על
אלו מומין
פרק ששי בכורות
מב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלמה תניא הזכר.
והיה ערכך הזכר ומריבויא דה"א נפקא לן
ולא
ז) טז] הערל (יבמות דף פא.) ואנדרוגינוס זכר ואיכא
למ"ד אף מאכילה
א) ערכין ד: שבת קלו. נדה
סה א מיי' פ"א מהל' ערכין
כח:, ב) יבמות פג: ע"שזבחים
הל"ה:
טומטום: ערך איש ד] ואשה אין שוין כדמפרש בפ' בהר סיני ה): אם
בחזה ושוק יז] ואמר ר"א התם חייבין עליו סקילה [כזכר] או כתנאי
פה:, ג) [יבמות פג: תמורה
סו ב מיי' פ"ז מהל' פסולי
נקבה. מריבויא דאם נפקא לן ולא טומטום ה] משום ספיקא לא ממעיט
דברייתות דבסמוך דממעט מהזכר טומטום ואנדרוגינוס או מיתורא
יא. יז.], ד) [לעיל מא:],
המוקדשין הלכה ד:
ה) [ויקרא כז], ו) מכאן שייך
ג [מיי' פ"א מהל' תמורה
ליה קרא דספיקא קמי שמיא ליכא אלא ודאי משום בריה ממעיט ליה:
ממעט ליה וי"ל דלפי מה שפירשתי דמטעמא דמום קא ממעט ליה ניחא
❖
לע"ב, ז) ר"פ הערל דסבר
הלכה יז]:
סמי מכאן טומטום. מקרא לא ממעט
דמיסתבר ליה לאוקומיה כר' ישמעאל
דאנדרוגינוס זכר כו' צ"ק,
ח) שייך לעיל, ט) צ"ק, י) שייך
אלא אנדרוגינוס ומשום בריה אבל
כיון דכוותיה מיתוקמא לגמרי:
אלמה תניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס
א)1
א
לעיל, כ) גי' צ"ק ושייך שפיר
הזכר
מוסף רש"י
טומטום נערך ולחומרא נערך כזכר:
הזכרים. וא"ת בלא
ח)
א] סמי מיכן טומטום ת"ש יכול לא יהא בערך
למעוטי כדפירשתי לעיל,
אם זכר אם נקבה. בשלמים כתיב
הזכרים נמי מצי למעט
ל) פירש אם זכר צ"ק,
הזכר. ה' יתירא קדריש (שבת
איש אבל יהא בערך אשה ת"ל הזכר אם
2
מ) קדושת פה חלה עליהן
. הנעבד. שהשתחוה לו
קלו:)
אנדרוגינוס מהזכר כמו בסמוך לענין
(ויקרא ז) ומשום ספק לא ממעט
ומ"מ בהווייתן תחול עלייהו
ועשאו ע"ז
.
נקבה ולא טומטום ואנדרוגינוס סמי מיכן
(יבמות פג:)
ערכין ובנדה בפרק המפלת
קרא ועוד ו] בין זכר בין נקבה כשר
צ"ק, נ) לקידוש צ"ק, ס) צ"ק
במלוקין דקדשים קמיירי
טומטום ת"ש אם זכר אם נקבה זכר ודאי
מ"ז, ע) אפי' הוא אשה גמורה
(שם). והמוקצה. שהקצהו
ב]
3
לשלמים אלא ודאי בריה הוא: הזכר
(דף כח.) גבי טומטום ואנדרוגינוס
❖
צ"ק,
ויחדו לתקרובת ע"ז (שם).
נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס סמי
שראו לובן או אודם וי"ל דשמא יח] עוד
ולא נקבה. (א) דהיינו הך דגבי
וטומטום ואנדרוגינוס.
מיכן טומטום ת"ש הזכר ולא נקבה כשהוא
ואע"פ שלא נאמר תמות
עולה דפרישית לעיל להוציא טומטום
דרשות אחרות יש דקראי טובא
וזכרות בעופות, קסבר בריה
תורה אור השלם
אומר למטה זכר שאין ת"ל מה ת"ל להוציא
ומדמעטיה קרא בריה הוא דמשום
כתיבי בבכור כגון (שמות לד) כל
ג]
4
בפני עצמה היא ואינו ספק
זכר ספק נקבה, ור"א פליג
1. וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן
ספק לא ממעט קרא: הרובע ל"ג
מקנך תזכר וכולהו צריכי והא דאמרי'
ז]
טומטום ואנדרוגינוס סמי מיכן טומטום ת"ש
עליה כו' (זבחים פה:).
עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים
דלא שייך בעופות: הנעבד. ח] כולה
בפ"ק (לעיל דף ט.) אפי' תימא
הנעבד והמוקצה והאתנן והמחיר וטומטום
מטמאין בגדים אבית
ב) ב
שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים
בקרבנות דעופות קמיירי: מטמאים
ר' יוסי הגלילי שאני הכא דכתיב
יט]
הבליעה. כדין נבלת עוף
שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:
ואנדרוגינוס כולן מטמאין בגדים אבית הבליעה
טהור, דכיון דאין ראויין
ויקרא כז ג
בגדים אבית הבליעה. כשאר נבלת
הזכרים [ופריך] ולגמר מיניה הא
ט)
2. וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה
להקרבה, כדתניא מן הבהמה
ר"א אומר טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין
עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל: עוף טהור דמליקתו אינה מליקה והוי
מיעט רחמנא הזכרים והכא מוקים כ]
להוציא רובע ונרבע כו'
בגדים אבית הבליעה שהיה ר"א אומר כל
בתמורה בפ' בתרא (כח.)
ויקרא כז ד
נבילה ואי לאו בריה הוא אמאי אינה
לדרשא אחריתי י"ל דלא סבירא
3. וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ
ומליקתו נבלה (יבמות פג:)
מקום שנאמר זכר ונקבה אתה מוציא טומטום
מליקה ט] מה נפשך אם זכר הוא
כרבנן בתראי דהכא:
נבלת עוף טהור אין לה
אִם מִן הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב
אבל
טומאה אלא בבית הבליעה,
ואנדרוגינוס מביניהם ועוף הואיל ולא נאמר
כשר ואם נקבה הרי כשר דהא בעופות
י) טומטום דברי הכל ספיקא
אִם זָכָר אִם נְקֵבָה תָּמִים
כדכתיב (ויקרא כב) לא יאכל
יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי יְיָ:
הוא כו'. לאו מטעם דלא אתי
לא חלק הכתוב ועוד מדר"א איכא
בו זכר ונקבה אין אתה מוציא טומטום
לטמאה בה (יבמות שם). אתה
ויקרא ג א
מוציא
טומטום
4. וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן
לאותוביה דקאמר כל מקום שאתה
קרא למעוטי ספיקא קאמר רב חסדא
ואנדרוגינוס מביניהם סמי מיכן טומטום ת"ש
ואנדרוגינוס מביניהן.
הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים
מוצא זכר ונקבה אתה מוציא טומטום
דקדוש מספיקא דגבי טומטום שיש
כדדרשינן (נדה כח:) זכר ודאי
ג) ר' אלעזר אומר הטריפה והכלאים ויוצא דופן
לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ:
ספיקא מי ממעט ליה קרא אלא ודאי
מהם זכר ויש מהם נקבה דלא שייך
נקבה ודאית ולא טומטום
כ)
ויקרא א י
טומטום ואנדרוגינוס לא קדושים ולא מקדישין
5. כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד
ואנדרוגינוס (יבמות שם).
בריה הוא והיכא דמעטיה מעטיה אבל
כדפי' לעיל אלא
לא מיסתבר ליה
והכלאים. פסול להקרבה,
בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר
ואמר שמואל גלא קדושים בתמורה ולא
בעופות דלא מעטיה לא מעטיה: לא
לאוקומי מיעוטא
בטומטום דחשיב
דכתיב (ויקרא כב) שור או כשב
תַּקְדִּישׁ לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא
מקדישין לעשות תמורה סמי מיכן טומטום
פרט לכלאים, כי יולד פרט
תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא
קדושין בתמורה. כלומר אפילו תמורה
ליה זכר גמור או
נקבה גמורה ור'
ליוצא דופן, והני חמשה יליף
תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ:
❖
ת"ש ר' אלעזר אומר חמשה לא קדושים ולא
שחלה על בעל מום קבוע אינה חלה
יוחנן דפליג עליה
דרב חסדא לקמן
ר' אליעזר מקראי בפרק יש
דברים טו יט
בקרבנות דלא חייל קדושה
מקדישין ואלו הן הטריפה והכלאים ויוצא דופן
עליהן וטעמא מפרש במסכת תמורה
כא] דקסבר דבריה
הוא ואין קדושה
עליהן, ואע"ג דשאר פסולי
בפרק יש בקרבנות (דף יז.):
חלה עליו ואפילו נמצא זכר וא"ת
וטומטום ואנדרוגינוס וכי תימא ה"נ סמי מיכן
הקרבה כגון רובע ונרבע
הגהות הב"ח
מוקצה ונעבד ואתנן ומחיר
ולא מקדשין י] בעושי תמורה. שאם
ואמאי לא פריך ארב חסדא מההיא
טומטום הוו להו ארבעה אפיק טומטום ועייל
(א) רש"י ד"ה הזכר וכו'
חיילא עלייהו קדושת הגוף
הם קדושין אין עושין תמורה והיכי
דריש כיצד מערימין (תמורה דף כד:)
היינו הך וכו' דפרישית לעיל
וצריכין מום קבוע ליפדות עליו
יתום לימא ד) כתנאי רבי אילעאי אומר משום
הס"ד: (ב) ד"ה ות"ק סבר
ולאחר פדיון אסורין בגיזה
דמי שהן עצמן קדושין כגון שהיו
דאם זכר יקרב עולה ואם נקבה זבחי
יא]
ר' ישמעאל אנדרוגינוס בכור הוא ומומו עמו
וכו' במקום נקבות שרגיל
ועבודה, הני לא חיילא עלייהו
❖
ולדות קדשים דקדשי אגב אמן. ואי
שלמים דקאמר התם ילדה טומטום
להיות:
אלא קדושת דמים כדיקלא
וחכמים אומרים אין קדושה חלה עליו ר"ש בן
טומטום ספק הוא אמאי לא קדוש
ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עליהם
בעלמא ונפדין בלא מום
ומותרין בגיזה ועבודה לאחר
יהודה אומר משום ר"ש הרי הוא אומר 5 הזכר
ממה נפשך: יתום. דמי להנך
ומפרש התם דקסבר ולדות קדשים
. לא
פדיונן (יבמות פד.)
שיטה מקובצת
וכל מקום שנאמר זכר אינו אלא להוציא
שפסולין משנולדו. והיכי דמי יתום
בהוייתן הם קדושים דאי במעי אמן
קדושים בתמורה. לא
מיבעיא תחלת הקדש דלא
א] תי' סמי מכאן טומטום
כדמפרש בשחיטת חולין בפ' שני (דף
הם קדושים הא תפשינהו קדושה
טומטום ואנדרוגינוס וכי תימא סמי מיכן
קדשי, דאפילו בעל מום שקדם
ת"ש נמחק: ב] אם נקבה
לח:) שמתה אמו בשעת לידה זה
כב] דאימיה ולרב חסדא דאמר
טומטום ר"ש בן יהודה היינו רבנן אלא לאו
מומו להקדשו לא נחתא ליה
להוציא
טומטום
קדושת הגוף כדאמר בבכורות
ואנדרוגינוס: ג] תי' מה ת"ל
פריש למיתה וזה פריש לחיים: לימא
טומטום ספיקא הוא יהיה טומטום
טומטום איכא בינייהו דת"ק סבר אין קדושה
בפ"ב (יד:) אלא אפילו אם
נמחק: ד] איש וערך אשה
כתנאי. הא דרב חסדא דאיכא
קדוש אפי' כג] בהוייתן קדושים שהרי
המיר קודש בהן הני לא
אין כו' בפרשת בחקותי
חלה עליו אאנדרוגינוס אבל טומטום ספיקא
מקדשי, דאילו בעל מום חיילא
דס"ל ספק הוי: אין קדושה חלה
בפי' אמר אם זכר יקרב עולה ואם
ל)
הס"ד: ה] טומטום ומשום:
יב]
הוא וקדוש מספיקא ואתא רבי שמעון
עליה קדושת הגוף ליאסר
ו] ועוד ממה נפשך בין:
עליו. דבריה הוא אבל בטומטום לא
נקבה זבחי שלמים ואע"ג דאיכא
בגיזה ועבודה אף משיפדה
ז] לא ממעיט ליה קרא:
בן
פליגי דספק הוא: להוציא טומטום
למימר סמי מכאן טומטום אמאי
כד]
דכתיב (ויקרא כז) טוב ברע
ח] הנעבד כולהו בקרבנות:
אם המר ימירנו, אפילו הכי
ט] מליקה ממה נפשך אם
ואנדרוגינוס. דטומטום נמי בריה הוא: ו) דכ"ע טומטום בבריה
פריך בסמוך מברייתות ה"ל
למיפרך ממתני' וי"ל דרב חסדא פי'
אהני לא חיילא (יבמות שם
זכר כו' ואם נקבה היא כשר
לא מספקא. דתיקום לרב חסדא כתנאי יג] דתימא ההוא
תנא
אין כה] מ)קדושה חלה עליהן ומ"מ בהוייתן תפול עלייהו קדושה כמו
וכעי"ז תמורה יא. יז.). ולא
דהא כו' מדר"א נמי איכא
מקדישין לעשות תמורה.
לאותוביה דקאמר כל מקום
דסבירא ליה בריה הוא סבירא ליה כרבנן בתראי: אלא הני
בכל ולדות קדשים דכיון דהוי ודאי אם זכר או נקבה והא דלא משני
אם הם קדושים והמיר חולין
שנאמר זכר ונקבה:
תנאי דברייתא בהכי פליגי דכ"ע מטיל יד] במקום זכרות זכר
התם אין קדושת פיו חלה עליהם ולוקמה בבהמת חולין דלא שייך
בהם אינן עושין תמורה, והתם
י] מקדשין לעשות תמורה:
מותבינן במסכת תמורה וכי
יא] קדושים הא אין נתפסין
הוי וקדוש: ות"ק סבר חיישינן שמא נהפכה זכרותו נכפל גידו
ליה קדושת אמו משום דמשמע ליה דקאי בין אבהמה דחולין בין
מאחר שאין קדושין היאך
בקדושה כגון: יב] דס"ל
אלמה
מבפנים ומוציא מים במקום (ב) שרגיל נקבות להיות טו] נקבה
אבהמה דקדשים דאיירי בה:
תניא הזכר ולא טומטום
מקדישין, אי אתה מוצא אלא
בריה הוי ואיכא דס"ל ספק
ור"ש
במקדיש בהמה ואח"כ
ואנדרוגינוס. מייתורא קדריש אבל מזכר לחודיה לא קממעט
כו]
הוי: יג] כתנאי ס"א ומצי
נטרפה, במקדיש ולד ויצא דרך
לאוקמא דרבנן בתראי
כדאמר בסוף המפלת (נדה דף כח:) וכר' יהודה אתיא כדמוכח בשבת בסוף פרק אם לא הביא כלי (דף קלו:) דאמר רב חסדא לא לכל א"ר
דופן, אבל כלאים וטומטום
דמתני' אטומטום נמי פליגי
יהודה אנדרוגינוס זכר הוא שאם אתה אומר כן בערכין יערך ותניא הזכר ולא טומטום כו' פירוש וסתם ספרא ר' יהודה היא (לקמן
ואנדרוגינוס שנפסלו משעת
ודלא כרב חסדא אלא בזכר
יצירתם, אי אתה מוצא שיקדיש
ונקבה מספקא וקדוש
דף סא.) וקאמר ר"נ בר יצחק אף אנן נמי תנינא דקא"ר יהודה פוסל באשה ואנדרוגינוס לקידוש מי חטאת ומאי שנא גבי מילה דכתיב
אלא בולדות קדשים שהיתה
מעיקרא אפילו לרבנן בתראי
(בראשית יז) המול לכם כל זכר ויש לתמוה מאי שנא דבערכין צריך ייתור למעט אנדרוגינוס ובקידוש לא צריך מיעוט אלא ממעטינן ליה
אמן קדושה, ומה תקנתם ירעו
והני תנאי דברייתא בהכי
ויסתאבו ויפדם ויאכלם
פליגי כו' והד"א: יד] מטיל
מהיכא דממעטינן אשה מונתן ולא ונתנה כדאמרינן בפרק טרף בקלפי (יומא דף מג.) ובמילה אדרבה צריך יתור לרבותן לדין זכר ומיהו
❖
.
והטרפה תקבר (יבמות שם)
מים במקום: טו] להיות
מקידוש הוה מצינן למימר דשמא איכא מיעוט אבל מילה קשיא וי"ל דקסבר ר' יהודה אנדרוגינוס מוצא מכלל זכר בלא שום מיעוט מסברא
כנקבה: טז] הערל דס"ל
דאנדרוגינוס זכר למ"ד:
ולהכי פסל ליה נ) קדוש ולענין מילה צריך ייתורא דכל זכר לריבויא והא דבעי מיעוטא בערכין היינו משום דמסברא הייתי מעמידו
יז] ושוק ומר"א דאמר התם
רבינו גרשום
לכל הפחות בערך נקבה אי לאו דמעטיה מנקבה (לאוקומיה בערך) וברייתא דעולה דלעיל דאיצטריך קרא למעוטי מזכר לאו כר'
כז] ס)
חייבין עליו: יח] דשמא יש
יכול לא יהא בערך איש.
עוד: יט] שאני התם דכתיב:
יהודה אע"ג דסתם סיפרא היא דהא בקידוש פוסלו ר' יהודה בלא שום ייתור ומ"מ פשיטא ליה דההיא דערכין (דף ד.) ר' יהודה
כח]
דאין מחמירין עליו
כ] מוקים ליה לדרשא כו'
כל כמה דאיכא לאוקומיה סתם סיפרא כוותיה מוקמינן ועוד תניא בהדיא בפ"ק דערכין (דף ה:) דר' יהודה אומר הטומטום ואנדרוגינוס מעריכין
מספיקא: אבל יהא בערך
סבירא ליה כרבנן: כא] לקמן
אבל לא נערכין ומיהו קשה לפי שיטה שפירשתי מפרק הערל (יבמות דף עב:) דמשמע התם דלא פסיל ליה ר' יהודה לענין קדוש אלא
כט]
אשה דערכה פחות משל
קסבר דבריה: כב] קדושה
איש: סמי מיכן טומטום.
דאימייהו: כג] אפילו אי
מספק דהוי ספק איש ספק אשה דתניא ל] ר' יהודה אומר אף אנדרוגינוס שקדש קדושו פסול מפני שהוא ספק אשה ואשה פסולה
דטומטום נערך מספיקא:
בהווייתן קדושים שהרי אמר
לקדש ונראה לפרש דספק הוא לר' יהודה ולענין מילה אי כאשה גמורה ריבהו הכתוב מכל זכר דמשמע כל זכרות ולענין ערכין
לא] ע)
אם זכר אם נקבה. דכתיב
תי' בפירוש נמחק:
מעטו הכתוב מערך איש ואשה לפי שהוא משונה: טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים אבית הבליעה. ה"ה דלהקרבה נמי
גבי שלמים: סמי מיכן
כד] טומטום מ"מ אדפריך
טומטום דהא קדיש
בסמוך: כה] אין קדושת פה
ואתא
כשרין כדמפרש טעמא אלא איידי לב] דנקט ת"ק טמא נקט ר"א אין מטמאין:
ר"ש בן רבי יהודה משום ר"ש למימר טומטום
מספיקא: הנעבד בע"ז.
חלה עליהן כו' עלייהו
והמוקצה לע"ז והאתנן
קדושת אימייהו כמו בכל
נמי בריה הוא. משמע הכא דקסבר אנדרוגינוס בריה הוא כמו טעמא דטומטום ואפי' דמסיק נמי דטומטום ממעט לדידיה מטעם
והמחיר. הני כולהו בתורים
כו' ודאי או זכר או נקבה
שהוא לג] נקבה כשמטיל מים במקום נקבות מ"מ באנדרוגינוס הוי לעולם לד] משום דבריה הוא ותימה דפ' הערל (דף פא.) משמע דר"ש
ובני יונה מיירי דאי מלקן
והא כו' דלא שייך ביה
לא חל עלייהו קדושת מזבח
קדושת אימייהו משום:
חשיב ליה ודאי זכר לר' יוחנן דאמר התם אף מאכילה בחזה ושוק וי"ל דאפי' הוי ודאי זכר ממעטינא ליה זכר אבל נקבה ודאי
לה]
אלא נבילה הווין ומטמא
כו] מייתורא דה"א קדריש:
מימעטא מן טומטום המטיל מים במקום נקבות לפי המסקנא דאפי' ודאי נקבה הוי כיון דלא חייש שמא נהפכה זכרות לנקבות:
בגדים אבית הבליעה. אלמא
כז] מנקבה וכיון דמעטיה
כי דטומטום לא קדיש למזבח:
מנקבה הוצרך למעט גם
סמי מכאן טומטום: לא
מזכר דלא תימא דמעטיה
מנקבה בערך זכר וברייתא: כח] סיפרא ר' יהודה דהא: כט] שיטה זו שפירשתי: ל] דתניא התם ר': לא] מילה אפילו אי הוי כאשה: קדושים בתמורה. שאם רצה לעשותם תמורת קדשים אינן קדישין במקומן ואם הקדישן ורצה להמירן בבהמ' חולין לא מקדישין
לא אלימי למיתפס תמורתן: אפיק טומטום ועייל יתום. כי ההוא יתום דכי ילדתו אמו היא פירשה למיתה והוא פורש לחיים
לב] ת"ק מטמאין נקט: לג] שהוא ודאי נקבה: לד] לעולם טעמא משום: לה] זכר מ"מ ממעטינא:
ומשום הכי לא קדיש כדגמרינן בהשוחט תחת אמו פרט ליתום: לימא כתנאי. הא מילתא דרב חסדא דאיכא למ"ד דטומטום קדוש
מספיקא ואיכא למ"ד שמא בריה הוי ולא קדיש: