יש בכור פרק
שמיני בכורות
מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
מתני'
נותן
ה'
סלעים. דאחד מהן בכור: האב פטור. דמצי
אישתעבדי להו נכסי. דקסבר השתא
האחין שחלקו יורשין
א) [צ"ל ואזיל], ב) [ב"ב
יח
א מיי' פי"א מהל'
קעד.], ג) שם קעג: קעד.,
בכורים הל' כ טוש"ע
למימר הבכור מת. וה"ה נמי לבן הנשאר דפטור והאי
הן ומלוה על פה גובה מן היורשין אי נמי קסבר מלוה
ד) [ב"ק ט. ב"ב קז.],
י"ד סי' שה סעיף כה:
לישנא דנקט האב פטור משום סיפא דבעי למיתני מת האב כו':
הכתובה בתורה ככתובה בשטר ומיהו במסקנא קאמר דבהכי
ה) [ערכין ו: וש"נ], ו) צ"ל
יט
ב מיי' שם טוש"ע שם
דכולי
אית, ז) [גיטין כה:], ח) [וע"ע
סעיף כו:
פטורין. כדמפרש בגמרא: נתחייבו. ב]
פליגי:
בו נכסי האב לכהן כבעל
עלמא אית להו דרב אסי כו'. משמע הכא דר"מ
כ ג מיי' שם טוש"ע שם
תוס' ביצה לז: ד"ה ושמואל
חוב וחייבין לפרוע בין שניהם: אין
מספקא ליה אי אית ברירה או לא
ותוס' יומא נו. ד"ה דברי],
סעיף כה:
ט) ליה ונוטלבנכסיםהנשארים
כא ד (מיי' פכ"ד מהל'
מתני' מי שלא בכרה אשתו וילדה שני
כאן לכהן כלום. דאמר ליה הנקבה
כרב אסי ותימה דר"מ לית ליה
ו)
א
חלקו צ"ק, י) למימר צ"ק,
מלוה) טוש"ע ח"מ סי'
יצאת ג] ראשון וכהן ידו על התחתונה
ברירה בההיא דהלוקח יין מן הכותים
זכרים נותן ה' סלעים לכהן מת אחד מהן
כ) צ"ל פלגי, ל) [שבועות
מט סעיף י:
דהמוציא מחבירו עליו הראיה:
ובמרובה (ב"ק סט:) ובפרק כל
מח:], מ) דרב פפא צ"ק,
כב ה ו מיי' פכ"ה מהל'
בתוך שלשים יום האב פטור מת האב
נ) במלוה ע"פ כו' שהיא
גמ' הא ד] אישתעבד נכסיה. דחוב
מלוה הל"ג סמג עשין
הגט (גיטין כה.) ורבא גופיה דמוקי
❖
כתובה צ"ק, ס) מקרי צ"ק,
נד טוש"ע ח"מ סי' קכט
והבנים קיימים ר"מ אומר אם נתנו עד שלא
❖
מעליא הוא: ומדחי ליה.
להו הכא כרב אסי יש לתמוה דבפ'
סעיף ח:
חלקו נתנו ואם לאו פטורין ר' יהודה אומר
ואומר אין אני בכור אלא אחי: כי
כל הגט (שם כו.) קאמר דבין ר'
הגהות הב"ח
נתחייבו נכסים זכר ונקבה אין כאן לכהן
ב
ג
לא חלקו נמי כו'. והא ליכא למימר
יהודה בין ר"ש אית להו ברירה ויש
שיטה מקובצת
כלום: גמ' דמית האב אימת אילימא דמית
(א) גמ' והא
אשתעבדו להו
לחלק דיש ברירה היכא דמתני בפירוש
דטריף נכסי משום אביהם דהא
נכסי כצ"ל ואות ל' נמחק:
א] אשתעבד נכסיה אלא:
לאחר ל' יום בהא אמר ר"מ כי חלקו פטורין
האב לא נתחייב כלום אלא בשביל
כגון שני לוגין שאני עתיד להפריש
(ב) רש"י ד"ה מחצה וכו' אם
ב] תיבת בו נמחק: ג] יצאת
❖
יש ברירה:
הבנים טורפן ואמאי קתני אם נתנו
והריני בועליך על מנת שירצה אבא
ראשונה: ד] אשתעבדו
והא (א) אשתעבדן א] להו לנכסי אלא דמית
נכסיו. לכהן: ה] תי' כדאיתא
כו' דמשמע דאם לא חלקו חייבין:
וזה גטיך אם מתי ובהכי מתרצא
בתוך ל' יום מ"ש כי חלקו דאזיל לגבי האי
נמחק: ו] דלקחו חבית
שני יוסף בן
שמעון. שהיה איש
קושיא דשמואל אדשמואל דלית ליה
ובהמה בשותפות: ז] אסי
גליון הש"ס
ומדחי ליה דאזיל לגבי האי ומדחי ליה כי לא
א)
מספקא ליה הלכך נוטל
אחד מוציא על אחד מהן שטר חוב
ברירה בסוף ביצה (דף לז:) גבי שנים
תוס' ד"ה דאמר וכו'
רביע בקרקע ורביע במעות.
חלקו נמי ליזיל לגבי האי ולידחייה וליזיל
וכל אחד מהן היה מדחהו לאמר
ו] שלקחו בהמה בשותפות ובההיא
ולפי' זה אתיא נמי שפיר
ופי' בקונטרס בב"ק שני
לגבי האי ולידחייה א"ר ירמיה
זאת אומרת
ההוא דמרחץ וכו' ולא
לשונות בלשון אחרון פי'
לא אני הוא כי אם חבירי ולקחו בין
דמי שאחזו (גיטין דף עה:) דאיתקין
צריך לאוקמה כסומכוס.
שנוטל חלקו ואינו מפסיד
שני יוסף בן שמעון שהיו בעיר אחת ולקחו
שניהם שדה אחת טורף בעל חוב
שמואל בגיטא דשכיב מרע אית ליה
תמוה לי הא רב ושמואל
כלום מחלקו המגיעו
אוקמי מתני' דוקא בבא
שדה בשותפות בעל חוב גובה
אותה מהם
בנכסים הנשארי' אלא
חציה דא"ל כו'. והכא נמי טורף
ברירה והוי גיטא לכי מיית כדדייק
באמצע חדש ומטעם תפיסה.
שמחצית חלקו דהוא:
דאמר
הכהן ה' סלעים מהנכסים שהן
בריש כל הגט ז) ח) :
רב אסי
דאמר ליה אי בדידך מסיקנא
מנתא דידך
ור"נ דפסק אף בסוף חדש
ח] ואם לוקח: ט] ונוטל הכל
כולו למשכיר דקרקע בחזקת
יחד ואמר להו נמי הכי אם אתה
במעות: י] באחריות היה
אחין שחלקו מחצה יורשין כו'. מילתא
קא שקילנא ואי בחברך מסיקנא מנתא
בעליה קיימא הרי דג"כ
נוטל חצי חלקו דהיינו רביע
הבכור מחלקך אני נוטל ואם אחיך
דרב אסי איתא בפרק קמא דב"ק
דאזיל בתר מוחזק וממילא
דחברך קא שקילנא דאמר רבא ב) מכדי נכסי
השני בקרקע: יא] פשיטא
הבכור מחלקו אני נוטל ובין שניכם
(דף ט.) ובבבא בתרא בסוף בית כור
מוכח דר"נ ג"כ ס"ל דטעמא
ליה דלאו: יב] אחרון
דבר איניש אינון ערבין ביה מי איכא מידי
דמתני' דיחלוקו לא משום
שבקונטרס נראה: יג] אחין
תתפשרו: דלדידיה לא מצי תבע
דפליגי התם באחין שחלקו
(דף קז.)
דחולק עמו והאי ספק
דאמאי אית ליה למינקט
דלדידיה לא מצי תבע ליה ולערב מצי תבע
ליה. דכל חד וחד מדחי ליה: לא
ובא בעל חוב וטרף חלקו של אחד
כוודאי פלגא ופלגא דא"כ
שלשה בשלמא אי הוה:
ליה והתנן המלוה את חבירו על ידי ערב
איך פליג ר"נ על מתני' בזה
יד] ולדותיהן בשל אחד:
ג) ה
יפרע וקיימא לן מאי לא יפרע דלא
מהם דרב אמר בטלה מחלוקת
אע"כ דס"ל דטעמא דמתני'
טו] וא"ת. עיין תוס' (ב"ב דף
לא יפרע מן הערב וקי"ל דלא יתבע מן הערב
יתבע לערב תחלה. עד שיתבע מן
דיורשין הם ושמואל אמר ויתר
ו
כסומכוס ואיהו ס"ל כרבנן
סב ע"ב): טז] בספק כזה
❖
דאזלינן בתר מוחזק וצע"ג:
שחכמים: יז] נמי סוף פ'
תחלה אלא אמר רבא לעולם שמת לאחר ל'
הלוה ולא יהא לו מה לפרוע: ה"נ
דלקוחות הן ושלא באחריות ורב אסי
השוכר: יח] באגרא ואיתבר
דשקיל. אפי' חלקו דהא אישתעבדו
ז] מספקא ט) בנכסים הנשארים (אלא
יום ואי דאיכא נכסי טובא ה"נ דשקיל והכא
לשלם: יט] לטבועין ניתנו
או: כ] הבית אית דאמרי לה
נכסים בחיי האב ואע"פ שמלוה על
שאינו) חלקו דהוא רביע הנכסים
מוסף רש"י
במאי עסקינן כגון דליכא אלא חמש סלעים
להאי גיסא ואית דאמרי לה:
פה היא גובה מן היורשין אם יש
נוטל בקרקע וחצי האחר במעות
נכסיה דבר איניש אינון
כא] דמסקינן דברב פפא
ודכולי עלמא אית להו דרב אסי דאמר רב
ערבין ביה. כדכתיב (משלי
ירושה כשיעור החוב: דרב אסי.
משום דמספקא ליה אי כיורשין ונוטל
פליגי דל"ל לר"י דרב פפא
אסי האחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה
כב) אם אין לך לשלם למה יקח
ד)
אלא קסבר דמלוה: כב] פפא
ה] כדאיתא בב"ק בפ' ראשון (דף ט.):
הכל בקרקע או כלקוחות באחריות
משכבך מתחתיך, וכתיב
לא אות ו' נמחק: כג] אבל
לקוחות ודכולי עלמא מלוה הכתובה בתורה
ה)
מחצה יורשין ומחצה לקוחות.
ויכול לסלקו במעות ולפירוש זה לא
(דברים כד) יוציא אליך העבוט
מאי אות ל' נמחק: כד] ממש
החוצה (רשב"ם ב"ב קעד.). לא
לאו
כדרב פפא כו' הבן שהיא
דמספקא ליה
אם (ב) ברירה ויורשין
יתכן גירסת רבינו חננאל דגרס בפ'
יפרע מן הערב. תחלה עד
כתובה: כה] טעמיה דאמר
נינהו או אין ברירה ולקוחות נינהו
בית כור (שם) שלשה אחין ויש מפרש
שיתבע את הלוה לדין
הכא אי נמי: כו] בתורה
ויחייבוהו ב"ד ואם אין לו מה
דאחייב קרבן וקסבר גובה:
הלכך מחצה יורשין
ומחצה לקוחות: מלוה הכתובה בתורה.
שנוטל חצי חלקו הראוי לו ורביע חלקו נוטל בקרקע ורביע במעות
לשלם אז יפרע מן הערב (שם
כז] שלא הייתי מחייבו אם
❖
כגון
וחצי חלקו מפסיד משום דאם הוא יורש יש לו ליטול חלק משלם
קעג.).
לא כו' על פה. עיין תוס'
(קדושין דף יג): כח] דכתיב
ואם שלא באחריות יש לו להפסיד ונוטל חצי חלקו מספק ומה שנוטל נמי מספקא לן אם מכח ירושה נוטל ויש לו ליקח הכל
ח]
והאיש: כט] דאיירי אף
בקרקע או מכח דהוי
כלוקח באחריות ונוטל ט] במעות הלכך נוטל מחצה בקרקע דהיינו רביע ומחצה במעות וקשה לפירוש זה
במלוה על פה דלא ייפה
רבינו גרשום
דהשתא אי לא הוה לספוקי לן אלא אי כיורשין אי כלקוחות שלא באחריות נוטל חלקו בקרקע ומשום דאיכא נמי לספוקי דאפילו
י]
כחה במה שכתובה בתורה
מת אחד מהם. בתוך ל' יום
להיות כתובה בשטר כיון
אי הוה לוקח שמא לוקח באחריות הוא הורע כחו אדרבה הוה לן י) לומר דחצי חלקו יטול בקרקע והרביע במעות ועוד דמוקמינן
האב פטור דמצי למימר
דבלאו הכי דבר פשוט הוא:
הכא מתני' כגון דליכא אלא חמשה סלעים ואי לא חשיב להו רב אסי כיורשין אלא ברביע אפילו יש שם עשר סלעים פטורים שלא
הבכור מת: ואם לאו
פטורין. דכל חד וחד מצי
יכול לגבות הכהן כי אם הרביע דהוו בהו כיורשים והיינו חצי חמש וללשון ראשון שפירש בקונטרס בב"ק (דף ט.) שנוטל חצי חלקו
מדחי ליה: ר' יהודה אמר
בקרקע או במעות משום דמספקא לן אי הוו כיורשין או לקוחות שלא באחריות אותו לשון נמי יתכן בין גירסת שני אחין בין גירסת
נתחייבו נכסים. ולא מצו
מדחו ליה: אינו יכול
שלשה ומיהו קשיא מנא ליה להש"ס שמספקא לרב אסי כלל ביורשין דלמא פשיטא יא] דלאו יורשין נינהו אלא מספקא ליה אי הוו כלקוחות
להוציא מידן דכל חד מצי
באחריות או כלקוחות שלא באחריות ועוד דלא הוה שייך למיתני תרי זימני רביע כיון דאו או קתני וכלשון אחרון יב] נראה ולא יתכן לגרוס
אמר אנא נקיטנא פדיון דחי:
זכר ונקבה. שאחת ילדה זכר
כלל שלשה אחין יג] דמאי אית ליה למינקט שלשה אי הוה נקט חמשה אורחיה דהש"ס הוא בכל דוכתי כמו היו חמשה תובעין אותו ה' נשים
(ונקב' שאחת ילדה זכר)
שנתערבו ולדותיהן יד] כל אחד מחמשה אבל שלשה לאו אורחיה למינקט כיון שכך שוין שנים כשלשה וא"ת טו] מאחר דמספקא ליה לרב אסי אי
ואחת נקבה או ב' זכרים
ונקבה שאחת ילדה זכר
כיורשין הוו אי כלקוחות לימא המוציא מחבירו עליו הראיה דאפילו לסומכוס לא מסתבר הכא לומר חולקין בספק זה בזה שחכמים מסופקים
טז]
ונקבה ואחת זכר נותן ה'
בהוראה וי"ל שיש דברים דהיכא דהדין מסופק לחכמים כי הכא עשו אותו כודאי פלגא הכי ופלגא הכי כדאשכחן נמי יז] בפרק השוכר את
סלעים לכהן בשביל ההיא
האומנים (ב"מ פג.) גבי הני דדרו באגרא לישלם פלגא קרוב לפשיעה וקרוב לאונס דמה נפשך או כוליה פשיעה או כוליה אונס
יח]
דילדה זכר לחוד: ב' נקבות
וזכר. שהאחת ילדה זכר
ואי מספקא לן ה"ל למימר המע"ה וכן בפ' מי שמת (ב"ב קמה.) דקאמר ר' יוסי קדשה בעשרים נותן לו שלשים חצאין דמספקא ליה אי קדושין
ונקבה והאחת נקבה או כל
לטיבועין יט] או לא ועושה כאילו ודאי מחצה לטיבועין ומחצה לאו לטיבועין ובפ' יש נוחלין (שם קכו.) גבי בכור דאמרינן ובמלוה שעמו כ)פליגי
אחת זכר ונקבה אין כאן
לכהן כלום: וילדו ב' זכרים.
$ ולפירוש זה אתיא נמי שפיר ההוא דמרחץ דהשואל בסוף הפ' (ב"מ קב.) דקאמר יחלקו את חדש העיבור לכולי עלמא ולא צריך לאוקמה
ונתערבו האב פטור
כסומכוס ויש דברים שאמרו חכמים ל) והשתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ויש דברים שאמרו
דהמוציא מחברו עליו
ודכולי
הראיה: בעל חוב שיש לו
חכמים שודא דדייני כי התם בריש המוכר את הבית (ב"ב סב: ושם) כ] דאמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא שודא דדייני:
עלמא
שטר על יוסף בן שמעון
מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא. גם במסקנא יהיה כן דאמרינן בדרב אסי או בדרב פפא קמיפלגי דמשמע אי כולהו
גובה אותה מהן דאמר ליה
אי בדידך כו': והני נכסים
אית להו דרב אסי ודרב פפא היו פטורין מטעם חמש ולא חצי חמש ותימה דלקמן בפירקין (דף מט:) אמר דרבי יהודה סבר ככתובה
נמי כי לא חלקו הוי
בשטר דמיא ועוד קשה למאי דמסקינן כא] בדרב פפא קמיפלגי דלית ליה לרבי יהודה דרב פפא אלמא קסבר דמלוה על פה גובה אף מן
בשותפות. אינון ערבין ביה
הלקוחות אטו מי לית ליה לר' יהודה הא דתנן בגט פשוט (ב"ב דף קעה.) המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים על פה גובה מן
שבעל חוב גובה מהן. מי
איכא מידי דלדידיה לא מצי
בני חורין ועיקר מילתיה דרב פפא כב] לאו איתמר אלא לאשמועינן דגובה מן היורשים לאפוקי מדרב ושמואל דאמרי מלוה על פה אינו גובה
תבע דהא מת בתוך שלשים
לא מן היורשין ולא מן הלקוחות אבל למאי דאינו גובה מן הלקוחות זה אינו שום חידוש ודבר פשוט הוא בכל הש"ס ונראה לפרש לפי
כג]
דאכתי לא איחייב בפדיון
ולנכסיה דהוו ערב (לא) מצו
המסקנא דלאו ממש כד] מ) כרב פפא קאמר אלא נ) כמלוה על פה כי הך דפדיון הבן כשהיא כתובה ובפ"ק דקדושין (דף כט:) איתא להא דלקמן
תבעו והתנן המלוה כו'.
וגרסינן שם ר' יהודה לטעמיה דאמר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא והיינו כה] לטעמא דהכא אי נמי בדרב פפא ממש קמיפלגי
וקי"ל דלא יתבע ערב
תחילה אלא בעל חוב והכא
דרב פפא גופיה צריך לומר דאיירי נמי במלוה הכתובה בתורה דבפרק קמא דקדושין (דף יג:) קאמר רב פפא הלכתא מלוה על פה גובה
בעל חוב לא מצי תבע:
מן היורשין שיעבודא דאורייתא ובפ' גט פשוט (ב"ב דף קעו.) מפרש טעמא שלא תנעול דלת בפני לווין וצ"ל דבקדושין איירי במלוה הכתובה
ודאיכא נכסי טובא לכל חד
וחד הכי נמי דשקיל אע"ג
בתורה דקסבר גובה מן היורשים ולא מן הלקוחות ובההיא איירינן הכא דר' יהודה לית ליה דרב פפא וקסבר דגובה מן הלקוחות:
כו]
דחלקו: מחצה יורשים
מלוה
הכתובה בתורה. היינו דוקא כגון פדיון הבן וערכין ונזקין וכיוצא בהן שלא כז] נתחייבו אם לא שחייבתו תורה אבל מלוה
ומחצה לקוחות. שהקנה זה
על פה אע"ג דכתיב (דברים כד) האיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט לא (מקרא)
כתובה להיות כתובה
לזה חלקו בשביל מה
כח]
ס)
שתופש: מלוה הכתובה
בשטר ואע"ג
דאיירי
כט] על פה
דלא חייבתו ממה שכתובה בתורה כיון
דבלאו הכי פשיטא
הוא שיש לו
לשלם מה שהלווהו:
בתורה.
דרבי