מומין
אלו פרק
שביעי
בכורות
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מחוי
דחזיין למעלה. שעומדות במקומן בסדר אבל כל
שעה רואות למעלה:
רב הונא חד לו] מדידהו. ק)פירוש רב יהודה שהיה לפניו פי'
א) צ"ק, ב) צ"ל מאי, ג) [שאין
יא א מיי' פ"ח מהלכות
יכול לעצום עיניו אלא בטורח
ביאת מקדש הלכה ד:
חדר למטה עלייה למעלה: דקיימן למעלה. בגובה המצח שלא כשאר
בקונט' שהיו עיניו משונות ולא פירש במה היו משונות ור"ת
יב ב מיי' שם הלכה ו:
פ"א פותח וסוגר עיניו ואינו
בני אדם: וקיימן כסדרן. כלומר כ] והינן מ) עומדות במקומן כסדר אבל
מפרש דרב יהודה אריך בדורו הוה דאמר בפרק המפלת (נדה דף כד:)
יג ג מיי' פ"ב מהלכות
דומם אלא בטרדה. ערוך ערך
טרד], ד) צ"ל הזויר צ"ק,
איסורי מזבח הלכה ב
רואה את החדר ואת העלייה (ד) שעינו אחת רואה למעלה ועינו אחת
ורב הונא איניש גוצא הוה כדאי' במסכת תעניות פרקא דחסידים
לז]
ר)
ה) [לעיל מ:], ו) [שבת צב.
סמג עשין קיא טוי"ד סימן
ומשום הכי לא היו עיניו נכרות קטנות
רואה למטה: בעינו. תבלול בעינו
נדרים לח.], ז) [סוטה יב:],
שט:
ח) [גי' הילקוט פ' תרומה רמז
יד ד מיי' פ"ח מהלכות ביאת
דהוה ליה למכתב דק תבלול ואנא
כ"כ משל סתם בני אדם אבל משל רב
אע"פ שאינו כוחל שתי עיניו כאחת: [שתי
א)
שעב שימי את באמה של קדש
מקדש הלכה יד:
ידענא דלא שייכא אלא בעין: איש
יהודה היו נכרות שהיו גדולות הרבה
עיניו
למעלה] שתי עיניו למטה: מה שתי
קאמר], ט) גי' צ"ק הצומם וכן
טו ה מיי' שם הל' ז:
ב)
עור. מריבויא דאיש: עור. משמע
ולכך הקפיד רב יהודה והיינו שינוי
בכולן, י) [לפמ"ש תוס' שבת
טז ו מיי' שם הלכה ג:
עיניו למעלה שתי עיניו למטה אילימא שתי
יז ז מיי' שם הלכה ח:
צג. ד"ה אמר ר"ז וכו' דאמימר
שניטלו עיניו וליתנהו כלל: מחסורייתא.
דעינו אחת גדולה ואחת קטנה ואע"ג
יח ח מיי' שם הל' יז:
הוה זמן הרבה אחר רבא וא"כ
עיניו
למעלה דחזי למעלה שתי עיניו למטה
דלא הוי מומא לענין אחולי עבודה עד
שחסרה מראיתו אבל רואה מקצת:
יט ט י מיי' פ"ב מהל'
היאך אפשר דר"ח רבו של רבא
דחזי למטה עינו אחת למעלה ועינו אחת
יאמר דבר בשם אמימר וע"כ
איסורי מזבח הל' ד טור
דק. טייל"א מחסרת המראה ואינו
שתהא גדולה כשל עגל או קטנה כשל
נראה גרסתו של הרא"ש אר"ח
שם:
למטה א] דחזאי עינו אחת למטה ועינו אחת
ניטל כא]: מבלבליתא. לבן הפוסק
אווז מכל מקום אין זה שוה בזרעו
כ כ מיי' פ"א מהלכות פרה
אמר אבימי והיא נכונה],
❖
עיניו
כ) [תוספתא דפרה פ"ב
למעלה היינו רואה את החדר ואת העלייה
הלכה ה:
של אהרן:
בסירה ונכנס בשחור נ) ואינו מקצר ס)
תרוטות.
ה"א], ל) פרה פ"ב מ"ב,
המראית כלל: משונייתא. שמשונות
כאחת אלא שתי עיניו למעלה דקיימן למעלה
פי' בקונטרס עגולות כמו כי תרוטה
מ) נ"א עינים צ"ק, נ) [לעיל
לח.], ס) צ"ל מחסר צ"ק,
בסנהדרין (דף קז) גבי לבנה וצירניות
במעמדן כגון למעלה או למטה או
ש)
שיטה מקובצת
שתי עיניו למטה דקיימן למטה עינו אחת
ע) והיכי צ"ק, פ) צ"ל מומין
רואה חדר ועלייה כאחת: כהיותא.
פירש בקונט' עגולות יותר מתרוטות
למעלה ועינו אחת למטה דקיימי עינו אחת
באדם, צ) צ"ק, ק) גי' צ"ק פי'
א] למטה דחזי עינו: ב] אומר
ותימה כיון דתנא קילתא כ"ש חמירתא
דאינו רואה : אתיא מאיש. דהני
בקונטרס רב יהודה שהיה
כב]
כג]
כי רואה: ג] זגדום שגביניו
למעלה ועינו אחת למטה וקיימי כסדרן נמי
לפניו והיו עיניו כו', ר) במס'
אחד: ד] הצירן תנא עיניו:
חורוור והמים הקבועין כהיותא נינהו
וכענין זה קשה גבי דתנא דומעות
מגילה פ"ד דף כז ע"ב והיו
ה] והלופין התימין זויר
ורואה את החדר ואת העלייה כאחת מנא הני
ומפיק להו תנא דברייתא מאיש: סכי
דולפות וטורדות דולפות יותר
עיניו קטנות נכרות משל סתם
דמזור' תי' והתמיר נמחק:
מילי דת"ר בעינו כל מה שבעינו מכאן
צ"ק, ש) [צ"ל מב. אכן לפנינו
ו] זיפיה תומיין שתמו זיפיו
1
שמש תני רב יוסף סני שמש. ששונא
מדומעות וטורדות יותר מדולפות
❖
איתא כי נפיא],
והני גבי מומין תני להו:
אמרו שתי עיניו למטה שתי עיניו למעלה
את השמש ואינו יכול לראות מקום
ושמא איצטריך למיתני כולהו
ז] מאבריו הצמם והצמע
עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה ורואה
ס"א הצימח והצמע: ח] מום
שחמה זורחת שם: חד מדידהו וחד
לאשמועינן דלא מיפסלי משום מומא
ושנטלו שיניו: ט] שימי את
תורה אור השלם
אלא משום דאין שוה בזרעו של אהרן:
מדידן. שיש לו עין אחת דומה לעין
את החדר ואת העלייה כאחת או שמדבר עם
באמה של קדש קאמינא:
1. אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל
אלו היושבין נגדי ועין אחת שלי. רב
י] הצימם. ס"א הצימח
חבירו ואחר אומר לי רואה תנו רבנן עור בין סומא בשתי עיניו בין סומא
ב]
2
והצמע תנא אף הצימם לא
בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ
יהודה היה יושב כנגדו והיו עיניו
באחת מעיניו חורוור והמים הקבועין מנין ת"ל איש עור אמר רבא למה לי
מְרוֹחַ אָשֶׁךְ: ויקרא כא כ
הוי ידעי רבנן מאי הצימח
משונות: שכבנא.
שגביניו ארוכין
2. כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם
כו' וכן גירסת הרגמ"ה:
דכתב רחמנא איש עור דק תבלול בעינו צריכי דאי כתב רחמנא עור משום
יא] מאן בעי צימח: יב] חזיזא
לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ
ושוכבין על עיניו: תרוטות. עגולות:
הוזיא אמר רב: יג] והצימם
אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ:
דליתנהו כלל אבל חורוור והמים הקבועין דאיתנהו ביה לא כתב רחמנא איש
וצירניות. עגולות יותר מתרוטות:
ויקרא כא יח
והצמע: יד] אמר אבימי נטלו
ואי כתב רחמנא איש משום דלא קא חזי כלל אבל מחסורייתא לא כתב
3. וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל
קרנים וזכרותן: טו] ואין
דומעות. מעט:
דולפות. יותר
נפדית עליהן: טז] עמהן
הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה
רחמנא דק ואי כתב רחמנא דק משום דמחסרן אבל מבלבליתא לא כתב
מדומעות: טורדות. יותר מדולפות
פסולה ונפדית עליהן:
הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה
יז] עמהן פסולה ונפדית
כמו (משלי כז) דלף טורד: תנא אף
רחמנא תבלול ואי כתב רחמנא תבלול משום דמבלבלן אבל משום משניותא
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה:
שמות מ יט
עליהן: יח] ודאיגום איגומא
הזריין ולופיין והתומיין. הוי מום
לא כתב רחמנא בעינו אמר רבא הלכך כל מחמת כהיותא אתיא מאיש
4. עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ
מי פסלא ורמינהו:
יט] מעילוי זכרותייהו:
דמזורדן עיניו כד]: והא גבי מומין
וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב
מחסורייתא מדק מבלבליתא מתבלול משניותא מבעינו: סכי שמש: תני
כ] כלומר ואינון עומדות:
הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
❖
תני להו. להאי תומיין מי הוי מום והא
שמות כו טז
כא] ניטל כולו הס"ד:
רב יוסף סני שמש זגדיין מחוי רב הונא חד מדידן וחד מדידהו ואיקפד רב
לא פסיל ליה מתני' אלא משום מראית
כב] רואה כלל הס"ד:
יהודה מיתיבי שכבנא שגביניו שוכבים זגדום ג] אחד שחור ואחד לבן תנא
א
כג] מאיש דקתני חוורור
העין: אישתייר גרדומי. שרשין לא
והמים הקבועין וכהיותא
הגהות הב"ח
כל זוגא דלא שוי להדדי זגדום קרי ליה הצירן עיניו תרוטות וצירניות
ד] ב
הוי מום אלא משום מראית העין:
דהני חוורוור נינהו:
(א) במשנה הצמם והצמע
מתני' מאבריו. כגון ידיו ורגליו
דומעות דולפות ג) טורדות תנא ד) הזדיר והלופין ה] והתמיר זויר דמזור עיניה
כד] עיניו שאינו יכול לנוח
איזהו צמע שאזניו קטנות
אלא משוטטות ע"כ ל"א
לופין דנפישין זיפיה תמיר שתמו זיפין והני גבי מומין תנו להו והתנן
ושוקיו: כה] צימם צימע. כו] במתני'
והצמם שאזניו כצ"ל ותיבת
ו]
דעמיק ופתח כל שעה הס"ד
כל נמחק: (ב) שם
ומה"ד דנפישן זיפיה
מפרש לה: לספוג. שכווצות וסתומות:
שנשרו ריסי עיניו פסול מפני מראית העין לא קשיא הא דאשתיור גרדומי
והתחתונה עודפת: (ג) גמ'
שארוכין שערות שבבת עינו
גמ' עשר אמות. קס"ד באמה שלו:
הא דלא אישתיור גרדומי: מתני' עיניו גדולות כשל עגל או קטנות כשל
שהן כמומין ואינן מומין כצ"ל
הס"ד ומה"ד תמי שאין לו
ג
ואות כ' נמחק: (ד) רש"י
שיער בבת עינו: כה] מה"ד
בעל מום. דגופו גדול מזרועותיו דהא
אווז גופו גדול מאבריו או קטן מאבריו חוטמו גדול מאבריו או קטן
ד
ה
ד"ה וקיימן וכו' ואת העלייה
הצימם והצימע ה"ג:
❖
כאחת שעינו: כל אדם אין גופו אלא שלש אמות
כו] תיבות במתני' מפרש לה
מאיבריו (א) ז] הצומם והצומע איזהו צומע כל ושאזניו קטנות והצומם כל
באמתו: באמה של קרש קאמינא.
נמחק: כז] של קודש:
כז]
שאזניו דומות לספוג זשפתו ה) העליונה עודפת על התחתונה (ב) התחתונה
כח] של קודש: כט] היתה
דהיינו עשר אמה באמה של כח] קרשים
גדולה מאד אלא על:
לעזי רש"י
עודפת על העליונה הרי זה מום ושנשרו שיניו פסול מפני מראית העין:
ח
ח]
דאורך הקרשים לא נמדד באמתו של
ל] שאר אבריו יותר:
טייל"א. קרום על העין
גמ' אמר רב משה רבינו עשר אמות היה שנאמר ויפרש את האהל על
לא] חזיזא הוזיא אזניו:
משה. והא דאמרן בפירקא דלעיל (דף
❖
ו)
3
שמצמצם את הראייה.
לב] קדשים היא שאינה:
מ.) אחת יתירה על של משה חצי אצבע
המשכן מי פרשו משה רבינו פרשו וכתיב עשר אמות אורך הקרש אמר
לג] אין נפדית הס"ד:
4
לד] בדעיקור איעקורי
לאו בשל משה ממש קאמר דודאי של
ליה רב שימי בר חייא לרב ז) אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום דתנן גופו
הקרניים כו' דרב חסדא:
רבינו גרשום
משה היתה יתירה מאד על אותה
כט]
לה] מכאן מפסלה הס"ד:
גדול מאבריו או קטן מאבריו אמר ליה שימי ט] באמה של
קרש קאמר:
ח)
אע"ג שאינו שוקע כ"כ
לו] חד מדידן פי' ר"י שהיה
של קדש שתיקן משה: כאצבע קטנה.
חוטמו גדול כו': תנא כאצבע קטנה: הצימם והצימע: תנא אף הצימח
ט)
שיכול לכחול ב' עיניו
י]
יושב לפניו: לז] כדאיתא
אם חוטמו גדול לפי שאר אברין
ל]
כאחת אלא פחות שוקע
בפרק בני העיר ואע"פ
❖
לא הוו ידעי רבנן מאי צימח שמעו לההוא טייעא דהוה קאמר
מאן יא] דבעי
הוי מום. וקיימן כסידרייהו
יותר מדאי כשיעור רוחב אצבע קטנה
שהיה איניש גוצא לא היו:
צימח ואישתכח גדיא חזיזא יב] אמר רב חסדא עז שאין לה קרנים ורחל
דחזי משתיהן במקום
הוי מום היכי משערינן ליה מודדין
ע)
אחד: בעינו. דכתיב או
שיש לה קרנים כשרים לגבי מזבח תניא נמי הכי יש דברים שהן
חוטמו לחוטם בני אדם הארוכין בגופן
תבלול בעינו: דליתנהו כלל.
רבינו גרשום (המשך)
לעיניה: אבל מחסורייתא.
כמומין ואינן כמומין ושוחטין עליהם במקדש אבל לא במדינה
כמוהו: חזיזאלא] . אזניו ארוכות מאד
(ג)
שנפחת קצת ממראות עיניו
לא קשיא. הני דמוסיף תנא
עד שתכופות למטה: במקדש. דלא
ואלו הן עז שאין לו קרנים ורחל שיש לו קרנים והצימח והצימם
כתב רחמנא דק והיינו
ברא הא דאישתייר גרדומי
מחסוריתא אבל מבלבליתא
כלומר אע"ג דנשתייר עיקרו
הוי מום: והצמח והצימם והצמע.
והצומע אמר רב חסדא אמר אמימר נטלו קרנותן וזכרותן עמהן
ט
יג]
יד] י)
לא. שמבולבל לבן בשחור:
פוסל: והא. דמתניתין דלא
ומתני' דחשיב להו (באדם מומין)פ) קאמר
אבל בשניותא. שמשונה
אישתיור מגרדומי כלל:
פסולה ואין טו] פודין עליהם נטלו טלפיים וזכרותם עמהן טז] פסולין ונפדין עליהם
מראה עיניו: כהיותא.
שימי באמה של קודש
לפי שאינו שוה בזרעו של אהרן:
מיתיבי נטלו קרניין וטלפיין וזכרותן עמהן יז] פסולין ונפדין עליהן לא קשיא
שאינו רואה כלל: סכי
קאמינא. דהוה משה רבנו
כ)
זכרותן. היינו עצם התחוב בתוך
שמש. תני רב יוסף
י' אמות באמותיו שלו
הא דאיתעקור איתעקורי הא דאיגום איגומי ודאיגום איגומי פסול
י
יח]
היינו סני שמש שאינו
לא היה אלא ג' אמות
הקרניים: זכרות הטלפיים היינו
יכול להסתכל בשמשו:
שלו כדרך כל אדם שגבוה
ורמינהו ל) פרה כשקרניה וטלפיה שחורים יגוד תרגמה זעירי מעילוי יט] זכרות:
עצם שבתוך הטלפיים דזו היא כף
זגדים מחוי רב הונא
ג' אמות שלו: תנא עד
מתני'
הרגל: ואין נפדין עליהם. אם בהמת
חדא מדידן וחדא מדידהו.
כעובי אצבע קטנה. הא קטן
היינו שעינו אחת בריאה
או גדול הוי מום: דומות
שאר קדשים לב] שאינה בכור אינה נפדית בכך דלא הוי מום גמור אלא לאיפסולי: ונפדית עליהן. וקשיא לרב חסדא דאמר אין נפדין לג]:
דומה לשלנו והאחרת דומה
לספוג מקובצות ביחד:
ברייתא דקתני בדעקור איעקורי. קרנים ושרשי הזכרות ונראית גומא בראש: רב חסדא דאיגום איגומי. נחתכין מלמעלה ושרשיו נשארו:
לד]
לאותן שעיניהם משונות:
גדיא חזיזא. שאזניו תלויות
ואיקפד רב יהודה. מפני
לו למטה: וזכרותו עמהם.
ודאיגום איגומי. מי שייך בה אפילו פסלות: פרה. אדומה: יגוד. יחתוך כמו (דניאל ד) גודו אילנא: תרגמה זעירי. האי צ)[דקתני] יחתוך מעילווי
שהוא היה כן. וגרם שכביא
העצם שבפנים פסולה
זכרותייהו שיש בחודו של קרן כשתים ושלש אצבעות שאין זכרות מגיע שם ואם השחרות אין מגיע עד מקום הזכרות יחתוך אבל יותר מכאן לה] פסולה:
הצירי: טרוטות. עגולות:
להקרבה: הא דאיגום
צירניות. שעגול אותו מקום
איגומי. דנשתייר מקצת
מתני'
שהעין מונח בו: דולפות.
מזכרותן אין נפדית עליהן:
יותר מדומעות: טורדות. שדולפות בלא הפסק. ואיכא דאמרי טורדות שאין יכול לעצום עיניו אלא בטורח גדול למ"ה. זיוור
פרה אדומה שקרניה שחורות בראשו יגור במגרה אותו שחור ותהיה כשרה קסבר אף על גב דחתך מזכרותן: לא תרגמא
דמזוורן עיניה. מטמרין עיניו: לופין. דנפיש זיפי שריסי עיניו גדולות: והתימין שתמו זיפין. דלית ביה ריסי עינים כלל:
זעירי מעילוי דכרותיהו חתך ולא איפסלה: