הכל מעריכין פרק
ראשון
ערכין
ד.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
נהי דליתנהו בהשמטת קרקעות. כלומר בכל דין השמטת קרקעות דהא
ומהו גואלין לעולם לפי שנאמר בישראל המוכר שדה אחוזה (ויקרא כה)
א) מגילה דף ג. ע"ש, ב) [תוספתא
לז א מיי' פ"א מהל' מגילה
דברכות פ"ה הט"ו ע"ש],
הלכה א סמג עשין ד טוש"ע
תנן מוכרין לעולם (א) : והך אכילת קדשים משום כפרה הוא דכתיב
במספר שני תבואות ימכר לך שאינו מותר לגאול בפחות משתי שנים
ג) (ברכות מט.) [לעיל ג.],
א"ח סימן תרפז סעיף ב:
ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלין והבעלים מתכפרין
אבל לוים גואלין מיד לפי שנאמר [בישראל המוכר בית בבתי ערי
ד) [לעיל ב.], ה) שקלים פ"א מ"ד
ב [מיי' פ"ה מהל' ברכות הל'
מנחות כא: ודף מו:, ו) לקמן ז:
חומה ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה נחלט אבל בלוים נגאל
(יומא סח:) אימא לא תיבעי זימון קמ"ל כו': מצטרפין כו'. אי אכיל חד
ו]:
[בכורות י:], ז) [לעיל ב.], ח) [וע'
לח ג מיי' פ"א מהל' שקלים
לעולם שנאמר] גאולת עולם תהיה
כהן וחד לוי וחד ישראל. כהן בהדי זר
תוספות סוטה כז. ד"ה רב אשי],
הלכה ז:
❖
וגואלין לעולם אימא במצות דראש השנה נמי לא
ללוים לפי שנאמר במקדיש שדה אחוזה
מצי למיכל מן החולין הלכך מצטרפין:
ט) [ע' תיו"ט מ"ג ד"ה ולא נערך],
לט ד מיי' פ"א מהלכות ערכין
ואם לא יגאל את השדה [בעלים]
לא נצרכא אלא לבן בוכרי. בסיפא
ליחייבו קמשמע לן נהי דליתנהו בהשמטת
מ ה מיי' פ"בהמלכההל' חע:רכין הלכה
ומכר [גזבר] את השדה לאיש אחר לא
דמילתא מפרש הא דרבא י]: ששוקל.
קרקע בהשמטת כספים בשילוח עבדים
א:
תורה אור השלם
מא ו מיי' שם פ"א הלכה יג:
יגאל עוד אלא מתחלקת לכהנים ביובל
שקלים באחד באדר: אינו חוטא.
❖
מיהא איתנהו: הכל חייבים במקרא מגילה
מב ז מיי' שם הלכה יט.
1. וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם
והלוים גואלין לעולם והא דאמר הכא
כדמפרש לקמן דלא הוו חולין בעזרה
כהנים לוים וישראלים פשיטא לא צריכא
לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר
ליתנהו במצות יובל קאי אמקדיש
אע"ג דלכתחילה לא מיחייב דכתיב
יא]
(שמו'
לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם:
ליבטיל עבודתם וכדרב יהודה אמר שמואל
א]
שמות כט לג
שדה אחוזה ולא גאלה ומכרה גזבר מוסף רש"י
לח) לכל יב] העובר על הפקודים ושבט לוי
2. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת
דאמר רב יהודה אמר שמואל א) א כהנים
שאין היובל מפקיע מיד המקדיש אם
לא נפקד: חוטא. מפרש במס' שקלים
וגואלין לעולם. לפי שנאמר
יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה
בעבודתם ולוים בדוכנן וישראל במעמדן
בישראל במוכר בתי ערי חומה
לוי הוא כדרך שמפקיע מיד ישראל.
(פ"א ה"ג) דכתיב זה יתנו זה בגימטריא י"ב
דברים ח י
אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:
(ויקרא כה) ואם לא יגאל עד מלאת
3. וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה
עכ"ל רש"י: וגואלין לעולם.
שבטים דהיינו נמי שבט לוי דכל העובר
מבטלין עבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה
לו שנה תמימה נחלט, אבל בלוים
ויקרא ו טז
לֹא תֵאָכֵל:
אם מכרו שדה גואלין אותו מיד
מפרש כל העובר בים סוף: אלא שהכהנים
גאולת עולת תהיה ללוים, ולפי
4. וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל
ב) הכל חייבין בזימון כהנים לוים וישראלים
שנאמר בישראל המוכר שדה אחוזה
דורשין מקרא זה לעצמן. יג] להנאתן ושלא
וישראל אינו מותר לגאול פחות מב'
הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה יִהְיֶה
פשיטא לא צריכא דקאכלי קדשים סד"א
ב]
(שם) במספר שני תבואות ימכר
ויקרא כז כה
הַשָּׁקֶל:
כדין: שלנו הוא. שהרי מתרומת הלשכה
שנים דכתיב (שם) במספר שני
לך, שאינו מותר לגאול פחות משתי
5. וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה
1 ואכלו אותם אשר כופר בהם אמר רחמנא
שנים, אבל לוים גואלין מיד, לפי
הן באין ואם אנו שוקלין ללשכה נמצאת
תבואות וגו' נהי דליתנהו בהשמטת
בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים
והא כפרה היא קמ"ל ואכלת ושבעת אמר
שנאמר במקדיש שדה אחוזה (שם
2
בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה
מנחת העומר ושתי הלחם ולחם הפנים
קרקע כלומר בכל דין משפט השמטת
כז) ואם לא יגאל את השדה בעלים
במדבר יח טז
הוּא:
רחמנא והא איתנהו: הכל מצטרפין לזימון
ג) ב
משלנו והיאך נאכלין הכתיב לא תאכל.
קרקע דהא תנן ומוכרין לעולם ל"ה
ומכר גזבר את השדה לאיש אחר
6. וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַיְיָ אַיִל
לא יגאל עוד אלא יוצאה לכהנים
כהנים לוים וישראלים פשיטא לא צריכא
תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם
ובר"ה (דף כט.) לא גריס רש"י נהי
ולדידן לית לן הך דרשא דהאי כליל תהיה
ביובל, הלוים גואלין לעולם, והאי
ויקרא ה כה
אֶל הַכֹּהֵן:
במנחת כהן גרידתא כתיב אבל במנחת
דקאכלי כהנים תרומה או קדשים וזר
דליתנהו בהשמטת קרקע משום
דאמרי הכא ליתנהו במצות יובל,
7. וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ
קאי אמקדיש שדה אחוזה ולא גאלה
צבור זיל בתר רובא: דמסר להו לצבור
דמשמע שאין חוזרת לכהנים ביובל
וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ
קאכיל חולין סד"א הואיל ואי בעי זר למיכל
ומכרה גזבר, שאין יובל מפקיע
אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד
וכו'. והלכך לבן בוכרי דפטר להו
והא ליתא ומיהו הכא פי' יפה וקצת
בהדי כהן לא מצי אכיל אימא לא ג] ליצטרף
מיד המקדיש אם לוי הוא, כדרך
הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן:
❖
קשה מה שייכי השמטת קרקע
לכהנים משקלים איצטריך מתני' למתני
שמפקיע מיד ישראל (ר"ה כט.).
יז]
יד]
ויקרא כז ח
קמ"ל נהי דזר בהדי כהן לא מצי אכיל כהן
נהי דליתנהו כו'. קמ"ל גרסינן
דכהן שהעריך עצמו או את אחר נותן
גבי יובל דהא תניא בספרי בשנת
ולא גרסינן נהי דליתנהו בהשמטת
בהדי זר מצי אכיל ד) הכל מעריכין כהנים
היובל הזאת זאת מוציאה עבדים
את הערך כישראל דסד"א כו' קמ"ל (דלא
טו]
קרקעות כו' דהא ודאי איתנהו,
הגהות הב"ח
לוים וישראלים פשיטא אמר רבא לא
ד]
בין שלקחו הם מישראל מחזירין
גמירי): לא יהו פחותין מסלע. דעני
יח] (כנענים) ואין השביעית מוציאה עבדים
(א) רש"י ד"ה נהי וכו' לעולם
ביובל, דלא נפקי לוים מכלל כל
נצרכא אלא לבן בוכרי דתנן ה) א"ר יהודה
(כנענים) ק"ו ליובל שמשמט ומה אם
בערכין נידון בהשג יד דכתיב (ויקרא
הס"ד ואח"כ מ"ה דקא אכלו
מצות והדינין, בין שלקחו ישראל
העיד בן ה] בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו
השביעית שאינו מוציא עבדים משמטת
קדשים והך אכילת: (ב) ד"ה
כז) על פי אשר תשיג יד הנודר וגו'
מהן מן האלפים אמה שניתנו לחוץ
ד"א נפשות וכו' בערכך דהיינו
לעריהם, יוצא ביובל, ואפילו בתי
ופחות מסלע לא יתן לעולם כדאמר
יובל שמוציא עבדים אינו דין שמשמט
❖
חוטא אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כן
כצ"ל ותיבת נפשות נמחק:
ערי חומה שאין חוזרין לישראל
ת"ל וזה דבר השמטה שמטה משמטת
בפ' שני (לקמן ז:) אין בערכין פחות
ביובל חוזרין להם, דכתיב (ויקרא
אלא ג כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא
כה) ואשר יגאל מן הלוים וגו' (ר"ה
מסלע ומייתי טעמא מהאי קרא וכיון
ואין יובל משמט אלמא אין יובל
שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכל
שם). וישראל במעמדן. עומדין
3
גליון הש"ס
משמט כספים ומיהו י"ל מקצת שייך
דלהכי אתא לא הוה ס"ד למדרש לדרשא
על תמידי צבור בשעת הקרבן,
מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל
תוס' ד"ה ולא וכו' ועדיין היא
אחריתי למפטר כהנים מערכין ומתני'
השמטת כספים גבי יובל דאין
כדתנן במסכת תענית (כו.) תשמרו
ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הם
מפרכסת. ע' ב"ק דף עו ע"א
להקריב לי במועדו, היאך שומר
לא איצטריך: כהנים נפטרו מפדיון הבן
שביעית נוהג אלא בזמן שהיובל
תוס' ד"ה שחיטה. ושם ע"ב
אם אינו עומד על גביו, תיקנו
נוהג: והך דאכילת קדשים משום
היאך הם נאכלין ולבן בוכרי נמי כיון
בפ"ק דבכורות (ד.) מק"ו אם פטרו את
נביאים הראשונים כ"ד משמרות
תוס' ד"ה בשוחט. חולין דף פד
❖
ע"א תוס' ד"ה בעינן:
על כל משמר ומשמר היה מעמד
דלכתחילה לא מיחייבי לאיתויי כי מייתי נמי
של ישראל במדבר ק"ו את של עצמן:
כפרה היא דכתיב ואכלו אותם אשר
כו' (מגילה ג.). הכל מעריכין.
ה"נ דליתנהו באיל אשם. והא ישראל
כופר בהם וגו' מלמד שהכהנים
חוטא הוא דקא מעייל חולין לעזרה דמייתי
אם אמר על אחד ערך פלוני עלי
נותן ערך אותו פלוני כפי שניו,
נינהו אלא ודאי הכי לא דרשי' ואכתי
אוכלים והבעלים מתכפרים אימא
רבינו גרשום
להו ומסר לצבור סד"א הואיל וכתיב וכל
ו]
4
שהערך ניתן לפי השנים הכתוב
מתני' למה לי למיתני כהנים ולוים
לא תיבעי זימון יט] כו' מצטרפין אי
ערכך יהי' בשקל הקדש כל דאיתיה בשקלים
בפרשת ערכין ואחר שנות
וגואלין לעולם. וכדמפרש התם:
וישראלים: והעמידו לפני הכהן. עני
אכלו חד כהן וחד לוי וחד ישראל
הנערכים הולכים (לעיל ב.). אלא
קמ"ל. דאיתנהו במצות דראש
איתי' בערכין והני כהנים הואיל וליתנהו
לבן בוכרי. האומר אין כהנים
השנה מ"ט אע"ג דליתנהו
שהעריך את עצמו או את אחר: ולא
כהן בהדי זר מצי אכיל מן החולין
חייבים בשקלים (מנחות כא:). כל
בהשמטת קרקע איתנהו
בשקלים ליתנהו בערכין קמ"ל ו) א"ל אביי האי
כהן לפני כהן. הלכך כהן ליתיה בערכין
הלכך מצטרפין ל"ה. ומכאן נראה
כהן ששוקל. שמביא שקלו
בהשמטת כספים ובשילוח עבדים
וכל ערכך לכל ערכין שאתה מעריך לא
ללשכה באדר, אינו חוטא.
דאי עני הוא לא קרינא ביה והעמידו
דג' בני אדם המודרים הנאה זה
כישראל: ואכלו אותם אשר
מדקאמר אינו חוטא מכלל
כופר בהם. מלמד שהכהנים
יהו פחותין מסלע הוא דאתא אלא אמר אביי
לפני הכהן קמ"ל מתני': נערכין לאתויי
מזה אינן מצטרפין כיון דאין אחד
דלכתחילה לא מיחייב, וטעמא
אוכלים והבעלים מתכפרים והא
איצטריך סד"א הואיל וכתיב ופדויו מבן
כו'. כלומר אמר מר לעיל הכל נערכין
מהן יכול לאכול עם חבירו ומיהו
מפרש במסכת שקלים דכתיב כל
אכילה חובה היא ולא תיבעי זימון
5
העובר על הפקודים, ושבט לוי לא
קמ"ל ואכלו ושבעו בשביעה תלה
נראה דג' בני אדם המודרין אינה
לאתויי מנוול ומוכה שחין ז): ערך סתום.
חדש תפדה בערכך כל דאיתיה בפדיון הבן
נפקד, ואע"ג דאיכא למימר הא
רחמנא והא איתהני: לא צריכא
לקמן [ע"ב] מפרש וכולה ברייתא מפרש
ראיה ברורה דשאני תרומה שאין
מייתי חולין לעזרה, אפילו הכי אינו
איתיה בערכין והני כהנים הואיל וליתנהו
דקא אכיל תרומה. תרי כהנים
חוטא, כדמפרש לקמן (שם).
וחד זר אכיל חולין: כל כהן
לקמן: ערך אבריו. אמר ערך ידי עלי
לה היתר לזר אפי' בשאלה מה שאין
בפדיון הבן ליתנהו בערכין קמ"ל א"ל רבא
שאינו שוקל חוטא. דכל הראוי
ששוקל. מביא מחצית השקל
לא אמר כלום דאין ערך לאיברים אבל
במודר הנאה ובברכות (ד' מה. ד"ה
ליפקד קאמר, דהיינו מבן כ' שנה
לתרומת הלשכה: אינו חוטא.
אלא מעתה גבי איל אשם דכתיב 6 ואת
כל
אכל) הארכתי: כהן שאינו שוקל
אם אמר דמי ידי עלי נותן דמי ידו:
ומעלה (שם מו:) בשקלים מפרש
ואם אינו שוקל אינו חוטא
אשמו יביא לה' איל תמים מן הצאן בערכך
טעמא דכתיב זה יתנו, זה
שהרשות בידו: דורשין מקרא
שהנשמה תלויה בו. שאם אמר ערך
חוטא. דדריש זה יתנו י"ב שבטים
בגימטריא שנים עשר שבטים,
[זה]. להנאת עצמן לפטור מן
ה"נ דכל דאיתיה בערכין איתיה באיל
ראשי או ערך כבידי: ת"ל נפשות. בנפש
בגימטריא ז"ה וה"נ מצי למימר כל
והיינו גם שבט לוי, וכל העובר
השקלים: [שלנו הן. שבאין
מפרש התם כל העובר בים סוף
האשם טומטום ואנדרוגינוס דליתנהו בערכין
תלהרחמנאואםהעריךטז]דברשהנשמה
מתרומת הלשכה היאך אנו יכולין
לוי שאינו שוקל אלא משום דלא מצי
(שם כא:). שלנו הם. אם אנו
לוכל מהן]: ולבן כe¿ב≈די. אמאי
תלויה בו נותן ערך כולו: ולא את המת.
למימר כ] משום שדורשין מקרא זה
ליתנהו באיל האשם אלא אמר רבא ואיתימא
נותנים שקלים ללשכה נמצאו באין
אמר אינו חוטא כיון דלא מחייב
לעצמן: ערך כולו הוא נותן ואינו
שאם אמר ערך מת זה עלי לא אמר
אף משלנו, שהרי כל הקרבנות מן
הא קא מעייל חולין לעזרה הנהו
רב אשי איצטריך סד"א הואיל וכתיב
הלשכה באין, ור' יוחנן בן זכאי לא
קרבנות הלקוחין משקליהן:
כלום: והעמיד והעריך. גבי עני שהעריך
נותן ערך אברים. דס"ד לרבויי
והעמידו לפני הכהן ז] ולא כהן לפני כהן
דריש וכל מנחת כהן אלא במנחה
דמסרי להו לצבור. להנהו שקלים
7
כתיב: ד"א נפשות. למה נאמר שאם לא
משום דאדם יודע דאין ערך לאברים
שהכהן מביא מביתו בפני עצמו,
מתנה לצבור הא לאו הכי לא מצו
❖
קמ"ל נערכין לאתויי ד מנוול ומוכה שחין
.
משום הכי אמר חוטא (שם מו:)
מייתו: א"ל אביי האי. קרא וכל
נאמר נפשות אלא נפש הייתי אומר
וגמר ואמר לשם כל האברים כולם
מנה"מ דת"ר בערכך להביא ערך ח] סתום ד"א
ערכך לאו להכי אתא אלא להכי
אין לי אלא אחד שהעריך אחד
קמשמע לן ועוד י"ל דסד"א הואיל
אתא דכל ערכין שאתה מעריך לא
בערכך ערך כולו הוא נותן ולא ערך
ה
כדכתיב (ויקרא כז) איש כי יפליא [נדר]
[ואיתנהו] אברים (ישנו) בדמים
ט]
כא]
יהו פחותי' משקל. שאם העריך
שינויי נוסחאות
אדם את חברו ואין ידו משגת
אברים יכול שאני מוציא אף דבר שהנשמה
בערכך נפשות (ב) דהיינו אחד שהעריך
(באברים) איתנהו [נמי] בערכין:
א] לא צריכא לבטולי עבודתם
ליתן שקל אינו נותן כלום אבל
נפשות
אחד: דבר אחר נפשות. למה נאמר
ולא המת. ואף על גב
תלויה בו ת"ל נפשות נפשות ולא המת
(ש"מ), ב] סד"א. ס"א ואכלת
אם לאחר מכאן העשיר ישלם
ושבעת וברכת כתיב והני
ערכו משלם אבל אם משיג ליתן
שאם אמר נפש הייתי אומר
דאסור בהנאה מן
אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס ת"ל
כהנים לכפרה אכלי דכתיב
שקל ונתן אפי' העשיר לאחר
התורה ואינו בדמים סד"א דאיתיה
אין
ואכלו אותם אשר כופר בהם
מכאן אינו נותן יותר: אלא אמר
והעמיד והעריך כל שישנו בהעמדה ישנו
בערכין הואיל ואתרבי מנוול
קמ"ל ואכלת אמר רחמנא והא
אביי איצטריך. למימר כהנים
כב]
בהערכה וכל שאינו בהעמדה אינו בהערכה ד"א נפשות אין לי אלא
איתנהו (ש"מ), ג] לא ליצטרפו
ו
דסד"א כו': א"ל רבא אלא מעתה
ומוכה שחין דליתיה בדמים:
(ש"מ), ד] אמר רבה לא (ש"מ),
גבי איל אשם [דכתיב והביא את
אחד שהעריך אחד אחד שהעריך מאה מנין ז ת"ל נפשות דבר אחר נפשות
ולא
ה] בערוך ערך בן כובדי גרס
אוציא את הגוסס ת"ל והעמיד
אשמו לה' איל תמים מן הצאן
אין
כובדי, ו] ומסר להו לציבור
בערכך כסף שקלים] הכי נמי נימא
והעריך. וא"ת והא כג] פ"ב
(ש"מ), ז] הכהן והעריך אותו
הואיל ואקיש ערכין לאשם לימא
דחולין (דף ל.) שחט בה שנים או רוב שנים $ ועדיין היא מפרכסת דהויא בכלל העמדה והערכה וי"ל דבהמה אית בה חיותא טפי
הכהן ישראל לפני כהן ולא
כל דאיתיה בערכין איתיה באיל
(ש"מ), ח] ערך סתם (ש"מ), צ"ל
ויכולה לעמוד והא דנקט מפרכסת משום דלא הויא נבילה נקט לה וצריך עיון דפשטיה דקרא דהעמיד והעריך גבי נודר דכתיב בההוא קרא ע"פ
אשם: [אלא אמר רבא. איצטריך
ח)
כד]
סתם בכל הסוגיא, ט] נותן ואינו
למיתנא כהנים דס"ד] ישראל
אשר תשיג יד הנודר יעריכנו וגוסס הוא נודר ומעריך כדתנן במס' שמחות ט) ומנא לן לומר כה] כו] מוהעמיד ע"פ [דכתיב] בההוא קרא גבי מעריך
נותן ערך איבריו יכול (ש"מ),
לפני כהן משום דכתיב בפרשה
אחד
לומר שלא יהא נערך: שהעריך מאה מנין. כגון שאמר ערך פלוני ופלוני ופלוני עלי דהזכיר ערך בלשון יחיד כז] דס"ד לא הוי ערך קמ"ל:
י] צ"ל דרבה, יא] לא מיחייבי
דבר אל בני ישראל: קמ"ל.
דכתיב כל העובר (ש"מ), יב] כל,
דכהנים נמי בכלל ישראל: [ערך
וכמה שמות ל. רש"ש, יג] דלא גמירי
א)
סתם. מפרש אמר מר לקמן האי
אלא להנאתן (צ"ק), יד] מתניתין למיתני (ש"מ), טו] תיבות דלא גמירי היו בדפ"ר בסוף ד"ה חוטא וע"פ הגהת בה"ז הועתקו
וכולה ברייתא]: ערך כולו הוא נותן. היכא דאמר ערכי עלי: ואינו נותן ערך אבריו. כדתנן [אמר] ערך ידי וערך רגלי עלי לא אמר כלום
לסוף ד"ה דמסר ובצ"ק כתב דמקומם לעיל בד"ה אלא שהכהנים, טז] העריך אבר שהנשמה: (ש"מ), יז] השמטת כספים גבי יובל דהא
אבל אם העריך אבר שהנשמה תלויה בו כגון ראשו או לבו חייב ליתן ערך כולו משום דכתיב בערכך נפשות: נפשות ולא את המת.
תניא בספרא בשנת (ש"מ), יח] בספרי ליתא מלת כנענים וט"ס הוא וכן להלן, יט] הס"ד ומה"ד מצטרפין (צ"ק), כ] דלא
מעריך אתה את שנפשו בו ואי אתה מעריך את המת: [וגוסס אינו בהעמדה]:
מצי למימר שדורשין כצ"ל [ותיבת משום נמחק] (ש"מ), כא] ואיתנהו בדמים איתנהו בערכין ואברים ישנו בדמים הס"ד [והשאר
א) נראה דצ"ל לקמן באמר מר מפרש לכולה ברייתא.
נמחק] (ש"מ) והצ"ק גורס הואיל ואיתנהו אברים בדמים איתנהו נמי בערכין הס"ד, כב] בערכין הוא דהא איתרבי מנוול
וכו' (ש"מ), כג] והא בפ"ב דחולין אמרינן שחט (ש"מ), כד] נודר כתיב דכתיב (ש"מ וכ"ה בצ"ק), כה] מוהעמיד דכתיב גבי
מעריך [והשאר נמחק] (ש"מ), כו] דוהעמיד דכתיב בההוא קרא כו' שלא יהא נערך (צ"ק), כז] אפ"ה ס"ד דלא הוי (צ"ק),
שיטה
מקובצת
כהן בהדי זר מצי אכיל. מכאן אדם המודר הנאה מחבירו מצטרף עמו דהא חבירו מצי אכיל בהדי דידיה וכן אדם שאינו אוכל מפת של
צריך למוחקו וה"פ נהי דליתנהו בכל דין השמטת קרקע שאין היובל מפקיע שדה אחוזה שלהן כדרך שמפקיע מישראל ולישנא דפסיקתא
עובדי כוכבים ואוכל עם אנשים שאוכלין פת עובדי כוכבים מצטרפין אבל שנים שמודרים הנאה זה מזה אין מצטרפין: כל כהן שאינו
נקט. הרא"ש ז"ל: ד"ה והך דאכילת קדשים כו' מה שאין במודר הנאה. גליון ומיהו נראה דבתר השתא אזלינן ולא מזמני. הרא"ש ז"ל:
שוקל חוטא. עי' בהשמטות בסוף המסכת: סד"א הואיל וכתיב וכל ערכך. עי' בהשמטות בסוף המסכת: ערכין שאתה מעריך כו'. המ"ל
ד"ה ולא הוציא כו' דהויא בכלל העמדה והערכה. גליון. והרא"ש תירץ דלא דמי דשחוטה אע"פ שאינה יכולה לחיות עדיין יש בה כח
דס"ד דנדרוש תרוייהו אלא עדיפא קא משני. תוס': ה"נ. גליון. תימא והלא אתא מתני' ומפקא מהך דרשה וי"ל דפריך הכי לא לישתמיט
חיות ויכולה לעמוד לפי רגע אבל גוסס אע"פ שיכול לחיות כבר נחלש ולאו בר העמדה הוא: בא"ד דכתיב בההוא קרא ע"פ אשר תשיג
תנא וליתני הכל חייבין באשם טומטום ואנדרוגינוס כמו דתני הכל מעריכין כהנים כו': ערך כולו הוא נותן. תימה מה צריך קרא למעוטי
כו'. גליון. תימא דהאי קרא במעריך כתיב דכתיב על פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו הכהן ומעריך גופיה לא בעי העמדה והערכה, דהא
ערך אברים הא לא כתיב בקרא אלא ערך נפש וי"ל דסד"א כיון דאיתיה בדמים איתיה בערכין וכיון דאיתיה בערכין יהיב ערך כולו כיון
קיימא לן דאפילו גוסס נודר ומעריך ואמאי מצרכינן העמדה לנערך דלא כתיב ביה העמדה וצ"ע, ומורי אמר שראה בפי' רש"י ז"ל בחומש
דערך אינו לפי ערכו ע"כ ערך שלם יהיב. הרא"ש ז"ל: אחד שהעריך מאה. עי' בהשמטות בסוף המסכת: תוס' ד"ה וגואלין כו' ובר"ה
שפי' שלנערך היה מעמיד ומעריך על פי אשר תשיג יד הנודר, ומיהו ק"ק דלעיל משמע דאמעריך קאי דדייקינן ישראל לפני כהן וכו'
לא גריס רש"י נהי. גליון. והגיה בהפקעת קרקע שאין היובל מפקיע מיד המקדיש אם לוי הוא כדרך שמפקיע מיד ישראל ונראה שאין
ואמעריך קאי וצ"ע. עכ"מ בגליון פרש"י כ"י: