ט:
אין נערכין פרק שני ערכין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שני
חסירים ליום הנף. ט"ז בניסן אחד מלא ואחד חסר לאור
במאי קמיפלגי. רב הונא דמוקי למתני' בתרתי מילי סבר לה כרשב"ג
יח א מיי' פ"ד מהל' קדוש
א) סנהדרין יא. ר"ה יט:,
ב) [תוספ' פ"א ה"ד], ג) סוכה
החדש הל' יז:
עיבורו פי' ליל שאחר עיבורו לג] (דעיבורו) דהיינו ליום ל"א דיום
דזימנין כ"ט וזימנין שלשים והכי מיפרשא מתני' אין פוחתין מד' חדשים
יט ב מיי' שם פ"ח הלכה ז:
נד: ר"ה ו: כ. [תוספתא פ"א ה"ד
ל"א בניסן הוא באותו יום שאירע בו י"ז בניסן שהוא יום ג' לפסח:
מעוברין דלא עבדינן טפי מח' חסירין הא ח' חסירין עבדינן ולא
כ ג מיי' שם פ"ו הל' ד ופ"ח
שבת פז:], ד) נזיר ח: ע"ש
סוף סוף לאחרים ביום הנף לא משכחת לה כו'. כגון שהיתה שנה
תוספתא נזיר פ"א ה"ג, ה) [נדרים
משכחת לה אלא במעוברת
ועיבורה ל' וכדעולא ולא נראה לעבר
הלכה ו ועי' שם:
❖
כא ד מיי' פ"ג מהלכות נזירות
ל: וש"נ],
יותר על שמונה הא שמונה מליאין
מעוברת ועיבורה שלשים וכיון
הלכה ז:
במאי קמיפלגי בעיבור
שנה דתניא כמה
עבדינן ובמעוברת ועיבורה כ"ט
דעשינו עיבור שנה משלשים יום יש
א)
א
ה [מיי' פ"ט מהל' נדרים הל' א
❖
טוש"ע יו"ד סי' ריז סעי' א]:
וכדלעיל והיינו כרבן שמעון יא] ועולא רבינו גרשום
לנו לחסר חדש אחד מהשלימים של
עיבור שנה ל' רשב"ג אומר חודש מיתיבי
הקיץ לכך אשכחן ביום הנף:
סבר לה כת"ק דלעולם שלשים הלכך
אין עצרת חלה אלא ביום הנף ואין ר"ה
במאי קא מיפלגי. רב הונא
ב)
מעשה ועשה רבי ט' חסרים
לא מיתוקמא מתני' אלא בחד טעמא
ועולא רב הונא כרבן שמעון בן
הגהות הב"ח
חלה אלא או ביום הנף או לאור עיבורו
גמליאל: אין עצרת חלה אלא
ונראה חדש בזמנו. מולד
ולא נראה לחסר יותר מח' קתני הא
(א) גמ' הא שבעה עבדינן הא
ביום הנף. ביום הנפת העומר
בשלמא לעולא דשמונה חסירין עבדינן
ח' עבדין ובמעוברת ועיבורה שלשים
תשרי ביום קביעות השנה והיה רבי
זימנין: (ב) רש"י ד"ה במאי
דכתיב ביה ממחרת השבת יניפנו
מעוברין לא עבדינן משכחת לה שניהן חסר
קמיפלגי וכו' ובמעוברת
א]
הכהן. לעולם מיום הנף ועד
אבל לעבר אפילו יב] ח' מליאין נמי לא
תמיה היאך עשינו ט' חסרים ונראה
ועיבורה כ"ט: (ג) ד"ה ואין ר"ה
עצרת מ"ט יום דהיינו ז' שבועות
ביום הנף אחד מלא ואחד חסר לאור עיבורו
חדש בזמנו פי' רבי סבור דקיבוע
עבדינן דקדים סיהרא שני יומי
וכו' כגון אם ר"ח ניסן:
ובהתחלת שבוע ח' הוי עצרת
אלא לרב הונא דאמר עבדינן מעוברין הא
(ד) ד"ה שניהם וכו' כיון
ומולד דאשתקד היה ביום ז' ועשה ט'
דמעוברת ועיבורה כ"ט ליכא
דהיינו יום נ' ואותו יום נ'
(ב) יג]
דעבדת בימות החמה חד טפי
חל ביום הנף]: או לאור עבורו
חסרים והוקבע שנה ביום א' ועל כן
לאוקומיה כרב הונא דאין עיבור שנה
זימנין דמשכחת ב] לאור אור עיבורו אמר לך
מלאים מאחרת לר"ה: (ה) ד"ה
למחרתו לאור אותו לילה שעבר
היה תמיה לפי מה שסבור דאשתקד
בציר משלשים: אלא ביום הנף. באותו
ויומא דתלתין וכו' התתע"ו
רב הונא ולעולא מי ניחא שמונה הוא דלא
יום הנף: ואית דאמרי לאור
חלקים צא תתס"ד: (ו) ד"ה
עיבורו של ניסן דהיינו יום ל"א
הקיבוע והמולד ביום ז' א"כ השנה לא
יום שאירע בו ט"ז בניסן לפי שבט"ז
עבדינן הא שבעה עבדינן שבעה זימנין
(א) ג]
והיה רבי וכו' שהיה ראוי לאחר
ואותו יום ל"א הוא ביום מחרתו
❖
היה בדין עד יום ד' דלא תראה
בניסן אנו מתחילין למנות חמשים
ג' ימים:
של יום הנף: שניהם חסירין.
דלא עבדינן בסיתוא ועבדינן בקייטא ד] והא
הלבנה ג' ימים אחר הקיבוע אמר
יד] טו] ויום חמשים טז] איקלע ביום ראשון
אייר וסיון ביום הנף: דאי עבדינן
הוה לאור אור עיבורו אלא הא מני אחרים
ח' חסירין עבדינן ד' בסיתוא
לפניו ר"ש בנו שמא שנה מעוברת
להתחלת המנין דיום מ"ט הוי סוף
מרחשוון וכסלו [וטבת ואדר.
גליון הש"ס
היא ג) דתניא אחרים אומרים ה] ב אין בין עצרת
היתה ועיבור שנה שלשים ואשתקד
שבת שביעית וביום חמשים מתחיל
וד' בקייטא אייר סיון כנגד
גמ' שס"ה ימים כמנין ימות
מרחשוון וכסלו] תמוז ואלול
לעצרת ואין בין ראש השנה לר"ה אלא ארבעה
השבוע: ואין ר"ה כו' או לאור עיבורו.
עשינו שניהם מלאים דל תלתא בהדי
החמה. עיין טורי אבן ר"ה דף
כנגד טבת ואדר. והאי דקאמר
❖
ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה
לאור עיבורו של ניסן ביום שאירע
תלתא וקם ליה אדוכתיה פי' שנה
יב ע"ב ד"ה המודר:
שניהם חסירין (אאייר) {אאדר}
בו ל"א של ניסן כגון אם (ג) ניסן בא'
מעוברת היתה שנה זו שעשינו הט'
וסיון קאמר משום דלא רגילי כל
סוף סוף לאחרים ביום הנף לא משכחת לה
שתא למיהוי תרוייהו חסר והוי
חסרים ודאי אשתקד היה הקיבוע ביום
בשבת הוי אור עיבורו שלישי בשבת
א"ר משרשיא כגון שהיתה שנה מעוברת
ר"ה ביום (הא') [הנף]. כיצד
מוסף רש"י
ז' וע"י שעשינו שנה זו מעוברת
להכי קרי ליה אור עיבורו שהוא
לד]
יז]
היה ר"ח ניסן ביום השבת נמצא
ועיבור שנה ל' יום דל ירחא לבהדי ירחא
כמה עיבור שנה. ימי אדר
יום הנף דהוא יום ט"ז באחד
ועיבור שנה שלשים היה בדין שיתאחר
לילה שבו מתעבר החדש שכשעושים
הראשון שאותו עושין עיבור לשנה
ו] דמשכחת לה ביום הנף א"ל רב אדא בר
בשבת ונמצא ר"ח אייר ביום
ר"ח יום ל"א הוי חדש שעבר מעובר:
השנה הקיבוע משל אשתקד ו' ימים
לה]
לו]
(ר"ה יט:). חודש. כ"ט ימים
א' וב' ור"ח סיון ביום ג' תמוז
אהבה לרבא אחרים מנינא אתא לאשמועינן
(סנהדרין יא.). אחרים היא.
יום ד' אב יום ה' אלול ו' ז'
שניהם חסירין. כסליו וסיון וכיון דהוו
ויקבע ביום ד' וע"י שעשה רבי שלש
יח]
דאמרי לעולם כל החדשים אחד
דאב היה מלא נמצא היה ר"ה
הא קמ"ל דלא בעינן מצוה לקדש ע"פ הראיה
חסרים הוקבע השנה ביום א' ואשתקד
להו ד' חסירין בסתווא וד' חסירים
מלא ואחד חסר כסדר מולד הלבנה
ביום הנף דהוא יום א': אחד
מתקיף לה רבינא והאיכא יומא דשעי ויומא
עשינו שניהם מלאים וקדים המולד
בקייטא הוי ר"ה ביום הנף דהא
שמתחדשת לעולם בסוף כ"ט ימים
מלא ואחד חסר לאור עיבורו.
ומחצה, שהן חמשים ותשעה לשני
דאייתר ליה יום אחד [דחדש ג'
לקיבוע דאשתקד שני ימים ואירע
האידנא עבדינן לעולם חדשי ימות
דתלתין שני כיון דליתיה בכל שתא לא קא
חדשים (ר"ה כ.). אלא ארבעה
מלא. הא זימנין דמשכחת לה
החמה כסדרן ויש לנו סימן קבוע א"ת
המולד דאשתקד ליום ג' וכי שדית ה'
ימים בלבד. אם נקבע עכשיו
חשיב ואף שמואל סבר לה כרב הונא
ר"ה לאור אור עיבורו ביום ג'
באחד בשבת יהא לשנה הבאה
לאחר הנף. כיצד משום דכיון
כ"א תקפ"ט דהוי המולד השתא ביום
ב"ש ג"ר לשלישי של פסח הוי ר"ה
דאמר שמואל אין שנת לבנה פחותה משלש
ג
בחמישי בשבת, שזה חשבון שנים
דאמרינן ד' מלאין אייתר ליה
ראשון ולכך נראה עתה ביום הקיבוע
דהיינו לאור עיבורו וכי עבד חד חסר
עשר חדש אחד מלא ואחד חסר
עוד יומא חד: שמונה הוא דלא
מאות וחמשים ושתים יום ולא יתירה על שלש
טפי מקדמת ליה לר"ה חד יומא דהיינו
ולכאורה אשתקד קדים המולד
עולה לשנ"ד ימים, והשלש מאות
עבדינן מעוברין אבל ז' מעוברין
מיום מאות וחמשים וששה יום הא כיצד שניהם
וחמשים כולם שבועים, נמצא נדחה
עבדינן. זימנין דלא עבדיניה
ליום הנף אלא לרב הונא דאמר
להלן ארבעה ימים (שם, וכעי"ז שם
בסיתוא לחדש רביעי דלא עבדו
מלאין ששה שניהם חסירין שנים אחד מלא ואחד חסר ארבעה מיתיבי הריני
ד)
מעוברין נמי עבדינן הא כיון דעבדינן
יט] (ד)
ו: ושבת פז: וסוכה נד:). ואם היתה
בסיתוא אלא ג' מליאין ועבדי
שנה מעוברת חמשה. דקסבר
בקייטא ד' מליאין והוה ליה
נזיר כימות החמה מונה נזירות ג' מאות וששים וחמשה ימים כמנין ימות החמה
בימות החמה ד' מליאין מאחרת לר"ה
$
ז] ד
חודש העיבור לעולם חסר, עשרים
לאור אור עיבורו כדאמרן לעיל]:
חד יומא דה"ל לאור אור עיבורו של ניסן
כימות הלבנה מונה נזירות ג' מאות וחמשים וארבעה ימים כמנין ימות הלבנה
ושמונה ימים שלו ארבעה שבועות,
ח]
אלא הא ברייתא מני דאין ר"ה
ליום רביעי של פסח: הא שבעה עבדינן.
נמצא יום אחד יתר, תנהו על
חלה אלא או ביום הנף או לאור
ואם איתא זימנין דמשכחת לה ששה בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ורוב
ה) ה
ט]
ארבעה ימים שבשנה פשוטה הרי
עיבורו: אחרים הוא. דסבירא
אפילו לעולא דהא דלא עבדינן שמנה
שנים ואף רבי סבר לה כרב הונא דתניא מעשה ועשה רבי י] (כרב הונא) תשעה
חמשה (סוכה שם, וכעי"ז שבת שם
להו דלעולם אחד מלא ואחד
❖
מליאין משום דקדים אתי סיהרא תרי
ור"ה שם ושם).
חסר דהוו להו שנ"ד ימים ש"נ
חסירים ונראה חודש בזמנו והיה רבי תמיה ואומר עשינו תשעה חסירין
נפקי כולהו ז' ז' פשו להו ד' ימים
יומי אבל שבעה דלא קדים אלא חד יומא
ונראה חודש בזמנו אמר לפניו ר' שמעון בר רבי שמא שנה מעוברת היתה
והני נינהו דבין ר"ה לר"ה ואם
עבדינן והא זמנין [דלא] עבדינן
כ]
היתה שנה מעוברת חמשה היינו
שינויי נוסחאות
ועיבור
בסתווא ועבדינא לחדשי החורף כסדרן
לטעמא [דמאן] דאמר עיבור שנה
א] שניהן חסרים ביום (ש"מ),
חדש כ"ט יום דפש על ז' ז'
ומעברינא ליה בקייטא ועבדינן ד' מלאים וה"ל נמי לאור אור עיבורו: אלא. הא דקתני לעולם לאור עיבורו ולא יותר אחרים הוא דלית להו
ב] דמשכחת לה לאור (ש"מ),
חד יומא אבל לטעמא [דמאן]
מליאין וחסירין דלדידהו כל החדשים [כולהו] כסדרן: אלא ארבעה ימים. אם אירע ר"ה ביום ראשון יבא לשנה הבאה ליום חמישי
ג] תיבת שבעה נמחק (ש"מ),
כא]
דאמר עבור שנה שלשים פשו
ד] בקייטא והוה ליה לאור (ש"מ),
להו תרי יומי והוי בין ר"ה
דהיינו כולהו כסדרן: ביום הנף לא משכחת לה. דהא בכסדרן מקלע לאור עיבורו: דל ירחא. דקייטא כב] ועביד ליה חסר לבהדי ירחא דעיבור
ה] אומרים. נ"א אין בין פסח
לר"ה ו' ימים והאי דקאמרי
דעבדת ליה מלא דכי היכי דעבדינן שבט ואדר הראשון מליאין ביחד עבדינן נמי ניסן ואייר חסירין יחד דהא אמרינן אם היתה שנה מעוברת
לפסח ואין בין עצרת כו' (ש"מ),
אחרים חמשה דבציר מחמשה
ו] ירחא ומשכחת לה [אות ד'
לא הוי לדברי הכל: [סוף סוף
חמשה וכיון דעיבור שנה שלשים אי לא עבדינן תרי חסירין בהדי הדדי הוו להו שיתא בין ראש השנה לר"ה דהא כי מוספת חד חדש
כג]
נמחק] (ש"מ), ז] כימות החמה
לאחרים לאור עיבורו משכחת
מלא על ירחי שתא מאחרת ליה לר"ה תרי יומי הילכך כד] הוו להו בקייטא ארבע חסירין ומיקלע ביום הנף: אחרים מנינא אתא לאשמועינן.
כמנין ימות החמה מונה (ש"מ),
לה דכיון דסבירא ליה דכסידרן
בתמיה. כיון דכסדרן אית להו פשיטא דאין בין זה לזה אלא ארבעה והכי איבעי להו למימר אין מעברין את החדש לצורך וממילא ידענא
ח] כימות הלבנה כמנין ימות
כה]
הא אמרינן לעיל אחד מלא ואחד
הלבנה מונה (ש"מ), ט] בנדרים
חסר לאור עיבורו. אבל יום
דאין בין זה לזה אלא ארבעה: כו] [הא קמשמע לן]. אי הוה אמרי אין מעברין את החדש לצורך הוה אמינא ה"מ בחדש שנראה בזמנו
הלך אחר רוב שנים כצ"ל [והשאר
הנף לאחרים לא משכחת]: כגון
אבל היכא דלא אתו סהדי ביום שלשים ע"כ תעברהו משום דמצוה לקדש על פי עדים: קמ"ל כו'. דהכי משמע דהאי סימנא נקוט בידך
נמחק] (ש"מ), י] מעשה ועשה רבי
שהיתה שנה מעוברת ועיבור
ט' חסרים כצ"ל [והשאר נמחק]
[שנה] שלו שלושים דל ירחא
ארבעה ימים בין זה לזה ואפילו לא נראית הלבנה: והאיכא יומא דשעי. כלומר נהי נמי דבתר כז] מולדות הלבנה אזלי אחרים מיהו זימנין
(ש"מ), יא] שמעון בן גמליאל
לבהדי ירחא. כלומר כיון דאדר
דאיכא חמשה ימים בשנה פשוטה בין פסח לפסח דהא איכא יומא דשעי דלשלש שנים טפי חד יומא טופיינא דבין מולד זה למולד שנה הבאה
ועולא (ש"מ), יב] צ"ל ז' (צ"ק),
הראשון (חד) [הוי] מלא צריך
איכא ארבעה ימים ושמונה שעות ותתע"ו חלקים צא לשלש שנים לכל שנה שמונה שעות תמצא יום אחד: ויומא דתלתין שנין. שהרי מן
יג] דבמעוברת ועיבורה (ש"מ),
אתה לחסר כנגדו ניסן דחסרון
יד] חמשים יום ויום (ש"מ),
דאדר השני הוא כנגד אב שהוא
התתע"ו (ה) צא תתס"ד מכל תתע"ו תמצא יום לשלשים שנה שהרי תתר"ף חלקים בשעה חשוב חמשה תתס"ד כח] ארבע שעות הרי לשלשים
טו] חמשים יום ואיקלע ביום
מלא לפיכך צריך לחסר ניסן מפני
תתס"ד כ"ד שעות שהן יום אחד: ואף שמואל סבר להא דרב הונא. דשמונה מליאין נמי עבדינן: שניהם מליאים. כט] שניהם מן החסירין ל] (שנים)
(צ"ק), טז] חמשים מקלע ביום
אדר הראשון שהוא מלא והשתא
ראשון (ש"מ), יז] ליה. נ"א ליל
הוו להו בקייטא ד' חסירין
כגון מרחשוון ואייר אם תעשה מליאים נמצא שנה עודפת שני ימים על כסדרן והרי היא שנ"ו: שניהם חסירין. שנים מן המליאין כגון כסליו
שלשים ואחד אור כו' (ש"מ),
הילכך ר"ה ביום הנף [כדתרצינן
וסיון אם תעשה חסירין נמצאת שנה חסירה שני ימים מכסדרן והרי היא שנ"ב וכסדרן שנ"ד אלמא עבדינן תמניא מליאין: הריני נזיר כימות
יח] כסלו וסיון דהוו להו ד' חסרים
לעיל שניהם חסירין ביום הנף]:
כצ"ל (ש"מ), יט] כיון דעבדת
החמה. (או) שאמר כמנין ימות החמה מונה נזירות שס"ה: ואף רבי סבר לה כרב הונא. דאמר עבדינן שמונה מליאים: ונראה חדש.
אחרים מנינא אתא לאשמועינן.
לא]
בימות החמה ד' מלאים כצ"ל
כלומר לימא דלעולם הוו כסידרן
לבנה תשרי בזמנו ביום קביעות ראש השנה: והיה רבי תמה. לפי שהיה לב] (ו) לאחר הלבנה שלשה ימים שהרי הקדימו הקביעות שלשה ימים:
(ש"מ), כ] זימנין דלא עבדינן
וממילא ידעינן דאין בין ר"ה
ועיבור
בסיתווא ועבדינן לחדשי (ש"מ),
כו': הא קמ"ל דלא בעינן מצוה
כא] דלדידהו לעולם כל (ש"מ), כב] דקייטא דעביד ליה (ש"מ), כג] שיתא יומי בין (ש"מ), כד] הילכך עבדינן בקייטא [תיבות הוו להו נמחק]
לקדש ע"פ הראייה. להמתין עד שיבואו עדים אלא בתר חושבנא אזלינן ולעולם אין בין ר"ה וכו': [ולאחרים הא איכא יומא דשעי. דשתי
(ש"מ), כה] החדש אלא לצורך (ש"מ), כו] הא קמ"ל אי תנא אין מעברין את החדש אלא לצורך כו' [ותיבות הוה אמרי נמחק] (ש"מ), כז] בדפו"ר ידות שעה של כל חדש עולין לח' שעות ולשלש שנים עולין אותן שעות ליום וע"ג חלקים לכל חדש עולין לתתע"ו חלקים לשנה ואותן
תולדות, כח] תתס"ד ותמצא ארבע (ש"מ), כט] שנים מן החסירין (ש"מ וכ"ה בצ"ק), ל] תיבת שנים נמחק (ש"מ), לא] בדפו"ר איתא תיבת או תתע"ו טול מהן י"ב חלקים נשתיירו תתס"ד ולל' שנים נעשו תתס"ד יום אחד והיינו ויומא דתלתין שנין: הא כיצד שניהן מליאין. מרחשוון
ולפי גירסת הש"מ הוא מובן, לב] שהיה להם לאחר (ש"מ), לג] צ"ל דעיבורו היינו יום שלשים ואחר עיבורו היינו יום ל"א ויום ל"א בניסן
ואייר שנ"ו דכיון דאמרינן דכי הוו ו' מליאין ו' חסירין הויא שתא שנ"ד ימים ש"מ דכי הוו ח' מליאין הויא שנ"ו ימים ואם הוו ח' חסירין
כו' (צ"ק), לד] צ"ל ה' (צ"ק), לה] בשנה זו (צ"ק), לו] ז' (צ"ק),
הויא שנ"ב אלמא סבירא ליה לשמואל דעבדין בין ח' מעוברין בין ח' חסירין כרב הונא ורב הונא סבירא ליה דעבדינן בין ח' מעוברין בין
ח' חסרין כשמואל אבל עולא לא סבירא ליה למעבד ח' מעוברין כלל: הריני נזיר. הרי עלי נזירות של ל' יום כסתם נזירות מונה שס"ה
נזירות כמנין ימות החמה לפי חשבון ד' תקופות ד' פעמים צ"א יום וז' שעות ומחצה הן שס"ה יום: שנ"ד יום היינו כי הוו אחד מלא ואחד חסר. ואם איתא משכחת בשניהם מליאים שנ"ו]. ונראה חדש בזמנו [ביום ר"ה]. והיינו פליגא אדעולא דאמר דלא עבדינן יותר מח' חסירין:
שיטה
מקובצת
אין עצרת חלה וכו'. תימה אמאי לא קאמר רב הונא רבנן היא ואנא דאמרי כרשב"ג דבלאו הכי מוקי פלוגתייהו כתנאי ואין לומר דבעי
מעוברת וא"כ תמצא יותר משס"ה ימים וכן ב' חסרים לא תמצא אלא בשנה מעוברת וע"ק דבכל שמעתין קאמר תלמודא שנה שלפניה
לאוקמי ברייתא כדברי הכל דהא מסיק דאתא כאחרים ויש לומר דס"ד דמקשה דברייתא קיימא אמתני' ואיירי בענין סברת משנתינו הילכך
ומשמע שנה שלפניה ממש לכך נראה לפרש שנה שלפניה שלפני זאת והא דקאמר דל ירחא חסירא בהדי ירחא מליאה י"ל ירחא חסירא
פריך מינה לאמוראים שפירשו המשנה ובתר דמשני הא מני אחרים היא וסברי כרשב"ג לא הוה מצי לשנויי עולא בלאו תירוצא דאחרים
משנה זאת בהדי ירחא מלאה משנה שעברה שבשנה מעוברת ופשוטה יש כ"ה חדשים וא"ת ואמאי לא אוקמ' כששנה זו מעוברת כדפ"ה
היא דאתיא כרשב"ג משום דמסיק בקושיא לתרוייהו. הרא"ש ז"ל: הא מני אחרים. תימה דלאחרים לא היה לנו לעשות עיבור השנה דהא
וי"ל דלא מתוקמא מתני' בהכי דתנן אין פוחתין מד' מעוברים בשנה כו' ואי בשנה מעוברת איכא י"ג חדשים וא"כ הוי להו ט' חסרים
אינהו אמרי ובשנה מעוברת ה' וא"כ בלא שנה מעוברת הוה מצי לשנויי כגון דעבדי בסתווא ד' מלאים דאז נצטרך לעשות בקייטא ד'
והרי בין לרב הונא ובין לעולא לא עבדינן ט' חסרים ורש"י הגיה כך בקצת פירושים. תוס' מהר"פ. גליון. ק"ק לאחרים בלא שנה מעוברת
תמצא (ח') [ה' ימים] לג' שנים משום תוספת הח' שעות כדאמר בסמוך: סוף סוף לאחרים [ביום הנף לא משכחת לה] עי' בהשמטות בסוף
חסרים שלא יהא בין ר"ה לר"ה יותר מד' ימים, ועוד צ"ע מ"ט דאחרים דאמרי שנה מעוברת ה' והא לא עבדינן שנה מעוברת כי אם מג'
המסכת: כגון שהיתה [שנה מעוברת] ועיבור שנה שלושים עי' בהשמטות בסוף המסכת: ואף שמואל סבר לה כרב הונא. עי' בהשמטות
שנים לג' שנים ובלא העיבור משכחת לה (ג') [ה'] ימים משום התוספות הח' שעות שבכל שנה ושנה הנוספים על החדשים כסדרן משום
בסוף המסכת: זימנין דמשכחת לה ששה. גליון. וקשיא לרב הונא דאמר עבדינן שני מלאים והוה נמי מצי למפרך לעולא דזימנין דמשכחת
ד"ח תתע"ו ובהא לא פליגי אחרים כדפריך תלמודא בסמוך והא איכא יומי דשעות ויומא דתלתין שנין וי"ל דליכא לשנויי הכי דהיאך
לה חמשה כגון שהיה חדש מלא יתר על החסרים אלא נקט המנין היתר ומקשי לרב הונא וה"ה נמי לעולא. הרא"ש ז"ל: שמא שנה מעוברת
היו בסתווא ד' מלאים דהא אחרים אית להו דאין לשנות מכסדרן אלא ע"י חודש העיבור אבל פשיטא שע"י חודש העיבור יצטרך לשנות
היתה. גליון. וא"ת מה שעשו אשתקד שנים מלאים מסתמא לא עשו כן אלא לתקן שנה שלפניה א"כ אינן מועילים לשנה זו, וי"ל דאפשר
מכסדרן כדי שלא יהא בין ר"ה לר"ה יתר על ה' ימים וגם קושיא שניה אינה כלום דנקט חדש העיבור דמילתא דפסיקא נקט וחשבון דשעי
לא פסיקא ליה דאם בתחלת הג' שנים יהיה המולד אז יבא לששה שנים ואם לקץ ח' שעות יבא לב' שנים ואם לקץ ט"ז שעות יבא לקץ
דאחד מן המלאים היה לתקן שנה שלפניה ונשאר מלא אחד לתקון שנה זו וחודש העיבור מלא הוו להו ח' חסרים וארבע מלאים פשו להו
שנה ליום שלם ומשום הכי נקט חדש העיבור, ועוד הקשו היאך אמרינן שניהם מלאים ששה הא לא אשכחן שניהם מלאים כי אם בשנה
תרי יומי כנגד תלתא יומי חסרון שנה זו וקם ליה אדוכתיה זולתי יום אחד והיה החדש ראוי לידחות בסוף יום הקביעות. הרא"ש ז"ל: