא
יום יהבינן לי' מן הרפואה כגרוגרותי):
שדה בית הבעל ששותה
דקאמר אלול ותשרי יבש
או
או
מאליה. או אכל לח ויבש
כלומר דפירות יבשין דאלול
של שדה בית השלחין שמשקין אותה. או שאכל יבש של שדה של גשמים ואח"כ אכל הלח ועדיין לא נתרפא אפי' כן אינו מום
ותשרי מאכילין ליה באדר וניסן: וכמה מאכילין אותו. מן הלח ומן היבש אפי' בגרוגרת מכל אחד דיי לבדיקה:
א) נראה שצ"ל והיינו דק לבן צף כלומר בולט ברקא כמו לברוקתי בשבת ע"ח. ב) אולי דצ"ל שהיה בעינו דק והיה מראהו כחלזון ואמר חלזון זה וכו'.