ו:
הלוקח
עובר חמורו
פרק
ראשון
בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הטמאים
לאסור צירן ורוטבן. אי מהטמאים דריש קשה דבהעור
דבר הבא ממעלי גרה. כגון
האי טמא שנולד מן
הטהורה: גמל טמא
א) [פסחים כב: וש"נ], ב) ב"ק
א [מיי' פ"א מהל' מאכלות
אסורות הל' ה טוש"ע י"ד סי'
מא: ע"ש קדושין נז. ע"ש פסחים
הוא. וסתם גמלים נולדים מן הגמלה וכתב הוא דמשמע שהוא טמא
והרוטב (חולין קכב:) מוקמינן ליה לעורו כבשרו ובת"כ
כב: ע"ש, ג) [חגיגה יב.], ד) חולין
עט סעי' ב]:
לא דריש ליה גבי שרצים אלא גבי בהמה טמאה דכתי' טמאים הם לכם
ואין אחר שהוא גמל טמא וכגון שנולד מן הפרה: גמל גמל. אחד
כ ב מיי' פט"ו שם הל' לד
קיב: קכ., ה) [נדה ט.], ו) [לקמן
י. וש"נ], ז) [לקמן טו. תמורה לא.],
טוש"ע י"ד סימן ע סעיף ג
בתורת כהנים ואחד במשנה תורה: לאסור חלבה. של גמלה: את הגמל.
ומיהו ע"כ מהטמאים דשרצים דריש כדמוכח פ' העור והרוטב (שם
ח) [גי' ר"ג ורמב"ן להכי],
וסי' פא סעיף א:
משמע את הטפל לגמל והיינו חלבו:
קכ. ושם) בשמעתין דהמחה חלב וגמעו
כא ג מיי' פ"ט שם הל' א
ט) [חולין סג:], י) לקמן טז:,
כ) [לעיל ה: וש"נ], ל) צ"ל בשר
טוש"ע י"ד סימן פז סעיף
פירש. מכל דרשות שדרש דכל אתין
דמייתי על הך דרשא דהטמאים
מ)
הכי קאמר דבר הבא ממעלי הגרה וממפריסי
בחלב נמי כו', מ) עלה הך צ"ק,
א:
באין לרבות וזה אין מה לרבות בו:
ופריך לכתוב רחמנא בשרצים וליתו
הפרסה לא תיכול ת"ל גמל טמא הוא הוא
כב ד מיי' פ"ג שם הל' ג טוש"ע
נ) דהטמאים רש"א, ס) ומשנישאני
1
הטמאים. אלה הטמאים לכם בכל
הנך וליגמרו מיניה משמע דמינה
צ"ק, ע) דמכאן צ"ק, פ) כמו
י"ד סימן פא סעיף ח:
טמא ואין טמא הנולד מן הטהור טמא אלא
❖
א
כג ה מיי' פ"א שם הל' ו:
והתעלמת צ"ק, צ) [ג. וע"ש בתוס'
דריש וצ"ל דמה"א יתירא דהטמא
השרץ ה"א יתירא: לאסור צירן. שומן
ד]
נ)
ד"ה ופעמים], ק) דמיחוי כממש
טהור רבי שמעון אומר גמל 2 גמל שני פעמים
דריש עורות שלהם כבשרם שלהן תדע
הדג: קיפה. ריסוקי בשר וקפלוטות
כו' קמ"ל דבכלל אכילה הוא,
❖
אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד
ר) [צ"ל שתיה],
תורה אור השלם
שבשולי קדירה: דאמר מר. במסכת
דגבי בהמה דכתב טמא ולא כתב
מן הפרה ורבנן האי גמל גמל מאי עבדי ליה
הטמא דריש בת"כ לאסור צירן
נדה (דף ט.) דם נדות נעכר מחמת
1. אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ
חד לאסור עצמו וחד לאסור חלבו ור' שמעון
ורוטבן ומיהו אכתי דריש מן הטמאים
הגהות הב"ח
הלידה ונעשה חלב הלכך חידוש הוא
מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי
הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה
לאסור חלבו מנא ליה נפקא ליה מאת הגמל
דמעיקרא הוה דם והאוכלו בכרת
פרק העור והרוטב (שם קכו:) לאסור
(א) רש"י ד"ה מי בעי ר"ש וכו'
גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס
כיון דלא קדוש בבכורה עד
והשתא מישתרי: אבריה מתפרקין.
ביצת השרץ ולשם פ"ה ה' יתירא
טָמֵא הוּא לָכֶם: ויקרא יא ד
ורבנן א) אתים לא דרשי כדתניא ב) שמעון
שיהא ראשו ורובו דומה
2. אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ
מחמת הלידה: ואין נפשה. אין דמה
נדרשת לאסור צירו ורוטבו ולעורו
העמסוני היה דורש כל את ואת שבתורה כיון
לאמו ה"נ לא מישתרי
ג)
מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי
❖
חוזר עליה עד עשרים וארבעה חדש
כבשרו ולביצת השרץ:
באכילה וכו':
הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה אֶת הַגָּמָל
שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש אמרו לו
3
לאסור צירן ורוטבן. משמע הכא
וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי
ולפיכך מניקה אינה רואה דם נדה
תלמידיו ר' כל אתין שדרשת מה תהא עליהם
מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא
דציר דאורייתא מדפריך מינה
ולאו משום דדם נעשה חלב. והשתא
גליון הש"ס
הִפְרִיסוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם:
אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה
מאי שנא חלב מציר ש"מ דרשה גמורה היא
דברים יד ז
כיון דלאו מחמת דם קאתי לאו חידוש
גמרא הא דחולין שרי. עיין
3. אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ
ובפרק העור והרוטב (שם קכ.) נמי אמר
כך אני מקבל שכר על הפרישה עד שבא רבי
הוא: ולר"ש נמי דשרי בהנאה.
לקמן דף כה ע"א תוספות ד"ה
תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ:
צריכי וקשה דבפרק אין מעמידין (ע"ז מ.)
❖
שער:
עקיבא ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות
דברים ו יג
לקמן בפירקין (דף י.) ר"ש אומר כו'
גבי דג טמא מפליג בין מטבל בצירו לגופו
4. אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל
משכחת לה דאיצטריך למיכתב בשר
תלמידי חכמים אמר ליה רב אחא בריה דרבא
ופרק גיד הנשה (חולין צט:) א"ר יהודה ציר
הַשָּׁרֶץ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם
בחלב ואע"ג דחלב גרידא אסור נמי
דגים רביעית בסאתים ופריך והא א"ר
יִטְמָא עַד הָעָרֶב: ויקרא יא לא
מוסף רש"י
ל)
לרב אשי אלא מעתה טעמא דרבנן מגמל גמל
5. רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח
יהודה מין במינו לא בטיל ס) שאני ציר
איצטריך למיכתב ביה ללקות על
היה דורש כל את ואת
ור' שמעון מאת הגמל הא לאו הכי הוה אמינא
וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ
דזיעה בעלמא הוא משמע שהוא מדרבנן
בישולו: תזבח. רק בכל אות נפשך
שבתורה. לריבויא (קדושין נו:)
אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ
חלב דבהמה טמאה שרי מאי שנא מהא
וי"ל ציר דגים דרבנן ציר שרצים דאורייתא
אתין וגמין ריבויין (ב"ק מא:). כיון
הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי
תזבח ואכלת בשר. בפסולי המוקדשין
שהגיע לאת ה' אלהיך תירא.
ואע"ג דבתורת כהנים נמי דרשי' שקץ הוא
דברים יב טו
וְכָאַיָּל:
דתניא ד) 4 הטמאים ב לאסור צירן ורוטבן וקיפה
לאחר פדיונן הכתוב מדבר: חריצי.
6. וְדֵי חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָ לְלֶחֶם
לא ידע מה לרבות (שם) אמר מה
לכם גבי דגים אסמכתא בעלמא הוא וא"ת
שלהן איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל
ארבה לירא עמו (פסחים כב:).
בֵּיתֶךָ וְחַיִּים לְנַעֲרוֹתֶיךָ:
ג] גבינים וקא"ל ישי לדוד שיוליכם
בפרק כל הבשר (חולין קיב:) גבי רב מרי
פירש. מכולן וחזר בו מכל ריבויין
משלי כז כז
דבהמה טהורה נמי חידוש הוא דאמר מר דם
במלחמה לשר האלף: יין וחלב. וכתיב
דאמלח בשר שחוטה בהדי טריפה ואסר
7. וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִיצֵי הֶחָלָב
שדרש, דמדהא לאו לרבויי אתא
כולהו נמי לאו לרבויי אתו (שם)
ליה רבא מהטמאים ופריך ליה מדג טהור
נעכר ונעשה חלב וכיון דחידוש הוא בבהמה
לעיל מיניה לכו שברו ואכלו: אלא
הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף וְאֶת
שירא לרבות שום דבר להשוותו
אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת
שמלחו עם דג טמא היכי פריך מדג לבשר
מעתה. בין לרבנן בין לר' שמעון
טמאה נמי לישתרי קמ"ל הניחא למאן דאמר
למורא המקום (קדושין נז.).
עֲרֻבָּתָם תִּקָּח: שמואל א יז יח
ה] וי"ל דקים ליה דאסור ציר מדרבנן
לרבות תלמידי חכמים. שיהא
8. וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם
דדרשי לעיל גמל גמל שפן שפן מאי
דם נעכר ונעשה חלב אלא למאן דאמר
נמי תנן ובפ' גיד
ובמס' תרומות (פ"י מ"ח)
ה)
מורא רבך כמורא שמים (פסחים
וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל
דריש ביה: למה נשנו בבהמה. טמאים
שם). הטמאים. ה"א יתירא דגבי
הנשה (חולין צט:) מייתי לה דג טמא צירו
איבריה מתפרקין הימנה ואין נפשה חוזרת
אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ
הטמאים לכם בכל השרץ (חולין
וטהורים: מפני השסועה. בריה שיש
זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם
אסור ש"מ הא דשרינן לה משום דלא בלעו
עליה עד עשרים וארבעה חדש מאי איכא
קיב:). וקיפה. פירמא, בשר
הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי
לה שני גבין ושני שדראות ולא נאמר
ומה שכתוב בספרים ש"מ ציר מותר לא
ותבלין הנקפה בשולי הקדירה
וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: שמות ג ח
למימר איצטריך א] סד"א הואיל וליכא מידי
גרס ליה וקצת תימה כיון דצריך קרא
בתורת כהנים: לאכילה. כגון פרה
(שם). תזבח. רק בכל אות נפשך
9. הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם
בשרץ ובבהמה טמאה ודגים דליכא קרא
תזבח ואכלת, ואוקימנא בפסולי
דאתי מחי ושרייה רחמנא והאי חלב כי אבר
וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ
שילדה מין סוס דקאסר רבי שמעון
המוקדשין לאחר פדיונן (לקמן טו.
לא אסר מדאורייתא היכי מייתי רבא
וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף
מן החי הוא ושרי והילכך אפי' בבהמה טמאה
כדקתני גמל גמל שני פעמים: מי בעי
וכעי"ז תמורה לא.). מקצת
וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב:
ראיה התם מהטמאים לאסור ציר טריפה:
סימנים.של אמו (לעיל ה:). אך
ישעיהו נה א
רבי שמעון. (א) דלא מישתרי
רוטב וקיפה שלהן. וא"ת תיפוק לי'
לישתרי קמ"ל וחלב דבהמה טהורה מנלן
ב]
בכור שור כו'. מדמצי למיכתב
01. אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר
באכילה במקצת סימנין עד שיהא
ממשרת ליתן טעם כעיקר
דשרי אילימא מדאסר רחמנא בשר בחלב הא
אך שור כשב ועז, דהא עניינא
כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה
ו] ע)
בבכור קמשתעי, דכתיב לעיל מיניה
ראשו ורובו דומה לאמו או לא:
מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה
קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל
לחודיה שרי ואימא חלב לחודיה אסור באכילה
כל פטר רחם וגו', ונקט בכולהו
הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר
פסחים (ד' מד.)
י"ל עיקר קרא לצירן
אישתני
בכור ש"מ עד שיהא הבכור כאמו
אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
ומותר בהנאה בשר בחלב בהנאה נמי אסור
❖
❖
ג
ואורחא דהש"ס בהכי פ) והתעלמת פעמים
ולא יהא דומה לאחר (לעיל ה:).
במדבר יח יז
שאתה מתעלם ועיקר קרא לזקן ואינו לפי
ולר"ש דשרי בהנאה משכחת לה למילקי על בישוליה אלא מדגלי רחמנא
ו)
כבודו (ב"מ ד' ל. ברכות ד' יט:) ובפ"ק
דבפסולי המוקדשין ז) 5 תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב $ הא דחולין שרי ואימא
שיטה מקובצת
רבינו גרשום
דחגיגה (דף ד.)
נמי אמר רגלים פרט
דחולין אסור באכילה ושרי בהנאה דקדשים בהנאה נמי אסור אלא מדכתיב
לבעלי קבין ואמר פרט לחגר וסומא ולא
הגרה כיון דטמא הוא אינו
א] סד"א הואיל וליכא דאתי מחי
ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותך ודילמא לסחורה אלא
עיקר קרא לבעלי קבין דמפעמים דריש ליה
מעלה גרה: הכי קאמר דבר
דשרייה רחמנא וכו'. מתוך
6
הבא וכו' ת"ל ואת הגמל גמל
התם צ) ומיהו כאן אין צריך לומר כך
הלכה זו תמצא פרכא אחרת
מדכתיב ואת עשרת חריצי החלב ודלמא לסחורה אטו דרכה של מלחמה
7
הוא טמא ולא טמא הנולד מן
דבפ' אלו טרפות אמרי' מנין
דאיצטריך לרוטב וקיפה לאשמועי' ק) דהוי
טהורה: ר' שמעון אומר גמל
לביצת טמאה שהיא אסורה
לסחורה ואיבעית אימא מהכא ארץ זבת חלב ודבש ואי לא דשרי משתבח לן
ד
8
כממש אם המחה השרץ דהוי כשתיה ואינו
גמל ב' פעמים. דתורת כהנים
שנאמר ואת בת היענה והשתא
קרא במידי דלא חזי ואב"א מהכא לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא
בכלל אכילה ואכילה כתיב בהון קמ"ל בכלל
ובמשנה תורה אחד לאסור
למה לי קרא תיפוק ליה דהיוצא
9
גמל הנולד מן הגמלה ואחד
אכילתו והתם (חולין קכ.) מייתי לה גבי
מן הטמא טמא דמהאי טעמא
מחיר יין וחלב אלא מעתה שפן שפן ארנבת ארנבת חזיר חזיר להני הוא דאתו
ח)
לאסור גמל הנולד מן הפרה.
נמי אסרי' לקמן מי רגלים של
המחה חלב חמץ ונבלת עוף טהור וגמעו
אלא ט) לכדתניא למה נשנו בבהמה מפני ההשסועה ובעופות מפני הראה גמל
דלא סבירא ליה שהיוצא מן
חמור ומשמע בקונטרס
מיהו קשה דמשמע הכא דאיצטריך לציר
הטהור טהור: ורבנן. דסברי
דאצטריך קרא לדקדק על ביצת
גמל נמי להכי הוא דאתא כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ת"ר רחל שילדה
לאשמועינן דחשיב כגוף השרץ דפריך
י)
שהיוצא מן הטהור טהור גמל
עוף טהור שהיא מותרת שפירש
מינה אחלב דיתסר כמו ציר וצ"ל דשקולים
גמל מאי עבדי ליה חד לגמל
בהלכות [גדולות בפ'] גיד הנשה
מין עז ועז שילדה מין רחל פטורה מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנים
עצמו ואידך גמל לאסור חלבו:
ביצה טהורה גופה מנלן דשריי'
הן ומיהו מציר לחודיה לא הוה שמעינן
חייבת ר' שמעון אומר עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו איבעיא להו לאכילה
ור"ש (אומר) מנ"ל לאסור חלבו
מדגלי רחמנא ואת בת היענה
דליהוי שתיה כאכילה דהוה מצי לאוקמא
מאת הגמל נפקא את הטפל
דביצת עוף טמא אסור מכלל
מי בעי ר"ש ראשו ורובו או לא לענין בכורה כתיב אך בכור שור עד שיהא
כשהקפהו ואכלו:
כ)
01
לבשרו: ורבנן. אתים לא דרשי
דטהור מותר ואין הלשון משמע
קיפה
שלהן. בפ' העור והרוטב (חולין
כשמעון העמסוני דפירש שחזר
כן אלא משמע דלאיסור ביצה
הוא שור ובכורו שור אבל לאכילה גמל הוא דאמר רחמנא דאסיר הא
בו מכל האתים שדרש שאינן
טמאה אצטריך קרא וי"ל הטעם
קכ.) אמר מאי קיפה פרמא
אישתני
באין לרבות הואיל ולא מצא מה
משום דחידוש הוא הא דביצת
ופריך הוא עצמו לטמא טומאת אוכלים
לרבות לאת ה' אלהיך תירא:
טהורה שרייה כדקאמר הכי גבי
אלא מאי קיפה תבלין אבל הכא יכול לקרות בין פרמא בין תבלין דלא אתא לאשמועינן אלא ר)שתיהן כאכילה וכן משמע בפ"ה שפירש רסוקי בשר וקפלוט שבשולי קדירה:
אלא מעתה. אי לאו טעמא
חלב דכי אבר מן החי הוא ושרי
שמע דרבנן דאסירי ליה לחלב בהמה
לכך אפילו בטמאה נמי וביצת
טמאה מגמל גמל ור' שמעון
עוף טהור דשרייה נפקא לן
מאת הגמל הו"א דשרי מ"ש מהא דתניא. אלה הטמאים לאסור צירן ומהכא נילף נמי לחלב: איצטריך. למילף מן הגמל סד"א
מדדרשינן בפרק שלוח הקן לך ולא לכלביך דממעטינן מינה עוף טהור רובץ על ביצת עוף טמא וניחא נמי השתא הא דאמרינן בסוף אלו
הואיל ובבהמה טהורה הוי חדוש הוא דחלב שרי ומאי חדוש כדאמר מר לגבי מניקה כדאמרינן ד' נשים דיין שעתן דאינן מטמאין
טרפות גבי ביצת השרץ שאם רקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ השורץ דמשמע הא לא רקמה לא משום דבשרץ לא כתיב קרא ואשתרי
למפרע לא מפקידה לפקידה ולא מעת לעת. ואלו הן בתולה ומעוברת מניקה וזקנה משום דאלו אין להן דמים הרבה דמניקה דמה
מטעם חידוש כמו טהורה ומיהו קשה כיון דביצת השרץ לא ילפא מביצת עוף טמא כ"ש ביצת טריפה ובריש מס' ביצה משמע דאסורה
נעכר ונעשה חלב ומשום הכי אינה מטמאה למפרע וכיון דחלב מדם אתי בדין הוא דליתסר גבי בהמה לאכילה אלא דחדוש הוא
מדאוריי' וי"ל א) דילפינן מטומאה דדרשינן בפרק העור והרוטב דלטומאה בעינן ריקום מדכתיב השרץ [מה שרץ] ריקם אף ביצת השרץ
דשרייה רחמנא כדבעינן למימר לקמן וכיון דחדוש הוא בבהמה טמאה נמי לישתריה להכי איצטריך הגמל לאסור: הניחא למאן
שריקמה דשפיר ילפינן איסור מטומאה כדאשכחן במסכת מעילה בפרק קדשי מזבח דמשוי להו לענין כעדשה ואע"ג דהשתא איכא תרתי
דאמר. דמניקה משו"ה דיה שעתה דאינה מטמאה למפרע אלא מכאן ולהבא משום דדם נעכר ונעשה חלב לטעמא דידיה יכלת
דאתי מחי ושרי כגון חלב וביצים מ"מ חשיב להו חידוש שפיר ומשום דאין שניהם באים מחי בענין אחד וכן י"ל גבי דבש דבורים דלקמן
למימר דחדוש הוא ולהכי איצטריך אידך קרא: אלא למ"ד. משום הכי דיה שעתה דאיבריה מתפרקין מחמת הלידה מחמת המניקות
דלא דמי לחלב א"נ כיון דכל שאר אבר מן החי אסור מיקרי הני חידוש ועוד היינו יכולים לומר דכל ביצים מותרים בין דטמא בין דטהור
ואין נפשה כלומר אין דם ווסתה חוזר עליה עד כ"ד חדש שאינה בריאה כמו שהיתה עד כ"ד חדש הלכך דיה שעתה דאין לה דמים
מההוא טעמא דשריה לקמן הני יאלי דיחמורתא לפי שהוא זרע דאם וכן עור הבא כנגד פניו של חמור דמסתבר דהיינו טעמא דשרי משום
הרבה עד כ"ד חדש א"כ לטעמא דהא תנא ליכא למימר דחידוש הוא ומאי איצטריך אידך הגמל: אצטריך סד"א. אכתי חדוש הוא
דאתו משכבת זרע של חמור ונקרש מעצמו ונעשה עור ולא שייך ליצירת הולד מידי ולכך מותר דמתחלתו בא מחמת השכבת זרע דהוי
הואיל דליכא מידי דאתי מחי דשרי והאי חלב כי אבר מן החי הוא ושרי היינו חידוש הלכך אפילו בבהמה טמאה נמי מישתרי להכי
כנבילה מסרחת ושרי ולבסוף אע"פ שנקרש ונעשה עור מ"מ מותר הוא כמו אפרוח ביצת טריפה שהוא מותר דכי קא גביל פרשא בעלמא
איצטריך קרא: ולר"ש. נמי דשרי לבשר בחלב בהנאה במס' חולין אפי' לטעמא דידיה לא מצית למימר דשרי דאע"ג דשרי לבשר
הוא וכלהו ביעי נמי מש"ז קאתו ושרו מההוא טעמא חוץ מביצת טמאה שאסר הכתוב ולהכי אצטריך קרא וביצת טריפה ילפינן מינה
בחלב בהנאה אי בשיל ליה בחלב לקי ואסור באכילה ואי בשיל לחלב לחודיה לא לקי אבל אסור באכילה ואכתי מנ"ל דשרי באכילה:
כדפרשי' ומיהו אין מתיישב טעם זה גבי ביצים דכולהו מתחלתן מעורות בגידין וחשובים כבשר כדמוכח בפרק קמא דביצה כך מצאתי
אלא מדגלי רחמנא גבי פסולי המוקדשין היכא דנאכלין במומן דכתיב תזבח דבספרי מוקים לה בפסולי המוקדשין תזבח ואכלת ולא
בתוס' כ"י ב) והוא חסר בדפוס ולקמן דף ו ע"ב גבי עור הבא כנגד פניו של חמור כתבו בתוס' כדפי' לעיל ולא נמצא בתוס' שפי' לעיל
גיזה דכתיב לא תגוז. ואכלת בשר ולא חלב דכתיב ולא תעבד דחולב בקדשין היינו עבודה מכלל דחלב בבהמה דחולין שרי באכילה:
דבר מזה ובכאן היינו פירושו: ב] וחלב בהמה טהורה מנ"ל דשרי וא"ת אמאי לא ילפינן מדכתיב גבי אברהם ויקח חמאה וחלב ובודאי
ודלמא לסחורה. ומוכרו להרויח בו כדי שיתפרנס: חריצי החלב גבינה. ודלמא לסחורה כדי שימכרם שר האלף לעובדי כוכבים וכי
לא האכילם איסור דקיים אברהם כל התורה כולה ואומר ר"י ז"ל דהוי סבור שהם בני נח ולא נצטוו על כן כי אין זה מז' מצות בני נח
דרכה של מלחמה לסחורה הם רוצים להרוג את העובדי כוכבים וימכרו להם דבר מחיה אלא ש"מ לאכילת שר האלף עצמו הביאום:
שקבלו עליהם ואף בירושל' ג) משמע דאכלו בשר בחלב דקאמר שא"ל הקב"ה כשבקשו שתנתן להם התורה אין אתם ראוים לקבלה שמיד
אלא מעתה. לרבנן דאמרי דגמל גמל לדרשא אתי לאסור חלב בהמה טמאה הכא נמי דשפן שפן וכו' דכתיבי תרי זמני להכי נמי הוא
שתינוק בא מבית הספר מביאין לו חלב ואוכל מביאין לו בשר ונוטל ידיו אבל אתם אכלתם בשר בחלב כדכתיב ויקח חמאה וחלב. תוס'
דאתי כו' הני למה לי אלא לא אתי אלא לכדתניא למה נשנו וכו' מפני השסועה דכל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל
חיצוניות: ג] חריצי גבינים וקאמר ליה ישי לדוד שיוליכם במלחמה לשר האלף ודלמא שימכרם שר האלף לעובדי כוכבים וכי דרכה של
דבר שנתחדש בה: גמל נמי להכי הוא דאתא. ולא לאסור חלב אתי: לא אע"ג דאיכא למימר הכי דנשנו מפני השסועה מ"מ כל היכא
מלחמה לסחורה אם רוצים להרוג את העובדי כוכבים וימכרו להם דבר מחיה אלא ש"מ לאכילת שר האלף עצמו הביאום: ד] ונ"ל דמה"א
דאיכא למידרש מידי דמשום הכי כתב דרשינן. ואמאי דרש לה מגמל גמל יותר דמשפן שפן וארנבת ארנבת משום דמההוא דנאמר
יתירא דהטמא דריש וכו' דריש בת"כ לאסור צירן ורוטבן ולא מרבה שעורותיהן כבשרן דרשא אחריתי וכו' ומיהו אכתי דריש וכו' ולשם
תחלה דרשינן דהיינו גמל: איבעיא להו לאכילה. גבי טמא שנולד מן הטהור דאסר ר' שמעון באכילה כי אין בו מקצת סימנים
פ"ה ה"א יתירא נדרשה לכמה דרשות וזה לשון הרא"ש ז"ל ולשם פירש"י ז"ל דה"א יתירא דריש וכולהו תרי דרשות שקולים הם ומרבה
כדאמרינן ר' שמעון אומר גמל ב' פעמים כו' אבל כי יש בו מקצת סימנים דומה לאמו שרי באכילה. מי בעי ר' שמעון עד שיהא ראשו ורובו
כל המחובר לו ופי' ממנו: ה] עיין בהשמטות בסוף המסכת: ו] מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה וי"ל עיקר קרא כדאיתא בפרק אלו
דומה לאמו או בציר מהכי: ובכורו שור. היינו כי ראשו ורובו דומה לאמו. אבל לאכילה גמל ממש הוא דאמר רחמנא אסור הא
עוברין והומ"ל דעיקר קרא לצירן וכן דרך להביא כמה דברים על פסוק אחד ואף על גב דלא נפקי כלהו מניה כדאמרינן באלו מציאות:
א) צ"ל וי"ל דמסתברא דעוף מעוף ילפינן אע"פ שזה מין היתר אבל ביצת השרץ אדרבא מסתברא דילפינן מטומאה וכו' וכ"ה הלשון באמת בתוספות חולין [דף סד ע"א] ד"ה שאם. ב) כל דברי התוספות כת"י אלו שהביא רבינו בכאן נמצא בתוספות בחולין [דף סד ע"א] ד"ה שאם ע"ש.
ג) בירושלמי לפנינו לא נמצא זה אבל כ"ה במדרש (שוחר טוב ח) ובפסיקתא רבתי בפ' עשר תעשר ע"ש.