אין
נערכין פרק שני ערכין
ח.
עין משפט
רבינו גרשום
נר מצוה
כיון
שהעריכו הכהן
על הראשונה תחילה לא יצא
דבבת אחת נדר כי הדדי תפסן. והלכך
כשבא כהן להעריכו
נתן ארבע לראשונה.
ג א מיי' פ"ג מהלכות ערכין
ידי ראשונה לא יצא. דכולהו
הלכה יב:
הוו משעבדי לראשונה ידי
ידי ראשונה דבעי למיתב כל מה דבידיה כרבנן ואם חזר והעשיר נותן
יש לומר שיתן תרתי ופלגא להאי וכן לאידך או דלמא כולהו
ד ב מיי' פ"ח מהלכות
שניה יצא דתו לא הוה
את כל הערך דנתינה קמייתא לאו כלום היא: כולהו חזיא להאי כו'.
חזו כג] ואין לו לכהן לומר רק שיפרע כל הה' סלעים לאחת דלאחת
איסורי ביאה הל' כב:
אית ליה]: או דלמא כולהו
ה ג מיי' שם הלכה יז:
נשתעבדו ולא לשנים ואי יהיב תרי ופלגא להאי ותרי ופלגא להאי לא
ועדיין אחד מן הערכין עליו: הא יותר על סלע איכא. אף על גב
חזיא להאי. ערך: וכולהו
ו ד מיי' שם הלכה יח:
חזיא להאי. ערך ולא יצא
יצא ידי שתיהם שהרי הדין שיתנם
ג] דליכא חמשים סלע דאם היו בידו
❖
ז ה מיי' שם הלכה יט:
ידי שניהם: [הא יותר על
נתן ארבע לראשונה ואחת לשניה ידי שניה
לאחת לבד הלכך בעידנא דיהיב הה'
חמש סלעים נותן כולם דהיינו יותר
סלע איכא ופחות מחמשים
איכא. כלומר דיהב מאי
על סלע ופחות מחמשים. וסתמא
לתרוייהו כד]כולהו משועבדים לאחת והוי
יצא ידי ראשונה לא יצא כולהו משעבדן
דאית ליה והא סתמא הוא
שינויי נוסחאות
כרבנן דלר' מאיר ליכא השג יד שיהא
כמו נתן ד' לראשון וצ"ל דמיירי
לראשונה בעי רב אדא בר אהבה היו בידו
כרבנן דאמרי נותן את כולם:
א
א] כולהו חזו להאי וכולהו חזו
יותר על סלע ופחות מחמשים במי
שמעריכו על שתיהן ביחד דאי בזה
אין פתח בטועה פחות מז'
חמש סלעים ואמר שני ערכי עלי בבת אחת
להאי (ש"מ), ב] אחד עשר
ולא יותר על י"ז. כלומר
שערכו חמשים ד] [אלא או חמשים] או
אחר זה לא גרע מנתן לשניה וחזר
טמא ראיתי פתחה תשעה
מהו כיון דבבת אחת נדר כי הדדי תפסן יהיב
אשה שראתה דם וטועה היא
סלע: מתני' פתח. תחילת נדות.
ונתן על ראשון דהא ודאי בעלי
(ש"מ), ג] אע"ג דלכלל
שאינה יודעת אם בתוך ז'
תרתי ופלגא להאי ותרתי ופלגא להאי או
חמשים סלע לא בא דאם
מימי נדתה היא אם בתוך
חובין שוים כה] וגם מה שגבה לא
שזה דין נדה דאורייתא ראתה היום
[תיבת דליכא נמחק] (ש"מ),
י"א יום מימי זיבתה היא.
דלמא כולהו א] חזיא להאי וכולהו חזיא להאי
מונה ששה והוא ראתה שנים מונה
גרע מאילו היה מאוחר:
ד] חמשים אלא או חמשים
שי"א ימים הן בין נדה לנדה
פתחה י"ז. פירוש י"ז טהורים
תיקו: אין בערכין פחות מסלע ולא יתר כו':
או (ש"מ), ה] המפורש
חמשה והן ואפילו ראתה כל שבעה
שבהן תהא שומרת יום כנגד
למעלה ואם (ש"מ), ו] תחילת
יום או זבה גמורה כשהיא
ופסקה לערב טובלת ומשמשת ומיום
ואם תראה בי"ח נדה
הא תו למה לי הא קמשמע לן פחות מסלע
ז] סוף
נדות ואפילו (ש"מ),
רואה בהן ג' ימים רצופין
שביעי ואילך הויין ימי זיבה אחד עשר
ודאי אבל אם תראה בי"ז שמא
נדות זה לתחילת נדות הבאה
הוא דליכא הא יתר על סלע איכא יתר על
הויא זבה גמורה וצריכה ז'
(ש"מ), ח] בס"א: מימי,
נקיים וקרבן אבל לא תראה
יום שאם ראתה בהן יום אחד או שנים
ראיית זבה היא דביום שראתה היתה
חמשים הוא דליכא הא פחות מחמשים איכא
ט] תחלת נדה היה אף על פי
בהן אלא יום אחד תשמור
שומרת יום כנגד יום וטובלת ואם
תחילת נדה ויום י"ז הוא יום אחרון
כן יצאתה מימי הזוב לסוף יום
וסתמא כרבנן: מתני' ב אין פתח בטועה
אחריו יום נקי כנגדו וטובלת
י"ז לבד מיום זה שהרי עברו
ראתה בהן ג' רצופין הויא זבה גמורה
של י"א יום של זיבה:
לערב ותטהר ואפילו ראתה
פחות משבעה ולא יתר על י"ז: גמ' ת"ר
(ש"מ), י] שימור די"א לא
שלשה ימים טמאים. שמא ב'
שני ימים אע"ג דהויא זבה
וטעונה ספירה ז' נקיים וקרבן ואם
בעי שימור כדאמרינן
קטנה תשמור אחריהן יום
טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי פתחה
ג
משכו ימי זובה חדש או שנה אינה
ימים ראשונים מי"א יום
בשמעתא אחרונה ממסכת
ג' ותטבול לערב השלישי
נדה או (ש"מ), יא] אלו שבעה
שבעה עשר שני ימים טמא ראיתי פתחה
אבל אשה נדה ודאי הותרה
חוזרת לתחילת נדות עד שתשב שבעה
ויום ג' ראשון לנדה הלכך צריכה י"ז
עשר ימים (ש"מ), יב] נדה
אחר שבעה שאם ראתה
שבעה עשר שלשה ימים טמא ראיתי פתחה
נקיים ישבה ז' נקיים וראתה הויא
ד' ימים פתחה ט"ז ממ"נ דאם נאמר
הוא וצריכה (ש"מ), יג] נ"א
ד
דם ביום ראשון מונה ששה
ואם תראה שלשה. יעב"ץ,
דג' ימים קמאי כו] מי"א וז' אם כן
תחילת נדה ומונה ששה והוא וחוזרת
והוא וכן אם ראתה ב'
שבעה עשר ארבעה ימים טמא ראיתי פתחה
יד] ויום שלישי תהא (ש"מ),
ימים מונה חמשה והם וכן
לעניינה ככל המפורש ה] ואם לא ראתה
משעברו עליה שבעה ימי ספירתה
ששה עשר חמשה ימים טמא ראיתי פתחה
טו] עוד עד לאחר (ש"מ),
אפילו ראתה ששה מונה
באותן י"א יום ג' רצופין אינה זבה
באה לפתח נדותה דליכא למימר דיום
טז] נדה היו הרי. [תיבת היא
אחד והם וטהורה. ומשמיני
חמשה עשר ששה ימים טמא ראיתי פתחה
נמחק] (ש"מ), יז] עשר אחר
ועד י"ח הם י"א יום לתורת
אחרון של הד' ימים התחיל נדותה דזה
וכשתראה אחרי כן בין ראתה סמוך
אלו (ש"מ), יח] הספק תחלת
ארבעה עשר שבעה ימים טמא ראיתי פתחה
זיבה כמו שפירשנו. מי"ח
בין שהרחיקה ראייתה הויא תחילת
אי אפשר דכיון שהיא זבה גדולה לעולם
כז]
נדה (ש"מ), יט] שמא הראשון
ואילך שוב פסקו ימי זיבה
שלשה עשר שמונה ימים טמא ראיתי פתחה
משני [תיבת אחד נמחק]
לא תהיה נדה עד אחר ספירת ז' ימים
וחוזרין ימי נדה. אבל אם
ו] נדה ואפילו תראה שלשה רצופין
(ש"מ), כ] בספק דיש לומר
לא ראתה אלא ג' ימים
שנים עשר ה תשעה ימים טמא ראיתי פתחה
אינה מונה אלא ארבעה והן שאין ימי
ימי טוהר דזיבה הלכך ליכא להבחין
שמא (ש"מ), כא] שמא כל
בסוף אחד עשר סופרת
אחד עשר עשרה ימים טמא ראיתי
הארבעה (ש"מ), כב] מספקינן
זוב אלא באותן י"א יום שבין סוף
פתח נדותה כי אם לומר דשמא שנים
אחריהן ז' נקיים אפילו חוץ
שמא שנים [תיבת לה נמחק]
לי"א יום מי"ח ואילך. אבל
ז] נדה זה לתחלת נדה הבאה וכן מפורש
קמאי מימי זיבה ולא התחיל נדותה
פתחה עשרה אחד עשר ב] פתחה תשעה
(ש"מ), כג] חזי' להאי
כשהיא טועה וראתה ואינה
בהלכה אחרונה של מסכת נדה
עד יום שלישי ועברו עליה שני ימים
(צ"ק), כד] וכולהו
שנים
יודעת אם היא בתוך ימי
משועבדים לאחר הוי כו'
נדתה או בתוך ימי זיבתה
(דף עב.): אין פתח בטועה פחות
מנדותה וכשימלאו לה חמשה ימים
(צ"ק), כה] שוים וגבה מה
לעולם לא תצא מספיקה
משבעה. טועה שראתה היום ואינה יודעת אם בימי נדתה עומדת להשלים נדותה ועוד י"א דהיינו ט"ז ימים תמצא פתח נדותה:
שגבה ולא גרע (ש"מ), כו] צ"ל
שתחזור לפתח נדתה ודאי
אם באותן אחד עשר יום של זיבה אין חוזרת לפתח נדותה בפחות מז'
מי"א יום א"כ כו' (צ"ק),
ולא
עד שתפסוק ז' נקיים וזהו
כז] דכיון דהיתה זבה גדולה
נקיים: ולא יותר על י"ז. נקיים כדמפרש בגמ': גמ' תנו רבנן טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי. היום ואינה יודעת אם בימי תחילת
שיעור הפחות שיש לה
❖
וכן לא תמשוך ספיקתה
(ש"מ),
נדות הוא וצריכה למנות ששה והוא אם באותן אחד עשר ימי הזוב הוא ואינה צריכה לשמור אלא יום כנגד יום: פתחה שבעה עשר. שאם לא
יותר מי"ז יום שלאחר
שתפסוק י"ז ימים נקיים
תראה עד לאחר י"ז לבד מיום זה אז חוזרת לפתח נדותה למנות ששה והוא דממה נפשך לאחר י"ז לבד מיום זה יצתה מספק של ימי הזוב דאם
תחזור להיתירה הראשון
שיטה מקובצת
יום זה שראתה מתחילת ימי זיבה היה כיון שכלו י"א יום יצתה ימי הזוב והרחיקה ראייתה שלא ראתה עד לאחר י"ז ותחילת נדה היא ואפילו אם
ח]
לפתח נדה ודאי ומפרש
בבת אחת. תימה דאף בזה
כיצד טועה שאמרה יום אחד
תאמר שיום זה תחילת נדה היא אעפ"כ יצתה ימי הזוב שהרי עברו ששה להשלמת ימי נדותה ואחד עשר שבין נדה לנדה הרי י"ז ולאחר י"ז
ט]
טמא ראיתי ואינה יודעת אם
אחר זה כיון שהערכת הכהן
כשראתה תחילת נדה היא אבל אם תראה ביום י"ז לא יצתה מן הספק אם יום נדה הוא או יום זיבה דיש לומר שמא יום זה שבאת לפנינוכשראתה
בימי נדתה היא אם בימי
בבת אחת מצי למבעי ומצינו
ראשון לימי נדה היה ויום י"ז שראתה בו סוף אחד עשר יום שבין נדה לנדה הוא ואינה צריכה שימור או שמא יום ראשון שבאתה לפנינו מימי
י]
זיבתה] פתחה י"ז. כלומר
למימר דאם לא אמר בבת
לא תחזור לפתח נדתה ודאי
אחת הכהן אסור להעריכם
זיבה הוא וכשכלו י"א יום יצתה מימי הזוב ויום י"ז שראתה בו תחילת נדה הוא וצריכה למנות ששה והוא וכל שכן אם תראה קודם י"ז ובספיקה זו
עד שתפסוק י"ז ימים נקיים.
בבת אחת. הר"י ז"ל בגליון:
תעמוד לעולם עד שתשב י"ז נקיים וכל זמן שהיא בספיקה זו מקולקלת היא מאד שלעולם נחמיר עליה מספק שכשתראה יום אחד בתוך אלו
כרבנן. ואע"ג דתנא רישא
ולכך צריכה י"ז דאזלינן
ימי שבעה עשר נאמר תחילת נדה וצריכה ששה והוא וכשתראה שלשה רצופין נאמר ימי זוב הן וצריכה שבעה נקיים וקרבן מספק ואינו נאכל
בכל האי ברייתא לחומרא
בלשון חכמים לא הויא
יא]
יב]
[ולא לקולא] דאמרינן דלמא
סתמא וכה"ג איתא בנדה
אבל לאחר י"ז אין להחמיר דודאי תחילת נדה ואם תראה שלשה רצופין תמנה ארבעה והן ולבסוף שבעה אם תראה תשמור יום כנגד יום יג] ויום
ההוא יום טמא הוי תחלת
בפרק בא סימן (מח.) דרבי
שלשה תהא זבה: שני ימים טמא ראיתי פתחה י"ז. לבד משני ימים הללו שאם לא תראה עד לאחר י"ז תחילת נדה היא ממה נפשך אם
יד]
טו]
נדתה ומונה אחריו ששה
מאיר אומר [לא] חולצת ולא
ימים וי"א יום שלמים של
מתיבמת וחכמים אומרים או
שני ימים הללו מימי הזוב הרי כלו להם ימי הזוב לתשעה ימים אחר השנים וכשהרחיקה וראתה לסוף י"ז תחילת נדה ואם תחילת נדה טז] היא הרי
ימי זיבה היינו י"ז יום ואח"כ
חולצת או מתיבמת וסתים
כלו להם ימי נדות וזוב לסוף ששה עשר אחר יז] השנים שימי נדות וזוב אינן אלא י"ח וזו שלא ראתה עד לאחר י"ז שהוא יום עשרים לתחילת
תחזור לפתח נדתה ודאי ואי
בתר הכי מפני שאמרו ופריך
ראיית הספק נדה היא אבל אם תראה ביום י"ז וכל שכן קודם לכן לא יצתה מן הספק דשמא אלו שני ימים תחילת נדה היו ולסוף ששה עשר
אמרת דלמא ההוא יום טמא
בגמרא (שם מט.) הא תו
יח]
הוה סוף זיבתה לא היתה
למה לי משום דבעי למסתם
אחר השנים כלו ימי נדות וזוב וזו שראתה ביום י"ז תחילת נדה היא או שמא יט] אחד משני הימים סוף י"א של זיבה היה והשני תחילת נדה ולא
צריכה לפסוק אלא ז' נקיים
כרבנן אלמא מילתא דחכמים
כלו ימי נדות וזיבות עד לאחר י"ז וזו שראתה ביום י"ז סוף זיבה היא והרי היא בספק וכל שכן אם תראה קודם כגון אם תראה ביום י"ג וי"ד
בלבד כדין זבה ולא יותר
לא חשיב סתמא וא"ת
והיינו קולא ואי אמרת ההוא
ואמאי צריך למסתם כרבנן
עומדת בספק כ] דשמא ב' ימים הללו שבאתה לפנינו סוף ימי זוב היו וזו שלא ראתה שוב עד יום י"ג תחילת נדה היא או שמא שני הימים תחילת
יום תחילת זיבה הוה לא
פשיטא דיחיד ורבים הלכה
נדה היו ויום י"ג זה שמיני של ימי הזוב הוא ותשמור יום כנגד יום וכן בספק זה היא לעולם עד שתשב י"ז נקיים: שלשה ימים טמא ראיתי
היתה צריכה לפסוק אלא יום
כרבים ויש לומר דסלקא
אחד בלבד והיינו טפי קולא
דעתך דמסתבר טעמא דרבי
פתחה י"ז. כמו שפירשתי אבל קודם לכן כגון י"ז עצמו עומדת בספק וי"ל שמא שני ימים מהשלשה היו סוף זיבה והשלישי תחילת נדה ויום י"ז
הילכך מספקינן בתחילת נדה
מאיר עכ"ל הרא"ש ז"ל:
זה סוף זיבה הוא או שמא כולן השלשה תחילת נדה היו ולסוף ט"ו לבד מהשלשה כלו ימי נדות וזוב ויום י"ז זה תחילת נדה הוא אבל ליום י"ח יצתה
שמונה ימים טמא ראיתי.
ויהבינן לה טפי [שיעורא]
מן הספק ממה נפשך: ארבעה ימים וכו' פתחה ששה עשר. שאם לא תראה עד לאחר ששה עשר לבד מהנך יצתה מן הספק ממה נפשך אם
לחומרא: שני ימים טמא
מכאן יש להוכיח אשה
ראיתי פתחה י"ז. דאמרינן
שראתה ג' ימים בימי זיבה
תחלת נדה היו הרי כלו ימי נדות וזוב לסוף י"ד אחר ד' הללו ואם ימי זוב היו כל שכן שכלו קודם ששה עשר ועכשיו תחילת נדה היא וא"ת שנים מהן
דלמא קמא הוה [סוף] י"א
כגון בי"א יום שבין נדה
היו סוף זיבה והשנים תחלת נדה אעפ"כ לסוף ששה עשר כלו ימי נדות וזוב והא ליכא למימר שמא השלשה סוף זיבה היו והרביעי תחילת נדה ולא
של זיבה ואידך תחלת נדה
לנדה לא תחזור לפתח נדתה
כלו עד סוף י"ז דאם השלשה היו סוף זיבה כשראתה בד' אינה תחילת נדה דכיון שראתה ג' רצופין בימי זיבה זבה היא ולא תצא לעולם מידי זיבה
וצריכה לפסוק ששה של נדה
עד אחר ז' נקיים דאל"כ
וי"א של זיבה היינו י"ז ואי
אמאי פתחה י"ב י"ג הויא
להיות תחילת נדה עד שתשב שבעה נקיים כדכתיב (ויקרא טו) ואם טהרה מזובה וספרה וגו' ולאחר שישבה שבעה נקיים חזרה לתחילת נדותה אבל
אמרת איפכא לא הוה צריכה
לה דשמא כשאמרה ח' ימים
אם תראה קודם לכן אפילו ביום ששה עשר איכא לספוקה בסוף זיבה ותחילת נדה דשמא שניםמהארבעה היו סוף זיבה והשנים תחילת נדה ויום
לשמור אלא יום אחד והוי
טמא ראיתי איכא למיחש
קולא: [שלשה ימים טמא
שמא הז' ימים של ראייתה
ששה עשר סוף זיבה או שמא כא] הארבעה היו תחילת נדה או סוף זיבה וכבר יצתה מימי נדות וזוב: ה' ימים טמא ראיתי פתחה ט"ו. ממה נפשך לאחר
ראיתי פתחה י"ז. דאמרינן
היו בימי זיבה והשמיני בימי
ט"ו תחילת נדה היא אם תראה אבל יום ט"ו עצמו אם תראה בו הויא ספק דשמא שנים מהחמשה היו סוף זיבה והשלשה ימי נדות ועדיין יום ט"ו
דלמא תרי הוו דסוף י"א של
(זיבה והשמיני בימי) נדה
ימי זיבה ושלישי דתחלת נדה
והויא להו ז' הראשונים
זה סוף ימי הזוב הוא. וכן כולה ברייתא מספקינן כב] לה שנים הראשונים בסוף זיבה והאחרונים מן הנדות אבל טפי מהכי ליכא לספוקי דאי אמרת
וצריכה ששה וי"א כדאמרן
שלא ראתה ימי נדה שאינה
ג' מהן סוף זיבה תו לא הוו אחריני ימי נדות כל זמן שלא ישבה ז' נקיים והשתא כי חזיא לאחר שישבה את ז' הימים הנקיים תחילת נדה היא:
ואי אמרת איפכא הוי קולא:
רואה בהם דאין עולין
שנים
ארבעה ימים טמא ראיתי
לספירת זיבה ותצטרך לספור
פתחה ט"ז. דאמרינן תרי
ז' ימים אחרים נקיים מלבד
קמאי דסוף ימי זיבה ותרי בתראי דתחלת נדה ופשו ה' ימים דנדה וי"א הרי ט"ז ואי איפכא הוי קולא: ה' ימים טמא
אותן ז' ימים הראשונים והוו להו י"ג ואח"כ תחזור לפתח נדתה אלא ש"מ דלא תחזור לפתח נדתה אלא עד שתספור ז' נקיים אחר
ראיתי פתחה ט"ו. דאמרינן תרי קמאי דסוף זיבה ותלת דתחלת ימי נדה פשו ד' דנדה וי"א דזיבה היינו פתחה ט"ו]
שהיא זבה גדולה ודלא כפרש"י דפרק בא סימן וכן יש להוכיח מכולן משמנה ולמטה ומיהו י"ל דהך ברייתא סבירא לה דימי נדה שאינה
רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה א) אבל בשמעתין דטועה בפרק בא סימן יש הוכחות הרבה דלא כפרש"י. תוס':
וכן לכולהו אמרינן דלמא תרי קמאי דסוף ימי זיבה דהויא שומרת יום כנגד יום ואידך דתחלת ימי נדה ומאי דפשו
להו מימי טהרה של ימי נדה קא חשיב בהדי י"א דזיבה ולפום כן הוי פתחה: [ט' ימים טמא ראיתי פתחה י"א. דכי
חשבת תרי קמאי דסוף זיבה וז' דנדה לא פשו אלא י"א דימי זיבה]: י' ימים טמא ראיתי פתחה עשרה. ב' דסוף זיבה
א) אינו מובן לכאורה דנהי דעולין וטהורה לאחר י"ב מ"מ עדיין טועה היא ולכשתחזור ותראה תהיה בספק כמקודם וצ"ע.
וז' דנדה ואחד דתחלת [ימי] זיבה פשו להו י' מימי זיבה. ואף על גב דהשתא הוו שלשה ימים דזיבה תרי קודם נדה
וחד לאחר נדה לא מיצטרפי
למיהוי זבה גמורה שתהא קרבנה נאכל עד שתהא שלשה ימים זבה רצופין או קודם ימי נדה או שלשה ימים אחר ימי נדה דלא מיצטרפי הני ימי זיבה י"א קמאי לאידך י"א ימי זיבה לישווייה זבה גמורה:
וכן י"א [ימים] טמא ראיתי
פתחה תשעה. חשוב ב'
קמאי דסוף זיבה ושבעה
דנדה ותרי דתחלת זיבה היינו י"א ימים
טמא ראיתי ולא מיצטרפי הני דסוף זיבה להני דתחלת זיבה
למיהוי זבה גמורה. פתחה תשעה דהכי פשו מימי זיבה: