יש בכור פרק
שמיני בכורות
נא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זוזא מאכא. שנפחתה צורתו: ולא הוה שקיל ליה. כלומר
לא היה
כלים של חמשים זוז ובפרק מציאת האשה (כתובות
דף סז.) לא יפחות
א) שקלים פ"ב מ"א, ב) [שם
מז א מיי' פ"ד מהל' מעשר שני
במשנה איתא לדרכונות ופי' הר"ב
הל"ט:
ניקח בעיר להוצאה לא היה הדינר שקול ושוה לו כלום: הא תו
לה מחמשים זוז ודייק בגמרא דחמשים זוזי פשיטי קאמר ולא דייק
מח ב מיי' פ"א מהל' חגיגה
והוא מטבע של זהב כדכתי'
כלל מדרב יהודה אמר רב אסי וכתובת בתולה שהיא מאתים
למה לי. יא] האי וכולם הא תנא ליה: משום אונס ומוציא שם רע
דרכמוני זהב וכן גרס הערוך בערך
הל"ג:
מט ג מיי' פי"א מהל' בכורים
דרכון וע' ב"ב קסה ע"ב במשנה
איצטריכא ליה. למיתני האי וכולם בשקל הקודש משום דרישא לא
צוריים בין למאן דאמר דאורייתא בין למאן דאמר דרבנן ואפי'
יט]
וברשב"ם שם], ג) כתובות קב.,
הלכה ו סמג עשין קמט
תנא שקל הקודש ומיהו פשיטא לן
כתובת אלמנה שהיא לכולי עלמא
ד) שבועות ד:, ה) שבועות ד: לעיל
טוש"ע יו"ד סי' שה סעי' ג:
לז: קדושין כא:, ו) חולין סז. ב"ק
נ ד מיי' שם הלכה ז טוש"ע שם
באינך כולהו דסלעים נינהו דהא
דרבנן הויא מנה צורי ונראה לר"י
זוזא מאכא בהדיה (א)
דלא נפיק תקע ליה
סד: שבועות ה. [זבחים מד. ע"ש],
סעיף ד:
בפדיון הבן כתיב (במדבר ג) חמשת
דלא מיירי הכא אלא בסלעים דומיא
אחרינא ויהביה ניהליה: שלשים של
ז) צ"ק, ח) צ"ל והאי, ט) נ"א מאי
ה [הרמב"ם השמיטו ותמה
א]
ב]
שקלים לגולגלת ובעבד כתיב (שמות כא)
דכסף קצוב האמור בתורה שאין כתוב
התיו"ט עליו אבל בטוש"ע
מיעט מיעט כל מילי וע' רש"א,
עבד חמשים של אונס ושל מפתה וכו': הא
י) נ"א כאחרינא צ"ק, כ) צ"ל אתא
יו"ד סימן שה סעיף ט איתא]
שלשים שקלים יתן (בעל השור) לאדוניו
בתורה אלא שקלים:
צ"ק, ל) עולת צ"ק, מ) צ"ל אי חשיב
ו [מיי' פ"ג מהל' עבדים הלכה
תו למה לי הא תנא ליה רישא אונס ומוציא
❖
והראיון
ובמפתה כתיב (שם כב) כסף ישקול
תני רב יוסף כו'. פי'
הודאה צ"ק, נ) צ"ק, ס) צ"ל
ט עי' כ"מ]:
שם רע איצטריך סלקא דעתך אמינא כיון
כדאיתא צ"ק, ע) [צ"ל ב"ק פז.
ג]
אבל באונס ומוציא שם רע לא כתיב
בקונטרס דהכי גרסי'
ועמ"ש בתוס' דשבת קכח. על
דלא כתיב בהו שקלים אימא זוזי בעלמא
❖
תני נמי רב יוסף שלא יביא סיגה
שקל וסד"א יב] ז) [הא] דתנא ברישא
הגליון בס"ד],
הגהות הב"ח
קמ"ל דמילף קא ילפי מהדדי ד]: חוץ מן
כסף סיגים אלא טבוע והא ברייתא
במנה צורי כל חד וחד כי דיניה קאמר
(א) גמ' זוזא מאכא בהדיה (דלא
השקלים: תנא חוץ מן השקלים ומעשר
דרב יוסף לא לפרושי אלא לסיועי
דהיכא דכתיב שקלים יהיב שקלים
א
נפיק) תא"מ ונ"ב ס"א וכך גורס
תורה אור השלם
רש"י דלא הוה משתקל ליה
ולא משמע כן דמה צריך להביא
צורים והיכא דלא כתיב שקלים ליתיב
ב והראיון שקלים דתנן א) מצרפין שקלים
בעא למיתבא ליה מיניה
1. וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף
ברייתא לסיועי לברייתא ועוד דלא
דינרי צורים קמ"ל סיפא כולם בשקל
לדרבונות מפני משאוי הדרך מעשר דכתיב
פלגא דזוזא לא הוה ליה תקע
ב)
בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר
הוה ליה למימר שלא יביא אלא לא
הקודש דמילף ילפי מהדדי בכסף
ליה אחרינא ויהביה ניהליה:
יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:
וצרת הכסף בידך והראיון תני רב יוסף שלא
1
(ב) שם במשנה כתב לכהן שהוא
דברים יד כה
קצוב מכסף קצוב כדרב אסי דלעיל [נ:].
יביא ועוד דמשמע כאחרינות
י)
חייב לו ה' סלעים וכו' ליתן לו
יביא סיגה לעזרה: מתני' גאין פודין לא
2. כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר
אית ספרים יג] דכתוב הכי אטו
דמפרש בכל חד טעמא לכך נראה
מתנה כצ"ל ואות ב' נמחק:
אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ בָּאָדָם
בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות ולא
(ג) רש"י ד"ה מצרפין וכו' ולוקחין
וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה
כולהו בני פדייה נינהו וקפריך
דלפרושי טעמא כ) אחר דאם היה
מהן דרבונות דרבונות היו
תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת
בהקדשות כתב לכהן שהוא חייב מביא שוה כסף זימנין דמייתי נסכא
אמתניתין דנקט לשון פדייה בכולהו
ג) ד
(ב)
זהובים טבועין דרבונות אין שאר
בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה:
זהב שאינו טבוע לא ובמסכת:
ה] ליתן חמשה סלעים חייב ליתן לו ובנו אינו
במדבר יח טו
דקתני וכולן נפדין והא לא שייכא
וכסף סיגים שלא ישוה שתי מעות
(ד) ד"ה ה"ג ראיון וכו' אלא טבוע
3. וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה
לשון פדייה אלא בבכור תני כל הנפדין
כסף ולא ימכרו לו ל) לעולת ראייה
פדוי לפיכך אם רצה הכהן ליתן לו במתנה
והאי ברייתא: (ה) ד"ה אין פודין
בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים
וכו' ובשוה כסף אין פודין לא
נפדין בכסף ושוה כסף כל הנפדין
טובה באותה סיגה כאילו היה מביא
בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה
רשאי המפריש פדיון בנו ואבד חייב
ה
בעבדים ולא בשטרות כצ"ל
במדבר יח טז
כתב
הוּא:
כגון בכור אדם והקדשות יד] ומעשר:
כסף טבוע:
לכהן שהוא
והד"א: (ו) ד"ה כתב לכהן שהוא
4. וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה
באחריותו שנאמר 2 יהיה לך ופדה תפדה:
מעשר שני אינו נפדה אלא בכסף
חייב לו חמש סלעים. בכתובות
חייב לו כצ"ל ותיבת ליתן נמחק:
בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד
גמ' מתני' דלא כרבי דתניא רבי אומר בכל
(ז) ד"ה לפיכך וכו' ה' סלעים
ד)
עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן:
טבוע ולא בשוה כסף ואפי' פרוטות
בריש הנושא (דף קב.)
מייתי לה גבי
אחרים לפדיון בנו אם רצה
דברים טו יז
פודין בכור אדם חוץ מן השטרות מאי טעמא
טבועות שפיר דמי: והראיון. לקנות
פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דחייב
הכהן להחזירם וליתנם לו
5. אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר
במתנה: (ח) ד"ה מכתב עט ברזל
דרבי דריש ריבויי ומיעוטי ופדויו מבן חדש
בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר
3
עולת ראייה הנקנית בשתי מעות
אני לך מנה בשטר ופירש שם
הס"ד: (ט) ד"ה והכא היינו וכו'
וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים
❖
❖
תפדה ריבה בערכך כסף חמשת שקלים
כסף כדאמרי' בחגיגה (דף ב.) הראייה
בקונטרס כגון שכתב כ] לו בשטר
ו]
ז]
ופרט הכתוב אחריהם בימים:
ויקרא יא ט
אֹתָם תֹּאכֵלוּ:
מיעט תפדה ריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה
שתי כסף והנך שתי כסף טבועות
ונתן לו בפני עדים ופליגי מ)מדחשיב
בעינן: מצרפין שקלים לדרבונות.
הודאה דאלימא מילתא בשטר אף
הכל מאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט
מוסף רש"י
לעזי רש"י
בני העיר ששולחין שקליהם לירושלים
על גב דלא א"ל אתם עדיי ור"ת
שטרות ורבנן דרשי כלל ופרט ופדויו מבן
חוץ מן השטרות. היה חייב לו
ברוק"א. שפוד, קנה-עץ
❖
מצרפין אותן ולוקחין מהן דרבונות
מפרש כגון שבא לחייב עצמו באותו
אדם בשטר ה' סלעים ונתן זה אותו
מחודד.
חדש כלל בערכך כסף ח] חמשת שקלים פרט
שטר לכהן בפדיון בנו אינו פדוי
הוו זהובים טבועים דרבונות
שטר אע"פ שאינו חייב לו כלום וצריך
(ג) טו]
(פדה) תפדה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי
(שבועות ד:). ופדויו. בכל דבר
אין שאר זהב לא שאינו טבוע ובמסכת
ליישב כל הסוגיא ושם פירשתי:
משמע (שם). מיעט שטרות.
שיטה מקובצת
אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש
אימא
שקלים (פ"ב ה"א) מפרש טעמא שמא
ולא הקדשות בכל אלו.
שהן ראויין למעט יותר מן הכל
שאינן ממון (שם). תפדה חזר
דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר
א] ליה זימני אחרינא: ב] ניהליה
תיזול מרגליות כו' והוא הדין לכל
בפסחים (דף לה:) ובהזהב (ב"מ נד.)
וכלל. ואע"פ שתפדה ופדויו גבי
וכולם בשקל הקדש במנה וכו'
המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאין
שוה כסף שמא יזול ונמצא הקדש
מייתי גבי הקדש שחללו על גבי
הדדי כתיבי, והדר כתיב בערכך
הא תו: ג] איצטריך ליה:
כסף, איכא תנאי דסבירא להו בשתי
ד] מהדדי. ס"י וכולן נפדין בכסף
מפסיד אבל טיבעא לא זייל: וצרת
קרקע שאינן פדויין מדכתיב ונתן
מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות
כללות הסמוכין זה לזה והפרט
ושוה כסף והני בני פדיה נינהו
הכסף. דבר שיש עליו צורה: ה"ג
הכסף וקם לו משמע דמההוא קרא
יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן
אחריהם הטל פרט ביניהם ודונם
ה"ק וכל הנפדין נפדין בכסף
בכלל ופרט וכלל (שם). שטרות
ובשוה כסף: ה] חייב
לו ה'
ראיון תני טז] [נמי] רב יוסף שלא
קא דרשי אבל אי אפשר לומר
כא]
ממון אמר ליה רבינא למרימר ורבי ריבויי
כו' אין גופן ממון. הנייר אינו
סלעים: ו] תי' תפדה
נמחק:
יביא סיגה. כסף סיגים אלא טבוע.
נ) [כן] דבת"כ בפרשת ואם בחקותי
שוה כלום ואינו עומד אלא לראיה
ז] תי' חמשת שקלים נמחק:
ומיעוטי דריש והא רבי כללי ופרטי דריש
שבו (שם). הסול. חתיכת עץ
דריש מוכל ערכך יהיה בשקל
והיינו ברייתא דרב יוסף לאו לפרושי
כב]
ח] תי' חמשת שקלים נמחק:
(ד) ח)
ט] במרצע דתניא מרצע אין לי אלא מרצע
חדודה (שם) קיסם שראשו חד
ט] ממרצע אות ב'
נמחק:
אלא לסיועי: מתני' אין פודין
ה)
4
הקדש כדפירש שם בקונטרס ולא
כג]
שקורין ברוק"א (לעיל לז:).
י] ורבנן. ס"א אמר
רבינא
מנין לרבות הסול והסירא והמחט
בכור אדם לא בעבדים כו'. אע"ג
חש שם להביא אלא חד מקראי דכתיב
והמקדח. טריבל"א (שם)
כדאמרי במערבא כו' וכן גריס
טרייד"א (קדושין כא:). והמכתב.
הרגמ"ה: יא] לי למיתני האי:
והמקדח והמכתב ת"ל ולקחת לרבות
דאמרן לעיל (דף מט:) בכסף ובשוה
בהו כסף גבי הקדש וכן מצינו בכמה
עט ברזל (לעיל לז:)
חרט שקורין
יב] וסד"א דהא דתנא רישא
מקומות שאין מביא עיקר הדרשה בכל
כל דבר שנלקח ביד דברי רבי יוסי ברבי
כסף (ה) : ולא בשטרות. שאם יש
גריפ"א (שבועות ד:) שחוקקין
במנה: יג] ספרים דגרסי הכא:
בפנקסיהן (קדושין כא:). רבי
יד] ומעשר שני והד"א תי' מעשר
לו שטר על חבירו בה' סלעים ונתנו
דוכתא ס) כדאייתי ע) בקדושין (דף ג)
יהודה רבי אומר מרצע מה מרצע מיוחד של
דריש כללי ופרטי. בכל התורה
נמחק: טו] דרבונות של זהב הוו
לכהן שיגבה אותו חוב בפדיון בנו
בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים
מקום שכולל ופורט דורש שהפרט
טבועים דדרבונות אין שאר זהב
מתכת ואף כל של מתכת ואמרינן במאי קא
פירוש של כלל ואין בכלל אלא מה
שאינו טבוע לא: טז] תני נמי רב
אינו פדוי: ולא בהקדישות. מפרש
לאביה אע"ג דבהפרת נדרים כתיב
מיפלגי רבי דריש כללי ופרטי רבי יוסי ברבי
שבפרט, וכי חזר וכלל לא הוסיף
יוסף כו' סיגה לעזרה סיגה כסף:
בגמרא: כתב לכהן שהוא חייב
וכן גיטין (דף כא:) ספר כורתה ואין
לך בכלל האחרון אלא הדומה לפרט
יז] חייב לו ה' סלעים: יח] סלעים
יהודה דריש ריבויי ומיעוטי אין בעלמא רבי
(שם). ריבויי ומיעוטי. אין
ליתן לו ה' סלעים. משום פדיון
דבר אחר כורתה דההיא דרשא
אחרים אם: יט] מאתים זוז
(ו) יז]
הפרט פירוש של כלל שתאמר אין
כללי ופרטי דריש והכא כדתנא דבי רבי
צורים: כ] שכתב כך לו בשטר
בנו: ובנו אינו פדוי. כדאמרינן
ליתא לרבנן אלא לר' יוסי הגלילי:
בכלל אלא מה שבפרט, אלא
ולא חתם ונתן: כא] קא דריש:
אמר כב] דריש להו מוכל: כג] כדפירש
ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל במים
ו)
בגמרא [ע"ב] שמא יאמרו פודין בשטרות:
למעוטי הוא בא, לפי שבכלל היה
5
❖
מרבה את הכל ובא המיעוט אחריו
בקונטרס והתלמוד לא חש:
במים שתי פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט ורבנן י] אמרי
לפיכך. דאמרן חייב ליתן לו ה'
לומר בזה וכיוצא בו כללתי לך,
סלעים
אם רצה הכהן ליתנם
(ז) יח]
כדאמרינן במערבא כ"מ שאתה מוצא שתי כללות הסמוכים זה לזה הטל פרט
הילכך אפילו לא חזר וכלל הייתי
מביא כעין הפרט, וכי חזר וריבה
רבינו גרשום
ולהחזירם לו במתנה רשאי אבל תקנתא
ביניהם ודונם בכלל ופרט: ולא בהקדשות: פשיטא לאו דידיה נינהו אימא
ריבה הכל ולא מיעט לך אלא דבר
אחריתי ליכא: יהיה לך ופדה תפדה.
אחד ומסרו הכתוב לחכמים איזה
מח' בסלע דאורייתא: מאכא.
ולא
דבר הראוי למעט מן הכלל, פי'
קל: הא תו למה לי. דהדר
כשיהיה לך הפדיון אז יהיה פדוי. והאי
מיעט ממעט קצת ממשמעו (שם).
ותני וכולן בשקל הקדש במנה
קרא לאהרן אמר ליה רחמנא: גמ' מיעט. כסף ולא מידי אחרינא: מיעט שטרות. דלא חשיבי מידי: תפדה חזר וכלל. ואע"ג דהאי תפדה
במים במים שתי פעמים.
דצורי: הני בני פדייה נינהו
תאכלו כל אשר במים, כל אשר לו
שלשים של עבד ושל אונס
כתיב קודם לפרט אפ"ה דיינינן ליה בכלל ופרט כדאמרינן לקמן: שהוקשו לקרקעות. והתנחלתם אותם וגו' (ויקרא כה): הסול. ברוק"א
סנפיר וקשקשת במים, הואיל
ומפתה ומוציא שם רע מאי
בלע"ז: הסירא. קוץ: מכתב. עט (ח) : ואמרינן. במסכת קדושין (דף כא.): במאי קא מיפלגי רבי דריש כללי ופרטי. ולקחת כלל מרצע פרט
וכללים סמוכים הם והפרט אינו
פדייה אית בהו: תני כל הנפדין
ביניהן אלא אחריהם כתיב בימים
ונתת באזנו חזר וכלל מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת: ורבי יוסי ב"ר יהודה דריש ליה ברבויי ומיעוטי. ומאי רבי רבי
כגון בכור והקדש בין בכסף
ובנחלים, דמשמע דימים ונחלים
בין בשוה כסף חוץ מן השקלים
כל מילי ט) ומאי מיעט מיעט סם: (ט) הכא. היינו טעמא דדריש ריבויי ומיעוטי כדתנא דבי ר' ישמעאל בשילהי אלו טריפות (חולין סז.)
הוא דבעינן סנפיר וקשקשת אבל
דאין נפדין בשוה כסף: מצרפין
כל מקום שנאמר במים במים ב' פעמים כלומר כל מקום שנאמר ב' כללות זו אצל זו ופרט אחריהן כגון הכא את זה תאכלו מכל אשר
שיחין ומערות לא, אין זה נדרש
שקלי' לדרכונות. באחד באדר
בכלל ופרט דלא ליתרבו אלא כעין
משמיעין על השקלים הגזבר
במים אשר לו סנפיר וקשקשת במים דהיינו שתי כללות דמשמע דבכל מים בעינן סנפיר וקשקשת ופרט כתיב אחריהם בימים ובנחלים
הפרט, אלא בריבה ומיעט וריבה
יכול לחלף השקלים בדרכונות
דמשמע בימים ובנחלים שנובעים הם בעינן סנפיר וקשקשת אבל הגדילים במים מכונסין מיתאכלי בלא סנפיר וקשקשת אין זה כלל ופרט
ואתרבי כל מילי, אלא דמיעוט מהני
זהב שקורין בלע"ז קוצוציש:
למעוטי פורתא חדא מילתא ותו
מפני משאוי הדרך. שצריך
לא דיינינן ליה בכלל ופרט אלא מטילין הפרט ביניהן ודנין אותו ברבויי ומיעוטי והכא נמי ופדויו מבן חדש כלל תפדה חזר וכלל הרי שתי
לא (ב"ק סד:)
דאיכא תנא דדריש
להעלותו לירושלם ללישכה
כללות הסמוכות זה לזה והפרט אחריו הלכך בריבויי ומיעוטי דרשינן להו: ורבנן. דדרשי להו בכללי ופרטי סברי כדאמרינן במערבא:
את זה תאכלו מכל אשר במים כלל,
טעמא דמפני משאוי הא לאו
ולא
בימים ובנחלים פרט, במים חזר
הכי אין פודין [אלא] בכסף:
וכלל, ופליג עליה תנא דבי ר'
הראיון. שהיא מעה כסף אינו
ישמעאל ואמר במים במים סמוכין זה לזה ואח"כ כתיב בימים ובנחלים, הלכך אין זה כלל ופרט אלא הטילהו ביניהם לדרשו בריבויי ומיעוטי
יכול להביא שוה כסף אלא כסף צרוף: תני רב יוסף שלא יביא סיגה לעזרה. כסף סיגים מעורבב בשאר מתכות: אין פודין. הבכור לא
(שבועות ה.) הואיל ושני הכללות סמוכין, כשתטיל פרט שאחריהם ביניהם מדה בתורה היא שלא תדונם בכלל ופרט אלא ברבוי ומיעוט, דלהכי
בעבדים ולא בשטרות שאין יכול ליתן לכהן שטר חוב שיש לו על אחרים בשביל פדיון הבן: כתב לכהן כו' ובנו אינו פדוי. עד שיתן: לפיכך.
פלגינהו רחמנא לפרטא מכללא דלא תדרשיה בכלל ופרט, ואיכא בין ריבה ומיעט לכלל ופרט, דכי דרשינן כלל ופרט הוי פרט פירושו של כללא
הואיל וממון כהן אם רצה הכהן ליתן לו מתנה אותן ה' סלעים שקבל ממנו רשאי: ר' דריש כללי ופרטי ולקחת כלל כל דבר לקיחה מרצע
ואין בכלל אלא מה שבפרט, ואפילו דבר הדומה לו אין לך להביא, וכשכלל לך כלל שני אחר הפרט, אהני לאתויי מידי דדמי ליה לפרט, אבל כי
פרט ונתת חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט של מתכת. ור' יוסי דריש ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל: אין
דרשינן ריבה ומיעט, לא פירש המיעוט את הריבוי, אלא מיעט שלא תשמע ממנו הכל אלא זה והדומים לו, ובלאו רבוי שני הוי מרבינן כל דדמי
בעלמא ר' כללי ופרטי דריש והכא. גבי בכור מ"ט דריש רבויי ומיעוטי משום דהאי ופדויו מבן חדש תפדה כתיבי תרי כללי גבי הדדי והדר
ליה למעוטי, ואהני רבוי שני לאתויי כל מילי, ואהני מיעוטא למעוטי מידי דלא דמי ליה כלל, והכי מפרשינן בפרק נגמר הדין (סנהדרין מה:)
פרט (כלל)בערכךכסף.והויכדתנאדבי ר'ישמעאלבמיםבמיםב'פעמיםדכתיבאת זהתאכלומכלאשרבמיםכלאשר (אין)לוסנפירוקשקשת
גבי כל הנסקלין נתלין, דרבוי ומיעוט לחודיה מייתי כל דדמי ליה בכל מילי (חולין סז.).
במים והדר כתיב פרט בימים ובנחלים הואיל וכתיבי כללי גבי הדדי אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט: ורבנן דאמרי דדרשי