מג:
מומין אלו פרק
שביעי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
רבא לא שנו כו'. יש גירסא אחרת בספרים לבד גירסת
מאי איכא. בין כהן הנפסל במום גמור
לכהן
הנפסל משום שאין
ב א מיי' פ"ח מהל' ביאת
א) [גי' ר"ג ורש"י למקבא],
הקונטרס: בבהמה אסור באכילה. פי' בקונטרס
ב) [גי' הערוך קדקדא פי'
מקדש הל"א
שוה בזרעו של אהרן דהיינו כילון וליפתן וכל הנך: משום מראית
תלתול], ג) [לקמן מה:],
ב [מיי' שם הל"ב]:
דלא מהני ליה שחיטה מטעם נפל משמע דאיירי כשיצא לאויר
העין. יב] כגון הנך דקחשיב במתני' משום מראית העין שמאוסין
ג ג מיי' שם הל"י:
ד) צ"ל מיתנא דקתני ושנשרו
ד ד מיי' שם הל"א:
כו' צ"ק, ה) צ"ל דקא הדר כו'
העולם ואי אפשר לומר כן דבפ' המפלת (נדה דף כד.) מוקי לה
לראות כגון שנשרו ריסי עיניו ושנטלו שיניו: עשה. מי שאינו שוה
ה ה מיי' שם הל"ו:
צ"ק, ו) נדה כד., ז) [נדה כד.],
בזרעו של אהרן עובר בעשה אם
בנמצא במעי אמו דלא מישתרי לרב
ו ו ז מיי' שם הלי"ז:
ח) [מנחות כט. עמש"ש
ז ח מיי' שם הל"ד:
עה"ג], ט) [במשנהשבמשניות
עבד דהכי משמע השוה בזרע אהרן
בשחיטת אמו ושמואל פליג עליה
מאי איכא בין מומא לשאינו שוה בזרעו של
ח ט מיי' פ"י מהל' איסורי
אי' זוגדוס וז"ל הרב מברטנור'
הוי כהן ויעבוד שאינו שוה לא יעבוד
ביאה הלי"א: התם ושרי ליה בשחיטת אמו אבל
אהרן איכא משום אחולי עבודה מומא
זגדוס דוס בלשון רומי שנים
א]
ולאו הבא
מכלל עשה עשה: לאכלא.
ביצא לאויר אסור אפילו לשמואל
ט י מיי' פ"א מהל' מאכלות
וכו' וכן גי' הערוך ערך
מחיל עבודה דכתיב מום בו ולא יחלל
1
זגדוס], י) צ"ק מ"ז, כ) נ"א
אסורות הל"ו טוש"ע יו"ד
לכסוי של חבית י) (מלמעלה) שחד
ופריך רב שימי התם ממתני' דהכא
סי' יג סעי' ו:
דסד"א הא דאסקינן לעיל ממי
שאינו שוה בזרעו של אהרן לא מחיל עבודה
ופירש שם בקונטרס אתרוייהו
מלמעלה ורחב מלמטה וחבירו
כב]
י כ ל מיי' פ"ח מהל' ביאת
שאינו כו' של אהרן לא קאי כו'
❖
❖
מאי איכא בין שאינו שוה בזרעו של אהרן
צ"ק, ל) צ"ק,
מקדש הל"ז:
פריך לרב ושמואל דהך ר' חנינא בן
בסנהדרין בפ' זה בורר לו אחד
ומשום מראית העין איכא בינייהו עשה: כילון
אנטיגנוס גבי מומי בהמה כג] מתניא
(דף כח:) כי אכלא לדנא: לגדגלידא
דדמי רישיה לאכלא: לפתא דדמי רישיה
לעזי רש"י
תורה אור השלם
ומיפסל ליה לגבוה מכלל דלהדיוט
דליפתא. לראש הלפת שראשה רחב
א
ב]
לגדגלידא דליפתא תנא וצוארו עומד
שרי והקשה עליו ר"ת דבהדיא תני
והולכת וכלה למטה: באמצע הראש.
(א)
ג]
1. אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא
בשגו"ג [בישאגו"ד]. כלי
ליה הכא גבי מומי אדם אלא לרב
שראשו בולט לאחוריו כלפניו: למקבא.
של נגר שחותך משני
וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם
באמצע ראשו: מקבן דדמי רישיה למקבן א):
צידיו.
בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי
דוקא פריך דאמר באשה אינו ולד
לקרדום שערפו עגול וקצר ברוחב:
ושראשו שקוט מלפניו: וסקיפת מאחוריו
אשלויישו"ד
כִּי אֲנִי יְיָ מְקַדְּשָׁם:
שקוט מלפניו. שראשו משופע
[אלמא] דלא חיי ומדפסל ליה הכא
ל)
[אישלוישיי"ר]. לנקוע.
ויקרא כא כג
כדאמרי אינשי שקיל פיסא תנא וצוארו
ב
ד]
2. וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן
שורציל"ש. גבות-עיניים.
מלפניו באלכסון כעין כלי של נגר
לעבודה מכלל דחיי וכן משמע דלרב
❖
רטיי"ה. מכווץ.
שקוט ושמוט שקוט דחביא מחבא שמוט
הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים אֶת
דוקא פריך: כד] סכי שמש. מפרש
שקורין בשגו"ג: מאחוריו. שגובה
הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר עַל
דאריך ושמוט: ובעלי חטרות ר' יהודה כו':
הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ
בגמרא סני שמש כדפי' בקונטרס
ראשו חסר יג] מאחוריו: שקיל פיסא.
שיטה מקובצת
אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ:
דאית ביה עצם כולי עלמא לא פליגי דפסלא
ששונא את השמש ואינו יכול לראות
שנראה כמי שניטל ממנו חתיכה:
ה]
ויקרא א ח
3. אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל
כי פליגי דלית ביה עצם מר סבר הא אינו
א] איכא בינייהו משום:
מקום שהחמה זורחת שם כה] וסכי הוא
דחביא מיחבא. שראשו מוטל בין
ג
ב] רישיה לגודגלידא:
בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ
לשון כו] חסוכי שמש שנמנע ממנו אור
כתפיו ודומה כמי שראשו שמוט
שוה בזרעו של אהרן ומר סבר קרקורא
ב)
מְרוֹחַ אָשֶׁךְ: ויקרא כא כ
ג] תנא. גליון פי' עוד מום
השמש: ושנשרו ממנו ריסי
4. כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם
אשלויישו"ד: קרקורא. חתיכה: לא
אחר יש א) שלא נזכר
דבישרא בעלמא הוא: הקרח פסול: אמר
במשנה: ד] מאחוריו תנא
לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ
עיניו. משמע שקורא ריס לשערות
שנו אלא שאין לו. שיטה של שער
רבא ל"ש אלא דשאין לו ו] לאחריו ויש לו לפניו
שקוט מלפניו וסקפי'
אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ:
❖
שרגילים להיות נושרין מרוב דמעה
מקפת מאזן לאזן לאחריו ויש לו
ויקרא כא יח
מאחוריו כדאמרי: ה] פליגי
אבל יש לו לאחריו כשר וכל שכן שיש לו
דפסול כי: ו] אלא שיש לו
כי ההוא דרבן גמליאל בחלק (סנהדרין
לפניו: אבל יש לו לאחריו ולפניו
בין לפניו ובין לאחריו אבל
לאחריו ואין לו לפניו ואיכא דמתני אסיפא
דף קד:) גבי בכה תבכה וזימנין דקרי
כשר וכל שכן שיש לו לאחריו ואין לו
אין לו כלל כשר וכ"ש שיש
הגהות הב"ח
ואם יש לו ה"ז כשר אמר רבא לא שנו אלא
לו כו' אבל רש"י לא גריס
ריס עור המקיף את העין כי ההוא
לפניו. דטפי הוי נוי בשיש לו לאחריו
(א) גמ' דדמי רישיה
כן: ז] לאחריו וכ"ש שאין
שיש לו לאחריו ואין לו לפניו אבל יש לו
דפרקין דלעיל (דף לח.) ריס שנקב
ולא לפניו יותר מכשיש לו סביב כל
לגלגלידא דליפתא: (ב) שם
לו: ח] ליה ואשמועינן
דאיכא מיהדר ומיתנא ושניטלו
זבלוגינן אלא כולה
בין לאחריו בין לפניו פסול וכל שכן שיש לו
ושנסדק ומפרש תורא ברא דעיניה:
הראש ובאמצע הוי קרח: ואיכא
כצ"ל ותיבות קא הדר ותני
איצטריכא מהו דתימא
מחוי
דמתני לה אסיפא. דמתני' לא שנו
לפניו ואין לו לאחריו ז] ודאין לו כלל דפסול
נמחק: (ג) שם במשנה אין לו
משום מראית העין כך
גבינין אין כצ"ל ותיבת או
הנוסחא בדפוס וויניצאה
דיש לו כשר אלא שיש לו לאחריו
א"ר יוחנן הקרחנין והננסין והזבלגנין פסולין לפי שאינן שוה בזרעו של אהרן
נמחק: (ד) שם רבי דוסא
ונ"ב ס"א ליה לאשמועינן
שיטה מקפת מאזן לאזן ולא לפניו אבל
אומר כל שגביניו שוכבין ר'
מהו דתימא משום מראית
קרחנין תנינא ננסין תנינא ג) ה זבלגנין איצטריך ליה ח] לאשמועינן ומהו דתימא
חנינא בן אנטיגנוס אומר מי
יש לו נמי לפניו פסול וכ"ש שאין לו
העין כו' וכן גריס רש"י
משום מראית העין והא כל היכא דאיכא משום מראית העין איתנא קתני
שיש: (ה) רש"י ד"ה הפלגתה
והוא הגירסא אשר בדפוס:
ט] ד)
❖
כלל: זבלגנין. שעיניהם זבות וזולגות
כו' מדאי אמרת אלא אע"פ:
ט] העין מיתנא קתני להו:
ושנשרו ריסי עיניו פסול מפני מראית העין מהו דתימא תני חדא וה"ה לכולהו
ו
מים: ננסין תנינא. במתני' [מה:] הקפח
י] דאיכא למהדר: יא] גבן
והא כל היכא דאיכא מיהדר ומיתנא קא הדר ותני ושניטלו שיניו פסול
עיין בערוך ערך גבן שני
והננסין והחרש: זבלגנים איצטריכא
ז
י]
(ב) ה)
ושלישי: יב] העין כל תי'
מוסף רש"י
משום מראית העין אלא לאפוקי מהא דתניא דתניא הקרחנין והננסין והזבלגנין
ליה. דלא תנן: ומהו דתימא כו'.
יד]
כגון נמחק: יג] חסר ס"א
בבהמה אסור באכילה.
חדוד מאחוריו: יד] מה"ד
כלומר והנך נמי איצטריכו דמהו
כשרים ולא אמרו פסול אלא משום מראית העין מאן האי תנא ר' יהודה
אם נשחטה אמו ונמצא
מהו: טו] על עיניו הס"ד:
דתימא הא דפסיל להו במתניתין
היא דתניא ר' יהודה אומר הכהנים לרבות הקרחנין: מתני' אין לו גבינין
במעיה, וכל שכן יצא לאויר
טז] קאמר מתני' זהו:
ח
2
העולם, דנפל הוא ונבלה (נדה
יז] דפסיל ליה ר': יח] כמותך
משום מראית העין פסיל להו ולא
או אין לו אלא גבין אחד זהו גבן האמור בתורה רבי דוסא אומר
(ג)
יא]
כד.). שימי את. אתה הוא
ואינך יודע: יט] בשני גבין
עברו בעשה אי פלחי להכי אשמעינן
המקשה לי, בתמיה (מנחות
ממש: כ] עקומה כזה כך
(ד) שגבינין שוכבין רבי ו) חנינא בן אנטיגנוס אומר שיש לו שני גבין
כט.) אתה הוא שימי חכם גדול
רבי יוחנן דמשום שאינו שוה בזרעו
הולכות צלעותיו וחוליותיו:
ושתי שדראות: גמ' וגבן דאין לו משמע ורמינהו גבן שיש לו גבינין הרבה
ומקשה לי דבר זה, ויש אומרים
כא] ד"ה הכוחל עד סופו
של אהרן: ריסי עיניו. שערו שבבבת
רב לא היה זוקף עיניו אלא
בס"א הכל מחוק:
אין לו גבינין או אין לו אלא גבין אחד מנין ת"ל או גבן אמר רבא זהו
3
העין: והוא הדין לכולהו. מבעלי
כובשן כל שעה משום צניעות
כב] בקונטרס דאתרוייהו
(שם קי.) בכמה דוכתין אשכחן
פריך: כג] בהמ' מיתני
מדרש או גבן: רבי דוסא אומר כו': למימרא דחיי והא איתמר המפלת
חטרות ואילך כ) דסד"א הא דאפיקנא
ז)
דמהדר ליה רב הכי שימי את,
ומדפסי' ליה: כד] מה"ד שכי
בריה שיש לה שני גבין ושתי שדראות ואמר רב באשה אינו וולד
ממי שאינו שוה בזרעו של אהרן
ונראה בעיני משום דבר בריה
שמש אות ס' נמחק: כה] שם
ט
הוא וקאמר ליה הכי משום
ושכי אות ס' נמחק:
לעיל לא קאי אלא אכילון וליפתן
י בבהמה אסור באכילה כבר רמא ניהליה רב שימי בר חייא לרב וא"ל ח) שימי
חביבותיה, כלומר אתה יודע
כו] חשוכי שמש:
ומקבן והנך דבבא קמייתא: והא כל
את אלא בששדרתו עקומה: מתני' כהחרום פסול איזהו חרום הכוחל שתי
להשיבני, ואני שמעתי שמדת
צניעות היה בו ברב שלא היה
א) ומפי' רגמ"ה כאן ד"ה
היכא דאיכא אחריתי משום מראית
עיניו כאחת שתי עיניו למעלה ושתי עיניו למטה עינו אחת למעלה ועינו
זוקף עיניו למעלה הלכך לא
ותנא משמע דמפרש דהברייתא
העין הדר תני ליה דקתני סיפא
היה מכירו, ולא נהירא לי,
הוא פירוש למתני' וכ"מ מד'
אחת למטה רואה את החדר ואת העלייה כאחד סכי שמש והזגדן
ט)
שהרי לא מצינו שאמר רב כך
הרמב"ם בפ"ח מהלכות ביאת
ושניטלו שיניו כו'. ומההיא ידענא
❖
והצירן ושנשרו ריסי עיניו פסול מפני מראית העין: גמ' ת"ר חרום
לשום אדם אלא לזה אמר כן
מקדש הלכה א' ע"ש.
דרישא דתנא מראית העין לא קאי
בכמה מקומות, כאן ובמנחות
שחוטמו שקוע חוטמו סולד חוטמו בולם חוטמו נוטף מנין ת"ל או חרום
אלא אנשרו ריסי עיניו דאי אכולהו
ל
(שם), ועוד שמעתי משום
4
דחריף הוה ודחיק ליה כי ההיא
רבינו גרשום
ר' יוסי אומר אין חרום אלא הכוחל שתי עיניו כאחת אמרו לו הפלגת
קאי למה ליה למיהדר ומיתנא. אלא
דאמר (תענית ט:) רחמנא
הא דאתא ר' יוחנן: לאפוקי מהאי
אע"פ
לישזבא מכיסופיה דרב שימי,
באדם הכילון כו'. לא פסילי
ולא היא דהתם רב שימי בר
מדאורייתא אלא משום
תנא אתא. דלא פסיל להו אלא משום מראית העין וקמ"ל רבי יוחנן דהלכתא כמתניתין דפסלא להו משום דאין שוין בזרעו של אהרן:
אשי הוה ודחיק ליה לרב פפא
דבעינן איש ששוה בזרעו
❖
הכהנים. וערכו בני אהרן הכהנים (ויקרא א): לרבות את הקרחנים. שכשרים לעבודה. על פסוק זה מצאתיה בתורת כהנים [ויקרא פרק ו]:
(נדה כד.).
של אהרן: מאי איכא בין
מתני' גבינים. שורציל"ש: שגבינין שוכבין. ששערות גביניו גדולים ומוטלין על טו] פניו: גמ' גבינים הרבה. ששני גבות עיניו
שאין שוה לזרעו ומשום
מראית העין. דמשום מראית
מצטרפות ואין הפרש חלק בין זו לזו: זהו מדרש או גבן. והכי קאמר טז] זהו או גבן האמור בתורה (ויקרא כא). ור' דוסא פליג עליה ולא
העין הוי קיל מכולהו: איכא
רבינו גרשום (המשך)
בינייהו עשה. דכתיב מזרע
דריש או: למימרא דחיי. מי שיש לו ב' גבין ושתי שדראות דפסיל יז] ר' חנינא בן אנטיגנוס: אינו וולד. ואינה טמאה לידה: אסור באכילה.
אהרן הכהן מי ששוה בזרעו
קמ"ל משום דשאינו שוה
כנבילה דנפל הוא וכמת דמי ולא מהניא ליה שחיטה: כבר רמא ניהליה. במסכת נדה [כד.]: שימי את. חכם גדול כמותך יח] אינו יודע לתרץ
של אהרן ראוי לעבודה
בזרעו של אהרן: ואמאי
מתני' דמשמע חיי לאו בשני גבנין ממש קאמר אלא ששדרתו עקומה ומיחזי כגבין ושדראות הרבה וכי קאמינא אנא בשני גבין ממש:
ושאינו שוה אין ראוי
מספקא לן דמשום מראית
יט]
כ]
לעבודה והיינו לאו הבא
העין: מהו דתימא תנא
מתני' כא] הכוחל שתי עיניו כאחת. שאין לו כלל חוטם בין שתי עיניו וכשהוא כוחל עיניו במכחול יכול למשוך המכחול מעין לעין ואין החוטם
מכלל עשה עשה. למראית
חדא. משום מראית העין
מעכבו: שתי עיניו למעלה. כדמפרש בגמרא [מד.]: סכי שמש. שאינו יכול להסתכל כנגד החמה: זגדן וציירן. מפרש בגמ' [שם]: ריסי עיניו.
העין אפילו איסור עשה
וה"ה לכולהו להכי קמ"ל
שערות שבבבת עיניו: מפני מראית העין. אנשרו ריסי עיניו קאי: גמ' שקוע. למעלה בין עיניו: סולד. רטיי"ה שקצר באורכו:
ליכא: הכילון. לאכלא דדנא
ר' יוחנן דמשום דאינו שוה
שהוא משופע וחד למעלה:
הוא: והיכי מצי למימר תני
בולם. נסתמו נקביו: נוטף. ארוך ותלוי מלמטה משפתו: הפלגתה.
יותר מדאי אמרת (ה) אע"פ שאינו משוקע כל כך הוי חרום:
לפתם. שדומה ראשו ללפת
חדא וה"ה לכולהו והא
שרחב למעלה מכל צדדין:
כל היכא דאיכא למיהדר
דחזיין
ומיתנא משום מראית העין
ותנא. כגון שצוארו עומד
באמצע ראשו שהראש בולט מכל סביביו. מקבא. דדמי ראשיה למקבא שבולט הפדחת הרבה לחוץ וכן העורף מאחריו
קא הדר ותני מלמד דלא אמרינן תנא חדא וה"ה לכולהו. ומאי קמ"ל ר' יוחנן: אלא הא קמ"ל לאפוקי מהאי תנא כו':
ולצדעיו שוה ראשו ודומה לפטיש שיוצא מלפניו ומלאחריו והיינו מקבא כגון ותשם את המקבת בידה: שקוט מלפניו.
הכהנים. והקריבו בני אהרן ואמאי כתיב הכהנים לרבות את הקרחנין: אין לו גבינין. גבות עינים: כל שגביניו שוכבין.
שראשו בולט הרבה לפניו: ושקיפה מאחריו. שדומה כמי שנחתך ממנו חתיכה מאחריו והיינו שקיל פיסיא: דחבים מיחבם.
שהן גדולות ותלויות על עיניו: רבא אמר זהו גיבן האמור בתורה דקאמר זהו מדרש או גבן האמור בתורה כלומר דמאו
שצוארו משוקע בין כתיפיו ושמוט דאריך צוארו ודק ובולט פרצופו הרבה לחוץ: בעלי חטרות. שלועזין חלדרובא:
מרבי אין לו אלא גבין אחד: באשה אינו ולד. דלא חיי: בששדרתו עקומה דמיתחזיא כשתי שדרות. והיינו דקאמר ר'
חנניה כל שיש בו ב' גבין וב' שדרות הוי מום אבל ב' שדרות ממש לא: חוטמו שקוע. בין עיניו: סולד. שנכוץ ראש חוטמו
קורקורא דבשרא. היינו תלתול בעלמא: והזבלגנין. איכא דאמרי שיש לפלוף
בעינו. וא"ד שיוצא רירו: קרחנין וננסין
תנינא במתניתא ומאי קמ"ל
ולשמעינן זבלגנין גרידא: כולהו איצטריך
ליה
דמהו דתימא משום מראית
העין נינהו
למעלה: בולם. שסתומין נקבי
חוטמיו: אמרו לו
הפלגתה.
כלומר חלקתה על דברי
חכמים כלומר דרבנן סברי