מא:
על
אלו מומין
פרק ששי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילימא
או דילמא ספוקי מספקא ליה. אם זכר הוא אם
נקבה הוא. והאי
ת"ק (סבר) ספיקא הוא
ואתי קרא למעוטי ספיקא.
סג א מיי' פ"ב מהל' בכורות
א) [ויקרא פרשתא ג],
ב) [ויקרא א], ג) לאוקמא
הל' ה טוש"ע י"ד סימן
דקאמר מומו עמו אם תימצא לומר קאמר אם תימצא לומר ו] ספק
וא"ת מנא ליה דטעמא דת"ק משום ספיקא דילמא הוי
שטו סעיף ג:
הס"ד אח"כ ד"ה פשיטא
ח) בחוטים הפנימיות שנפגמו ושנגממו דהוי מום לענין דאין שוחטין
בכור הרי מומו עמו: למילקא עליה כו'. אי אמרת בכור הוא לקי
סד ב מיי' שם טוש"ע שם
כו' צ"ק, ד) לן אלא צ"ק,
❖
ה) גי' הצ"ק ספקא לא אתי,
סעיף ב:
במקדש ולא הוי מום לישחט במדינה ולעולם בכור ודאי וי"ל דמדקאמר
דבכור בעל מום נמי אסור בגיזה ועבודה ואם ספק הוא מספיקא לא
יד]
ו) [דברים טו], ז) [שמות
ר' ישמעאל בברייתא בכור הוא ומומו
מלקינן ליה: אי נמי למיתביה לכהן.
יג], ח) כחוטים צ"ק, ט) וי"ל
דכל ספיקא דא"א להתברר
עמו מכלל דלת"ק לא הוי ודאי בכור:
אם בכור הוא נותנו לכהן ואוכלו
בעי רבא מאי טעמא
דרבי ישמעאל מיפשט
תורה אור השלם
כמו בהרת ומעשר דפעמים
ואתי קרא למעוטי ספיקא. כי
במום זה ואם ספק הוא אוכלו ישראל
פשיטא ליה אנדרוגינוס בכור הוא ומומו עמו
שהוא כך ולפעמים שהוא
1. אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן
במום זה כדין ספק בכור הנאכל
האי גוונא פריך בפ' בתרא
בענין אחר שייך למעוטי
הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ
או דילמא ספוקי מספקא ליה ואם תימצא
מקרא שפיר מטעם שהם
אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב
במומו לבעלים דהמוציא מחבירו עליו
דיומא (דף עד.) גבי כוי ובכריתות
ספק וטומטום נמי כו' צ"ק
לומר קאמר אם תימצא לומר בכור הוא הרי
אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְיָ:
בפרק דם שחיטה (דף כא.) ובפ"ק
הראיה: (א) דילמא אם תימצא לומר
וע' תוס' חולין כב: ד"ה
ויקרא א ג
מומו עמו למאי נפקא מינה למילקא עליה
איצטריך, י) נ"א וקאמר,
2. וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן
דחולין (דף כב:) גבי תחלת הצהוב שבזה
קאמר. כלומר אם בכור הוא הרי
כ) נ"א למעוטי מטעם
הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים
משום גיזה ועבודה אי נמי למיתבה לכהן ת"ש
ושבזה ולא דמי לשאר דוכתי דממעטינן
מומו עמו: ה"ג בתורת כהנים א) זכר
שהוא משונה ואם הוא כו'
לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ:
צ"ק, ל) [אלא], מ) גי'
ר' אילעאי אומר משום ר' ישמעאל אנדרוגינוס
ויקרא א י
ספק מקרא לקמן בפ' בתרא (דף נח:)
ולא נקבה. זכר כתיב גבי עולת בקר
א
3. כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד
צ"ק דמים למזבח דמיחלפא,
בכור הוא ומומו עמו ש"מ מיפשט פשיטא
זכר תמים יקריבנו ומשמע ולא נקבה:
עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי
נ) וי"ל דאיצטריך צ"ק,
בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר
ס) לקדושה דחויה כמו תמורת
כשהוא אומר זכר למטה. בעולת צאןב):
ספק וכן בהרת בסוף נזיר (דף סה:)
תַּקְדִּישׁ לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא
ליה ודילמא אם תימצא לומר קאמר ת"ש
הפסח שאינו ראוי ליקרב
תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא
❖
ספק בהרת קדמה ספק שער לבן קדם
שאין ת"ל. דלא צריך לגופיה למעוטי
זכר ולא נקבה כשהוא אומר למטה זכר שאין
ואפ"ה צ"ק,
1
2
תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ:
דממעט ליה מלטהרו או לטמאו הואיל
נקבה דהא אימעיטא לה: להוציא
דברים טו יט
ת"ל א] מה ת"ל להוציא טומטום ואנדרוגינוס
4. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם
ופתח הכתוב בטהרה תחלה טו]
טומטום ואנדרוגינוס. הוא דאתא:
הגהות הב"ח
מני אילימא ת"ק ספיקא הוא ואתי קרא
לַיְיָ וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה
פעמים שהיה כך וטומטום נמי הוה
ט)
מני. האי דאימעיט טומטום ואנדרוגינוס
אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים
❖
למעוטי ספיקא אלא רבנן בתראי מחד קרא
(א) רש"י ד"ה ודילמא וכו'
שמות יג יב
לַיְיָ:
שייך שפיר למעוטי שיש מהם זכר ויש
מזכר בתרא: אילימא ת"ק. דמתניתין
❖
כלומר אם ת"ל בכור:
ב] נפקי דהא גבי בכור חד זכר הוא דכתיב ג] קא
מהם נקבה ופטרו הכתוב כל זמן
הא טומטום ואנדרוגינוס ספק הוא:
מעטי כולהו מינייהו אלא פשיטא ר' ישמעאל
שיטה מקובצת
שהוא ספק אבל כוי ותחלת הצהוב
ואיצטריכא קרא למעוטי ספיקא.
רבינו גרשום
בתמיה. הא ליכא ספקא קמי שמיא אלא
ואנדרוגינוס כולן שוים דקמי שמיא
ואי אמרת בשלמא רבי ישמעאל מיפשט
ד]
א] תי' מה ת"ל נמחק:
גליא כוי אם חיה אם בהמה ואם תחלת
מיפשט פשיטא ליה.
ודאי משום דבריה בפני עצמו הוא
ב] קרא תיפוק דהא:
פשיטא ליה היינו דאיצטריך קרא למעוטי אלא
דאנדרוגינוס לא הוי בריה
ג] דכתיב וקא ממעטינן
ז] קממעיט ליה ודלא כת"ק: אלא רבנן
צהוב חשוב גדול או קטן ואם
אי אמרת מספקא ליה אצטריך קרא למעוטי
בפ"ע אלא זכר הוא ובכור
כולהו מיניה: ד] ישמעאל
אנדרוגינוס זכר או נקבה וא"ת הא
בתראי. דמתניתין דפשיטא להו דבריה
ומומו עמו הוא חרוץ
היא ואי: ה] בכור נמי
ספיקא לעולם רבנן בתראי וגבי בכור תרתי
ה]
דנקבות: או דילמא ספוקי
תרי קראי: ו] לומר בכור
רב דס"ל דאנדרוגינוס ספיקא הוא
הוא ח] וקאמרי אינו בכור אלא נגזז
מספקא ליה. דדילמא בריה
הוא הרי: ז] הוא דקממעיט
קראי כתיב 3 הזכר 4 והזכרים: וחכ"א אינו בכור
טז] כדמפרש בסוף המפלת (נדה דף
ונעבד: תיפוק ליה טומטום ואנדרוגינוס
הוי ולא קדוש: או אם תמצא
ליה: ח] הוא דקאמרי:
כו': אמר רב חסדא מחלוקת באנדרוגינוס
לומר בכור הוא. הוי מומו
ט] וקממעיט כולהו מיניה
כח.) דמטמא בלובן ובאודם י)ומדקאמר
ונקבה מחד זכר דהא גבי בכור לא
עמו: למילקא עליה משום
נקבה טומטום ואנדרוגינוס
אבל בטומטום דברי הכל ספיקא הוא וקדוש
בסוף הערל (יבמות דף פג.) הלכה כר'
כתיב אלא חד זכר וקממעט ט] מיניה
ב
גיזה ועבודה אי נמי
הס"ד: י] דזכר הוא ס"א
למיתביה לכהן אי פשיטא
ולא מקרבי' ליה דנקבות
כולהו טומטום ואנדרוגינוס מחד זכר:
מספיקא א"ל רבא אלא מעתה בערכין יערך
יוסי דלא הכריעו בו אם זכר או נקבה
ליה דבכור הוא ומומו עמו
שלו הוי מומא: יא] שרי
אלא פשיטא כדר' ישמעאל. מוקמינן לה
ובריה בפני עצמו דקאמר רבי יוסי
אלמה
לקי עליה משום גיזה
אלא משום מום לישחט
ועבודה ומיחייב למיתביה
בברייתא לאו דוקא ואפ"ה ממעט ליה
הס"ד: יב] תרי קראי כתיבי:
וכדבעי' לפרושי דהא כהנך רבנן לא
לכהן: כשהוא אומר למטה
יג] יערך טומטום אדם או:
מצינן לאוקמא ג) ופשיטא ליה
רב לענין ביאת מקדש מדכתיב מזכר ועד נקבה זכר ודאי נקבה ודאית
דזכר הוא י]: היינו דאיצטריך למעוטי.
זכר. דכתיב ואם מן הצאן
יד] ודאי הוי: טו] תחלה
דאע"ג דזכר הוא לא קדוש שום קדושה אם אקדשיה לשום עולה ואפילו
ולא טומטום ואנדרוגינוס והיכי אתי קרא למעוטי ספיקא ויש לומר
קרבנו מן הכשבים זכר
דהתם משתנה לפעמים
תמים שאין תלמוד לומר
דפעמים שהוא כך ופעמים
בגיזה ועבודה שרי ומזכר קמא לא נפקא לן ד) למעוטי מקדושה דהא
דהכא פריך שפיר דממעט ליה אנדרוגינוס מהזכר יתירא דכתיב גבי
שהרי כבר נאמר זכר למעלה
שהי': טז] הוא כדפריש
גבי בכור כתיב חד זכר ולא ממעיט ליה ר' ישמעאל מגיזה דלא שרי
עולה ואם בא למעוטי אפילו הוא זכר משום דמשונה משאר זכרים
דכתיב אם עולה קרבנו מן
בסוף המפלת מדמטמא
הבקר וכבר הקיש בקר
בלובן: יז] ספק אלמא. תי'
א"כ מדממעטינן ליה מהזכר ש"מ זכר הוא ולא יז] נקבה אלמא לא אתיא
יא] משום מום אלא לישחט: אלא אי ספוקי מספקא ליה. אם זכר אם
לצאן: אילימא תנא קמא.
נקבה נמחק: יח] לרב דפ'
נקבה תו לא מיתוקמא הך אליביה [דר"י] דקרא למעוטי ה)ספק דלא אתי
כת"ק דאמר ספיקא הוא אבל בההיא דרב תרי מיעוטי כתיבי דהוה
דרבי ישמעאל ספיקא הוא
המפלת: יט] מעוטא מזכר
דהא אמר וטומטום
ועד נקבה לטומטום היינו
וכמאן מוקמת ליה: לעולם רבנן בתראי. ודקאמרת תיפוק לי מחד קרא
מצי למיכתב מזכר ועד אדם או מנקבה עד אדם ואתא חד מינייהו
ואנדרוגינוס לא במקדש
משום דאיכא כו' לפרש
לטומטום וחד לאנדרוגינוס ואם אנדרוגינוס הוא זכר אתיא מזכר
דהא גבי בכור מחד קרא נפקא להו לא היא דגבי בכור תרי יב] כתיבי:
ולא במדינה אין שוחטין
דבלאו טומטום צריכי הנך:
דספק הוא שמא נקבה הוא
כ] אבל לא זכר: כא] ודלא
למעוטי ואם הוא נקבה אתי עד נקבה למעוטי מטעם שהוא משונה
הזכר. הזכר תקדיש ו): הזכרים. אשר יהיה לך הזכרים לה' ז): מחלוקת.
כ)
ולא הוי בכור: ואתי קרא
כרב חסדא דלקמן נמי
ולפי טעם זה אית ליה שפיר לרב יח] הא דאמר רב חסדא בסמוך
דקאמרי רבנן בתראי בריה הוא באנדרוגינוס: אבל טומטום דברי
למעוטי ספיקא. והא קמי
כו' נמי דמשום טומטום:
מחלוקת באנדרוגינוס אבל בטומטום ספיקא הוה וקדוש הוא מספיקא
הכל ספק. ואסור בגיזה ואינו נשחט לא במקדש ולא במדינה: אלא
שמיא ליכא ספיקא: אלא
כב] או משונה משאר:
לאו לרבנן בתראי איצטריך
כג] אביי דפ"ק דחגיגה
מעתה. דספק הוא בערכין יערך יג] באדם או בערך איש או בערך אשה:
פירוש דלית לן לאוקומי מיעוטא יט] לטומטום שהוא ודאי או זה או זה אלא
קרא דלדידהו לא הוי ספיקא
דממעט טומטום מראיה
אלמה אלא חולין גמורין דהא
שהוא מכוסה והא דאוקי רב מיעוטא לטומטום משום דאיכא יתורא
אע"ג דביציו מבחוץ ולפי
אמרינן וחכ"א אינו בכור
לשון ראשון שפי' דמודה
ועוד יש לפרש דצריכי הנך תרי מיעוטי דרב דכיון שהוצרך לכתוב זכר כדי למעט אנדרוגינוס אם הוא זכר לפי שהוא זכר משונה ועד נקבה
ונגזז ונעבד: אי לרבנן מ"ט
רב חסדא בההיא דרב
למעוטי אם הוא נקבה על כרחך צריך לכתוב שניהם כדי שלא תאמר זכר דוקא ולא נקבה או נקבה דוקא כ] (אבל) ולא זכר ולא נפרש דהוה
איצטריך זכר אחרינא תיפוק
דממעטינן טומטום משום:
ליה מחד זכר וקא מימעטי
כד] לתמוה מאי קפריך
מצי למכתב עד אדם ומ"מ סבר רב דמוקמינן נמי מיעוטא לטומטום כא] ולא כרב חסדא דלקמן נמי אשכחן ר' יוחנן דלית ליה דרב חסדא
כולהו מיניה בין נקבה ובין
לקמן כו' ומייתי מברייתא
ומצינו למימר נמי משום טומטום לחודיה צריכי תרוייהו למעוטי ספיקא דידיה מדין זכר אם אח"כ נמצא זכר ומדין נקבה אם אח"כ נמצא נקבה
טומטום ואנדרוגינוס: אלא
דממעטינן ליה: כה] תי'
פשיטא לר' ישמעאל
דילמא נמחק: כו] מומין
וה"ה אנדרוגינוס לפי שהוא משונה משאר זכר או כב] משאר נקבה ושקולים הן ולית ליה לרב דההיא דרב חסדא וכן אביי כג] בפ"ק דחגיגה
איצטריך אידך זכר דלדידיה
ואף תמורת בעלי מומין
(דף ד.) ממעט טומטום משום דאיכא יתורא ויש לתמוה כד] דקפריך לקמן אלא מעתה בערכין יערך ומייתי ראיה מברייתא דממעיט ליה
קדוש בבכור והיינו
והשתא: כז] פסול הוא לגבי:
דאיצטריך למעוטי דאע"ג
מערך איש ואשה מהזכר אם נקבה ומשני סמי מכאן טומטום מאי קושיא התם איכא יתור דמשום אנדרוגינוס לא צריך אלא חד וי"ל דהתם
כח] אם אקדשיה לשם:
דקדיש בבכור לא קדיש
כט] ליה אלא משום מום
נמי צריכי תרוייהו לאנדרוגינוס דאי כתיב הזכר למעוטי ה"א לא גרע מנקבה ויהיה בערך נקבה וא"ת והא דפריך מאם זכר אם נקבה להוציא
לענין קדשים: (אלא) לעולם
לישחט וקשה לפי' מום
טומטום ואנדרוגינוס מאי קושיא דילמא הא גבי שלמים איכא תרי מיעוטי אם זכר אם נקבה דאם הוא מיעוט כדקאמר בפרק המפלת
כה]
רבנן בתראי ואי אמרת
מעיקרו אות א' (תי' ליה)
לדידהו כיון דלא קדיש
נמחק: ל] לאשמועינן דחרוץ
(נדה דף כח.) ואומר ר"י דגרס זכר או נקבה דכתיב בקרא בשלמי צאן דהכי דריש ליה בתורת כהנים אבל אם זכר אם נקבה דכתיב בשלמי
בבכור תיפוק להו מחד זכר
במקום: לא] דלעיל ור"י
בקר דריש ליה התם בתורת כהנים ולעיל בפ"ב (דף טו:) ובתמורה בפרק אלו קדשים (דף יז:) לרבות ולד בעלי מומין כו] והשתא פריך שפיר
אין הכי נמי אלא גבי בכור
תירץ: לב] בתמורה וזה לא
לרב חסדא דבהאי קרא לא כתיב אלא חד מיעוטא והוי או למעט כמו או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה: וקמעטי כולהו
הא כתיב תרי קראי הזכר
נתפס בתמורה: לג] ספיקא
והזכרים הכא נמי כתיב תרי
הוא ואתי: לד] נקבה דתחלת
מיניה. פירוש כולהו נקבה טומטום ואנדרוגינוס ולרב חסדא נמי דבסמוך דאמר סמי מכאן טומטום נקט כולהו משום נקבה ואנדרוגינוס:
זכר: מחלוקת באנדרוגינוס.
הקדש יש בה קדושת הגוף
אי אמרת בשלמא מיפשט פשיטא ליה. פירוש דבכור הוא ומומו עמו היינו דאיצטריך קרא למעוטי ותימה מהאי טעמא גופיה לא ליבעי קרא
דלרבנן בתראי הוי בריה
כמו מפריש נקבה לאשם:
ולת"ק ורבי ישמעאל הוי
לה] פריך אמאי איצטריך
קרא זכר למעוטי מהקרבת: דכיון דבעל מום הוא פסול כז] לגבי מזבח ופי' בקונטרס דהכי קאמר היינו דאיצטריך קרא למעוטי דאע"ג דזכר הוא לא קדיש שום
ספק בכור: אבל טומטום.
אפילו לרבנן בתראי הוי
לו] יתורא דידיה בזכר:
קדושה אם קדשיה לשם עולה ואפילו בגיזה ועבודה שרי ומזכר קמא לא נפקא לן למעוטי מקדושה דהא גבי בכור כתיב חד זכר ולא
כח]
ל)
ספיקא דשמא יקרע וימצא
לז] דייק מהכא דמפשט:
ממעיט ליה רבי ישמעאל מגיזה דלא שרי ליה כט] משום מום אלא לישחט עכ"ל וקשה לפירושו מום מעיקרא לא אסיר בגיזה ועבודה אלא
זכר וקדוש מספיקא:
מדרבנן כדמוכח ליה לעיל בפ"ב (דף יד.) דאמר קדושת מ) (מזבח) דמיחלפא בקדושת הגוף גזרו בה רבנן ויש פי' אחרים מרש"י שכתוב
בהם היינו דאצטריך קרא למעוטי דאע"ג דזכר הוא לא מקרבינא ליה דנקבות שלו הוה מום ולפ"ז צ"ל דאתא האי קרא לאשמעינן ל] במקום
בשר הוה מומא לאפוקי מדרשא דאביי ורבא דלעיל לא] נ) ותירץ דאיצטריך למעוטי לאשמועינן דגרע מבעל מום דבעל מום נתפס לב] בתמורה
וא"ת א"כ מאי קפריך אילימא לת"ק ספיקא לג] ואתי קרא למעוטי ספיקא שפיר איצטריך למעוטי דאין נתפס בתמורה דס"ד דנתפס אפילו
הוי נקבה לד] לאשם דתרעה לרבנן דר"ש בתמורה בפרק אלו קדשים (דף יט:) וכיון שיש בה קדושת הגוף משמע דמיתפס בתמורה וגם
עושה תמורה ס)קדושה ראויה כמו תמורת הפסח דראוי שאינה קריבה ואפ"ה נתפס בתמורה לקדושה דחויה ורועה וגבי אנדרוגינוס דממעט
ליה קרא הכא אפילו הוי ספיקא לפי שאינו לא זכר גמור ולא נקבה גמורה וי"ל דהכי פריך לה] מדאיצטריך קרא זכר למעטיה מהקרבת
עולה כיון דספק נקבה הוא דאי למעטו מדין תמורה אפילו הוי נקבה לא הו"ל למיכתב יתורא לו] בזכר דמשמע דממעט ליה מטעם דאינו
זכר גמור ואם תאמר היכי דייק לז] דמיפשט פשיטא ליה לרבי
ישמעאל
דילמא אתיא כתנאי אחריני
דסברי זכר הוא
כגון רבי יוסי דפרק
הערל