נא:
יש בכור פרק
שמיני
בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
תורה בנו פדוי לכשיתן. לכאורה משמע בריש
ולא הקדשות.
נפדין בכל אלו בעבדים שטרות
וקרקעות. והתם
עולא דבר
נא א מיי' פ"ז מהל' ערכין
א) [כתובות קב.], ב) ולפי
הל"א:
גירסת רש"י ותוס' גרסינן ביש
נפקא לן מקראי בתורת כהנים ו) בפרשת ערכין ז): שמא יאמרו פודין
הנושא (כתובות דף קא:) דליתא לדעולא אלא לריש לקיש ויש
נב ב מיי' פי"א מהל'
עבדת, ג) [לעיל מט.], ד) [ב"ב
אבל
נ) ליישב דאיתא אפי' לר' יוחנן:
בשטרות. אפי' אין נותנין כלום אי נמי בשטר שיש לו על חבירו:
חכמים אומרים אין בנו
קכב:], ה) [ב"בנה. קיט. קכג:
בכורות הל"ז טוש"ע
קכה:], ו) [בחוקותי פרק יא],
יו"ד סי' שה סעי' ד:
בנו פדוי לכשיתן. שהרי נתן
הפדיון: בבת אחת. שהניח לפני כולן
פדוי. תימה דמתני' נמי קתני חייב
ליתן לו ובנו אינו פדוי ויש
יב]
נג ג מיי' שם הל"ז טוש"ע
ז) [וע' היטב רש"י קדושין כז.
לדחות יג] ס) דאמר אינו פדוי עד שיתן
חמש סלעים והלך לו: בזה אחר זה.
שם סעי' ז:
ד"ה שטר אין פודין וכו'],
נד ד מיי' שם הל' ח טוש"ע
ח) צ"ל אחד צ"ק, ט) [בכורות
לו ואתי מתניתין לאשמועי' דאפילו
ולכהן אחר הכי תניא ליה
ג]
ח)
ולא הקדשות בכל אלו: כתב לכהן שהוא
א
פ"ו ה"ד], י) צ"ל לפדיון בנו,
שם סעיף ח:
בתוספתאט). יצא: נטלן. הכהן והחזירן
זקפם עליו במלוה לא הוה כאילו
חייב לו חמשה סלעים חייב ליתן לו כו':
כ) [רש"ש מח"ז], ל) [שם
ה [מיי' פ"ג מהל' מעשה
קבלם הכהן וחזר והלוה לו ואם מחלם
לו יצא: ר' טרפון. כהן היה:
פרשה ג], מ) [קינים ספ"ב],
הקרבנות הלכה ט]:
אמר עולא דבר תורה בנו פדוי [לכשיתן]
א)
נה ו מיי' פ"ב מהל' נחלות
נ) [עיין בתוס' (בקדושין)
הכהן אינו פדוי עד שיתן:
ר' חנינא. כהן היה: אזיל
הלכה א ח טוש"ע חו"מ
[בכתובות] מה שיש ליישבו],
(א) מ"ט אין בנו פדוי גזירה שמא יאמרו פודין
אמר
ד](ד) ויתיב קמיה. כדי שיראנו מהלך ובא
ליה לא גמרת ויהבת מידעם
ס) דאפשר דר"נ ס"ל הא דתני
סי' רעח סעי' א:
בשטר תני תנא קמיה דרב נחמן בנו פדוי
נו ז מיי' שם פ"ג הלכה ד
א]
במתניתין אינו פדוי היינו עד
ביש עבדת. ויש לפרש מידעם
לפניו ויחזיר לו חמש סלעים שנתן
שיתן לו צ"ק, ע) נ"א אבל שם
טוש"ע שם סעי' ו:
לכשיתן א"ל רב נחמן זו דברי רבי יוסי ברבי
בנו י): א"ל לא גמרת ה] ונתת.
לשון מאומה דמתרגמינן מידעם
נז ח מיי' שם הלכה א
פירשנו דאע"פ כו' צ"ק,
❖
פ) ממלוה שהוא ביד אחרים
יהודה סתימתא ואמרי לה זו דברי רבי אלעזר
טוש"ע שם סעי' ג:
כלומר לא גמרת ויהבת מידעם ועוד
נתינה גמורה אלא כדי שאחזירם
ואין לומר דההיא כרבי אתיא
לך: מידעם ביש עבדת. דבר רע
ברבי שמעון סתימתא אבל חכמים אומרים
יש לפרש כן מידעם ביש עבדת כלומר
אבל לרבנן הוי מלוה ראוי דהא
וכו' צ"ק, צ) [צ"ל דמלוה],
עשית הלכך אין בנך פדוי אם אחזירם .
דבר רע עבדת דמתרגמי' דבר
יד]
ו]
רבינו גרשום
אין בנו פדוי ב והלכתא אין בנו פדוי: לפיכך
ק) כמו מיניה מנלן דלרבנן
רע (מלכים ב ד) כל מידעם ביש ויש
לשון אחר אפילו לא אחזירם אין
אם רצה הכהן ליתן לו במתנה רשאי: תנינא
דר"מ צ"ק, ר) גירסת צ"ק
כללי ופרטי גבי בכור אמר
דיתמי וחומרא דר"נ, ש) וא"נ
בנך פדוי: מנלן. דחייב באחריותו.
ספרים דלא כתוב בהו עבדת אלא
רבינא סברי לה כדאמרי
❖
להא דת"ר נתנו לעשרה כהנים בבת אחת
ג
כאן חומרא הרש"א,
במערבא כל מקום כו':
מידעם ביש ותו לא כלומר דבר רע
ואע"ג דקא נסיב קרא במתניתין
אימא לא הקדשות נפדין
יצא בזה אחר זה יצא נטלו ב] והחזירו לו יצא
הוא טו] כלומר דין עסק ביש:
קבעי מנלן ולקמן פריך ליה רב פפא:
בכל אלו בעבדיםובקרקעות
וכך היה מנהגו של רבי טרפון שהיה נוטל
הלכך אין בנו פדוי. תימה
ובשטרות משום דכתיב
תורה אור השלם
אתיא ערך ערך. כתיב הכא בבכור
בהקדשות כסף דכתיב ונתן
ומחזיר וכששמעו חכמים בדבר אמרו קיים
מ"ש ממתנה על מנת
(במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה
1. וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה
את הכסף וקם לו: תנינא
להא. במתניתא דאם רצה
זה הלכה זו הלכה זו ותו לא אלא קיים זה
להחזיר דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף
בערכך מה ערכין חייב באחריותן
בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים
הכהן ליתן לו דרשאי
בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה
ו:) דבנו פדוי דמסיק בכולהו קני
עד שיבאו לידי גזבר כדאמר בפרק
אף הלכה זו רבי חנינא הוה רגיל ושקיל
כדקתני בברייתא נטלן
במדבר יח טז
הוּא:
2. וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֵת
והחזירן לו רשאי אלמא
וי"ל דהכא רבי חנינא לא היה
בתרא דשחיטת חולין (דף קלט.) ונתן
טז]
ומהדר חזייה לההוא גברא דהוה קא אזיל
דהלכה היא כן דרשאי: נתנו
מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ עַד שְׁנַת
רוצה לזכות אלא במתנה גמורה
את הערכך ביום ההוא וגו' (ויקרא
ואתי קמיה אמר ליה לא גמרת ויהיבת
לה' סלעין לעשרה כהנים
הַיֹּבֵל וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ
דאסרינן התם לעשות מפני שנראה
כז) חולין הן בידך עד שיבאו לידי
יז]
לכל חד חצי סלע בבת אחת
בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַיְיָ:
מידעם ביש הילכך אין בנו פדוי:
ב)
ד
(ב)
יצא שהרי נתן ה' סלעים
במדבר כז כג
גזבר: מה עולת ראייה חייב באחריותה.
ככהן המסייע בבית הגרנות כדנפקא
3. וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה
כולן: ר' טרפון כהן היה:
המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותו:
לן לעיל בפ' עד כמה (דף כו:)
דהא חובה היא עליה דלא גרעה
אף קיים הלכה זו. שגילה
וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל
מנלן א"ר שמעון בן לקיש אתיא 1 ערך 2 ערך
לכל דהלכה כן דרשאי
בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ
ז] היא מנדר שאם מתה או נגנבה חייב
משום שנאמר שחתם (את) ברית הלוי
להחזיר: חזייה לההוא
פָנַי רֵיקָם: שמות לד כ
מערכין רב דימי א"ר יונתן וכל בכור בניך
באחריותה דכמאן דטעין ליה אכתפיה
ואע"פ שאותו סתם נתן לו יח] כפירש
3
4. אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר
גברא. דיהב ה' סלעין לרבי
חנינא כהן היה: והוה קא
תפדה ולא יראו פני ריקם ויליף ריקם ריקם
על מנת שיחזירו לו [כיון] דאיכא
דמי ועוד דכתיב (שמות כג) לא יראו
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת
4
אזיל ההוא גברא ואתי.
כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ
היכירא למילתא ואין זה דברים שבלב
פני ריקם ואם מתה או נגנבה ולא
מעולת ראייה מה עולת ראייה חייב באחריותו
כלומר שהיה רוצה שיחזירם
הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ
לו ר' חנינא: א"ל. ר' חנינא
כמו זבין ולא איצטריכא ליה לזוזי בפ'
פרע ליה אישתכח דאיתחזי ריקם
מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי
אף פדיון הבן חייב באחריותו מתקיף לה רב
חזינא בדעתך דלא גמרת
שמות כג טו
רֵיקָם:
אלמנה (בכתובות דף צז.) ומיהו קצת
בעזרה אבל מלא יראו ח] (ה) דבכור
5. כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר
בדעתך ויהבת לי מידעם
פפא קרא לקרא אלא א"ר פפא הא כדקתני
תימה דכיון שהיו ר' טרפון ור' חנינא
לא הוה שמעינן דההוא לאו פנים
אלא ע"מ שאחזירם לך
אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ בָּאָדָם
טעמא יהיה לך אך פדה תפדה וכי איתמר
הילכך אם אחזירם לך לא
5
וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה
מחזירין כל שעה נמצאו משחיתים
ממש קאמר דהא לאו בעזרה מייתי
הוי בנך פדוי ואיני רשאי
תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם
דריש לקיש ארישא איתמר ג) מת לאחר
ברית הלוי שיפסידו שאר כהנים שלא
לה דלכהן יהיב ליה והוה אמינא
להחזירם לך הואיל ולא
וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה
❖
שלשים יום אע"פ שלא נתן יתן מנא לן א"ר
גמרת בדעתך שיהו שלי
במדבר יח טו
תִּפְדֶּה:
בהפרשה סגיא ליה: קרא לקרא.
יתנו אלא להם מפני שהם רגילים
אלא אתפשם לי ויהא בנך
שמעון בן לקיש אתיא ערך ערך מערכין רב
להחזיר וי"ל יט] שאין הנותן יודע
קרא צריך לאיתויי לסיועי לקרא הא
פדוי: המפריש פדיון בנו
ואבד. קודם שבא ליד כהן
הגהות הב"ח
בשעה שנותן אם יחזירו לו ולא קרינא
תנא דמתניתין קרא אחרינא קנסיב
דימי א"ר יונתן וכל בכור בניך תפדה ולא יראו
חייב באחריותו שנאמר
לה: מנלן. דחייב לתת לאחר מיתה:
ביה שחתם ברית הלוי כ] דמה לנו
(א) גמ' ומ"ט אין בנו:
פני ריקם מה להלן היורשין חייבין אף כאן
באדם ובבהמה יהיה לך אך
(ב) שם הילכך אין בנך פדוי:
פדה תפדה וגו' כלומר
ערך ערך מערכין. דאמר במסכת
במה שיחזיר לו אח"כ וגם שמא לא
יורשין חייבין: מתני' הבכור נוטל פי שנים
(ג) שם במשנה ואינו נוטל פי
ד)ו
אימתי יהיה לך שלך בזמן
היו מחזירין אלא לעניים ולא לאותם
ערכין (דף כ.) אמר ערכי עלי ומת
שנים בשבח: (ד) רש"י ד"ה
שפדה תפדה מיד ליד: מנא
בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם
אזיל ואתי קמיה וכו' שנתן
שהיו דומים להם לעשירים:
יתנו היורשים אמר ערך פלוני עלי
לן. דחייב באחריותו: אתיא
ואינו נוטל (ג) בשבח
ולא בראוי כבמוחזק
לו בעד בנו: (ה) ד"ה מה
ערך ערך מערכין. כתיב הכא
ולא בראוי כבמוחזק ולא האשה
ז
ה) ח
ומת על הנודר ליתן ומקרא יליף
עולת וכו' אבל מלא יראו פני
ופדויו מבן חדש תפדה
ולא
ריקם דבכור: (ו) ד"ה בשבח
(במסכת ערכין) ובתורת כהנים יכול
בכתובתה. בפ' יש נוחלין
כ)
ל)
בערכך וכתיב ערכך בערכין
וכו' אלא שמין את הנכסים
מה בערכין חייב באחריותו
(ב"ב דף קכה:) פסקינן הלכתא דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין
אם אמר ערך פלוני עלי ומת יהא פטור ת"ל יעריכנו אפילו מת.
מה שהיו שוין: (ז) ד"ה בראוי
דקאמר ערך עלי אף בכור
שגבו כא] מעות בין שלא גבו מעות ומתוך כך נראה דאינו גובה כתובה
והכי נמי כי מת לאחר ל' נתחייב האב בפדיונו: מה. עולת ראייה
וכו' נוטל בהן פי שנים
חייב באחריותו: מה עולת
❖
הס"ד:
ראייה חייב באחריותה.
במלוה כדתנן הכא כב] אין לה בראוי ע)אבל רבי פירש דאע"פ שהורע
יורשין חייבין ט] דעולת חובה היא ה"נ כי מת לאחר ל' נתחייב האב
דאע"ג דאפריש חייב
כח הבעל ובכור לענין מלוה דחשבינן ליה לגבייהו ראוי לגבי כתובת
בפדיונו וגבי עולת חובה תנן מ) האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו
באחריותו דלא מצי אתי
לעזרה אי לא מייתי אף
מוסף רש"י
יורשין עולתה: אף כאן יורשין חייבים. לאחר מיתת האב והבן
אשה מיהא חשיבא מוחזקת ואשה גובה כתובתה ממלוה כדתנן
פדיון נמי חייב באחריותו:
דהוו מחוייבים ומתו: מתני' בנכסי האם. נכסי מלוג: בשבח.
בכתובות בהכותב (דף פד.) מי שמת והניח אשה וב"ח ויורשים והיו
שמא יאמרו פודין
קרא לקרא. כלומר כיון
בשטר. בשטרי חוב שיש לו
דגמרינן לה במתניתין מקרא
לו מלוה ופקדון ביד אחרים ר"ט אומר ינתנו לכושל שבהן ר"ע אומר
אם השביחו נכסים לאחר מיתת האב קודם שחלקו אין הבכור נוטל פי
על אחר ומסרו לכהן בפדיונו,
מיהיה לך אך פדה תפדה
ינתן ליורשים שכולם צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה
שנים בשבח אלא שמין (ו) י] מה שהיו שוין בשעת מיתת אביהן
דאתי למימר מה לי האי שטרא
אמאי איכא לריש לקיש ור'
אלמא אפילו לר"ע אם לא שצריכה שבועה היתה גובה אבל לפי
והבכור שנטל ב' חלקים בקרקעות יתן מעות לפי ששוה שבח חלק
ומה לי האי שטרא, ואנן תנן
כג]
יוחנן למילף מקרא אחרינא:
יא]
אין פודין לא בעבדים ולא
אתיא ערך ערך מערכין. מה
השני שנטל בשביל הבכורה ואותן מעות יחלקו בין כולם: בראוי.
שצריכה שבועה גובין היורשין ושוב לא תגבה האשה מהן דהוו להו
בשטרות ולא בקרקעות
להלן יורשין חייבין כדתנן
❖
מטלטלי דיתמי דלא משתעבדי ואם גבו קרקע בחובת אביהם היא
בנכסים שלא היה אביהן מוחזק בשעת מיתתו אבל ראויין היו ליפול (כתובות קב.).
במסכת ערכין האומר ערכו
של פלוני עלי מת הנודר
חוזרת וגובה אותם מהם בשבועה כדין בעל חוב או אם פטרה
לו בירושה ונפלו להן לאחר זמן אין הבכור נוטל (ז) פי שנים בהן:
יתנו היורשים אף הכא גבי
ולא
מן השבועה גובה כד] פ) מלוה ולא משום דלדידהו הוי מלוה ראוי
בכור היכא דמת אחר
שיטה מקובצת
שלשים יורשין חייבין ליתן:
דהא לא מישתמיט התם שום חכם להעמידה כרבי דוקא אלא משמע דליכא מאן דפליגי אלא כ"ע בין לרבי בין לרבנן אית להו דמלוה
מה להלן. בעולה יורשין
א] בשטר וכן אמר רב ששת
מוחזקת היא לגבי כתובת אלמנה ואפילו לרבנן כה] דאמרי מטלטלי לא משתעבדי לכתובה כלל אפילו מחיים נראה מתוך המשנה זו דהכותב
חייבין כדתנן האשה
בנו פדוי לכשיתן תני:
שהביאה חטאתה ומתה
שהם מודים דמלוין דיתמי משתעבדי לכתובה דהא ליכא למימר דר"מ היא ולהכי אית ליה לההיא משנה דשייכא כתובת אשה במלוה אע"ג דהוי
ב] נטלו והחזירן לו: ג] זה
צ)
יביאו יורשין עולתה אף כאן
שחלק להן הס"ד ומה"ד
מטלטלי דיתמי חדא שר"ת מפרש שאפילו לר' מאיר מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתובה אלא מטלטלי דיבם דוקא דעליה קאי בפרק האשה שנפלו
יורשין חייבין: ואינו נוטל.
נטלן והשאר נמחק: ד] אזיל
(כתובות דף פא: ושם ד"ה ר"מ) דלא מסתברא שיפה ר"מ כתובה לגבות ממטלטלי דיתמי טפי מבעל חוב איפכא מדרבנן שמגרעים כחה יותר מבעל
כו]
פי שנים בשבח ששבחו
ואתא קמיה: ה] גמרת ויהבת
נכסים לאחר מיתת אביו:
נתינה: ו] אחזירם לך ל"א:
חוב שלא לגבות ממטלטלי אפי' מיניה כדמשמע בפרק האומר בקדושין (דף סה:) גבי שנים שבאו ממה"י ואשה וחבילה עמהם כו' וההיא דגבי
ולא בראוי כבמוחזק. שאם
ז] גרעה מנדר דתנן מת או
ממטלטלי דנפלו קמי יבם במתני' דהאשה שנפלו (כתובות ד' פ:) היינו משום דיבם במקום בעל קאי וחשיב בהכי כמו מיניה כיון דאגידה ביה מחמת
מת אחי אביו בלא בנים
נגנב חייב באחריותו
לאחר מיתת אביו כיון
דכמאן: ח] יראו פני דבכור:
נשואי הבעל ונראה דברי ר"ת דאל"כ שיהא יבם כז] ק)מיניה מנלן לרבנן דר"מ דלא משתעבדי מטלטלילכתובה אפילו מיניה ועוד דא"כ איך יתנו
שאביו היה ראוי לירש אחיו
ט] חייבין דחובה היא וגבי
ליורשים שכולם צריכין שבועה ולא היורשין גם כשיתנו ליורשין תגבה האשה מהם כיון שתאמר דמטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה סבירא ליה
ומת הוא קודם ולא היה
עולת כו' והשאר נמחק:
מוחזק בהן בנכסי אחיו אין
י] שמין את הנכסים מה היו
ועוד תינח כתובת אשה אבל ב"ח מאי איכא למימר הא לא אשכחן תנא דאית ליה דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח אלא על כרחין משום דמלוה
הבכור נוטל פי שנים בהן:
שוין: יא] מעות כמה ששוה:
אינה ביד היורשין יפה כח אשה וב"ח טפי ממטלטלי שהם ביד היתומים ותרי חומרי בכתובה לא שייכי הכא כדפרישית בסוף האשה שנפלו
ולא האשה בכתובתה.
יב] דמתני' היא דקתני חייב:
יג] לדחות דה"א אין בנו
(שם דף פב.) דהא חומרא דר' מאיר אינה כאן כדפרישית דהואיל והמלוה ביד אחרים לא הויא ממטלטלין דיתמי ואם כן חומרא דרבי
ר)
ש)
כח]
פדוי דקתני היינו עד:
נתן
יד] כדתרגמי' כל דבר:
טו] הוא כמו דין: טז] קני לבר מקידושין וכ"ש זה האיש שלא התנה אלא שבלבו היה שיחזיר לו: יז] לעשות כן מפני: יח] לו ולא פירש על מנת כו' לו מכל מקום איכא היכירא: יט] וי"ל כיון שאין: כ] הלוי ולאחר שהולך לדרכו ואינו עושה
כמצפה שיחזור לו מה לנו: כא] שגבו קרקע בין שגבו מעות ומתוך כך היה נראה דאשה אינה גובה: כב] הכא דאין לה בראוי אבל ר"י פירש: כג] גובה אותם מהן: כד] גובה ממלוה שביד אחרים אפילו לר' עקיבא ודלא כאבא שאול בן אימא
מרים ואין לומר דמתני' דהכותב אתיא כר' דחשיב מלוה מוחזק בפ' יש נוחלין אבל לרבנן לא משום: כה] לרבנן דר' מאיר: כו] מסתבר שמיפה ר' מאיר כח כתובה: כז] יבם כמו מיניה: כח] כן אין כאן חומרא דר"מ וגם חומרא דר' נתן: