על
אלו מומין
פרק ששי
בכורות
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
[ה"ג
גמ'
קפץ העליון. (ט)
קפץ קשר העליון היינו ארכובתו מקום
חבור
ס) גרב זה החרס. תימה אמאי לא קאמר מההיא גרב דבקללות
א) [חולין עו.], ב) [לעיל מ:],
נה א מיי' פ"ז מהלכות ביאת
ג) [עי' בתוס' זבחים נט: ד"ה
מקדש הל' ה [ופ"ב
השוק והירך ולא קפץ התחתון סמוך לפרסות: כנגדו בגמל ניכר. שהגמל
של משנה תורה דכתיב בגרב ובחרס וההיא גרב לאו היינו חרס
הא], ד) קדושין סו. זבחים ע:
מהל' איסורי מזבח הלכה ז]
יש לו כנגד הארכובה (י) עצם בולט לחוץ לשון מורי בשחיטת חולין. ל"א
ומום קבוע הוא דכתיב ביה
אשר לא תוכל להרפא וי"ל דמשמע
עא., ה) [רביישמעאל], ו) ב"ק
טור י"ד סימן שט:
פ:, ז) [אבעבועות פורח],
נו ב מיי' פ"ב מהלכות
שמעתי מ) כגון שזנב גמל מגעת עד
אותו ערקום: וקתני ואתי
דנקט הכא זו אף זו דגרב
שהוא חרס יבש מבחוץ ומבפנים והוי
כה]
ח) [תמורה כח: ע"ש],
איסורי מזבח הל' ג (טור
מום ואפילו ילפת נמי שהוא לח מבחוץ
דיחידאה. משום דאמרן לעיל [מ.] לא
ט) ב"ק מ: תמורה כח. נדה
י"ד סימן שט):
מא. זבחים פה:, י) צ"ל נהי
נז ג מיי' פ"ז מהלכות ביאת
גמ' תנא קפץ העליון ולא קפץ התחתון
שמענו כו' אלא את אלו הראשונים
ויבש מבפנים כדקאמרינן בסמוך הוי
(כ)
נמי, כ) [ב"ב פד. שבועות ו:
מקדש הל' י:
שמנה ביבנה והדר תנא ואתא במומין
מום וגבי קללות כו] נקיט זו אף זו
וכנגדו בגמל ניכר: מתני' על אלו מומין
חולין סג.], ל) [פיסקא זאת
נח ד מיי' שם הלכה יב:
א)
שאינם סתמא אלא יחידאי קאמרי להו
שילקה בגרב ואפילו בחרס דקשה
נט ה מיי' שם הלכה יג:
שייך אחר תיבת קרינא ביה],
שוחטין את הבכור ופסולי המוקדשין נפדין
מ) ס"א שמעתי כנגדו בזנב
ס ו מיי' פ"ד מהלכות
אלא
כגון ר' חנינא בן אנטיגנוס ור' חנינא
טפי]:
תלתא הוו כז] כו'.
עליהן: גמ' הא תו למה לי הא תנא ליה
גמל ניכר כגון וכו' וכן גורס
איסורי מזבח הל' ג:
בן גמליאל וס"ד פליגי רבנן עלייהו
דקרא דגבי מומין דדרשינן ביה זה
רש"א וצ"ק, נ) צ"ל וישנה,
סא ז מיי' פ"ג שם הל' ג:
רישא על אלו מומין שוחטין את הבכור סיפא
ס) צ"ק בשם ס"י דפוס
סב ח מיי' שם הל' ו [ופ"ד
להכי הדר וסתם אכולהו על אלו מומין
החרס יבש מבפנים כח] ומבחוץ דמצרים
❖
❖
באסיליא,
הלכה א]:
איצטריכא (א) פסולי המוקדשין נפדין עליהן
מתני'
שוחטין כו':
ובעל יבלת.
לח מבחוץ ויבש מבפנים וכיון
הא נמי פשיטא מישחט שחטינן מיפרק
דיבש מבפנים לא מתסי ואם נתרפאו
כדאוקימנא לעיל [מ:] (כו') בדאין בה עצם
תורה אור השלם
הגהות הב"ח
דאי איכא עצם הויא מום גמור (ל) ואין
מיבעיא אלא איידי דתנא שלשה הוסיף
ממנו המצריים שמא מעשה נס היה
(א) גמ' סיפא איצטריכא ליה
1. עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ
ויש לתמוה הא שחין מצרים דנכתב
בה שער (ויש בה) בלבן של עין דאי
נ)
ואמרו לו לא שמענו (ב) א] את אלו וקתני
פסולי: (ב) שם לא שמענו
אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת
ברישיה דקרא דקללות כט] מאן ניהו
בגופו תלתול בעלמא הוא: גרב
ואתי דיחידאה וקא סתים לה בכולהו על אלו
אלא את אלו: (ג) שם במשנה
לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיְיָ וְאִשֶּׁה
וחזזית מיני שחין: מזוהם. מסריח:
דגרב וחרס שאין להם רפואה
אלו שאין כצ"ל ואות ו'
לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ
מומין שוחטין את הבכור ופסולי המוקדשין
נמחק: (ד) שם ושנעבדה בה
ויקרא כב כב
לַיְיָ:
ושנעבדה בו עבירה. שנרבע: או
בההוא קרא כתיבי:
עבירה ושהמית את האדם
נפדין עליהן: מתני'(ג) ב) ואלו שאין שוחטין
2. יַכְּכָה יְיָ בִּשְׁחִין מִצְרַיִם
אילימא
שהמית אדם ע"פ עד אחד. שאין (מ)
(על פי עד אחד או ע"פ
וּבַטְּחֹרִים וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס
עליהן לא במקדש ולא במדינה חוורור והמים
הבעלים) תא"מ ונ"ב ס"א אין
א
אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא:
אלא עד אחד טז] לא ברביעה ולא
זה והכי מוכח בגמ' דל"ג ליה
דברים כח כז
שאין קבועין וחוטין הפנימיות שנפגמו אבל לא שנעקרו ובעל גרב ובעל
בנגיחה: ע"פ עצמו. שאין שם עד
ב
ג
ב]
ג]
במתני': (ה) שם והני בני
3. וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן
קטלא וכו' ע"פ הבעלים
יבלת ובעל חזזית זקן וחולה ומזוהם ושנעבדה בו עבירה ושהמית
אלא בעלים אמרו דאי הוו ב' עדים
וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק
ד] ג) ד
ה
ד) ו
(ד)
וטומטום ואנדרוגינוס
אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי
בדבר הוי בסקילה (נ) אפילו בהנאה
אדם ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים וטומטום ואנדרוגינוס לא במקדש ולא
כו' בשלמא טומטום: (ו) שם
ז
שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם
וישחוט עליה אמר אביי אמר
מיתסר: וטומטום ואנדרוגינוס. ספק
שמות ט י
וּבַבְּהֵמָה:
במדינה (ר"ש) אומר אין לך מום גדול מזה וחכמים אומרים אינו בכור אלא
ה)
קרא או שבור או חרוץ
4. וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן
זכר יז] וקדשי ספק נקבה הן ולא קדשי:
נגזז ונעבד: גמ' וגרב לא והכתיב 1 גרב באורייתא וחזזית לא והכתיב ילפת
חרוץ דומיא: (ז) שם כיון
הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים
דאמר מר גרב זה החרס
אין לך מום גדול מזה. אאנדרוגינוס
לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ:
באורייתא ותניא גרב זה החרס ילפת זו חזזית המצרית ואמר ר"ל למה נקרא
מיחרץ חריץ וכתיב ומראהו:
ה]
ויקרא א י
קאי דמקום נקבות הוי כמום והוי
(ח) שם מום רע קרינא ביה.
5. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
שמה ילפת שמלפפת והולכת עד יום המיתה בשלמא חזזית אחזזית לא קשיא
כבכור בעל מום ונשחט במדינה
נ"ב ע"ל דף לז ריש ע"ב:
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי
(ט) רש"י ד"ה קפץ העליון
כאן בחזזית המצרית כאן בחזזית דעלמא אלא גרב אגרב קשיא גרב אגרב
יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיְיָ מִן
ואסור בגיזה ועבודה: וחכ"א אינו
קשר כצ"ל ותיבת קפץ נמחק:
הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן
נמי לא קשיא הא בלח הא ביבש לח איתסי יבש לא מיתסי ולח מיתסי
בכור. דבריה בפני עצמה הוא ונגזז
(י) ד"ה כנגדו וכו' הארכובה
הַצֹּאן
תַּקְרִיבוּ
אֶת
ונעבד: גמ' וגרב לא. הוי מום גמור:
העליונה זו עצם וכו' ל"א
ויקרא א ב
והכתיב יככה ה' בשחין מצרים וגו' ומדכתיב ובחרס הרי גרב לח אמור
קָרְבַּנְכֶם:
ו]
2
שמעתי כנגדו בגמל שזנב
6. וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע
והכתיב גרב באורייתא. (ויקרא כב)
וקאמר אשר לא תוכל להרפא אלא תלתא הוו דקרא יבש בין מבפנים בין
גמל מגעת: (כ) ד"ה וקתני
ז]
וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר
וכו' לא שמענו אלא כצ"ל
גבי עורת או שבור דכתיב או גרב או
וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב דָּק וְטִמֵּא
מבחוץ דמתני' לח מבחוץ ומבפנים דמצרים יבש מבפנים ולח מבחוץ דכתיב
ו)
ותיבת כו' נמחק: (ל) ד"ה
אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶתֶק הוּא צָרַעַת
הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא: ילפת: ותו חזזית לא. מום גמור הוא
ובעל יבלת וכו' מום גמור ואי
3 ויהי שחין ז) (פורח אבעבועות) באדם: והזקן והחולה והמזוהם: מנהני מילי
❖
אית בה שיער ויש בה בלבן
והכתיב באורייתא: זה חרס. שחין
ויקרא יג ל
דתנו רבנן מן הצאן ומן הכשבים [או] מן העזים פרט לזקן ולחולה ולמזוהם
של עין נמי הוי מום דאי
ח)
4
שקשה כחרס: חזזית המצרית. שחין
בגופו: (מ) ד"ה או שהמית
וצריכי דאי כתב רחמנא ח] למעוטי זקן דלא הדר בריא אבל חולה דהדר בריא
שהובא על המצרים: מלפפת. דבוקה
וכו' שאין שם אלא: (נ) ד"ה
מוסף רש"י
ע"פ עצמו וכו' ואפילו:
אימא לא ט] ואי כתב למעוטי חולה דלאו אורחיה אבל זקן דהיינו אורחיה אימא
בו כדמתרגמינן (שמות לו) ויחבר
❖
(ס) ד"ה כיון וכו' ונגע הוא:
לא במקדש. דנפסל מן
לא ואי כתב רחמנא תרי למעוטי הני דכחישי אבל מזוהם דלא כחיש אימא
ולפיף: אלא תלתא גרב הוו דקרא.
המזבח, ולא במדינה.דאינו
מום גמור לישחט עליו
יח] גבי מומין דדרשינן ביה זה החרס
לא ואי נמי למעוטי מזוהם משום דמאיס אבל הני דלא מאיסי אימא לא
בחוץ (לעיל מ:). או ע"פ
רבינו גרשום
יבש בפנים ומבחוץ: דמצרים. דהיינו
הבעלים. דשור שהמית על
צריכי: ושנעבדה בו עבירה וכו': מנא הני מילי דת"ר מן הבהמה להוציא
ט)
5
פי הבעלים איפטר ליה
והיינו קפץ העליון פרק
האי יט] בקללות ובגרב ובחרס יבש
רובע ונרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ומן
ח
מסקילה, דמודה בקנס פטור
העליון: וכנגדו בגמל ניכר.
בפנים ולח מבחוץ וכיון דיבש מבפנים
(זבחים עא.). ולמזוהם.
ערקוב שלו לפי שהוא
הצאן להוציא את הנוגח הני בני קטלא נינהו ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים
(ה)
שמוציא זיעה ומסריח (תמורה
לא מיתסי ואי הוי בבכור הוי נמי מום
עב הרבה: קא סתים
י] בשלמא טומטום במקדש לא דילמא נקבה היא במדינה לא דילמא זכר
כח:). מן הבהמה. אדם
לן בכולה. דאהני נמי
גמור: דמתני'. לח מבפנים ולח
כ]
כי יקריב מכם מן הבהמה,
דיחידאי מתני להו שוחטין
הוא ולית בה מומא אלא אנדרוגינוס בשלמא במקדש לא דלמא נקבה היא
בחוץ: פורח. היינו כא] האי שנראה
ולא כל בהמה (נדה מא.)
את הבכור: והמזוהם.
מן הבהמה משמע ולא כל
שזיעתו סרוחה: שמלפפתו.
אלא במדינה נמי נהי דזכר הוא תעשה נקבות חריץ וישחוט עלה אמר
למעלה דדבר הבולט הוי פורח: וכתיב
י)
יא]
(ו)
הבהמה (תמורה כח.) ממקצת
שאוחזתו: חזזית בעלמא
אביי אמר קרא או חרוץ או שבור חרוץ דומיא דשבור מה שבור במקום
אבעבועות. דהיינו לשון נובע דמשמע
בהמות ולא כולן (ב"ק מ:).
אין שוחטין. דקרא דלא
להוציא רובע ונרבע. ע"פ
מיתסי היינו יבש בין
מבחוץ היה לח: מנא הני מילי. דאין
עצם אף חרוץ במקום עצם רבא אמר בלא שבור נמי לא מצית אמרת
עד אחד או ע"פ הבעלים,
מבפנים ובין מבחוץ.
שוחטין אותו במקדש: מן הצאן מן
שלא נסקל, דפסול לגבי מזבח
ודמצרים לח מבחוץ ויבש
חרוץ במקום בשר הוי מומא דאי סלקא דעתך יב] הוי מומא כיון דאמר (ז)
(שם). הנעבד. שעשאו ע"ז
מבפנים והאי נמי לא מיתסי.
הכשביםכב] . קרא כתיב בויקרא ואם
גרב זהו חרס מיחרץ חריץ דכתיב ומראהו עמוק מן העור כמראה
והשתחוה לו (שם). המוקצה.
כ)
ודמתני' לח בין מבפנים בין
יג]
6
מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן
שייחדו להקריב לע"ז (שם).
מבחוץ ומיתסי: פרט לזקן
חמה העמוקה מן הצל וליכתב רחמנא חרוץ ולא בעי גרב יד] ואמינא חרוץ
הנוגח. שהמית את האדם
הרבה. אפילו בלא מום
העזים וגו' כג] דדרשינן מן הצאן ולא
ע"פ עד אחד או ע"פ
דלא מאיס הוי מומא גרב דמאיס לא כל שכן כתב רחמנא גרב למימר
דפסולה להקרבה: מוקצה.
כל הצאן וכן כולהו: נעבד. שעשאוהו
בעלים ונפטר מן הסקילה
לצורך ע"ז: בני קטלא
דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא: (רבי ישמעאל אומר אין לך מום גדול
עבודת כוכבים: מוקצה. שהוקצה
ל)
(שם) דמודה בקנס פטור,
נינהו. רובע ונרבע ונוגח:
הלכך להדיוט שרי ולגבוה
דלית בה אלא עד אחד
מזה): כאביי לא אמר חרוץ דומיא דשבור לא אמרינן כרבא נמי לא אמר
והופרש לצורך עבודת כוכבים: נוגח.
אסור, אבל על פי שני עדים
או בעלים דלא קטלינן
את האדם ומת: ופרכינן והני בני
דילמא טו] היכא דלא מינכרא אבל היכא דמינכר (ח) מום רע קרינא ביה
בסקילה הוא ולהדיוט נמי
אפומייהו: ר' ישמעאל
אסור (נדה מא.). כמראה
אומר אין מום גדול
קטלא נינהו. ארובע ונרבע ואנוגח
בעי
חמה העמוקה מן הצל.
מזה. כטומטום ואנדרוגינוס
קאי: ומשני כגון שאין שם אלא עד אחד בדבר או הבעלים עצמן הודו מעצמן דשוב אין נסקלין הבהמות דמודה בקנס פטור: דילמא
חמה אצל צל נראית עמוקה,
ונשחט במדינה וחכ"א אינו
וכן כל לבן ושחור בבשר נראה
בכור אלא נגזז ונעבד
נקבה היא. ומקריבה לשם בכור ואינו מקדישה והיא אינה קדושה בבכורה וקמייתי חולין בעזרה: וישחט עליה. דהא כתיב חרוץ
הלבן עמוק, כך בהרת לבנה
דטומטום ואנדרוגינוס לא
היא (חולין סג.). באורייתא דכתיב (ויקרא כב) עורת או שבור או חרוץ: כיון דאמר מר גרב זה החרס. ודאי מיחרץ חריץ (ס) נגע הוא: וכתיב. בנגעים
קדשי בבכורה: נקבות שלו
חרוץ. וחרוץ מום דאורייתא
(שם יג) עמוק דהיינו שפל כמראה חמה שנראית עמוקה שפל מן הצל הילכך ליכתב חריץ דמשמע במקום בשר נמי הויא מום אף על גב
הוי: אף חרוץ במקום עצם.
דלא מאיס כגרב וכ"ש גרב: דילמא. כד] נמי דייקינן דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא היכא דלא מינכר חריץ כל כך כנקבות של בהמה:
וחרוץ דנקבות במקום בשר
או
הוי: כמראה חמה. שנראת
עמוקה מן הצל אף גרב נמי
א) חרוץ דחרס משמע חרוץ. להכי כתב רחמנא גרב למימרא דגרב לא משום חרוץ פסול דגרב הוי במקום בשר. וחרוץ במקום בשר לא הוי מומא אלא במקום עצם: אין מום גדול מזה דאי זכר הוא הוי נקבות שלו חרוץ: דלא סבר ליה כאביי דאמר חרוץ דומיא
דשבור לא אמרינן אלא דאפילו במקום בשר הוי חרוץ. וכרבא לא אמר דהכא חרוץ דנקבות אף על גב דבמקום בשר הוי כיון דמינכר הוי מומא:
א) אולי צ"ל אף גרב דהיינו חרס נמי הוי חרוץ להכי וכו'.
שיטה מקובצת
א] שמענו אלא את אלו: ב] וחוטין עי' תוס' ל"ז ע"ב: ג] שנפגמו ושנגממו ובעל גרב והשאר נמחק: ד] זקן (כתובות דף עה): ה] באורייתא
אמינא חרוץ כו' כל שכן להכי כתב: טו] דילמא ה"מ היכא: טז] אחד ברביעה ובנגיחה הס"ד: יז] זכר הם: יח] דקרא דגבי מומין:
דתניא גרב: ו] מצרים ובטחורים ובגרב ובחרס תי' וגו' נמחק: ז] וכתיב אשר לא תוכל להרפא אלא תלתא גווני הוי דקרא יבש בין
יט] האי דכתיב בקללות ובגרב: כ] ד"ה דמתני' כו' נמחק מכאן ושייך אחר ד"ה וכתיב: כא] היינו מה שנראה: כב] הכשבים מן העזים
מבפנים בין מבחוץ דמצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים דאמר ריב"ל שחין שהביא הקב"ה על המצריים לח מבחוץ ויבש מבפנים דכתיב
קרא: כג] וגו' ודרשינן מן (לצורך תקרובת) [הצאן וכו']: כד] דילמא הני מילי דדייקינן: כה] דמשמע ליה דקרא דנקט: כו] קללות נמי
ויהי שחין אבעבועות פורח באדם דמתני' לח מבפנים ומבחוץ: ח] רחמנא חד למעוטי: ט] לא אי נמי למעוטי: י] הבעלים וטומטום
נקיט: כז] הוו לח מבפנים ויבש מבחוץ לא מדכר הכא ודילמא אין רגילות להיות גרב כך. דקרא פי' דגבי: כח] מבפנים ובחוץ דמצריים
ואנדרוגינוס בשלמא: יא] נקבות שלו חריץ וישחוט עליה: יב] דעתך חריץ במקום בשר הוי מומא מכדי: יג] דאמר מר גרב: יד] גרב
דהיינו דכתיב בקללות בגרב ובחרש יבש מבפנים וכיון: כט] מאי ניהו: