הכל מעריכין
פרק
ראשון ערכין
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכל
הכל
מעריכין. ערך
כתוב
בפרשה ב]. (נדר דמי עלי ושמים
אותו
מעריכין. בנזיר (דף ב.) ובנדרים (דף
הזכיר כינויים שלא
א) [חולין ב. לקמן ד.], ב) [לקמן
א
ב.)
א מיי' פ"א מהלכות ערכין
ד:], ג) [לקמן ה.], ד) [שם:],
הלכה טו:
להזכיר שם שמים לבטלה כדאיתא התם ובכאן לא חשש
כעבד הנמכר בשוק): מעריכין. אם אמר על אחד ערך פלוני
ה) [חולין ב: מנחות צג.], ו) [עי'
ב ב מיי' שם הלכה ז:
להזכיר שלא היו מזכירין שם שמים על הערכין יא] יב] ערך כתוב בפרשה
עלי נותן ערך אותו פלוני כפי שניו שהערך ניתן לפי השנים הכתוב
ג ג מיי' שם הלכה ה:
תוס' מנחות צג. ד"ה הכל],
ז) [תמורה ב.], ח) מנחות צג.
ד ד מיי' שם הלכה ו:
נדרים דמי עלי ושמין אותו כעבד הנמכר בשוק: מעריכין. אם אמר על
בפ' ערכין ואחר שנות הנערכים הולכים: נערכים. אם אמר
ערכי
יג]
תמורה ב. ע"ש, ט) [ועי' תוס' ב"ק
ה ה מיי' שם הל' טו:
אחד בשוק ערך פלוני עלי יד] טו] (או אם
עלי או אם אמר אחר עליו ערך פלוני
❖
ו ו מיי' שם הלכה ח:
פה: ד"ה חרשו],
עלי: נודרין. דמי פלוני עלי ג]:
אמר ערך אותו פלוני עלי) נותן לפי
ז ז מיי' פ"ג מהלכות מעשה
קרבנות הל' ט:
השנים הכתובים בפרשת טז] שקלים
נידרין. דמי עלי או אם אמר אחר
ח ח מיי' פ"א מהלכות תמורה
תורה אור השלם
הכל
עליו דמי פלוני עלי: נשים ועבדים.
ולפי שנותיו הולכים: נערכין. אם
הלכה ה:
ט
ומשלמין לאחר זמן כשנתגרשה האשה
אמר ערכי עלי או אם אמר אחר
1. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ
ט מיי' פ"ג מהלכות מעשה
❖
א)
קרבנות הל' ט:
וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ
או נשתחרר העבד: וטומטום
[עליו] ערך פלוני עלי:
בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל
נשים ועבדים. משלמין לאחר
ואנדרוגינוס נודרין ונידרים. שהרי יש
ויקרא ג ב
הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
2. לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ
מוסף רש"י
להם דמים: מעריכין. את אחרים אם
זמן כשנתגרשה האשה או
טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר
אמרו ערך פלוני עלי נותנין ערך אותו
נשתחרר העבד כן פ"ה אי נמי כגון
הכל מעריכין. תורת מעריכין
יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא
מעריכין ונערכין נודרין
ונידרין כהנים לוים
עליהם, שאם אמר ערכי עלי או
שנתנו להם ע"מ שאין לרב או לבעל
פלוני: אבל לא נערכין. אם אמר ערכי
א
וּתְמוָּרתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ:
❖
ערך פלוני עלי נדרו קיים (חולין
ויקרא כז י
רשות בהם ואפילו אין להם יז] נותנין
עלי או אם אמר אחר עליהם ערך
וישראלים נשים ועבדים טומטום
ב
. לאתויי מופלא סמוך
פלוני עלי לא אמר כלום שאין להם ערך
עליהם מיד כדתניא בתוספתא נשים
לב.א) יש. קטן היודע להפלות ולפרש
גואנדרוגינוס נודרין ונידרין ומעריכין אבל לא
שזכר ונקבה אמורין בפרשה: גמ'
לשם מי מקדישין, ואם סמוך
הגהות הב"ח
ועבדים נודרים ונידרים אם יש להם
נערכין שאינו נערך אלא הזכר ודאי ונקבה
לפרקו הוא, כגון בן י"ב שנה ויום
מופלא סמוך לאיש. בן י"ב שנה ויום
בזמן הזה גובין מהם ואם לאו
(א) רש"י ד"ה נפשות וכו' נפש
אחד, דבריו קיימין אע"פ שעדיין
ודאית חרש שוטה וקטן נידרין ונערכין
ד
הס"ד ואח"כ מ"ה בהדיא קתני
קטן הוא עד י"ג שנה ויום אחד
אחד שהוא סמוך לאיש ואינו איש
יח] [כותבין] עליהם וגובין לאחר זמן
❖
להו כולהו הנך:
(שם) ואע"ג דקטן הוא זה הנודר
אבל לא נודרין ולא מעריכין מפני שאין בהם
ועבד אע"ג דגבי מצות יש לו דין אשה
ד] עד שיביא שתי שערות. ומופלא קרי
חייב ליתן כפי שנים של נערך
דעת: גמ' הכל מעריכין לאתויי מאי
ליה על שם שבודקין אותו אם יודע
לפי ערך זכר הוא נערך דלא
והדמים קצובין בפרשה (שם).
לאתויי מנוול ומוכה שחין.
גליון הש"ס
להפלות ולפרש לשם מי נדר ולשם מי
אישתמיט תנא דלימא אם היה נערך
לאתויי ה מופלא סמוך לאיש נערכין לאתויי
הכל נערכין, יש להם ערך ואפילו
כאשה: טומטום ואנדרוגינוס
הקדיש כדקתני בפ' יוצא דופן במסכת
תוס' ד"ה קרבנו ולא קרבן
מוכה שחין שאינו שוה כלום לימכר
מאי לאתויי ו מנוול ומוכה שחין ב) סד"א נדר
חבירו וכו' דכתיב ביבמה
בשוק יש לו ערך הכתוב בפרשה,
נדה (דף מה:): נערכין לאתויי מאי.
נודרין ונידרין. שהרי יש להם דמים
בערכך כתיב כל שישנו בדמים ישנו בערכין
וקראו לו הן ולא שלוחן. יבמות
ואם אמר על עצמו ערכי עלי או
כלומר הכל דקאי נמי אנערכין דאכולה
ומעריכין את אחרים אם אמרו ערך
דף קא ע"ב: בא"ד וכן בעגלה
אמר על אחר ערך מוכה שחין זה
וכל שאינו בדמים אינו בערכין קמ"ל נפשות
פלוני עלי נותן ערך אותו פלוני אבל
מתני' קאי הכל אהנערכין לאתויי מאי:
ערופה ומדדו ולא שלוחם
עלי, לא אמרינן הואיל ודמים אין
ה]
❖
לו ערך נמי אין לו (שם). נפשות
סוטה דף מד:
כל דהו נודרין לאתויי מאי נידרין איצטריך
נדר בערכך ו] כתיב. (נפשות משמע)
לא נערכין אם אמר אחד עליהם
כל דהו. דהכי משמע בערכך
ליה נידרין לאתויי מאי אי לאתויי טומטום
איתקש ערכין לדמים ומנוול ומוכה
ערך פלוני עלי לא אמר כלום שזכר
נפשות, כל נפשות יכולות להעריך
(לקמן ד:). לאתויי פחות מבן
שחין אינן בדמים ונודרין את אחרים
ונקבה אמורים בפרשה. ל"ה:
רבינו גרשום
ואנדרוגינוס בהדיא קתני להו ואי לאתויי
חודש. הכל נידרים, כל אדם השוה
חרש שוטה וקטן. משמע דאית
אבל לא נידרין דאין שוים כלום:
חרש שוטה וקטן בהדיא קתני להו אי לאתויי
כלום יש לו דמים, ואם אמר דמי
פי' רבינו גרשום מאור הגולה
נפשות. משמע כל שהוא נפש :
ליה דמים לחרש והא
עלי או אמר על אחר דמי פלוני
(א)
יט]
נעתק מכי"ק של רבינו בצלאל
פחות מבן חודש בהדיא קתני להו ואי
ג)
עלי נותן לפי מה שהוא נמכר בשוק,
אשכנזי ז"ל (בעה"מ ספר שיטה
כולהו הנך דמייתי תיובתא תני
דאמר פרק החובל (ב"ק פה:)
חרשו
ואפילו היה הנידר זה פחות מבן
מקובצת) ונוספו בו תוספות
לאתויי ד) עובד כוכבים בהדיא קתני להו
להו במתניתין בהדיא: תני והדר
נותן לו דמי כולו כ] בחרש שאינו יכול
חדש ואמר דמי תינוק זה עלי יתן
רבות ושנויי נוסחאות מכ"י
לעולם לאתויי פחות מבן חודש ותני והדר
דמיו, ואע"פ שאין פחות מבן חדש
רומי. וההוספות והשנויים הצגנו
מפרש. והוא הדין נמי מצי למנקט
להתרפאות אי נמי פירש ר"ת דחרש
נערך ואם אמר ערכו עלי פטור
בין חצאי מרובע כזה [ ] א).
מפרש הכל סומכין לאתויי מאי לאתויי
חד מהנך אלא חד מתרתי תלת נקט.
בידי שמים אית ליה דמים ט):
ה)
ו) ז
מכלום, שלא נתנה בו תורה ערך,
הכל מעריכין. בין לעצמן בין
מופלא סמוך לאיש. בן י"ב שנה
ל"א להכי נקט האי משום דפליגי
דכתיב (ויקרא כז) ואם מבן חדש
לאחרים כגון ערכי עלי או ערך
יורש ודלא כרבי יהודה ז) הכל ממירין לאתויי
ועד בן חמש שנים, דמים מיהא יש
פלוני עלי וחייב בערכו לפי שניו:
ויום אחד שסמוך לאיש
רבנן ור"מ בהאי פירקא (לקמן דף ה.)
מאי לאתויי יורש ודלא כרבי יהודה דתניא
לו לפי שויו, ואם אמר בתורת דמים
ונערכין. שיכול אדם לומר ערך
ח
ח)
המעריך פחות מבן חדש ר"מ אומר
ואינו איש עד י"ג ויום אחד ומופלא
נותן דמיו (חולין ב.). הכל
פלוני עלי ונתפס הערך וחייב
יורש סומך יורש מימר ר' יהודה אומר יורש
ממירין. בהמת חולין זו תחת זו
המעריך לתת ערכו: נודרין. שיכול
נותן דמיו אדם יודע שאין ערך
קרי ליה על שם שבודקין אותו אם
של הקדש (תמורה ב.). לאתויי
אינו סומך יורש אינו מימר מאי טעמא
לומר דמי עלי או דמי פלוני
יודע להפלות ולפרש לשם מי נדר לשם
לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם
יורש. שהמיר בקרבן שהפריש
עלי: ונידרין. הנודר נמי דנודר
דרבי יהודה קרבנו ולא קרבן אביו
מי הקדיש כדקתני פרק יוצא דופן (נדה
אביו בחייו שתמורתו תמורה (שם).
דמים וחכ"א לא אמר כלום ולהכי
ואומר דמי פלוני עלי אין לו
1
יורש סומך. על קרבן אביו
קצבה אלא שמין אותו כעבד
נערכין
ויליף תחלת הקדש מסוף הקדש מה סוף
מה:):
לאתויי מאי. כלומר
סתמה ז] ברישא לאשמועי' ממשנה יתירא
שהפרישו אביו בחייו ולא הספיק
הנמכר בשוק ונותן דמיו: [ולא
דאפי' לרבנן היכא דאמר דמיו עלי
הכל דקאי נמי אנערכין דאכולה
להקריבו עד שמת (שם). מאי
הקדש יורש אינו סומך אף תחלת הקדש
מעריכין] מפני שאין להן דעת.
טעמא דר' יהודה. דאמר יורש
דבעינן איש שיודע להפלות לשם
יש לו דמים ונותן דמיו מפי מורינו ח]:
מתניתין קאי הכל כא] (לאתויי נערכין)
❖
יורש אינו מימר ורבנן המר ימיר
אינו ממיר (שם).
מי הוא מעריך או נודר: גמ'
2
לה"ק: לאתויי מנוול ומוכה שחין.
יורש. אדם שהפריש אביו קרבן ולא
לאתויי מופלא הסמוך לאיש
לרבות את היורש וילפינן סוף הקדש מתחלת
הספיק להקריבו עד שמת: קרבנו.
משמע דקאי נמי אעבדים דמתני' ויש
[היינו] תינוק בן שתים עשרה שנה
הקדש מה תחלת הקדש יורש מימר אף
ותינוקת בת י"א שנה שסמוכין
שינויי נוסחאות
להקשות דהא מיבעיא לן בפרק השולח
גבי ט] סמיכה כתיבי תלתא קרבנו גבי
למצות ונדריהן נבדקין אי הוי
סוף הקדש יורש סומך ורבנן האי קרבנו
שלמים בויקרא [ג] ודריש ר' יהודה לחד
(גיטין מב:) עבד שמכרו רבו לקנס מהו
א] חוברין. ס"א קרבן (ש"מ),
מופלא שיודע לשם מי הוא נודר
ב] בפרשת נדרים (ויקרא כז)
או מעריך הוי נדר אבל קודם
מינייהו קרבנו ולא קרבן אביו:
אלמא אית ליה דמים וי"ל דהכא
מאי עבדי ליה מיבעי ליה קרבנו ולא קרבן
הס"ד אח"כ ד"ה מעריכין וכו'
זמן זה אע"ג דהוי מופלא לא
תחלת הקדש. תמורה שהיא תחלת
בטריפה איירי וא"ת ההורגו יתחייב
עובד כוכבים קרבנו ולא קרבן חבירו
והשאר שייך לקמן (צ"ק), ג] צ"ל
הוי נדר דחשיב כקטן ולאחר
דמי פלוני עלי ושמין אותו
הקדישה של בהמה זו: סוף הקדש.
הואיל ואיתרבי בנפשות אלמא איקרי
זה הזמן אע"ג דלא הוי מופלא
קרבנו לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה
א]
כעבד הנמכר בשוק (מ"ה),
הוי נדר: ומנוול ומוכה שחין.
סמיכה שהוא סמוך לשחיטה: כל בעלי
נפש דמהאי טעמא מרבינן להורג בן
ד] איש אלא עד י"ג שנה [תיבות
שאין בהן דמים שאין אדם רוצה
ורבי יהודה לרבות
ט כל בעלי חוברין
יום אחד פרק יוצא דופן (נדה מד:) ואף
חוברין. חמשה שהביאו קרבן אחד
שיביא שתי שערות נמחק] (ש"מ),
לקנותן: קמ"ל בערכך נפשות.
לסמיכה לית ליה
ואי נמי אית ליה
ה] בדפו"ר בנערכין, ו] תיבת
דאפילו נפש כל דהו כי הני דלא
בשותפות כולן צריכין לסמוך עליו ואין
על גב דשמא נפל הוא וי"ל כב] דהתם
כתיב ליתא בדפו"ר וגי' צ"ק בערכך
חשיבי נערכין: נודרין לאיתויי
עובד
אחד סומך עליו י]: לית ליה. דס"ל אחד
בתורת כהנים מוקמינן ליה בשכלו לו
נפשות כתיב דמשמע, ז] סתמה
מאי. [כלומר] אי לאיתויי מופלא
במתניתין תרי זימני דלא תימא
הא שמעינן ליה מהכל דנערכין
סומך לכולם ולא הוי כסומך על קרבן
חבירו הואיל והוא שייך ביה:
חדשיו וכן מוקמינן התם כג] לר' שמעון ב"ג דאמר כל שלא שהה:
הא דקתני בסיפא נידר ר'
אלא לא איצטריך הכל לנודר אלא
נדר
בערכך נפשות. משמע דאיתקיש ערכין לדמים כד] מנוול ומוכה
עובד
מאיר היא ולא רבנן להכי
משום הכל דנידרין דהכל משמע
שחין אינו לדמים ונודרין את אחרים אבל לא נידרין דאין שוה כלום: כל שישנו בדמים נערכין כו'. לאו דווקא דהא איכא
סתמה ברישא (ש"מ), ח] מפי
כה]
אכולה בין אנערכין בין אנודרין
מורי ז"ל. כצ"ל ס"א, ט] דגבי
דיקלא וארעא אלא כל אדם שישנו בדמים קאמר: קרבנו. גבי סמיכה כתיבי תלתא קרבנו בויקרא ודריש רבי יהודה לחדא מינייהו
בין אנידרין: [אלא] לאיתויי
, י] עליו וע"כ לרבות אתא
פחות מבן חדש. דנידר ואע"ג
(צ"ק)
קרבנו ולא קרבן אביו לשון הקונטרס ואגב חורפיה לא עיין דהתם ליכא אלא תרי ושמא על ראשו דכתיב התם חשיב ליה כמו קרבנו
דאי למעוטי לישתוק מיניה
דקתני ליה בהדיא במתניתין תני
תחלת
וממילא ידעינן דאינן סומכין
והדר מפרש (בגמרא) [במתני']
כו] א"נ משאר קרבנו דריש:
הקדש. תמורה שהיא תחלת הקדישה של בהמה זו סוף הקדש סמיכה שהוא סמוך לשחיטה ל"ה
כמו שאין שותפין ממירין.
דמהכל מייתי ליה ואי אמרת
והאי דקרי ליה תמורה סוף הקדש בפרק הזהב (ב"מ נד:) היינו לגבי כז] קרבנו ראשון וא"ת לילף נמי שחיטה מסמיכה ולא ישחוט יורש הא ליתא
ברש"י כ"י (ש"מ), יא] הערכין
מאי שנא ב) דמהאי דקאמר תני
דאפילו שלוחו לא ממעט לשחיטה: [קרבנו ולא קרבן חבירו. וא"ת כיון דאמרינן ס"פ שתי מדות (מנחות צג:) וסמך ידו ולא יד שלוחו
הס"ד (ש"מ), יב] נ"א מה"ד הכל
כח]
והדר מפרש [הכי נמי מצי למימר
מעריכין, יג] בדפו"ר נדר, יד] עלי
בין אטומטום בין אחרש בין
כ"ש לא יד חבירו וא"כ קרבנו ל"ל וי"ל] אי לאו קרבנו אמינא דידו למעוטי חבירו אתא אבל שלוחו סומך וא"ת לילף מהכא בכל התורה דאין
נותן ערך אותו פלוני לפי השנים
אנכרי תני והדר מפרש] י"ל אין
שלוחו של אדם כמותו ואמאי יליף לה בקדושין פ"ב (דף מא:) דהוי כמותו וי"ל משום דסמיכה ויבמה ועגלה ערופה שלשה כתובין הבאין
(ש"מ), טו] רש"ק מ"ז, טז] נ"א
הכי נמי אלא אגב דבן חדש
ערכין, יז] צ"ל כותבין (צ"ק),
כתיב באורייתא קא מרבי לפחות
כאחד $ דכתיב ביבמה (דברים כה) וקראו לו הן ולא שלוחן $ וכן בעגלה ערופה ומדדו ולא שלוחם וא"ת לילף מינייהו דבכל דוכתא הוי שלוחו
יח] בדפו"ר נותנין, יט] לחרש
מבן חדש אע"ג דאינו נערך ולא
כמותו מדאיצטריך למעוטינהו וי"ל דאי לאו הני קראי דקדושין דאשמועינן דשלוחו כמותו הוה מוקמינן להני תלתא קראי דסמיכה
מדקתני נידרין והא (ש"מ),
מעריך נידר: הכל סומכין. קא
ויבמה ועגלה ערופה לדרשא אחריתי: כל בעלי חוברין. חמשה שהביאו קרבן בשותפות כולן צריכין לסמוך עליו ואין אחד סומך על
כ] כולו אלמא דאין לו דמים
בעי למידרש השתא כולהו הכל
בחרש (ש"מ), כא] הכל בנערכין
ידי כולן: לית ליה. דסבירא ליה אחד סומך לכולן ולא הוי כסומך על קרבן חבירו הואיל והוא שייך ביה לשון הקונטרס. והכי
לריבויא: יורש סומך ומימר. שאם
כב] צ"ל
לאתויי מאי (ש"מ),
הקדיש אביו זבח ומת קודם שסמך
משמע פרק שתי מדות (מנחות צד.) ומה תנופה שנתרבתה כט] בשוחטין נתמעטה בחוברין סמיכה שלא נתרבתה ל] בשוחטין אינו
דהתם בתר הכי מוקמינן ליה
עליו יורש סומך על קרבן אביו:
בשכלו לו חדשיו לרשב"ג דאמר
[ויורש יכול להמיר קרבן אביו:
דין שנתמעט בחוברין ת"ל קרבנו לרבות כולן אלמא למאן דאמר
דלא דריש קרבנו מתנופה יליף ליה ותנן התם אחד מניף לכולם:
כל וכו', כג] התם בפ' יוצא
קרבנו. וסמך ידו על קרבנו ולא
עובד דופן לרשב"ג (ש"מ), כד] לדמים
על ראש קרבן אביו: ויליף תחלת
ומנוול (ש"מ), כה] בדמים ישנו בערכין כו' (ש"מ), כו] קרבנו והוי כאלו כתיב על ראש קרבנו א"נ (ש"מ), כז] נ"א
הקדש. דהיינו תמורה דקא משוי לה השתא להא תמורה כהקדש: מסוף הקדש. היינו סמיכה דתכף לה שחיטה ומיכלייא הקדש וכי היכי
חילול, כח] וא"ת אמאי איצטריך למעוטי בפרק שתי מדות ידו ולא יד שלוחו תיפוק ליה מקרבנו ולא
דמסמיכה ממעט יורש הם הכי נמי מתמורה]: המר ימיר. [המר] רבויא הוא דסגי למימר אם ימיר [וילפי סוף הקדש מתחלת הקדש ילפי
קרבן חבירו וי"ל דהוה אמינא דשלוחו של אדם כמותו ולא מקרי קרבן חבירו וא"ת וליכתוב ידו למעוטי
סמיכה מתמורה: קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים כו'. דתלתא קרבנו כתיבי בסמיכה גבי שלמים קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים דאין
שלוחו וכ"ש חבירו ויש לומר דאי לאו קרבנו הוה אמינא דידו (ש"מ), כט] שנתרבתה בשחוטין (ש"מ), ל] נתרבתה
קרבן עובד כוכבים טעון סמיכה קרבנו ולא קרבן חברו דאין אדם סומך על קרבן שאינו שלו קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה:
בשחוטין (ש"מ),
ג)ולר' יהודה הכי לא לאתויי אשה] לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה. שאם יש שנים או שלשה חברים בקרבן כולם סומכין עליו:
א) ההוספות שבאו בסוגרים כאלו [ ] הם מכת"י רומי וההוספות שבאו בסוגרים כאלו{ } הם של המגיה. ב) נראה דצ"ל מ"ש דדוקא אהאי קאמר דתני והדר מפרש דהכי הוה מצי למימר וכו' ג) צ"ל ולר"י לא אתי להכי אלא לאתויי אשה ושייך לעיל קודם ד"ה וילפי.
שיטה
מקובצת
תני והדר מפרש. בקונטרס פי' ב' לשונות ועוד פי' ר"י לאשמועינן דיש לו דמים אע"ג דלא יצא מכלל נפל. תוספות: א"נ י"ל דלרבותא
ובנזירות ובשבועות תקנו כנויים ובערכין לא תקנו כנויים, וי"ל דהתם תקנו כנויין כי היכי דלא ליתי לאפוקי שם שמים לבטלה כדמפ'
נקטיה דסד"א דהוי כנפל ואפילו דמים אין לו קמל"ן. הרא"ש ז"ל: לאתויי יורש. תימה דהא במנחות בפ' שתי מדות (צב.) עלה דההיא
בריש נדרים (י.), והאי טעמא לא שייך בערכין דבהנך דרך להזכיר בשעה שנודר או נשבע או מחרים אבל בערכין אינו מזכיר את השם
דהכל סומכין תני בהדיא והיורש סומך ואומר ר"י דהכל סומכין עיקר ואיידי דתני דיני יורש דשאר מילי דמביא נסכים וממיר תני והיורש
אלא או ערכי עלי או ערך פלוני עלי ע"כ. [ונכתב בצד הדבור הזה:] ולמ"ד (נדרים י.) לשונות של נכרים הם צ"ע: ד"ה נשים ועבדים
סומך והר"ר יוסף מא"י אמר דתרי יורש הוו חד כגון הפריש האב ואחר כך מת וחד לא הספיק להפריש עד שמת ולהכי מצריך הני תרתי
וכו' וז"ל תוספי הרא"ש ז"ל וא"ת היאך נודרין מה שקנתה אשה קנה בעלה ומה שקנה עבד קנה רבו, וי"ל כגון שנתנוהו להם על מנת
משניות. תוס': ויליף תחילת הקדש כו'. ע' בהשמטות בסוף המסכת: ואם המר ימיר לרבות את היורש. וא"ת למה לרבנן להאי קרא דאם
שאין לבעל ולאדון רשות בו, ורש"י פי' דמשלמין אם נשתחרר העבד ואם נתאלמנה או נתגרשה האשה, ותרוייהו איתנהו בתוספתא (פ"א
המר ימיר לרבות את היורש תיפוק ליה דלית להו מיעוט דקרבנו ולא קרבן אביו דהא דרשי תלתא קרבנו לדרשא אחריתי וי"ל דאי לאו
ה"ב) דתניא נשים ועבדים נידרים ונודרים נערכין ומעריכין ואם יש להם בזמן הזה גובין מהם ואם לאו נותנים עליהם וגובין מהן לאחר
זמן ע"כ: בא"ד ועבד כו' הוא נערך. וז"ל תוספי הרא"ש ז"ל נשים ועבדים הוה מסתבר למימר דעבד ישנו בערך אשה דחיוב מצות דעבד
המר ימיר לא הוי מוקמינן קרבנו שלישי לרבות בעלי חוברין אלא הוי מוקמינן ליה למעוטי קרבן אביו אבל שותפין הוה אמינא דאין
סומכין כמו דאין ממירין אבל השתא דכתיב ואם המר ימיר לרבות יורש על כרחך קרבנו לרבות בעלי חוברין. תוס' הרא"ש וכן כתוב
גמרי לה לה מאשה, וליתא דבת"כ (בחקתי פרשה ג, א) דריש מנין לרבות גרים ועבדים ת"ל ואמרת אליהם משמע דלערך איש מרבה להו.
בתוס' תמורה (ב. ד"ה ורבי מאיר): לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה. תימה דתרתי קרבנו דרשינן למעוטי ואידך לרבות וי"ל דודאי קרבנו
ע"כ: ד"ה לאתויי מנוול וכו'. והרא"ש ז"ל כתב לאתויי מנוול ומוכה שחין לא קאי אהעבדים, דעבד אפילו מנוול ומוכה שחין ישנו בדמים
דראוי לימכר לקנס כדמוכח בגיטין ע"כ: ד"ה קרבנו כו' דהתם. עי' תוס' מנחות דף צג (ע"א ד"ה קראי): ד"ה תחילת הקדש וכו' וא"ת
משמע מיעוט מיהו קרבנו שלישי לרבות כל בעלי חוברין אתא דאי למעוטי לישתוק מיניה וממילא ידעינן דאין שותפין סומכין כי היכי
דאין השותפין ממירין אלא ודאי לרבויי אתא. תוס' הרא"ש: תוס' ד"ה הכל מעריכין כו' ובכאן לא חשש להזכיר. וא"ת מ"ש דבנדרים
לילף נמי. תוס' מנחות שם (ד"ה לפי): ד"ה לית ליה כו' והכי משמע פרק שתי מדות. ע' תוס' מנחות דף צג (ע"א ד"ה לרבות):