31/97

נ:

יש בכור פרק

שמיני

בכורות

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

אלא להשוות השנים שיהא סלע ופונדיון ח] למ"ט שנים של יובל שחסר

כסף צורי. היכא דכתיב שקל הוי סלע צורי

דהוא ארבעה דינרי

מא א מיי' פ"ג מהל' טוען

א) קדושין יא. ב"ק לו:, ב) [בב"ק

ונטען הל"ב ופ"ג מהלכות

גרסינן רב יהודה אמר רב],

כדאוקי רבי יוחנן לעיל [ע"א] והיכא דלא כתיב שקל אלא כסף הוי דינר

מהם פונדיון אחד ושמא כשנותן חמשים שקל ביחד אז אינו נותן

ג) שבועות לח:, ד) מעשר שני פ"ב

חובל ומזיק הלכה ט י ופ"א מהל'

ט] פונדיון ולא שייך שם הכרע דהוי כעין מקח וממכר ולא שייך

צורי: כסף מדינה. ב] שמינית של כסף צורי והוא איסתירא סווסריאתא

מ"ח, ה) צ"ל ממעות, ו) לעיל כה.

ערכין הל"ד ופ"א מהל' שקלים

הלכה א ב ג ד ופ"א מהל' נערה

קדושין יא: ב"מ נז. מעילה יד:

הכרעה אלא כשמחליפין מעות לשולחני ומה שפירש דהכרע של

דאמרן לעיל [מט:]: טענה. שאדם טוען לחבירו כך וכך מסרתי לך:

ערכין כט. תמורה כז:, ז) [בקדושין

בתולה הל"א ופ"ג שם הל"א

דינר זהב כפי חשבון הכרע של חצי

שבועת הדיינין. הבאה מחמת הודאת

טוש"ע חו"מ סי' תכ סעי' מב

יא: איתא כסף כסף יליף ממעשר

וע"ש היטב בפרש"י], ח) [שם

וסי' פח סעי' א וטוש"ע יו"ד

מעה למחצית השקל ואע"ג דאשכחן

מקצת הטענה אינו נשבע אלא א"כ

[אמר] רב יהודה אמר רב אסי כל כסף

א)

ב)

סי' שה סעי' א וסי' רצד סעי'

בקדושין איתא כי יקח איש אשה

בהמוכר הספינה (ב"ב דף פט.) גבי

טענו שוה שתי ג] מעות שהן שליש

האמור בתורה סתם כסף צורי ושל דבריהם

ו:

וגמר קיחה קיחה משדה עפרון],

דינר ואע"ג דכתיב כי יתן איש אל

בשר דכששוקל י' ליטרא ביחד אין

מב ב מיי' פ"ג מהלכות טוען

ט) ב"ק לו: ע"שקדושיןיא., י) ב"ק

י]

כסף מדינה א] וכללא הוא והרי טענה דכתיב

לו: צ. [קדושין יא:], כ) גי' צ"ק

ונטען הלכה א טוש"ע חו"מ

רעהו כסף: שאני התם. דאקשיה

נותן לו כל כך הכרע כמו ששוקל כל

סי' פח סעי' א:

הוה ליה זוזא וכ"ה בב"ק לז.,

1 כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור

ליטרא וליטרא בפני עצמה אין להשוות

רחמנא לכסף בהדי כלים ד] שנים

מג ג מיי' פ"ה מהל' מעשר שני

ל)[דבריםיד],מ) [שם],נ) [קדושין

ותנן שבועת הדיינין הטענה שתי כסף שאני

ג:], ס) [משלי כב], ע) [נדצ"ל רב

ג)

הלי"ד:

יא] הבשר להכרע של כסף ומיהו קשה

כל דהו אפי' אין שוין דינר אף כסף

מד ד מיי' פ"ז מהל' ערכין

אסי], פ) צ"ק מ"ז, צ) נ"א שאני

התם דכתיב כסף או כלים מה כלים שנים אף

מאחין השותפין שפטורין מן

שנים: ומה כסף דבר חשוב.

התם דבעינן כו' צ"ק, ק) נ"א קצוב

הל"ח:

מה ה מיי' פ"ג מהל' אישות

כסף שנים ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר

קצת אתי לגרע דסגי במעה ולא

הקולבון לקמן בפרק בתרא (דף נו:)

(א) ומעה כסף הוי חשוב אף כלים

הלכה א טוש"ע אה"ע סי'

בעינן דינר ודבר חשוב אתי לאוסופי

חשוב והרי מעשר דכתיב וצרת הכסף בידך

דבר חשוב ולא כל דהו ממש:

דאע"ג שאם יב] שוקל כל אחד בפני

כז סעי' א:

דבעינן מעה כו' צ"ק וכ"ה בס"י,

מו ו מיי' פ"ג מהל' חובל הלכה

ר) כי דייקי צ"ק, ש) נ"א שמעי'

הפורט סלע. מדמי מעות מעשר

עצמו חייב (בקולבון) שני קלבונות

פ)

ד) ותנן גהפורט סלע ה)(במעות) מעשר שני כסף

צ"ק, ת) נ"א ב' מחטים צריך שיהיו

ט סמג עשין ע טוש"ע חו"מ

❖

שני שהיו לו פרוטות ורוצה להחליפן

לשני חצאי שקל השתא שהם יחד אין

כסף ריבה והרי הקדש דכתיב ונתן הכסף

שוין שתי פרוטות כו' צ"ק, א) ולא

סי' תכ סעי' מא:

גריס צ"ק, ב) ובשמעתין כו'

בסילעי כסף מפני משוי הדרך והתם

נותנין אלא קולבון אחד ויש לחלק

וקם לו ואמר שמואל הקדש שוה מנה

ו)

פירש"י ונימא צ"ק, ג) ופירש"י

מסיים פלוגתא בית שמאי אומרים

בהכרעות והר"ר יהודה בר נתן פי'

ה"ג ומה וכו' צ"ק, ד) נ"א להגיה

תורה אור השלם

שחיללו על שוה פרוטה מחולל הקדש נמי

בכל הסלע מעות כו'. ומיהו שמעינן

בפרק הזהב (ב"מ דף מד:) שאותו

הכא אף כל כו' צ"ק, ה) נ"א לקמן,

יליף קדש קדש ממעשר והרי קידושי אשה

ו) [עי' בתוס' פ"ק דקדושין כל מה

1. כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף

ז) 5

מינה דמכר המעשר בפרוטות וכתיב

דינר הוא להכרעות המטבעות ושכר

שחסר כאן], ז) וגם אין צ"ק,

אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית

דכתיב ויצאה חנם אין כסף ותנן בש"א

בעלי המטבע שמי שיש לו כסף כדי

ונתת בכסף : הכסף כסף ריבה.

ח) 7

ל)

ח) [ועי' היטב תוס' שבועות לט:

הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם

❖

ד"ה מה כלים],

בדינר ובשוה דינר וב"ה אומרים בפרוטה

שמות כב ו

לעשות כ"ה דינר של כסף נותנין

תלתא זימני כתיב התם כסף ונתת

שְׁנָיִם:

2. וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף

לבעל המטבע לטובעו ואין מחזיר לו

ה] בכסף וצרת הכסף ונתת בכסף מ)

ובשוה פרוטה לימא רב אסי דאמר כב"ש

בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר

כסף: כל כסף

אלא כ"ד של

וריבה כל מילי: ש"פ. והיינו נחשת:

הגהות הב"ח

יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:

אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב

דברים יד כה

כסף צורי. בפרק

[קדש קדש ממעשר]. במעשר שני

האמור בתורה

(א) רש"י ד"ה ומה כסף וכו'

3. וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר

יהודה אמר רב אסי ט) כל כסף קצוב האמור

דמעה: (ב) ד"ה קדש וכו' כתיב

קמא דקדושין (דף יא.) פירש

כתיב קדש וכל מעשר בקר וצאן

יג]

(ב)

תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן

בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה

קדש וכל מעשר הארץ מזרע

וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ

הקונטרס בשם

רבותיו דדינר הוי

כל אשר יעבור וגו' ובהקדש כתיב

הארץ מפרי העץ לה' הוא

נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְיָ

מאי קמשמע לן תנינא חמש סלעים של בן

❖

מטבע פחותה

שבצורי ומייתי לה

ואיש כי יקדיש את ביתו קדש:

קדש לה' ובהקדש כתיב:

אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ:

וכו' ושל דבריהם כסף מדינה איצטריכא ליה

דברים יד כו

התם אהא דאמר בית שמאי דאשה

ויצאה חנם אין כסף. ומהתם גמרינן

4. וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה

דתנן התוקע לחבירו נותן לו סלע ולא תימא

מתקדשת בדינר ומפרש טעמא דבית

קדושין דאמרינן נ) אין כסף לאדון זה

י)

שיטה מקובצת

הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ וְיָסַף חֲמִשִׁית

סלע ארבע זוזי אלא פלגא דזוזא דקרי אינשי

שמאי כדרב אסי דכל כסף האמור

ו] ויש כסף לאדון אחר: קצוב.

כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְקָם לוֹ:

ויקרא כז יט

א] מדינה. טענה מעשר והקדש

בתורה כסף צורי ואע"ג דכתיב

דאיכא שלשים חמשים אבל בכל הנך

סלע פלגא דזוזא חנן בישא תקע ליה לההוא

5. וְאִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ

וקדושי אשה סימן: ב] מדינה

היינו סאסריאתא דאמרן לעיל

עשרים גרה השקל ומתרגמינן עשרין

דפרכינן ליכא קצבה: התוקע. המכה

קֹדֶשׁ לַיְיָ וְהֶעֱרִיכוֹ הַכֹּהֵן בֵּין

גברא אתא לקמיה דרב הונא אמר

והשאר נמחק: ג] שתי א) כסף

טוֹב וּבֵין רָע כַּאֲשֶׁר יַעֲרִיךְ אֹתוֹ

מעין סלעא לא בשביל שהיתה מעה

את חבירו באזנו לשון מורי בבבא

הַכֹּהֵן כֵּן יָקוּם: ויקרא כז יד

ושתי כסף היינו שתי מעות שהן

ליה הב ליה פלגא

דזוזא כ) (הות איכא)

6. וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע

בימי משה אלא משקל אחד היה בימי

קמא וכאן שמעתי תוקע ממש שתקע

שליש דינר דאי דינרי שני כסף

זוזא

איבעיא ליה למיתני ואף ע"ג:

הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַיְיָ הוּא קֹדֶשׁ

ז] מפיו באזנו וראיה ללשון מורי בב"ק

משה שהיה שוה מעה שנעשית אחרי

ויקרא כז ל

ד] כלים דמה כלים שנים אפילו

לַיְיָ:

וכאן שמעתי אל תהי בתוקעי כף שמכין בכפם על כף חביריהם להיות

כן בימי אונקלוס ופריך והרי טענה דקתני שתי כסף שהן מעות

יד]

ס)

7. וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה

כל: ה] ונתת הכסף: ו] זה

אבל יש כסף: ז] שתקע בפיו

לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף:

ערבים בשביל אחרים. וקמ"ל רב אשיע) דלא תימא סלע צורי ליתיב ליה

טו] מדקתני שתי ולא קתני שני ומשני צ) דהתם דבעינן דבר חשוב

❖

שמות כא יא

באזנו: ח] ופונדיון לכל שנה

דהוא ארבע זוז אלא סלע מדינה דהוא פלגא דזוזא שמינית שבסלע צורי:

דומיא דכלים ומעה דבר חשוב הואי והשתא אתי קרא לגרועי דסגיא

ושנה של מ"ט שנים: ט] נותן

זוזא

אותו פונדיון: י] י' ליטרין

במעה ולא בעינן דינר אבל לפי המסקנא דאמר ק) כסף קצוב אתי

ביחד כו': יא] להשוות הכרעת

מוסף רש"י

דבר חשוב לאוסופי דבעינן מעה ולא סגי בפרוטה ורבינו ש"י הקשה לפירוש זה דא"כ דכל כסף האמור בתורה דינר הוא היכי אתיא

הבשר: יב] דאף ע"ג שאם שקל

כל כסף האמור בתורה סתם

של כל: יג] דקדושין ובכמה

הקישא ומפקא ליה הא כי אתאי היקש לאשמועינן מה כלים שנים אף כסף שנים הוא דאתא ונראה דלא קשה מידי דאין היקש למחצה

כסף צורי. אם פירש שקלים הוי

מקומות: יד] כן שהיתה בימי:

ולרב דפליג אדשמואל בפרק שבועת הדיינין (שבועות לט:) צריך לומר כן דתרוייהו דרשות נפקי מכלים שנים ודבר חשוב דכסף כי אתא לכפירה

שקל צורי ואם סתם הוי מטבע

טו] מעות ולא דינר מדקתני כו'

הפחותה שבצורי (קדושין יא.).

הוא דאתא ועוד הקשה היכי אמרינן מה כלים דבר חשוב וכי מחט דבר חשוב הוא והא אמר התם לכך יצאו כלים למה שהן אלמא דלא

דהתם משום דבעינן: טז] הכא

ושל דבריהם כסף מדינה.

כי דייקא: יז] לפי שהיא של:

חשיבי מחטין והא נמי לא קשיא דאפילו מחט יש בו חשיבות שראוי לעשות בו מלאכה חשובה וגדולה ועוד הקשה דבהדיא אמר איפכא

לקמן מפרש לה, כסף מדינה

יח] תי' ונימא נמחק: יט] וקשה

בשבועות מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב וכסף כי אתא להך דרשא הוא דאתא והא נמי לא קשה דהיינו לשמואל אבל לרב איתא

שמינית שבכסף צורי, אם סלע הוא

לר' לפי': כ] למימר אוקמיה

שמינית שבסלע צורי ואם דינר הוא

אמעה שהיא כו' שבצורי

בהדיא התם דבין שנים בין דבר חשוב מכלים נפקי וכסף כי אתא לכפירה הוא דאתא ועוד דאפילו בדשמואל יש

ספרים דגרסי התם

. וכללא

שמינית שבדינר צורי (שם)

ובשלמא לקמן דמסקינן כסף

כי הכא טז] ר) וכי דייקי קרא כוותיה דשמואל והא דקאמר בתר הכי לשמואל אי כתיב כלים ולא כתיב כסף ה"א מה כלים שנים אבל

הוא. שכסף שכתוב בתורה דוקא

קצוב ניחא דכיון דסתם כסף

כסף כתיב או שוייו, ונ"מ דהוי

שאינו קצוב פרוטה שייך למימר

דבר חשוב לא בעינן לא משום דמפקינן מכסף דבר חשוב אמר הכי אלא משום דאי לא כסף לא הוה מפקינן מכלים אלא שנים להכי כתב

. והרי

כסף צורי ולא פרוטות (שם)

סברא דאוקמיה אדינר מאחר

כסף לאקושי לכלים ולהצריך בו דבר חשוב ועוד י"ל דמכסף דמשמע חשיבות ממון פרוטה לכל הפחות ש) שמצינו דבעי חשיבות בכלים

טענה. שאדם טוען את חבירו

דאפיקתיה מפרוטה ומתי' למאן

ומשביעין אותו אם הודה במקצת,

עד תי' אבל ל"ש: כא] ליה אדינר

לאפוקי כלי גרוע כגון מרוקא כדאמר בפרק הזהב (ב"מ דף מז.) במנא דכשר לאפוקי מרוקא אי נמי לאפוקי כלי שהוא פחות משוה

דכתיב כי יתן איש וגו'. ועליו

ואין שייך כלל לומר:

פרוטה דלא תימא גזירת הכתוב הוא בכל כלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה כמו שאומר בירושלמי דטענו ת) שני מחטים מיירי בשוים שתי

כתיב אשר יאמר כי הוא זה, דילפינן

מינה שהמודה במקצת ישבע,

א) גי' זו שהגיה רבינו ברש"י הוא

פרוטות שתהא הכפירה פרוטה וההודאה פרוטה והדר מקשינן כסף לכלים להצריך חשיבות בכסף יותר מפרוטה דמה כלי לאו כל דהו

דונקרב בעל הבית התם כתיב

כפי' רבותיו של רש"י שהובא בתוס'

אלא כלי חשוב אף כסף לאו כל דהו אלא כסף חשוב והיינו מעה שבכך יש בו חשיבות ורש"י גריס התם כדדייקי קרא כוותיה דשמואל

ודרשינן ליה לשבועה (שם יא:).

כאן וברש"י ותוס' בקידושין דף יא

מה כסף דבר חשוב כו' והגיה אף כל דבר חשוב לא גרס אף כלים משום דשמואל אית ליה יצאו כלים למה שהן ובחנם דחק דבכלים

שבועת הדיינין. שהדיינים

א)

ע"ב אבל רש"י ז"ל בעצמו דחה שם

❖

משביעין ע"י הודאת מקצת

פי' זה וצ"ע.

נמי בא לאפוקי מרוקא א"נ שאין בכלי שוה פרוטה כדפרישית ורש"י פירש עוד לשון אחר בקדושין כל כסף האמור בתורה כסף צורי

הטענה, שלימדוה מאשר יאמר כי

אם פירש שקלים הוי שקל צורי ואם סתם הוי מטבע הפחות שבצורי הלכך פרוטה לא מצית אמרת לפי שהיה של נחשת ובצורי מטבע

יז]

הוא זה וכתב עלה ונקרב בעל הבית

אל האלהים אם לא שלח ידו, דהיינו

רבינו גרשום

נחשת ליכא ובקדושין כסף כתיב דהא קיחה גמירי וכיון דאפיקתיה מפרוטה אלמא מידי דחשיבותא בעי לאוקמוה אדינר כדלקמן ב)בשמעתין

שבועה (שבועות לח:). הטענה.

והרי טענה כו' ותימה יח] ונימא נהי דמעה היא מטבע פחותה שבצורי מיהו שתים מנא ליה ומשני מה כלים שנים כו' ג) ומה

שהשבועה באה על ידה לא תהא

של ירושלים שבו היו פודין

פחות משתי כסף, שתי מעות כסף,

הקדש ומעשרות: פריצים.

כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב שיהו שוים שתי כסף לאפוקי ממ"ד התם טענו שני מחטין חייב בהודאה אחת מהם לכך יצאו כלים

דהא שתי לשון נקבה היא, והן שליש

שונאים: כסף מדינה. הוא

למה שהן כלומר שיתחייב עליהן בכל שהוא ע"כ לשון הקונטרס וקשה לן לפי' דלפי שיטתו דשבועות היה לו להגיה אף כל כמו

יט]

ד)

ופליגי בה רב ושמואל,

הדינר (שם)

אחד משמונה בכסף של תורה:

רב אמר כפירה שתי כסף ושמואל

הטענה. שיתחייב בה שבועה

שמגיה בשבועות דהך דרשא דמה כסף דבר חשוב ליתא אלא לשמואל דרב סבירא ליה דכסף כי אתא לכפירה הוא דאתא ועוד קשה

אמר טענה עצמה שתי כסף ואפילו

בטוענו שתי כסף וקי"ל שתי

לר"י כיון דמטבע פחות שבצורי היא מעה היכי שייך למימר כלל כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמיה אדינר ה"ל למימר כ] אמעה שהיא

לא כפר בה אלא פרוטה או הודה

מעה כסף והיכי אמרת כסף

בפרוטה חייב, מ"מ מדקתני שתי

מטבע פחותה שבצורי דבשלמא למאן דאמר כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמא אדינר היינו בתר דאשכחנא דפרוטה הוי של כסף לגבי

ה)

צורי: ומה כסף דבר חשוב.

כסף ש"מ קרא לאו דוקא כסף

ושתי מעה כסף נמי הוי דבר

אמה העברייה וכיון דאפיקתיה מפרוטה דהוי כסף אוקמא אדינר דהוי דבר חשוב ו) אבל השתא דסבירא לן דסתמא מעה כמו גבי טענה

קאמר, אלא אממונא בעלמא קפיד

חשוב: הפורט סלע ממעשר

אמאי מוקמי ליה אדינר ואין שייך לומר כיון דאפיקתיה מפרוטה שאין בשום מקום סתמו פרוטה אלא מעה ועוד כי היכי

כא]

ז)

וכיון שלא פירש כמה לא מסרו

שני. שאם יש לו מעות של

הכתוב אלא לחכמים ולא קים להו

מעשר שני שוין סלעין ורוצה

דבקדושין אמר כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמא אדינר גבי טענה נמי נימא כיון דאפיקתיה משני פרוטות אוקמה אשני דינרים:

לרבנן לאשבועיה בבציר מהכי, דאי

לחלפן בסלע אלמא דמעשר שני

מה

כלים שנים כו'. בשבועות (דף לט:) הקשה רש"י מנא ליה לשמואל דדריש לכך יצאו כלים למה שהן הא איצטריך לאשמועינן מה כלים

קרא דוקא כסף כתיב, נהי דמעה

חילל על מעות אע"ג דכתיב

היא מטבע הפחותה שבצורי, מיהו

ביה ונתתה בכסף: ויצאה חנם

שנים ותירץ דלכתוב כספים דמשמע שנים ודבר חשוב ומיהו תימה דא"כ דבר חשוב מנליה דאמינא שתי פרוטות כמו שאמר לעיל

. אף

שתים מנא להו (קדושין יא:)

אין כסף. אבל יש כסף לאדון

כל

וי"ל דהוה ליה למיכתב כסף או חפציםח): כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה. תימה דבפרק החובל (ב"ק ד' צ.)

כסף שנים. תחלת נתינה ב' כסף,

אחר ומאי ניהו האב שהאב

ועלה קאי כי הוא זה (שבועות לט:).

זכאי בבתו בכסף קידושיה. ותנן

תנן גבי התוקע לחבירו רבי יוסי הגלילי אומר מנה ומסיק בגמרא

דהיינו מנה צורי ובכתובות בפרק אע"פ (דף סד:) תנן נותן להם

ומה כסף דבר חשוב. שיערו

בית שמאי כו'. לימא רב אסי

כלים דאמר כסף צורי כב"ש דאמרי

חכמים שמעה כסף דבר חשוב הוא

(שם). אף כלים דבר חשוב. שיהו שוים שתי כסף ולאפוקי ממ"ד התם טענו שני מחטין חייב בהודאת אחת מהן, לכך יצאו כלים למה שהן, דינר: קצוב. כגון ה' סלעים של בן ושלשים של עבד וכולהו אידך: אלא סלע פלגא דזוזא דקרו ליה אינשי לפלגא דזוזא איסתירא

כלומר שיתחייב בכלים בכל שהן (שם עי"ש). הפורט סלע. מסקנא ב"ש אומר בכל הסלע מעות כו', ומיהו שמעינן מינה שחילל תחילה המעשר

דהיינו סלע והאי סלע הוי אחד

בפרוטות של נחושת ועתה בא לפרוט בהן סלע (קדושין יא:). ונתן הכסף וקם לו. דכתיב ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו (שם). שחללו

על שוה פרוטה מחולל. דאין אונאה להקדש דכתיב (ויקרא כה) איש את אחיו, ואשמועינן שמואל דכי היכי דאימעיט מאונאה אימעיט נמי מביטול מקח (שם) וטעות נמי ליכא למימר בהו דמאן טעה (ב"מ נז.). יליף קדש קדש ממעשר. גמר פדיון הקדש מפדיון מעשר שני, אבל

שאר כסף שבתורה לא יליף מיניה דלא דמו, ועוד דהכא כספים יתירא כתיבא (קדושין יא: לגירסא שם: כסף כסף יליף ממעשר). וב"ה אומרים בפרוטה. של נחשת (שם ב.). כסף קצוב. וכסף קדושין אינו קצוב ולא איירי ביה רב אסי כלל. קצוב, שנאמר בו כמה, כגון חמשים של קנס

ושלשים של עבד ומאה של מוציא שם רע, שנאמר בהם שקלים ונאמר חשבונו (שם יא:). ושל דבריהם כסף מדינה איצטריכא ליה. דלא תנן כמה הוי ואשמועינן דהוא כסף מדינה (שם). דתנן התוקע כו'. כלומר היכא מצינו כסף דבריהם כדתנן כו' (שם). התוקע לחבירו. באזנו,

לשון רבינו הלוי, ורבינו הזקן למדנו שהכהו אצל האוזן (שם) המכהו כנגד אזנו, לשון מורי (ב"ק לו: ושם צ. על אזנו) ל"א תוקע ממש (שם ושם). נותן לו סלע. משום בושת (שם צ.) דמי בושתו, מלבד צער ונזק ורפוי אם ישנם שם (שם לו:).