ז:
הכל מעריכין
פרק ראשון ערכין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין כ] נערכין פחות מסלע וכו'. יא) פחות מסלע והעשיר
לאו
מחתך בבשר בעלמא הוא. ואין חיוב אלא בחובל
בחי דמוציא דם:
עט א מיי' פ"ב מהל' שבת
א) יומא פג., ב) ע' בשאלתות,
ג) [פי' יתד ועיין ברש"י
הלי"ח טוש"ע או"ח סי'
יב] (נהנין בשערה. רגילות היו נשים כששערן מועט לקשור שיער נשים
דווקא פחות מסלע אלא אפי' נתן כל הערך חוץ מסלע אחד
דסנהדרין קיב.], ד) [לעיל ד.
שכט סעי' ג:
מגלגלין עליו את הכל : ההוא יד הנודר ולא יד הנידר.
נכריות לשערן והוא פיאה נכרית): פיאה. קליעה (א) : ו) מת אסור
פ ב מיי' פי"ד מהל' אבל
בכורות י:], ה) [כתובות צ. צד.
ב"ק לד.], ו) ד"ז שייך למטה
בהנאה. דכתיב ותמת שם מרים וגמר שם שם מעגלה ערופה במסכת
ואם תאמר מה לי לרבויי נידר דאיצטריך קרא
למעוטי וי"ל כיון
הל' כא עיי' כ"מ טוש"ע
ז)
כא]
קודם ד"ה פשיטא, ז) [במדבר
יו"ד סימן שמט סעי' ב:
דכתיב קרא (חמשים) (ויקרא כז)
ע"ז באין מעמידין (דף כט:): בפיאה
א ג מיי' פ"ג מהל' ערכין
כ], ח) [דברים יג], ט) [שמות
❖
מחתך בבשר הוא אמר רבה לא נצרכה
וכל ערכך יהיה בשקל הקדש דלא יהא
נכרית. לאו שערה ממש קאמר אלא
כא], י) [שם], יא) עי' בצ"ק,
הל"ג:
ב ד מיי' שם הלי"א [רב
ערך פחות משקל ואשכחן ערך
שהיתה לה פיאה משיער אשה אחרת
להביא סכין דרך רשות הרבים ומאי קמשמע
אלפס כתובות פ"י דף
❖
קשורה לשערה יג] [דרגילות היו נשים
חמשים ס"ד דהאי טעמא משום השג
לן דמספיקא מחללינן שבתא א) תנינא א מי
קיח.]:
הגהות הב"ח
יד ידעינן מסברא ואזלינן בתר
כששערן מועט לקשור שיער נשים
שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו
(א) רש"י ד"ה נהנין בשערה
הנידר קמ"ל קרא דאשר תשיג יד
נכריות לשערן והוא פיאה נכרית]
וכו' נכרית פאה קלועה
שם ספק חי ספק מת ספק כנעני ספק
תורה אור השלם
הנודר דלא אזלינן בתר הנידר:
ואמרה תנו אותה לבתי וקמ"ל מתני'
איסורי
הס"ד ואח"כ מ"ה
❖
ישראל מפקחין עליו את הגל מהו דתימא
בעידנא דיהיב לראשון לית
הנאה דמת אסור בהנאה:
1. וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל
דאע"ג דקשורה לה כיון דאמרה תנו
הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה יִהְיֶה
התם הוא דהוה ליה חזקה דחיותא אבל
גליא דעתה דלא ניחא לה דתיהוי
ליה. תימה דבעידנא
ויקרא כז כה
הַשָּׁקֶל:
הכא דלא הוה ליה חזקה דחיותא מעיקרא
2. וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ
כגופה לאיתסורי יד] בהדיה וכנטולה
דנדר לראשון היה לו ה' סלעים ואיך
גליון הש"ס
וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן
מפטר כשנתן להם אחת התנן פרק
מחיים דמיא: שער נשים צדקניות.
אימא לא קמ"ל: האשה שנהרגה וכו':
גמ' זו מיתתה אוסרתה.
וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי
השג יד (לקמן דף יז:)
היה עשיר פי'
של עיר הנדחת שלא הודחו עמה מהו
ע' ב"ק דף י ע"א תוס' ד"ה
ואמאי איסורי הנאה נינהו אמר רב באומרת
אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר
❖
שהשור:
ואמר רבא התם טו] בחלק (סנהדרין קיב.)
בשעת הנדר והעני כשבא לפרוע
יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן:
❖
תנו שערי לבתי אילו אמרה תנו ידי לבתי מי
ב
ויקרא כז ח
פיאה נכרית שקשרה הצדקת לשערה
לכהן או עני כשנדר ולא נתן כלום
יהבינן לה אמר רב בפאה נכרית טעמא
קא מיבעיא ליה אי כגופה היא וניצול טז]
והעשיר נותן ערך עשיר ואומר
רבינו גרשום
דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה הוא
מוסף רש"י
אי כממונה וקי"ל (שם) צדיקים
רבינו דהך דלקמן דוקא שהעריכו
מחתך בבשר הוא. כלומר
ומיתסר והא מיבעיא ליה לר' יוסי בר' חנינא
שבתוכה יוצאין ממנה ערומים וכל
הכהן בעודו עשיר ולכך כשהעני שוב
שער נשים צדקניות.
כיון דמתה לית בה משום
שבעיר הנדחת מהו, אי הוו
חבורה: [בהמה שנהרגה
דבעי א] ר' יוסי בר' חנינא שער נשים צדקניות
ממונם נשרף דכתיב ח) ואת כל שללה
נותן ערך עשיר אבל אם נדר כשהוא
בכלל ואת כל שללה תשרף או
אסורה בהנאה. כדתרצינן
מהו ואמר רבא בפאה נכרית (לא) קמיבעיא
תקבוץ וגו' אלמא מספקא ליה אי
עשיר ולא הוערך והעני נותן ערך
ב)
לא (סנהדרין קיב.). בפאה
בעל השור נקי: איסורי
נכרית. גדיל של שערות
הנאה נינהו מת. דיליף שם
כגופה אי לאו כגופה ותיפשוט ליה
עני ובשמעתין הכי הוא נתן ד'
ליה כי קמיבעיא ליה לר' יוסי בר' חנינא
דעלמא שעושין לנוי קא מבעי
שם מעגלה ערופה: בפאה
מהכא דגופה יז] הוא דטעמא דאמרה
לשניה שהכהן העריכו תחילה על
דתלי ג) בסיכתא הכא דמחבר בה טעמא
ליה לרב יוסף אם של צדקניות
נכרית. שער של אשה אחרת
תנו כו': קשיא ליה לר"נ. הא
השניה וחזר והעריכו על הראשון
הוי (שם).
שלא היתה מחוברת לשערה
❖
דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה הוא
הדרן עלך הכל מעריכין
ואותו שער מותר בהנאה:
דמוקמינן למתניתין בפיאה נכרית
ונתן על פיו אחד על הראשון ולכך
ומיתסר: קשיא ליה לרב נחמן בר יצחק והא
שיער נשים צדקניות. של
והא דומיא דבהמה קתני וכו': אלא
נפטר ממנה דלא הוערך עליה בעוד
עיר הנדחת דאמרי' התם
דומיא דבהמה קתני מה התם גופיה אף ה"נ
ב]
א"ר נחמן. לעולם שערה ממש ודקשיא
צדיקים שבתוכה גופן פלט
שהיו בידו החמש סלעים:
שינויי נוסחאות
וממונן אבד ואמר רבא
כיון גופיה אלא א"ר נחמן $ זו מיתתה אוסרתה
לך איסורי הנאה נינהו ל"ק דשיער
א] בסנהדרין קיב. איתא בעי
בפאה נכרית קא מיבעיא
וזו גמר דינה אוסרתה תני לוי כוותיה דרב ג] תני לוי כוותיה דר"נ בר יצחק תני
רב יוסף, ב] מה התם גופה
המת לא מיתסר בהנאה דלא דמי
ליה אי הוי כממון ולא גופה
אף הכא נמי גופה (ש"מ),
הוא או דילמא כיון דמחבר
לשיער בהמה שנהרגה דאשה מיתתה
לוי כוותיה דרב האשה שיוצאה ליהרג ואמרה תנו שערי לבתי נותנין מתה
ג] כוותיה דרב ותניא כוותיה
ליה הוי כגופה. ודאי] אי
אוסרתה ושיער לאו בר מיתה הוא
דרב נחמן בר יצחק (ש"מ),
אין נותנין מפני שהמת אסור בהנאה פשיטא אלא שנויי המת אסור בהנאה
מחבר לה. לא קא מיבעיא
ד] אין בערכין פחות (ש"מ
ליה דודאי כגופה ופלט כי
שאין עשוי להשתנות אבל בהמה גמר
תניא כוותיה דרב נחמן בר יצחק האשה שמתה נהנין בשערה בהמה שנהרגה
וכ"ה בצ"ק), ה] היו בידו חמש
קא מיבעיא ליה דתלי הפאה
דינה אוסרתה כדאמר בפסחים בפ'
(ש"מ), ו] אין בערכין פחות
בסיכתא: טעמא דאמרה תנו.
אסורה בהנאה ומה הפרש בין זה לזה זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה:
(ש"מ), ז] צ"ל בערכין (צ"ק),
כל שעה (דף כב:) ממשמע שנאמר
הוי כמופרש ממנה: מה
ח] היו בידו חמשה (ש"מ),
התם גופה. דבהמה אין לה
הדרן עלך הכל מעריכין
סקל יסקל השור ט) איני יודע שהוא
ט] דאתא אבל היכא (ש"מ),
פאה נכרית אף הכא באשה
נבילה ואסורה באכילה ומה ת"ל לא
י] היו בידו חמש (ש"מ),
בשערה דגופה קא מיירי ולא
יא] לראשונה ס"א הך חדא
אין נערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע כיצד נתן סלע והעשיר
בפאה נכרית: אלא אמר רב
יאכל את בשרו י) מגיד שאם שחטו
ד] ג
(ש"מ), יב] צ"ק מ"ז, יג] צ"ק,
נחמן. היינו טעמא דנהנין
לאחר גמר דינו אסור ואין לי אלא
אינו נותן כלום פחות מסלע והעשיר נותן חמשים סלע היו בידיו
יד] לאתסורי בהדה (ש"מ),
ה]
בשערה דזו [אשה] מיתתה
טו] התם בפרק חלק (ש"מ),
באכילה בהנאה מנין כו' והילכך כל
אוסרתה דאפי' אינה נהרגת
חמש סלעים ר"מ אומר אינו נותן אלא אחת וחכמים אומרים נותן את כולן
טז] וניצול עמה אי (ש"מ),
[אלא] מתה כדרכה אסורה
דמחובר בה בשעת גמר דין מיתסר
גמ'
אין ו] נערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע: אין נערכין ז] פחות
יז] בס"א: דכגופה, יח] אין
בהנאה וכי קא אסרה מידי
בהדה: תני לוי כוותיה דרב.
בערכין (ש"מ וכ"ה בצ"ק),
דהוי גופה ממש דמשתנה
מסלע מנלן דכתיב וכל ערכך יהיה בשקל הקדש כל ערכין שאתה מעריך
ד)
1
יט] הנערך (צ"ק), כ] צ"ל
מחמת מיתה שערה אינה
דמוקים לה בדאמרה תנו ובפיאה
בערכין, כא] וא"ת מנא לן
לא יהו פחותין משקל ולא יתר על חמשים סלעים דכתיב חמשים: היו ח] בידיו
משתנה הילכך כי אמרה
❖
נכרית: מתה. ולא אמרה תנו אין
לרבויי (ש"מ),
קודם מיתה תנו הוי כמופרש
חמשה כו': מ"ט דר"מ כתיב חמשים וכתיב שקל או חמשים או שקל ורבנן
ממנה ונתון: וזו. בהמה: גמר
נותנין כו': פשיטא. דמש"ה אין
דינה אוסרתה. בהנאה ולא
ההוא לכל ערכין שאתה מעריך לא יהו פחותים משקל הוא דאתא ט] היכא דאית
נותנין שהמת אסור בהנאה אלא
מיתתה הילכך משעה שנגמר
שיטה מקובצת
ודאי ה"ק שנויי המת כגון פיאה
ליה אמר קרא אשר תשיג יד הנודר והרי ידו משגת ור"מ ההוא יד הנודר
דינה [נגמר דינה אכולה]
2
קמ"ל. ותימא דמשמע דכיון
אגופה ואשערה הילכך אין
נכרית אסורין בהנאה ולהכי קתני
ולא יד הנידר הוא דאתא ורבנן לאו ממילא שמעת מינה דהיכא דידו משגת
נהנין בשערה: שנויי המת
דיושבת על המשבר מחזקינן
להאי מפני משום דקא בעי לגלויי
אסור בהנאה. אלמא בפאה
שקול מיניה א"ר אדא בר אהבה היו י] בידיו ד חמש סלעים ואמר ערכי עלי
הולד בחי ובאהלות תנן
נכרית קא מיירי: ותניא
עלה דלאו בשערה ממש קא מיירי:
דוקא יצא ראשו אין נוגעין
וחזר ואמר ערכי עלי ונתן ארבע לשניה ואחד לראשונה יצא ידי
כותיה דרב נחמן דבשערה
בו וי"ל דהכי מיירי נמי
בהמה שנהרגה אסורה בהנאה.
דגופה ממש קא מיירי:
ביצא ראשו ולכך מחללין
שתיהן מ"ט ה) ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה בעידנא דיהיב
אפי' שערה:
הדרן עלך הכל מעריכין:
עליו את השבת. תוס'.
לשניה משעבד לראשונה בעידנא דיהיב לראשונה יא] תו לית ליה
אין בערכין פחות מסלע. אין
(אא"ה עי' לעיל במ"ש
הדרן עלך הכל מעריכין
נוטלין לעולם מן המעריכין
בתוס' הרא"ש בד"ה ישבה
נתן
פחות מסלע ולא יותר על
על המשבר עכ"ה):
אין
חמשים סלע: [כיצד. אמר
באומרת. עי' תשובת
יח] נערכין פחות מסלע. שאפי' עני הנדור יט] בהשג יד לא יתן פחות מסלע: ולא יותר על חמשים. דזהו גדול שבערכין הכתובין בפרשה:
הרשב"א סי' ש"ל: זו
ערכי עלי חמשים סלע ולא
נתן סלע. בן עשרים שערכו חמשים והיה עני ונתן סלע לערכו דעני נידון בהשג יד והעשיר פטור: נותן חמשים. דבנתינה קמייתא לא יצא ידי
מיתתה אוסרתה. ושיער
היתה ידו משגת אלא לסלע
ערכו ועדיין ערכו עליו ועני המעריך את עצמו והעשיר קודם נתינה נותן ערך עשיר כדילפינן לקמן בפ' השג יד (דף יז:): היו בידו חמש סלעים.
אחד ונתנו נפטר מן הערך
מיתה אינו אוסרתו דלאו בר
עני בן עשרים שהעריך עצמו והיה לו ה' סלעים: גמ' ההוא לכל ערכין שאתה מעריך הוא דאתא. שאפי' עני שבעניים לא יתן פחות ומיהו היכא
אע"פ שהעשיר אינו נותן
מיתה היא דאין עתידה
כלום. אבל אם נתן פחות
להשתנות ומהאי טעמא
דאית ליה טפי יהיב דכתיב על פי אשר תשיג: יד הנודר ולא יד הנידר. שעני שהעריך את העשיר נותן ערך עני: לאו ממילא שמעינן מינה כו'.
ניחא מה שמקשים בב"ק (י.
מסלע והעשיר נותן חמשים
סלע]: היו בידו חמש סלעים.
תוד"ה שהשור) אמאי
אע"ג דקרא להכי אתא ולא יד הנידר מיהו על פי אשר תשיג כתיב וממילא שמעת דהיכא דידו משגת שקול מיניה: ונתן ד' לשניה. על פי כהן
וערכו היה חמשים: ר' מאיר
איצטריך שור ולא אדם
יצא ידי שניהן ואפי' לרבנן הואיל ויהיב לשניה ברישא: מה שגבה גבה. והילכך כי יהיב לראשונה כל מה דאית ליה יהיב לה ולשניה ליכא
אומר אינו נותן אלא אחד.
למעוטי אדם מבור תיפוק
למימר אמאי לא יהיב כולהו חמש משום דבעידנא דיהיב לשניה
משתעבד לה לראשונה דהא אפילו מאי דיהיב לה לאו דידה הוא:
הואיל ואין ידו משגת לכל
ליה מוהמת יהיה לו מי
הערך: גמ' כל ערכין שאתה
שהמיתה שלו לאפוקי אדם
נתן
מעריך. סתם לא יהיו פחות
שאין המת שלו שהרי המת
משקל ואינו נפטר עד שיתן סלע שלם כדאמרינן לעיל דהא כתב שקל בערך המועט וכתיב חמשים בערך המרובה: [היכא
אסור בהנאה דגמרי' (ע"ז כט:) שם שם מעגלה ערופה ומהאי טעמא ממעיט התם (ב"ק נג:) שור פסולי המוקדשים שנפל לבור דפטור
דאית ליה. יהיב מה דאית ליה דכתיב אשר תשיג יד הנודר: ור' מאיר. האי אשר תשיג יד הנודר אשר תשיג אתי למעוטי
ולפי שמעתין ניחא כיון דשערו מותר הוי שפיר המת שלו. תוס': גמר דינה אוסרתה. מכאן משמע דלא כפר"ת דאמר שור הנסקל
יד הנידר דעני שהעריך את העשיר נותן ערך עני מה שידו משגת ולא אזלינן בתר נידר]: ולאו ממילא [שמעת מינה כו'].
מותר לחרוש בו אפילו לאחר גמר דינו ואינו אסור אלא לשחוט ולהנות ממנו לאחר מיתה והכא משמע דגמר דינו אוסרתו אפי' מחיים
ומשמע דהלכה כרב נחמן בר יצחק. תוס'. עי' בתוס' סנהדרין דף פ (ע"א ד"ה בשור): מתה אין נותנין. משמע דהיינו כי לא אמרה
כלומר דתרווייהו שמעינן מינה [ש"מ] דיד הנודר ולא יד הנידר ושמעינן מינה מדאמר אשר תשיג דהיכא דידו משגת שקלינן
דאי אמרה מה לי מתה ומה לי יוצא ליהרג וה"ה דהמ"ל או כולה במיתה או כולה ביוצא ליהרג תוס': פשיטא אלא שנויי המת כו'.
מיניה כל מה שיש לו: [ונתן ארבע. לערך שנייה ואחת לראשונה: בעל חוב מאוחר. האי ערך אחרון היינו בעל חוב מאוחר
שקדם וגבה מה שגבה גבה. כלומר כולהי הוו משעבדי לראשונה אי לאו דקדמה שנייה ומה שקדמה וגבתה זכתה בו הך חדא
גליון והקשה הר"ר אלחנן הא איצטריך לאשמועינן דשער המת אסור בהנאה כגוף המת לאפוקי מדרב נחמן וי"ל דאי לא אתא
דשיירה משעבדא לראשונה ובעידנא דיהב לראשונה חד יצא דתו לא אית ליה דאין ידו משגת יותר הילכך יצא ידי שתיהם:
לאשמועינן אלא הא הוה ליה למיתני הכי האומרת תנו שערי לבתי אין נותנין מפני שהוא כגופה. הרא"ש ז"ל:
פרק שני ונתן ארבע לשניה. עי' בהשמטות בסוף המסכת: בעל חוב מאוחר שקדם וכו'. עי' בהשמטות בסוף המסכת: בעידנא דיהיב
לראשונה. עי' בהשמטות בסוף המסכת: תוס' ד"ה אין בערכין כו' את הכל. גליון. דהכי תניא בתוספתא (פ"א ה"ג) היה בידו סלע ונתן הימנו ג' דינרים ולא הספיק ליתן דינר האחרון עד שהעשיר מגלגלין עליו את הכל שאילו מתחילה נתנו היה פטור היו בידו
שלשים סלעים ונתן מהן כ"ט ולא הספיק ליתן את האחרונה עד שהעשיר מגלגלין עליו את הכל. לשון הרא"ש ז"ל: ד"ה ההוא וכו' וי"ל וכו'. נ"ב וז"ל הר"י בגליון י"ל כיון דכתי' חמשת שקלים בנערך ס"ד דבתר הנערך אזלינן קמ"ל ע"כ: