הלוקח
עובר חמורו
פרק ראשון בכורות
ו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומה
ת"ל. מקרא אחר (שמות לד) ופטר חמור תפדה בשה אם אינו ענין
ג) הן באכילה. מה הוא מיושב יותר שלא
דבר א] אלא בפרה
א) [במדבר יח], ב) בכורה
יט א ב מיי' פ"ב מהל'
למה
נינהו מש"ה כי צ"ק, ג) [שייך
בכורות הלכה ו סמג
שילדה מין חמור ולא חמור ד)(הילד פרה): לי למיתני
למעט שאר בהמה טמאה משה שהרי מעטן בפסוק ראשון תנהו ענין
למשנה דף ה:], ד) [שילדה
עשין ריא טוש"ע י"ד סימן
למעטן מכל קדושת בכור: מתקיף לה רב אחא. הא תרוייהו צריכי
שהיוצא. לקמןה) דייק מינה מי רגלים של חמור אסורין והכא דייק מדקתני שטו סעיף ו:
סוס כצ"ל], ה) [דף ז:],
שהיוצא שנותן טעם לדבר הוה ליה למיתני והיוצא: ורבי שמעון
ו) [שייך לע"ב], ז) בחיה
ג [מיי' פ"א מהל' מאכלות
דאי כתב חד הוה אמינא הוי פטר
חמור דבר שהיה בכלל בכור
ו)
טמאתי לך צ"ק, ח) [וע"ע
אסורות הל"ה טוש"ע י"ד
❖
נפקא מאת הגמל. הכא דריש ר"ש
הבהמה הטמאה תפדהא): ויצא מן הכלל
סי' עט סעי' ב]:
תוס' ב"ק מא: ד"ה נפקא
ותוס' מנחות יא: ד"ה ור"ש],
את ובפ' קמא דמנחות (דף יא:) גבי
ללמד. שפדיונו בשה לא ללמד על
תלמוד לומר פטר חמור פטר חמור שני
ט) ויש לדחות דאיכא לאוקמי
לבונה אמר ר"ש את לא דריש וצ"ל את
עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו
פעמים פטרי חמורים אמרתי לך ולא פטרי
בראשו ורובו דמי לאמו א"נ
שיטה מקובצת
יצא כו' ולעולם נפדין בשה ת"ל
לא דריש לההיא דרשא תדע מדלא
נתיר קלוט מהוא טמא ואת
(א)
סוסים וגמלים פריך רב אחאי אי כתב רחמנא
נעמיד לאסור חלבו וגמל נשנה
א] אלא בפרה שילדה מין
מקרא אחר ופטר חמור תפדה לומר
מייתי עלה ההיא דשמעון העמסוני
מפני שסועה כמו שפן וארנבת
חד הוה אמינא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל
חמור ולא חמור שילדה
לך זה בשה ולא אחר בשה: מעטינהו
כדמייתי הכא וא"ת דמשמע הכא
וחזיר כדאמרינן לקמן צ"ק,
פרה. וראיתי ספרים שכתוב
ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על
י) גי' רש"א מהוא טמא,
בהם וחמור שילד כעין פרה
משה ולעולם בכל דבר. וקדושים
מאן דדריש את אסר קלוט כר"ש
כ) [ועי' תוס' נדה לז. ד"ה
וגירסא נכונה היא דטפי הוי
הכלל כולו יצא ולעולם בשה כתב רחמנא פטר
בבכור: א"כ לכתוב. קרא תניינא
ורבי יוסי הגלילי דריש בפ' ארבעה
נקטינן], ל) במורא אב ואם
חדוש דפטור מן הבכורה
חמור אחרינא פטרי חמורים ולא פטרי סוסים
דהושוו מוראתן למוראת
מחמור שילדה כעין סוס
חמור בשה תפדה ואנא ידענא דבפטר
וחמשה (ב"ק מא:) דדריש בעל השור
המקום צ"ק, מ) כדאמרי'
דאין במינו קדוש בבכורה.
וגמלים ואימא מעטינהו משה ולעולם בכל
נקי מדמי ולדות ואת להנאת עורו
קמישתעי מדהדר כתב פטר ש"מ
מנחות מד. כל שאין מניח
ע"כ תוספת הרא"ש: ב] עוד
תפילין עובר בשמונה עשה כו'
מדין פטר רחם ממעט להו לשאר
ובפ' בהמה המקשה (חולין דף ע:) שרי
נראה דאין זה ראיה וכו'.
דבר א"כ לכתוב רחמנא פטר חמור תפדה
❖
דומיא למורא כו' צ"ק,
ונ"ל דאין זה דיחוי דניחא
בהמות טמאות דאין להם דין בכורה:
קלוט גבי בהמה שמת עוברה ואמר
בשה וחמור תפדה בשה פטר חמור תפדה
ליה למנקט כר"א לפי שדבר
כל מקנך תזכר. פטר שור ושה ופטר
ר' יוסי הגלילי בטמאה טמא בטהורה
בקושי עצמו. תוס' הרא"ש:
בשה פטר חמור תפדה בשה למה לי פטרי
ג] אי משכחת תנא דאמר
תורה אור השלם
טהור דכתיב וכל הולך על כפיו מהלכי
חמור תפדה בשה כלל ופרט בהדדי:
סותר ר' אליעזר היא הא
חמורים אמרתי לך ולא פטרי סוסים וגמלים
פטר חמור הפסיק הענין. דלא
כפים ז) טמא לך ופריך קלוט במעי
1. כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי וְכָל
איכא כל הני דדרשי את כיון
ותנא דידן למעוטי סוסים וגמלים מנא ליה
וכו' וא"ת לוקמה על מוראת
מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה:
תדייניה בכלל ופרט דאי אקרא קמא
קלוטה ליטמא ש"מ פשיטא לי' לר'
אב ואם דהשוה כבודן
וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה
אמר רב פפא כל מקנך תזכר כלל שור ושה
קא מהדר מכדי כתיב לעיל מיניה
יוסי בטהורה טהור וי"ל ניחא ליישב
1
לכבוד המקום וכו' ולעבור
וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל
וחמור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה
בתרי עשה וכו' (עי' תוס'
פטר שור ושה לכתוב וחמור תפדה
מילתיה דר' יוסי אפילו למ"ד קלוט
בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ
קמא עא ע"ב) כדאמר גבי
פָנַי רֵיקָם: שמות לד יט כ
שרי א"נ בראשו ורובו דמי לאמו איירי
בשה ונהדר אפטר דלעיל אלא מדהדר
שבפרט שור ושה וחמור אין מידי אחרינא לא
2. אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ
א
תפילין שיש ח' עשה וז"ל
כתב פטר ש"מ לאו אקרא קמא
דמודה ר' שמעון דשרי ויש לדקדק
ח)
הרא"ש ז"ל וי"ל דלא
מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי
ורבי יוסי הגלילי פטר הפסיק הענין ורבנן וי"ו
משמע ליה להשוות מורא
הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי
קמהדר: וי"ו. דכתב ופטר הדר
מהכא דהכי הלכתא דלא דרשינן את
הדר ערבי' קרא ור' יוסי הגלילי לא לכתוב לא
בשר ודם למורא המקום עד
מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה
ערביה ואהדריה אקרא קמא דוי"ו
דקיימא לן כרבנן דשרו קלוט כדמוכח
שבא ר"ע וכו' ת"ח. לפי
אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא
❖
וי"ו ולא פטר ורבנן איידי דהא קדושת דמים
שמצינו בהם לשון זה ומורא
ויקרא יא ד
לָכֶם:
מוסף על ענין ראשון: ור' יוסי. אמר
פרק בהמה המקשה (שם עה:)
דאמר
רבך כמורא שמים אבל
והא קדושת הגוף פסיק להו והדר עריב להו
הכל מודים בקלוט בן קלוטה בן פקועה
לך אי אקרא קמא קאי לא לכתוב
ואהבת את ה' אלהיך לא
איבעיא להו פרה שילדה מין חמור ויש בו
הוה ק"ל לרבות אב ואם
הגהות הב"ח
פטר לאפסוקיה ולא נצטרך וי"ו
שמותר תרתי תמיהי דכירי אינשי
לענין אהבה (דמי) [כיון]
מקצת סימנין מהו עז שילדה מין רחל ורחל
לערביה: והדר עריב להו. למימר
ש"מ קלוט שרי ט)ואיכא לאוקמא בראשו
(א) רש"י ד"ה ויצא וכו'
שהשוה הכתוב [כבודם]
ולעולם אין נפדין אלא בשה
לכבודו ע"כ מצאתי ונ"ל
שילדה מין עז דכי יש מקצת סימנין חייבת
דלידייניה בכלל ופרט: או דלמא כיון.
ורובו דמי לאמו אם כן נתיר קלוט
וכו' תפדה בשה לומר לך:
דטעות נפל בהגה ונ"ל מאי
דתרוייהו שוו דמין בהמה טמאה
י) מהא טעמא ואת יעמיד לאסור
בבכורה דהא טהורה והא טהורה הא קדושת
(ב) ד"ה חמור אדום
דכתבו וא"ת קאי על דבור
❖
בעלמא הוא וליחייב:
התוס' שקביעותו על מאי
נינהו לאו שינויא יתירא הוא וכי אית
חלבו וגמל נשנה מפני שסועה כמו
הגוף והא קדושת הגוף הכא דהא טמאה והא
דאמרו בגמ' כיון שהגיע
מקצת סימנים דאם חייב: סימנין
שפן וארנבת כדאמר לקמן וה"נ נימא
לאת ה' אלהיך תירא פירש
טהורה הא קדושת הגוף והא קדושת דמים
❖
מילתא. חשובה היא דאע"ג דאישתני
לר' יוסי הגלילי אבל יש לדקדק
וכו' והוא בע"ב:
רבינו גרשום
לא או דלמא כיון דאידי ואידי בני מיקדש
כולי האי מחייבי ליה מקצת סימנין
מדאמר פרק בנות כותים (נדה
פריך רב אחאי. היכי מצית
בבכורה קדוש ואת"ל כיון דאידי ואידי מיקדש
דף לז.) נקטינן אין קושי סותר בזיבה
בבכורה: מאי לאו אפי' פרה שילדה
למעט פיטרי סוסים וגמלים
רבינו גרשום (המשך)
בבכורה קדוש חמור שילדה מין סוס מהו הכא
מכל דבר דהא פטר חמור
ואי משכחת תנא דאמר סותר ר'
מין סוס. וש"מ סימנא מילתא היא
אחרינא לא מייתי להכי
דפטורה מן הבכורה כי אין
ודאי לא בת מיקדש בבכורה הוא או דלמא
אליעזר היא והתם (דף לה.) מפרש
וכ"ש כולהו אינך: לא אפרה שילדה
אלא תרוייהו צריכי: דאי
בו מקצת סימנים ואפילו
כתב רחמנא חד הוה אמינא
בסימנים פשיטא השתא ומה
טעמא דר' אליעזר משום דדריש את
מין חמור. דהואיל ותרוייהו בני
כיון דמין טמאה הוא קדוש אם תמצא לומר
הוה פטר חמור דבר שהיה
פרה וכו': חמור שילדה
קדושת ב) בהמה נינהו כי אית מקצת
ובכתובות פ' הנושא (דף קג.) דאמר
כיון דמין טמאה הוא קדוש בפרה שילדה מין
בכלל בכור הבהמה הטמאה
מין סוס דכי אין בו מקצת
תפדה: ויצא מן הכלל.
סימנין מבעיא דפטור אלא
סימנין חייב ולא תפשוט מינה אלא
הזהרו בכבוד אמכם וקאמר אשת אב
סוס מהו הכא ודאי הא טהורה והא טמאה הא
דכתב ופטר חמור תפדה
לאו אתרויהו קאי וש"מ
חדא: מאי לאו אתרוייהו. קאי האי
הואי ופריך אשת אב נמי דאורייתא
בשה ולא ללמד על עצמו
דחמור דילדה מין סוס
בת מיקדש בבכורה והא לא בת מיקדש
ואם יש מקצת סימנין ותפשוט מינה
היא את אביך לרבות אשת אביך י"ל
כו': א"כ. דלעולם בכל דבר
דחייב דכי יש בו מקצת
בבכורה או דלמא סימנין מילתא היא תא
א"כ לכתוב ופטר חמור
סימנים. לעולם אפרה קאי
תרתי: לא אפרה שילדה מין חמור.
ניחא לי' ליישב דברי רבי ככולי עלמא
תפדה בשה וחמור תפדה
ולא אחמור ואי אמרת א"כ
שמע בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה
ומשום דתרוייהו קדשי בכורות: אבל
עוד נראה דאין זה ראיה מנדה
ב]
בשה פטר פטר תרי זימני
חמור שילדה מין סוס למאי
למה לי פטרי חמור אמרתי
קתני לה לפטור פשיטא לאו
פטורה מן הבכורה אם יש בו מקצת סימנין
חמור שילדה מין סוס למאי הלכתא
דמה הוא זקוק לומר ג] אי משכחת
לך לפדות ולא פטרי סוסים
פשיט' היא דאיצטר' למיתני
חייבת בבכורה מאי לאו אפי' פרה שילדה מין
קתני לה הכא לפטורא. לאשמעינן
תנא דאמר סותר ר' אליעזר היא הא
וגמלים כו': כל מקנך תזכר
לה לפטורה דלא ילפינן לה
כלל שור ושה וחמור דסמיך
מפרה שילדה חמור דסד"א
דנדמה הוי ופטור מן הבכורה כי לית
איכא כל הני תנאי דדרשי את כ):
סוס לא פרה שילדה מין חמור ת"ש פרה
ליה ופטר חמור תפדה
התם הוא בפרה שילדה
פירש.
ביה מקצת סימנין דמשום רישא
וא"ת לוקמא ל) בכבוד אב
בשה וחשיב ליה בפרטא:
חמור דכי אין לה מקצת
שילדה מין חמור וחמור שילדה מין סוס
ור' יוסי הגלילי. אמר לך
סימנים דפטורה דהא יש
קתני חמור שילדה מין סוס אבל סיפא
ואם דמשווה כבודן לכבוד המקום
פטורה מן הבכורה אם יש בו מקצת סימנין
האי חמור לא הוי מפרטא
לה קרנים וכו': אבל הכא.
לאו עלה מהדר: חמור אדום .
קידושין (דף ל:) ולעבור עליו בשני
(ב)
דפטר הפסיק הענין ואי
בחמור שילדה מין סוס
חייבת בבכורה מאי לאו אתרוייהו לא אפרה
אתה לדונו לחמור עם שור
דאידי ואידי אין לה קרנים
וליחייב בבכורה קמ"ל. סתם סוסים
עשה (כדאמר תפילה ושיחה עשה)
מ)
שילדה מין חמור אבל חמור שילדה מין סוס
ושה בכלל ופרט ולאו כלל
אידי ואידי פרסותי' קלוטות
אדומים הן: סימנא בעלמא דלא
י"ל דמשמע ליה דומיא מורא של
ופרט הוא: ורבנן אמרי
ממאי דהאי מין סוס דלמא
למאי קתני לה לפטורא פשיטא השתא ומה
תחליף לך. גירסתך במשנה ותימא
מקום וזה אי אפשר ורבי עקיבא
אין ודאי חמור נמי הוי
לאו סוס הוא אלא חמור
מההוא פרטא דוי"ו ופטר
אדום בעלמא הוא. דסתם
פרה שילדה מין חמור דאידי ואידי בני מיקדש
טהורה שילדה מין טמאה אסור
מרבה תלמידי חכמים דתנן (אבות
הדר וערביה דמוסף על ענין
סוס אדום וחמור שחור.
וטמאה שילדה מין טהורה מותר:
פ"ד מי"ב) מורא רבך כמורא שמים:
בבכורה נינהו אמרת אם יש בו מקצת סימנין
ראשון והוי נמי מפרטא:
והאי דלמא אע"ג דאדום
ור' יוסי הגלילי. א"כ דחד
הוא אימא חמור אדום
דבר
הטמאים
אין ואי לא לא חמור שילדה מין סוס מיבעיא
פרטא הוא לא לכתוב לא
הוא וליחייב בבכור להכי
וי"ו ולא פטר: פסיק ליה.
אצטריך למתני לה לפטורה
איצטריך ס"ד התם הוא דיש לה קרנים והא אין לה קרנים הא פרסותיה סדוקות והא פרסותיה קלוטות אבל
ופטר והדר ו' ועריב להו
ואכתי לא ילפינן דליחייב
הכא דאידי ואידי אין לה קרנים אידי ואידי פרסותיה קלוטות אימא חמור אדום בעלמא הוא קמשמע לן: ומה
דהוו חד פרטא ור' יוסי
בבכור כי יש בו מקצת
לא משמע ליה האי והדר
סימן אלא בפרה שילדה מין
הן באכילה כו': למה לי למיתני שהיוצא סימנא בעלמא הוא דלא תיחלף לך דלא תימא זיל בתריה דידיה
עריב: ויש בו מקצת סימן.
חמור אבל חמור שילדה מין
שדומה לפרה: או דלמא
סוס ופרה שילדה מין סוס
והאי טהור מעליא הוא והאי טמא מעליא הוא אלא זיל בתר אימיה מנא הני מילי דתנו רבנן 2 אך את זה לא
כיון דמין טמאה הוא האם
אכתי לא ידעינן: ומה הן
תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה יש לך שהוא
מעלה גרה ומפריס פרסה ואי אתה אוכלו ואיזה זה
והבן והאם קדוש בבכורה
באכילה. ולדות של בהמה
ג
קדוש גם הבן הואיל ויש
טהורה שהוא כמין בהמה
טהור שנולד מן הטמא או אינו אלא טמא הנולד
מן הטהור ומאי ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה
בו מקצת סימן: לא אפרה
טמאה מותרין הן באכילה
הכי
שילדה מין חמור. כי יש בו
שהיוצא מן הטהור טהור
מקצת סימן א' חייב דאידי
והיוצא מן הטמא טמא:
ואידי בני מיקדש בכורה נינהו ובהא קאמר ברייתא בהמה טהורה שילדה מין טמאה ולא שילדה מין סוס ואכתי לא
סימן בעלמא הוא. לגירס' דלא תיחלף לך איזה מותר באכילה דיכיל איניש למיטעא ביה: דלא תימא זיל בתריה
ידעינן לא בחמור שילדה מין סוס ולא בפרה שילדה מין סוס: מאי לאו. אתרוייהו (קמ"ל) קאי האי אם יש בו
דידיה. דנולד אי הוי מין טהור ליהוי טהור מעליא הלכך קאמר שהיוצא מן הטהור דזיל בתר אימיה אי אימיה טהורה היוצא
מקצת סימנין וש"מ דפרה
דילדה מין סוס דחייב בבכורה: לא. אפרה שילדה מין חמור קאי: למאי קתני לה לפטורא.
ממנה אע"ג שהוא מין טמא טהור:
או אינו. אפילו טמאה הנולדה מן הטהורה
לא תאכלו ומאי ממעלה