מז:
יש בכור פרק
שמיני בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הבן
חייב לפדות את עצמו. דהא לא זכה האב בפדיונו אלא חייב הבן
בן חלל. כישראל דמי וחייב בבכורה: לאחר שלשים. ז] ישנו במצות
טו א ב מיי' פי"א מהל'
א) [לקמן מט.], ב) ב"ב קכז.,
ג)[לעיליט.], ד) [נדה מ.ונזכר
בכורים הלכה יב סמג
לפדות עצמו אע"ג דליכא חיובא באב וכן מתני' דתנן נתגיירה
פדייה דכתיב (במדבר יח) ופדויו מבן חדש: שהרי זכה אביו בפדיונו.
לקמן נז:], ה) נ"א אבל צ"ק,
עשין קמד טוש"ע י"ד סימן
שה סעיף יט: מעוברת נשתחררה מעוברת טז] ט) (כשר) ותימה דבפ"ק דקדושין
דאי נמי יהיב (ליה) האב הוה מפריש ליה ושקיל ליה לנפשיה דהא
ו) הכי וה"ק והד"א צ"ק,
ז) צ"ק, ח) [ויקרא יב], ט) כו'
ג [מיי' פ"ה מהל' נחלות
כהן הוא וכיון דזכה האב בפדיונו מורישו לבנו עם שאר נכסיו: לא
(דף כט.) גמרינן ממצות הבן על האב דדרשינן תפדה תפדה אשה
יז]י)
ותימה צ"ק, י) נ"א גבי מצות
הלכה ג]:
זכה האב. דהא לא איחייב אב מעולם
שאין אחרים מצווין לפדותה אינה מצווה
טז ד מיי' פ"ב מהלכות
הבן צ"ק, כ) צ"ק מ"ז,
ל) לבכור צ"ק, מ) [שם קכו:],
לפדות עצמה וה"נ האי בן שאין אחרים
נחלות הל' ו טוש"ע
אלא בן נתחייב לאחר מיתת אביו
ח]
איתמר כהן שמת והניח בן חלל רב חסדא
❖
נ) טפי לאוקמי בבכור צ"ק,
ח"מ סימן רעז סעיף יא:
מצווין לפדותו לא יהא חייב לפדות
ואיחייב ט] ליה למיתביה לכהן אחר:
אמר הבן חייב לפדות את עצמו רבה בר רב
יז ה ו מיי' שם הל' יא ופי"א
עצמו וי"ל דלא דמי האי בן לאשה דלא
דאמר ליה. האי חלל לכהן אתינא מכח
מהל' בכורים הלכה טז
הונא אמר אין א] חייב לפדות את עצמו כל
טוש"ע שם סעיף ז וטוש"ע
תורה אור השלם
שייך בה בשום אב פדיון כלל אבל הכא
גברא כהן דלא מצית אישתעויי דינא
י"ד סימן שה סעיף כג
היכא דמת האב לאחר שלשים אדכולי עלמא
❖
בהדיה שאם היה אביו פודה אותו היה
אם היה לו אב ישראל היה חייב לפדותו:
[וסעי' כד]:
1. כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי
לא פליגי דאין הבן חייב לפדות את עצמו
ראשון לנחלה לא וילדו לו בעינן.
נוטל הפדיון לעצמו: נתגיירה מעוברת.
נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה
וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ
שהרי זכה אביו בפדיונו כי פליגי היכא דמת
ולא ילדה עדיין מעולם אותו וולד בכור
מתוך פירוש הקונטרס
רבינו גרשום
בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה
האב בתוך שלשים יום רב חסדא אמר הבן
משמע דמלשון לידה גמר וקשה דבנדה
לכהן: אמאי לימא ליה אתינא מכח
וְהָיָה
הַבֵּן
הַבְּכוֹר
ב
הבן חייב לפדות את עצמו.
לַשְּׂנִיאָה: דברים כא טו
חייב לפדות את עצמו דהא לא זכה אביו
גברא. דלא ציית דינא: דלית ליה חייס.
[ריש] פרק יוצא דופן (דף מ.)
2. קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר
דהוי כזר וצריך לפדות
(ברישי') מפרש דאין יושבין עליו ימי
לגבי ישראל לית ליה שום יחס ואין זה
כ)
עצמו: רבה בר רב הונא אמר
כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
(א) ב] לפדיונו רבה בר רב הונא אמר אין הבן
אין הבן חייב לפדות עצמו.
בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:
טומאה וימי טהרה משום דכתיב אשה
בא מכחו דכקטן שנולד דמי: לא
חייב לפדות ג] עצמו דאמר ליה אתינא מכח
שאביו זכה בפדיונו והוא
שמות יג ב
כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום
נצרכא. מתני' דקתני אינו בכור לנחלה
3. כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן
יורש נכסי אביו והנכסים
גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה תנן
פטורין: קא אתינא מכח
הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי
שמזרעת אבל מלשון לידה לא אלא
אלא מההוא שבא אחריו אלא איהו
יח]
יט]
(ג)
ה)
גברא דלא מצית משתעי
נתגיירה מעוברת בכור לכהן ואמאי לימא ליה
שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ
לא שקיל מידי דבנו הראשון אומר לו
יש לפרש דגמר הכא לידה [לידה] מהתם
דינא בהדיה. דאילו הוה
כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ
אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא
אבא קיים לא מצית
מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה:
ור"ש דהכא לטעמיה כדאמר בסמוך
לא בן ראשון אתה וכן בנו האחרון
למיתבעיה דאי בתוך
דברים כא יז
בהדיה שאני עובד כוכבים דלית ליה חייס (ב)
דמרבי התם יוצא דופן (שם) מתלד
אומר לו י] ו) : והכי קאמר בכור לכהן.
4. וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה
שלשים אכתי לאאיחייב ואי
לאחר שלשים איהו זכה
אמר רבי שמעון יאסיניא אמר רבי שמעון
דיושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה
הוי האי ספק ממה נפשך (ד) דהאי
שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם
ד]
בפדיונו שהרי הוא כהן
וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי
❖
וא"ת דהתם קאמר דמודה ר"ש לענין
פטר רחם הוא וחייב לפדות את עצמו
בן לקיש כהן שמת בתוך שלשים והניח בן
הלכך אנא דאתינא מכחיה
ויקרא יב ה
טָה¢ רָה:
פטירנא: לימא ליה קא
קדשים שאינו קדוש דגמר מבכור
והבא אחריו (מבני) השני אינו בכור
חלל הבן חייב לפדות את עצמו שלא זכה
אתינא מכח גברא. מכח
לנחלה דאמרין ליה אחיו אותו ספק בן
דכתיב ביה פטר רחם ופריך וליגמר
האב בפדיונו מת לאחר שלשים יום אין הבן
עובד כוכבים דלא איחייב:
הגהות הב"ח
לידה לידה מאדם דמרבינן יוצא דופן
אבינו הוא ואתה אינך בכור: ולכתבו
שאני הכא מש"ה הוי בכור
חייב לפדות עצמו שהרי זכה האב בפדיונו:
(א) גמ' לא זכה אביו
ה]
לכהן דעובד כוכבים לית
מתלד שכן פשוט קדוש זכר במתנות
הרשאה זה לזה. הספק והבא אחריו
בפדיונו: (ב) שם דלית ליה
ליה חייס דאין אב לעובד
וכן מי שלא שהתה אחרי בעלה ג' חדשים
ומשני מבכור אית לן למילף דנפישין
יכתוב אחד הרשאה לחבירו על חלקו
חייס איתמר אר"ש בן
כוכבים: ליזיל לגבי האי
יאסיניא: (ג) רש"י ד"ה לא
וכו': בכור לנחלה הוא דלא הוי הא כפשוט
לידחייה. דבנים של ראשון
שכן אמו בהמות קדשים פגול נותר
וילך ויתבע יא] לו הבכורה ממה נפשך
נצרכא וכו' אלא לההוא שבא
מצו מדחו ליה ולמימר ליה
שקיל ואמאי ליזיל לגבי האי ולידחייה ולגבי
וטמא והשתא הכא נמי נילף מבכור
אם אני בכור תנו לי בשביל עצמי ואם
ג
אחריו אבל איהו לא שקיל
דשל אחרון הוית ובניו של
מידי דבני הראשון אומרים
אחרון מצי אמרו ליה בן של
האי ולידחייה אמר רבי ירמיה לא נצרכא אלא
בהמה שכן בכור מבכור וי"ל דאינך
אחי בכור תנו לי בשביל אחי דהא או
לו לא בן ראשון אתה וכן בני
ראשון הוית: א"ר ירמיה.
נפישי שכן אדם מאדם ואינם קדושים
הספק או הבא אחריו יב] בכור: וכי
לבא אחריו וה"ק בכור לכהן והבא אחריו אין
בני האחרון אומרים לו לא
אין ודאי האי מצי למידחייה
בן אחרון אתה הס"ד:
אלא לא נצרכה למיתני אלא
ולא שייך בהם פגול נותר וטמא ובכור
תימא מתני' שלא בהרשאה. מיירי והכי
בכור לנחלה ולכתבו הרשאה להדדי וכי
(ד) ד"ה והכי קאמר וכו'
לבא אחריו וה"ק איהו ספק
אדם דכהונה דכתיב ביה פטר רחם
קאמר אם לא כתבו (ה) הרשאות אין
ממ"נ דהא פטר: (ה) ד"ה
בן תשעה לראשון ספק בן
תימא מתני' שלא בהרשאה הא מוקמינן לה
וכי תימא וכו' לא כתבו
לא מצי ר"ש למילף מבכור לנחלה
כאן בכור לנחלה: הא מוקמינן ליה
ל)
ז' לאחרון ודאי בכור לכהן
קמן דבהרשאה מסייע ליה לרבי ינאי דא"ר
הרשאה אין: (ו) ד"ה הא
הוא דפטר רחם הוא. (והוא)
א)
לקמן דבהרשאה קמיירי. (ו) דאמר [מח:]
דגבי בכור אדם דפטר רחם לא כתיב
מוקמינן וכו' קמיירי
והבא אחריו אינו בכור לא
❖
ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה
לידה: וילדו לו בעינן. תימה כיון
ב) ד
אמר שמואל בבא בהרשאה אלא ודאי
דאמרינן אמר שמואל:
לנחלה דמצי אחי למידחייה
זה לזה לא הוכרו ו] ובסוף נתערבו אין כותבין
ולא לכהן [דאינו פטר
דדרשינן כ] קרא בבכור א"כ בפרק יש
הרשאה לא מהניא כלל הכא: מסייע
רחם]: ואמאי אינו בכור
הרשאה זה לזה: מתני' אי זהו בכור לנחלה
נוחלין (ב"ב דף קכז.) דדרשינן טומטום
ליה לרבי ינאי דאמר הוכרו ולבסוף
ה
לנחלה לא זה ולא זה
שיטה מקובצת
וליכתבו הרשאה להדדי האי
שנקרע ונמצא זכר דאינו ממעט בחלק
נתערבו. כגון שתי נשים של שני אנשים
ולכהן המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא
ספק להאי הבא אחריו והאי
א] אין הבן חייב: ב] בפדיונו
בכורה דאמר קרא וילדו לו בנים עד
שהוכרו וולדותיהן ואחר כך נתערבו
גנינין המפלת כמין דגים וחגבים שקצים
להאי וליתבעוה לאחיה
רבה: ג] לפדות את עצמו:
ממה נפשך דאי בכור אנא
ד] חייס אתמר אמר רבי
ועכשיו כשהן באין כולן לירש דוחין אותן
שיהא בן משעת לידה והאי דאינו
כא]
ורמשים והמפלת ליום ארבעים הבא אחריהם
הבו לי חלק בכורה. ואי לאו
שמעון בן יאסינא: ה] לפדות
נוטל פי שנים דריש מ)מוהיה הבכור עד
אחיהם דלכל אחד אמרי לאו אחינו אתה:
בכור אנא דאנא בריה
את עצמו: ו] תיבות ובסוף
בכור לנחלה ולכהן ויוצא דופן והבא אחריו
שיהא בן משעת הווייה וכן בפ' מי שמת
כותבין הרשאה זה לזה. האחד לחבירו
דראשון הבו לי בשביל אחי
נתערבו נמחק: ז] שלשים
שניהן אינן בכור לא לנחלה ולא לכהן ר"ש
הבא אחרי שהרי הירשני
שנולד: ח] אלא הבן נתחייב:
(שם דף קמב:) דרשינן בן שנולד לאחר
על חלקו בנכסי אביו ובעל ההרשאה
לקבל ואידך נמי לימא הכי:
ט] תיבת ליה נמחק: י] לו לא
אומר הראשון לנחלה והשני לחמש סלעים:
מיתת אביו דאינו ממעט מחלק בכורה
בא אצל יורשי שני האבות ואומר לכל
וכי תימא מתניתין דקתני
בן שני אתה: יא] תיבת לו
גמ' ראשון לנחלה לא וילדו לו בעינן לחמש
ואינו בכור לנחלה שלא
נמחק: יב] אחריו הוי בכור:
אחד אם אחיכם אני תנו לי ואם זה
מדכתיב וילדו לו והא דאינו נוטל פי שנים
1
בהרשאה קא מיירי. והא
יג] מה"ד דגים וחגבים:
דריש מדכתיב יכיר ואמאי כולהו מילתא
סלעים נמי לא פטר רחם בעינן שני לנחלה
אחיכם תנו לי חלקו וכן לבני השני.
מוקמינן לה מתניתין לקמן
יד] לו משמע דרך לידה
2
דקתני אם לכהן אחר נתנו
בעינן: טו] תיבת זכר נמחק:
תיפוק ליה מוילדו לו כיון דמוקמינן ליה
אבל לא הוכרו מעולם אין כותבין דלא
לא 3 ראשית אונו בעינן לחמש סלעים נמי לא
יחזיר להן חמש סלעים
טז] מעוברת בכור לכהן
היתה להם זכיה מעולם בנכסי ז)[אביו]
בבכור וי"ל דאי לאו דכתיבי כב] תרי
משום דבאין עליו
ותימה: יז] גמרינן מכל מצות
קסבר ג) בכור לדבר אחד לא הוי בכור רש"א
בהרשאה:מסייעא ליה לרבי
הבן על האב דרשינן תפדה:
קראי הוה מוקמינן ליה דוקא בבכור
ומתני' נמי בדלא הוכרו מעולם דמעולם
הראשון לנחלה והשני לחמש סלעים ר"ש
ינאי. דהכא לא הוכרו
יח] ממקום שהיא מזרעת
לא נודע איזה בכור ולא זכה אחד מהם
דאינו נוטל פי שנים דהיה מסתבר
כג]
מעולם האי ספק להכי אין
אבל: יט] לא גמר:
לטעמיה דאמר תלד לרבות יוצא דופן והשני
ד)
4
בחזקת בכורה. הא דרבי ינאי בב"ב ביש
כותבין הרשאה: מלא
נ) לאוקמי טפי בבכור שלא יטול חלק
כ] דדרשינן הא קרא:
לחמש סלעים קסבר בכור לדבר אחד הוי בכור:
גנינים. גוונים סרוחים. דלא
כא] שיהא בכור משעת:
מתני'
בבכורה מלהעמידו בפשוט שלא ימעט
נוחלין (דף קכז.):
שפיר.
הוי מרוקם לוולד: והמפלת
כב] דכתיבי הני קראי הוה:
מתני'
בחלק בכורה תדע דביוצא דופן דליכא
עור הולד ממש: גנינים. גוונים:
יום ארבעים. דאכתי לא
כג] בבכור לומר דאינו:
איגמרא צורה: וילדו לו.
כד] גופיה יהא יוצא דופן:
תרי קראי דרשינן ליה לענין דאינו נוטל פי שנים ולא דרשינן ליה לומר
יג] וחגבים. לאו וולד נינהו. וטעמא מפרש במס' נדה בהמפלת חתיכה
דרך לידה בעינן ויוצא דופן
כה] בכור מלר' טרפון:
בכור
דאינו ממעט:
לדבר אחד הוי בכור. וא"ת מהאי טעמא
(דף כב:) שלא נאמרה בהן יצירה כלגבי אדם: ליום ארבעים. שנתעברה
לא הוי לידה: בכור לדבר
אחד. לרחמים גרידא: תלד.
דמיא בעלמא הוא עד דמטי למחר דמ' יום הוי יצירת הוולד: יוצא דופן
גופיה כד] דהיוצא דופן בכור לחמש סלעים ואע"ג דכתיב ביה פטר
ואם נקבה תלד לרבות יוצא
גמ'
רחם כדאשכחן בסוף פ' שני (לעיל יט.) דתנן יוצא דופן והבא אחריו ר'
והבא אחריו. דרך רחם שניהן אינן בכור וטעמא מפרש בגמרא:
דופן:
טרפון אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו ומפרש בגמ' דמספקא ליה בכור
וילדו לו יד] בעינן. דרך לידה: בכור לדבר אחד. כגון זה שהוא בכור
לרחמים ואינו בכורלוולדות דהא היה לו ולד טו] זכר קודם לו: לטעמיה
לדבר אחד אי הוי בכור אי לאו ואע"ג דהתם נמי כתיב פטר רחם י"ל
דאמר. במס' נדה פ' יוצא דופן (מ.) ואם נקבה תלדח) לרבות יוצא דופן
דסברת ר"ש חלוקה מר' טרפון ואע"ג דהבא אחריו פשיט ליה טפי דהוי
בכור כה] מר' טרפון מ"מ יוצא דופן גרע ליה וממעט ליה מפטר רחם:
דהוי לידה מעליא ויושבת עליו ימי טומאה וטהרה הלכך גבי וילדו לו נמי
והא
לידה מעליא חשיב ליה דגמרינן מהתם: בכור לדבר אחד. כגון שני דהוי
בכור לרחמים הוי בכור לכהן אבל ראשון אע"ג דבכור לדבר אחד הוא דהא הוי בכור לוולדות ולזכרים אפ"ה לא הוי בכור דבפטר רחם תלא רחמנא:
מתני'