הכל מעריכין פרק
ראשון
ערכין
ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ימכר
תימכר ט] לצורכי עולה ודמיה חולין. דהא לא אקדיש גופה: חוץ
וא"ת וכי לוקח זה מקריב עולה חסירה אבר
לצרכי עולה.
א) [קדושין ז.], ב) [תמורה יא:
מט א ב מיי' פט"ו מהלכות
יט: שבועות יא. ע"ש בכורות יד:
מעה"ק הלכה ב:
שאין אבר זה שלו הא פרכינן (ב) פ"ק דתמורה (דף יא:)
מדמי אבר י]. שלא יקבל דמה כיון דנחתא ליה קדושת הגוף אינו
ושם איתא הקדיש], ג) [תמורה יא:
נ ג מיי' פ"ה מהלכות ערכין הלכה
רשאי למוכרה ואם מכרה אינה מכורה שהרי עולתו היא וכיון דלא
ומשני כגון דאמר הרי עלי עולה בחייה כלומר כמו שיכול לחיות
ע"ש], ד) סנהדרין פח., ה) תמורה
יד:
נא ד מיי' שם הלכה יז:
נפקא לחולין דתמימה היא אין קדושה חלה על מעות האבר הלכך אינה
ואע"פ שנחתך רגלה מן הארכובה ולמטה והא דלא קא משני כגון
כז: [לקמן כ. כתובות נח: נזיר ט.
יז]
גיטין לט.], ו) סנהדרין יד: לקמן
נב ה ו מיי' שם הל' יט:
מכורה. וא"ת נמצא לוקח זה מקריב
דאמר רגלה של זו עולה לפטור עולתו
כ., ז) [ע' תוספות סנהדרין טו.
נג ז מיי' פ"א מהל' ערכין הלכה
רגלה של זו עולה יכול תהא כולה עולה
של פלוני יח] כמ"ד פ"ק דחולין (דף כג:)
עולה חסירה אבר שאין אבר זה שלו
ד"ה האומר],
ט:
❖
❖
נד ח מיי' שם הלכה ג:
הא פרכי' לה בפ"ק דתמורה (דף יא:)
יט] הרי עלי לחם לפטור תודתו של
תלמוד לומר כל אשר יתן ממנו לה' יהיה
1
ומשנינן לה כגון דאמר הרי עלי עולה
פלוני י"ל דלא נקט לה אלא על לשון
קדש ממנו קודש ולא כולה קודש יכול תצא
בחייה: ואפילו למ"ד כו'. הכי
מימרא דאמורא אבל לשון הברייתא
תורה אור השלם
מוסף רש"י
לחולין ת"ל יהיה בהוייתה תהא הא כיצד
לא מישתמע הכי: והא מר הוא
אוקימנא בשילהי פ"ק דתמורה (דף
יכול תצא לחולין. בפדיון
1. וְאִם בְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ
אתמכר לצורכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי
דאמר הקדיש זכר לדמיו. מכאן משמע
יא:) דלא פליגי ר"מ ורבי יהודה אלא
שיפדה אותו אבר (חולין סט:).
מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַיְיָ כֹּל אֲשֶׁר יִתֵּן
אותו אבר שבה דברי ר"מ א] רבי יהודה ורבי
ת"ל יהיה. יהיה קדש ההוא אבר,
בדבר שאין הנשמה תלויה בו כגון
דגרסי' רבה שלא אמר אביי מר
מִמֶּנּוּ לַיְיָ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ:
(ג)
❖
וכיון דההוא אבר הוי קדוש תו לא
ויקרא כז ט
יוסי ור"ש אומרים מנין א) לאומר רגלה של זו
מן הארכובה ולמטה: ה"ג לא קשיא
לרבא חבירו אע"ג דאשכחנא דאמר
מצי למשחט ההיא בהמה לשם
עולה שכולה עולה תלמוד לומר כל אשר יתן
חולין, אלא תמכר כולה חוץ מדמי
רב יוסף לאביי תלמידו מר דגברא
ולא גרסי' אלא: הא בקדושת הגוף.
אותו אבר שבה, דדמי אותו אבר
הגהות הב"ח
רבה הוא ידע מאי קאמינא בזבחים
הא דקתני פשטה קדושה בכולה כגון
ממנו לה' יהיה קדש לרבות את כולה ואפילו
לא יטול שהרי הקדישו ואינו יכול
דאקדשה קדושת הגוף דאמר ראש
פ' קדשי קדשים (דף סב.) התם שאני
(א) רש"י ד"ה שדה וכו' לא
למוכרו (תמורה יא:). חוץ מדמי
למ"ד אין כולה עולה הני מילי דאקדיש דבר
אשכחן קרבי למזבח: (ב) תוס'
אותו אבר. וממנו לא יטול הדמים
בהמה זו אקריב עולה וברייתא דלעיל
שהבין אביי מה שלא הבינו אחרים:
שאין הנשמה תלויה בו אבל דבר שהנשמה
ב
ד"ה ימכר וכו' פרכינן לה פ"ק:
לפי שאינו שלו, ובתמורה (שם)
דבעי רבה דמי ראשי לגבי מזבח
[ד:] דאין לקדשי מזבח אלא ראשה של
(ג) ד"ה והא וכו' שלא יאמר
פריך והא קמייתי אותו שקנאה
תלויה בו קדשה כולה ב] (אלא) לא קשיא
❖
אביי:
עולה מחוסרת אבר, והוא היה
פרה כגון דאקדשה לדמים דאמר
כו' תיקו. היינו מקמי
הא בקדושת הגוף הא בקדושת דמים והא
מחוייב עולה (חולין סט:). לרבות
ראש בהמה זו עלי לדמי עולה דומיא
דלשמעא מתני' דלעיל כדמסקינן:
את כולה. דה"ל למיכתב כל אשר
מר הוא דאמר מקדיש זכר לדמיו קדוש
(בעי רבה דמי ראשי למזבח.)
ג] ב)
דעבד וחמור דלא שייכא בהו קדושת
כ]
יתן ממנו לה' קדש, ומדכתיב יהיה
כא]
שינויי נוסחאות
ריבויא הוא דאפילו לא נתן לה'
קדושת הגוף לא קשיא הא דאקדיש כולה
צריך עיון אמאי לא נקט ערך
הגוף להקרבה: והא מר הוא דאמר.
ג
א] צ"ל ורבי יהודה רבי יוסי
אלא ממנו, דהיינו מקצתה, יהיה
הא דאקדיש חד אבר חד אבר נמי איבעויי
בפ"ק דתמורה (דף יא:) הקדיש זכר
ראשי לגבי מזבח כמו בבעיא
קדש כולה (שם). מקדיש זכר.
וכן איתא ומוכרח בחולין סט:,
דבסמוך: בעי רבא ערכי עלי
ב] תיבת אלא נמחק (ש"מ),
איל, לדמיו. שימכרנו ויביא בדמיו
איל דחזי לעולה ואקדשיה לדמי עולה
איבעיא ד] לן דבעי ג) רבה הקדיש אבר לדמיו
ג] דאמר הקדיש זכר (ש"מ),
עולה (בכורות יד: תמורה יא:) או
קדוש קדושת הגוף והוא עצמו יקרב
לגבי מזבח. אי רבה גרסי' בכולן יש
מהו כי איבעי לן בתם הכא בבעל מום דומיא
ד] איבעיא לך דבעי (ש"מ),
אשם (תמורה יט:) ולהכי נקט רבא
לפרש באם תמצא לומר כדלעיל:
עולה דמיגו דנחתא ליה קדושת דמים
ה] איבעיא לך דבעי (ש"מ),
זכר, דבעולה איירי רבא ונקבה לא
דחמור בעל מום נמי איבעויי איבעיא לן
ה]
ו] השתא דשמעתה להא (ש"מ),
אדם יודע שאין ערך לפחות מבן
חזיא לעולה וליכא למימר קדשה
נחתא ליה קדושת הגוף הואיל והוא
ז] מזבח נדון בהשג יד תיקו
קדושת הגוף (שם יא:)
או: להכי
דבעי רבה ד דמי ראשי לגבי מזבח מהו כי
חדש. ואפילו אינו יודע מ"מ
חזי לגופיה ה"נ כי אמר ראש פרה
[ותיבות דמיפריק אלא בשויו
נקט זכר דחזי לעולה משום דרובא
אבעיא לן מקמי דאשמעה להא מתניתא
נמחק] (ש"מ), ח] כלי זה עלי נותן
דמייתו קרבן עולה מייתו (בכורות
דעתו ע"פ שתקנו חכמים הלשון וא"ת
לדמי עולה תיקדש לגופה יא] (הוא)
דמיה כר"מ (ש"מ), ט] לצריכי
יד:). קדוש קדושת הגוף. הוא
השתא ו] דשמעה הא מתניתא לא מיבעיא
הואיל והיא חזיא תפשוט קדושה
מאי שנא מדאמר פרק תמיד נשחט
י] אבר שבה
עולה ודמיה (ש"מ),
עצמו קדוש קדושת הגוף ויקרב
לן גופא בעי רבה דמי ראשי לגבי מזבח מהו
בכולה: הא דאקדיש כוליה. לדמיו
(פסחים דף סג.) המתכוין לומר תרומה
שלא יקבל דמה דכיון דנחתא
עולה (שם) מיגו דנחתא ליה קדות
(ש"מ), יא] יעב"ץ מ"ז, יב] לא
דמים נחתא ליה קדושת הגוף, וכיון
קדוש קדושת הגוף דליכא אלא חד
ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה
נידון בכבודו או אינו נידון בכבודו לא אשכחן
קדשה בהמה כולה לגופה
דאיהו גופיה חזי להקרבה קרב
מיגו: הא דאקדיש חד אבר. כגון
לא אמר כלום ויש לומר דלא אמר
דהוו להו תרי מיגו דנימא
(תמורה יט:) ואינו יכול למוכרו
בדמים דאינו נידון בכבודו או דלמא לא
דמיגו דנחית אבר לקדושת
הואיל והוא גופיה חזיא לעולה (שם
הכא דאמר ראש פרה לדמי עולה
כלום ממה שמוציא בפיו אבל מה
אשכחן לגבי מזבח דנידון בכבודו תיקו בעי
דמים נחית ליה נמי קדושת
יא:) מאחר שהקדישו והוא עצמו
לא יב] אמרינן מיגו דקדיש חד אבר
שבלבו הוי קיים ועוד יש לומר
הגוף ומיגו דקדיש חד אבר קדשה
ראוי להקרבה אינו יוצא מידי מזבח
רבא ה ערכי עלי לגבי מזבח מהו נידון בהשג
קדשה נמי כולה ומיגו דנחתא ליה
דהתם שאני שמה שאמר בפיו אינו
(שבועות יא.). המעריך פחות
נמי כולה ותרי מגו לא אמרינן
יד או אין נידון בהשג יד לא אשכחן בערכין
מבן חדש. אמר על פחות מבן
הס"ד [והשאר נמחק] (ש"מ),
רוצה ובמה כב] שאמר בלבו טעה:
קדושת דמים נחתא ליה קדושת הגוף
יג] למזבח מהו מי כו' פלגא
חדש ערכו עלי, והתורה לא נתנו
דאין נידון בהשג יד או דלמא לא אשכחן
דתרי מיגו לא אמרינן יחד: אבר
יכול
דמיו והרי (ש"מ), יד] זוז ואפילו
לו ערך, דגבי ערכין כתיב (ויקרא
כז) ואם מבן חדש וגו', ר"מ
אין שוה אלא דינר אי בעי
לגבי מזבח דמיפריק אלא בשויו תיקו בעי רב אשי הקדיש שדה אחוזה
נמי איבעויי איבעיא ליה למר.
ו
ז]
אומר נותן דמיו. כמה שהוא
למפרקא לא פריק לה אלא
בשילהי פ"ק דתמורה (דף יא:): הקדיש
לגבי מזבח מהו מי אמרינן לא אשכחן שדה אחוזה דמיפרקא אלא בית זרע
נמכר בשוק, דקסבר אין אדם
הכי הכא מאי מי אמרינן לא
מוציא דבריו לבטלה ויודע שאין
אשכחן שדה אחוזה כו' [והד"א]
אבר לדמיו מהו. שתקדש כל הבהמה
חומר שעורים בחמשים שקל כסף או דלמא לא אשכחן לגבי מזבח דמיפריק
(ש"מ), טו] למזבח דמיפרק אלא
ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר
לגופה מי אמרי' מיגו דקדיש חד אבר
אלא בשויו תיקו: מתני' פחות מבן חדש נידר אבל לא נערך: גמ' ת"ר
(ש"מ), טז] תיבת זה נמחק (ש"מ),
. האומר
לשם דמים (סנהדרין פח.)
ז
לדמי' קדיש לגופיה ומיגו דקדיש חד
יז] ולמטה יכולה לחיות והא
ערך כלי זה עלי. ערך לא שייך
המעריך פחות מבן חדש ר"מ אומר נותן דמיו וחכמים אומרים לא אמר
ד)
(ש"מ), יח] נ"אכדאמרינן, יט] לא
גבי כלים אלא באדם ונותן לפי שניו
אבר קדשה כולה א"ד תרי מיגו לא
כמו שכתוב בפרשה, נותן דמיו.
צריכא דאמר הרי עלי חלה וכו'
כלום במאי קמיפלגי ה) ר"מ סבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה יודע שאין
אמרינן ואם איתא תפשוט ליה למר
כצ"ל (צ"ק), כ] צ"ק מ"ז וגורס
כמו שהוא שוה, דיודע הוא שאין
ערכין לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים ורבנן סברי אדם מוציא דבריו
הכל ד"א, כא] דמי ראשי לגבי
לומר לשון ערך לכלי ואין ערכו
מהא ברייתא דלא דהא קתני אין
מזבח (ש"מ), כב] ובמה שחשב
קצוב וגמר ואמר לשם דמים, דאין
לבטלה כמאן אזלא הא דאמר רב גידל א"ר האומר ערך כלי עלי נותן דמים
להקדש אלא ראשה ואוקמת לה
ו)
ח]
בלבו טעה [תיבת שאמר נמחק].
אדם מוציא דבריו לבטלה (סנהדרין
❖
❖
כר"מ פשיטא דכר"מ אתיא מהו דתימא אפילו כרבנן התם הוא דטעי סבר
בקדשי מזבח ודקאמר לדמי: בתם.
יד: טו.).
ז)
(ש"מ),
דאיכא למימר דתיחות ליה קדושת
כי היכי דאיכא ערכין לבן חודש איכא נמי לפחות מבן חודש אבל הכא דליכא
הגוף דהא חזי להקרבה וברייתא
למיטעי ודאי אדם יודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים קמשמע לן
רבינו גרשום
שיטה מקובצת
ח
דפשיטא ליה דלא קדשה כולה בבעל
ולרבי תוס' ד"ה בעי רבא כו' דלעיל.
יכול תצא. שאר הבהמה לחולין:
מום קא מיירי דומיא דעבד וחמור
בהוייתה תהא. בקדושתה תהא:
גליון. את"ל בדמי ראשי לגבי
דלא חזו לגופייהו: דמי ראשי למזבח מי נידון בכבודו או אין נידון בכבודו. ויהיב פלגא דמים והרי אין לך בעל מום למזבח
יג]
חוץ מדמי אותו אבר שבה.
מזבח דאינו נדון בכבודו משום
שהקדיש שדמיו יהא קדוש: הא
דבהקדש לא אשכחן נידון
גדול מזה שהוא אדם וקא מיבעיא ליה ואמאי תיפשוט ליה מההיא דאין נידון: מי אמרי' לא אשכחן. נדר בשום דוכתא דאין נידון
בקדושת הגוף הא בקדושת
בכבודו אבל ערכי עלי לגבי
בכבודו א"ד לא אשכחן לגבי מזבח כו': נידון בהשג יד. גבי נדר ונדבה כי האי: הקדיש שדה אחוזה. לדמי עולה: מהו. היכי פריק
דמים. אי אקדשיה לראש בהמה
מזבח כיון שהזכיר לשון ערך
בקדושת דמים למזבח שימכר
נידון בכבודו או דלמא כל לגבי
ליה אי בעי למיפרקיה דהא פשיטא לן אי אקדשיה לבדק הבית הוה פריק בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף דגזירת הכתוב
ויקח בדמיו קרבן למזבח ודאי
מזבח אינו נידון בכבודו ואת"ל
הוא ואפילו היא שוה אלף זוז יד]: שדה אחוזה דמיפרקא. דהא לא אשכחן שדה אחוזה אלא לבדק הבית דסתם הקדישות לבדק הבית הלכך
אין לו אלא ראשה דאפשר למכור
כל לגבי מזבח אינו נידון בכבודו
כי פריש לה למזבח לא פריק לה נמי אלא בהכי או דלמא לא אשכחן למזבח אלא בשויו דהא לא אשכחן קראי למזבח אלא בבהמות
(א)
טו]
הראש לבדו. אבל אי אקדשיה
מקדיש שדה אחוזה למזבח מהו
והנהו ודאי לא נתנה תורה קצבה לפדיונן אם הוממו והכא נמי אמרינן בשויו. תיקו: מתני' פחות מבן חדש נידר. אם אמר אחר דמיו עלי
קדושת הגוף [ליקרב הוא עצמו
מי מדמינן פדיונה כמקדיש
למזבח הואיל ואי אפשר לחלוק
לבדק הבית או דילמא כל לגבי
שהרי דמים כל דהו יש לו: אבל לא נערך. שלא נאמר בפרשה [ויקרא כז] אלא מבן חודש ומעלה: גמ' נותן דמיו. כמה שהוא נמכר בשוק: כר"מ. דאמר
הראש מן הגוף] פשטה קדושה
מזבח נפדה בשויה. הרא"ש ז"ל:
בכולה דאי אפשר לשחוט הראש
ונ"ב וז"ל הרא"ש ז"ל ואפי' אם
אין אדם מוציא דבריו לבטלה ואדם יודע דאין ערך לכלי דנפשות כתיב [שם] וגמר ואמר לשם דמים: פשיטא דכר"מ. ל"ל למימר כמאן אזלא
לשם עולה והגוף לשם חולין
הוא אומר שיודע לא אזלינן בתר
הא: התם. גבי פחות מבן חדש פטרי רבנן משום דאיכא למימר אפילו אין אדם מוציא דבריו לבטלה הני מילי היכא דהוא יודע שדבריו
דהא אין שוחטין חולין בעזרה:
אמירתו אלא במה שחכמים דנין
בטילין אבל זה סבור היה שיש ערך לפחות מבן חדש כבן חדש והרי אין לו ונמצא הקדש טעות ודמים לא קאמר דליתיב דמי אבל גבי
את לשונו ע"כ: תוד"ה אדם
[והא מר הוא דאמר. רבא במסכת
וכו'. ובמה שאמר בלבו טעה.
תמורה הקדיש זכר לדמיו שאמר
כלי ליחייב קמ"ל דר"מ היא ולא רבנן דטעמייהו דרבנן משום דאדם מוציא דבריו לבטלה ואפילו הוא יודע שדבריו טז] זה בטילין:
דמי זכר זה עולה קדוש קדושת
אבל הכא פיו ולבו שוין אלא
ולרבי
הגוף זכר עצמו קדוש הואיל
שהוציא דמים בלשון ערך וסבור
וראוי למזבח הכא נמי הואיל
שעולין לסגנון אחד. הרא"ש ז"ל:
וראויה האי פרה לקדשי מזבח כיון דאקדשה קדושת דמים תהא קדושת מזבח ותפשוט קדושה בכולה: הא דאקדשה כולה. לקדושת דמים קדשה קדושת הגוף: הא דאקדיש חד אבר. לקדושת דמים לא קדיש קדושת
הגוף: מהו. מי קדש קדושת דמים או קדושת הגוף דומיא דחמור דלא קרב למזבח: דמי ראשי לגבי מזבח. אין לך בעל מום לגבי מזבח יותר מאדם]: מקמי דאשמעה להאי מתניתא. ראש חמור: נידון בכבודו. דאבר
ויהיב דמי כוליה גופיה למזבח: לא אשכחן. דקדוש בערכין דאין נידון בכבודו או דלמא לא אשכחן בעל מום לגבי מזבח דנידון בכבודו וכדתרצינן (התם) [הכא] בבעל מום דומיא דחמור: [נידון בהשג יד. כדאמרן
לעיל]: נותן דמיו. שוויו: [האומר ערך כלי עלי. דאין ערך לכלי מן התורה. נותן
דבריו לבטלה: פשיטא. מאי
דמיו. כר' מאיר
דאמר אין אדם מוציא
דסבירא
ליה בערך פחות מבן חדש סבירא ליה בערך כלי: