על
אלו מומין
פרק
ששי
בכורות
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שיהו
או דלמא כו' אם תימצי לומר בסעודה
ראשונה כו'. דאי אמרת
בכל
בתחלת שמונים ובסוף שמונים ובאמצע שמונים
משולשין.
א) צ"ל או בשדה, ב) [בז],
כה א ב ג ד ה ו מיי' פ"ב
ג) [שפתו כ"ה במשנה
מהלכות איסורי מזבח
סעודה תו לא מיבעי מידי דודאי לא איכפת לן אי קודם אכילה או
ובענין זה יש לפרש בפ' הקורא את המגילה (מגילה יט. ושם)
שבמשניות
וברמב"ם],
הלכה יד:
לאחר אכילה דהא בסעודה שניה אחר אכילה הוא ומוכלינן ליה אבל אם
גבי מגילה דאמר שאם הטיל בה ג' חוטין גידין כשרה דקאמר
ד) [לעיללה.לז.], ה) צ"לתמים
כו ז מיי' שם הל' [יב] טו:
כז ח מיי' שם הלכה טז
יהיה לרצון כל מום כו' צ"ק,
ובלבד שיהו משולשין פירוש
בתחלת הדף ובאמצעו ובסופו ושם
תימצי לומר דלא יהבינן ליה אלא בסעודה ראשונה שבכל יום מיבעי
ו) [חולין מז: מח:], ז) נ"א
והדבר ספק:
פירש"י שיהיה מראש הדף עד הגיד
לן: קודם אכילה ודאי מעלי ליה
ומביא, ח) תיומת צ"ק,
כח ט מיי' פ"ז מהל' ביאת
ט) צ"ל לאישחוטי, י) [דפסיל
מקדש הל' ו:
כמגיד לחבירו בין מלמעלה בין
כסמא. כדרך סם שכל אדם שותה סם
או דלמא בכל סעודה וסעודה אם תימצי
❖
כט י מיי' פ"ב מהלכות
כשנבראת וחסרה יעב"ץ],
מלמטה וההיא דמכות (דף ט:) ודאי
לרפואה קודם אכילה: לאחר אכילה
לומר בסעודה ראשונה קודם אכילה או
איסורי מזבח הלכה ג
א
מאי. מי הויא בדיקה בהכי או לא:
הוי כענין זה גבי ערי מקלט ושלשת
סמג עשין ריא (טור יו"ד סי'
לאחר אכילה קודם אכילה ודאי מעלי ליה
שט):
תורה אור השלם
ה"ג קודם שתיה ודאי מעלי ליה
שיהו משולשות שיהא מדרום לחברון
❖
ל כ ל מיי' שם הלכה יא:
כסמא לאחר אכילה מאי קודם שתיה או
כשערי. שדרך בהמה לאכול שעורים
כמחברון לשכם ומחברון לשכם
י]
1. נִטְּשׁוּ חֲבָלָיִךְ בַּל יְחַזְּקוּ
לאחר שתיה וקודם שתיה ודאי מעלי
ב
(א) א]
כֵן תָּרְנָם בַּל פָּרְשׂוּ נֵס אָז
כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש
קודם שתיה: מותר ודאי מעלי ליה.
שיטה מקובצת
חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה
ליה כשערי לאחר שתיה מאי קשור או מותר
לצפון ולא אמרינן שיהו בראש ארץ
דניחא ליה עלמא: עם חבירו. נייח
פִּסְחִים בָּזְזוּ בַז:
מותר ודאי מעלי ליה קשור מאי לבדו או עם
ישעיהו לג כג
א] שתיה קודם שתיה:
ישראל ובסופה ובאמצעיתה וכאן
ליה בצוותא ומהניא ליה אכילה:
ג
2. וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ
ב] והפנימית שנעקרו:
חבירו עם חבירו ודאי מעלי ליה לבדו מאי
פירש"י שיהו משולשים לשלשה חלקים
בשדה. ניחא ליה
באוירא: גינה
ד
ג] ת"ר איזהו התיומת:
עִוֵּר כֹּל מוּם רָע לֹא תִזְבָּחֶנּוּ
שאם יראהו היום יבדקנו מכאן ליום
הסמוכה לעיר. הויא כשדה או
ד] בן קפוסאי וכצ"ל לקמן:
לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ: דברים טו כא
יא]
בעיר א) ובשדה הבשדה ודאי מעלי ליה בעיר
3. עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ
ה] מישחט לא שחטינן
כ"ו וחצי והדר ליום כ"ו כו' דהוא
לא: שיהו משולשים. לג' חלקים שאם
מאי בעי רב אשי אם תימצי לומר בשדה
עלייהו אבל: ו] לי כי מבעיא
אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת
יום שמונים ודומה שפירש כך לפרש
יראנו היום יבדקנו מכאן ליום כ"ו
לי: ז] לא אפי' מבפנים
לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיְיָ וְאִשֶּׁה
גינה הסמוכה לעיר מאי תיקו: ר"ח בן
ו
או: ח] באחת והא מיחסר:
לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ
וחצי והדר ליום ששה ועשרים וחצי
שיטה דמכות (שם) ומיהו לא
ט] בריה באחת תיבת
ויקרא כב כב
אנטיגנוס אומר [וכו']: אמר רב נחמן
לַיְיָ:
והדר ליום כ"ז דליהוו שמונים לפי
לגמרי הוי כי ההיא טו] שהיה לו
4. וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח
מעיקרא נמחק: י] בהמה
בר יצחק ובלבד שיהו משולשים בעי
טהורה לאכול: יא] לעיר
ז
שְׁלָמִים לַיְיָ לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ
שבשלש זמנים הללו דרך אותו המום
לפרש שיבדוק לסוף עשרים ולסוף
אי הויא: יב] בדיקתן
לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן
מיניה פנחס אחוה דמר שמואל משמואל
לעבור ואינו נראה והוי ליה מום
ארבעים ולסוף ששים שישאר מן
שלש: יג] אין בהמה
תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם
אכל ולא איתסי למפרע הוי מומא או מיכן
נבראת תי' בריה נמחק:
לֹא יִהְיֶה בּוֹ: ויקרא כב כא
השמונים עשרים לאחר בדיקה אחרונה
עובר: למימעל בפדיונו. לאו מבכור
ח
5. וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת
יד] דחזינן לה דמקומו:
כמו שיש עשרים קודם בדיקה ראשונה
בעי דלא שייכא ביה פדיון אלא בשאר
ולהבא הוי מומא למאי נ"מ למימעל בפדיונו
טו] ההיא א"כ שהיה: טז] כן
הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר
מוקדשין שעיניהם מנטפות והפריש
ולא יתכן לפרש כן כלל אלא כמו
טז]
כלל ס"א כאן: יז] שעה
עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת
אי אמרת למפרע הוי מומא מעיל ואי מיכן
אחת בכשרותו: יח] חיישינן
עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיֹת
❖
מיד פדיונם ואמר הרי הן מחוללות על
שפרשתי מתחלה כדמשמע בפ' הערל
ולהבא הוי מומא לא מעיל מאי קרי שמואל
ופריך מהא דר' חנינא בן
ויקרא ז ד
יְסִירֶנָּה:
מעות הללו ואח"כ בדקו וקודם שתכלה
(יבמות דף פ.) גבי סריס חמה דמפרש
אנטיגנוס ומשני לחד אבר
עליה פסחים בזזו (בוז) מתני' חוטמו
ב)
ט
1
חיישי' לכוליה גופא לא
זמן יב] בדיקתו שלש חדשים נהנה מן
כל שלא ראה שעה יז] בכשרותו ופריך
חיישינן: יט] דמכות והרוצה
הגהות הב"ח
שניקב ושנפגם ושנסדק שפמו שניקבה
ג)
וליחוש שמא הבריא בינתים ומשני כיון
הפדיון: אי אמרת למפרע הוי מומא.
לאפוקי נפשיה במגילה
גמ'
(א) גמ' או לאחר שתיה
שנפגמה שנסדקה: ת"ר ניקבו חוטמין
מידי ספיקא יתפור בגידין
אישתכח דחילולו הוי חילול ופדיונו
דתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן
יח]
קודם כצ"ל ואות ו' נמחק:
בראשה ובאמצעה ובסוף
זה לתוך זה מבחוץ הרי זה מום מבפנים אינו
משמע דג' פעמים היינו תחלתה וסופה
קדוש ומביאין קרבן מעילה: קרי
ז)
(ב) שם במשנה אין בודקין
רביע העליון ובסוף רביע
❖
מן המתאימות ולפנים ואף
התחתון:
מום: שפתו שניקבה ושנפגמה ושנסדקה:
שמואל עליה. האי קרא פסחים בזזו
ואמצעה ונראה דכפרים המשולשים
לא את המתאימות: (ג) גמ'
בז דהוי דבר שאין הדעת סובלת
בכיצד מעברין (עירובין דף נז.) לא
אמר רב פפא תורא ברא דשיפתיה: מתני'
והא מיחסר חסר: (ד) רש"י
ד"ה מבחוץ שהנקב נראה
הוי לא כי האי ולא כי ההיא דמכות :
שיהו חגרים בוזזים ביזות כלומר אתה
יט]
רבינו גרשום (המשך)
❖
חוטין החיצונות שנפגמו ושנגממו
ד) י
מבחוץ שניקבו:
אינך מחודד ושאלת שאילה כזו שאיני
והאמר הוי פדוי והנהנה מן הפדיון
ב] הפנימים שנעקרו רבי חנינא בן אנטיגנוס
יודע תשובה: מתני' שפמו. שפה:
מעל: ואי אמרת מיכן
אומר אין בודקין מן התיומת ולפנים ואף לא את התיומת: גמ' ת"ר
ולהבא הוי מומא ולא קודם
גמ' מבחוץ. שהנקב נראה (ד)
(ב)
לעזי רש"י
לא תפיס פדיון דאכתי הוי
ג] התיומת איזהו תיומת מן התיומת ולפנים ותיומת עצמה כלפנים רבי יהושע
שנקבו מחיצות החיצונות של חוטם:
מיינשליר"ש
כתם והנהנה מן הפדיון לא
[מישיליר"ש]. שיניים
בן ד] קפוצאי אומר אין שוחטין אלא על החיצונות בלבד רבי חנינא בן אנטיגנוס
מעל: קרי (עליה) שמואל
מבפנים. שניקבה מחיצה החולקת
❖
עליה. דרב פינחס: פסחים
טוחנות.
אומר אין משגיחין על התיומת כל עיקר מאי קאמר ותו רבי יהושע בן קפוצאי
את החוטם: אינו מום. שבמקום
בזזו בז. כלומר אע"ג דלא
הייתה חכמתו שקולה כלום
סתר הוא: תורא ברא דשיפתיה.
היינו תנא קמא חסורי מיחסרא והכי קתני איזהו הפנימית מן התיומת ולפנים
כנגד חכמת שמואל שאלו
מוסף רש"י
שורה חיצונה של שפה כלומר חודה
ותיומת עצמה כלפנים בד"א שנפגמו ושנגממו אבל נעקרו שוחטין ר' יהושע
דבר שלא ידע להשיבו: א)
של שפה ולא רחבה: מתני'
חוטין. ככי דשיני שקורין
אין בודקין מן המתאימות
בן קפוצאי אומר אין שוחטין אלא על החיצונות אבל פנימיות שנעקרו
ינציב"ה, החיצונות. אותם
ולפנים. היינו שיניים
מתאימות. שיניים גדולות שקורין
שלפנים כנגד חוטמו (לעיל
הגדולים שעומדין לסוף
מישחט עלייהו לא שחטינן אבל אפסולי מיפסל ר' חנינא בן אנטיגנוס
ה]
לה.) שבאמצע הפה (לעיל
מיינשליר"ש שאחת נראית כשתים:
הלחיים ששם אינו נראה
אומר אין משגיחין על התיומת כל עיקר ואפי' איפסולי לא איפסיל בעי
לט.). שנפגמו. שחסרו מעט
המום אפי' נעקרו לא ע"י
ואף לא את המתאימות. שאם
(שם). ושנגממו. שנחתכו
אכילה ולא ע"י פעייה ולהכי
רב אחדבוי בר אמי יש מחוסר אבר מבפנים או אין מחוסר אבר
נעקרו החוטין כנגדן לא הוי מום:
בסכין ברוחבו ולא חיסרו
קרי להו מתאימות שיש לכל
אלא כעין סדק (שם) שנחתכו
אחד ב' עיקרין. אף לא מן
גמ'
מבפנים למאי אי לבכור פסח או עור כתיב אי לקדשים עורת או שבור
איזו התיומת ח). כולה מפרש
2
3
ברחבן מלמעלה בעומק ולא
המתאימות עצמן שנעקרו
כתיב לאישחוטי ולאיפרוקי לא איבעיא לן כי מיבעיא לן לאיפסולי מאי
לקמן: ותיומת עצמה כלפנים.
חיסרו כלום, הוי מום
לא הוי מום מבחוץ:
ו]
הואיל ונראו אותן חוטין
בסוף החוטם הרי זה מום
ואין שוחטין עליה: החיצונות.
4 תמים יהיה לרצון אמר רחמנא תמים אין חסרון לא ז] או דלמא ה) תמים יהיה
. הפנימיים.
ששם נראה מבפנים בעומק
(לעיל לה.)
שבאמצע הפה: אין משגיחין. דאפי'
שהשיניים הגדולות קבועות
החוטם אינו מום שאינו
לרבות כל מום לא יהיה בו מה מום מאבראי אף חסרון מאבראי ת"ש 5 ואת
בהן, שקורין מיישיליר"ש,
נראה: תורא ברא דשיפתיה.
מן מזבח לא נפסל: מאי קאמר.
שתי הכליות ולא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש כוליות ותניא אידך יסירנה
שנעקרו. לגמרי, הוי מום,
כ
עור החיצון: מאי קאמר.
דקאמר איזו תיומת מן התיומת
כדמפרש ואזיל הואיל וכי פעי
ר' חנניה אין משגיחין כו':
לרבות בעל כוליא אחת סברוה דכ"ע אין בריה באחת (ג) ח] דהא מיחסר
מיחזי, אבל פגימה או גימום
אפסולי מיפסל. להקרבה:
ולפנים: ה"ק איזו היא הפנימית.
אינו ניכר, שהרי חבואות
חסר לימא בהא קמיפלגי דמר סבר חסרון מבפנים שמיה חסרון ומר סבר
יש מחוסר אבר מבפנים
❖
דאמרי' עלה במתני' נעקרו הוי מום
בפה (שם).
למיהוי מום כגון אם הוא
חסרון מבפנים לא שמיה חסרון אמר רב חייא בר יוסף דכ"ע יש בריה
נפגמו או שנגממו לא הוי מום: אבל
ו)
חסר כוליא או טחול ע"י
כריתה או ע"י סם: פסח
באחת וחסרון מבפנים שמיה חסרון ולא קשיא כאן כשנבראה בשתים
איפסולי מיפסל. מע"ג המזבח וימתין
ל
או עור כתיב דבר שבגלוי
רבינו גרשום
שיפול בו מום אחר וישחטנו: פסח
וחסרו כאן כשנבראה באחת מעיקרא והא דומיא דשלש קתני מה שלש
ולא שבסתר. וכן נמי עורת
מעלי כסמא. שכן דרך
או שבור בגלוי. לאישחוטי
ועור כתיב. דמשמע בגלוי אין
מעיקרא אף אחת מעיקרא אלא הכא ביש בריה מעיקרא קמיפלגי מר
ט]
או לאיפרוקי לא מיבעיא
כל סם וכל משקה
בסתר לא: לאישתחוטי ט). בכור על
מועיל יותר קודם אכילה
לן דלא עבדינן אלא על
סבר יש בריה באחת ומר סבר אין בריה באחת ור' יוחנן אמר דכולי עלמא
מלאחר אכילה: מעלי ליה
מום שבגלוי: מה מומא
חסרון שבפנים: ולאפרוקי. קדשים
אין בריה באחת וחסרון מבפנים שמיה חסרון ולא קשיא כאן שחסרה
כשעורים. שהשעורין יפין
מאבראי. כדכתיב עורת
לא מיבעיא לי דלא חשיב מומא כולי
לבהמה יותר לאכול קודם
או שבור היינו מום והוי
קודם שחיטה כאן שחסרה לאחר שחיטה ולאחר שחיטה קודם קבלה מי שרי
שתיה מלאחר שתיה: לאחר
מאבראי: ולא בעל כוליא
האי: לרצון. מזבח: ואת שתי הכליות.
שתיה מאי. מי מעלי ליה
אחת שנברא באחת: סברוה
והא"ר
בקרבנות כתיב (כליות): יסירנה.
האי לח ויבש מידי לאחר
דכולי עלמא אין בריה
משמע כוליא אחת יסירנה ויקטירנה: אין בריה באחת. אין בריה נבראת בכוליא אחת והא שאין בה אלא אחת מיחסר חסר: הא.
שתיה אי לא: קשור או
באחת. אין דרכה להיבראות
יג]
מותר. כלומר כשמאכילו
באחת [והא] דממעט ולא
דפסילי כשנבראת בשתים וחסרו י) דחזינן יד] דמקומו ניכר והא ברייתא דמכשרת כגון דנברא באחת דליכא חסרון: מר דפסיל סבר אין בריה
לח ויבש צריך שיתירנו
בעל כוליא אחת שהיו לו
באחת. והאי ודאי חסר. ואיסתפקא ליה למורי אמאי לא מקשי ליה נמי דומיא דשלש קתני ולדידי לא קשיא מידי דכי קס"ד דכולי עלמא יש בריה
הבכור לפי שיותר הוא אוכל
שתים וניטלה אחת: קסבר
בשמחה כשהוא מותר: גינה
חסרון מבפנים שמיה חסרון
באחת הוה מקשינן הואיל ויש בריה באחת והוא נמי תנייה בהדי שלש ודאי בנבראת באחת נמי פסול וטעמא לא הוה ידעינן אמאי פסול דלא
הסמוכה לעיר. ומאכילו שם
אמר רב חייא כו'. ולא
מום בגלוי הוא וחסרון לא הוי בפנים ומשום האי פירכא אוקמי אליביה דאין בריה באחת והא מיחסר חסר ובעל כורחיה לאו דומיא דשלש
מי מהנה לו אויר הגינה
קשיא. הא דקתני ולא בעל
כאויר השדה: ובלבד שיהו
כוליא אחת כגון שנבראת
היא דהא אין בריה באחת וכי תימא נוקים אליביה דיש בריה באחת אם כן אמאי פסול: חסרה קודם שחיטה. פסלה:
בשתים וחסרה אחת: מה
משולשין. כלומר לסוף כ"ז
הצורם שלש מעיקרא שכך נבראת
וכ"ז וכ"ז: אכל. לח ויבש
בג' חדשים ולא איתסי
אף אחת מעיקרא שכך
למפרע הוי מומא משעה שהתחיל לו: למימעל בפדיונו. אם פדהו בתוך הזמן קודם השלמת ג' חדשים: אי אמרת למפרע הוי מומא.
נבראת באחת והיכי אמרת דהא דתני ולא בעל כוליא כגון שנבראת בשתים וחסרה: חסרה קודם שחיטה אסירה לאחר שחיטה שריא:
א) לפני רבינו היה כתוב הת"ר ניקבו חוטמין אחר המשנה דחוטין החיצונות ולפיכך מפרש בתחלה להא דאין בודקין מן המתאימות.