מ:
על
אלו
מומין
פרק ששי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומעשה:
גבי אדם. כהן: יג]
הא דאית
בה עצם. אם עצם הלחי
התחתון עודף על העליון הוי מום אפילו בבהמה אבל
אין בה עצם אלא
א) לקמן מד., ב) נ"א ואם
א [מיי' פ"ח מהל' ביאת
ששפתו התחתונה ארוכה יד] ומקבלת העליונה ועודפת עליה באדם הוי מום ולא בבהמה: מתני' אזן הגדי שהיתה כפולה. שיש לו שתי
אינו עצם אחד וכצ"ל, ג) צ"ל
מקדש הל' ח]:
ר' חנינא ב"ג, ד) נ"א לא
מה ב מיי' פ"ז מהל' ביאת
אזנים מצד אחד אוזן בתוך אוזן: בזמן שהוא עצם אחד. שאין (ו) להם אלא תנוך אחד שנכפל תנוך העליון לתוכו ונתחבר למטה הרי זה מום:
מקדש הלכה ג טור י"ד
תימא דכריכא וקטינא אלא
כו' צ"ק, ה) [כתובות צ. קא:
סימן שט:
ואם אינה עצם אחד. שהתנוכים מובדלים למעלה אינו מום. וטעמא לא איתפרש לי (ז) ולא דמי לבעלת ה' רגלים דהאי אוזן בתוך אוזן אינו
מו ג מיי' פ"ב מהלכות
חולין קלג:], ו) ס"א ושנפסק,
נראה כל כך: לשל חזיר. מפרש
ז) [לעיל ג:], ח) אחת גדולה
אסורי מזבח הלכה ד
בגמ': גמ' בלום. קצר: מבולמות.
פיו בלום. פירש בקונטרס בלשון
ואחת צ"ק, ט) [לקמן מא.],
טור שם:
א] ומעשה נמי שלחי התחתון עודף על העליון
מז ד מיי' פ"ז מהלכות ביאת
י) [צ"ל דתניא], כ) [לקמן
קצרות ברוחב אנקפלי"ד בלע"ז:
ב' נפוח וכו' נ) בלשון ראשון
שאל רשב"ג לחכמים ואמרו ה"ז מום והא גבי
מה:], ל) [לעיל לח:], מ) כך
מקדש הלכה ז טור שם:
אם מחמת הריוח. שאין לו ריוח כל
מח ה מיי' שם הלכה ט:
היא גי' התוי"ט ויש גורסין
שפי' ובלום קצר דבלום הוא לשון
אדם הוא דתנן שפתו העליונה עודפת על
א) א
מט ו מיי' שם הלכה ג טור
שאין זנבן מגיעות לערקוב
כך בפה טו] ולא בעצם ולא בבשר
סתימה כמו חוטמו בלום דלקמן בפרק
שם:
הילכך בציר מהכי לא הוי מומא
התחתונה או שתחתונה עודפת על העליונה
השפתים אינו מום: ואם מחמת העצם.
כו' וע' בתיו"ט. צ"ק, נ) צ"ל
נ ז מיי' פ"ז מהלכות ביאת
מומין אלו (דף מג:) דפירושו נקביו
ה"ז מום גבי אדם הוא דכתיב איש איש מזרע
מקדש הלכה ה טור י"ד
ונ"ל כלשון ראשון שפירש כו'
1
שהשפתים פתוחות יפה אבל הלחיים
סתומין כדפי' לקמן בקונטרס וכמו
צ"ק, ס) [וע"ע ברש"י בחולין
סימן שט:
אהרן איש ששוה בזרעו של אהרן אבל
❖
אדוקות זו בזו שאינו יכול לפותחן דכי קז: ד"ה בלם],
בולם עצמו בשעת מריבה בפ' כיסוי
ח [מיי' שם הלכה יא]:
נא ט מיי' שם פ"ח הלכה
בבהמה לא אמר רב פפא לא קשיא הא דאית
והא
אכיל או פעי מרחיב השפתים ונראה
הדם (חולין דף פט.) ס) כח]:
אין
ו טור שם:
בה עצם הא דלית בה עצם: מתני' אוזן
העצם כנוד ה"ז מום. וכן ברגלים
מומין בלבן. ואע"ג דפלוגתא היא
ב
נב י מיי' שם הלכה ג טור
תורה אור השלם
שם:
שרגליו קצרות מחמת (ח) הרוח של
הגדי היתה כפולה אמרו חכמים בזמן שהוא
לעיל (דף לח:) הא אוקימנא לעיל
נג כ מיי' פ"ב מהל' איסורי
1. אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן
מדה אחת העצם והבשר של כפות
מתני' כמ"ד אין מומין בלבן:
עצם אחד מום בזמן שאין בו עצם אינו מום
מזבח הל' ב [ח] טור שם:
ב)
וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּ¢קּדָשִׁים
אלא אידי ואידי בשחור גרסינן.
נד ל מ מיי' שם הל"ב ופ"ח
הרגלים שלא היו רחבין כל כך
טז]
לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יִטְהָר
רבי חנניא בן גמליאל אומר זנב הגדי שהוא
ג
מהלכות ביאת מקדש
וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל טְמֵא נֶפֶשׁ אוֹ
אינו מום ואם מחמת העצם שהעצם
❖
ולא גרסינן בלבן:
הלכה ו טור שם:
דומה לשל חזיר ושאין בה שלש חוליות ה"ז
אִישׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ
קצר והבשר מרחיב מלמטה ויוצא לחוץ
ה"ג
שִׁכְבַת זָרַע: ויקרא כב ד
מום: גמ' ת"ר פיו בלום ורגליו מבולמות
2. עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ
ד
ה
הרי זה מום. והמורה גריס מחמת
מוסף רש"י
אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת
מחמת הרוח אינו מום מחמת העצם ה"ז מום אזניו כפולות בחסחסות
הרוח ופירושה כדפרישנא אבל לתקן
ו
(א) ב]
(ב) ג]
לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיְיָ וְאִשֶּׁה
בלום. לשון סגירה (תהלים
אחת ה"ז מום בשתי חסחסיות אינו מום: ר"ג אומר זנב הגדי שהוא דומה לשל
הלשון אין יכולת ואיכא דגרסי מחמת
לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ
ג)
❖
ויקרא כב כב
לַיְיָ:
לב ט, גיטין סז. חולין פט.)
הריוח כדפרישנא. ל"א פיו בלום נפוח
חזיר: אמר רב פפא לא תימא דקטינא אלא דכריכא אף ע"ג דאלימא: או
שפיו סגור שאין יכול לפותחו
ד)
אלא מעט (חולין קז:). עינו
אם מחמת הרוח שנפח מחמת יז] דיצא
שאין בה שלש חוליות וכו': אמר רב הונא בגדי שתים ה"ז מום שלש אינו
אחת גדולה. כשל עגל,
הגהות הב"ח
אינו מום דהדר בריא ואם מחמת
ואחת קטנה. כשל אווז
מום בטלה שלש הרי זה מום ארבע אינו מום מיתיבי בגדי אחת הרי זה מום
❖
(א) גמ' מחמת (הרוח) תז"מ
העצם שעבה ביותר הרי זה מום
(לעיל ג:).
שתים אינו מום בטלה שתים הרי זה מום שלש אינו מום תיובתא דרב הונא
ונ"ב ס"א הריוח: (ב) שם
ובתוספתא דבכורות (פ"ד ה"ד)
מצאנו
יח]
כפולות (בחסחסות) תז"מ
ורב הונא ה) מתני' אטעיתיה איהו סבר מדרישא בגדי סיפא נמי בגדי ולא היא
מחמת הרוח אינו מום מחמת עצמו ה"ז
ונ"ב ס"א בהסחסות:
שיטה מקובצת
רישא בגדי וסיפא בטלה: מתני' רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר את שיבלת
(ג) שם במשנה את שיבלת
ז
מום: חסחוס. תנוך: קטינא. דקה מאד:
בעינו וכו' ושנפסק עצמו
א] מעשה נמי שהלחי
בעיניו ושנפגם עצם ידו ורגלו ושנפרק עצמו של פיו עינו אחת גדולה
כריכא. עגולה שזנב הטלה הוי רחבה
ח
ו)
ז) ט
(ג) ד]
שבפיו וכו' רבי יהודה אומר
התחתון: ב] מחמת הריוח
אחת מביציו גדולה כשתים:
אינו: ג] כפולות בחססיות
יתר על עוביה: בגדי שתים. חוליות
ואחת קטנה אזנו אחד גדולה ואחד קטנה במראה אבל לא במדה רבי יהודה
י
ח)
(ד) גמ' קרא סתמא כתיב
אחת כו' בשתי חססיות
בזנב ה"ז מום: רישא. אזן הגדי. סיפא
אומר שתי ביציו אחת גדולה כשתים שבחבירתה ולא הודו לו חכמים:
מה לי: (ה) שם במשנה
אינו: ד] שיבלת בעינו
ה]
מתני'
לאיזה ערקוב אמרו ר'
יט] אין בה שלשחוליות:
יבלת.
ושנפגם עצם ידו ועצם רגלו
גמ'
למימרא דיבלת הוי מומא ורמינהו ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש
ט)
חנינא: (ו) רש"י ד"ה בזמן
ושנפגמה עצמו של פיו ס"א
כ] ורואי"ן: ושנפגם עצם ידו. דניכר
וכו' שאין לה אלא: (ז) ד"ה
שנפקס ועוד בקצת ספרים
ולא במדינה בעל גרב ובעל יבלת ותסברא הא ו] כתיבא 2 יבלת באורייתא אלא
ואם אינה וכו' לא איתפריש לי
המום ולעיל [ע"א] איירי בנשבר : עצמו
שנפסק עצמו שבפיו:
(ט)
ל"ק הא בגופו הא בעינו מכדי קרא סתמא מה לי בגופו ומה לי בעינו אלא
ומכל מקום לא דמי:
ה] אומר אחת מביציו גדולה
(ד) ז]
שבפיו. שהשיניים קבועות בו ולמעלה
(ח) ד"ה ואם מחמת העצם
כשתים בחברתה ולא הודו:
לא קשיא הא דאית בה עצם הא דלית בה עצם דקרא דאית בה עצם מתני'
מן החוטין דאי חוטין גופיה אפילו
וכו' מחמת הריוח של מדה
כא]
ו] הא יבלת כתיבא
וכו' כפות הרגלים אלא שלא
דלית בה עצם בעינו הוי מומא בגופא לא הוי מומא ולית לה עצם ח] בגופא
באורייתא: ז] סתמא כתיב
נפגמו או נגממו נמי: במראה. שלכל
היו הפסיעות רחבין כל כך:
מה: ח] בגופא פסולי הוי
פסולה הרי תלתול בעלמא הוא דתנן ר"א אומר בעלי התילולין פסולין
נראה שזו גדולה מזו: אבל לא במדה.
(ט) ד"ה ושנפגם וכו' בנשבר
י)
כ)
ט]
מומא לא הוי: ט] בעלי
הס"ד ואח"כ מ"ה ושנפסק
התלתולין: י] אמר ר"ל לא
שאם אין ניכר אלא במדה אינו מום:
באדם וכשירין בבהמה אלא אידי ואידי בעינו ולא קשיא הא בשחור הא בלבן
עצמו שבפיו וכו' ולמעלה מן
קשיא: יא] זמן שהן
ולא הודו לו. ארבי יהודה קאי:
החוטין קמיירי דאי חוטין
והא אין מומין בלבן אלא אידי ואידי בלבן י] ואמר ר"ל לא קשיא הא דאית
מגדילין: יב] באיזה ערקוב
ל)
כ
גמ' לא במקדש. דנפסל מן המזבח:
גופייהו דהיינו השיניים
אמרו: יג] כהן הס"ד ומה"ד
בה שער הא דלית בה שער: עינו אחת גדולה וכו': תנא גדולה כשל עגל
ל
עצמן שבאמצע הפה הא
אבל בבהמה לא את אמרת
ולא במדינה. דאינו מום גמור לישחט
תנן לעיל אפילו נפגמו או
בבהמה התחתונה עודפת על
קטנה כשל אווז: אזנו אחת גדולה וכו': ורבנן עד כמה מתניא אחרים אומרים
נגממו נמי הוי מום הס"ד:
עליו בחוץ: גרב. חזזית: ותסברא.
העליונה הרי זה מום הס"ד
אפילו אינה לשניה אלא כפול כשירה: מתני' זנב העגל שאינה מגעת
(י) ד"ה אידי ואידי וכו' אין
ומה"ד הא: יד] ארוכה
דלא מום כב] הוא: והא כתיב יבלת
שוחטין לא במקדש ולא
ונקפלת על העליונה:
לערקוב אמרו חכמים כל מרבית עגלים כן כל זמן שיהו מגדלין הן נמתחות
יא]
באורייתא. גבי מומין גמורין (ויקרא כב)
במדינה והא נמי דקתני וכו'
טו] בפה לא: טז] תי' שלא
תרווייהו ליבלת שבלבן ולא
היו נמחק: יז] מחמת זיקא
(ה) יב] איזהו ערקוב שאמרו ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר בערקוב שבאמצע הירך:
עורת או שבור או חרוץ או יבלת:
❖
קשיא אית ביה שער כצ"ל:
תי' דיצא נמחק: יח] מתי'
גמ'
בגופו. לא מום גמור הוא: והא
כג]
ובתוספתא כו' עד סוף
הדבור גליון: יט] סיפא
קרא סתמא. כתיב: אלא. בגופו נמי
ושאין בה: כ] יבלת וירואה
לעזי רש"י
הוי מום ולא קשיא קרא דמשמע דאפילו בגופו הוי מום אמתני' דמשמע דאינו מום גמור אלא בעין אבל בגופו מום הוא ליפסל ולא לישחט כד] קרא
תי' ורואין נמחק:
אנקפלי"ד [אינירפלי"ד].
כא] החוטין קא מיירי:
דאית ביה עצם ומתני' הכא דבעין הוי מום ואידך מתני' דבגופו לא הוי מום בדלית בה עצם: ולית ביה עצם בגופו פסולה הוי. בתמיה: תלתול.
צר מדאי.
כב] מום גמור הוא:
❖
חתיכות בשר התלויים בו כגון בני אדם שיש להם אצל אזניהם רצועות קטנות של בשר וממעי אמן הם: פסולין באדם. אם כהן הוא פסול לעבודה
ורואי"ן [וירוא"ה]. יבלת.
כג] בגופו לאו מום:
דבעינן שוה בזרעו של אהרן: אלא אידי ואידי בעין. אמתני' קאי ולא אקרא: והא אין מומין בלבן. ואפילו במקדש כשר לשחוט: אידי ואידי. הא
כד] לישחט עליו קרא כו'
ומתני' דהכא: כה] תרווייהו
דקתני אין שוחטין (י) במקדש ובמדינה בלבן והא נמי דקתני אין מומין בלבן תרוייהו כה] ליבלת במומין שבלבן אית ביה שער מגונה הוא ועלה
ביבלת במומין שבלבן דאית
רבינו גרשום
קתני מתני' אין שוחטין לא במקדש ולא במדינה: והא. דקתני אין מומין בלבן בדלית בה שער ומתני' דמום גמור הואכדאוקימנא בשחור ובדלית
ביה: כו] ובדלית ביה תי' נמי
אבל בבהמה לא הוי מומא:
נמחק: כז] הוא שיהו זנבן:
כו] נמי עצם וקרא בדאית בה עצם דאי מתניתין דהכא בדאית בה עצם אמאי נקט בעינו: ורבנן. דלא הודו לו בביצים עד כמה תהא חבירתה
לא קשיא הא. דאית ביה
כח] הדם כמו אוצר
בלום
מתני'
לערקוב. לפרק שבירך ובגמ' מפרש איזה ערקוב: כל מרבית עגלים. כל תרבות מנהג של עגלים כך הוא
קטנה דמכשרי:
עצם בשפתו התחתונה הוי
הס"ד:
מומא: שהיתה כפולה.
כז] מ) שיש זנבן מגיעות לערקוב הילכך בציר מהני הוי מומא וכשהן גדולים הולכות ונמתחות עד למטה: שבאמצע הירך. מפרש בגמרא:
בשנים: בזמן שהיא עצם
גמ' אחד. שהסחוס שלה אחד
ולמעלה נכפלת הוי מום: פיו בלום. דחוק הרבה: ורגליו מבולמות. חדות ודחוקו' הרבה הטלפיים: אם מחמת הריוח. כלומר אם הוא בלום מחמת שאינו מרויחו אינו מום: אם בלום מחמת העצם. שהעצם דחוק הרבה ומחמת כן
אינו יכול לפתחו הוי מום: בחססית. היינו סחוס: דכריכא. עגולה: וקטינא. רכה: שלש אינו מום. שכן דרכה: סיפא. או שאין בה ג' חוליות בטלה קא מיירי: ושנפגם עצמו שבפיו. לחיו: שאין שוחטין עלייהו. הבכור במקדש להקריבו
דשמא מום הוא: ולא במדינה. דשמא לא הוי מומא ואסור לשוחטו במדינה אלא על מום גמור: ובעל יבלת. אלמא דלא הוי מום גמור: לא קשיא הא. דקתני אין שוחטין על יבלת היינו כי הויא בגופו ומתניתין וקרא דחשיב ליה
מום כי הויא בעינו דקרא אית ביה עצם ביבלת שבגופו הוי מום. ומתניתין דאין שוחטין דלית ביה עצם הא בעינו אע"ג דלית בה עצם הוי מומא. בגופו לא הוי מום. כי לית בה עצם הא פסול הוי להקרבה. אמאי תלתול בעלמא.
תלתול כעין שומא של בשר שתולה בעור: לבן. אין מומין בלבן אמאי אין שוחטין במקדש: אלא אידי ואידי בלבן. (ליש' בכלה כך דרשו בשבתא דריגלא): הא דאית ביה שיער. ביבלת שהלבן הוי מומא והא קמ"ל אע"ג דשאר
מום לא פסול בלבן אי אית ביה שיער פסיל ואי ליכא שיער בו לא פסיל: במראה אבל לא במדה. כלומר דלא יהיב שיעורא לאוזן גדולה כי היכי דיהיב לעין גדולה ולביצה גדולה: ורבנן. דלא הודו לו עד כמה תהא האחת קטנה
מחברתה דהוי מומא עד פחות מכפול: ערקוב. מקום כף הירך: