מה:
מומין אלו פרק
שביעי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובשאר
המשכרים ודלא כר' יהודה. הא דתניא בסוף
שית דידיה ושית דכרעיה. בידו אחת
וברגלו
אחת היה
יתר
ולא
דברים
ל א מיי' פ"ח מהלכות ביאת
א) ואצבעות, ב) [שבת כט: וש"נ],
ג) [גי' הערוך והכיפח בערך גבח],
מקדש הלכה יא [יג]:
בשתיהן: כמותך יתמעטו ממזרי ונתיני מישראל. כל ממזרים שבישראל
פ"ק דזבחים (דף יד:) זר ואונן ושיכור ובעלי מום
לא ב מיי' שם הל' טו:
ד) [ברכות נח: ע"ש ברש"י],
יהיו כמותך ויהיו ניכרין שמטפה פסולה הן ולא ידבקו בהן: איטר
בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול יש לתמוה אמאי נקט שיכור הוה ליה
לב ג מיי' פ"א שם הלכה ב:
ה) [פי' ארוך ודק שגנאי לראות
ערוך ערך שמט ב], ו) [אוצבתא פי'
לג ד מיי' פ"ב מהל' איסורי
למימר שתויי יין ופרועי ראש ואומר החכם ר' חיים כהן נ"ע דמיירי
ברגל. שכשמהלך עוקר רגל
השמאל תחלה מה שאין דרך בני אדם
כו]
מזבח הל' י [ופ"ו מהל'
ולד קצר כאצבע ערוך ע' אצבע],
בשאר דברים המשכרים וכר' יהודה
כך. איטר ביד פסול דכתי'מ) וטבל אצבעו
ז) [יומא עו. נזיר ד. וע"ש היטב
ביאת מקדש הל' ז ופ"ז הל' יב]:
לד ה מיי' פ"ג מהל' איסורי
דמחיל עבודה כדמוקמינן שיכור דהכא
סנהד' ע: שבועות כג. כריתות יג:],
כל מקום שנא' אצבע וכהן אינו אלא
יתר בידיו וברגליו א]:
אמר ר' יצחק ושניהם
ח) נ"א ל"ג ועיין בתוי"ט וצ"ק,
המזבח הלכה ד [ופ"ז מהל'
בשאר דברים המשכרים ק):
ימין (זבחים דף כד.) ואיטר דרגל נמי
מקרא אחד דרשו ותהי עוד מלחמה וכתי'
ט) [גיטין לה:], י) חולין עח:,
ביאת המקדש הל' יב]:
ב]
1
הניחא למ"ד צריך לפרט כו'.
לעמוד ולשרת כתי' כדרך שאר עמידה
לה ו מיי' פ"ב מהל' איסורי
כ) ג"זשם,ל) גיטיןלה:,מ) [ויקרא
נ)
ויהי איש מדון אצבע ידיו ואצבע רגליו
א)
א)
ד], נ) [דברים יח], ס) [מספחת
המזבח הלכה ט:
פלוגתא היא דר"נ ורב
דעיקרו בימין: כא] דמר סבר כחישותא
לו ז ח מיי' פ"ו מהל' ביאת
רש"ש], ע) [עי' רש"י ברכות לא:
שש ושש ג] מר סבר בגנותיה משתעי ומר
מתני'
פפא בפ' השולח (גיטין דף לה:) ונראה
אתחלא. ליה בימין:
הכושי
מקדש הל' ט:
ד"ה צחור ורש"י שם נח: ד"ה
סבר בשבחיה משתעי אמר רבה מה לי
לז ט מיי' פי"ב מהל' שחיטה
גיחור וצ"ע], פ) עיין צ"ק, צ) [לעיל
דהלכתא כר"פ דצריך לפרט דבתראה
והגיחור והלבקן והקיפח. מפרש בגמ':
מג:], ק) [ועי' היטב תוס' זבחים
הלכה יא טוש"ע י"ד סימן
דכתיב שש ושש עשרים וארבע מספר צריכי
הוא ואפילו לפי הספרים דגרסי התם
ובעלי נגעים טהורים. כגון ספחתס). דאי
יד: ד"ה שיכור], ר) צ"ל משמע
טז סעיף ב:
❖
לח י מיי' פ"ו מהלכות ביאת
דבכל ענין צ"ק, ש) עיין צ"ק,
דאי כתב רחמנא שש ושש הוה אמינא שית
רב ששת במקום רב פפא אין הלכה
נגעים טמאים לא איצטריך למימר
מקדש הל' ט:
דאפילו אכניסה דעזרה הוי חייב כרת:
דידיה ושית דכרעיה כתב עשרים וארבע
כרב נחמן דלאו לענין דינא איתשיל
לט כ מיי' פ"ו מהל' שבועות
הלכה ה ופ"ד מהלכות
להדין אלמנה הבאה לגבות כתובתה
התלתולין. כמין חתיכות בשר יוצאות
כז]
תורה אור השלם
ואי כתב עשרים וארבע הוה אמינא (א) הוא
נדרים הל' ה טור ש"ע י"ד סימן
ותולות להם: גמ' ע) סומקא. רו"ש
אלא לענין איסורא איתשיל כדמשמע
חמש ד] מהאי גיסא ושבע מהאי גיסא כתב
1. וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת וַיְהִי
רכח סעיף יד:
מ ל מיי' פ"ו מהלכות שבועות
התם דקאמר ואי אמרת דצריך לפרט
בלע"ז: לוקייני. טלאים לבנים היו:
אִישׁ מָדוֹן וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו
שש ושש מספר בנספרת ע"ג היד תניא א"ר
הלכה ח ופ"ד מהלכות נדרים
וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ
לסומקא רגילי אינשי למיקרייה גוהיא:
זימנין דגזאן ליה לדיבוריה ורב
❖
כח]
הלכה ה טוש"ע שם סעי' כג:
יהודה מעשה באדם אחד שבא לפני רבי
עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר וְגַם הוּא
הונא נמי שהוא גדול בחכמה ובמנין
באריכא שמיטה סניא. דארוך הוא ודק
יֻלַּד לְהָרָפָה: שמואל ב כא כ
טרפון יתר בידיו וברגליו שש ושש עשרים
2. וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי
פ)שאינו עבה לפי אורכו ולפי שדק הוא
קסבר נמי התם צריך לפרט:
שיטה מקובצת
מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים
הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים
וארבע אמר לו כמותך ירבה בישראל אמר
אינו יכול לסבול קומתו ונכפף ונראה
גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים
לו ר' יוסי משם ראיה כך אמר לו כמותך
א] וברגליו כו': ב] מלחמה בגת
כמו שחליותיו שמוטות: בוהק. כב] שלבן
אין לו הפרה. פי' בקונט'
וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו
ב)
❖
תי' וכתיב נמחק: ג] ושש עשרים
עמוס ב ט
מִתָּחַת:
פלוגתא במס' גיטין בהשולח גט לאשתו
ביותר: טפוח. שחור כקדירה וחבירו
יתמעטו ממזירי ונתיני מישראל: השולט
וארבע מ"ס בגנותיה משתעי
(דף מו.) גבי המוציא את אשתו משום
בשילהי מס' שבת (דף קנז.) ופקקו את
קרא ומ"ס בשבחיה משתעי קרא
בשתי ידיו: ת"ר איטר בין ביד בין ברגל
א
אמר רבה למה לי דכתב שש:
הגהות הב"ח
נדר דקאמר ר' יהודה כל נדר שידעו
המאור בטפיח: שיכור. בתמיה: אחולי
פסול השולט בשתי ידיו רבי פוסל וחכמים
ד] חמש בהא ושבע בהא:
(א) גמ' ה"א חמש כצ"ל ותיבת
בו רבים לא יחזיר דאיכא פריצותא
אחיל עבודה. דכתיב (ויקרא י) יין ושכר
ה] אתחלא ליה בימין ומ"ס
מכשירין מר סבר כחישותא אתחלא בימין
הוא נמחק: (ב) שם במשנה מן
ה]
בריותא יתירתא אתחלא ליה:
שנדרה נדר שאין לו היתר ושלא ידעו
אל תשת וכתיב בתריה להבדיל בין
המובחר (רבי אלעזר) תא"מ ונ"ב
ו] והקפח ס"א והכיפח: ז] שוטה
ומר סבר בריותא אתחלא בשמאל: מתני'
בו רבים יחזיר דלא חייש לקלקולא
הקודש ובין החול וגו': בהדי מומין.
ס"א ר"א בן יעקב: (ג) גמ' מאן
בבהמה: ח] התלתולין פסולין:
בעי לובקיאני: (ד) שם במשנה
הכושי הגיחור והלבקן ו] והקפח והננס
ט] סומקא גיחיא (לבקן) איני:
ב
ג)
וא"ת מנלן דפליגי רבנן עליה דרבי
גמורין בעי למיחשביה וקתני ליה גבי
הנושא כצ"ל ואות ו' נמחק:
י] קפח ס"א והכיפח מאי כיפח
$ והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים
יהודה בהכי דקסברי יש לו הפרה
מומין כג] הבאין מחמת שאין שוין
(ה) שם אלו כשרין באדם וכו'
אילימא נכפה הא תנא ליה חדא
מאי אותו כצ"ל ואות ב' נמחק:
זימנא נכפה אפילו אחת לימים
בזרעו של אהרן דאמרינן בריש פירקיןצ)
טהורים פסולין באדם וכשרים בבהמה רשב"ג
דלמא בקלקולא לחוד פליגי ובההיא
(ו) רש"י ד"ה דתניא וכו' וכיון
אלא דתני רב זביד וכו': יא] איני
❖
שמעתין דהתם נמי פשיטא ליה להש"ס
דלא מחלי עבודה: ודלא כר' יהודה.
אומר שוטה מן הבהמה אינה מן המובחר
דכתיבי:
והאמר ר' אבהו: יב] מהן טפיח
ז]
אות ו' נמחק: יג] שכור אחולי
דקסברי רבנן יש לו הפרה דקאמרי
דמשוי לשאר דברים המשכרים דין יין
(ב) רבי אלעזר אומר אף בעלי ח] הדלדולין
מיחל עבודה דכתיב יין ושכר אל
כט] רבנן אטו התם מי חיילא שבועה
דמחלי עבודה דקאמר במס' כריתות
פסולין באדם וכשרין בבהמה: גמ' כושי
תשת אתה ובניך אתך וכתיב
גליון הש"ס
(דף יג:) על היין במיתה ועל שאר
עלייהו כלל וכי תימא מדלא מפלגי
להבדיל בין הקדש ובין החול:
אוכמא גיחור חיוורא לבקן סומקא איני
מתני' והחרש. עיין לעיל דף לז
יד] מומי בעי למיחשב תיבות
ט]
❖
משכרין באזהרה ונפקא לן משכר אל
רבנן בין ידעו בו רבים ללא ידעו
ע"א תוס' ד"ה מה:
דמחלי עבודה נמחק: טו] חלב
והא ההוא דאמר להו מאן בעי (ג) לוקיאני
תשת וכתיב בתריה ולהבדיל בין הקדש
בכל ענין לא יחזיר דחיישינן
ר) ל]
ודבש ונכנס: טז] בנו וטריפה
ואישתכח חיוורא אלא כושי אוכמא גיחור
ויוצא: יז] שידירנה. ס"א שידיר:
לקלקולא אלמא יש לו הפרה הא לא
ובין החול אלמא לרבי יהודה שאר
יח] באדם וכו' מאי אותו ואת
לעזי רש"י
סומקא כדאמרי אינשי סומקא גיחיא לבקן
מפלגי נמי בדעת הרבים ואע"ג
משכרין מחלי עבודה: דתניא אכל
לא]
בנו: יט] אהרן ובנו דכותיה גבי
רו"ש. אודם.
בהמה תיש: כ] אהרן ובנו אות י'
דאיכא לפלוגי דמה נפשך אין לו הפרה
דבילה קעילית. הגדילה באותו מקום
חיוורא כההוא דאמר להו מאן בעי לוקיאני
❖
(ג)
מי"ד [מי"ץ]. מי-דבש.
נמחק: כא] מה"ד רבי סבר:
לכ"ע ויש לפרש לב] דעל דעת רבים
ומשכרת כיין: דבש. מי"ד בלע"ז מים
ואישתכח חיוורי: ד) קפח י] : תני רב זביד
כב] בוהק לינטל"ש (שמתוך)
שלבן: כג] תיבות הבאין מחמת
ודבש שלוקין ביחד חייב מלקות כד] כר'
לא איירי כלל לא אינהו ולא ר' יהודה
גבוה איני והתני ר' אבהו מנין שהקב"ה
יא]
נמחק: כד] מלקות ות"כ א) ר'
מוסף רש"י
אין לחוש אם לא פירשו אע"פ שיש
יהודה מוקמינן לה בפרק אמרו לו
יהודה היא הס"ד (והשאר נמחק)
משתבח בבעלי קומה שנאמר 2 ואנכי
שית דידיה ושית דכרעיה.
לחלק אבל בהודר ברבים שחילק
בכריתות (שם) דקאמר התם על שאר
לג]
ומה"ד מתני' אותו ואת בנו:
השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה
שלא תאמר אצבעות שתי ידיו אינן
כה] בס"א שמע חכם דמשום
ר' יהודה אם איתא דאין לו הפרה
משכרין באזהרה דאל תשת (ו) דכיון
אלא שש ואצבעות רגליו אינן אלא
דאסורה לו: כו] יין כדאמרינן
ארזים גבהו אמר רב פפא באריכא שמיטה
ה)
לרבנן נמי הוה לפרושי לחלק ולומר
דכתיבי שאר משכרין מחלי עבודה דהא
לד]
שש, לכך נאמר עשרים וארבע, ואי
בכל דוכתא שתויי יין ופרועי:
כתב עשרים וארבע ולא אמר שש
כז] להדי אלמנה: כח] זימנין
סניא אמר ר"ל גבוה לא ישא גבוהית שמא
כתיב בין הקודש ובין החול ומתני' דלא
ש) איפכא מדרבי יהודה ועוד כי בעל
ושש הייתי אומר שבעה באחת
דגייז ליה: כט] דקאמרי לרבנן
דעת רבים איכא למימר שיש לו הפרה
יצא מהן תורן ננס לא ישא ננסת שמא יצא
חשיב להו גבי הנך דמחלי עבודה דלא
וחמשה באחת, ומהו מספר, שכולן
אטו: ל] ידעו דבכל ענין: לא] נמי
כר' יהודה: מתני' אותו ואת בנו.
היו נספרות בסדר האצבעות בגב
בעל דעת רבים ואע"ג: לב] דבעל
מדעתם של אותם רבים שנדר על
מהם ו) אצבעי לבן לא ישא לבנה שמא יצא
. משם
היד (שמואל ב כב כ)
דעת רבים דלא איירי:
פסול לקרבן דמחוסר זמן הוא: והנושא
דעתם או לדבר מצוה שיש לו הפרה
ראיה. בתמיה (סוכה כח.). קפח.
לג] בהודרה ברבים: לד] נמי הוה
מהם בוהק שחור לא ישא שחורה שמא יצא
בטן גדול מתוך עביו נראית קומתו
להו לרבנן נמי לפרושי:
ולהכי לא פסיק ליה למיתני בעל דעת
נשים בעבירה. גרושה וחלוצה:
מהן טפוח: החרש השוטה והשכור:
מקופחת, לשון אחר קפח ארוך
יב]
לה] שהתקין ר"ג תי' רשב"ג
גמ' עדא אמרה. זאת אומרת:
רבים שיחזיר למאן דחייש לקלקולא
הרבה ופרצופו שמוט ובולט
נמחק:
שכור יג] מחיל עבודה בהדי מומי יד] דמחילי
דמכוער הוי (ברכות נח:)
.
דפעמים שיש לו היתר ואיכא קלקולא
בזכרים. האב והבן או בת: נודר
קעילית. שם מקום (יומא עו:).
א) אולי צ"ל והך ברייתא ר' יהודה
עבודה בעי למיחשב בשאר דברים המשכרים
אבל ברבים אין לו הפרה לא שנא
ועובד. אע"פ שעדיין לא גירש מותר
חייב. משום יין ושכר אל תשת,
היא הס"ד ובאמת בתוספתא
ודלא כר' יהודה דתניא אכל דבילה קעילית
לדבר מצוה ולא שנא לדבר הרשות
לעבוד משנדר שלא תהנה ממנו והוא
ג
ז)
ובכהן עסקינן (סנהדרין עא.).
דכריתות פ"א ר"י בעצמו הוא
והנושא נשים בעבירה. כהן
דמסיים הכי וכ"ה להדיא בנזיר דף
ושתה חלב טו] או דבש נכנס למקדש חייב:
בשום ענין אין לו הפרה תדע דמעשה
❖
ממנה: צריך לפרט. הבא להתיר נדרו
הנושא נשים פסולות לכהונה,
ד' ע"ש ר"י אומר וכו'.
מתני' אלו כשרין באדם ופסולין בבהמה
דגבעונים לדבר מצוה היה:
צריך שיפרט על מה נדר וכי שמע
פסול. לעבודה, עד שידירנה
דמדרינן
הנאה. שידור הנאה ממנה לגרשה
כה] דמשום דפסולה לו נדר לא שרי
ליה על דעת רבים.
אותו ואת בנו דטריפה הויוצא דופן
טז]
(גיטין לה:). אותו ואת בנו נוהג
רבינו גרשום
וא"ת בריש השולח (שם
נדריה: נדר שהודר ברבים. פלוגתא
בנקבות. האם ובנה,
ואינו נוהג
וח) (ושנעבדה בהן עבירה ושהמית את האדם)
בזכרים. דאין חוששין לזרע האב,
הוה אמינא שית דידיה. חדא
דף לה:) גבי אלמנה שהתקין לה] רבן
היא במס' גיטין (דף מו.) גבי המוציא
(ד) והנושא נשים בעבירה פסול עד
ואם שחט זכר מותר לשחוט בנו
ושית דכרעיה חדא: משם ראיה
ט) ז
שמעון בן גמליאל שתהא נודרת
את אשתו משום נדר בהשולח גט:
ובתו (חולין עח:). נודר ועובד.
דלא אמר ליה כמותך ירבו
שידירנה הנאה והמטמא למתים פסול עד
ח
יז]
והני
נודר הנאה ועובד עבודה ואע"פ
משום שבחא. אלא כך אמר ליה
ליתומים כל מה שירצו כו' וקאמר
שעדיין לא גרשה, יורד ומגרש.
כמותך ירבו אצבעות יתירות
גמ'
שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים: (ה) ואלו כשירין באדם יח] מאי
רב הונא לא שנו אלא שלא ניסת אבל
יורד מן העבודה לאחר שסיים
בממזירי ונתיני שבישראל כדי
באותו ואת בנו אילימא אהרן ובניו דכותיה תייש ובנו מי נהיג והתניא
ומגרשה (גיטין לה:). צריך לפרט
ניסת אין מדירין אותה דמיפר לה
שיהו ניכרין ויתמעטו שיפרשו
י)
יט]
את הנדר.הנשאל לחכם על נדרו
ישראל מהן מלהתחתן בם:
אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים אלא תיישה ובנה דכוותה
בעלה אפילו נדרה ברבים ואמאי
ט
צריך לפרט היאך נדר הנדר הזה
מר סבר. ר' דפוסל כחישותא
❖
אכתי נדיר אותה על דעת רבים שאין
(שם).
אתחלא ליה בימין שהרי אין
הכא כהנת ובנה כהנת בת עבודה היא לעולם כ] אהרן ובניו דכוותה
כוחה יתר משמאל והוי מום:
לו
הכא תייש ובנו אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר אבין עדא אמרה חנניה
סומקא גיחיא. אדום ביותר:
באריכא שמוטא סניא. ארוך ודק
רבינו גרשום (המשך)
היא דתניא אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים חנניה אומר נוהג בזכרים ובנקבות: והנושא נשים
כ)
ופרצופו בולט הרבה לחוץ וסנוי
כו': תנא ינודר ועובד יורד ומגרש וליחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה קסבר צריך לפרט את הנדר
הוא לראות הוי מום: בוהק.
גדול וחלוצה לכהן הדיוט פסול
עד שידור מהן הנאה שיגרשן:
לבן הוא יותר מדאי דהוי נגע:
הניחא למ"ד צריך לפרט את הנדר אלא למ"ד אין צריך לפרט את הנדר מאי איכא למימר דמדרינן ליה
ל) כ
נודר הנאה ועובד עבודתו על
טפיח כלי חרש שחור. בהדי
גבי המזבח ולכשירד מעבודתו
מומי בעי למיחשביה משום
ברבים הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה
אלא למ"ד ליש לו הפרה מאי איכא למימר דמדרינן
דכולהו דמתני' לאו מומין נינהו
מגרש דלא צריך לגרש קודם
ליה
אלא משום דאין שוה בזרע של
שיעבוד: וניחוש. דלא לישרייה
לעבוד קודם שיגרש דלמא בתר
אהרן הוא דאסור. שיכור מחיל
עבודה מפורש במסכת זבחים: בשאר המשכרין דלר' יהודה במיתה א) ולרבנן באזהרה ופלוגתייהו בסיפרא. דלדולין תלתול: דעבד עבודה אזיל לגבי חכם ושייל על נדריה ושרי ליה חכם ואישתכח דלא מגרש: קסבר. האי דאמר נודר ועובד קסבר
אותו ואת בנו. כהנים כשרים לעבודה ביחד וכן כהן טרפה ויוצא דופן כשר לעבודה: הנושא נשים בעבירה. כגון אלמנה לכהן
דצריך לפרוט מה נדר וכיון דמפרש
לחכם שנדר לגרש אשתו הפסולה לו
לא קא
שרי
ליה
חכם ההוא נדר: דמדרינן.
א) וכ"ה ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל דשיכור בשאר משכרין שעבד היה לוקה ואמנם בכריתות דף יג משמע דלרבנן ור"א שם אפילו אזהרה ליכא ועיין בכ"מ בפ"א מהלכות ביאת מקדש וצ"ע.