י:
אין נערכין פרק שני ערכין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא מנהג אלא ש"מ שברכו וכן משמע מהך דריש פ"ב דברכות
דפרי
החג מתמעטין והולכין: ראש
ימי החג חלוקין
בקרבנותיהם.
ל א ב מיי' פ"ג מהלכות
א) [פסחים צה:], ב) ר"ה לב:,
❖
ג) מגילה יד. ע"ש, ד) [מגילה
מגילה וחנוכה הלכה ו:
(דף יד:) דקאמר רבא הילכתא כה] שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן
חדש איקרי מועד. דכתיב (איכה א) קרא עלי מועד ובפ"ד דמסכת
יד.], ה) [ע"ש היטב],
ההלל בין פרק לפרק פוסק באמצע הפרק אינו פוסק ימים שאין
תענית (דף כט.) תמוז דההוא שתא מלויי מליוה דכתיב קרא עלי
ו) [תוספתא פ"ב ה"ב],
ז) ד"ה זה שייך למתני' בדף
היחיד גומר בהן ההלל אפילו באמצע הפרק פוסק ואם אין מברכין
מועד: השיר. הלל: מקודש.
בעשיית מלאכה: קרייתה. קריאת
תורה אור השלם
❖
יג ע"ב, ח) עי' צ"ק,
עליו מאי הפסקה איכא בדבר ותו
המגילה: דחלי קליה. מתוק קולו
1. הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל
כל יומא דחג חלוקין
בקרבנותיהן דפסח אין
מפני רשות נמי יפסיק ועד כאן לא
לשמוע: חלק. קלוף: דק. טינב"ש.
הִתְקַדֶּשׁ חָג וְשִׂמְחַת לֵבָב
גליון הש"ס
איבעיא ליה אלא מפני היראה ומפני
גילדו דקה: צלצל. שני כלים מכין
כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר יְיָ
חלוקין בקרבנותיהן שבת דחלוקה בקרבנותיה
אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל:
הכבוד ולא דמי להאי דקאמר פרק
זה ע"ג זה וקולם דק וקורין להן
לימא לא איקרי מועד ראש חודש דאיקרי
גמ' מכתשת. ע' שבועות
ישעיה ל כט
לולב וערבה (סוכה דף מד:) אמנהגא
צנב"ש: מפטמת את הבשמים. שבה
2. וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת
דף יא ע"א תוס' ד"ה מכל
❖
מועד לימא לא איקדיש בעשיית מלאכה
מקום קשיא:
הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וְאֵת
לא מברכינן ה"מ טלטול דמנהג כמו
היו כותשין סממני הקטרת והיה
דכתיב 1 א) השיר יהיה לכם כליל התקדש
כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר
ערבה אבל אקריאה דמנהג מברכין
קולה צלול ומפטמת הבשמים יפה
עָשָׂה חִירָם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
חג לילה המקודש לחג טעון שירה א] ושאין
לעזי רש"י
שפיר והא דקאמר התם בפ"ד דתענית
ונותנת בהן ריח כדאמרי' בכריתות
בֵּית יְיָ נְחֹשֶׁת מְמֹרָט:
מלכים א ז מה
מקודש לחג אין טעון שירה ראש השנה
(דף כח:) תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל
(דף ו:) כ] השוחק אומר היטב הדק
3. וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת
טינבי"ש. דק, רזה.
ויום הכיפורים דאיקרו מועד ואיקדוש בעשיית
הדק היטב שהקול יפה לבשמים:
גומר פי' יחיד אין צריך להתחיל ואם
צנב"ש [צינבי"ש].
הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְלָגוֹת וְאֶת
צלצלים, פעמונים.
כָּל כְּלֵיהֶם עָשָׂה חוּרָם
התחיל גומר ובדילוג משמע דציבור
שני כלים. צלצל ומכתשת כא] נחושת:
מלאכה לימא משום דר' אבהו דאמר רבי
ב)
לוישנ"ט. מבהיק.
אָבִיו לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְבֵית יְיָ
חייבין היינו ממנהג בעלמא וק"ק
ממורט. דק שיכולין לקפלו: ממורק.
אישקיליט"א. פעמון קטן.
אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה
נְחֹשֶׁת מָרוּק:
וודי"ל [ודי"ל]. יעה,
דברי הימים ב ד טז
רב דסבר לאפסוקינהו התניא הכא
קלל לויישנ"ט: שניים. כב] שני צלצלים
❖
רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה
4. וּכְפֹרֵי זָהָב עֶשְׂרִים
מגרפה.
ושני מכתשות: בכאיסר. פי המעיין
דציבור חייבין לקרותו וגם יחיד נמי
לַאֲדַרְכֹנִים אָלֶף וּכְלֵי
לפניך בר"ה וביום הכפורים אמר להן אאפשר
שהוא נובע שם רחב כאיסר: אל
גומר כשהתחיל ור"ח פי' יחיד לא
נְחֹשֶׁת מֻצְהָב טוֹבָה שְׁנַיִם
מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי
חֲמוּדֹת כַּזָּהָב: עזרא ח כז
מוסף רש"י
יתהלל חכם. שחכמתו אינה אלא
יתחיל בברכה ואם התחיל בברכה
5. כֹּה אָמַר יְיָ אַל יִתְהַלֵּל
מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה
מקלקלת לפי שכלי מקדש ראשון ע"פ
גומר ומ"מ נקוט (דרבינו שמשון)
חלוקין בקרבנותיהן. וכל
חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל
אחד ואחד כחג בפני עצמו
לפני והא חנוכה ב] דלא הכי ולא הכי וקאמר
הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל
הגבורה נעשו דכתיב (ד"ה א כח) הכל
[דר"ת] בידך דטוב לברך ליחיד נמי
דמי (תענית כח:). השיר
עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ:
❖
בתחילה דנהי דודאי אין מחוייב לאמרו
משום ניסא פורים דאיכא ניסא לימא אמר
בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכת
ג)
יהיה לכם. ביום שתגאלו מן
ירמיה ט כב
הגלות, כליל התקדש חג.
מ"מ מאחר שמזקיק עצמו לכך אין
התבנית: הרדווליס טבלא גורגדנא.
רבי יצחק לפי שאין אומרים ג] שירה על נס
כמו שאתם נוהגים לשורר בליל
זה ברכה לבטלה כמו שהנשים
זוג ועינבל שקורים אישקליט"א:
שבחוצה לארץ מתקיף לה רב נחמן בר
התקדש חג, ואין לך לילי חג
שינויי נוסחאות
מברכות על נטילת לולב שאינו לבטלה
ומערבב את הנעימה. כשהיה קול
להטעין שירה חוץ מלילי
יצחק והרי יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ
א] שירה לילה שאין מקודש
פסחים על אכילתו (פסחים
זה כג] מסיים: מגריפה. שבה גורפין
אע"פ דפטורות מ"מ הם רשאות
צה:). ולא עבדי פרעה.
לחג [נ"א: כליל התקדש חג
הוא ואמרינן הלל ד] כדתניא עד שלא נכנסו
ליטלו ואין זה ברכה לבטלה. פסק:
את דשן המזבח. וודי"ל והוא כעין כף:
כד]
שהרי לחירות יצאו (מגילה
המקודש לחג טעון שירה ושאין
ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר
אמרו מלאכי השרת מפני מה אין
יד.). עבדי אחשורוש אנן.
מקודש לחג אין טעון שירה
עשרה
כצ"ל] (ש"מ), ב] חנוכה דלאו
דלא נגאלו אלא מן המיתה
שירה משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה ד) רב נחמן ב אמר
ישראל אומרים שירה לפניך
(שם). לא הוכשרו כל
הכי ולאו הכי וקאמרי'
קרייתה זו היא הלילא רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי
(ש"מ), ג] אומרים הלל על נס
בר"ה וביום הכיפורים. אבל לא
ארצות לומר שירה. על נס
❖
(ש"מ), ד] הלל התם כדתניא
המאורע להם (שם).
קאמר מפני מה אין אנו אומרים
פרעה הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש
ה] אחשורוש נינהו
שירה משמע שמלאכי השרת אומרים
ו(שלר""מנ), [תיבת אנן נמחק]
ה] אנן ה) ולר"נ דאמר קרייתה זו היא הלילא התניא משנכנסו לארץ לא
(ש"מ), ו] בחליל וסיים באבוב
רבינו גרשום
שירה ולכך אומר ר"י דבר"ה וביום
הוכשרו כל ארצות לומר שירה כיון שגלו חזרו להיתירן הראשון: לא היה
(ש"מ), ז] חלק. ס"א דק של קנה
הכיפורים אין לדלג והחיות ישוררו
מימות משה (ש"מ), ח] היה
[חלוקין קרבנות. פרי החג]:
מכה באבוב של נחושת וכו': פתח בחליל ו] ומסיים באבוב א"ר פפא היינו
וכרובים יפארו : (שייך למתני')
וקולו ערב צוה המלך
שבת דחלוקין קרבנותיו.
חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה: ת"ר אבוב היה במקדש
וציפהו (ש"מ), ט] צילצל
אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש
משאר ימי השבוע לימא
ו)
היה (ש"מ), י] היה ומימות
הלל: [ר"ח דאיקרי מועד.
חלק ז] היה דק היה של קנה היה ומימות משה היה ח] צוה המלך וציפוהו
בכל יום. ומפרש בסוכה (דף נג:)
משה היה והיה קולו (ש"מ),
ליגמר ביה הלל בגמרא
יא] הבשמים נפגמה ושלחו
זהב ולא היה קולו ערב נטלו את צפויו והיה קולו ערב כמות שהיה
במסכת שבועות [דף י ע"א]
שלשה לפתיחת שערים ותשע לתמיד
חכמים והביאו (ש"מ), יב] נ"א
קרא עלי מועד. תמוז דההוא
של שחר שהיו הלוים אומרים שירה
צלצול היה במקדש של נחושת היה והיה קולו ערב ונפגם ושלחו
ט]
י]
במקדש ראשון ונפגמו ולא
שתא עבורי עברוה: טעון
עלתה להם ארוכה (ש"מ) ,
בשעת נסכים והיה בו ג' פרקים לכל
שירה. הלל: דלא הכי ולא
חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו ולא היה קולו ערב
יג] צ"ל מרוק, יד] מוצהב
הכי. לא חלוק בקרבנות ולא
פרק תקעו והריעו ותקעו:
נטלו את תיקונו והיה קולו ערב כמות שהיה $ מכתשת היתה במקדש של
טובה שנים חמודות כזהב רב
מקודש לחג ולא אסור
ולא
(ש"מ), טו] צ"ל כזהב,
מוסיפין על
בעשיית מלאכה]: חזרו
(שייך למתני') כו]
נחושת היתה ומימות משה היתה והיתה מפטמת
את הבשמים יא] נתפגמה
טז] תניא רשב"ג אומר שנים
להתירן הראשון. לומר שירה
ששה. פירש"י לא איתפריש טעמא
היו [ותיבות ר' נתן ואות י'
והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוה ולא היתה מפטמת כמו
אפי' בחוצה לארץ [מקרא
אין פוחתין מב' חלילים ולא מוסיפין
נמחק] (ש"מ), יז] רשב"ג
מגילה]: צלצול. קורין צנבול
שהיתה נטלו את תיקונה והיתה מפטמת כמו
שהיתה אלו שני כלים
אומר שילוח (ש"מ), יח] תיבת
על י"ב כנגד י"ב יום שחליל מכה:
[צימבש] והן כעין [ב'] גלילי
לא נמחק, [בדפוסים אחרים
ז) אין פוחתין מי"ב לוים העומדין
נחושת ומכין זה בזה:
נשתיירו יב] ממקדש ראשון ונתפגמו ולא היה להם
ארוכה ועליהם אמר דוד
הוגה הרדוולים היה במקדש
מפטמת את הבשמים. נותנת
על הדוכן. בכל יום כשאומרים
נחושת ממורט נחושת יג] (ממורק) ועליהם הוא אומר וכלי נחשת יד] מוצהב
מאי הרדוולים טבלא גודגדנא
ריח טוב בבשמים:
2
3
4
כצ"ל (ש"מ), יט] צ"ל עב
שנשתיירו ממקדש ראשון.
שירה שנים לנבלים וט' כינורות וצלצל
שנים חמודות (מזהב) טו] רב ושמואל חד אמר כל אחד ואחד שקול כשנים
(וכ"ה הגי' בערוך השלם ערך
מן המשכן: ממורט. צהוב
הרי י"ב ושתי חצוצרות כהנים תוקעים
הרדולים). ובערוך ערך טבלא
הרבה: ממורק. חלק הרבה
של זהב וח"א שניהם שקולין כאחד של זהב תני רב יוסף שניהם שקולין
א' הגי' עבה, כ] כשהוא
בהן ולא לוים והכי תנן פרק בתרא
ואף בימי עזרא היו ועליהן
זהב תניא ר' נתן אומר שניים היו שנאמר שנים אל תיקרי
כאחד של
טז]
שוחק אומר היטב (ש"מ),
אמר כו': [שניים היו. ב'
דתמיד (דף לג:) ושני כהנים עומדים
כא] נחשת ממורט כצ"ל (ש"מ
מכתשות וב' צלצלים]:
שנים אלא שניים תני רשב"ג יז] שילוח היה מקלח מים בכאיסר צוה המלך
על שולחן החלבים וב' חצוצרות בידם
הדרויילים.
גודגנא.
טבלא:
וכ"ה בצ"ק שתיבת נחשת היא
והרחיבוהו
כדי שיתרבו מימיו ונתמעטו וחזרו ומיעטוהו והיה מקלח מים
קלוקטא אורגדו בלע"ז. [של
תחילת דיבור שאח"ז),
ולא חש התם למתני כינורים וחלילים
כב] שניים היו שני (ש"מ),
אותו מין]: ומערבב את
לקיים מה שנאמר אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל גבור בגבורתו
לפי שלא היו בכהנים אלא בלוים
5
כג] אולי צ"ל מסייע,
הנעימה. של שיר: מגריפה.
כד] כמין כף (ש"מ),
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הרדולים יח] לא היה במקדש מאי
כלי שבו חותין את האפר מן
וק"ק דקתני התם והקיש בן ארזא
כה] הלכתא ימים שהיחיד גומר
המזבח:
בצילצל ותירץ דחדא מינייהו נקט:
הרדולים אמר אביי טבלא גורגדנא מפני שקולו יט] ערב ומערבב את הנעימה:
בהן את ההלל כצ"ל (ש"מ),
ועליהם אמר דוד נחושת ממורט.
כו] צ"ק הד"א, כז] קרא
אמר רבא בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל מגריפה היתה במקדש
בשלמה במלכים כתיב [תיבת
ח) פ"ה על נחושת שמוציא בהם מיהו
עשרה
בעלמא נמחק] (ש"מ), כח] צ"ל
❖
קשה דהאי קרא כז] בעלמא במלכים
מרוק,
דכתיב נחשת ממורט ובדברי הימים (ב ד) כתיב נחשת מרוק ומאי קאמר ועליהם אמר דוד ונראה לר"י דה"ג ועליהם אמר קרא נחשת
ממורט נחושת (ממורק) כח] : הרדווליס בסמ"ך גריס רש"י ונראה לר' הרדוולים במ"ם וכן יש בבראשית רבה ערדולין בעיר ומדינה נהפכה
שיטה מקובצת
פירוש ערדוולין כמו הרדוולין והם מיני כלי זמר מ"ם מתחלפת בנו"ן הרדוולים זהו תרגום של עוגב: מגריפה היתה במקדש. פי'
ותקנוה ולא היתה מפטמת.
בקונטרס שגורפין בה הדשן וקשה דהא היתה כלי זמר אלא נראה לפרש דשני מיני מגריפות היו אחת לדשן ואחת של שיר :
הקשה הר"ר אלחנן היאך
לא
תקנוה והא אמרינן בזבחים
(פח.) דכלי שרת שנפגמו אין מתקנין אותן ומכתשת כלי שרת היתה כדאיתא בפ"ק דשבועות (יא.) וי"ל מה שאין מתקנין היינו משום דאין עניות במקום עשירות ומתקנים חדשים אבל הכא שלא היו מוצאין חדשה טובה כמותה הוצרכו
לתקנה. הרא"ש ז"ל: ועליהם אמר דוד וכו'. תימה מאי קאמר עליהם אמר דוד הא כתיב האי קרא בכלים שעשה שלמה דבמלכים כתיב נחשת ממורט ובדברי הימים כתיב נחשת מרוק ונראה דגרסי' ועליהם אמר הכתוב והכי נמי תניא
בתוספתא (פ"ב ה"ג) כלומר שלמה עשה כלים כמותם פי' ועליהם ועל כיוצא בהם. הרא"ש ז"ל: תוס' (בע"א) ד"ה י"ח ימים וכו' ור"ח פי' וכו' גומר. והשתא ציבור מברכים בר"ח ובשאר ימים של פסח והיינו ממנהגא אבל יחיד לא
אשכחן שום חיוב עליו ולא מנהג וא"כ אין לברך: ד"ה אמרו מלאכי השרת וכו' וקרובים יפארו. דאל"כ למה אנו אומרים והאופנים וחיות הקודש כו' משבחין ואומרים ובטריוש אומרים והחיות ישוררו בר"ה ויה"כ: ד"ה מגריפה. נ"ב וכתב
ר"י בגליון דכפי' רש"י משמע במס' תמיד (פ"ה מ"ו) דתנן מגריפה שלשה דברים משמשת: