מומין
אלו
פרק
שביעי בכורות
מו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והני מילי. דאין לו
הפרה לנדר שהודר על דעת רבים:
דאדריה רב
לו הפרה כדאמר אמימר הכא ויש לפרש דלענין נדרי אשתו אין לחלק
א) גיטין לו. מכות טז. ערכין
מא א מיי' פ"ו מהלכות
כג., ב) [נדרים ב:], ג) חולין
ביאת מקדש הל' ט:
אחא. שלא ילמד עוד תינוקות: פשע בינוקי. מלקה אותן ומתים:
בין ברבים בין על דעת רבים כיון דברבים יש לו הפרה לרב הונא
סח., ד) [לקמן מז.],
מב ב ג מיי' פ"ו מהל'
ה"ה על דעת רבים בנדרי אשתו וכי פריך התם ארב הונא וליחוש דילמא
בקבלה. בלא נדר: גבי נשים יצרו תוקפו להכי מדרינן ליה:
ה) [דברים כא], ו) אע"ג דהוי,
שבועות הלכה ח
הדרן עלך מומין אלו
ז) צ"ק, ח) צ"ל ראשון ראשו
טוש"ע יו"ד סימן רכח סעיף
אזלא לגבי חכם ושרי לה ומשני קסבר צריך לפרט את הנדר הוה מצי
צ"ק, ט) צ"ל כולו צ"ק, י) צ"ל
כא:
יש בכור לנחלה. ליטול פי שנים (ה):
לשנויי דמדיר ליה על דעת רבים אלא
והוי צ"ק, כ) [לעיל דף ד.],
א ד מיי' פ"ב מהלכות נחלות
ל) ע"ד רבים אין לו הפרה
הל' י טוש"ע ח"מ סי'
לכהן. לתת לכהן פדיונו ה'
דלא צריך ועוד י"ל דרב הונא לית
ליה אדעת רבים אמר אמימר הלכתא
א
(א) א]
ולמאיצ"ק, מ) כו' ואע"גצ"ק,
רעז סעיף ו:
סלעים: הבא אחר נפלים שיצא
ליה דאמימר דהא דקאמר אמימר
אפי' למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה
נ) גי' צ"ק איתמר, ס) גי' צ"ק
ב ה מיי' פי"א מהלכות
א)
ראשו. של נפל חי כגון שהיו תאומים
אפילו למ"ד נדר שהודר ברבים כו'
ומדאדריה נמי כו' וע"ש,
בכורים הל' יד טוש"ע
על דעת הרבים אין לו הפרה וה"מ לדבר
ב] ב
ע) צ"ק, פ) [ועי' רש"י בנדה
י"ד סי' שה סעיף כב:
אחד (ו) נפל ואחד כלו לו חדשיו והוציא
לאו אפלוגתא דאמוראי קאי דרב הונא
ג ו מיי' פ"ב מהל' נחלות
כו. ד"ה גבי וכו' שפירש ג"כ
הרשות אבל לדבר מצוה גיש לו הפרה כי
נפל ראשו חי והחזירו ובא חבירו וקדמו
ורב נחמן בריש השולח (שם) אלא
יד]
הכי להדיא], צ) אביו דהא
הל' ט טוש"ע [שם סעי'
❖
ההוא דמקרי דרדקי אדריה רב אחא דקא
בעודו צ"ק:, ק) צ"ק,
ג]
יז כא] וח"מ סי' רעז סעי'
אפלוגתא דר' יהודה ורבנן בסוף השולח
ויצא זה האחרון בכור לנחלה דראשון
(שם דף מו.): אמר אמימר הלכתא
פשע בינוקי ואהדריה רבינא דלא אשכח
לא הפסידו ואע"ג דראשו שהוציא
ז מיי' שםח ט[ו:פי"א מהל'
דהוה דייק כוותיה: והמטמא למתים כו':
בכורים הל' יג] טוש"ע ח"מ
(ז) חשוב לידה מעליא מ"ט דגבי נחלה
אפי' למ"ד כו'. בפ' השולח (בגיטין לו.)
הגהות הב"ח
שם [ויו"ד סי' שה סעי' כ]:
מאי שנא הכא דסגי ליה בקבלה ומאי שנא
כתיב ראשית אונו ה) מי שלב אביו דוה
גרס הלכתא אפי' למ"ד כו' ובמכות
(א) גמ' דאמר אמימר:
ח [מיי' פי"א מהל' בכורים
❖
(ב) במשנה הבא אחר נפלים
הל' כז] טוש"ע ח"מ שם:
עליו אם מת יצא נפל שהוציא ראשו
(דף טז.) גרסי' ברוב ספרים הלכתא
התם דמדרינן ליה התם יצרו תקפו:
שיצא ראשו חי כצ"ל ותיבת
ראשון ח] והוי ו) כילוד דלאו בר קיימא
נדר שהודר ברבים יש לו הפרה
אע"פ ותיבת את נמחק:
הדרן עלך מומין אלו
ולמאי דגרסי' נמי אפי' למ"ד נדר
(ג) שם והמפלת כמין:
טו]ל)
הוא ואין לבו דוה עליו אבל לענין כהן
תורה אור השלם
(ד) שם ילדה היא וכהנת
פטור האי ולד אחרון דבפטר רחם
שהודר ברבים שלא בא עכשיו לפסוק
כצ"ל ואות ו' נמחק: (ה) רש"י
1. קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר
ב) יש
בכור לנחלה ואינו בכור לכהן בכור
בהודר ברבים מ"מ יש לדקדקמדהוצרך
תליא מילתא והרי ראשון פטר את
ד"ה יש בכור כו' פי שנים
כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
לכהן ואינו בכור לנחלה בכור לנחלה
ואינו בכור לכהן כצ"ל
בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:
הרחם: ובן ט' שיצא ראשו מת. והחזירו
לפסוק אין לו הפרה בעל דעת רבים
❖
והד"א: (ו) ד"ה הבא אחר
שמות יג ב
ולכהן ויש שאינו בכור לא לנחלה ולא לכהן
ויצא אחיו הוי בכור לנחלה דהא ראשון
לכ"ע מכלל שסבר דברבים יש לו
וכו' תאומים אחד מהם נפל
שלא כלו לו חדשיו ואחד
איזהו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן הבא
לא חשיב שאין (ח) הלב ז) [אביו] דוה
הפרה דאי אין לו הפרה כל שכן בעל
ג)
ד
ה
כלו וכו' והחזירו וקדמו אחיו
מוסף רש"י
עליו ולענין כהן פטר רחם הוא אבל
דעת רבים ושלא בלשון פסק היה לו
אחר נפלים אע"פ שיצא את ראשו חי
ויצא כצ"ל ותיבות ובא חבירו
(ב) ד]
נמחק: (ז) בא"ד ואע"ג
אדעת רבים. על דעת רבים
לומר אפי' למ"ד ואע"ג דאסקינן
טז]מ)
יצא ראשון בן ט' חי ואח"כ החזירו
ח)
ובן תשעה שיצא ראשו מת המפלת כמין
(ג)
דראשו שהוציא ראשון
ועל דעת בית דין (מכות טז.)
ומת בכור לנחלה נמי לא הוי זה הבא
בפ' השולח (גיטין דף לה:) אליבא דרב
חשיבא לידה מעליא
כך יאמרו לו הרי אנו מדירין
בהמה חיה ועוף דברי רבי מאיר וחכ"א עד
אחריו: וכן המפלת בהמה כו'. למיפטר
וטעמא וכו' ראשון דלאו בר
נחמן דמדרינן ליה ברבים דמשמע
אותך על דעתנו (גיטין לו.)
שיהא בו מצורת אדם המפלת סנדל או שליא
קיימא כצ"ל ותיבות והוי כילוד
או: שאומרים לו נדור (ערכין
מנחלה לא חשיבי דאין (ט) הלב דוה
דס"ל הכי דקי"ל כוותיה בדיני ולענין
נמחק: (ח) ד"ה ובן ט' וכו'
כג.).
או שפיר מרוקם והיוצא מחותך הבא אחריהם
עליהם אבל פטר רחם מיהא הוו:
דינא נ)איתשיל יז] הא פריך בתר הכי
שאין לבו דוה עליו ולענין כהן
הדרן עלך מומין אלו
בכור לנחלה ואין בכור לכהן מי שלא היו לו
לאו פטר רחם הוא אבל יצא
איזהו בכור לנחלה כו'
ו
עד שיהא בו מצורת האדם. לא חשיב
הניחא למ"ד כו' ולאו אמתניתין דפרקין
ראש בן ט' חי: (ט) ד"ה וכן
הבא אחר נפלים. בכור
בנים ונשא אשה שכבר ילדה עודה שפחה
דמייתי התם לחודיה קאי אלא קאי נמי
פטר רחם והבא (י) אחריו בכור אף
ה]
המפלת וכו' דאין לבו דוה:
לנחלה בעינן ולד שיהא ראוי
(י) ד"ה עד שיהא וכו' אחרון
לחיות ואי לא ראוי לחיות לא
ונשתחררה עודה עובדת כוכבים ונתגיירה
לכהן: סנדל. שאין לו צורת ט] פנים:
אדרב נחמן ס)מדאדריה נמי רב אחא
הוי בכור: (כ) ד"ה שכבר
מפקע את הבא אחריו מליטול
או שליא. שהרי אין שליא בלא ולד
לההוא מקרי דרדקי על דעת רבים
משבאת לישראל ילדה בכור לנחלה ואין
ילדה וכו' ולענין כהן תלה
פי שנים, דכתיב (דברים כא)
רחמנא בפטר רחם:
ראשית אונו, מי שלבו דוה
אלא שנימוח ומיהו פטר רחם הוי:
משמע דקסבר דברבים יש לו הפרה
בכור לכהן רבי יוסי הגלילי אומר בכור
ד)
(ל) ד"ה נתגיירה וכו' ולא
עליו, יצא ולד שאינו של קיימא
שפיר. עור ממש של ולד: מרוקם.
דלא מיסתבר לומר דלכך יח] הוצרך
לנחלה דכיון דהורתו שלא
שאין לב אביו דוה על מותו,
לנחלה ולכהן שנאמר 1פטר רחם בישראל עד
בקדושה לאו בר נחלה הוא
אבל מפדיון הבכור פוטר הוא
מפרש במסכת נדה בהמפלת (דף כה.)
על דעת רבים ולא אמר הדירו ברבים
שיפטרו רחם מישראל מי שהיו לו בנים
דזרע: (מ) ד"ה היא וכהנת
את הבא אחריו, שהרי זה פטר
ז
ו]
מהו ריקומו של שפיר: מחותך. אברים
לפי שלא היו רבים מזומנים לפניו ורב
בת כצ"ל ותיבת או נמחק:
את הרחם. נפל, שלא כלו לו
ונשא אשה שלא ילדה נתגיירה מעוברת
אברים ויצא כו' ט) הוי פטר רחם אבל
יוסף דאמר בערבי פסחים (פסחים קז.)
(נ) ד"ה או היא וכו' איזו בנה
חדשיו (חולין סח.). אע"פ
שיצא את ראשו חי.
הס"ד ואח"כ מ"ה וכן מי וכו'
נשתחררה מעוברת (ד) ז] וילדה היא וכהנת
ראש מחותך לא פטר אם קדם אחיו
(אמר) יט] [אדור] ברבים דלא אשתי
והחזירו ויצא אחיו שכלו חדשיו,
נמי לא הוי הס"ד ואח"כ מ"ה
❖
היא ולויה היא ואשה שכבר ילדה וכן מי שלא
ויצא קודם יציאת רוב אברי המחותך
שכרא משמע דקסבר דברבים אין לו
אין לידת הראשון מפקעתו
בכור לכהן:
ח
אבל
מלהיות בכור לנחלה, שאפילו
הני י) נמי בכור לכהן: שכבר ילדה כו'.
הפרה לא קי"ל הכי:
לדבר
שהתה לאחר בעלה שלשה חדשים ונשאת
נולד הנפל כולו אינו מפקיע
דלענין נחלה תליא מילתא באב דכתיב
מצוה יש לו הפרה. אומר ר"ת דמשום
וילדה ואינו ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן
את הבא אחריו, שאין לבו דוה
רבינו גרשום
עליו, וכל שכן אם יצא ראשו
(דברים כא) ראשית אונו ולענין כהן (כ)
דמסתמא ניחא להו לרבים ועוד אמר
שבעה לאחרון בכור לכהן ואינו בכור לנחלה:
מת, והאי דנקט ראשו, משום
ליה לפני רבים דמגרשה ולא
י] פטר רחם: עודה שפחה. אפילו
ר"ת דעל דעת ע)[רבים] היינו כ] כשמפרש
בכור לכהן נקט ליה, וביציאת
מצי מיפר חכם: דאדריה רב
גמ'
ראשו הוי ילוד ופוטר את אחיו
עודה שפחה בלידה ראשונה ונשתחררה
על דעת פלוני ופלוני ואפילו שלא
אחא. אדעתא דרבים: התם
מבכור לכהן (שם). ובן
בנושא נשים בעבירה אימר
עכשיו: עובדת כוכבים ונתגיירה. ומשבאת ליד ישראל ילדה יא] נמי
בפניהם אבל על דעת [רבים] סתם לאו כלום הוא ועל דעת יחיד
תשעה שיצא ראשו מת.
יצרו תוקפו דנשאה ואי לא
הוי בכור לנחלה שהרי לזה לא היו בנים ולכהן לא דאינו פטר רחם:
ואע"פ שפירש על דעתו יכול חכם להתיר :
כא]
כב]
הבא אחר בן תשעה, אפילו
מדיר ודאי לא מגרש:
יצא ראשו של ראשון מת, הויא
סליק פירקא
לנחלה ולכהן. דבנים יב] הנולדו לה בהיותה עובדת כוכבים לא
הדרן עלך מומין אלו
הבא אחר הנפלים בני ח':
לידת הראשון לידה ואין הבא
פטרי: נתגיירה מעוברת. ובעלה עמה וילדה הוי אותו ולד בכור לכהן
אחריו בכור לכהן, אבל הבא
ואע"פ שיצא ראשו
יש
אחר בן תשעה שיצא ראשו חי
חי. כיון דלאו בר קיימא הוי
בכור לנחלה כו' איזהו בכור לנחלה כו'. הכא נקיט אמאי דפתח
דפטר רחם הוא בישראל ולא לנחלה (ל) דהורתו שלא בקדושה ולאו
❖
בכור לנחלה נמי לא הוי (שם).
הבא אחריו בכור לנחלה
בר נחלה הוא יג] וזרע מצרי רחמנא אפקריה דכתיב (יחזקאל כג) וזרמת
ביה וזימנין דנקט אדסליק מיניה כדמפרש בריש נדרים (דף ב:):
הוי ולא בכור לכהן דלא הוי
המפלת
פטר רחם: וחכ"א. לעולם
סוסים זרמתם: היא וכהנת. (מ) או בת ישראל מבכרת שילדה עם
סנדל כו'. בפרק המפלת (נדה כו.) מפרש סנדל דתנן
הוי נמי לכהן עד שיהא
שיטה מקובצת
כהנת מבכרת ואין ידוע איזה ולד של ישראל: או היא ולויה. דלויה
גבי בכורות למאי הלכתא לבא אחריו וכו' וא"ת מה
בו כנפל צורת אדם: סנדל.
מפורש במסכת נדה: או
נמי פטור בנה מחמש סלעים כדאמרן בפ"ק : או היא ואשה שכבר
חידוש הוא הא בהדיא קתני לה הכא וי"ל דס"ד דבא אחריו דמתניתין
א] אמר ס"א דאמר: ב] על
כ)
ילדה עודה שפחה או ילדה
דעת הרבים אין לו הפרה.
ילדה. ואין ידוע איזו (נ) בנה בכור לכהן. ורבותא קא משמע לן
דהכא היינו אותו שיולד בעיבור אחר ולא אותו שעם הסנדל דרגילות
עודה עובדת כוכבים ואח"כ
הטעם שמעתי מפי מורי ר'
הוא שיולד קודם הסנדל ולהכי פריך למאי הלכתא דתיפוק לי שהרי בא
דבעלה של מבכרת חייב ה' סלעים לכהן דהבן זכר יש לו כל
נישאת לישראל שלא היו
יצחק בר ברוך משום דאין
לו בנים בכור לנחלה. דהוי
נדריהם וחרטתם שוה דאין
היכא דאיתיה ולא לנחלה דהא לא ידע בריה דמאן הוא: וכן מי
אחר הולד שעם הסנדל דאין סנדל שאין עמו ולד ומפרש דלאותו ולד
ראשית אונו: עד שיפטרו
הרבים מתחרטים בחרטה
שלא שהתה כו'. נמי בכור לכהן והוא יפדה עצמו ולא לנחלה
עצמו הנולד עם הסנדל אצטריך למתנייא דפעמים שהוא בא אחר
רחם מישראל. כלומר
אחת או בפתח אחת דאין
והיוצא
דלעולם הוי נמי בכור לכהן
דעת כל אחד ואחד יכול
דהא לא ידע מאן ירית. ובגמ' [מז:] פריך דאפילו פשוט נמי לא הוי:
הסנדל פ):
מחותך. פי' בקונטרס דרוב אברים
הבא אחריו עד שיפטרו
להיות שוה לדעת חבירו
גמ'
כג] מחותכים פוטרים את הרחם אבל ראש לא פטר במחותך והך
רחם מישראל של יהודית
אע"פ שדבר מצוה יש לו
מילתא פלוגתא דאמוראי היא בפרק המפלת (נדה דף כט.) דר' יוחנן סבר התם דאפי' מחותך הראש פוטר: נתגיירה מעוברת.
כלומר דהני דילדה בגיותה
הפרה אנן סהדי דכולם
לא חשיבי למיפטריה מכהן
מסכימים ומתחרטים בדבר
פי' בקונטרס ובעלה עמה וילדה הוי אותו ולד בכור לכהן דפטר רחם בישראל הוא ולא לנחלה דהורתו שלא בקדושה ולאו בר נחלה
לבא אחריו: או נתגיירה
שוה הילכך גבי חכם שאינו
והיא מעוברת או נשתחררה
מתיר אלא ע"י חרטה או ע"י
הוא דזרע מצרי רחמנא אפקריה דכתיב וזרמת סוסים זרמתם ובחנם פי' טעם זה דבלא"ה לאו בר נחלה הוא משום דגר שנתגייר כקטן
והיא מעוברת. האי ולד
פתח שהנדר טעות על דעת
שנולד דמי ואינו חשוב צ) אביו ואע"ג דבעודו מצרי חשוב אביו גבי נחלה ולא אמרי' רחמנא אפקריה לענין זה לזרעיה כד] דהא מצרי יורש אביו
הוי בכור לכהן כיון שנולד
רבים אין לו הפרה אבל בעל
דבר תורה ומיהו בפרק נושאין על האנוסה (יבמות דף צח.) אמרינן הא דאמור רבנן אין אב למצרי לאו משום דשטופי בזימה ולא ידיע דהא
ביהדות וחייב לפדות עצמו:
שגזירת הכתוב הוא שמפר
והך אשה שלא ילדה ואע"ג
בלא פתח ובלא חרטה אין
שני אחין תאומים דטיפה אחת ק)[היה] ונחלקה לשתים וקתני ואין חייבים משום אשת אח ש"מ אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה דמצרי דצריך
דילדה היא וכהנת ביחד
לחלק בין על דעת הרבים
לטעמא דאפקריה אע"ג דנתגיירו ולא סגי בטעמא דכקטן שנולד דמי ודבר תימה הוא וי"ל דאי לאו טעמא דאפקריה לזרעיה היה לנו לאסור
ונתערבו ולדיהן או היא
לנדרים אחרים ויכול להפר
ולויה או היא ואשה שכבר
עכל"ה: ג] ההיא מקרי
למנסב נשי דהדדי משום דאתי לאחלופי בישראל והתם משמע דאפי' איסורא ליכא ואין חייבין לאו דוקא וגם היה לנו להצריך חליצה והתם
ילדה ולא ידיע איזה הוא
דרדקי דאדרי' רב: ד] נפלים
ואיידי
קתני לא חולצין ולא מייבמין: (שייך לע"ב)
דבעי למיתני סיפא בן ט' כו'. מגופה הוה מצי כה] למימר דנקט ראשו משום
בכור שחייב לפדות ואפי'
שיצא ראשו חי ובן ט' כו'
הכי הוי בכור לכהן וכן מי
מת והמפלת כמין: ה] ילדה
דמשמע דוקא נפל הא בר קיימא הבא אחריו בכור לנחלה נמי לא הוי אלא סיפא דייק ליה בפשיטות טפי:
שלא שהתה כו':
ילדה עודה: ו] מישראל ס"א
דאדם בישראל: ז] ילדה היא אות
ו' נמחק: ח] תי' והוי כילוד
נמחק: ט] צורת אברים הס"ד: י] כהן תליא בפטר רחם הס"ד ומה"ד ילדה עודה: יא] ילדה הוי נמי בכור לנחלה שהרי לא היו לזה בנים: יב] דבנים הנולדים לה: יג] הוא דזרע מצרי: יד] נחמן דריש השולח אלא אפלוגתא דתנאי דר"י: טו] הפרה ועל דעת רבים אין לו
הפרה לגירסא זו משמע דהכי הלכתא דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה ואפי' לספרים דגרסי' תי' ולמאי נמחק: טז] למ"ד כו' ואע"ג: יז] איתשיל ולענין פרעון כתובה: יח] דלכך הוזקק להדירו ע"ד: יט] אדרוה ברבים כו' שכרא דמשמע דקסבר: כ] היינו דוקא כשמפרש
ע"ד פלוני ופלוני ופלוני: כא] יחיד או שנים אע"פ שנקבם בשם על: כב] להתיר בלא דעתו הס"ד: כג] אברים חתוכים פוטרים: כד] לזרעיה משמע דמצרי: כה] מצי למידק תי' למימר נמחק: