על
אלו
מומין פרק ששי
בכורות
מ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שושן הבירה. יציע שעשוי על שער מזרח ומקרי שושן הבירה במנחות בפרק שתי הלחם (דף צח.): יח] ס)שיהו אומנין נוטלין בקטנה. כשהיו מתנין
א) [עירובין נג:], ב) [תוספתא
לז א מיי' פ"ח מהלכות מעילה
פ"ד ה"ג וע"ש], ג) [חולין נו.],
הלכה ה:
עם האומנין לעשות כך וכך אמות מלאכה לבדק הבית היו מתנין בשל משה והן עושין יט] למדה הגדולה למדת אחת שעושין בשושן הבירה: שלא
ד) חולין נח:, ה) ביצה לה:,
לח ב ג מיי' פ"ג מהל' בכורות
יבואו לידי מעילה. שלא יהנו מן ההקדש דאם היו עושין באותה מדה שמתנין שמא יפחתו דא"א לצמצם הילכך מחזירין בגדולה: ותרתי למה
ו) [מירכותיו], ז) [חולין שם:],
הל' ה [ופ"ז מהל' ביאת
ח) נ"א כנטול דמי ואח"כ פיסקא
מקדש הל' ח] טור י"ד סימן שט:
לי. בחד סגי כ] (ח) (באותה) [לבד מאותה] של משה שהיא ו' טפחים: חדא לדהבא וכספא. שמלאכת
טורח היא מתנין בשל משה ומחזירין
לט ד מיי' פ"ב מהל' איסורי
ורגליו שהן קלוטות כשל חמור אמר
לאותה ע) שגדולה הימנה חצי אצבע:
רב פפא כו' צ"ק, ט) תניא צ"ק,
מזבח הל' ה סמג עשין ריא
בפירן
י) [נדה כג.], כ) [לעיל ג:], ל) נדה
טור י"ד סימן שט:
לבנינא. דחומה נוטלין בשל משה
בשושן הבירה אחת על קרן מזרחית צפונית
של בית מנחם. פירש
לא]
כא. חולין עא. כריתות ז:, מ) [צ"ל
ה [מיי' פ"ז מהל' ביאת מקדש
ומחזירין באותה שיתירה עליה אצבע:
בקונטרס שם הכפר
ואחת על קרן מזרחית דרומית שעל קרן
הל' ט]:
בציריא וגירסת ר"ח בציהרא פי'
מתני' אין לו ביצים או אין לו אלא
ו [מיי' פ"ח מהל' שחיטה הל' יא
אדום הסובב את השחור. ע' ערוך
ובתוספתא (פ"ד) כתוב בפרה של בית
מזרחית צפונית היתה יתירה על של משה
ערך צר ו'], נ) קדושין כה. וע"ש,
שו"ע י"ד סי' נג סעי' א וסי' נה
ביצה אחת. הוי מום: שני כיסין. לכל
מנחם כמו בההוא [מעשה בפרה של
ס) כאן שייך ד"ה של משה שהוא
סעי' ד]:
חצי אצבע ושעל קרן מזרחית דרומית היתה
בהמה יש לה לכל ביצה כיס אחת לפי
מ ז מיי' פ"ז מהלכות ביאת
בית מנחם] שניטלה האם שלה (סנהדרין
ו' טפחים הס"ד ואח"כ מה"ד
יתירה עליה חצי אצבע נמצאת יתירה על של
כשהיו אומנין כו' למדת אמה
מקדש הלכה ט טור י"ד סימן
דף לג.) שנשמטה
שהכיס חלוק באמצעיתו ומבחוץ ניכר
:
יריכו.
הגדולה שיתירה עליה אצבע הס"ד
שט:
משה אצבע ולמה היו אחת גדולה ואחת
שהרי באמצע הוא משוקע ונראית בו
פי' בקונטרס אישלויישי"ר בלע"ז וכגון
מא ח מיי' פ"ב מהלכות איסורי
ואח"כ מה"ד שלא יבואו כו' בגדולה
קטנה (א) א] כשהיו אומנין נוטלין בקטנה
הס"ד ומה"ד ותרתי למ"ל בחד סגי
מזבח הלכה ב טור שם:
שורה העמוקה: ומושיבין אותו על
א
דלא איעכול ניביה דאי איעכול ניביה
מב ט מיי' פ"ז מהלכות ביאת
הס"ד ואח"כ מה"ד חדא לדהבא
ומחזירין בגדולה שלא יבואו לידי מעילה
עכוזו גרסינן. והכי אמרינן בעירובין
טריפה נמי הוי כדאמר באלו טריפות
כו' שמלאכה יקרה היא מתנין וכו'
מקדש הלכה ז טור שם:
צ"ק, ע) בס"א: באותה, פ) [חולין
מג י מיי' פ"י מהלכות איסורי
בפ' כיצד מעברין (דף נג:) אכוזו תנן
ב] תרתי למה לי חדא דכספא וזהבא וחדא
(חולין דף נה:) האי בוקא דאטמא דשף
עו.],צ) מלאכהצ"ק,ק) ועי'ברש"י
ביאה הל' ח טוש"ע י"ד סימן
או עכוזו תנן. על עכוזו על (ט) עגבותיו
מדוכתיה טריפה והני מילי דאיעכול
דבניינא רב נחמן בר יצחק ואי תימא רב הונא
בנדה דף כג. פי' כך באוכמא שחור
קצד סעיף ג:
מד כ מיי' פ"ז מהלכות ביאת
אחת מושיבין את הבכור שאין לו אלא
של עין כו' עגול כשל אדם בציריא
ניביה וקשיא לפירושו דאיכא מאן
בר נתן ג] לאותה ששנינו (ב) שיש בשר בין
מקדש הל' ז ופ"ח הל' ח
כל בית מושב הלובן אינו עגול כשל
ביצה אחת: וממעך. וממשמש בכיס
דטריף התם אפילו לא איעכול ולא
אדם וע"ש, ר) צ"ק מ"ז, ש) להאי
חוליא לחוליא מלא אצבע: מתני' ב אין לו
סמג עשין ריא טור י"ד סימן
❖
ובכסלים ואם יש (י) כא] סופה לצאת ואם
דקתני מעשה הס"ד ותיבת מעשה
שט:
איפסוק אלא יש לפרש דנשמטה כן
❖
ביצים או אין לו אלא ביצה אחת ר' ישמעאל
מיותר,
אינה יוצאה הוי מום: כסלים. פלנק"ש:
מתחלת ברייתה וכן נשתרבבה בסמוך:
אומר אם יש לו שני כיסין יש לו ב' ביצים אין
והתיר ר"ע. דהוי מום הואיל (כ)
פיו
שיטה מקובצת
גמ'
לו שני כיסין אין לו אלא ביצה אחת ר"ע אומר מושיבו על עכוזו וממעך
הגהות הב"ח
ואינה במקומה: חסורי מחסרא
א)
ד]
ה] ג
א]
שהיו אומנים: ב] מעילה
כו'. ור' ישמעאל אסיפא הוא דפליג
אם יש ביצה סופו לצאת מעשה שמיעך ולא יצא נשחטה ונמצאת דבוקה
(א) גמ' ואחת קטנה שיהיו
ו]
ותרתי למה: ג] נתן אמר לאותה
אומנין וכו' ותרתי למה לי חדא
דקאמר ת"ק אין לו אלא ביצה אחת
ששנינו או שיש: ד] לו אלא כיס
בכסלים והתיר ר"ע ואסר רבי יוחנן בן נורי: גמ' השתא אין לו אלא ביצה
לכספא ודהבא וחדא לבנינא:
אחד אין לו: ה] מושיבו אותו על
(ל) בשני כיסין הוי מום ואתי רבי
(ב) שם לאותה ששנינו או שיש:
אחת אמרת הוי מומא אין לו כלל מיבעיא חסורי מיחסרא והכי קתני אין לו
כו' אם יש שם ביצה: ו] יצא
(ג) שם במשנה שאחת מירכותיו
ישמעאל למימר בידוע שיש לו שתי
ונשחט ונמצאת: ז] יש שם וכו'
שתי ביצים בשתי כיסין אלא בכיס אחד א"נ שתי כיסין וביצה אחת הרי זה מום
גבוהה: (ד) שם במשנה לא
מעשה בפירוז אות ן' נמחק:
ביצים אבל ארישא מודינא לך דכי אין
שמענו אלא אלו את שגלגל:
ח] יצאת ונשחט אות ה' נמחק:
ר' ישמעאל אומר יש לו ב' כיסים בידוע שיש לו ב' ביצים אין לו אלא כיס
לו אלא כיס אחד כמי שאין לו אלא
(ה) שם המדבר של לשונו
ט] מאכיל לישראל: י] תי' שהוא
אחד כמי שאין לו אלא ביצה אחת דמי ואתא ר"ע למימר בידוע לא אמרינן
וב"ד של אחריהם אמרו הרי
נמחק: יא] מירכותיו גבוהות
ביצה אחת וכמעוך דמי: כב] בפירן.
אלו מומין: (ו) שם במשנה
משל חברתה: יב] תי' לו נמחק:
אלא מושיבו על עכוזו וממעך אם יש ביצה סופו לצאת: ומעשה שמיעך
שם הכפר: קדשים בחוץ. שאין בו
ז]
ושאל רבן שמעון בן גמליאל
יג] אלא אלו את שגלגל עינו נדה
מום ובקדושתו הוא: מתני' שנשמטה
לחכמים: (ז) גמ' ופליגי רבנן
כ"ג ושם רפ"ג בירושלמי:
ולא יצא וכו': תניא א"ר יוסי מעשה בפירן של בית מנחם שמיעך ולא
ב)
עליה דר' אילא וקאמרינן וכו'
יד] המדבר של לשונו ב"ד של
יריכו. כגון דלא איעכל ניביה דאי
יצאת ונשחטה ונמצאת דבוקה בכסלים והתיר ר"ע ואסר רבי יוחנן בן נורי
דר' אילא בשפתו: (ח) רש"י
אחריהן אמרו הרי אלו מומין:
ח]
ד"ה ותרתי וכו' סגי ובאותה של
טו] של לשונו אות ב' נמחק:
איעכל ניביה טריפה נמי הוי כדאמרי'
אמר לו ר"ע לר' יוחנן בן נורי עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל אמר לו
ג)
משה: (ט) ד"ה ומושיבין אותו
טז] מעשה אות ו' נמחק:
באלו טריפות (חולין דף נד:) האי בוקא
וכו' על עגבת אחת וכו' ביצה
יז] ושאל ר' שמעון בן גמליאל:
רבי יוחנן בן נורי לר"ע עד מתי אתה מאכיל ט] ישראל נבילות לאו מישחט
אחת בב' כיסין הס"ד: (י) ד"ה
דאטמא דשף מדוכתיה טריפה וה"מ
יח] מה"ד שהיו אומנין:
שחטיה אלא טריפות לא איסור טריפות הוא אלא עד מתי אתה מאכיל ישראל
וממעך וכו' ואם יש שם ביצה
יט] עושין במדה הגדולה למדת
דאיעכול ניביה: גבוה מחבירתה.
אחת סופה לצאת: (כ) ד"ה
אחת מאותן שבשושן הבירה:
קדשים בחוץ: מתני' בעל חמש רגלים או שאין לו אלא שלש ושרגליו
ד) ד
מקום בוקא דאטמא של ירך זו עלה
והתיר וכו' הואיל ולא מצאה
כ] תסגי עם של: כא] יש שם
במקומה כשמיעך ומשמש
י] (שהוא) קלוטות כשל חמור ה)ה והשחול והכסול איזהו שחול שנשמטה יריכו
ביצה סופה: כב] מה"ד בפירוז:
למעלה על הגב יותר מחבירתה:
הס"ד: (ל) ד"ה חסורי וכו' ביצה
כג] ג' רגלים ב' רגלים: כד] שלה
גמ'
מיריכים גבוהות: גמ' א"ר הונא לא שנו אלא שחסר
וכסול שאחת
לא שנו. דבעל ה' רגלים או
אחת ושני וכו' ביצה אחת דמי
ז)
יא] (ג) ו)
טריפה וקיימא לן בהמה
כצ"ל ותיבת כמעוך נמחק:
שנחתכו: כה] דרך הבהמות
שלשה דהוי מום ולא טריפה: אלא.
ויתר ביד אבל ברגל טרפה נמי הוי דכל יתיר כנטול דמי אמר רב פפא לא
ו
ח)
(מ) ד"ה בתוך הכסל וכו' ולא
שהירך: כו] במלקוחיו של
שהחיסור או הייתור הוו ביד שיש לו
למעלה מן הכסלים וזו הירך
תימא דעגילן ולא סדיקן אלא כיון דעגילן אע"ג דסדיקן: והשחול והכסול וכו':
המדבר הס"ד: כז] מחמת מלאכה
על גבי הכסל הס"ד: (נ) ד"ה
שצולע והילוך רגל הבהמה זו:
לבעל ה' רגלים ג' ידים וב' רגלים
ת"ר איזהו כסול ואיזהו שחול שחול שנשמטה יריכו כסול שרגלו אחד בתוך
רוב וכו' היינו אותו קצת וכו'
כח] גלגל עין של בהמה עגול
❖
ולבעל ג' כג] ב' רגלים ויד אחת דביד
למלקוחיו:
כשל אדם: כט] טמאה היא כולד
הכסל ורגלו אחד ע"ג הכסל ט) תנא השרוע והקלוט שרוע שנשתרבב יב] לו
לא שייך טריפות: כנטול דמי. ובהמה
תי' לידה נמחק: ל] מושב העין
יריכו קלוט שרגליו קלוטות כשל חמור וכשל סוס: מתני' זנשבר עצם ידו
הלובן כו' צריא וההיא ודאי:
❖
שניטל ירך וחלל שלה כד] נבילה וקי"לפ)
לא] מה"ד בפירוז של:
לעזי רש"י
ועצם רגלו אע"פ שאינו ניכר מומין אלו מנה אילא ביבנה והודו לו חכמים ועוד
בבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה
פלנק"ש. כסלים (השרירים
ג' הוסיף אמרו לו לא שמענו [אלא] את אלו שגלגל עינו עגול כשל
ולמעלה טריפה ועוד בוקא דאטמא
י) ח
(ד) יג]
הפנימיים של הירך סמוך
רבינו גרשום
דשף מדוכתיה טריפה: לא תימא.
אדם ופיו דומה כשל חזיר ושניטל רוב המדבר יד] (ה) בלשונו ב"ד של אחריהן
לכליה).
כ)
ט
פלנ"ק. כסל (השריר הפנימי
דיתירה על של משה דהוי
דמכל וכל דומות לחמור דעגילין ולא
גמ'
❖
אמרו ה"ז מום: אינו ניכר מי קא הוי מומא אמר רב פפא אינו ניכר מחמת
ד' בטפח של כל אדם: ורב
של הירך סמוך לכליה).
סדיקין: אלא כיון דעגילין. כשל
נחמן אמר לאצבע דמתניתין
עצמו אבל ניכר מחמת מלאכה: מומין אלו מנה וכו': למימרא דלאו היינו
דבין חוליא לחוליא: רבי עקיבא
חמור הוי מום דפרסות בהמה טהורה
אורחיה ורמינהו המפלת מין בהמה וחיה ועוף בין טמאין בין טהורין אם זכר
אומר. אע"ג דיש לו ב' כיסין
ל)
י
מוסף רש"י
אינן עגולות: כסלי. פלנ"ק: בתוך
בידוע שיש לו ב' ביצים והאחת
תשב לזכר אם נקבה תשב לנקבה אינו ידוע תשב לזכר ולנקבה דברי ר"מ
בשושן הבירה.חדר אחד היה
טמונה בבטן אלא כך בודקו
הכסל. כך דרך הבהמה שהירך
כה]
בנוי על שער המזרחי של עזרה
ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מ"ט דר"מ הואיל וגלגל עינו עגול כשל
מושיבו לבכור על עכוזו ועל
מחוברת באליה סמוך לכסלים ולא
ומצוייר כתבנית שושן הבירה
זנבו ועל עגבותיו וממעך בכיס
אדם אמר רב יוסף ל"ק הא באוכמא הא בחיוורא: ופיו דומה כשל חזיר:
למעלה מן הכסלים דהיינו על גב
מ)
(מנחות צח.) והוא בית הבנוי על
ואם יש שם ביצה אחרת סופה
(מ)
גובה השער, כדתנן במסכת מדות
לצאת: והתיר ר' עקיבא. דכיון
אמר רב פפא לא תימא דשפיד ופרוס אלא כיון דפרוס אף על גב דלא
האליה: שנשתרבבה יריכו. שאחת
(פ"ג מ"א) שער המזרחי ועליו
דנתמעך ולא יצא הוי מום
מתני'
מיריכותיו גדולה מחבירתה:
שפיד: ושניטל רוב המדבר טו] שבלשונו: מתני' מני רבי יהודה היא דתניא
שושן הבירה צורה מצויירת,
ומותר לאוכלו: ר' יוחנן בן נורי
ומפרשינן במנחות (שם) כדי שידעו
אסר הואיל ונמצאת: אין לו
אע"פ שאינו ניכר. בגמרא מפרש:
ואת שניטל רוב הלשון רבי יהודה אומר רוב המדבר של לשונו:
נ)
. של
מהיכן באו (פסחים פו.)
אלא כיס אחד אע"ג דיש לו ב'
לא שמענו אלא אלו. שהוזכרו למעלה.
משה. ששה טפחים (שם). ולמה
ביצים כמי שאין לו אלא ביצה
מתני'
טז] ומעשה שהלחי התחתון עודף על העליון ושאל יז] (ו) ר"ג לחכמים
היו אחת גדולה ואחת קטנה.
אחת דמי ואתא ר' עקיבא וכו':
ואלו הן הג' שהוסיף את שגלגל עינו
ואמרו הרי זה מום: גמ' מאי תנא דקתני ומעשה משום דתנן פיו דומה
נוטלין
תיסגי להו בשל משה (שם).
מעשה בפרה של בית מנחם.
כ
כו': לשל חזיר. מפרש בגמ': רוב
בקטנה ומחזירין בגדולה.
אתה מכלה ממונו של ישראל.
לחזיר ופליגי רבנן עליה דרבי (ז) וקאמרינן כי פליגי רבנן עליה דרבי בשפתו
שיהו אומנין ששכרן לבנות כך וכך
דכיון שאתה אוסרן לאכול בחוץ
המדבר. היינו קצת הלשון שאינו
(נ)
אמות, נוטלין למדת הקטנה של
אין לו תקנה אלא קבורה:
עליונה עודפת על התחתונה אבל שהתחתונה עודפת על העליונה הרי זה מום
דבוק במלקוחיו כו]: גמ' מחמת
משה ומחזירין הבנין לגזברין למדה
קדשים בחוץ. דתם הוי ואינו
ומעשה
האחת מאלו הגדולות, כדי שיוותרו
עצמו. שאין השבר נראה אבל ניכר
נאכל אלא בירושלם א): טרפה
משלהן להקדש ולא בצמצום, שמא
נמי הוי. דכל יתיר כנטול דמי
היא מלאכתו צ): דלאו היינו אורחיה. שיהא גלגל כח] של בהמה עגול: תשב לזכר. ימי טומאה שבעה
הוא מחמת כז] שצולע והילוך הרגל זו
יהנו מן ההקדש בחנם ויבאו לידי
ותנן בהמה שנחתכו רגליה מן
ול"ג ימי טוהר: תשב לנקבה. י"ד טמאים וס"ו טהורין: לזכר ולנקבה. לחומרא ימי טומאה דנקיבה שבועיים וימי טוהר דזכר דלא יהא
מעילה (שם וכעי"ז מנחות צח.).
הארכובה ולמעלה טרפה דשם
תרתי. גדולות, למה לי. תיסגי
ישנו לצומת הגידים: שרגלו
לה אלא ל"ג ימי טוהר: מאי טעמא דר' מאיר. דאמר היולדת מין בהמה טמאה כט] לידה כולד מעליא: הואיל. ודומה לאדם בגלגל העין:
בשל משה ובחדא מהנך (פסחים
אחת נכנסת בתוך הכסלים
ק) באוכמא. שחור של עין הבהמה ר) (אינו) עגול כשל אדם: הא בצירא. כל בית מושב ל] הלובן והסירא קרי ציריא והוא ודאי [אינו] עגול
שם). חדא דכספא וזהבא. בזו
ורגלו אחת על גבי הכסל לסוף
שאין יתירה על של משה אלא חצי
הכסל כדרכו: שנשתרבבה ירכו.
כשל אדם: לא תימא. דבעי' דומה לחזיר מכל וכל דשפיד ופריס. שפיד פיו עגול פריס ששפה עליונה ולחיים העליונות עודפות על
אצבע, היו לאומנות זהב וכסף, כמין
שארוכה מחברתה: ושניטל רוב
התחתונות. ומפי המורה איתמר לן איפכא דשפיד שלחייו העליונות הולכות ומתחדדות כשפוד: גמ' מאי תנא. דדמי להאי ש)מעשה דקתני
טבלאות ושולחנות שהן אומנות
המדבר של לשונו. רוב מן
ומעשה
כבידה (פסחים פו.) כשמתנין עם
הלשון שנפרד מן החיך התחתון
צורפי זהב לעשות טבלא בת חמש
אותו שיכול לכפוף למעלה:
או בת עשר באמה של משה עושין אותה למדת האמה היתירה עליה חצי אצבע ולא באותה שיתירה עליה אצבע, לפי שאומנות יקרה היא ואין
אינו ניכר לחוץ מי הוי מומא מומין שבגלוי בעינן: אבל ניכר מחמת מלאכה. שכשהולך נראה והליכה קרי מלאכה: למימרא דלא היינו
טוב להפסידן כל כך (מנחות צח.). וחדא דבניינא. בזו שיתירה עליהן אצבע היו מחזירין בנין אבנים ומוסיפין על תנאן אצבע לכל אמה (פסחים
אורחיה. למיהוי עינו עגול כשל אדם: תשב לזכר ולנקבה. דמ' זכר ומיגווייהו נטרה י"ד ימי טומאה לנקבה: הא באוכמא והא בציריא.
שם). והשחול והכסול. מומין בבכור משום שרוע שאחד מאבריו גדול מחברו (ביצה לה:). שאחת מירכותיו גבוהות. מקום חבורה
כלומר אוכמא דעיניה אורחיה למיהוי עגול כשל אדם: ציריא. כלומר כוליה חריץ של עין לאו אורחיה: דשפיד. חד כשל חזיר: ופריס.
בכסלים והוא בוקא דאטמא, גבוה למעלה מן הכסלים וקרוב לגג האליה יותר מחבירו (שם). לא שנו. דקתני הרי זה מום לגבוה הא להדיוט
ששפתו עקומה למעלה כחזיר: ופליגי רבנן עליה. דאמרי לא שמענו את אלו: והתנן בפירקין דלקמן. שפתו העליונה עודפת כו':
שרי, אלא שחסר ויתר ביד. שחסור זה דבעלת שלש או יתור זה דבעלת חמש, ביד, שאין לה אלא יד אחת או שיש לה ג' ידים (חולין נח:).
כנטול דמי. יתר אחד כחסר אחד והויא כבעלת רגל אחת וטרפה, דהויא כשמוטת ירך בבהמה (שם). המפלת מין בהמה וחיה ועוף.
א) ר"ל דנאכל בירושלים בזמן הבית והיה נקרב על המזבח כדין בכור תם.
מפרש טעמא במסכת נדה פרק המפלת (כב:) הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם (כריתות ז:). תשב לזכר. שבעת ימי טומאה ול"ג ימי טוהר,
שכל דמים שהיא רואה בהן טהורין (חולין עא. ונדה כא.). תשב לנקבה. שבועים טמאים וס"ו טוהר (חולין שם). אינו ידוע. אם זכר אם נקבה הטל עליהם חומר שניהם ותשב לזכר ולנקבה, שבועים טומאת לידת נקבה ואפילו אינה רואה בהן, שמא נקבה ילדה ובלא ראייה איכא שבועים
טומאת לידה, וימי טוהר אין לה אלא עד ארבעים יום מתחלת לידתן כדין זכר, שמא זכר הוא (שם וכעי"ז נדה שם). הא באוכמא. שחור שבעין הוי עגול בבהמה כאדם, והא דתני דהוי מום בציריא, מקום מושב כל העין לא הוי עגול בבהמה כאדם ואי הוי עגול הוי מום, דכל בור של מושב
העין קרוי גלגל, כדאמרינן (שם כד:) ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי, ומפני שהוא עגול כגלגל (שם כג.). רוב המדבר של לשונו. ממקום פרישת דיבוקו ולמעלה קרי מדבר, אע"ג דדיבור בבהמה לא שייכא קרי ליה מדבר, הואיל והוא המדבר בלשון האדם (קדושין כה.) או: לשון
מסייע להוציא קול (חולין נח:).