ג:
הכל מעריכין
פרק ראשון
ערכין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאתויי
שאם יש לו עבד כנעני מהול למכור ורוצה
העבד
לאתויי עבדים. שאם
יש לו עבד כנעני מהול למכור ורוצה העבד שלא
עבדים.
כט
א) כתובות קי: ע"ש, ב) [חולין
א מיי' פ"ח מהל' עבדים
ב:], ג) סוכה כח:, ד) שם כו.,
הלכה ט:
שלא ימכרנו אלא בא"י ובכתובות (דף קי:) פרש"י שיכול
ימכרנו אלא בא"י כופין את רבו להעלותו: מנוה היפה. דח"ל: לנוה
ל ב מיי' שם הל' י:
ה) מנחות מג. [חולין ב:], ו) [עי'
להעלותו [להעבד עברי בע"כ של עבד] ור"י פירש שהעבד יכול לכוף
הרעה. דא"י ואין אשתו יכולה לעכב עליו וכן מא"י לירושלים:
לא ג מיי' פ"ו מהל' סוכה הלכה
תוס' מנחות מא. תוך ד"ה מ:
להעלותו או יפטרוהו: לאתויי עבד שברח מח"ל לארץ. ומרישא לא
[פשיטא]. עד השתא דריש הכל לאתויי מאי ומהשתא דריש הנך דתני
ד טוש"ע א"ח סימן תרמ
תכלת ותוס' חולין קי: ד"ה טלית],
ח]
ז) מנחות לח., ח) [זבחים יט.],
סעיף ח:
כהנים לוים וישראלים וקא בעי פשיטא
שמעי' לי' למאן דתני עבדים ואפילו
לב
ט) שם, י) [ר"ה כט. ע"ש כל
ד מיי' פ"ח מהל' כלי
לאתויי עבדים ולמאן דתני עבדים בהדיא
לפי' יג] רש"י דבעבדים כנענים מיירי
אי הנך לא ליחייבו מאן ליחייב: ובני
הענין], יא) ר"ה כו:, יב) לקמן
א
המקדש הל' יב ופ"י מהל'
לג:, יג) [דברים ו], יד) [שייך לעמ'
כלאים הל' לב:
דרוצה למוכרו שאינו מוציאו מרשותו
עבודה נינהו. ואין יכולין לדור איש
לאתויי מאי לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה
לג
הבא], טו) [עי' תוספות יבמות ד.
ה מיי' פ"י מהלכות כלי
א"נ דהואיל וברח ניקנסיה לעבד ולא
ואשתו בסוכה שאין נזקקין לנשותיהן
ואין הכל מוציאין לאתויי א] עבד שברח מח"ל
המקדש הלכה ו:
ד"ה דכתיב ותוס' פסחים מג: ד"ה
ב
לד
נפטר א"נ ס"ד דרישא כגון שהרב
דרמיא עלייהו עבודת הרגל אימא לא
ו מיי' פ"ד מהל' תפילין
סד"א ותוס' שבועות כ:
❖
לארץ: הכל מעלין לירושלים לאתויי
א)
ב]
הלכה ד טוש"ע א"ח סימן
ד"ה כל],
הולך תדיר בארץ ישראל בלאו הכי:
ניחייבו: קמ"ל. דאע"ג דלא אפשר
כו סעיף א:
מנוה היפה לנוה הרעה ואין הכל מוציאין
מנוה
היפה. דח"ל לנוה הרעה דא"י
להו כעין תדורו כי (א) היכי דאפשר
לה ז מיי' פ"י מהלכות כלי
לאתויי מאי לאתויי מנוה הרעה לנוה היפה:
המקדש הל' ג:
תורה אור השלם
להו מיחייבי ובעידן עבודה פטירי שלא
ואין אשתו יכולה לעכב עליו וכן מא"י
ח [מיי' פ"ב מהל' שופר הל' א]:
ב) הכל חייבין בסוכה כהנים לוים וישראלים
לירושלים. ל"ה. יד] דאע"ג דתנא רישא
בעידן עבודה מיחייבי: כיון דאישתרי
לו ט מיי' פ"י מהלכות שמיטה
1. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים
פשיטא אי הני לא מחייבי מאן מיחייבי כהנים
הכל מעלין תנא סיפא אין הכל מוציאין
ויובל הלכה י יא:
להו כלאים. בעידן עבודה דאבנט של
כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ
י [מיי' פ"ד מהל' ערכין הל'
ויקרא כג מב
בַּסֻּכֹּת:
❖
הכי מפרש התם בכתובות (גם זה שם)
כלאים היה דכתיב (שמות לט) ואת האבנט
איצטריכא ליה סד"א הואיל וכתיב בסוכות
1
כא]:
2. לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר
שש משזר ומדשש כיתנא תכלת עמרא
וליכא למימר לאתויי עבדים דליכא
ט]
תשבו ג) ואמר מר תשבו ג] שבעת ימים כעין
וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו: דברים כב יא
3. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ
חילוק בין שאר ארץ ישראל לירושלים
במסכת י] יומא (דף עב): שלא יהא
תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש
ד]
לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: דברים ו ח
הגהות הב"ח
גבי עבדים: הכל חייבין בסוכה.
דבר חוצץ בין בגדי כהונה לבשרו.
4. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי
ואשתו והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו
(א) רש"י ד"ה קמ"ל וכו' כעין
עד השתא דריש הכל לאתויי מאי
ותפילין על בשרו בעינן תחת בגדיו
בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת
לא ליחייבו קא משמע לן נהי דפטירי בשעת
תדורו היכי כצ"ל ותיבת כי
הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת
❖
מהשתא דריש הנך דתנא כהנים לוים
בקיבורת אצל הכתף כדאמר במנחות
נמחק:
הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל
עבודה בלא שעת עבודה חיובי מיחייבי
וישראלים וקבעי פשיטא ואי הנך לא
בהקומץ רבה (דף לז:) דתחת בגדיו
יא]
ויקרא ו ג
הַמִּזְבֵּחַ:
ובני
5. וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ
מידי דהוה אהולכי דרכים דאמר מר הולכי
מיחייבי מאן ליחייב:
בעינן דכתיב והיה לך לאות יג) ולא
ד)
עבודה
מוסף רש"י
וְנָתַתָּ אֶת נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ עַל
דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבים
נינהו. ואין יכולין לדור איש ואשתו
לאחרים לאות: ציץ מונח על המצח
יב]
ג
שמות כט ו
הַמִּצְנָפֶת:
לאתויי עבדים. היה לו עבד
6. וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד
בסוכה שאין נזקקין לנשותיהן דרמיא
ומצנפת על הראש ואינה מחזקת עד
בלילה: ה) הכל חייבין בציצית כהנים לוים
עברי ילך אחריו העבד על כרחו
לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם
המצח אלא מקום התפילין נראה בגובה
עלייהו עבודת הרגל אימא לא מחייבו
וישראלים פשיטא ה] כהנים איצטריך לי' סד"א
(כתובות קי:). הכל מעלין
כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ
ל"ה. דמטעם הולכי דרכים ליכא
הראש מקום שמוחו של תינוק רופס:
לירושלים. את כל בני ביתו אדם
טו]
יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם:
הואיל וכתיב לא תלבש שעטנז גדילים
2
כופה לעלות ולישב עמו בירושלים
במדבר כט א
יום תרועה. משמע יום אחד בלבד:
למיפטרינהו אלא בשדות אבל לא
(שם). הכל חייבין בסוכה.
7. וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם
תעשה לך מאן דלא אישתרי כלאים לגביה
בלשכת בית המקדש ושאר מקומות
ולברכות. שהיו נמי אומרים ביום
טז]
לאתויי קטן שאינו צריך לאמו
וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם
בלבישה הוא דמחייב במצות ציצית והני
(חולין ב:). הולכי דרכים ביום
בהמ"ק וה"ה דמצי למינקט נמי
הכפורים של שנת היובל מלכיות
בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל
פטורין מן הסוכה ביום.
זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן
כהנים הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו לא
לוים השומרים בכ"א מקומות במקדש
זכרונות שופרות: מוכרין לעולם. אפי'
דכתיב בסוכות תשבו, כעין ישיבת
לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
❖
לחייבו קמ"ל נהי דאישתרי בעידן עבודה
כדאיתא פ"ק דתמיד (דף כו.) הכי
בשנת היובל עצמה אם מכרו קרקע
ביתו, כשם שכל השנה אינו נמנע
יז]
במדבר י י
ו)
ד
מלכת בדרך בסחורה, כך כל ימות
אשכחנא לקמן גבי הכל חייבין בתקיעת
שלהם מכורה היא ואילו גבי ישראל
בלא עידן עבודה לא אישתרי: הכל חייבין
החג שאינו יום טוב לא הצריכו
תניא בגמ' בפ' בתרא (לקמן כט:) ובשנת
שופר דמצי למימר כהנים ולוים
הכתוב למנוע (סוכה כו.). הכל
בתפילין כהנים לוים וישראלים פשיטא
שינויי נוסחאות
חייבין בציצית. לאתויי קטן
היובל לא ימכור ואם מכר אינה מכורה
איצטריכא ליה דהא מייתי ליה נמי
כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל וכתיב
א] לאתויי מאי לאתויי עבד
היודע להתעטף (חולין ב:). הואיל
דלוים גואלין לעולם ומוכרין לעולם ולא
והמעות חוזרין וגבי כהנים תנן מוכרין
(ש"מ), ב] לאתויי מאי לאתויי
ואשתרי כלאים לגבייהו.
3 וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין
נקט אלא כהנים: קמשמע לן.
מנוה (ש"מ), ג] תשבו כעין תדורו
לעולם דמכורה ויוצאה והמעות
אבנט, דכתיב ביה שש ותכלת
עינך כל דאיתיה במצוה דיד איתיה במצוה
(מנחות מג.). שערו. של כהן גדול,
[תיבות שבעת ימים נמחק] (ש"מ),
יח] [אע"ג] דלא אפשר להו כעין
שלהן דהא ליכא למימר דלא הדרא
ד] מה דירה. ס"א בין ביום
היה נראה בין ציץ. שעל מצחו,
דראש והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה
דירה כי יט] היכי דאפשר להו מיחייבי
ארעייהו ביובל דודאי הדרא דכתיב
למצנפת. שבגובה ראשו (זבחים
ובין בלילה אף סוכה בין
יט.). למדנו שהמצנפת למעלה
ביום ובין בלילה והני כהנים
דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר
[ויקרא כה] ואשר יגאל מן הלוים ואמרינן
ובעידן עבודה פטירי שלא בעידן עבודה
ה
ו]
4
בגובה הראש ואינה עמוקה ליכנס
הואיל וליתנהו ביום דטרידי
כהנים
מיחייבי: כ]
בפ' בתרא (שם דף כט:) ממכרו יוצא
חוצץ בינו ובין בשרו אימא במצוה דראש נמי
אישתרי להו
בה כל הראש עד המצח, והציץ
בעבודה אימא לא ליחייבו קמ"ל
נהי כו' (ש"מ), ה] פשיטא אי
מלמטה (שמות כח לז). ששם
כלאים בעידן עבודה. דאבנט של
בחנם: וגואלין לעולם. אם מכרו
יד)
לא ליחייבו קמ"ל דלא מעכבי אהדדי כדתנן
ז)
מניח תפילין. הלכך ליכא חציצה
הני לא מחייבי מאן מחייבי
כלאים היה דכתיב ואת האבנט שש
שדה גואלין אותה מיד וישראל אינו
תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל
ו] שלא יהא דבר חוצץ
(זבחים יט:). שוה היובל לראש
כהנים (ש"מ),
ו
הני
ומדשש כתנא תכלת כו': כהנים
מותר לגאול פחות מב' שנים כדכתיב
בינו לבין בשרו: (ש"מ), ז] בשרו
השנה לתקיעה. בפשוטין ואע"ג
ראש אינה מעכבת של יד ומאי שנא דיד
ח)
דתקיעתו ביובל לא לתפלה ולא
שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין
[ויקרא כה] במספר שני תבואות ימכר לך:
הואיל כא] (ובני עבודה כו' מאן דלא)
בשרו דראש נמי (ש"מ), ח] מה"ד
לזכרון אלא לסימן שילוח עבדים
דכתיב ילבש על בשרו ז] ראש נמי כתיב 5 ושמת
נהי הכל חייבין בסוכה. עד השתא
אישתרו כלאים כו'. הקשה הרב ר"י
והשמטת מכירת שדות, אפילו הכי
המצנפת על ראשו תנא שערו היה נראה
(ש"מ), ט] בפרק בא לו כהן
ט) ז
כדר"ה בעי למעבדיה, דגמרינן לה
מאורליינ"ש נשים לא לחייבו בכלאים
לגז"ש שביעי שביעי, ולברכות.
גדול במסכת יומא (עיי"ש עא.
בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים
הואיל וליתנהו בגדילים תעשה לך ויש
י)ח
ושם סט.) (ש"מ), י] צ"ל יבמות
דבעי למימר תשע ברכות ביום
❖
וישראלים פשיטא כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל וכתיב יום תרועה
לומר השוה הכתוב אשה לאיש והא
ד:, יא] תיבות דתחת בגדיו
הכפורים של יובל (ר"ה כו:).
6
בעינן נמחק (ש"מ), יב] המצח
דאמר פרק אלו עוברין (פסחים מג:)
יהיה לכם מאן דליתיה אלא בתקיעה דחד יומא חייב והני כהנים הואיל
מקום שמוחו של תינוק רופס
כב] הואיל ואינה בקום אכול מצה אינה
ומצנפת (ש"מ), יג] גירסת צ"ק
ואיתנהו בתקיעה כוליה שתא דכתיב 7 ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם אימא
רבינו גרשום
לפירוש ר"י, יד] דאגב דתני רישא
בבל תאכל חמץ סמיך עלה אהא
לא ליחייבו מי דמי התם חצוצרות הכא שופר איצטריך סלקא דעתך
ונ"ב עיין שם בכתובות (ש"מ),
[לאתויי מנוה היפה לנוה הרע
דילפי' ט"ו ט"ו מחג הסוכות דכתיב
טו] ומטעם (צ"ק), טז] בדפו"ר
דאע"ג דאית ליה בחוצה לארץ
אמינא הואיל ותנן יא) שוה ט היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות דאיתיה
האזרח להוציא הנשים וא"ת ונימא כיון
המקד' ויתכן שצ"ל המוקד,
נוה יפה ובא"י נוה רע]: עבד
במצות יובל איתיה במצות ראש השנה דליתיה במצות יובל ליתיה במצות
יז] דתמיד והכי אשכחנא (ש"מ),
שברח מחו"ל לארץ אין רבו
דאיתנהו בלבישת שעטנז איתנהו
יח] קמ"ל דאע"ג דלא (ש"מ),
יכול להוציאו משם: הכל מעלין
ר"ה והני כהני הואיל וליתנהו במצות דיובל דתנן כהנים ולוים מוכרין לעולם
בגדילים וי"ל דאדרבה הוקשה כל
יב) י
יט] צ"ק מ"ז, כ] הס"ד ומה"ד
לירושלים אע"ג דירושלים נוה
מאן דלא אישתרי כלאים כו' הקשה.
וגואלין
התורה לתפילין וא"ת דהכי נמי לשם
הרע כדאמרינן במסכת כתובות
צ"ק, כא] הואיל ואישתרי כלאים
מנין לישיבת כרכים שהיא קשה
שלא
מצה כג] הוקשה ותירץ דאיכא למימר הואיל ואיתרבו לאכילת חמץ איתרבו נמי לאכילת כד] מצה טו) : יהא דבר חוצץ בין בגדי כהונה לבשרו.
כב] עוברין
[והשאר נמחק] (ש"מ),
שנא' ויברכו הקהל את כל העם
ותפלין על בשרו בעינן דכתיב (שמות יג) והיה לך לאות ולא לאחרים לאות: ציץ מונח על המצח ומצנפת על הראש ואינה מחזקת עד המצח
והני נשי הואיל ואינם בקום
המתנדבים וגו': [והשתא בעי א)
אכול מצה אימא בבל תאכל חמץ
אותו כי היכי דאמר הכל מעריכין
אלא מקום התפלין נראה בגובה הראש מקום שמוחו של תינוק רופס ל"ה. וליכא למימר אמאי לא קאמר כדלעיל קמ"ל ונהי דפטירי בעידן
נמי ליתנהו סמיך עלה (ש"מ),
כהנים ולוים וישראלים הם הכי
עבודה דפשיטא ליה דחייבין לעולם בתפלין של ראש ולא בעי ליה למימר דס"ד דליפטרו מתפילין של יד שלא בעידן עבודה דפשיטא ליה דחייבין:
כג] לשם מצה ס"א לשם מצריך
לכל הני הכל דתנינן ושרי בעי
של
היקשא יתירא למימר כו'. צ"ל
אותו כי הכל חייבין בסוכה
יד אינה מעכבת של ראש. ואע"ג כה] דאמר בעלמא מנחות (דף לו.) ולטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שנים היינו בשעה שמניח
ס"א דה"נ לשם במצה מצריך
כהנים לוים וישראלים פשיטא
שניהם צריך להקדים של יד: יום תרועה יהיה לכם. משמע יום אחד בלבד: ולברכות. שהיו אומרים נמי ביום הכפורים של שנת היובל
היקשא יתירה. (ש"מ), כד] מצה
אי הני לא מחייבי מאן מחייב]:
מלכיות זכרונות ושופרות: מוכרין לעולם. ואפי' בשנת היובל עצמה אם מכרו קרקע שלהם מכורה היא ויוצאה והמעות שלהן דהא
הס"ד אח"כ מה"ד והני כהנים
אף סוכה בין ביום ובין בלילה
כו]
כז]
הואיל ואישתרי להו כלאים כו'
והני כהנים הואיל ואי אפשר
ליכא למימר דלא הדרא ארעייהו ביובל דכתיב (ויקרא כה) ואשר יגאל מן הלוים ואמר בפ' בתרא (לקמן דף כט:) דממכרו יוצא חנם ל"ה. ולא
, כה] ואע"ג דאמרי'
וכנ"ל (צ"ק)
להו למיתב בה ביממא דטרידי
נראה דהא מפרש שמואל טעמא לקמן בפרק בתרא (גם זה שם) משום דמכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תמכר וההוא
בעלמא (ש"מ), כו] לעולם פי'
בעבודה בלילה ליפטרו קמ"ל:
הקו' ואפילו (ש"מ), כז] היא.
אף סוכה איש ואשתו. וכהנים
טעמא שייך גבי כהן כמו גבי ישראל ועוד יש להקשות אליבא דרב נמי דאמר כח] מכרה ויצאה מאי איכא בין ישראל לכהנים [לענין
גליון. ואילו גבי ישראל תניא
בעו למיהוי פרושים משום דבעו
יובל] כט] וכן ל] (המקדיש) גואלה לעולם ויש קצת לישב הגירסא דבבתי ערי חומה דישראל אינו גואלה אלא בתוך שנה תמימה ולוים וכהנים
בפרק בתרא ובשנת היובל לא
למעבד עבודה דרגל: [והני
גואלים לעולם וס"ד שבתי ערי חומה שלהם נוהגין כבתי החצרים וליפקו ביובל ומוכרין דנקט אגב גואלין ורש"י פי' הכא וזה לשונו וגואלין
ימכור כו' וגבי כהנים תנן
כהנים הואיל] ואישתרי כלאים
מוכרין דמכורה ויוצאה והמעות
לגבייהו דכתיב ואת האבנט שש
לעולם אם מכרו שדה גואלין אותו מיד וישראל אינו גואל בפחות משתי שנים דכתיב במספר שני תבואות ובראש השנה פרק ראוהו
שלהן דהא ליכא למימר וכו' ולא
משזר תכלת וארגמן ומדשש
בית דין (דף כט.) לא] וזהו לשונו בשם (רבי יהודה בר יצחק) [רבינו יצחק] הלוי מוכרין לעולם וגואלין לעולם ושתיהם משניות הן במסכת
נראה (ש"מ), כח] דאמר מכורה
כיתנא תכלת עמרא: ולבש הכהן
ויוצאה מאי איכא (ש"מ), כט] עי'
מדו בד. ואמרינן [מדו] כמדתו
ערכין ובין מקדישין ובין מוכרין תרוייהו משניות יתירות נינהו אלא איידי דתנא התם גבי ישראל אין מקדישין לפני היובל פחות
צ"ק גירסא אחרת בזה, ל] נ"א
שצריכין ליגע עד קשרי אצבעותיו
משתי שנים ולא גואלין אחר היובל פחות משנה תנא נמי גבי
כהנים מקדישין וגואלין לב] לעולם והכי מוקי לה במסכת ערכין
קשה מה גואלים, לא] ב"ד
וכתיב יהיו על בשרו שלא יהא
פי' וזה לשונו ה"ג כהנים ולוים
דבר חוצץ בינו לבין בשרו: שערו
מקדישין וגואלין לעולם זו היא גירסת רבי יצחק הלוי ושאר רבותי גורסין מוכרין [ותיבות בשם ר' יהודה בר יצחק הלוי
היה נראה בין ציץ למצנפת. אלמא הוי מקום פנוי [לבר] ממצנפת להניח שם תפלין: והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיובל כדתנן בפרק
נמחק] (ש"מ), לב] וגואלין ואיידי דתנא מקדישין וגואלין בהדי הדדי תנא נמי גבי גואלין דמכירה מוכרין לעולם (ש"מ),
בתרא דמסכתין הכהנים והלוים מוכרין לעולם אפילו בשנת היובל עצמה וגואלין אפילו קודם שתי שנים אע"ג דכתיב כי מספר שני תבואות:
א) נראה דצ"ל והשתא בעי כל היכא דתני כהנים לויים וישראל לאתויי מאי כי היכי וכו' הכי נמי לכל הני כהנים וכו' דתנינן וכו'.
שיטה
מקובצת
לאתויי עבדים. בפ"ב דכתובות (קי:) פרש"י שאם קנה עבד בח"ל ובא לגור בארץ ישראל דרשאי להעלות עבדו עמו ולא נהירא שאפי'
הני כהנים כו' הוקשה כל התורה כולה לתפילין. גליון. והיקש עדיף מסמוכין אבל בפרק אלו עוברין היקשא נמי הוא דכתיב בחד קרא:
ד"ה מוכרין לעולם כו'. וז"ל הרא"ש ז"ל מוכרין לעולם פרש"י ז"ל מוכרין לעולם אפי' בשנת היובל וכו', וקשה דמנא ליה לרש"י ז"ל
ממדינה למדינה בח"ל או בארץ יכול הוא להוליך עבדו עמו ומפר"י דאם העבדים רוצים יכולים לומר לרבם או תעלה עמנו לארץ או
תשחרר אותנו והא דאמר בסמוך לאתויי ברח מחו"ל דאין מוציאין [אתא לאשמועינן] מהו דתימא הואיל וברח נקנסיה וכאן פרש"י לאתויי
[לחלק] בין מכירת כהנים למכירת ישראל דהא לא אשכחן חילוק ביניהם אלא בשדה אחוזה דאם לא גאלה ישראל ומכרה הגזבר לאחר
עבדים שאם יש לו עבד כנעני מהול כו'. תוס': שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו. משמע שהכהנים חייבין בתפילין בעידן עבודה
מתחלקת לכהנים ביובל ושל כהן חוזרת לו, ועוד הקשה הר' אלחנן על מה שפרש"י מוכרין לעולם אפי' בשנת היובל עצמה אמאי הא
ותימה דאמרינן בפ"ב דזבחים (דף יט ע"א) כהנים בעבודתן ולוים בדוכנם פטורין מתפילין ואומר הר"ם דהתם כשמתבטלין מעשות
כי היכי דפליגי רב ושמואל בישראל שמכר וכו' ה"נ איכא למימר בשל כהן, ורש"י ז"ל נמי הקשה זו הקושיא לקמן בפ' בתרא (לג: ד"ה
עבודה פטורין מטעם דכל העוסק במצוה פטור [מן המצוה] אבל כשיש שהות להניחם קודם עבודה חייבין להניחם ושיהו עליהן בשעת
מוכרין), ועוד לרב דאמר מכורה ויוצאה מאי איכא בין כהן לישראל, וחזר ופירש רש"י ז"ל לקמן דומוכרין לעולם כדי נסבה אלא אגב
עבודה. תוס': סד"א הואיל ותנן. להאי טעמא הוי מצי למימר נמי לוים איצטריך ליה אלא משום דלטעמא קמא לא מצי למימר לוים לא
גואלין לעולם נקט ומוכרין לעולם, ואיידי דתנא באידך פירקא תרתי מקדישין לעולם וגואלין לעולם תנא נמי הכא תרתי מוכרין לעולם
נקטיה נמי הכא. הרא"ש ז"ל. ועיין תוס' לעיל (ד"ה ובני עבודה): והני כהני הואיל וליתנהו כו'. עיין בהשמטות בסוף המס': תוס' ד"ה
וגואלין לעולם, ורש"י פי' במס' ר"ה וכו' ע"כ: ד"ה מוכרין וכו' ורש"י פירש כו' אם מכרו. גליון. וקשה דדין זה אינו תלוי ביובל כלל: