מומין אלו פרק
שביעי
בכורות
מה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעל הפיקין והעיקל. כדמפרש וקמפרש עיקל ברישא כל שהוא מקיף פרסותיו כשיושב ומחבר פרסות רגליו זו לזו ואין
ארכובותיו יא] נוקשות
א) [הפיקין], ב) נ"א וכן הוא
כו א מיי' פ"ח מהלכות
גי' צ"ק מן הפרק וחתכן מנין
ביאת מקדש הלכה יג
זו לזו שעוקמות כלפי חוץ: פיקה יוצאה מגודלו. חתיכת בשר עגול כפיקה יוצאה מגודלו: עקיבו יוצאה מאחוריו. כדמפרש בגמרא
וחתכן והאמרת כשר כו',
טור י"ד סימן שט:
ששוקו עומד באמצע רגלו שחצי הרגל יב] עומד בפנים וחצי לאחור: רחבות כשל אווז. שקלושות ח) הן כשל אווז ואין ארכן יתר על רחבן:
ג) קדושין כה. [נדה מט:],
כז ב מיי' שם הלכה יא:
ד) נדה שם, ה) עירובין ס:
כח ג מיי' פ"ב מהלכות
עד הפרק. פרק האמצעי: למטה מן
הפרק. דהיינו לצד הצפורן שמחוברין כולן וחתכה שיהו מסולקים ט) כשר: יתירה. אצבע יתירה:
ב"ב יב., ו) אהלות פ"ב מ"א,
טומאת מת הל' [ז] ח:
❖
אם יש בה עצם פסול. יג] י) הואיל
ז) נ"א רבא, ח) נ"א שקלוטות
כט ד ה מיי' שם הל' ח:
בעל
צ"ק, ט) נ"א מחולקין צ"ק,
וחתכה שהרי הוא מחוסר אבר
ובעל הפיקים העיקל איזהו העיקל כל
הפיקין שיש לו כסתות הרבה.
א
א] (א)
י) עיין תי"ט, כ) שאיסתוורא,
(ג) שנמצא בו ואם לאו כשר דלא
פי' בקונט' שאיסתוורא שלו
שהוא מקיף פרסותיו ואין ארכבותיו ב] נוקשות
ל) בס"א: קלושה טנב"א,
שיטה מקובצת
חשיב אלא תלתול בעלמא: ו' ו' כ"ד.
מ) [תוספתא אהלות פ"ג
שקורין קביל"א גדולה ובערוך פירש
זו לזו פיקה יוצא מגודלו עקיבו יוצא לאחוריו
ה"ג], נ) [שם], ס) [ו' רש"ש],
א] ובעל הפיקין והעיקל:
מפרש (ד) לגבי קרא בגמרא [ע"ב] אמאי
שפרסתו גבוהה ויש בשר הרבה לצד
ע) [עי' ר"ג],פ) צ"ק,צ) [עיין
פרסותיו רחבות כשל אווז אצבעותיו מורכבות
ב] ארכבותיו נושקות:
❖
נקט להו ומתני' לישנא דקרא נקט:
בערוך ערך כסת], ק) צ"ק,
ראש הרגל ובעקב ואמצעית שלו כמין
צ)
ג] מורכבות זו ע"ג זו או
זו על זו או קלוטות למעלה עד הפרק כשר
גמ' הקישן. היינו המקיש בקרסוליו:
קלוטות למעלה: ד] יוחנן
כיפה ולשון כסתות משמע כפירושו
ובנספרת ע"ג היד: ה] אמר
למטה מן הפרק וחתכה כשר היתה בה יתרת
והעיקל והקילבן. היינו פיקה יוצאה
דאיירי בבשר ולא בעצם כי ההיא
ר' חנינא עשו: ו] שאין בהן
תורה אור השלם
וחתכה אם יש בה עצם פסול ואם לאו כשר
רובע: ז] רבינא ס"א רב אדא
מגודלו: בעל הפיקין והשופנר גרסי':
דבראשית רבה דקאמר על האדם
1. אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ
בר אהבה: ח] לאשמועינן
יתר בידיו וברגליו שש ושש עשרים וארבע
כסתות הרבה. שאיסתמרא כ) שלו
המכוסה בית הריעי שלו בעגבותא
ב
אמר ליה הא קמ"ל:
שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד:
שקורין קביל"א גדולה מאד: טריפה.
ט] קכ"ה מאי טעמא זיל:
ויקרא כא יט
ר' יהודה מכשיר וחכמים פוסלין השולט
כד] לו כסתות משא"כ לבהמה:
2. וְכַלָּתוֹ אֵשֶׁת פִּינְחָס הָרָה
י] ושנים באו ושאלו את רבי
עשו
קלושטנב"א ל): למעלה דברייתא היינו
דבריהם דברי נביאות מה
בשתי ידיו רבי פוסל וחכמים מכשירין:
ישמעאל כמה איברים יש
לָלַת וַתִּשְׁמַע אֶת הַשְּׁמֻעָה
למטה דמתני': ובנספרת על גב היד.
באדם אמר להם רמ"ח אמרו
נפשך כו'. מדפריך עליה
אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
גמ' ת"ר שבר רגל אין לי אלא שבר רגל
1
לו והלא בדקנו ומצינו רנ"ב
וּמֵת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ וַתִּכְרַע
שנספרת עם שאר האצבעות שעומדת
משמע דלאו לשבח קא"ל דברי נביאות
אמר: יא] ארכבותיו נוגעות
מנין לרבות הקישן והעיקל והקילבן ת"ל או
וַתֵּלֶד כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ
בשורתן בההיא קתני מתני' דחשיב
ופ"ק דב"ב (דף יב. ושם) משמע
כה]
שמואל א ד יט
זו לזו שעקומות כלפי:
צִרֶיהָ:
שבר רגל תנא בעל (הקיפין) והשופנר א"ר
3. כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי
יב] הרגל לפנים וחצי רגל
א)
אבר: אם היה בה עצם ואין [בה]
דקאמר לענין חשיבות דמייתי עלה
לאחור הס"ד: יג] דהואיל
וַיַּסְתֵּר עָמָל מֵעֵינָי:
חייא בר אבא א"ר יוחנן בעל הפיקין שיש לו
צפורן. רבותא נקט יד] אע"ג דאין
ההיא דאע"פ [שניטלה] נבואה מן
ק)
וחתכה הרי הוא: יד] נקט
איוב ג י
4. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל
כסתות הרבה שופנר שאין לו כסתות כל
דאע"ג: טו] לא הוה ביה
בה צפורן חשיב אבר אם נספרת ע"ג
הנביאים ובסוף כיצד מעברין (עירובין
בשר: טז] כדמפרש ואזיל:
וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים
היד: מטמא במגע ובמשא ובאהל.
עיקר: פיקה יוצא מגודלו ועקיבו יוצא
דף ס: ד"ה אין) פירשתי:
יז] מטמא באהל ואע"ג כו'
וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ:
וכגון שיש בה בשר קצת ולא כזית דאי
והכי נמי תנן בפ':
בראשית ל כב
ובשאר
לאחוריו: א"ר אלעזר שוקו יוצא באמצע
5. זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי
יח] והירכים והצלעות
הוה בה כזית בשר אפי' אינה נספרת
רגלו: פרסותיו רחבות כשל אווז: אמר רב פפא לא תימא דטריפה ולא
והשדרה: יט] אברים באדם
יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל
או אין בה עצם נמי הוה מטמא באהל
פשיטא: כ] עצמות כדמפרש
הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל
סדיקא אלא כיון דטריפה אע"ג דסדיקא: אצבעותיו מורכבות זו על גב זו
במס' אהלות הרי לשמנה
יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
דהא כזית מן המת מטמא באהל ואי
אצבעות מ"ח ולא: כא] ורגל
במדבר יט יד
או קלוטות: ת"ר שבר יד אין לי אלא שבר יד אצבעות מורכבות (למעלה)
ג] (ב)
לא הוה בשר כלל אפילו נספרת
טו]
6. עַל כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי
ששה אצבעות יתירין מהם
או קלוטות למעלה מן הפרק וחתכן והאמרת כשר אלא ולא חתכן מנין
כ"ד עצמות: כב] לר"ע
חַלְחָלָה צִירִים אֲחָזוּנִי
ב)
נמי דחשיב אבר לא מטמא באהל דאין
דאמר מפתח כו' וקשיא
כְּצִירֵי יוֹלֵדָה נַעֲוֵיתִי
ת"ל או שבר יד: היתה בו יתרת וחתכה אם יש בה עצם פסול ואם לאו
עצמות מטמאין באהל אלא רוב בנין
דתלמידי ר"י: כג] הוא דלא
מִשְּׁמֹעַ נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת:
חשיב: כד] בעגבותא קרא
ישעיהו כא ג
כשר: אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן והוא שנספרת ע"ג היד ת"ר
או רוב מנין או רובע הקב אבל השתא
ד] ג)
7. וְהִנֵּה כִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם
לו: כה] נביאות ובפ"ק
❖
דאיכא מקצת בשר מטמא אע"ג דליכא
יתירה שיש בה עצם ואין בה צפורן מטמא במגע ובמשא ומטמא באהל
דב"ב:
ג
נֹגֵעַ עַל שְׂפָתָי וָאֶפְתַּח פִּי
כזית הואיל ונספרת על גב היד דחשיב
וָאֲדַבְּרָה וָאֹמְרָה אֶל הָעֹמֵד
ועולה למנין קכ"ה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ובנספרת על גב היד
לְנֶגְדִּי אֲדֹנִי בַּמַּרְאָה נֶהֶפְכוּ
אבר דהכי אמרינן במס' נדה בפרק
אמר רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו המקום יהיה בעזרו יתרת שיש
צִירַי עָלַי וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ:
רבינו גרשום (המשך)
❖
ד)
יוצא דופן (דף מג:) האברים אין להם
דניאל י טז
בה עצם ואין בה צפורן מטמא במגע ובמשא ואין מטמא באהל אמר רבב"ח
למטה מן הפרק דאמרינן
שיעור אפילו פחות מכזית מן הנבילה
במתני'. או דמרבי כולהי הני
א"ר יוחנן ובשאינה נספרת על גב היד א"ר יוחנן עשו דבריהם כדברי
ה)
ה]
ופחות מכזית מן המת: ועולה למנין
מאו: [ובנספרת] על גב היד
הגהות הב"ח
נביאות מה נפשך אי אבר הוא באהל נמי תטמא ואי לאו אבר הוא במגע
שעומ' בשורת האצבעו':
קכ"ה. אם אין בה בשר עולה למנין
(א) במשנה ובעל הפיקה
ועולה למנין קכ"ה. אברים
ובמשא נמי לא ליטמי אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה
קכ"ה דזהו רוב מנין אברי המת דאברי
והעיקל איזהו עיקל וכו'
דהיינו רוב מנינו דרמ"ח
לאחוריו פרסתו רחבה כשל
אברים יש באדם: רבינו
המת רמ"ח ורוב מנינו של מת מטמא
דרב איקא משום עצם כשעורה נגעו בה רב פפא אמר גזירה שאינה
אווז וכו' קלוטות עד הפרק
הגדול. רבי: עשו דבריהם
באהל. ובנספרת דאי לא קיימא בשורת
וכו' היתה בו יתרת: (ב) גמ'
נספרת אטו נספרת אי הכי שאינה נספרת באהל נמי תטמא עבדו רבנן
כדברי נביאות. שאין אדם
מורכבות או קלוטות כצ"ל
יודע לפרש מה טעם מטמא
האצבעות לא חשיב אבר הואיל ואין
היכירא כי היכי דלא לישרפו עלייהו תרומה וקדשים תנן התם רוב בנינו
ו) ד
ותיבת למעלה נמחק:
במגע ובמשא ואינו מטמא
בה צפורן: רבינו הגדול. רב: ואינה
(ג) רש"י ד"ה אם יש וכו'
באהל: משום עצם כשעורה
ורוב מנינו של מת אע"פ שאין ו] בו רובע טמאין ת"ר האיזהו רוב בנינו שני
מחוסר אבר שנברא בו:
מטמאה באהל. ובאינה נספרת
נגעו בה. דעצם כשעורה
שוקיים וירך אחד הואיל ורוב גובהו בגדול איזהו רוב מנינו קכ"ה א"ל
(ד) ד"ה ו' ו' כ"ד מפרש
מטמא במגע ובמשא ואינו
❖
כדמפ' טז] דאיכא תרתי לגריעותא
בגמרא לגבי קרא אמאי:
מטמא באהל אף האי נמי:
רבינא לרבא תנא מניינא אתא לאשמועינן קמ"ל כדתניא חסר שאין
ז]
ח]
אין בה צפורן ואינה נספרת אבל יש
רב פפא אמר הואיל ואינה
נספרת בדין הוא דאפילו
בו אלא מאתים ויתר שיש בו מאתים ושמונים וא' כולן עולין למנין קכ"ה
בה צפורן יז] מטמאה ואע"ג דאינה
במגע ובמשא נמי לא תטמא
לעזי רש"י
זיל בתר רובא דאינשי א"ר יהודה אמר שמואל מעשה בתלמידיו של ר'
נספרת והכי תנן בפ' בא סימן (נדה
אלא גזירה שאינה נספרת
ט]
קיביל"א. קרסול.
דתטמא אטו נספרת: אי
דף מט.): כדברי נביאות. שאין
ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך בדקו ומצאו בה מאתים
קלושטנב"א [טינב"א].
הכי. ליגזור כשאינה נספרת
צריכין ליתן טעם לנבואתן לפי שבלא
דתטמא באהל אטו נספרת:
דק, רזה.
וחמשים ושנים י] אמר להם שמא באשה בדקתם שהוסיף לה הכתוב שני
קרדונ"ש [קרדיניל"ש].
עבדו. בה היכירא דלא
טעם שומעים להם כך הם לא נתנו
❖
צירים ושני דלתות תניא רבי אלעזר אומר כשם שצירים לבית כך צירים
תטמא באהל כי היכי דלא
צירים (של דלת וכדומה).
טעם לדבריהם: ואע"פ שאין בהם
לישרפו על טומאתו תרומה
לאשה שנאמר 2 ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה רבי יהושע אומר
וקדשים: אע"פ שאין בהן
רובע הקב טמאים. באהל וגבי אהלות
כשם שדלתות לבית כך דלתות לאשה שנאמר כי לא סגר דלתי
רובע. הקב של עצמות
מוסף רש"י
3
תנינן לה: הואיל ורוב גובהו בגדול.
טמאין באהל: ב' שוקין
בטני רבי עקיבא אומר כשם שמפתח לבית כך מפתח לאשה שנאמר
ובשאינה נספרת על גב
דזהו רוב הגובה באדם גדול שאינו
וירך אחד. הואיל ויש רוב
היד. אינה עומדת בשורת
בנינו בגובהו של אדם:
ויפתח את רחמה לרבי עקיבא קשיא דתלמידי רבי ישמעאל דלמא
ננס באברים דשני שוקיים וירך אחד
4
האצבעות (נדה מט:). כדברי
חסר. אדם חסר שאין בו
הוי רוב גובה הגוף בלא הראש דלגבי
איידי דזוטרא אתמוחי מתמח אמר רב וכולן אין מטמאין באהל שנאמר
נביאות. בלא טעם (ב"ב יב.)
אלא מאתים אברים כגון
ז)
כמתנבא מפי הגבורה שאינו
שחסר מכל יד ומכל רגל
בנין המת לא חשיב ראשו בברייתא
זאת התורה אדם כי ימות באהל דבר השוה לכל אדם אמר ליה אביי
5
נותן טעם לדבריו (ערובין ס:
ב' אצבעות ובכל אצבע
❖
דאהלות מ) דקתני איזהו בנינו השוקיים
עי"ש).
יש בו שש עצמות עד
ובאיש ליכא והכתיב 6 צירים אחזוני כצירי יולדה צירי בשר והכתיב
הזרוע דהיינו חסר מ"ח
והירכיים יח] הגוף והשדרה. נ"א הואיל
7 אדני במראה נהפכו צירי הכא נמי צירי בשר הכי נמי מסתברא דאי לא
אברים: ויתיר שיש בו
ורוב בנינו בגודל גרסינן והכי לישנא
מאתים ושמונים ואחד. שזה
רבינו גרשום
תימא הכי מאתים וארבעים ושמנה היכי משכחת לה לא באיש ולא באשה:
יש לו ל"ג אברים יותר
דתוספתאנ). בגודל בגובה: מניינא אתא
כל שהוא מקיף פרסותיו.
ואלו הן שיש לו ד' אצבעות
יתר
לאשמועינן. בתמיה. דכיון דרמ"ח
שפרסות רגליו רחבות
יתירות בידיו וברגליו שיש
אברים פשיטא דרובא הוי קכ"ה: חסר שאין בו אלא מאתים. שנברא חסר בכל יד ובכל רגל ב' אצבעות דהיינו ח' אצבעות ובכל אצבע יש
ועגולות שכשהוא מקרב
בהן כ"ד אברים ולכל השש
יט]
רגליו זו אצל זו אין יכולות
עצמות שבכל אצבע יש
ו' עצמות כ] כך מפרש במס' אהלות [פ"א מ"ח] הרי חסר מן האצבעות מ"ח ולא נשתיירו אלא מאתים. ויתר שיש בו רפ"א כגון אשה שנבראת יתירה ד'ס) אצבעות
ארכובותיו להקיש זו בזו:
כנגדו בזרוע עצם אחד היינו
בכל יד ורגל והרי ד' אצבעות יתירין הוי כ"ד עצמות יותר ובאשה יש ב' צירין ושני דלתות ומפתח כדאמרינן לקמן הרי כ"ט אברין יותר
כא]
פיקה יוצאת מגודליו.
כ"ח יתירות: ושני צירים
כעין אצבע יתירה: עקיבו
וב' דלתות ומפתח. והיינו
הוסיפן על רמ"ח ותמצא רע"ז וד' הנותרין לא ידענא היכי מתרמי דודאי אין בכל אצבע אלא ו' עצמות סך הכל לא שורש ולא ענףע) והכי מפרש
יוצא לאחוריו. שבולט
רפ"א אברים: כולן עולין
באהלות: כולן עולין למנין קכ"ה. כל אלו יתירין חשובין לאברים ועולין למנין קכ"ה ושמעינן מינה דאע"ג דקכ"ה לא הוי רובא דידיה דהא
הרבה לאחריו כדמפרש
למנין קכ"ה. אפילו הנך
בגמרא כגון שנראה (כגון)
יתירות עולין בחשבון קכ"ה
רפ"א היו לו אפ"ה הוי קכ"ה רובא וגבי חסר נמי אע"ג דהוי רובא דידיה פ)[ק"א] אפ"ה לא חשיב רובא אלא קכ"ה: צירין. קרדונ"ש: לר"ע.
שוקו יוצא באמצע רגלו:
דבין ליתיר ובין לחסר לא
כב] מפתח הוו להו רנ"ג וקשיא לתלמידי ר' ישמעאל דלא מצאו אלא רנ"ב: איידי דזוטרא. המפתח איתמוחי איתמח מחמת שליקה: וכולן. כל
והקילבן. לא איתפרש לן
אזלינן בתר רוב אברים
[יש מפרשים קילבן שזורק
דידהו אלא בתר רוב אברים
היתירין הללו שבאשה אין מטמאין באהל האבר בפני עצמו שיש עליו בשר קצת: צירי בשר. תירוצא הוא. כג] לא חשיב אבר בלא עצם:
רגלו לאחוריו כשהוא
דאינשי דעלמא דהוי קכ"ה:
שית לר' עקיבא קשיא דתלמידי
הולך]: הפיקין והשופנר.
כסתות הרבה כעין קרסוליו הרבה: לא תימא דטרפה. שדקה הרבה ולא סדיקה בין האצבעות אלא שעגולה כשל
דרבי ישמעאל דאינהו לא אשכחו אלא ד' אברים טפי באדם ורבי עקיבא דמוסיף מפתח איכא ה' אברים טפי:
אווז אלא כיון דטריפה אע"ג דסדיקה פסול: קלוטות עד הפרק. אם דבוקות הן האצבעות מפיסת יד ועד הפרק
דלמא איידי דזוטר. ההוא עצם דמפתח איתמוח איתמח בששלקוה: וכולן. הני חמשה יתירי אינן מטמאין באהל
האמצעי של אצבעות כשר
ואם דבוקה למטה מן הפרק וחתך הדבק כשר: למעלה מן הפרק
דאמר בגמרא היינו
כו': צירי בשר. וליכא
בהו עצמות:
הכי
נמי מסתברא.
דלית
בהו עצמות
בצירי
דאי לא תימא הכי כו':