יש
בכור פרק
שמיני
בכורות
מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"מ
בבא בהרשאה. שני
האבות כתבו הרשאה
האחד לחבירו ובא בעל
היכא דכפריה. תימה דללישנא קמא במרובה (ב"ק דף ע.) דלא
א) ב"ק ע. שבועות לג:,
כה א מיי' פ"ג מהלכות
ב) [לקמן נא:], ג) [קדושיןכד.
שלוחין הלכה א ו
הרשאה ותובעו ממה נפשך אם שלי מת החזיר לי את שלי ואם של
מפליג בין כפריה ללא כפריה מאי איכא למימר וכן יש
וש"נ], ד) [ברא"ש הגי' אמר
טוש"ע ח"מ סימן קכג סעיף
חבירי מת החזיר לי את שלו שהרי יש לי הרשאה: אדרכתא. הרשאה
להקשות ממתני' יז] פרק שבועת העדות (שבועות דף לג:) גבי איש
שמואל], ה) מ"ק יח. וש"נ,
א וע"ש:
ו) גי' צ"ק דאמר, ז) ב"מ קב:,
כו ב מיי' פי"א מהל'
אמטלטלי דהואיל ואינן בעין מיחזי כשיקרא שמא אין בידו משל זה
פלוני כהן איש פלוני לוי דדייק הא מנה לפלוני ביד פלוני חייבין
ח) קדושין כט., ט) [לעיל יב:],
בכורים הלכה ל ועי'
כלום וחתימי סהדי אשיקרא: היכא
והא אמרת עד שישמע מפי תובע
י) [עי' לעיל יב: בתוס' ד"ה
השגות וכ"מ סמג עשין קמד
לאו], כ) [קדושין נט. נדרים
טוש"ע י"ד סי' שה סעיף
דכפריה. לוה למלוה תו לא כתב
ומשני בבא בהרשאה ופריך והא אמרי
בבא בהרשאה והאמרי נהרדעי לא כתבינן
א)
א
כט:], ל) צ"ק, מ) ואמקרקעי
לא:
מלוה הרשאה עלייהו משום דמיחזי
נהרדעי כו' ה"מ היכא דכפריה כו'
אדרכתא אמטלטלי ה"מ היכא דכפריה
כז ג מיי' שם הלכה יז
צ"ק ועי' בתוס' ב"ק ע. ד"ה
(א)
כשיקרא: תני רב הונא. גבי שתי
ומיהו ההוא איכא לאוקומי בפקדון
אמטלטלין כו' שם כתבו
טוש"ע שם סעיף יב:
אבל היכא דלא כפריה א] כתבינן: זכר
כח ד מיי' פי"ב מהל' אבל
דשמעתא דהכא ליכא לאוקומי
נשים של ב' אנשים שלא בכרו וילדו
ללישנא קמא דנהרדעי יח] דכיון שיכול
בקרקעות, נ) [בד"ה כל לגבי],
הל' י [ופ"א הל' ו] טור
ונקבה (ב) אין כאן לכהן כלום: תנא רב הונא
שני זכרים ונקבה במחבא אין כאן
להקדיש בפקדון כדמוכח בפ' המוכר
ס) דגרסי' צ"ק, ע) גי' הצ"ק
שו"ע י"ד סימן שנג סעיף ה
שני זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום ותנא
ב
[וסי' שעד סעי' ח]:
ור"ע ועיין מהרש"א,
לכהן כלום ואע"ג דחד הוי בכור
את הספינה (ב"ב דף פח.) גבי ההוא
פ) [פרשה וירא סי' יג], צ) נמי
כט ה מיי' פי"א מהל'
דידן כיון דבשני אנשים הוא דמשכחת לה
ממ"נ דאם האחת ילדה ב' זכרים
דאייתי קרי לפום נהרא ה"נ יכול
הוי צ"ק, ק) צ"ל אפי' איירי
בכורים הל' יט סמג
❖
באיש אחד ושתי נשים לא משכחת לה לא
צ"ק,
עשין קמד טוש"ע י"ד סי'
האחד בכור ואם זכר ונקבה ילדה
להרשות דחד טעמא הוא כדמוכח
שה סעיף יד:
מתני'
מתני ליה:
מת הבן ב] בתוך שלשים
נמצאת חבירתה יולדת זכר לבדו
ויש לתרץ הך דשמעתין
יט]
(ה)
ג
ל ו מיי' שם הלכה ג טוש"ע
שם סעיף טו:
והוא בכור ואפ"ה הבן אינו חייב
[בקרקעות] ואליבא [דרבי] דאית
ל)
ל)
הגהות הב"ח
יום אע"פ שנתן לכהן יחזיר ב)לאחר ל' יום אע"פ
לא ז ח מיי' שם הל' יח
לפדות את עצמו דא"ל שמא אין אני
ליה לקמן בפירקין (דף נא.) פודין
שלא נתן יתן מת ביום שלשים כיום שלפניו
(א) גמ' לא כתבינן אורכתא
טוש"ע שם סעיף יג:
לב ט מיי' פ"ז מהלכות
בכור אלא חבירי: באיש אחד ושתי
בקרקעות כמו שפודין במטלטלי
כ]
אמטלטלי כצ"ל וכן ברש"י:
ר' עקיבא אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן
(ב) שם בפיסקא זכר ונקבה
אישות הל' י טוש"ע
נשים לא משכחת לה. דכיון דאיכא
דאמקרקעי כתבינן אדרכתא
❖
מ)
האבות פטורין וכו' תני
לא יתן: גמ' מאי טעמייהו דרבנן גמרי 1 חדש
אה"ע סי' מ סעיף א:
חד בכור יהיב ה' סלעים לכהן להכי
דאמטלטלי דוקא לא כתבינן דאינו
רב הונא: (ג) שם דאמר
חדש ממדבר מה התם ומעלה אף הכא נמי
שמואל הלכה: (ד) שם ושמואל
2
לא תני ליה דכל הנך דתנא כאן אין
ברשותו אי נמי איכא לאוקמה כרבי
אמר אין בנו פדוי אמר רבא
תורה אור השלם
ומעלה ור"ע מספקא ליה מדאיצטריך
כאן לכהן כלום שוין בין איש אחד
נתן דמדרבי נתן יכול להוציא מידו
דכולי עלמא: (ה) רש"י ד"ה
תני רב הונא כו' נמצאת
1. וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה
למכתב ומעלה גבי ערכין ולא גמרי
ושתי נשיו בין בשתי נשים של שני
אם חבירו חייב כא] ואין לו מה לפרוע
חבירתה ילדה זכר: (ו) ד"ה
בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים
אנשים: מתני' מת הבן בתוך ל'.
אי נמי איכא לאוקמה כגון שנתן
ממדבר הוו להו שני כתובים הבאים כאחד
מת הבן וכו' קאי הס"ד ותיבת
בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה
נמי נמחק: (ז) ד"ה עד
אבכורות ודאין דעלמא קאי נמי:
אחד לחבירו במעמד שלשתן ומיהו
במדבר יח טז
(ו)
הוּא:
וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין
ג)
שיאמרו וכו' עד שיביא ראיה
2. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה פְּקֹד
יחזיר. דנפל הוה ולא מיחייב בפדיון
צריך עיון כב] דלמא היכא דאין יכול
הכהן דיכול לומר לו הבן
או דלמא כי אין מלמדין לעלמא אבל
כָּל בְּכֹר זָכָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
❖
וכו' יהביה אנא הס"ד:
עד לאחר שלשים: כיום שלפניו. אף
להוציא מידו בבית דין לא תקון רבנן
מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה וְשָׂא אֵת
❖
לגופייהו מלמדין ומשום הכי מספקינן ליה
ג]
ע"פ שנתן יחזיר לו: גמ' ממדבר.
מִסְפַּר שְׁמֹתָם: במדבר ג מ
מעמד שלשתן כי היכי דלא תקון
אמר ד) רב אשי דהכל מודים לענין אבילות יום
כתיב הכא (במדבר יח) ופדויו מבן
מעמד שלשתן בכתובה משום דלא
שיטה מקובצת
שלשים כיום שלפניו
ואמר שמואל הלכה
מוסף רש"י
ד] (ג) ה) ו)
חדש תפדה וכתיב במדבר (שם ג)
ניתנה לגבות מחיים כדפרישית
א] כתבינן: שתי נקבות
כדברי המיקל באבל: מתני' מת האב
פקוד כל בכור זכר מבן חדש ומעלה:
בהחובל (ב"ק דף פט. נ)) ועוד יש לתרץ
ז)
ה
אדרכתא. צ"ל אורכתא,
וזכר כו' אין כאן כו':
הרשאה, ולשון שולטנות הוא
ב] מת הבן (ב"מ קב
בתוך שלשים ה] בחזקת שלא נפדה עד
ומעלה. משמע לאחר שלשים:
דדלמא אם שניהם מצויים לפנינו
כמו (ב"ב קסד:) בשנת
ע"ב): ג] הכי מספקא
מספקא ליה. אי גמרי מהתם
ומצווים כג] לתת לאחר חייב להחזיר
שיביא ראיה שנפדה לאחר שלשים יום
פלוני אורכן, שלטון, אף כאן
ליה: ד] שלפניו. ס"א של
אורכתא השלטה שהשליטו על
אחריו וכן גריס הרגמ"ה:
דמדאיצטריך ומעלה בערכין אם מבן
ולא הוצרך להעמיד בבא בהרשאה
בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו שלא נפדה
בעל דינו לתובעו (שבועות
ה] שלשים יום בחזקת:
ששים ומעלה וגו' וגמר במסכת
אלא כדי שיוכל האחד להוציא מידו
ח]
. אמטלטלי. לפי שאינו
ו] פדוי אמר רבה דכ"ע:
ח) ו הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו
לג:)
בפני עצמו: אבל בדלא כפריה
בעין והעדים מעידין על מה
ערכין (דף יח.) שנה שנה לג"ש
ז] הוו קדושין: ח] ששים
רבי יהודה אומר בנו קודמו שמצותו על אביו
שכתוב מחמת שיש לי ביד
שנה ומעלה וגו' וגמרי'
שכשם ששנת ששים כלמטה הימנו
כתבינן. מה שנוהגים עכשיו לכתוב
פלוני כך וכך (שם). דכפריה.
במסכת: ט] כלמטה הימנו
ומצות בנו עליו: גמ' איתמר הפודה את
ט)
להחמיר אף שנת חמש ושנת עשרים
הרשאה אפילו כפריה אומר ר"ת
כד]
אם תבעיה מפקיד לנאמן
אע"ג: י] יהא לו ערך אות
בבית דין וכפר בו (ב"ק
בנו בתוך שלשים יום רב אמר בנו פדוי
נ' נמחק: יא] בבכור ובערכין
כלמטה ט] אע"ג דלהקל והוא הדין
דהיינו טעמא דלא כתבינן לנהרדעי
ע.) שכבר נשמע שהנתבע
כמו: יב] ומדמספקא
דכולי
ושמואל אמר אין בנו פדוי
לענין בן חדש דיום ל' כלמטה אע"ג
היינו משום דמיחזי כשיקרא כדאמרי'
כפרן, דהשתא מחזי כשיקרא
(ד) ו] י) ז
ליה: יג] שלשים שנולד
שחתמו על מה שאמר זה
אין: יד] שנפדה לאו
דלהקל ולא גמר חדש חדש ממדבר
במרובה (ב"ק ע.) ובכתובות (דף פה.)
עלמא מעכשיו אין בנו
פדוי לאחר שלשים
שיש לי ביד פלוני כך וכך
חזקה: טו] והכא לא.
דלא יהא י] נערך עד לאחר שלשים:
מוכח דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן
יום ואיתנהו למעות ודאי בנו פדוי כי פליגי
(שבועות שם) דמחזי דחתמינן
ס"א אינו: טז] לא
אשיקרא דיהיב ליה לשליח
חשיב פדייה: יז] ממתני'
הוו. דערכין ודמדבר סיני שני כתובין
ובמרובה [שם ד"ה אמטלטלין] הארכתי:
לאחר שלשים יום ונתעכלו המעות רב אמר
מידי דלית ליה גבי האיך (ב"ק
דפרק: יח] דנהרדעי דכמו
מת בנו בתוך שלשים יום כו'
הבאין כאחד ואין מלמדין על פדיון
כה]
. שני כתובים הבאים
שיכול להקדיש פקדון
ח בנו פדוי מידי דהוה
טאקידושי אשה התם
שם)
כאחד אין מלמדין. מדלא
הבן: או דלמא כי אמר אין מלמדין.
יחזיר לו ה' סלעים. פירש
כדמוכח: יט] כדמוכח
לאו אע"ג דנתעכלו
המעות הוו ז] קידושי
כתב אחד ונגמור כולהו מיניה
במרובה: כ] בקרקעות
כ)
שני כתובין ה"מ לעלמא דלא משתעי
בקונטרס משום דנפל הוא ובחנם
(קדושין כד.) מדהדר כתביה
כגון שפדאו בקרקעות
הכא
מבכור ודערכין כמו אי הוה כתב
פירש כן דאפילו קים לן ביה דכלו לו
לאידך ולא ילפא מחבריה ש"מ
יא]
דאמקרקעי: כא] חייב לו
חדשיו בבן חדש תלה רחמנא: לאחר שלשים אע"פ שלא נתן
דוקא הני קאמר (פסחים מה.).
ואין: כב] צריך עיון דדלמא:
חדש במידי אחרינא: אבל לגופייהו. כגון בכורי דורות מבכורי
בחזקת שלא נפדה. דכתיב
כג] ומצווים לו לתת:
מדבר דאידי ואידי בבכור הוא משתעי מלמדין ומדמספקא יב] לן
יתן.כו] בפסחים בסופו (דף קכא:) אמרינן דאבי הבן מברך שתים
ביה (במדבר יח) מבן חדש
כד] אפילו היכא דכפריה
תפדה, הלכך מסתמא בתוך
אומר כו' טעמא משום
קאמר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן: לענין אבילות. אם
ויש לספק כז] כיון שמת אם מברך שהחיינו מכיון דזוכה לקיים
שלשים יום לא פדאו אביו,
דהא דלא: כה] מת הבן
מת ולד בתוך שלשים יג] אין אבילות חלה על אביו דאימר נפל הוא:
המצוה ואין לתמוה אהא דלא מברכינן שהחיינו על כל מילה
הלואי שיפרע אדם חובו בזמנו
בתוך: כו] יתן בפ' ערבי
מתני' שלא נפדה. דלא עביד איניש דפריק תוך שלשים עד
וחייב הבן לפדות עצמו (ב"מ
פסחים בסופו: כז] לספק
ומילה כמו על כל פדיון הבן דשאני מצות פדיון הבן דלא שכיחא:
קב:). לאחר שלשים יום.
הכא כיון שמת לא מברך
מת ביום שלשים כיום שלפניו ר' עקיבא אומר כו'. בריש
שיביא ראיה: לאחר שלשים בחזקת שנפדה. דכהן הוי מוציא
מת לאחר שלשים סתמיה
שהחיינו דצערא קא מדכר
פדוי דפדאו האב בזמנו (שם).
מחבירו והורע כחו: עד שיאמרו לו. לבן שצוה אביו בשעת
החולץ (יבמות דף לו:) אמרינן התם תניא ר"ש בן גמליאל
או שמא מ"מ מברך:
עד שיאמרו לו. השכנים
כח] גורס רש"י ור"ח גורס
מיתתו שלא נפדה ובאמירה סגיא בלא עדות גמורה דהך חזקה
אומר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי
ידוע לנו שלא פדאך אביך
כן ונראה דגרסי' תוך כו'
דמחזקינן ליה בחזקת שנפדה לאו זו היא חזקה מעלייתא דרובא
ואיתמר מת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה אם אשת ישראל
שהוא צוה בשעת מותו, וגבי
יד]
ופליגי רבנן על רשב"ג גם:
כהן לא שייך למיתני לשון
כט] שלשים שאם לא היו
דאינשי לא עבדי למפרע חובו מיד והכא טו] לא שייך למימר עד
היא חולצת וברוב הספרים גרסינן בסוף פרק רבי אליעזר דמילה
יביא ראיה, דכהן לאו בעל
גורסים כאן יום שלשים מנין
שיביא ראיה (ז) דהכא יכול לומר לו הבן לכהן דעלמא יהביה
(שבת דף קלו.) מת ביום שלשים וכן גורס כח] ר"י ור"ח גורס
דינו הוא, דאי בעי אמר ליה
היה להם זה החילוק אלא
לדידך לא יהיבנא אלא לכהן
נראה דגרסי' ביום שלשים
אבא: שמצותו על אביו. מצות פדייתו של אב זה היתה על אביו
כן ונראה ס) דגורס תוך שלשים דכיון דאמרי רבנן הכא יום שלשים
אחר, ולהכי תני עד שיאמרו
ומפרשי: ל] אבילות חשיבא
שמת ומצות בנו עליו: גמ' דכ"ע. אי אמר ליה מעכשיו יהא
כיום שלפניו ע) ור"ח משוי ליה ספיקא ופליגי רבנן ורבן שמעון
לו ומשיאמרו לו המצוה
כבר קיימא: לא] שלפניו
❖
מוטלת עליו שיפדה הוא
וא"ת בריש החולץ:
בנו פדוי לאו פדיון הוא אלא מתנה בעלמא דהא בתוך שלשים
בן גמליאל גם ביום שלשים מה לי ביום שלשים ומה לי בתוך
הוא לפדות.
עצמו (שם).
לא טז] שייכא פדייה ואי אמר בתוך ל' הרי לך המעות ולאחר
ל' יום גם בשאלתות פ) גורס תוך שלשים ומיהו בהלכות גדולות
שלא פדאו אביו (קדושין כט.).
מעכשיו אין בנו פדוי.
שלשים יחול פדיון בני ואיתנהו מעות ביד כהן בעין לאחר
כתוב דביום ל' אפילו פיהק ומת לא הוי נפל לרבנן ודוקא תוך
רבינו גרשום
היכא דאמר ליה מעכשיו יחול
שלשים ודאי פדוי כמאן דיהיב להו ניהליה השתא: נתעכלו. שאינן
שלשים הוא דאמרינן במסכת שבת פיהק ומת דברי הכל מת
פדיון זה אינו פדוי (לעיל
בבא כל אחד בהרשאה
יב:). לאחר שלשים יום.
בעין: אקידושי אשה. דאי יהיב לה השתא מידי ואמר לה התקדשי
הוא משמע דגרסינן ביום שלשים ומפרשי מת כמשמעו פיהק
כט]
ואמר ליה אי מת דידי
דאמר עכשיו אני נותן מעות
הוא אהדר לי ואי דחבראי
לאחר שלשים יום הויא מקודשת כדאמרינן במסכת קדושין (דף נט.):
ומת וקחשיב פיהק ומת ביום שלשים כיון שחי כל כך כנפל מן
והפדיון לא יחול עד לאחר
הא נקיטנא הרשאה מיניה.
ת"ש
הגג תוך שלשים ועוד יש לקיים גירסא זו אם בנפל מן הגג
שלשים יום (שם). אע"ג
אבל לתרי כהנים לא מצי
דנתעכלו המעות. בתוך
כיום
עבדי הרשאה. דלכל חד
ואכלו ארי ביום שלשים דוקא הוא דסמכינן אדרבנן ושמא אפי' לענין אבילות ל] צ) דהוי כבר קיימא:
שלפניו. וא"ת
שלשים יום דכי בעו קידושין
אמר אנא לית לי אלא
לא] דבריש החולץ (יבמות דף לז:) משמע דפשיטא לן מן התורה אפי' תוך ל' דחי הוא דאמר מת בתוך ל' ועמדה ונתקדשה אם אשת
למיחל ליתנייהו למעות אפ"ה
ה' סלעים דחי: אדרכתא.
חיילי (קדושין נט.).
הרשאה: היכא דכפריה.
כהן היא אינה חולצת וי"ל דהתם בנפל מן הגג או אכלו ארי כרבנן דפליגי ארבן שמעון בן גמליאל בסוף ר"א דמילה אבל הכא בפיהק ומת דכולי
משום דמיחזי כשיקרא: תני
עלמא מת הוא ומיהו ק)אפ"ה איירי הכא בנפל מן הגג כי התם אין לחוש דהכי נמי פסקינן בסוף אם לא הביא כרבן שמעון בן גמליאל לענין
רב הונא. מוסיף על מתניתי'
דאחת בכרה ואחת שלא
אבילות להקל אף על גב דבאשת כהן דלא אפשר סמכינן אדרבנן ושריא בלא חליצה וא"ת דהכא מקילינן כל כך לענין אבילות
בכרה של ב' אנשים וילדו
אפילו
כו'. מוסיף ב' זכרים ונקבה
אין כאן לכהן כלום דמצי אמר מי שלא בכרה אשתו דלמא איתתי יליד זכר ונקבה ואיני יודע איזה יצא ראשון: ותנא דידן. דלא תני לה דכיון דלא משכחת לה באיש ושתי נשיו שאחת ביכרה ואחת לא ביכרה דממה נפשך
חייב בה' סלעים דהא ב' זכרים ילוד לא מיתני ליה: מת הבן בתוך שלשים. בבכור דכל אשה קא מיירי: כיום שלפניו. ופטור: מה התם. במדבר כתי' ומעלה דהיינו שלשים ויותר חדש הוי כ"ט ימים ומחצה ומעלה הוי
יום א' היינו ל' יום ומחצה והיינו (כל אחד) [לאחר ל'] ומשום הכי א) חייב אבל יום א' שלפניו ופטור: ור' עקיבא מספקא ליה. אי גמרינן דמדאיצטריך למיכתב ולמעלה גבי ערכין (משום דליהוו) [הוי להו] ב' כתובין
באין כאחת: אבל לגופייהו מלמדין. דחדש דמדבר דכתיב ביה ומעלה ופדויו מבן חדש תרוייהו בבכור אדם מישתעי ודלמא דמלמדין להכי מספקא ליה וקאמר ואם נתן לא יטול כו': דיום ל' כשל אחריו ומותר בגיהוץ
ותספורת: מת. לאחר שלשים: עד. שיאמרו לו [שלא] נפדה בין עבד בין אשה בין קטן נאמנין: מידי דהוה אקידושי אשה. היכא דאמר לה תקדשי לי לאחר ל' דהויא מקודשת ואע"ג דנתעכלו המעות קודם: (כדתרצינן התם):
א) אולי צ"ל ומשו"ה מת ביום ל' הוי כיום שלפניו ופטור.