32/2

הכל מעריכין פרק ראשון

ערכין

ג.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

לאתויי נשים. שחייבות במקרא מגילה וכשרות לקרותה ולהוציא זכרים

תני אבל מתעסקין בהן שילמדו אפי' בשבת

ומשני כאן בקטן שהגיע

א) מגילה ד., ב) ברכות מה:,

יח א מיי' פ"א מהלכות מגילה

ג) [לקמן ד.], ד) [ברכות מח.

הלכה א טור ש"ע א"ח סימן

לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך כלומר בקטן יג] שהגיע לחינוך

ידי חובתם: מזמנות לעצמן. שלש נשים וכן שלשה עבדים אבל אין שתי

ע"ש], ה) זבין פ"ב מ"א, ו) נדה

תרפט סעיף א:

נשים או שני עבדים מצטרפין עם ד] (שני) אנשים לפי שיש באנשים מה

מתעסקין וא"ת פשיטא דאין מעכבין למ"ד ביבמות פרק חרש (דף

לב: ודף מד., ז) [דהוה כעין מיעוט

יט ב מיי' פ"ה מהלכות ברכות

שאין בנשים ובעבדים שאין הנשים אומרות ברית ואין העבדים אומרים

קיד.) קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו וי"ל כגון שהגיע לחינוך

אחר מיעוט שהוא לרבות תי"ט

הלכה ז סמג עשין כז טוש"ע

רפ"ב דזבים], ח) [קדושין יז:

א"ח סי' קצט סעיף ו:

שמירת שבת אבל לא הגיע לחינוך

על נחלתנו ה]: איש איש. כי יהיה זב מבשרו

וש"נ], ט) [נגעים פ"ג מ"א],

כ ג מיי' שם טוש"ע שם סעי' י:

מאי לאתויי נשים וכדר' יהושע בן לוי דאמר

וגו' (ויקרא טו): מכרת. ו] (דכרת)

תקיעת שופר והוי קצת חידוש:

י) [יש לעיין תוס' סוטה כו. ד"ה

כא ד מיי' פ"ג מהל' מחוסרי

א)

לאתויי נשים. שחייבות במקרא

וזו], יא) [סוטה כג: כריתות ח:],

כפרה הל' ו:

דהאי קרא בנכנס טמא למקדש כתיב

ר' יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה

יב) [נגעים פ"ג מ"א],

כב ה מיי' פ"א מהל' טומאת

ומחייב ליה כרת ולהכי כתיב איש

מגילה וכשרים לקרות ולהוציא זכרים

שאף הן היו באותו הנס הכל חייבין בזימון

יג) [שבועות ו.], יד) שבת קלז.

מת הל' יד:

כג ו מיי' פ"ט מהל' טומאת

למעוטי קטן דלאו בר עונשין הוא אבל

ידי חובתן ל"ה. אבל בה"ג לא פסק

יומא מג. פרה פ"ה מ"ד יבמות

לאתויי מאי לאתויי נשים ועבדים דתניא

ב)

עב:, טו) פרה פי"ב מ"י [יומא

צרעת הלכה א:

טמא הוא לטמא אוכלין ומשקין כגדול:

הכי ומביאין ראיה מן התוספתא וזה

מג.], טז) [יבמות עב:], יז) חולין

כד ז מיי' שם פ"י הלכה ח:

ב נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן

לשונם הכל חייבין במקרא מגילה כו'

והצרוע. משמע צרוע אחרינא לרבות

ב. טו:, יח) חולין יז., יט) כתובות

כה ח ט מיי' שם פ"ט הלכה ב:

הכל מצטרפין לזימון לאתויי מאי לאתויי

קי:, כ) [ויקרא יג], כא) [תזריע

כו י מיי' פ"ו מהלכות פרה

ג)

טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין

את האשה: א"כ למה נאמר איש לענין

פרשה א], כב) [וע"ע תוספות

אדומה הלכה ב:

קטן היודע למי מברכין דאמר רב נחמן

מוציאין הרבים ידי חובתן אנדרוגינוס

שלמטה. דמשמע איש ולא אשה ז] ולאו

קדושין יט. ד"ה איש], כג) [וע"ע

כז כ ל מיי' שם פ"י הלכה ו:

❖

א] יודע למי מברכין מזמנין עליו הכל

כח מ נ מיי' פ"ד מהלכות

אטמא יטמאנו קאי דהתם אפי' אשה

תוספות שבועות ו. ד"ה כל],

מוציא מינו ואין מוציא את שאינו מינו

כ)

ד)

ה)

שחיטה הלכה יד טוש"ע

טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא

אלא אקרא דלמטה קאי דמשתעי

מטמאין בזיבה לאתויי מאי לאתויי תינוק בן

י"ד סימן ב סעיף ז ח:

את שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו

בפריעה ופרימה: הכל רואין והכל

ס [מיי' פי"ג מהל' אישות הל' יט

יומו דתניא איש מה ת"ל איש איש

תורה אור השלם

ו)

❖

טוש"ע אה"ע סי' עה סעי' ג ד]:

בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא

כשרים לראות חדא הוא (א) ח] ולא

לרבות תינוק בן יום אחד שמטמא בזיבה

ז)ד

ב]

1. דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

גבי הדדי תניא: ט] דמסברי ליה וסבר.

את שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים

וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי

דברי רבי יהודה רבי ישמעאל בנו של רבי

פטורין מקריאת מגילה עד כאן לשון

הלכות נגעים (ב) : שאינו בקי. י] והולך

מוסף רש"י

יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ טָמֵא

יוחנן בן ברוקה אומר אינו צריך הרי הוא אומר

ויקרא טו ב

הוּא:

התוספתא וההלכות גדולות הוסיפו

תלמיד חכם ישראל ורואה עמו

שאף הן היו באותו הנס. שאף

2. וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ

והזב את זובו לזכר ולנקבה לזכר כל שהוא

אלא שחייבין בשמיעה לפי שהכל היו

ואומר לו אמור טמא והוא אומר טהור

על הנשים גזר המן להשמיד להרוג

יא]

לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר

ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים

זכר בין קטן בין גדול לנקבה כל שהיא נקבה

יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה: ויקרא טו לג

והוא אומר שהטומאה והטהרה תלויה

בספק להשמיד ולהרוג ולאבד:

. ועל הנפשות.

3. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא

וגו' (מגילה ד.)

(פסק)

בין קטנה בין גדולה אם כן מה תלמוד לומר

ר' יהושע הוה מכנס

במאמרהכהןוהכיתניאבת"כ כא): והאמר

יד]

כל שיש בו נפש (נדה מד.). אדם

יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא

כו' מכל מקום. אדם משמע כל

מר. בפרק קמא דשבועות (דף ו.):

כל אנשי ביתו וקורא לפניהם רבי

מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יְיָ

איש איש ח)דברה תורה כלשון בני אדם הכל

שהוא מין אדם, אפילו קטן,

טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא

לקדש. לערב מים חיים באפר חטאת.

יונה אבוה דרבי מנחם היה מתכוין

מטמאין בטמא מת לאתויי מאי לאתויי

כדכתיב (במדבר לא) ונפש אדם

במדבר יט כ

הוּא:

טעמייהו דרבנן ורבי יהודה מפרש

לקרותה לפני נשים שבביתו שהכל היו

4. וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ

מן הנשים וגו' ובקטנות משתעי

קטן סלקא דעתך אמינא איש אשר יטמא

קרא (שם). איש. צרוע הוא, אין

טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל

במס' יומא בפרק טרף בקלפי (דף

בספק והכל חייבין בשמיעה עד כאן לשון

לי. שנחלט בטומאת נתקים, אלא

ולא יתחטא איש אין קטן לא קמ"ל 4 ועל

הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ

מג.): ערל. שמתו אחיו מחמת מילה:

הלכות גדולות לכך צריך לפרש בכאן

איש אשה מנין כשהוא

שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל

הנפשות אשר היו שם אלא איש למעוטי מאי

אומר. סמוך לו והצרוע אשר בו

שהזה. ממי חטאת על הטמא: הזאתו

דאין הנשים מוציאין אלא נשים אבל

אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר:

הנגע, ולא איבעי ליה למכתב אלא

במדבר יט יח

למעוטי קטן מכרת ט) הכל מטמאין בנגעים

כשרה. יב] טעמא מפרש ביבמות בפ'

אנשים לא והכל חייבין במקרא מגילה

5. אִישׁ צָרוּעַ הוּא טָמֵא הוּא

בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה

לאתויי מאי לאתויי קטן סד"א איש צרוע

הערל (דף עב:) מידי דהוה אטבול יום

כו' לאיתויי נשים [שמוציאין נשים

פרוע, דהא כתיב לעיל דבמצורע

טו]

טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן בְּרֹאשׁוֹ

קמיירי, אלא לרבות צרוע שני כגון

ויקרא יג מד

נִגְעוֹ:

שפסול בתרומה וכשר בפרה (ג) :

אחרות] והוה מצי למימר לאיתויי

כתיב איש אין קטן לא קמ"ל ואימא הכי נמי

י)

אשה (סוטה כג:). הרי כאן שנים.

6. אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ

תרי הכל שוחטין איכא בפרק קמא

קטן אליבא דרבי יהודה דמכשיר

דצרוע משמע בין זכר בין נקבה

6אדם כי יהיה בעור בשרו ג] מכל מקום ואלא

שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה

מטמאין בנגעים (כריתות ח:).

דחולין (דף ב. ודף טו:): הכל מעלין.

בקטן בפרק שני דמגילה (דף יט:):

בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא

איש למה לי לכדתניא איש אין לי אלא איש

א"כ מה ת"ל איש. מאחר

יא)

מזמנות לעצמן. שלש נשים וכן

אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד

בפרק בתרא דכתובות (דף קי:):

שסופינו לרבות את האשה, לענין

מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים: ויקרא יג ב

אשה מנין כשהוא אומר 7 והצרוע הרי

שלשה עבדים אבל שתי נשים אין

של מטה. לאו למעוטי מטומאה

7. וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו

לאתויי

כאן שנים א"כ מה ת"ל איש לענין של מטה

האמורה בפסוק זה בא למעוטי,

יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ

מצטרפין (לשני) [עם] אנשים לפי שיש

אלא מענין האמור בפסוק שלאחריו

וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא

❖

איש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת הכל רואין את הנגעים הכל

יב)

באנשים שאין בנשים ובעבדים שאין

דכתיב ביה פריעה ופרימה, לומר

ויקרא יג מה

יִקְרָא:

לך איש פורע ופורם ולא אשה

כשרין לראות את הנגעים לאתויי מאי לאתויי שאינו בקי בהן ובשמותיהן

הנשים אומרות ברית ועבדים אין

(סוטה שם). הכל כשרין לקדש.

אומרים על ארץ שהנחלת לאבותינו

והאמר מר אינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים אמר רבינא

יג)

מי חטאת לתת אפר על המים (שבת

הגהות הב"ח

קלז.) לתת מים על האפר בכלי

וצ"ל דרשות הוא לנשים לזמן אבל

לא קשיא הא דמסברי ליה וסבר הא דמסברי ליה ולא סבר: הכל כשרין

(א) רש"י ד"ה הכל וכו' חדא

חרס (יומא מג.) כל הטהורים כשרין

חיובא ליכא ותדע מדקא מייתי מיניה

לקדש לאתויי מאי לרבי יהודה לאתויי קטן ולרבנן לאתויי אשה דתנן

הוא וגבי כצ"ל ותיבת ולא

לקדש מי חטאת אפילו אשה (יבמות

יד)

סייעתא למ"ד בפ' שלשה שאכלו (ברכות

נמחק: (ב) ד"ה דמסברי וכו'

עב:). הכל מעלין. את כל בני

הכל כשרין לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן רבי יהודה מכשיר בקטן ופוסל

נגעים אע"פ שאינו בקי כצ"ל

ביתו אדם כופה לעלות ולישב עמו

מה:) טז] דנשים אם רצו לזמן מזמנין משום

❖

והד"א: (ג) ד"ה הזאתו וכו'

(כתובות קי:).

באשה ובאנדרוגינוס: טו) כ הכל כשירין להזות לאתויי מאי לאתויי ערל וכדר"א

דמאה נשים כתרי גברי ואם היו

בפרה הס"ד ואח"כ מ"ה חדא

❖

דא"ר אלעזר ערל שהזה הזאתו כשרה: הכל שוחטין לאתויי מאי חדא

טז)

יז)

יח)

כו' תרי הכל:

חייבות א"כ קשיא ליה דהא רצו לזמן

שינויי נוסחאות

לאתויי כותי וחדא לאתויי ישראל מומר הכל מעלין לא"י לאתויי מאי

קאמר ועל זה סמכו נשים שלנו שאינן

ס יט)

מזמנות: לאתויי קטן היודע למי

לאתויי

א] רב נחמן קטן היודע למי (ש"מ),

גליון הש"ס

ב] בן יומו שמטמא בזיבה (ש"מ),

מברכין וכדרב נחמן כו'. ואמר נמי

תוס' ד"ה למעוטי וכו' ויש

ג] בנדה מד. איתא אדם כל שהו,

בברכות (דף מח.) ולית הלכתא ככל הני שמעתא אלא כדרב נחמן וכו' ואפילו הכי לא קי"ל כוותיה אלא כדאמר רבי יוסי בירושלמי כמה

ד] צ"ק מ"ז, ה] צ"ל שהנחלת

לתמוה. עיין פסחים דף צא ע"ב

❖

זימנין אכלית עם אבא חלפתא ועם חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי ב' שערות: דתניא איש כי יהיה זב וגו'. והא דלא מייתי

לאבותינו, ו] תיבת דכרת נמחק

תוספות ד"ה איש:

(ש"מ), ז] ולא אשה לאו אטמא

מתניתין דיוצא דופן (נדה מג:) דתנן תינוק בן יום אחד מטמא בזיבה משום שהברייתא מפרש יותר: למעוטי קטן מכרת. דהאי

(ש"מ), ח] הוא ולאו גבי הדדי תניא

קרא בנכנס למקדש טמא כתיב ומחייב ליה כרת ולהכי כתיב איש למעוטי קטן דלאו בר עונשין הוא אבל טמא הוא לטמא אוכלים

(ש"מ), ט] ד"ה דמסברי צ"ל אחרי

רבינו גרשום

ד"ה והאמר (ש"מ וכ"ה בצ"ק),

ומשקין כגדול $ ויש לתמוה למה לי קרא לפוטרו כיון דלא מצינו קטן נענש וכן קשה פרק ד' מיתות (סנהדרין נב:) כב) איש כי ינאף פרט לקטן

י] בקי והולך ורואה ותלמיד חכם

[מה ת"ל איש איש ב' פעמים כי

ומיהו התם י"ל דמשום קלון האשה יתחייב דומיא דבהמה הנרבעת ושמא איצטריך דסד"א הואיל ונתרבה לטומאה יתחייב כרת קמ"ל דלא:

ישראל רואה עמו (ש"מ), יא] אומר

יהיה זב מבשרו: למעוטי קטן

והצרוע. משמע צרוע אחרינא לרבות את האשה א"כ למה נאמר איש לענין שלמטה איש דמשמע ולא אשה לאו אטמא יטמאנו

אמור טהור (ש"מ), יב] כשרה

מכרת. על טומאת מקדש

וטעמא (ש"מ), יג] שלא הגיע

וקדשיו]: כשהוא אומר צרוע הרי

קאי דהתם אפילו אשה אלא אקרא דלתחת קאי דמשתעי בפריעה ופרימה ל"ה. ואע"ג דבנגעי ראש וזקן כתיב (ויקרא יג)

לחינוך מתעסקים ובקטן שהגיע

כאן ב'. כלומר צרוע כל שהוא

אשה לא ילפינן מינה דהתם איצטריך דאע"ג שאין רגילות לצמח שיער בזקן האשה מטמאה ויש להקשות אמאי לא נפקא לן אשה מאדם

לחינוך אין מעכבים וא"ת

צרוע בין איש בין אשה א"כ מה

יז]

(צ"ק), יד] תיבת פסק נמחק

ת"ל איש לענין של מטה והצרוע

דמשמע אשה יח] יט] במקום קטן דכתיב (במדבר לא) ונפש אדם וכיון דשקולים הן ויבאו שניהם וי"ל דסד"א מדאיצטריך קרא לרבויי אשה

(ש"מ), טו] נשים שמוציאות נשים

אשר בו הנגע דאיש פורע ופורם

בנגעי כ] (קטן) [זקן] מכלל דשאר נגעים ליכא לטמאות אשה אם לא מן הפסוק וקשה כא] הוה ליה לרבויי אשה [מאדם] ואיש למעוטי

אחרות (ש"מ), טז] בס"י דשנים

ולא אשה פורעת ופורמת ואי

הכל

וכצ"ל, יז] האשה מטמא יש

אמרת מה צורך לרבות אשה

קטן מפריעה ופרימה והצרוע לרבות קטן לטומאה וי"ל דמסתברא למעוטי פריעה ופרימה מאשה כב] שגנאי הוא זה:

רואין

להקשות (ש"מ), יח] אשה כמו קטן

מצורע הא בהדיא כתיב בנגעים

הכל כשרין לראות. חדא הוא ולאו גבי הדדי תניא: והאמר מר. בפרק קמא דשבועות (דף ו.): דמסברי ליה וסבר.

(ש"מ), יט] נ"א ומשמע, כ] בנגעי

אשה דכתיב ואיש או אשה כי

זקן מכלל (ש"מ), כא] וקשה

הלכות נגעים. שאינו בקי והולך ת"ח ורואה עמו הוא אומר טמא והוא אומר טמא שהטומאה והטהרה תלויה באמירת כהן והכי תניא

כג]

יהיה בעור בשרם בהרות וגו' הא

דאימא איפכא אדם לרבויי אשה

לא קשיא הא בנגע טהור הוא:

ליה בת"כ ל"ה. כד] והתם בת"כ איתרבו ישראל מדכתיב או אל אחד כה] ומסקינן התם מאחר שסופו לרבות ישראל כו] למאי הלכתא כתיב כהן

ואיש למעוטי קטן (ש"מ),

הכל רואין את הנגעים והכל

שאין טומאה וטהרה אלא מפי כהן שאפי' כהן שוטה רואה נגעים כז] אע"ג דמסברי ליה וסבר מקרי ליה כהן שוטה שאינו בקי בפני עצמו

כב] ופרימה באשה שגנאי הוא לה

כשרין לראות. חדא היא אלא

(ש"מ), כג] אומר אמור,

משום דלא תני להו גבי הדדי קתני

ועי"ל דמסברי ליה וסבר דהכא לאו אכהן קאי אלא אישראל חכם דקאי גביה מסברי ליה וסבר וא"ת פשיטא מה לי מלמדין מאתמול למלמדין

כד] וא"ת דהתם (צ"ק),

תרוייהו ואיכא דאמרי הכל רואין

אותו היום וי"ל דאע"ג שאינו בקי אלא באותו נגע כח] כשר לראות: כג) לקדש. לערב מים חיים באפר חטאת טעמייהו דרבי יהודה

כה] מבניו הכהנים, כו] ישראל

את הנגעים הכל יכולין לראות

ורבנן מפרש בפרק טרף בקלפי (יומא מג.): ערל. שמתו אחיו מחמת מילה שהזה ממימי חטאת על הטמא הזאתו כשרה טעמא

מה ת"ל והובא אל אהרן הכהן

הנגעים אע"פ שאינן בקיאין.

שאין (ש"מ), כז] וי"ל דאע"ג

והכל כשרין לראות את [הנגעים]

מפרש ביבמות פרק הערל (דף עב:) מידי דהוה אטבול יום שפסול בתרומה וכשר בפרה ומצי לאיתויי ברייתא דתניא התם הכי בפירוש

, כח] נגע דמסברי ליה כשר

אע"ג שהמקרא מתלהו בכהנים

(צ"ק)

אלא דר' אלעזר שגורה בפי כל יותר: תרי הכל שוחטין בפ"ק דחולין (דף ב. ודף טו:): הכל מעלין. בכתובות פ' בתרא (דף קי:):

למ"ה: הא דמסברי ליה וסבר

(ש"מ),

שאומרין לו לך ראה אם כך וכך

לאתויי

הן עשויין ומבין ורואה: הכל

כשרין לקדש. ליתן אפר חטאת בתוך המים: [ר' יהודה מכשיר בקטן כו'. מפורש טעמייהו במסכת יומא: ערל. שמתו אחיו מחמת מילה: הכל שוחטין. תרי הכל שוחטין איכא במתניתין קמא דשחיטת חולין]: ישראל מומר. מומר לדבר אחד:

שיטה

מקובצת

שאף הן היו באותו הנס. בערבי פסחים (קח:) פרשב"ם בשם ר' יצחק הלוי שעיקר הנס היה על ידם בפורים על ידי אסתר ובחנוכה על

(סנהדרין נב:) איש פרט לקטן גבי אשת איש ואשת אב וזכר ובהמה ובריש פרק בן סורר ומורה (סנהדרין סח): קאמר תלמודא היכא

ידי יהודית לכן חייבות הנשים בהדלקה וגם חייבות בארבע כוסות דאמרינן בשכר נשים צדקניות נגאלו כדאיתא בפ"ק דסוטה (יא:) ולישנא

אשכחן קטן דמחייב דאצטריך קרא למעוטי ואפשר דהיכא דמביא הקטן אחר לידי עונש איצטריך קרא למעוטי הלכך פריך שפיר בסורר

ומורה והכא נמי צריך ליתן טעם. הרא"ש ז"ל: אשה מנין. אע"ג דהוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה הו"א הואיל וכתיב בראש

דאף הן לא משמע שפיר להאי פירושא ועוד אמרי' בירושלמי (עי' תוס' בשם בה"ג) רבי יונה אבוה דרבי מונא היה מתכוון כו' משמע

שלא היו עיקר הנס. תוספי הרא"ש ז"ל: לאתויי קטן. ואין הלכה כן דהא אמרינן בברכות (עיי"ש דף מז: ודף מח. תוד"ה ולית הילכתא)

ובזקן ואשה אין לה זקן. תוס': תוס' ד"ה (מעמוד קודם) אין מעכבין כו' מתעסקין. גליון. ולפי זה הא דמייתי הכא אין מעכבין את

קטן פורח אין מזמנין עליו לשלשה אבל לעשרה מזמנין ואפ"ה לא נהגו העולם לצרף קטן בין לשלשה ובין לעשרה בין לתפלה בין לזימון

התינוקות מלתקוע אקטן שהגיע לחינוך לאו דוקא אלא אסיפא דמתני' קא סמיך דתנן ומתעסקין עמהן עד שילמדו דאיירי בקטן שהגיע

עד שיהא בן י"ג שנה ויום אחד והכי איתא בירושלמי (ברכות פ"ז ה"ב). תוס' אחרות: לאתויי קטן. הקשה הר"ר אלחנן אמאי לא קאמר

לחינוך והא דדייק התם אברייתא ולא דייק אמתניתין משום דמתני' מפרשא שפיר בלא זו אף זו אבל ברייתא זו ואין צריך לומר זו היא

לכך דייק מרישא אסיפא ע"כ מתוספי הרא"ש ז"ל: ד"ה לאתויי נשים כו'. דכשירות לקרות. עיין בהשמטות בסוף המסכת: ד"ה מזמנות

לאתויי אשה לטומאת מת דסד"א איש כתיב וי"ל כיון דאשכחן דאשה מוזהרת בטומאת מקדש ביולדת דכתיב ואל המקדש לא תבא לא

מסתבר למדרש בטומאת מקדש דמת איש ולא אשה. הרא"ש ז"ל: איש למעוטי קטן מכרת. תימא מאי צריך למעוטי קטן פשיטא דפטור

לעצמם וכו'. ובשלשה שאכלו אמר משום פריצותא אין הנשים מצטרפות לאנשים לזימון: ד"ה לאתויי קטן. וזה לשון הרא"ש ז"ל אעפ"כ

מכרת דהא לאו בר עונשין הוא וי"ל דסד"א כיון דאתרבי לענין טומאה איתרבי נמי לענין עונש טומאה ויש מתרצים דמעטיה קרא אם

נהגו שלא לזמן עד שיביא שתי שערות על פי הירושלמי ובב"ר בפ' מקץ (צא, ג) אמר ר' יוסי כמה זימנין אכלית עם אבא חלפתא ועם

נטמא בקטנות ונכנס למקדש בגדלות ולא מסתבר לפוטרו כיון דהשתא בר עונשין הוא ולא גרע מגדול שנגע בקטן שנגע במת ונכנס

חביבי ולא זמנו עלי וכו' ע"כ: לשון הרא"ש ז"ל וניחא ליה לאתויי ברייתא דמפרשא טעמא מקרא והוה ממעטי' ליה מאיש אי לאו יתורא

ע"כ: ד"ה דמסברי ליה. וז"ל הרא"ש ז"ל וי"ל כיון דלא ידע תחלה אלא דמסברי ליה וסבר בשעת מעשה שוטה קרי ליה ע"כ:

למקדש ועוד דמילתא דתמיהא כה"ג הוה ליה לתלמודא לפרש. ותמיה לי למה דקדקו על דרשה זו יותר ממה שנדרש בפרק ד' מיתות