ד:
הכל
מעריכין פרק ראשון ערכין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכמה
אע"ג דאמר בתוספתא
אין לי אלא איש שהעריך בין איש ובין אשה דכתיב (ויקרא כז) איש
פחות שבערכין שלשה שקלים.
מג א מיי' פ"א מהלכות ערכין
א) [לעיל ב.], ב) [שבת קלו: נדה
כח: בכורות מב.], ג) [חגיגה יז.
הלכה כ:
כי יפליא בערכך נפשות דמשמע שהאיש מעריך נפש כל שהוא: נפשות.
דמכילתין הרי עלי ערך סתם מביא המועט וכמה (את)
מד ב מיי' פ"ה מהל' ערכין
וש"נ], ד) [נזיר נח: ב"ק ג. זבחים
המועט ה' שקלים (סלעים) י"ל כא] דהתם בסתם ערך דזכר
דהכי משמע בערכך נפשות כל נפשות יכולות להעריך: וכל שאינו
ד:], ה) [לקמן יח. ב"מ קיד.],
הלכה יז:
(ונקבה) הוא : קרי ביה ערך
מה ג מיי' פכ"ז מהל' מכירה
ו) [תוס' פ"ג ה"ז], ז) תמורה יא:
בערכין. כגון טומטום ואנדרוגינוס דכתיב [שם] הזכר דמשמע זכר ודאי
בערכך. מיתורא בערכך
כב]
כג]
קדושין ז. [חולין סט:], ח) [ויקרא
הלכה ח וע' בהשגות ובמ"מ
דמצי למכתב ערך ומיתורא כד] דריש
נקבה ודאית: ערך סתום. שלא אמר
❖
טוש"ע ח"מ סימן רכ סעיף יב:
כז],
אין לי אלא איש שהעריך בין איש בין אשה
ואילו ערך גופיה איצטריך:
ערכי עלי ולא אמר ערך פלוני עלי
מו ד מיי' פ"ה מהלכות ערכין
לומר שאין נידון בהשג יד.
הלכה יז:
אלא אמר הרי עלי ערך: שלשת שקלים.
אשה שהעריכה איש אשה שהעריכה אשה
מז ה מיי' פכ"ז מהל' מכירה
תורה אור השלם
מ"ט כמפרש דמי דכיון
דכתיב ח) ולנקבה שלשת שקלים וזהו פחות
מנין ת"ל נפשות ד"א נפשות לרבות מנוול
הלכה ח ועי' בהשגות ובמ"מ
דאמר ערך סתם עלי ויודע הוא
שבערכין: מרובה לא תפסתה. דיש
טוש"ע ח"מ סימן רכ סעיף יב:
1. וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן
ומוכה שחין שיכול נדר בערכך כל
א)
א]
מח ו מיי' שם טוש"ע שם סעיף
עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים
❖
שזהו פחות שבערכין ג' שקלים כמ"ד
להקשות תפוס את המועט: תפסתה
יג:
שישנו בדמים ישנו בערכין וכל שאינו בדמים
שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל
הרי עלי ג' שקלים ולא דמי
מועט תפסתה. דאי מקשה לך
כה]
כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:
אינו בערכין ת"ל נפשות והיה ערכך לרבות
1
ויקרא כז ג
לאומר ערך פלוני דהתם לא מוכחא
תפוס את המרובה אינו חולק על
2. וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל
מוסף רש"י
טומטום ואנדרוגינוס לדמים שיכול נדר
מילתא דאין הכל יודעין שנותיו
דבריך אלא מוסיף דבכלל מרובה
כו]
הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה יִהְיֶה
בערכך ב] כל שישנו בערכין ישנו בדמים וכל
נדר בערכך. איתקש ערכין
אבל הכא דבר גלוי הוא שהרי לא
איכא מועט: בהשג יד. שאם עני
ויקרא כז כה
הַשָּׁקֶל:
לדמים, ומנוול ומוכה שחין אינן
3. וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר
תלה בשום אדם לשון הקונטרס
הוא ומך מערכך לא יעריכנו כהן
שאינו בערכין אינו בדמים תלמוד לומר והיה
בדמים ונודרין את אחרים אבל לא
לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַיְיָ
וקשה דהא כי אמר ערך פלוני עלי
בפחות משקל אבל דין ערך קצוב
נידרין, דאין שוין כלום (לעיל ב.).
ערכך הזכר זכר ולא ב) טומטום ואנדרוגינוס
וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִפְנֵי
❖
ת"ל נפשות. כל שהוא נפש (שם).
ויקרא כז יא
יודע הוא שאינו כז] בן חדש וחייב
אין מועט מג' שקלים: אלא קרא.
הַכֹּהֵן:
יכול לא יהו בערך איש אבל יהיו בערך אשה
הזכר זכר ולא טומטום
בערכך למאי אתא הואיל וערך
ה' סלעים ונידון בהשג יד שבסלע
ואנדרוגינוס. ה' יתירא קדריש
ת"ל
והיה ערכך הזכר ואם נקבה היא זכר
(שבת קלו: בכורות מב. נדה כח:).
סתם אינו אלא ג' שקלים בלא קרא
אחד או בשנים ונראה לפרש כמפרש
הגהות הב"ח
ודאי
נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס
ואם נקבה. דריש ואם יתירה
נמי ידענא דבלא כלום לא מיפטר
דמי דהוי כמו אומר בהדיא הרי
(א) גמ' אינו נידון בכבודו
(שבת שם ונדה שם). תפשתה
אמר
מר בערכך לרבות ערך ג] סתום מאי
ובציר מהכי לא מצי יהיב דהא אין
עלי שלש סלעים הואיל ואמר ערך
קמ"ל א"ל אביי: (ב) רש"י ד"ה
מרובה לא תפשתה. כל מקום
כמפרש וכו' ויודע הוא זה
שתמצא שני דרכים, אחד תופש
ערך
סתום דתניא האומר ערך סתום
ערך קצוב יא] נקרא בפחות מיכן:
סתם דודאי אי אמר ערך פלוני בן
א
❖
שפחות שבערכין:
מרובה ואחד תופש מועט, טוב לך
עלי נותן כפחות שבערכין וכמה פחות
שאינו נידון בהשג יד. שאפילו אין
עשרים אף על פי שיודע שיתחייב
לתפוש את המועט, שאפילו היה
לך לתפוש את המרובה ותתפוש
ידו משגת לג' שקלים נותן ג' שקלים:
חמשים סלעים מ"מ גזירת הכתוב
שבערכין שלשת שקלים ואימא חמשים
את המועט תפיסתך תפיסה, שיש
כמפרש דמי. דכיון דאמר ערך רבינו גרשום
כח] כיון שתלה הערך בנערך גזירת
תפשתה מרובה לא תפשתה תפשתה מועט
בכלל המרובה המועט, אבל אם
ג)
הכתוב הוא שידון בהשג יד ואינו
סתם עלי ויודע הוא
שזהו
(ב) יב]
תתפוש המרובה והיה לך לתפוש
לרבות טומטום ואנדרוגינוס
תפשתה ואימא שקל דכתיב וכל ערכך
2
המועט נמצאת שתפשת שלא כדת
לדמים. שנודרים ויכול אדם
כמו מפרש הרי עלי נ' סלעים לבדק
פחות שבערכין ג' שקלים כמאן
לומר דמיו עלי: ת"ל והיה. מן
יהיה בשקל הקודש ההוא בהשג יד הוא
(חגיגה יז. וכעי"ז בחולין קלח.
הבית : והקדש שותפין
כט] הוא
דאמר הרי עלי ג' שקלים דמי ולא
בארוכה). שקול הוא ויבואו
והיה מרבה ליה לדמים שיהא
דכתיב ואלא קרא למה לי אמר רב נחמן
כולם. המדות שוות והי מינייהו
ד]
בדמים ומן ערכך הזכר ואם נקבה
כו'. פי' בקונטרס דגבי הקדש נקט
דמי לאומר ערכי עלי או ערך פלוני
מפקת, אי דרשת הא אנא דרשינא
ממעט ליה מערכין: [תפשת
אמר רבה בר אבוה לומר שאינו נידון בהשג
שותפות לומר שהוא והקדש חולקין
עלי דהתם לא מוכחא מילתא דאין
לאידך, הלכך יבואו שניהם (זבחים
מרובה לא תפשת. דאימא מועט:
יד מאי טעמא כמפרש דמי איכא דאמרי אמ'
דמקדיש בעין יפה מקדיש אבל גבי
הכל יודעין את שנותיו אבל הכא דבר
ד:). שנידון בכבודו. שאם
תפשת מועט תפשת. דאפי' אי
העריך דבר שהנשמה תלויה בו,
איכא מאן דאמר מרובה תפשת
מכירה שייך ל] דמשמנין לשון שומא
גלוי הוא שהרי לא תלה בשום אדם:
רב נחמן אמר רבה בר אבוה נידון בהשג יד
כגון שאמר ערך ראשי עלי, נותן
דיש בכלל המרובה מועט ולא
כלומר שישומו אותו אבר שמכר
איכא דאמרי א"ר נחמן. להכי אתא
ערך שלם, דכתיב גבי ערכין בערכך
סתר דבריך]: בהשג יד כתיב.
פשיטא מהו דתימא כמפרש דמי קמשמע
נפשות, דבתר נפש אזלינן (לקמן
וכדאמרן לעיל: ואלא קרא למה
לאיזה מלאכה הוא ראוי ולפי
קרא לומר שערך נקרא ודינו כשאר
לן ד"א בערכך ערך כולו הוא נותן ואינו נותן
יח.) אם אמר ערך אבר שהנשמה
לי. כיון דמן תפשת מועט שמעינן
שויה יטול: והא פרה וחמור
ערכין ונידון בהשג יד: פשיטא.
תלויה בו עלי נותן דמי כולו ואם
פחות שבערכין בערכך למה לי:
ערך ה] דמי אברים והא אפיקתיה לערך סתם
דמ"ש משאר ערכין: קרי ביה ערך
אמר ערך ידי עלי לא אמר כלום
לומר שאינו נידון בהשג יד. שאם
דליתנהו בערכין ואינו נידון בכבודו.
קרי ביה ערך בערכך יכול שאני מוציא דבר
שאין ערך כתוב אלא לנפש. נידון
אין לו אלא שקל שיתנהו ויהא
וכל שכן כשמקדיש לא] הגוף לב] דפשטה
בערכך. ערך הוה מצי למכתב והוה
בכבודו, האבר נידון לפי כבודו,
פטור מכאן ואילך אלא חייב
קדושה בכולה: הא לא קשיא הא
שהנשמה תלויה בו תלמוד לומר נפשות
מייתי ערך סתם ומדכתב ערכך
שאם הנשמה תלויה בו נותן דמי
הוא בערך שלם משום דכמפרש
❖
כולו (ב"מ קיד.).
שלשה שקלים דמי: [ואיכא
נפשות ולא את המת והא אפיקתיה קרי ביה
למדרש נמי הא: למימר קמן.
בקדשי מזבח הא בקדשי בדק הבית.
דאמרי. כו': פשיטא. דהא ערך
ברייתא בקדשי מזבח דאמר ראש
להביא מנוול ומוכה שחין: הא
נפש נפשות אוציא את המת ולא אוציא את
סתם קאמר וראוי לידון בהשג יד:
חמור הקדש לדמי עולה ואינו נידון
אפיקתיה להנך. לאחד שהעריך את
מהו דתימא כו' כדבעינן למימר
שינויי נוסחאות
הגוסס תלמוד לומר והעמיד והעריך אי הכי
3
לקמן דאיצטריך למנוול ולמוכה
בכבודו דכי כתיב נפשות גבי ערכין
מאה ולאשה שהעריכה: שקול הוא.
מת נמי תיפוק לי מוהעמיד והעריך הכי נמי
א] בערכך כתיב כל (ש"מ),
שחין: והא אפיקתיה. לנפשות
כתיב דקדשי בדק הבית נינהו וכי
אי הוה כתיב נמי נפש הוו אתו כולהו
ב] בערכך כתיב כל (ש"מ), ג] ערך
להנך לאין לי אלא אחד שהעריך
ואלא נפש נפשות למה לי כדבעינן למימר
סתם [וכצ"ל לקמן] (ש"מ), ד] קרא
אחד כו' ולאשה שהעריכה כו']:
אמרינן אנו דנידון בכבודו אפילו
בין דבר שהנשמה תלויה בו בין אחד
למאי אתא אמר [תיבות למה
הנך לא צריכי קרא דשקול הוא.
קמן ד"א נפשות אין לי אלא אחד שהעריך
טומטום שנודר לדמיו לבדק הבית:
שהעריך מאה ובין אשה שהעריכה
לי נמחק] (ש"מ), ה] תיבת דמי
[ויבואו כולם]. כלומר דמהיכא
אחד אחד שהעריך מאה מנין ת"ל נפשות
נמחק (ש"מ), ו] בדפו"ר ליתא
דנפש משמע אשה ומשמע נפשות
דילפינן דאחד מעריך [אחד] מן
ימכר
תיבת כי, ז] אלא דאמר דמי
איש כי יפליא [בערכך] הני נמי
ד"א נפשות אין לי אלא איש שהעריך בין איש בין אשה אשה שהעריכה
הרבה כענין שנאמר (במדבר לא)
(ש"מ), ח] אמר רבה לומר (ש"מ),
שקולים למילף נמי מהתם דמה
איש ואשה שהעריכה אשה מנין ת"ל נפשות דבר אחר נפשות להביא מנוול
ונפש אדם מן הנשים ששה עשר
ט] תיבות של פרה נמחק (ש"מ),
לי אחד שהעריך אחד או אחד
י] אפי' אמר ראש (ש"מ), יא] קצוב
שהעריך מאה. דכי היכי דאחד
אלף ואע"ג דמחד נפש לא מצינו
ומוכה שחין והא אפיקתיה להנך הנך לא צריכי קרא מ"ט ו] כי ד) שקול הוא
יב] הוא שפחות
בקרא (ש"מ),
שהעריך אחד קדיש ערכו הכי
למדרש ג' דרשות הוו אתו כולהו
שבערכין הוא ג' (ש"מ), יג] צ"ל
ויבואו כולם כי איצטריך קרא למנוול ומוכה שחין הוא דאצטריך והיה ערכך
נמי קדיש ערך מאה וכי היכי
בערכך, יד] בדפו"ר ראשי,
דהא שקולים הן ושוות ונשמעות
דאיש מעריך אף אשה מעריכה
לרבות טומטום ואנדרוגינוס לדמים דמים למה לי קרא לא יהא אלא דמי
טו] אלא ראשה ולא מכר אלא
ז]
דהשווה הכתוב אשה לאיש. ודבר
ממקרא זה ולא מצית לאוקמה להא
ראשה (ש"מ), טז] לפלוגי זבניה
שהנשמה תלויה בו נפיק מנפש
דיקלא אילו אמר דמי דיקלא מי לא יהיב אמר ח] רבא לומר ה) שנידון
דרשא טפי מהא והי מינייהו מפקת
לפלוגי אקדשיה (ש"מ), יז] חמור
ומת וגוסס נפקי מן והעמיד
בכבודו סד"א נדר בערכך כתיב כל שישנו בערכין נידון בכבודו וכל שאינו
ופרה ליתנהו בערכין וקתני
אייתר ליה נפשות למנוול ומוכה
הלכך כולהו אתו מיניה ונפשות
דאין נדון (ש"מ), יח] דהקדש
שחין: לומר שנידון בכבודו של
בערכין אינו נידון בכבודו (א) א"ל אביי ודלא איתיה בערכין מי נידון בכבודו
איצטריך למנוול ומוכה שחין דלא
ה"נ טומטום ואנדרוגינוס כיון
אבר. שאם אמר דמי אבר אחד
דאינם בערכין אינו נדון
והתניא ראש עבד זה הקדש הוא והקדש שותפין בו ראש עבד מכור
עלי נידון לפי חשיבות האבר
תימעטינהו מנדר בערכין יג]: שקול.
ו) ב
ג
בכבודו (ש"מ), יט] בקדשי מזבח
אם הוא אבר שהנשמה תלויה
שוה. דכל הדרשות שוות למשמע
לך משמנין ביניהם ד ראש חמור זה הקדש הוא והקדש שותפין בו ה ראש
(ש"מ), כ] וכי קאמר אנן דנדון
בו נידון לפי כולו ואם לאו לא
ממקרא זה ואין לך חומר בזו יותר
(ש"מ), כא] נ"א דהתם באומר
אמר כלום: הוא והקדש שותפין
חמור מכור לך משמנין ביניהם ראש פרה מכור לך לא מכר אלא ראשה
ו
ערך דזכר והכא בסתם ערך,
בו. כלומר הואיל וראשו הקדש
מזו דנימא הך קא מרבה לחודה
ט] של פרה ולא עוד אלא אפילו י] ראש פרה הקדש אין להקדש אלא ראשה
כב] דזכר והכא בסתם ערך
והגוף שלו ואינו יכול לחלוק
והך שקולין הן. איכא נמי בב"ק
דזכר ונקבה הוא הס"ד (ש"מ וכ"ה
הראש מן הגוף שניהם שותפין
וא"ר פפא דהא מזדבן רישא דתורא בבי טבחא והא חמור ופרה ליתנהו
בצ"ק), כג] דכ"ף דבערכך
בו ואינן יכולין למוכרו ולחלוק
(דף ג.) כי האי גוונא בשמעתא
(צ"ק), כד] ומייתורא דבית דריש
בערכין ואין נידון בכבודו וליטעמיך תיקשי לך עבד דאיתיה בערכין ואין נידון
דמיו מפני חלק ההקדש שהרי
קמייתא: לדמים. דאם אינו ענין
(כ"ה בצ"ק) ואילו ערך לגופיה
יש בו מעילה: משמנין ביניהן.
בכבודו אלא לא קשיא הא בקדשי מזבח הא בקדשי בדק הבית במאי
(ש"מ), כה] שקלים דמי ולא דמי
לערכין דהא זכר ודאי בעינן תניהו
הואיל וחולין הוא מוכרין אותו
לאומר ערכי עלי או ערך פלוני
וחולקין דמיו או יפדה האחד
אוקימתה בקדשי מזבח אימא סיפא ולא עוד אלא אפי' אמר ראש פרה זו הקדש
ענין לדמים: שנידון בכבודו. שנידון
כו] יודעין את שנותיו
חלק חברו: אין לו להקדש אלא
(ש"מ),
כולו אחר אבר אחד שכבודו תלוי
אין להקדש אלא ראשה אמאי תפשוט
קדושה בכולה מי לא תניא האומר
(ש"מ), כז] שאינו פחות מבן
ראשה. הואיל ועשוי הוא למכור
ז)
חדש וחייב ה' סלעים אפילו הכי
ראש של בהמה ולא הגוף בבית
בו שאם אמר דמי יד] ראשו עלי נותן
רגלה
נדון בהשג יד (ש"מ), כח] הכתוב
הקצבות: ואין נידון בכבודו. דלא
דמי כולו: ה"ג סד"א נדר בערכך
הוא כיון שתלה הערך בנערך
הוי כוליה הקדש אע"ג דנשמה
נפשות כתיב כל שישנו בערכין נידון בכבודו. אפי' כשאמר דמי ראשי עלי וכל שאינו בערכין כשאמר דמי ראשי עלי אינו נידון בכבודו
שידון [ותיבות גזירת הכתוב הוא
תלויה בו: הא בקדשי מזבח כו'.
נמחק] (ש"מ), כט] הבית אבל
כלומר הא דאמר שניהן שותפין
דנפשות גבי ערך כתיב קמ"ל: משמנין ביניהן. כמה שוה ויחלוקו דמיו. ומבעיא לי אמאי נקט התם שותפין והכא משמנין: וא"ר
בערך סתם שלא תלה בשום
דאקדשיה [קדושת] מזבח: והא
פפא. מאי טעמא גבי פרה לא הקדיש אלא ראשה טו]: דהא מזדבן ריש תורא בבי טבחא. אבל ראש עבד וראש חמור אין דרך
אדם אין כאן גזירת הכתוב
דאקדשיה בקדושת בדק הבית
הס"ד (ש"מ), ל] שייך לישנא
נידון בכבודו דהיינו דומיא
למכור הלכך טז] לפלגיה זבניה לפלגיה אקדשיה: יז] ואין נידון בכבודו. דקתני הוא והקדש שותפין בו ולא הוי כוליה דהקדש יח]: והא עבד
דמשמנין (ש"מ), לא] ס"א ראש
דערכין דהוו קדושת בדק הבית:
דאיתיה בערכין. כדקתני במתני' וקתני בהך ברייתא גבי עבד נמי הוא והקדש שותפין בו דאין נידון בכבודו: אלא ל"ק. הך ברייתא
נ"א הגוף דלא פשטה וגי' צ"ק
הראש דליפשוט, לב] דפשטה.
דקדשי מזבח דאמר ראש חמור או עבד זה לדמי עולה אין נידון בכבודו דכי כתיב נפשות גבי ערכין כתיב דקדשי בדק הבית נינהו וכי
יט]
ס"א דלא פשטא קדושה (ש"מ),
כ] קאמרינן אנו דנידון בכבודו אפילו טומטום שנדר דמיו בקדשי בדק הבית: תפשוט קדושה בכולה. הואיל וחזיא להקרבה:
תימכר
שיטה
מקובצת
רש"י ד"ה משמנין כו' והכא משמנין גליון. וי"ל דמשמנין ר"ל שישומו מלאכתו ושיעור שיעבוד לזה יעבוד לזה ושניהם משתמשין
שמין כמה שוה ויחלקו דמיו וכתב דמיבעיא ליה אמאי נקט גבי הקדש שותפין וגבי חבירו משמנין, ונר' דגבי הקדש נקט שותפי'
בו מה שאין כן גבי הקדש דאין ההדיוט יכול להשתמש בו אבל שותפות בעלמא הוא דאית ליה ומוכרין אותו וחולקין דמיו או
דיד הקדש על העליונה דמקדיש בעין יפה מקדיש וקדוש החצי אבל במכירה משמנין ויתן לפי מלאכה שעושה מראשו כגון אם הוא
יאמר אחד לחבירו גוד או אגוד. כך מצאתי בגליון ברש"י כ"י: תוס' ד"ה וכמה פחות כו' וי"ל כו'. ונ"ב וכן תירץ הרא"ש וז"ל
מלמד תינוקות או זמר עיקר מלאכתו מראשו ואם אומן בשאר מלאכות של יד או של רגל הכל לפי המלאכה, ולא נהירא כיון שאי
דהתם מיירי באומר ערך זכר סתם אבל ערך סתם נותן בפחות שבנקבה ע"כ: ד"ה קרי ביה ערך בערכך. גליון. שני ייתורים הן אחד
אפשר לעשות שום מלאכה בלי הראש ע"כ יחלוקו, אלא אורחא דמילתא נקט כשיש לו חבר שייך למיתני משמנין ביניהן ובהקדש
הכף ואחד הבית דמצי למכתב ערך וכתיב בערכך: ונ"ב וכן פי' הרא"ש ז"ל וז"ל קרי ביה ערך וכו' מדה"מ למכתב ערך וכתב
שאין לו חבר תנא הוא והקדש שותפין וממילא ידענא שילך אצל הגזבר ויעשה שומא ביניהם. ע"כ. וכתב הר"י ז"ל בגליון פ"ה
ערכך ומבית דבערכך דרשי' דרשא אחריתי אבל מערך לא דרשי' מידי דלגופיה איצטריך. עכ"ל הרא"ש ז"ל: בתד"ה לומר שאין
דלהכי נקט גבי הקדש שותפין ובמכר משמנין לפי דיד הקדש בעליונה וחולקי' בשוה אבל במכר אין חולקי' בשוה אלא שמין אותו
נידון. ונראה לפרש וכו'. נ"ב וכן תירץ הר"מ וז"ל כמפרש דמי כאומר להקדש ג' שקלים דאז ודאי אינו בהשג יד ולא דמי למעריך
אבר לאיזו מלאכה ראוי ולפי אותו מלאכה יטול חלקו, וכי תימא מאי שנא משנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים דהשכר לאמצע
לפלוני דהתם גזרת הכתוב היא שיהא נידון בהשג יד, אבל זה אינו מעריך שדברה בו תורה אלא כאומר שלשה שקלים עלי דהתם
ומוקי לה בפ' מי שהיה נשוי (כתובות צג:) בשור העומד לחרישה וי"ל דהתם דלא הקפידו זה לזה אמרי' הכי אבל הכא מוכר
ודאי אינו נידון בהשג יד, ע"כ בגליון: ד"ה הוא והקדש כו' גבי מכירה שייך כו'. והרא"ש ז"ל כתב וז"ל משמנין ביניהם פירש"י
בעין רעה מוכר. ע"כ: