מב:
על
אלו
מומין פרק
ששי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
סז א מיי' פ"ב מהל' בכורות פליגי במטיל
מים במקום נקבות. והשתא הא דאמר רב חסדא
ור"ש
סבר לא אמרינן הכי אלא ודאי נקבה
הוא
והא
דאמר רב
א) לפי גי' רש"יצ"ל ר'אילעאי,
ב) [נדרים נז:], ג) [יבמות
הל"ה טוש"ע יו"ד סי'
לעיל אבל טומטום דברי הכל ספיקא הוא על כרחך לא כה] אמרו
חסדא טומטום דברי הכל ספק הוא הא אתא לאשמועינן
דלא תימא
קיט. וש"נ], ד) יבמות עב.
שטו סעיף ב:
לרבנן בתראי טומטום נמי בריה הוא ולא תהא קדושת
בכור חלה
במטיל מים במקום זכרות דההוא ודאי זכר הוא כו] ל) אבל במטיל
סח ב מיי' פ"ד מהל' אישות
תוספתא יבמות רפי"א,
ה) יבמות עט:, ו) יבמות פא.,
הלי"א טוש"ע אה"ע סי'
על שום טומטום ומיהו ס"ל
לרב חסדא איכא תנא דאפילו ספק
מים במקום נקבות ואליבא דת"ק אבל ר"ש דלית ליה שום
כז]
מ)
ז) [יבמות פג: תוספתא יבמות
מד סעי' ה:
לית ליה דאי מטיל מים במקום
ספיקא בטומטום דאי הוה מטיל מים
סט ג ד מיי' פ"ו מהל' יבום
רפי"א], ח) עיין צ"ק, ט) צ"ק,
י) צ"ל אח, כ) צ"ל אח, ל) אלא
הל"ד טוש"ע אה"ע סי'
זכרות זכר ואם במקום נקבות נקבה
במקום נקבות הוי נקבה ודאי וא"ת
בן יהודה למימר טומטום בריה הוא ולא
במטיל צ"ק, מ) לית ליה צ"ק,
קעב סעי' ט:
ודכולי עלמא אית להו דרב חסדא
ומנ"ל לרב חסדא דלרבנן בתראי
קדוש לא דכולי עלמא טומטום בבריה לא
נ) כרשב"י ס"ל כו' כצ"ל ולא
ה [מיי' פ"ו מהל' יבום הל'
דקדושה חלה על טומטום: וכי האי
קדוש מספיקא דילמא סברי כר"ש
ב והל' ח טוש"ע אה"ע סי'
כמו שפי' רש"י בד"ה הואיל
מספקא א] זכר ונקבה הוא דמספקא מטיל
❖
❖
קעב סעי' א]:
כו' צ"ק,
דהורה רבי אילעאי. כלומר ר"ש בן
ולא כח] קדוש כלל וי"ל כיון דמההוא
מים במקום זכרות דכולי עלמא לא פליגי דזכר
יהודה כי הך הוראה ס"ל: חולין.
טעמא דפליגי באנדרוגינוס משום
הוא כי פליגי במטיל מים במקום נקבות מר
שיטה מקובצת
הגהות הב"ח
כט] דבריה הוא לא מצי פליגי
יא] ולגבי בכור קאמר דלא קדיש
סבר חיישינן שמא נהפכה זכרותו לנקבותו
בטומטום דלרב חסדא לשום תנא לא
דוודאי נקבה הוא. והא ר' אלעאי
(א) רש"י ד"ה לא לת"ק וכו'
א] בזכר ונקבה הוא:
ומר סבר לא חיישינן כי הא דהורה רבי
דרבי ישמעאל לא פליג אלא:
ב] טומטום בבהמה: ג] חש
הוי בריה מסתמא מודו לת"ק
אמורא הוא ולאו היינו האי דברייתא
ל]
א)
(ב) ד"ה ומשני וכו' ורבי
לא לת"ק ולא לרבי
דאיירי לעיל [ע"א] משום רבי ישמעאל:
אלעזר בבהמה מטיל מים במקום נקבות
בטומטום דכי קדוש לא] הוא מספיקא
ב]
אילעי כרבי שמעון ב"י
ישמעאל: ד] ורבי אילעא תי'
❖
סבירא ליה:
כמו שמודה לו רבי ישמעאל וא"ת
תהי בה ר' יוחנן. בהך הוראה דר'
אליעזר נמחק כמאן סבירא
חולין תהי בה ר' יוחנן מאן דלא חש ג] לתנא
ליה כי הא: ה] לא אמרו
לקמן פ"ט (דף נז.) דממעט ר"ש בן
אלעאי: לא לת"ק ולא לר' ישמעאל.
קמא ולרבי ישמעאל ולימא רבי יוחנן נמי
טומטום כו' פ"ה דת"ק
דמתני' דאמרי טומטום אינו נשחט לא
יהודה טומטום ואנדרוגינוס ממעשר
דמתני' דאמר טומטום אינו
מוסף רש"י
מאן דלא חש לרבנן בתראי דא"ר חסדא
נשחט לא במקדש ולא
בהמה משום דממעט בקדשים הזכר
במקדש ולא במדינה משום דספיקא
כר"מ דחייש למיעוטא.
במדינה במטיל מים במקום
מחלוקת באנדרוגינוס אבל בטומטום א דברי
ודאי ונקבה ודאית ויליף מעשר
הוא (א) ור' ח) ישמעאל לא יב] פליגי
גבי קטן וקטנה אין חולצין ולא
זכרות קאמר דודאי קדיש
הכל ספיקא רבי יוחנן לא ס"ל דרב חסדא אי
מייבמין, קטן שמא ימצא
הילכך אין נשחט במדינה
מתחת תחת מקדשים מה ענין זה
אלא באנדרוגינוס דנעשה נקבות שלו
סריס, קטנה שמא תמצא
ובמקדש נמי דממעטינן ליה
לא ס"ל לימא הוא דאמר כרבנן בתראי הכי
אצל זה הא בקדשים אימעט מכלל
חריץ: לא ס"ל לרבי יוחנן.יג] דרב
איילונית וכו' (גיטין ב:) בפ'
מהזכר אבל כו"ע מודו
הכל שוחטין (חולין ו.) גבי
נמי קאמר מאן שביק תרי ועביד כחד ורבי
במטיל מים במקום נקבות
זכר מטעם שהוא נקבה כשמטיל מים
חסדא אלא רבנן בתראי אטומטום
ב)
כותים שגזר על כל כותים
דנקבה הוא כמו שהורה ר'
במקום נקבות אבל מעשר אין חילוק
נמי אמרי דבריה הוא: אי לא סבירא
אלעזר כמאן סברא כי הא דאמר ריש לקיש
משום אותם שמצאו דמות יונה
ד]
אלעאי ותימה דדוחק גדול
בהר גריזים והשתחוו לה
בין זכר ונקבה וי"ל דרב חסדא אומר
ליה. אמאי קא מתמה הא ר' אילעאי
הוא לומר כן דלעיל משמע
לא אמרו טומטום ספק אלא באדם הואיל
ה]
(יבמות קיט.). סריס חמה.
דבמטיל מים במקום זכרות
סמי מכאן טומטום וכן ר"ל דבסמוך:
הוא דאמר כרבנן בתראי: יד] שבק
ממעי אמו (יבמות עט:)
.
וזכרותו ונקבותו במקום אחד אבל בהמה
לא ממעטינן ליה כלל ודאי
לא אמרו טומטום ספק אלא
טומטום כו' לא יחלוץ.
תרי. ת"ק ור' ישמעאל ועביד כחד
להקרבה לכך נראה דלעולם
מטיל מים במקום זכרות זכר מטיל מים
אם יש אח אחר (שם פא.). אטו
איירי במטיל מים במקום
באדם. נ) כר"ש בר' יהודה
רבנן בתראי טו]: הואיל וזכרותו
כל דמיקרע זכר משתכח.
נקבות וקדוש מספק לת"ק
במקום נקבות נקבה מתקיף לה רב אושעיא
דסבירא ליה ולאו אליבא דכולי
ונקבותו במקום אחד. וליכא
דלא מספקא ליה לר' יוסי ברבי
דמתני' דחיישינן שמא
וליחוש שמא נהפכה זכרותו לנקבותו א"ל
יהודה בנקבה אלא לסריס הוא
נהפכה זכרות ורשב"ל לא
עלמא קאמר דפשיטא לת"ק דמתני'
למיבדקינהו בהטלת מים ט) [אבל]
דחייש ודינו כסריס דלא חולץ
אתא אלא לומר דרבנן
כמאן כר"מ דחייש למיעוטא אביי בר אבין
דספיקא הוא דאיןשוחטין לא במקדש
בבהמה אין בה שום ספק לדברי
ג)
ו]
ולא מייבם (שם פג:). מאי
בתראי סברי כר"ש בן יהודה
בינייהו. מאי איכא בין ר'
ולכך הורה ר' אלעאי דהוו
ורב חנניא בר אבין דאמרי תרוייהו אפי' תימא
ולא במדינה:
הכל והאי דקאמר ת"ק דמתניתין
❖
יוסי ברבי יהודה לאבוה (שם).
חולין דלא ס"ל כרב חסדא
אינו נשחט במטיל מים במקום זכרות
רבנן הואיל ואישתני אישתני אית דאמר
דאמר ספק הוי. תו"ח:
הדרן עלך על אלו מומין
ו] א"ל אביי כמאן:
קאמר דודאי קדוש הילכך אינו נשחט
אישתני ואית דאמר לא אישתני לימא אישתני
ז] מתייבמת מאי לאו דכו"ע
רבינו גרשום (המשך)
במדינה ובמקדש נמי לא חזי להקרבה
כר"ע: ח] מייבם ובהא
ולא אישתני תנאי דתניא ד) טומטום ב שקידש קדושיו קדושין נתקדש קדושיו
דנראה כבעל מום לפי שאין לו זכרות
נמי קאמר ר' יוחנן דתהי
תיבות מאי לאו נמחק:
קדושין וחולץ וחולצין לאשתו ומיבמים לאשתו ותניא אידך אשת טומטום
עליה מאן שביק תרי ת"ק
ג
ט] חמה ומי פשיטא ליה
דהא ממעטינן ליה מהקרבה בכמה
ור' ישמעאל והורי כחד
דזכר משתכח אטו: י] שמא
חולצת ולא מתייבמת סברוה דכ"ע כר"ע דאמר סריס חמה לא חולץ
ה) ה
ז]
דוכתי הזכר ולא טומטום ורבי
כרבנן: ור' אילעאי דאורי
ושמא קאמר: יא] חולין לגבי
ולא מייבם ח] מאי לאו בהא קמיפלגי דמ"ד חולץ וחולצין לאשתו
כר"ל נמי סברה דאמר ריש
אות ו' נמחק: יב] לא פליג
ישמעאל אאנדרוגינוס קאי ורבנן
לקיש כו'. במקום א' קרוב
אלא: יג] יוחנן הא דרב
ומיבמים את אשתו לא אמרינן הואיל ואישתני אישתני ומ"ד חולצת ולא
בתראי אאנדרוגינוס קיימי אבל
טז]
זה אצל זה: מתקיף לה ר'
חסדא: יד] מה"ד מאן שבק:
אושעיה. בין לר' אילעאי
טו] בתראי ורבי אלעאי כמאן
טומטום כולי
עלמא מודו דמטיל
מתייבמת אמרינן הואיל ואישתני אישתני לא דכ"ע אמרינן הואיל ואישתני
בין לריש לקיש וליחוש
ס"ל דשביק תרי ועביד כחד
מים במקום זכרות זכר במקום
אישתני הא ר"א והא ר"ע ומאן תנא אליבא דר"ע אילימא ר' יהודה הא
כו': א"ל אביי כמאן כלומר
הס"ד: טז] אאנדרוגינוס קאי
את דאמרת וליחוש כר'
תי' קיימי נמחק: יז] ואישתני
נקבות נקבה ור' אילעאי אליבא
ודאי סריס משוי ליה דתנן רבי יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר
ו)
מאיר סבירא לך דיחידאה
למהוי טומטום אישתני נמי
דכולהו הורה: כר"מ. בתמיה. כלומר
הוא דחייש למיעוט גבי
דנהפכה: יח] יהודה ואית
ה"ז לא יחלוץ מפני שהוא כסריס אלא רבי יוסי ברבי יהודה היא דתניא
מי חיישינן ליחידאה: אפי' תימא רבנן.
קטן וקטנה לא חולצת
דאמרי לא אמרינן בבהמה
ר' יוסי בר' יהודה אומר טומטום לא חולץ שמא יקרע וימצא סריס חמה
כו'. כלומר דמיעוט הוו
הואיל ואישתני אישתני
ז)
נמי פרכינן הכי דהואיל ואישתני
דנהפך זכרות לנקבות: אפי'
והיינו ר' שמעון בן יהודה
אטו כל דמיקרע זכר משתכח נקבה לא משתכח שמא קאמר שמא
ד
ט]
י]
לענין טומטום אישתני דנהפכה
יז]
תימא רבנן. דפליגי עליה
דלא חיישינן שמא נהפכה
בהא מודו דכיון דאישתני
ור' אילעא כר"ש ס"ל
יקרע וימצא נקבה א"נ זכר נמי שמא ימצא סריס חמה מאי בינייהו אמר רבא
זכרותו לנקבותו: ומשני אית דאמר
דטומטום הוא אישתני נמי
הס"ד: יט] ואישתני אישתני:
לפסול
אישתני. כלומר איכא למ"ד אמרינן
דניחוש דילמא נהפך זכרותו
כ] חומרא בעלמא היא:
לנקבות: ואית דאמר.
כא] אשה פנויה בעלמא:
הואיל ואישתני אישתני בבהמה דהיינו ת"ק דפליג לעיל [ע"א] עליה דר"ש בן יהודה יח] דלא חייש שמא נהפכה ור' (ב) אלעזר כר"ש סבירא ליה:
אע"ג דאישתני דטומטום
כב] אין מייבמין אשתו תיבת
לימא. אי אמרי' הואיל ואישתני יט] או לא אמרי' תנאי היא: שקדש קדושיו קדושין. לחומרא וצריכה גט שמא זכר הוא: נתקדש קדושיו קדושין.
הוא לא אישתני נמי
מתייבמת נמחק: כג] ונמצא
זכרותו לנקבות: טומטום
כפוגע באשת: כד] יחלוץ
וזה שקדשו אסור בקרובותיו של טומטום כגון באמו ובאחותו דשמא נקבה הוא: וחולץ. לחומרא שאם אין שם י)אחר אלא הוא בעיא יבמתו
שקידש קדושיו קידושין.
ולחומרא ושמא: כה] לא
חליצה אבל יש שם אחר לא חליץ טומטום דהא האי תנא בנקבה נמי מספקא ליה: וחולצין לאשתו. חומרא היא שמא זכר הוא: ומייבמים
כ)
כ]
ב) דאסורבקרובותיה וכן אם
איירי במטיל: כו] הוא אלא
נתקדש נאסר אותו שקידשו
את אשתו. ממה נפשך אי זכר הוא שפיר מייבם אחיו ואם נקבה הוא אשה בעלמא הוא דנסב האי אחיו של טומטום אבל טומטום לא
במטיל: כז] ר"ש ס"א ר'
כא]
בקרובותיו. וחולץ דשמא
ישמעאל: כח] קדוש ס"א
מייבם דאינו בן לידה ולא קרינא ביה להקים לאחיו שם [דברים כה]: מאי לאו דכ"ע כר"ע דאמר. ביבמות פרק הערל (עט:) סריס חמה לא חולץ
זכר הוא: ואינו מייבם.
קדשי כלל: כט] משום
ולא מייבם ואשתו לא חולצת ולא מתייבמת שלא היתה לו שעת הכושר: ובהא פליגי. דמ"ד מייבמין לאשתו ממ"נ סבר אי זכר הוא שפיר
משום דתנן בהערל בעלה
דסברי בריה הוא: ל] מסתמא
פסלה מפני שהיא בעילת
גליון מסתברי טפי שיודה
מייבם דלא אמרינן הואיל ואישתני למיהוי טומטום אישתני נמי לספוקי בסריס חמה שאפילו יקרע וימצא זכר יהא סריס ואשת סריס אין
זנות: וחולצין לאשתו
לת"ק ממה שיודה לר'
מתייבמת: ומ"ד אין מתייבמת סבר אמרינן הואיל ואישתני. למיהוי טומטום אישתני נמי לספוקי למיהוי סריס חמה אפילו ימצא זכר הילכך
כב]
ומייבמין לאשתו. ממה
ישמעאל. לשון הרא"ש:
❖
נפשך אי אשתו הויא
לא] תי' הוא נמחק:
אין מתייבמת אשתו דנמצאו פוגעים בערוה דכיון דזכר הוא קדושיו קדושין וכיון דסריס חמה הוא אין אשתו זקוקה ליבם הויא כאשת אח
קיים מצות יבום ואי
שיש לה בנים והמייבמה פוגע באיסור אשת אח ומיהו חליצה בעיא דלא פשיטא לן שהוא סריס דשמא לאו סריס הוא הילכך בעיא
לאו לא נאסרה עליו:
לא אמרינן הואיל ואישתני
רבינו גרשום
חליצה: לא דכ"ע אמרי שמא אישתני. ומספקינן ליה בסריס חמה. והא דאמרינן מתייבמת רבי אליעזר היא דאמר בפ' הערל (יבמות דף פ.)
דהוה טומטום אישתני
אשת סריס חמה מתייבמת שכן במינן מתרפאין באלכסנדריא של מצרים הילכך ממ"נ שרי לייבומה. ומ"ד לא מתייבמת כר"ע:
בזכר או נקבה הוא דמספקא
נמי דהוה סריס חמה
דלא ידעינן אי נקרע
אלא לא הוי סריס חמה
ומאן האי תנא דאית ליה כר"ע. ואמר חולצת ולא מתייבמת: סריס ודאי משוי ליה. לטומטום ואפי' חליצה לא תיבעי דהא ר"ע
וצריכה אשתו חליצה או
שמא הוי זכר ודאי או
באשת סריס חמה לא בעי חליצה: אלא ר' יוסי בר' יהודה. דשמא קאמר הילכך חליצה בעיא דשמא זכר הוא ושמא אינו סריס
נקבה ודאית: ואי מטיל
יבום: ומ"ד חולצת ולא
ולא מתייבמת דשמא זכר הוא וסריס הוא ואינה זקוקה ליבם ונמצא פוגע באשת אח שיש לה בנים: שמא יקרע כו'. ובמקום
מים במקום זכרות דכ"ע
מתייבמת סבר דאמרינן
כג]
לא פליגי דזכר הוא.
הואיל ואישתני אישתני.
אחין קאמר דלא יחלוץ כד] (וליחוש) שמא סריס חמה הוא אבל אין שם אחר יחלוץ ולא מיפטרא יבמתו בולא כלום דשמא לאו סריס הוא
(דאי) דמקום זכרות דבהמה
דהוי סריס חמה ואהכי
הילכך אשתו נמי בעיא חליצה שמא לאו סריס הוא ולא מתייבמת דשמא סריס הוא: אטו כל דמקרע זכר מישתכח. דלא מספקא ליה
חולצת מספק ולא מתייבם
מרוחק הוא ממקום נקבות:
כי פליגי במטיל מים ממקום
משום דכתיב אשר לא יבנה
אלא בסריס חמה ובנקבה לא מספקא ליה: מאי בינייהו. בין רבי יהודה לר' יוסי בטומטום שמת אחיו הא תרוייהו לא יחלוץ קאמרי:
נקבות. מר סבר (רבנן) תנא
את בית אחיו ודילמא הא
לפסול לאו בית אחיו הואי: והאי
קמא דטומטום ספיקא הוא
וקדוש מספיקא סברי חיישינן שמא נהפכה זכרותו והויא במקום נקבותו וזכר הוא ומומו עמו: ור' שמעון [בן יהודה] סבר כל
דקתני חולצת ומייבמת את אשתו ר' אליעזר [היא] דאמר בפרק הערל (ור' אליעזר אמר) לא כי אלא סריס חולץ וחולצי'
מקום שנאמר זכר להוציא טומטום ואנדרוגינוס דכי מטיל מים במקום נקבות ודאי נקבה הוא: כי הא דהורה ר' אלעזר (ר'
לאשתו שיש לו רפואה: והא דקתני חולצת ולא מתייבמת ר' עקיבא היא דאמר סריס חמה לא היתה לו שעת הכושר: ומאן
אילעאי) לא חיישינן שמא נהפך זכרותו לנקבותו אלא ודאי נקבה הוא: תהי בה ר' יוחנן. מאן האי דהכי הורה ולא חש לא לת"ק
תנא אליבא דר' עקיבא. כלומר כמאן מתלמידי ר' עקיבא אתייא הא דחולצת ולא מתייבמת דכר' עקיבא גופיה לא מיתוקמא
ולא לר' ישמעאל דמתניתין. כדאמרינן לת"ק בשלמא טומטום במדינה לא דילמא זכר הוא ולית בה מומא ור' ישמעאל סבר זכר
דהא איהו אמר סריס חמה לא חולץ ולא חולצין אילימא כר' יהודה תלמידו דר' עקיבא איהו ודאי סריס חמה משוי ליה
ומומו עמו הוא: לא סבירא ליה הא דרב חסדא א) א"כ הא דאמר דהורה כרבנן הורה דאמרי אינו בכור ויוצא לחולין ליגזז: הכי
ואמאי חולצת דתנן ר' יהודה אמר כו': אלא ר' יוסי בר' יהודה. תלמידיה הוא דתניא וכו'. וכיון דשמא ימצא סריס חמה ולא
א) נראה דצ"ל אי לא ס"ל דרב חסדא א"כ לימא הוא דאמר דהורה וכו'.
ב) נראה דצ"ל דהיא אסורה בקרוביו של הטומטום ועוד נ"מ דצריכה גט וכמו שפירש"י: