ב:
הכל מעריכין
פרק
ראשון
ערכין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עובד
כוכבים וחבירו מחד כו'. דאין ישראל סומך על קרבן
עובד
דאין ישראל סומך על קרבן עובד כוכבים
עובד כוכבים וחבירו.
י א מיי' פ"ו מהלכות סוכה
א) סוכה כח., ב) שם מב.,
ג) תוספתא דחגיגה פ"א ה"ג
הלכה א סמג עשין מג טוש"ע
כוכבים ולא על קרבן חבירו (מהך) [מחד] קרא נפקי דהני
ולא על קרבן ישראל חבירו: מחד קרא נפקי. דהני לאו קרבנו
(מנחות מג.) סוכה מב., ד) שם,
א"ח סימן תרמ סעיף ב:
לאו קרבנו נינהו אבל אביו איצטריך קרא דסד"א יא] (דיקריב הוא לה')
נינהו אבל אביו איצטריך קרא דסד"א קרבנו קרינא ביה הואיל
יא ב מיי' פ"ז מהלכות לולב
ה) [חגיגה ב.], ו) חגיגה ב. ד:
(ויקרא א) (ולא) משום דשקולים הם ויבואו שניהם (אלא) כי היכי
ויורש הוא: שכל הענין. של
תמורה: מה סופינו. ממה סופינו
הלכה יט סמג עשין מד טור
סנהדרין ד: ע"ש [תוספתא
יב]
יג]
ו]
דחגיגה פ"א ה"ב ע"ש], ז) פסחים
ש"ע א"ח סימן תרנז:
שהכהן הוא מקריב קרבן שאינו שלו
לרבות את האשה ז] (בקרבנה) שאם
יב ג מיי' פ"ג מהלכות ציצית
פח. עדיות פ"א מי"ג ב"ב יג. גיטין
עובד כוכבים וחבירו מחד קרא נפקי אייתרי
ס"ד שיסמוך ישראל בקרבן חבירו
המירה בקרבנה יהא מומר: שאינו
מא. חגיגה ב., ח) [ר"ה כט.],
הלכה ט טור ש"ע א"ח סי'
ט) ר"ה לב:, י) [תוס' מגילה פ"ב
יז סעי' ג:
צריך לאמו. מפרש במסכת סוכה
ובקרבן עובד כוכבים נמי יד] ס"ד [דכהן]
להו תרי חד קרבנו ולא קרבן אביו ואידך
יג ד מיי' פ"ד מהלכות תפילין
ה"ד], יא) מגילה יט: ברכות טו.,
סומך כמו שהכהן נותן לו (כדאמר
(דף כח:) שניעור משנתו ואינו קורא
לרבות כל בעלי א] חוברין לסמיכה ורבי יהודה
יב) [שמות לד], יג) [שם כג],
הלכה יג טור ש"ע א"ח סי'
יד) [ועיין תוספות מנחות נא: ד"ה
בפרק קמא דתמורה) נסכים משל
אימא: מי שחציו עבד וכו'. אבל עבד
לז סעי' ג:
האי המר ימיר מאי עביד ליה מיבעי ליה
1
יד ה ו מיי' פ"ב מהל' חגיגה
וי"ו], טו) ועיין בהרא"ש הלכות
גמור פטור דכתיב יב) את פני האדון ה'
❖
ציבור כדאמר פ' קמא דתמורה (דף
ציצית, טז) ועיין שם ביומא,
הלכה א:
לרבות את האשה דתניא לפי שכל הענין
ב:) להכי אתא קרבנו דממעט
מי שאין לו אדון אלא הוא: ולרבינא
טו ז מיי' פ"ז מהלכות עבדים
אינו מדבר אלא בלשון זכר מה סופינו לרבות
הלכה ז טור ש"ע י"ד סימן
תרווייהו דמ"מ אינו שלו:
דאמר כו'. בפרק קמא דחגיגה (דף
רסז סעיף סב:
תורה אור השלם
לרבות האשה. שאם המירה קרבנה
את האשה ת"ל ואם המר ימיר ורבנן מואם
ד.) ומייתי לה מסיפא דמתניתין דהתם
טז ח מיי' פ"ב מהל' שופר
ור' יהודה ואם לא דריש: הכל חייבין בסוכה
הלכה ז וע"ש טוש"ע א"ח
1. לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ
יהא מומר ל"ה. לפי שכל
קתני ועבדים שאינן משוחררין: חיגר.
סימן תקצו בהג"ה:
טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר
פטור מן הראייה דרגלים כתיב יג) פרט
הענין אינו מדבר אלא בלשון זכר כו'
לאיתויי מאי לאיתויי קטן שאינו צריך
א
יז ט מיי' פ"א מהלכות מגילה
יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא
ואע"ג דכל התורה כולה נמי בלשון זכר
לבעלי קבין: הניחא למאן דאמר.
הלכה א טוש"ע א"ח סי'
לאמו דתנן קטן שאינו צריך לאמו חייב
וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ:
א)
❖
תרפט סעי' א:
ויקרא כז י
נאמרה מ"מ אמרינן דאיתקש אשה
בפ"ק דחגיגה (דף ט.) דהא דקתני
בסוכה הכל חייבין בלולב לאיתויי מאי
2. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה
לאיש לכל עונשין אבל בתמורה אי לאו
התם חוגג והולך את כל הרגל משום
כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְיָ:
לאיתויי ב קטן היודע לנענע דתנן ב)קטן היודע
מוסף רש"י קרא לא הויא שוה לאיש כדאיתא התם
דכל שבעת הימים תשלומין זה לזה שני
שמות כג יז
לנענע חייב בלולב הכל חייבין בציצית לאיתויי
3. כִּי כֹה אָמַר יְיָ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם
פרק קמא דתמורה (שם):
לראשון ושלישי לשני אלמא כל חד וחד
חייב בלולב. לחנכו מדבריהם
הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ
מאי לאיתויי קטן היודע להתעטף דתניא
ורבי יהודה ואם לא דריש. כלומר
ג
חשיב באפי נפשיה דהא אית להו
(סוכה מב.). לשמור תפילין.
וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ לֹא תֹהוּ
שלא יכנוס בהן לבית הכסא (שם).
קטן היודע להתעטף חייב בציצית הכל
בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְיָ וְאֵין
וי"ו לא דריש כדאיתא בתמורה
תשלומין ואיכא למימר דמאן דלא חזי
ג)
❖
הכל חייבין בראיה. במצות
ישעיה מה יח
עוֹד:
פרק קמא (שם) יד) : שאינו צריך
חייבין בתפילין לאיתויי מאי לאיתויי קטן
בראשון וחזי בשני חייב: תשלומין
ראיית כל זכורך, שצריכים להיראות
בעזרה ברגל (חגיגה ב.). הניחא
לאמו. מפרש במס' סוכה (דף כח:)
לראשון. למי שהוא ראוי ומחוייב
היודע לשמור תפלין ד) דתניא ד קטן היודע
למאן דאמר כולן תשלומין
שינויי נוסחאות
כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא.
בראשון להקריב ולא הקריב מקריב ח]
לשמור תפלין אביו לוקח לו תפלין הכל
זה לזה. אין לך יום בהם
ה)
ל"ה: הכל חייבין בציצית. אם יש
כל שבעה ומי שלא נראה בראשון שוב
א] נ"א קרבן, ב] לאתויי מאי
שאין חובתו תלויה בו בעצמו למי
חייבין בראייה לאיתויי מאי לאיתויי מי שחציו
לאתויי חיגר (ש"מ), ג] שנא'
שלא נראה בימים שלפניו, דיום
אינו חייב דהא כולן אינן תשלומין אלא
להם טלית ואם לא יוכל לקנות טלית
ראשון שהוא נראה להביא עיקר
נ"א יראה יראה כדרך כו' מה
עבד וחציו בן חורין ולרבינא דאמר ה מי
לראשון מאי איכא למימר: יראה יראה.
אינן חייבין לא למ"ד חובת טלית ולא
לדידיה וימיו שלאחריו תשלומין
לראות בשתי עיניו דכתיב לכל
שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראייה
זה לזה (שם ט.). אלא למ"ד
מראה עיני הכהן אף ליראות
למ"ד חובת גברא (מנחות דף מא.)
יראה כתיב וקרינא ÅיÈראÆ ה כדרך שהקדוש
כו' (ש"מ), ד] בדפו"ר כמשנה
כולן תשלומין לראשון. שהרי
לאיתויי ב] חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני
דליכא בינייהו אלא כלי קופסא ואע"ג
ב"ה בא לראות אותך והוא שלם בשתי
יום אחד עשה הכתוב עיקר
ראשונה כאן כמשנה אחרונה,
הניחא למאן דאמר כולן תשלומין זה לזה
ה] את התנוקות (ש"מ), ו] כלומר
דא"ל מלאכא לרב קטינא סדינא
עיניו כך בא ליראות שיהא הוא נראה
בכולן, דכתיב אותו, ושלאחריו
עשה תשלומין לו (חגיגה ט.)
מה סופינו לרבות את האשה
בקייטא וסרבלא בסיתווא ציצית מה
לך בשתי עיניך: במשנה ראשונה.
אלא למ"ד כולן תשלומין לראשון לאיתויי
, ז] תיבת בקרבנה
ואיפליגו בה אמוראי, איכא למ"ד
בקרבנה (צ"ק)
קודם שהודו ב"ה היה בחזקת עבד
תהא עליה כלומר וכי אתה מבקש
נמחק (ש"מ), ח] מקריב והולך
תשלומין זה לזה ואיכא למ"ד
מאי לאיתויי סומא באחת מעיניו ודלא כי
כל (ש"מ), ט] עשר כבר י"א
תשלומין דראשון הן, ואמרינן
אבל אחר שחזרו להודות הואיל ובידינו
עלילות להפטר מציצית כדמפרש התם
האי תנא דתניא יוחנן בן דהבאי אומר משום
שמחנכין (צ"ק), י] שמחנכים
ו)
מאי בינייהו חיגר ביום ראשון
טו] א"ל ענשיתו (עלה) [אעשה] א"ל
לשחררו כמשוחרר דמי שאין רשות
אותם למצות (ש"מ), יא] נ"א
ונתפשט ביום שני איכא בינייהו,
רבי יהודה ו סומא באחת מעיניו פטור מן
דקרבנו קרינא ביה, יב] צ"ל
בעידן ריתחא ענשינן היינו דווקא
רבו עליו ולא קרינא ביה אדון
מ"ד כולן תשלומין לראשון, מי
הראייה שנאמר ג] יראה יראה כדרך שבא
א"נ, יג] צ"ל שניהם דכי היכי,
שמחוייב בראשון ולא הביא יביא
2
אחר: שהגיע לחינוך. פלוגתא היא
באותן הימים דכל הטליתות היו בת
יד] סד"א (צ"ק)
, טו] צ"ל והא
באחד משאר הימים, ומי שאינו
לראות כך בא ליראות מה לראות בשתי
ארבע כנפות איכא עונש לאותו שמשנה
בפרק בתרא דיומא (דף פב.) חד
דאמר ליה (צ"ק), טז] להתעטף
מחויב אינו צריך תשלומין, ומאן
חייב בציצית (צ"ק), יז] צ"ל
דאמר תשלומין זה לזה קסבר
עיניו אף ליראות בשתי עיניו ואיבעית אימא
אותו להיפטר אבל בזמן הזה שרוב
אמר כבר (שית) [שמונה] כבר
והכי דייקינן, יח] בראיית
החובה מוטלת על כל אחד מן
הטליתות פטורין אין עונש למי שאינו
(שבע) [תשע] וחד אמר כבר ט] תשע
לעולם לאיתויי מי שחציו עבד וחציו בן
קרבן (צ"ק), יט] בדפו"ר דאת(י)
שאר הימים ולא על הראשון לבדו,
אמר, כ] דודאי דלאו דומיא
הלכך אף מי שפטור בראשון
כבר עשר שמחנכין אותו לשעות:
קונה ארבע כנפות:
י]
חורין ודקא קשיא לך דרבינא לא קשיא כאן
(ש"מ), כא] מזכורך אבל ודאי
ונראה בשני חייב להביא, ואם
היודע להתעטף. משום דאמר
לאתויי
ד] במשנה ראשונה כאן במשנה אחרונה
כב] בדפו"ר איירינן,
נראה (ש"מ),
לא יביא בו ביום יביא למחר
במ"ק (דף כד.) כל עטיפה
כג] [כמשנה צ"ק], כד] צ"ק
(שם ב.). יראה יראה. יÄרÀ אÆ ה כל
דתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום
ז)
זכורך כתיב וקרינא יÅÈראÆ ה, תרוייהו
מ"ז, והנוסח בדפ"ר מעכבין ולא
שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה
❖
דרשינן יראה כל זכורך שיראו
אמרינן,
אחד דברי ב"ה אמרו להם ב"ש תיקנתם את רבו ואת עצמו לא תיקנתם
עטיפה שמעטפין טליתם עד שפמם
פני השכינה, יראה משמע שיתראו
לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול יבטל והלא לא נברא העולם
לפניו, שהוא בא לראותו (צ"ל
כדאיתא במדרש. ומצאתי בסילוק א'
לראותך) הקיש ראייתך לראייתו,
רבינו גרשום
אלא לפריה ורביה שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה אלא מפני תיקון
שעשה הר' יוסף ט"ע שנותן ציצית א'
ז
3
כדרך שהקב"ה בא לראותך כך בא
העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו וחזרו בית
מלפניו ואחד מלאחריו מימין וכן
ליראות לו (צ"ל לך) מה הוא רואה
עובד כוכבים וחברו מחד קרא
אותך כשהוא שלם, שנאמר (דברים
נפקא דהיינו שאינו שלו: אינו
לשמאל: היודע להתעטף טז]. וא"ת למ"ד
הלל להורות כדברי ב"ש הכל חייבין בתקיעת שופר לאיתויי מאי לאיתויי
ח)
יא) עיני ה' אלהיך בה מראשית,
מדבר אלא בלשון זכר. דכתיב
חובת טלית אפי' אינו יודע יתחייב
אף אתה רואה אותו בשתי עיניך
לא יחליפנו ולא ימיר אותו: מה
קטן שהגיע לחינוך ט) דתנן ח אין מעכבין את ה] הקטן מלתקוע ביו"ט
(סנהדרין ד. וכעי"ז חגיגה ב.).
סופינו לרבות את האשה. כלומר
אם יש לו טלית וי"ל דמ"מ לא חייבין
הכל חייבין במקרא מגילה הכל כשרין לקרות את המגילה לאיתויי
י) ט
יא)
במשנה ראשונה. קודם שחזרו
מנין יש לנו סופינו לרבות את
כלי קופסא אלא לאותן המחוייבים
ב"ה להורות כדברי ב"ש, סיפא
האשה שעושה תמורה ת"ל המר
מאי
ויודע להתעטף והלכות גדולות פסק
דמתני' דקתני חוץ מן העבדים
ימיר: [ורבנן. מרבו אשה מוי"ו
שאינן משוחררים דאוקמא רבינא
דואם]: לשמור תפלין. כהלכתן:
דקיימא לן מנחות (שם) ציצית חובת גברא הוא מדקא מברכין להתעטף בציצית יז] דהכי דייק טו) [בפרק ב' דשבת] [דף כה: ושם] דקיימא לן [הכי]:
במי שחציו עבד וחציו בן חורין
הניחא למ"ד כולן תשלומין זה
אביו
לוקח לו תפלין. וגבי ציצית לא נקט לישנא דלוקח דמסתמא טלית יש לו וגבי לולב נמי יכול לצאת בלולבו של אביו אי נמי משום דתפלין
דפטור, נשנית קודם שחזרו ב"ה,
לזה. הא דתנן מי שלא חגג ביו"ט
הכל
אבל לאחר שהודו לב"ש שיש על
הראשון חוגג והולך את כל הרגל
דמיהן יקרים שייך בהו לקיחה: חייבין בראייה. פ"ה במס' חגיגה (דף ב.) חייבין בראיית יח] פני עזרה אבל בירושלמי אמרי עלה
ב"ד לכוף את אדונו לשחררו והוה
ויום טוב האחרון ואיפלוג התם
הדא יט] דאיתא בקרבן אבל בראיית פנים בעזרה אפי' טף חייבין דכתיב הקהל הנשים והטף ואינה אלא אסמכתא בעלמא דודאי כ] דלא דומיא
ליה כאילו משוחרר כבר וחייב,
תרי אמוראי דמר אמר כולן
דהקהל הוא דממעטי' התם נשים מזכורך אלא ודאי נראה דאף בראיית פנים בקרבן (אמרינן) [מיירי] דתנן התם בסמוך הראייה שתי כסף:
ומשנה שנשנית לא זזה ממקומה
כא]
כב]
תשלומין זה לזה דכולהו בני
מי שחציו עבד. אבל עבד גמור פטור דכתיב (שמות לד) את פני האדון ה' [מי] שאין לו אדון אלא הוא ל"ה והכי מסקינן ואע"ג דתנא בסיפא
(חגיגה ב.). מי שחציו עבד
חיובא נינהו ואע"ג דלא חזי
וחציו בן חורין. כגון שהיו ב'
בראשון איחזי בשני שני נמי בר
דמתני' חוץ מנשים ועבדים שאינם משוחררין ומפרשינן התם דבאינן משוחררין כולן אלא חציין צ"ל דרישא דמתניתין לפי משנה אחרונה דחזרו
אחין או ב' שותפין ושחרר אחד
חיובא הוא דאי לא עבד בשני
את חלקו (גיטין מא.). תיקנתם
מחייב לשלומי בשאר יומי ומר
להם ב"ה להורות כב"ש והכי אשכחן בפ"ק דעירובין (דף ו:) ובפרק אלו טריפות (חולין מג:) לעולם הלכה כבית הלל והרוצה לעשות כב"ש עושה
את רבו. שאינו חסר כלום (גיטין
אמר כולן תשלומין דראשון הן
ומוקמינן רישא לאחר בת קול וסיפא קודם בת קול: ולרבינא דאמר כו'. בפרק קמא דחגיגה (דף ד.) ומייתי לה מסיפא דמתניתין דהתם
מא.) שאינו מפסיד כלום מן הראוי
דמאן דחזי בראשון ולא עבד
קתני עבדים שאינן משוחררין וחיגר פטור מן הראיה דרגלים כתיב פרט לבעלי קבין: הניחא למ"ד. בפ' קמא דחגיגה (דף ט.) דקתני
לו, ואת עצמו לא תיקנתם. מה
משלם בשאר יומי אבל אי לא חזי
תהא עליו (פסחים פח:) כל תקנת
בראשון אע"ג דחזי בשאר יומי
התם חוגג והולך כל הרגל משום דכל שבעת הימים תשלומין זה לזה שני לראשון ושלישי לשני אלמא כל חד וחד חשוב באפי נפשיה
רבו כאן היא, אבל תקנת העבד
לאו בר חיובא הוא: שנאמר יראה
דהא אית ליה תשלומין ואיכא למימר למאן דלא חזי בראשון וחזי בשני חייב:
אין כאן, אם נתקן במשפט הממון
יראה דכתיב יƒ ¿רא∆ ה וקרינן י≈»רא∆ ה
תשלומין לראשון. למי שהיה ראוי ומחוייב בראשון להקריב מקריב והולך כל שבעה ומי שלא נראה בראשון שוב אינו חייב דהא
לא נתקן בפריה ורביה (חגיגה ב:).
מה הבא לראות הקדוש ברוך הוא
לישא שפחה אינו יכול. דצד
שהוא רואה לעולי רגלים הוא
במשנה
כולן אינן אלא תשלומין לראשון מאי איכא למימר:
כג] ראשונה. קודם שהודו ב"ה היה בחזקת עבד אבל
חירות אסור בה, דכתיב (דברים
בשתי עיניו [ישתבח זכרו לעד
לאחר שחזרו להודות הואיל ובידינו לשחררו כמשוחרר דמי שאין רשות לרבו עליו ולא קרינן ביה אדון אחר ל"ה והא דמיבעיא ליה
כג) לא יהיה קדש, לא יסב איתתא
ולנצח] אף אותן שבאין ליראות
אמה (פסחים שם, וכעי"ז חגיגה
יהיו בשתי עינים: ואיכא דאמרי
(גיטין דף מב:) במעוכב גט שחרור גבי קנס או דילמא כיון דמעוכב גט שיחרור אדון קרינא ביה יש לחלק דגבי עולה לרגל אינו
שם). בת חורין אינו יכול. מפני
מהכא ויקרא אברהם שם המקום
שהגיע
אדונו שאינו יכול לעכבו מלעלות לרגל כדי לעשות מלאכתו אבל מכל מקום אדונו מיקרי:
לחינוך. פלוגתא היא בפרק ח'
צד עבדות שבו (חגיגה שם). לא
ההוא ה' יראה אשר יאמר היום
תוהו בראה. לא ברא הקב"ה
בהר ה' יראה כלומר יראה את
דיומא (דף פב.) חד אמר כבר טז) (שית) [וחד אמר] כבר תמני וי"א כבר תשע כבר עשר שמחנכין אותו למצות ל"ה. ולא נהירא דהתם
את הארץ להיות בלא ישוב, אלא
המקום ואת הבאים שם ויראה
בחינוך קטן להתענות איירי אבל בשאר מצות כל אחד ואחד לפי דרכו כדאשכחן לעיל גבי לולב וסוכה ותפלין: אין מעכבין תינוקות
לשבת יצרה (שם) יוצר הארץ לא
לבאין שם: מה לראות כו' ואיכא
על תוהו להיות ריקנית ברא אותה,
מלתקוע. בפרק ד' דר"ה (דף לג.) מקשה הספר מדקתני אין מעכבין הא לכתחילה (מעכבין) לא אמרינן להו זילו תקעו והדר
דאמרי מה לראות בשתי עיניו
כד]
כי אם לשבת, להיות בה ישוב,
היינו [כהן] שסומא באחת מעיניו
תני שאינו רואה את הנגעים דכתיב
יצרה (גיטין מא.). אין מעכבין
את הקטן מלתקוע. אין ב"ד מוזהרין למונען מלתקוע ביום טוב של ר"ה דבעו לחנוכינהו במצות (ערובין צו: לגירסא שם: את התינוקות). לכל מראה עיני הכהן אף הבא ליראות בשתי עיניו [למ"ה: כמשנה ראשונה. כבית הלל פטור מן הראיה: כמשנה האחרונה. דחזרו בית
הלל להורות כבית שמאי חייב בראיה ואע"ג דעדיין לא הוי בר חורין כיון דסופו בחירות חייב בראיה]: שהגיע לחינוך. שחייב בתקיעת
שופר כחינוך האמור ביום הכפורים (יומא דף פב ע"א): הכל חייבין במגילה והכל כשרין לקרות. שכל המחוייב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן:
שיטה
מקובצת
לאתויי קטן היודע לנענע כדאמרינן בסוכה (לז:) מוליך ומביא לד' רוחות כו'. ואיתא בירושלמי (שם פ"ג ה"ח) דצריך ג' נענועים
אין לו טלית אין חייב בציצית וכשהגיע לחינוך מטיל ציצית ובשביל חוטי הציצית שהוא דבר מועט לא שייך לומר לקיחה. תוס' וכן
בתוס' הרא"ש: הכל חייבין בראיה. לא מיירי בקרבן ראיה דהרי תנן התם הראיה שתי כסף והיינו ראיית קרבן. תוס' אחרות:
לכל רוח ובעי הכין חד והכין חד כו' כדאיתא בנדה (סג. עיי"ש) דז' סממנין מעבירין על הכתם דבעי אמטויי חד ואתויי חד כו' ולפי
זה צריך ל"ו נענועים ד' לד' רוחות ואחד למעלה ואחד למטה. תוספות: להתעטף. י"א כשהוא מתעטף מתעטף בימין וכשהוא נוטל
לאיתויי קטן שהגיע לחינוך כו'. עיין בהשמטות בסוף המס': רש"י ד"ה חיגר כו' לבעלי קבין. גליון. וחיגר היינו בעל קבין אבל
נוטל בשמאל. רש"י בכת"י: בציצית. גליון. ואפילו למ"ד (מנחות מא.) ציצית חובת טלית הוא תלאוהו חכמים ביודע להתעטף דאז
צולע על ירכו שלש רגלים קרינן ביה. ברש"י כ"י: תוס' ד"ה הכל חייבין בציצית כו' ארבע כנפות. גליון. מיהו צריך להשתדל לקיים
קרינן ביה כסותך אשר תכסה בה. הרא"ש ז"ל ועי' בתוס': אביו לוקח לו תפלין. הא דנקט לקיחה בתפילין טפי מבאינך משום דתפלין
כל המצות וכי משה רבינו היה תאב לאכול מפירות הארץ אלא כדי לקיים מצות התלויות בארץ וכ"ש מצות ציצית שהיא שקולה כנגד
מעשה ידי אומן הן אבל לולב מצוי הוא. [גליון. א"נ יכול אדם לצאת בלולב של חברו ע"כ.] וכן ציצית כבר יש לו הטלית דאם
כל המצות. הרא"ש ז"ל: