מד:
מומין אלו
פרק
שביעי
בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין
מתני'
בפני רבים. פירש בקונטרס דרך ת"ח להיות
דדין שוכבין. גדולים: נכפה. נופל
מחמת חולי: אחת
שותין מים
כא א מיי' פ"ח מהלכות
א) שבת קמה:, ב) ברכות כה.
סב: תמיד כז:, ג) נ"א קשיא
ביאת מקדש הל' ט:
צנוע באכילה ושתיה והא דאמר בסוף כיצד צולין (פסחים דף
לימים. שאינו נופל יח] אלא פעם אחת לימים שתבא לזמן קבוע: רוח
כב ב מיי' שם הלכה טז:
ליה לרבי חנינא ב"א האי רוח
פו:) דרב הונא בריה דרב נתן אשתי כסא בתרי זמני ולא מהדר אפיה
קצרה. רוח שד: מאושבןיט] . ביציו גדולים: בעל גבר. גידו גדול:
כג ג מיי' שם הלכה יב:
באשך מיבעיא ליה כו' וכן הוא
גמ' ואין שותין מים. דדרך תלמיד חכם להיות צנוע באכילה ובשתיה
בילקוט פ' אמור צ"ק, ד) [ב"ב
כד ד מיי' פ"ז מהלכות
וקאמר התם כלה תנן משמע התם שדרך לשתות בפני רבים בלא
ביאת מקדש הלכה ח
קיא: זבחים כה. יומא מח.],
חזרת פניו היינו בשעת סעודה דומיא
אבל להטיל מים לא ליהוי צנוע שמא
ה) צ"ק, ו) צ"ק מ"ז,
ופ"ח הלכה יב טור י"ד סימן
ז) ומתערבין צ"ק, ח) צ"ק,
דכלה ובהלכות דרך ארץ אמרינן
ל)
מתני'
שט:
ימתין ויסתכן: איצטריכא ליה. להטיל
א דדין שוכבין כשל אשה כריסו צבה
כה ה מיי' שם פ"ח הלכה
ט) צ"ל נפלים צ"ק, י) [תני
דברבים הופך פניו לצד אחר וישתה
❖
מים: בשבתא דריגלא. שלשים יום
טיבורו יוצא נכפה אפילו אחת לימים רוח
רי"ש נמרחו יעב"ץ], כ) עיין
יג:
ב
מים נראה דנקט מים לפי שאין רגילין
קודם הרגל דשואלין ודורשין בהלכות
רש"א, ל) [זוטא פ"ו ע"ש],
קצרה באה עליו המאושבן ובעל גבר:
ג
א]
מ) [עי' חולין ה:], נ) נ"א
לשתות כולן מים אלא הצמא בלבד
הרגל כדאמרינן במגילה (דף ד.):
גמ' אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא
ונפקי צ"ק, ס) [ע"ש בתוס'
רבינו גרשום
❖
אבל שאר דברים רגילין לשתות יחד
נגדו ליה גלימא. פרסו סדין בינו
דיבמות ס: ד"ה סימן],
משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים
ב]
נכפה אפילו לימים. כלומר
ור"ת אומר דה"ק דאפילו לאותן
לבין העם: אהדר עובדא. דרוש
אפילו לזמן קבוע פסול
בפני רבים ג] ותניא נמי הכי משתינין מים בפני
הצנועים שלא לשתות מים בפני רבים
שאסור להמתין מלהטיל מים עד שיהא
לעבודה אפילו בשאר הימים
תורה אור השלם
לא ליהוי צנוע להטיל מים שמא ימתין
רבים ואין שותין מים בפני רבים ומעשה
בשאינו נכפה: משתינין מים
לו צניעות: את דאפשר לך. לפרוש
ויסתכן: אימתי לא יהיה בך
1. בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים
בפני רבים. דסכנה היא
באחד שביקש להשתין מים ולא השתין
סדין לפי שחשוב אתה: ואי ליצטרך
להעמיד עצמו ואין שותין
לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה
עקר ועקרה בזמן שבבהמתך. תימה
אינש אחרינא דלא אפשר ליה וימתין
מים בפני רבים דלא דרך
וּבִבְהֶמְתֶּךָ: דברים ז יד
ונמצא כריסו צבה שמואל איצטריך ליה
2. אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל
ארץ הוא: ונמצא כרסו
היאך יכולין להשים עצמן כבהמה
עד שילכו העם כ] ויסתכן ויהא עקור:
בשבתא דרגלא נגדו ליה גלימא אתא לקמיה
צבה נפוח: איצטריך ליה.
בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ
❖
בהטלת מים שהיו צריכין לצאת חוץ מן
חמתך. חמותך: באודנה. אפילו
לקטנים: נגדו ליה גלימא.
מְרוֹחַ אָשֶׁךְ: ויקרא כא כ
דאבוה א"ל אתן לך ד' מאה זוזי וזיל אהדר
להפסיק בינו לבין העם
המחנה ולהרחיק ג' פרסאות כדאמרי'
בתוך אזנה הייתי מטיל מים אם לא
משום צניעותא: אתא א"ל
עובדא את דאפשר לך דלא אפשר ליה
בפ' בתרא דיומא (דף עה:) דאין נפנים
היה לי מקום אחר קודם שאמתין וכ"ש
לאבוהא היאך נגד גלימא:
הגהות הב"ח
ליסתכן מר בר רב אשי איצטריך אגודא
לא בצדיהם ולא לפניהם אלא לאחריהם
א"ל אתן לך ת' זוזי
ד]
בפניה: ותיפוק לי משום עלקא.
(א) במשנה ביצה אחת זהו
וזיל אהדר עובדא למריה.
והיינו אפילו בקטנים דבפרק מי שמתו
גמלא אשתין אמרו ליה חמתך קאתיא אמר
דקתני לעיל שבקש להשתין ולא השתין
מרוח אשך כצ"ל ותיבת הרי
כלומר שתעמיד הדבר על
(ברכות דף כה.) מוקמא ויתד תהיה לך
נמחק: (ב) שם כל שנמרחו
הילכתו. שתשתין לפניהם
להו באודנה ותיפוק לי משום עלקא בשותת
ונמצא כריסו צבה ממאי דמשום המתנה
אשכיו: (ג) רש"י ד"ה לא
בגלוי כדי שלא ילמדו ממך
מחוץ למחנה ויצאת וגו' בקטנים:
הוה ליה דלמא עלקא שתה שקורין
ת"ר שני נקבים יש בו באדם אחד מוציא שתן
תיקום וכו' מטלת מים אל
שלא יסתכנו להעמיד על
שלא תהא תפלתך עקורה לפני
❖
תעמוד:
עצמם: דאת. דאית לך
שנשוא"ה לפיכך צבה כריסו: בשותת.
ואחד מוציא שכבת זרע ואין בין זה לזה אלא
גלימא אפשר לך למפשט
המקום בזמן שאתה משים
שאינו יכול להטיל מים יפה לאחר כן
כקליפת השום בשעה שאדם נצרך אם נקבו
ודלא אפשר ליה דלית ליה
עצמך כבהמה. פירש בקונטרס שלא
אלא שותת טיפין טיפין דודאי מחמת
גלימא למפשט יעמיד עצמו
לעזי רש"י
זה לתוך זה נמצא עקר אמר ר"ל מאי
תהא עקורה כשאתה מתפלל על בנים
ה]
ומסתכן: באודנא. כלומר
עיכוב שתן הוה ליה: בזמן שבבהמתך.
שנשוא"ה. עלוקה.
אפילו באודנא הוינא משתין
דכתיב לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך
ונראה דלכל תפלה קאמר כדאמר
1
שתשים עצמך כבהמה שלא תהא צנוע
נוייטו"ן [נויטו"ם].
מקמי דאיסתכן: ותיפוק
❖
מ)שאין העולם מתקיים אלא במי שמשים
אימתי לא יהיה בך עקר בזמן שבבהמתך
ליה משום עלקה. כלומר
שדון.
בהטלת מים: שלא תהא תפלתך
דהאי דכרסו צבה לאו
עצמו כבהמה כדכתיב אדם ובהמה
אמר רבי יהושע בן לוי לא יהיה בך עקר מן
עקורה כו'. וכשתתפלל ה) [על בנים]
ו]
מחמת שתן הוא אלא משום
תושיע ה' ובמי שמשים עצמו כמי
דשתה עלקה: בשותת. מים
מוסף רש"י
התלמידים ועקרה שלא תהא תפלתך עקורה
תהא נשמעת תפלתך: כבהמה. שלא
שאינו כדכתיב (איוב כו) תולה ארץ
דאי שתה עלקה לא הוה
תמתין מלהטיל מים: לא על ו) (גב)
לפני המקום אימתי בזמן שאתה משים
הני מדורי דבבל מהדרי
שותת: בשעה שאדם נצרך.
על בלימה (חולין דף פט.):
מיא לעין עיטם. מדרונות
ומעמיד עצמו ניקבו: בזמן
כלי חרס. בתוך עביט של מימי רגלים
עצמך כבהמה אמר רב פפא לא ישתין אדם
לא ישתין אדם מים לא על (גבי)
שבבבל מחזירין מים הנשפכים
שבבהמתך כשאתה משים
לפי שמשליכין אותו בנהר בסמוך להם
בהן לעין עיטם שהוא מקום
עצמך כבהמה שמשתנת
מים לא על ז] כלי חרס ולא על מקום קשה
[כלי] חרס ולא על גבי מקום
גבוה שבא"י, שאותו מעיין
ונהרות בבל הולכין ומתעכבין בעין
בפני רבים לא יהיה בך עקר
ז)
קשה. הנך חומרות דוקא בבבל
דאמר רב הני מדורי דבבל מהדרי מיא
מביא מים לבית טבילת כהן
ועקרה: אימתי. אין תפלתך
א)
ח]
עיטם כדמפרש: ולא על מקום קשה.
גדול ביוה"כ, דמתוקן בחומת
עקורה כשאתה מתפלל על
כדאמר טעמא משום דהני מודרי
לעין עיטם אמר אביי הא איתתא לא תקום
ט]
שאינן בולעין וצפין על הקרקע עד
עזרה על גבי שער המים,
עסקי בנים בזמן שאתה
דבבל מהדרי מיא לעיטם שעל נהר
כדאמרינן בסדר יומא (לא.)
להדיא באנפי ינוקא אגיסא לית לן בה
משים עצמך כבהמה שלא
שנשטפין למקום מדרון ונופלין לנהר:
עין עיטם גבוה מקרקע עזרה
פרת דדרך המים ללכת דרך הילוכם
העמדת עצמך: בי מדרי
תניא רשב"ג אומר עמוד החוזר מביא אדם
ואמר רב הנך כא] מדורי דבבל.
כ"ג אמות, והיאך מחזירין שיש
ב)
דבבל. מדרונות של בבל
לעין עיטם דפרת מתערב בכל מימות
בפרת סילונות וסולמות למטה
אם משתין עליהם מהדרי
מקומות מדרון שבבבל: מהדריכב] לעין
לידי הדרוקן סילון החוזר מביא אדם לידי
שבעולם כדאמר לקמן בפ"ט (דף נה.)
מן הקרקע ודרך אותן סולמות
המי רגלים לעין עיטם
עיטם. שבו כ"ג טובל ביוה"כ כדאמרי'
ירקון אמר י] רבה בר רב הונא אמר רב
חוזרין המים לא"י וחוזרין
לנהר שמושך לארץ ישראל
הנודר ממימי פרת אסור בכל מימות
ונובעין במעיינות (שבת קמה:).
ויהיו שותין ממנו לפיכך
במסכת יומא בפרק ג' (דף לא.): לא
קטינא אמר ריש לקיש דם רבה שחין רבה
שבעולם ואפילו עינאתא דמדלייא
הדרוקן. חולי המצבה את
לא ישתין אלא על מקום
תיקום להדיא באפי ינוקא. כשהיא
הכרס (ברכות כה.) כרסו צבה
נמוך שיבלעו שם העין: לא
אמרינן לקמן דהנהו סולמי דפרת נינהו
שכבת זרע רבה צרעת רבה צואה רבה
(שם סב:). ירקון. חולי ששמו
מטלת
אל תעמוד ממש כנגד
תקים להדיא באנפי ינוקא.
(ג) כג]
ובסוכה (דף נג.) נמי אמרינן דכרינן
הדרוקן רבה
מי רגלים רבין ירקון רבה: רוח
גלינצ"ה (שם כה.). צואה
כשמשתין משום צניעותא.
התינוקות דחוצפתא היא: ח) [אגיסא].
רבה הדרוקן רבה. שעל
פורתא ונבעי מיא הנהו סולמי דפרת
נ)
אגיסא דמהדרא אפה לית
קצרית באה עליו מאי ניהו תנא רוח בן
יא]
אם לצד אחר שאין משתנת בפני
שהיית נקבים הוא בא (שבת
כד]
לן בה: הדרקון. היינו
הוו ואע"ג דסולמי דפרת מתערבין
לג.). גורעין. אות מתיבה זו
כריסו צבה: ירקון. חולי
נפלים באה
עליו: המאושבן ובעל גבר:
התינוק ל"ל בה: עמוד. גדולים:
בכל מימות שבעולם אין לאסור אלא
ומוסיפין אותה על תיבה זו
ירקון: דם רבה. שמעמיד
תנא משובן בביצים ובעל גבר בגיד תנא
הדרוקן. חולי מעיים: סילון. קטנים:
ודורשים (יומא מח. זבחים
שאינו מקיז דם: שחין רבה.
שבבבל כדפרישית שדרך הילוכו של
❖
כה.).
כלומר לוקה בשחין: רוח
דם רבה שחין רבה. המרבה דם שאינו
יב] משובן זה הקיין הגרבתן זה בעל קיק
פרת מתערב בעין עיטם והוה משמע
קצרות באה עליו. דתנן
מקיז מרבה שחין: שכבת זרע רבה.
דהוי מום מאי ניהו נאלא
יג] קיין בביצים גרבתא בגיד ועד כמה מחוי
מכאן דפרת הולך מבבל לא"י אבל
רוח שטות: בן נפלים. רוח
שיטה מקובצת
מי שיש לו אשה ואינו משמש מטתו
שאלתי לאחד מא"י ואמר לי שיורד מא"י
רב יהודה עד רכובה תניא רבי אליעזר בן
שידה שגעון: המשוכן ובעל
מרבה צרעת: נאלת רוח שטות ע"י
ט)
לבבל וכן מוכח לקמן בפ"ט (דף נה:)
גרב. משוכן בביצים שביציו
א] קצרית באה: ב] אבא אמר
יעקב אומר עד רכובה פסול למעלה מן
גדולים ביותר: בעל גרב
שד זהו בן נפילים נוייטו"ן: הקיין.
ר' יוחנן. עיין תשובת
דאמרינן מטרא במערבא סהדא רבא
יד] רכובה כשר איכא דאמרי עד רכובה כשר
[גבר] בגיד שארוך ביותר:
הרשב"א סימן כ': ג] רבים
היינו משובן: הגרבתן. היינו מין
כה]
פרת וכן פירש שם בקונט' וזהו דוחק
מחוי. רב יהודה שארוך
תניא אות ו' נמחק: ד] אשי
למטה מן הרכובה פסול: מתני' אין לו
בעל גבר: בביצים. שביציו גדולים:
ד
הגיד עד הארכובה: נמרחו
הוה שקיל ואזיל אגודא
לומר דאפילו הולך מבבל לא"י ניכר
אשכיו. נימוחו ביציו:
דגמלא איצטרי' הוה קא
ביצים או אין לו אלא ביצה אחת (א) טו] הרי
בגיד. שגידו גדול: ועד כמה. יגדל
כשגדל הנהר מחמת רוב גשמים
שרוח באשכיו. שנפוחין
משתין: ה] נמצא עקור:
מתני'
הגיד שיהא פסול:
שנמרחו
זה מרוח
אשך האמור בתורה רבי ישמעאל
ביציו: שמראיו (משוכין)
ו] עקר שלא תהא ביתך עקור
ומתרבה הנהר לאחוריו מתוך רבוי
2
[חשוכין]. שהוא שחור
מן: ז] על גבי כלי חרס ולא
האי
אשכיו. שנימוחו ביציו: שהרוח באשכיו.
המים:
איתתא לא תיקום
אומר כל
שנימוחו אשכיו ר"ע אומר
(ב) טז]
ככושי: קשיא ליה לר'
ע"ג מקום: ח] הני מדרי
שביציו נפוחים: שמראיו חשוכים.
להדיא באפי ינוקא. אע"ג שאינה
ישמעאל. אם כדברי ת"ק
דבבל: ט] אביי האי איתתא:
כל שרוח
באשכיו רבי חנינא בן אנטיגנוס
חסר אשך מיבעי ליה אלא
י] א) תיבות רבה אמר רב
שהוא שחור ככושי. ולא בביצים משתעי
מגלה עצמה איכא חוצפא כשהיא
אומר כל שמראיו חשוכין: גמ' קשיא ליה
תני שנמרחו. וכן קשיא
נמחק: יא] ניהו נאלא תנא:
כלל: גמ' קשיא ליה לר' ישמעאל.
מטילה מים והתינוק עומד בפניה דהא
ליה לרבי עקיבא מאי
יב] תנא הקין והגרבתן בעל
לרבי ישמעאל הא חסר אשך מיבעי ליה
יז]
דאמר ר' ישמעאל וכל חד
קיק: יג] תיבת קיין ואות א'
כלומר להכי פליג רבי ישמעאל את"ק
אין דרך אשה לגלות עצמה לפניה לא
וחד בעי לתרוצי טעמיה:
מגרבתא נמחק: יד] מן
תני שנמרחו אשכיו קשיא ליה לרבי עקיבא
משום דקשיא ליה א"כ דבשאין לו ביצים
לקטנים ולא לגדולים כדמוכח בפ' מי
קסבר. ר' חנניה גורעין
הרכובה: טו] אחת זהו מרוח
האי ממרוח אשך מיבעי ליה תני שהרוח
מישתעי קרא חסר אשך מיבעי ליה:
ומוספין ודורשין. גורעין
אשך: טז] כל שנמרחו
שמתו (ברכות דף כג:):
[א'] מאשך. ומוסיפין אותו
אשכיו: יז] ישמעאל האי
לידי
באשכיו קשיא ליה לרבי חנינא בן אנטיגנוס
תני שנמרחו אשכיו. להכי תני ר"י
הדרוקן כו' לידי ירקון. משמע
ג)
במרוח והוה ליה מראה
חסר: יח] נופל תדיר אלא:
שנמרחו אשכיו: ממרוח אשך מיבעי
דהדרוקן וירקון תרי מילי
י)
וגורעין ח' ממרוח ומוסיפין
האי רוח אשך מיבעי ליה תני שמראיו
יט] מאושבן. ס"א משועבן:
במקום א' שבאשך והוה
כ] העם יסתכן ויהא: כא] הנך
ליה. כ)דהא מ"ם דמרוח משמשת היא:
נינהו ומיהו נראה שהם ענין אחד
חשוכין קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין היינו
ד)
ליה חשך והיינו מראו חשך
מדרי: כב] מהדרי מיא לעין:
גורעין ומוסיפין. גורעין חי"ת ממרוח
דאמרי' ביבמות (דף ס:) העבירום לפני
שמראיו חשוכין: המקיש
כג] מטלת מים [אל תעמוד
כושי רבי חנינא בן אנטיגנוס לא תני כושי:
בקרסוליו ובארכבותיו.
ממש] בפני התינוקות תיבת
ואלף מאשך ומוסיפין ח' במקום אלף
ציץ כל שראויה לביאה פניה מוריקות
מתני' המקיש בקרסוליו ובארכבותיו
שכשהוא הולך קרסוליו
כנגד נמחק: כד] שאינה
דאמר סימן לעבירה הדרוקן :
על אשך ואלף במקום חי"ת על מרוח
ס)
או ארכבותיו נוקשות זו בזו
מכוונת בפני ותיבת משתנת
ובעל
בעל
והיינו הקישן דאמרינן
נמחק: כה] הקיין בעל הקיק
והוי כו] מרואו חשך: היינו כושי.
בגמרא:
היינו משובען: כו] והוי
וכושי בהדיא קתני מתני' (לקמן מה:) הכושי והגיחור: מתני' המקיש בקרסוליים. שארכובותיו כז] עוקמות לחוץ וקרסוליו לפנים ונוקשין זה כח] לזה
מראיו חשך: כז] שארכבותיו
כשהוא מהלך. ובארכובותיו היינו איפכא שרגליו עקומות לחוץ ומרחיק זה מזה עד שארכובותיו מלמעלה העקומות כלפי פנים נוקשות זו לזו:
עקומות: כח] זה בזה:
כט]
כט] לחוץ ומתרחקים זה מזה
בעל
כו' נוקשות זו בזו הס"ד:
א) נראה דצ"ל אמר רב קטינא תיבות רבה בר רב הונא נמחק.