ח:
אין נערכין
פרק
שני ערכין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שנים עשר פתחה שמונה. דלאחר
שישבה שמונה נקיים יצתה מן
הספק ממה נפשך אפילו תאמר שנים
הראשונים סוף זיבה היו הרי כלו לה
ח א מיי' פ"א מהל' איסורי
א) [ערובין כג: וש"נ חולין ו.
וש"נ], ב) ר"ה יז., ג) מנחות
ביאה הלכה כ:
ד] ממנין האחרון י"ח ימים ויצאו ימי נדות וזוב ותחילת נדה היא אבל יום שמיני עצמו ספק הוא דיש לומר ה] שנים מן הי"ב היו סוף זיבה
ק: פסחים מז., ד) מנחות ק:
ט ב מיי' פ"א מהל' מחוסרי
והעשרה שבעה מהן לנדות והשלשה לזוב והויא זבה וז' נקיים ישבה ושמיני זה שראתה בו עדיין מן האחד עשר הוא ואינה תחילת נדה שאין
פסחים מז., ה) שבת קלז.,
כפרה הל' ו: [ופ"ז
בין סוף נדה לתחילת נדה פחות מי"א יום דכלו הי"ב ימים ממנין האחרון או שמא תחילת נדה היא שיום ראשון של שנים עשר תחילת
ו) [מצורע פרשה ז], ז) עי'
מהלכות פסולי המוקדשין
(א) ו]
ז]
ח]
❖
הל' י]:
ר"ה יז. ברש"י ועיין צ"ק,
נדה היה ולסוף שבעה כלו להם ימי
י ג מיי' פ"א מהלכות
ולא
שנים עשר פתחה שמונה שלשה עשר
יתר על ג' שבועות. נגעי
נדות והתחילו בשמיני ימי זיבה וליום
א
א]
ב]
טומאת צרעת הלכה י:
יא ד מיי' שם פט"ו הלכה
הגהות הב"ח
בתים דזימנין דלא ידעינן אם
שנים עשר הלכו להם מימי זוב חמשה
פתחה שבעה שאין פתח בטועה פחות
ב:
נטהרו לגמרי עד שלשה שבועות כגון
נמצא שיכלו להם ימי זוב לסוף ששה
משבעה ולא יתר על שבעה עשר אמר ליה
יב ה מיי' פ"ח מהל' קדוש
(א) רש"י ד"ה שנים עשר
וכו' פחות מי"א יום או
שאם עמד בראשון ובשני וחלץ וקצה
ולסוף ששה כלו ימי נדה וזוב והרי
החדש הל' ה:
ט]
רב אדא בר אהבה ג] לרבה למה לי כולי האי
יג ו מיי' פ"ח מהלכות
שמא תחילת נדה היא
וטח ונתן לו שבוע אחר שאם חזר
ישבה י] [שבעה] נקיים לזיבה ושמיני
דכלו שנים עשר ימים
תמידין ומוספין הלכה ח
תימני שבעה ותשתרי אמר ליה לתקונה לידי
טעון נתיצה ואם לא חזר טהור אבל
זה תחילת נדה הוא והיינו ספק
ממנין האחרון ה' ימים
ט:
נדה ופתחה קאמרינן: תנו רבנן כל הטועות
יד ז מיי' שם פ"ה הלכה י:
של י"א שבין נדה לנדה
אדם לעולם בשני שבועות ידעינן דיניו
וקלקול גדול שלא תחזור לפתח נדתה
טו ח מיי' פ"א מהל' מילה
שאם ראשון של שנים
זבות מביאות קרבן ואינו נאכל חוץ מפתחה
דאם עמד בשבוע שני טהור מיד
עד לאחר י"ז יום דהדרא והויא לה
עשר תחילת נדה היה
הל' יב טוש"ע י"ד סימן
❖
שבעה ופתחה שמונה שמביאות קרבן ונאכל
ולבסוף וכו' ואם בימי זיבה
רסו סעיף ח:
טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי
ובפחות (מששה) ימים אין לידע
כג]
אם תפסוק לאחר ראיית יום
ואיני יודעת אם בימי נדה ואם בימי
טהרתו דאין הסגר פחות משבעה:
אטו כל הטועות זבות ותו יום אחד ושני ימים
זה שבעה ימים וכו' שמא
משפטיך
זיבה ואם תפסוק לאחר ראיית שמיני זה
תהום רבה. נגעי
אותו יום שראתה בו כו'
בת איתויי קרבן היא באלא כל זבות הטועות
תורה אור השלם
שבעה עשר נקיים כצ"ל
בתים שיכולין לבא
שבעה ימים ותראה ותרצה לשמור יום
מביאות קרבן ואינו נאכל חוץ מפתחה שבעה
1. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל
ותיבת שמיני נמחק:
לידי איחור של
שלש שבועות:
כנגד יום נחמיר עליה ונאמר שמא
(ב) ד"ה שלשה עשר פתחה
מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם
ופתחה שמונה שמביאות קרבן ונאכל:
❖
שבעה דשני יומא קמאי:
יום שראתה בו סוף זיבה היה ועכשיו
מאי
וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ:
❖
מתני' אין בנגעים פחות משבוע אחד ולא
תהלים לו ז
תחילת נדה הוא או אם תראה ג'
שבועות: גמ' ג פחות משבוע נגעי אדם ולא יתר על שלשה
יתר על שלשה
ותרצה למנות ארבעה יא] ימים נחמיר
מוסף רש"י
שבועות נגעי
בתים אמר רב פפא צדקתך כהררי אל אלו נגעי אדם
שינויי נוסחאות
עליה ונאמר שמא אותו יום שמיני
ד
1
ולא יתר על אחד עשר.
משפטיך תהום רבה אלו נגעי בתים פשטיה דקרא במאי כתיב אמר רב
שראתה בו תחילת נדה היה ועכשיו
א] עשר יום טמא ראיתי
א)
חלו שני ימים טובים של ראש
פתחה (ש"מ), ב] עשר יום
השנה כו', ואי קשיא י"ב נינהו,
בימי זוב היא וזבה היא וכן בספק
יהודה אלמלא צדקתך כהררי אל מי יוכל לעמוד לפני משפטיך תהום רבה
טמא ראיתי פתחה (ש"מ),
דהא אין נאכלות עד מוצאי
זה היא לעולם עד שתשב שבעה יב]
רבה אמר צדקתך כהררי אל מפני שמשפטיך תהום רבה במאי קמיפלגי
ג] לרבה נ"א לרב (ש"מ)
שבת, דאותו שבת הוי יום
נקיים: שלשה עשר פתחה שבעה.
ובדפו"ר לרבא, ד] מנין
הכפורים, הא לא קשיא,
בדר' אלעזר ור' יוסי ברבי חנינא דאיתמר רבי אלעזר אמר כובש רבי יוסי
ב)
האחרון לח' ימים (ש"מ),
דלענין אכילת קדשים לילה
ב' (ימים) קמאי מספקינן לסוף
(ב)
ה] לומר שמא שנים (ש"מ),
הולך אחר היום שעבר, כדאמר
בר' חנינא אמר נושא רבה כרבי אלעזר ורב יהודה כרבי יוסי ברבי חנינא:
זיבה פשו להו י"א וז' נקיים הרי י"ח:
ו] או שמא תחילת נדה היא
באותו ואת בנו (פג.) הילכך
❖
מתני' אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברים בשנה ולא נראה יתר על
ה
וכלו הי"א ימים ממנין
מיתקרי י"א (מנחות ק:).
שאין פתח בטועה פחות משבעה.
האחרון שאם ראשון של י"ב
שמונה ג) שתי הלחם ו אין נאכלין פחות משנים ולא יתר על שלשה ד) לחם
שאפילו ראתה ארבעה עשר אינה
תחלת נדה היה לסוף (צ"ק),
הפנים אין נאכל פחות מט' ולא יתר על אחד עשר אין קטן נימול פחות
חוזרת לפתחה בפחות מז' נקיים דממה
ז] הי"ח רש"ש, ח] היא נ"א
רבינו גרשום
ז
ה)
ח
דמן הי"ב יום הוי ה' ממנין
עשר: גמ' מאי לא נראה
נפשך זבה היא וכל זמן שלא ישבה ז'
מח' ולא יתר על שנים
יתר על שמנה אמר רב
האחרון שיום כו' (ש"מ),
[י"ב טמא ראיתי. הויא זבה
נקיים לא תצא מידי זיבה: א"ל רב
ט] שבעה יעב"ץ, וכן הוא
הונא לא נראה לחכמים לעבר יתר על שמונה מאי שנא תשעה דלא אם כן
גמורה לאכול קרבנה דתרי
בצ"ק, י] ישבה שבעה נקיים
קמאי חשבינן סוף זיבה וז'
אדא וכו'. רב אדא טעי וסבר דכל
קדים
(ש"מ), יא] ארבעה והם נחמיר
דנדה וג' זבה השתא הויא
הנך י"ז וט"ז וט"ו למשרייה לגברא
(ש"מ), יב] שבעה עשר נקיים
זבה גמורה: פתחה שמונה.
(ש"מ), יג] צ"ל אחד (צ"ק),
קאמרי: נדה ופתחה. שתדע מאימת תמנה ימי נדה שאם תראה שלשה או ארבעה ימים לא תמנה אלא שלשה והם ואינך יהיו לה ימי זוב
דהכי פשו מימי זיבה. וכ"ש
יד] שומרת יום כנגד יום
האומרת י"ג טמא ראיתי
שאם תראה יג] אחר תהא שומרת יום יד]: כל הטועות זבות. לקמן טו] מפיך לה ומפרש אלא כל זבות הטועות כלומר כל הנך דאיכא בהנך
הס"ד (ש"מ), טו] בדפו"ר
דהויא זבה גמורה דבין קודם
דלעיל דמצינן לספוקינן בזבות כגון כולהו בר מיום אחד טמא ושני ימים טמא דבציר מתלתא יומי טמא ליכא לספוקה בזבה: מביאות קרבן.
מפיך לה ומתר' לה כל וז"ל
ז' ימי נדה ובין לאחר ז'
מהרש"ק ד"ה כל הטועות כו'
ימי נדה איכא לשווייה זבה
לסוף שבעה נקיים שתי תורים אחד לחטאת ואחד לעולה כדין זבה דשמא זבות היו: ואינו נאכל. החטאת אינה נאכלת דשמא לא ימי זיבה היו
ומתרץ אלא כל כו' כצ"ל.,
גמורה והויא פתחה ז'. דכד
וחטאת זו חולין ומליקתה נבילה דחולין מלוקין אינן אלא נבילה והעולה קריבה על תנאי אם זבה היא תהא לחובתה ואם לאו תהא לנדבה אבל
טז] הויא זבה ממנין האחרון
מצרפת לז' ימי נדה ד'
(ש"מ), יז] ג' מהנך ימים בימי
חטאת נדבה ליכא: חוץ מפתחה ז' ופתחה ח' שמביאות קרבן ונאכל. דממה נפשך כיון דראתה י"ב רצופין זבות נינהו דאי נמי אמרת שני
ימים מהני בתראי י"א פשו
זיבה הוו (ש"מ), יח] ראשון
להו ז' והיינו דקאמר שאין
קמאי לסוף זיבה אפ"ה הויא טז] תחלת נדות וזיבה ממנין האחרון דהא פשו להו י' ימים ז' לנדות וג' לזוב וכ"ש אי קמאי הוו תחלת נדות או ג'
ושני שחולץ וקוצה (ש"מ),
פתח בטועה פחות מז' כו'
מינייהו סוף זיבה ממה נפשך זבות הן אבל כולהו קמייתא ספק זבות הן דאיכא למימר ג' יז] ימים מהנך זיבה הוו וזבה היא ואיכא למימר לאו
יט] כדמפרש לקמי' במאי
שאחר שתפסוק הללו ז' ימים
קמיפלגי כצ"ל (ש"מ), כ] לא
תחזור לפתח נדתה ודאי.
זבה היא דב' יומי קמאי מסוף זבות ותו לא הויא זבה ממנין האחרון: אטו כל הטועות זבות. והא חששא בעלמא הוא ולאו ודאי זבות נינהו:
כא] יום
כיצד חל (ש"מ),
שאם תראה יום אחד מונה
אלא כל זבות הטועות. דמשמע כל שיש לספקו בזוב מחמת טעותו דהיינו משלשה ימים טמא ראיתי ואילך: מתני' אין. טוהר בנגעים
תשיעי ומילה (ש"מ), כב] ליום
ששה והוא והויא טהורה
בפחות משבוע אחד להסגר: גמ' נגעי אדם. יש בהם בשבוע אחד כדכתיב בפרשה [ויקרא יג]: נגעי בתים. שלש שבועות כדתניא בתורת כהנים
רביעי (ש"מ), כג] נ"א
ודאי כדכתיב שבעת ימים
ו)
❖ יח]
משבעה, וכן הוא בצ"ק,
תהיה בנדתה ולא יותר:
ושב הכהן ובא הכהן [שם יד] זו היא שיבה זו היא ביאה מה ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף שיבה כו' ומנין שאם עמד הנגע בעיניו בזה ובזה
תימני שבעה נקיים ותישתרי
בשבוע ראשון ושניה מנין שחולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע והיינו שבוע שלישי ת"ל ובא הכהן ואם בא יבא הכהן מה מצינו וכו': אלו נגעי
לבעלה. ממה נפשך דאפילו
זבה גמורה הויא לא צריכה
שיטה מקובצת
אדם. שנבררין בשבוע אחד אם לטהר אם ליחלט וצדקה גדולה היא זו: אלמלא צדקתך כו'. כדמפרש יט] לקמן: במאי קמיפלגי [וכו'] רבי
אלא ז' נקיים ותו לא דכתיב
אלעזר אמר כובש. הקב"ה ז) כובש ומסתיר עונות תחת מחילת כסא הכבוד כדי שיכריעו הזכיות: נושא. נושא ומגביה כף העונות למעלה כדי
ואם טהרה מזובה]: לתקונה
י"ב ימים טמא ראיתי
פתחה ח'. כשנחמיר עליה
[לידי] נדה ופתחה קא
שיכריעו הזכיות: רבה כר' אלעזר. והכי קאמר צדקתך כהררי אל שאתה מצדיקנו במה שאתה כובש ומסתיר משפטיך דהיינו עונות בתהום
אמרינן. כלומר כולי האי
יש לחוש שמא הב' ימים
רבה: ורב יהודה כר' יוסי [בר"ח]. והכי קאמר אלמלא צדקתך כהררי אל שאתה עושה לנו צדקה שאתה מגביה עונות מי יוכל לעמוד מפני
ראשונים שראתה היו סוף
דאמרינן כדי לתקנה שתחזור
משפטיך שיהו מכריעין עד תהום רבה: מתני' אין פוחתין מארבעה חדשים מעוברין. של שלשים יום בשנה ועולא מפרש טעמא בגמ' [ט.]:
זיבה והג' היתה תחלתו היו
לפתח נדתה ודאי שלא תהא
הז' ימים שלאחר הב'
צריכה [למנות] בימי נדתה
פחות משנים. ליום שני לאפייתן: ולא יותר על שלש. ליום שלש לאפייתן נאכלין ותו לא. כ] חל יום טוב של עצרת להיות באחד בשבת נאפות
ראשונים ז' ימי נדה
אלא [ששה והוא או] חמשה
בערב שבת שאין אפייתן דוחה לא שבת ולא י"ט ונאכלות בי"ט לאחר תנופתן דהיינו ליום שלישי וכשחל עצרת באחד משאר ימי השבת נאפות
והתחילה להיות זבה גדולה
או ארבעה והם אפילו ראתה
ולא תוכל לחזור לפתח
ששה שתהא מונה אחד והם
ערב י"ט ונאכלות בי"ט שהוא שני לאפייתן: לחם הפנים כו'. כיצד נאפין בערב שבת ונאכלין לשבת האחרת שהוא יום תשיעי לאפייתן חלו
נידות עד אחר ח' ימים ואז
ותטהר. ושתדע מתי היא זבה
שני ימים טובים של ראש השנה להיות חמישי בשבת וששי בשבת נאפה לחם הפנים ברביעי בשבת ונסדר בשבת ונאכל בשבת שניה שהוא אחד
שחייבת בקרבן: כל הטועות
יכלו הי"א יום של זיבה
עשר לאפייתו: קטן. נימול לשנים עשר כיצד נולד בין השמשות של ערב שבת אינו נימול בשבת דשמא תשיעי הוא דבין השמשות ספק
זבות. כל אשה שראתה דם
ולמחרת תחזור לפתח
ואינה יודעת אם בימי נדה
נידותה אבל אם תראה יום
יום ספק לילה ואם יום הוא נמצא שבת יום כא] תשעה ומילה שלא בזמנה אינה דוחה לא שבת ולא יו"ט ואם חלו שני ימים טובים של ר"ה
אם בימי זיבה הרי היא
ח' עדיין היא בימי זיבה
אחר אותו שבת אינו נימול עד יום שלישי שהוא שנים עשר ללידתו: גמ' לא נראה לחכמים לעבר יותר על שמונה כו'. ורישא דמתניתין
בחזקת זבה דאזלינן לחומרא
ומכאן יש להוכיח שלא
ומשיב האמורא כל הטועות
תחזור לפתח בתוך י"א יום
דקתני אין פוחתין מד' חדשים מעוברין דלא עבדינן חסירין יותר על שמונה אבל שמונה עבדינן ולא מפרש השתא ועולא מפרש לה לקמן ורב
זבות בתמיה [היכי מצי אמר
שבין נדה לנדה ואפילו
הונא אית ליה דעולא: דאם כן. דעבדינן תשעה מליאים קדים אתי סיהרא חדתא תלתא יומא קודם ר"ה שבין מולד תשרי זה למולד תשרי
ראתה ג' ימים רצופין בימים
זבות גמורות] והלא אינן
הבא ד' ימים וח' שעות ותתע"ו חלקים ואם מולד תשרי זה בתחילת ליל שבת נמצא מולד תשרי הבא בשמונה שעות ליום ארבע בשבת וכשאנו
כב]
אלא ספק זבות [גמורות]
ראשונים של י"א כגון אב"ג
ספק נדות: ותו יום אחד
דאין לומר דכיון שספרה ז'
מסדרין החדשים אחד מלא ואחד חסר נקבע ראש השנה ביום המולד שסדר תולדות הלבנה אחד מלא ואחד חסר שחדש לבנה תשעה ועשרים
טמא ראיתי שני ימים טמא
ימים נקיים אחר זיבה גדולה
יום וחצי ושתי ידות שעה וע"ג חלקים הרי לשני חדשים נ"ט ימים היינו חודש אחד מתשעה ועשרים וחדש אחד משלשים יום וכשאנו עושין
ראיתי בת איתויי קרבן היא
תחזור לפתח נדה דא"כ י"ב
והלא אינן אלא או ספק נדות
ימים ראיתי לא תמצא פתחה
שבעה מליאים נדחה ראש השנה יום אחד לאחר המולד ואם שמונה מליאים נדחה שני ימים ואם תשעה מליאים נדחה שלשה ימים:
ח' כי אם ז'. תוס': נגעי
או ספק שומרת יום דלאו
קדים בת קרבן היא עד דראתה ג'
אדם. גליון. פ"ה יש מהם
ימים וקא מעיילא חולין לעזרה: אלא אימא כל הזבות הטועות וכו'. [כלומר מג' ימים טמא ראיתי ואילך דספק זבה גמורה
בשבוע אחד ור"י פי' דבשבוע אחת נחלטים דבימי הסגירו אינו טמא דכתיב לא יסגירנו כי טמא הוא הא בימי הסגירו טהור הוא:
שתי הלחם כו'. האי תנא סבר דאין התנור מקדש דאל"כ יהיו נפסלות בלינה ותימה דסתם משנה במעילה בפרק חטאת העוף ס"ל הויא ספק נדה מביאות קרבן משום ספק זיבה]: ואינו נאכל דתניא [בנזיר דף כט] ר' יוסי בר יהודה אומר אשם תלוי נאכל
דתנור מקדש דתנן התם (ט.) קרמו בתנור הוכשרו כו' ובלינה וצ"ע א) תוס':
חטאת העוף הבאה על הספק אינה נאכלת מ"ט הכא חדא ספיקא והכא תרי ספיקי. אשם תלוי אינו אלא ספק אחד ספק קודש
ספק חולין לעזרה משום הכי נאכל ועוד משום הכי נאכל דאמרינן מתנדב אדם [ומביא] אשם תלוי בכל יום שאם אינו בא
א) עי' מנחות דף צה ע"ב דהש"ס בעצמו מקשה זה מרישא אסיפא ולפי מש"כ רבינו בעצמו שם דף מ"ז בשם התוס' מיושב קושיא זו ודו"ק.
על חטא זה בא על חטא אחר אבל חטאת העוף יש בו שתי ספיקות של איסור ספק חולין לעזרה וספק איסור נבילה משום
דבעיא מליקה ואי חולין היא אית בה איסור נבלה הילכך מביאה קרבן ואינו נאכל: [חוץ מפתחה שבעה ופתחה שמונה
היכא דראתה י"ב ימים או י"ג ימים דהתם ליכא לספוקי דהתם הויא זבה גמורה ודאי כדאמרן לעיל הילכך מביאות קרבן ונאכל. ההוא דקאמרי מביאות קרבן ואינו נאכל א) אלא או בקבורה או בשרפה]: מתני' אין בנגעים פחות משבוע אחד [ולא
יותר על ג' שבועות]. שחין ומכוה הסגרן שבוע אחד ובתים הסגרן ג' שבועות [מפורש בתורת כהנים: גמ' צדקתך כהררי אל נגעי אדם שעשה הקב"ה צדקה עמו שאין הסגירו אלא שבוע: ומשפטיך תהום רבה אלו נגעי בתים. שאין נגמר דינן
עד ג' שבועות]: אילמלא צדקתך. שהיא [גדולה] כהררי אל שכשיש בו באדם מחצה עונות ומחצה זכיות נושא עון אחד מן הכף מאזנים ומעבירו ומוחלו כדי שיכריעו הזכיות, שאלמלא כן, שאם לא יהא נוטל ומעביר ראשון ראשון ומניח להכריע
(הזכיות) [החובות] מי יוכל לעמוד מפני משפטיך (שיהיו מכריעין) [שיורדין] עד תהום רבה: רבה אמר צדקתך כהררי אל. שאתה נוטל עון מן הכף [וכובשו] וגונזו שאם לא יחטא שוב אתה מוחלו ואם חטא אתה מצרפו עם שאר עונות ודנו מפני
שמשפטיך עד תהום רבה כשאינו חוזר בו: רבה כר' אלעזר דאמר כובש כדאמרן ופליגי במס' ר"ה: מתני' [אין פוחתין מארבעה חדשים מעוברי' של ל' ל' יום ומפרש (עולא) {רב הונא} בגמ' מה טעם לא נראה לחכמים שיתכן לעבר יותר משמונה:
א) נראה דצ"ל אסור להניחו כמות שהוא משום בזיון קדשים אלא או בקבורה וכו' ועי' בתמורה לד במשנה דנחלקו ת"ק ור"י בזה.