ה:
הכל מעריכין
פרק ראשון ערכין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יכול
לא יהו נערכין ת"ל איש. ואע"ג דאיש במעריך
כתיב
ולרבי מאיר למאי איצטריך. הואיל ורב אליבא דר"מ אמר ולא
נה א מיי' פ"א מהלכות ערכין
א) [לקמן יג:], ב) נזיר סא: סב.,
ג) [ע' תוס' סוכה כח: ד"ה לרבות
הלכה ו וע' בהשגות ובכ"מ
תרתי איש כתיבי ואם אינו ענין למעריך תנהו
לענין
לרבנן למאי איצטריך למימר דנותן דמיו פשיטא יג] התם דאיכא
ובל"מ ובבה"ז:
ותוס' סנהדרין פו. ד"ה בני],
נערך וא"ת הא ממעטינן מאיש דהכא עובדי כוכבים גבי תמורה
למימר דטעה ולא אמר לשם דמים אלא סבור שיש לו ערך מחייב
נו ב ג מיי' שם הל' יא עיין
ד) [תוספתא רפ"א], ה) [חגיגה
רבי מאיר הכא דודאי יודע
שאין ערך לכלי לא כ"ש: נותן דמיה.
בפ"ק דתמורה (דף ג.) וי"ל דבפרק
ב"ש במסכת זבחים (דף מה.)
במ"ל:
ב:יבמות צט: גיטין כג. מנחות צג.],
נז ד מיי' שם הלכה יב:
ו) [תוספתא שם פ"א ה"ג],
איכא דרשא אחריתי למעוטי עובדי
דאדם יודע שאין הקדש חל על דבר
נח ה מיי' פ"ג מהלכות מעילה
ז) זבחים מה. [תמורה ב:],
ולרבי מאיר למאי איצטריך מהו דתימא
כוכבים יט] דתמורה ועלה סמיך
שאינו שלו וגמר ואמר לשם דמים:
ח) [ויקרא כז], ט) [ע' בתוי"ט תי'
הלכה ד:
❖
❖
נט ו מיי' פ"ה שם הלכה טו:
ע"ז בשם הרמב"ם],
וילפינן ממעשר בהמה חובה שאין
תיקדוש מהשתא ואקריבנה. כשאקננה
טעמא דרבי מאיר התם דגזר פחות מבן חודש
קבועה לה זמן וישראל מייתו ועובדי
ולהקדיש גופה נתכוין דטעה בהכי
אטו בן חודש אבל הכא דליכא למיגזר אימא
כוכבים לא מייתו: שאני חרש
אבל דמי לא קאמר הלכך לא ליתיב
תורה אור השלם
הגהות הב"ח
לא קמ"ל טעמא דרבי מאיר דאין אדם מוציא
מידי דהא אין הקדישו חל על גופה
שוטה וקטן דלאו בני דעה נינהו.
(א) רש"י ד"ה והוא דאמר עלי
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ
דבריו לבטלה לא שנא הכא ול"ש הכא כמאן
ולדמים לא נתכוין: קא משמע לן.
ור"מ דיליף מינייהו סבירא ליה קצת
בהמת כצ"ל ותיבת דמי נמחק:
אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר
אזלא הא דאמר רבה בר א] יוסף אמר רב
(ב) ד"ה אלא וכו' תנן ה' חטאות
בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַיְיָ: ויקרא כז ב
דלא אמרי' דטעה אלא ודאי יודע שאין
הן שוין הואיל ונערכין ואע"פ שלא
כ]
המתות כו' הני: (ג) ד"ה במה
2. וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ
ואמרי לה אמר רב ייבא בר יוסי אמר רב
❖
כא] מעריכין הכי נמי אית ליה למימר
הקדישו חל על גופה ולדמים נתכוין:
וכו' דגמרינן במעילה:
וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל
בעובדי כוכבים: אלא מעתה לא
המקדיש בהמת חבירו נותן דמיה כמאן
והוא דאמר עלי. (א) דמי בהמת
לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת
לֵאלֹהֵינוּ כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה
ימעלו בו. לרבי יהודה אלמה תניא
חבירי זו עלי להקריב נותן דמים
כרבי מאיר הא אמרה רב חדא זימנא דאמר
מוסף רש"י
לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ
אבל בקדשי בדק הבית מועלין בו
דבהמה גופה לא קאמר אבל דמיה
רב גידל אמר רב האומר ערך כלי עלי
הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס:
ב]
אבל בקדשי בדק הבית.
עזרא ד ג
ואמאן תרמייה דהא ודאי כרבי מאיר
קיבל עליו: אבל אמר זו. ולא אמר
נותן דמיו מהו דתימא התם הוא דיודע שאין
3. וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי
עכו"ם שהתפיס מנה לבדק הבית
❖
לא מיתוקמא דהא קא נסיב להלכתיה
עלי אלא אמר הרי בהמה זו עולה
(זבחים מה.).
עַם יְהוּדָה וּמְבַהֲלִים אוֹתָם
ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים אבל בהמה
❖
לא אמר כלום: מתני' עובד
מלא לכם ולנו אלמא דאין עובדי
עזרא ד ד
לִבְנוֹת:
דבת מיקדש היא איכא למימר דהכי קאמר
כוכבים נערך. אם אמר ישראל
כוכבים מקדישין לבדק הבית כלל
רבינו גרשום
אי אמינא לה למרה מזבין לה ניהלי
ג]
ערכו עלי נותן ערכו כפי שנים של
וכר' יהודה כב]מיהא לא כג] אתיא כד] דליכא
שינויי נוסחאות
ולר' מאיר אמאי איצטריך. הא
תיקדוש ד] לה מהשתא ואקרבה אבל דמי לא
לפרושי דלמסקנא משום רפיון ידים
עובד כוכבים: אבל לא מעריך. אבל
א] בר יוסי אמר (ש"מ), ב] כלי זה
דרב גידל הא אשמעינן חדא
קאמר קמ"ל אמר רב אשי והוא דאמר עלי
מיתוקמא שפיר כרבי מאיר דהא
אם אמר העובד כוכבים ערכי עלי
עלי (ש"מ), ג] אמינא ליה למרה
ה]
זימנא דאין אדם מוציא דבריו
(ש"מ), ד] תיקדוש מהשתא ואקרבה
לבטלה: ס"ד טעמא דר' מאיר
ליתא דרבי מאיר לא סבר האי טעמא
או ערך אחרים עלי לא אמר כלום:
מתני'
א)עובד כוכבים
אבל אמר הרי זו לא:
כצ"ל (ש"מ), ה] אמר מר בר רב
דגזר ערך פחות מבן חדש אטו
דאם כן מנא ליה הלכתא דאין העובדי
ר' יהודה אומר מעריך. אם אמר
רבי מאיר אומר נערך אבל לא מעריך רבי
אשי והוא דאמר עלי אבל אמר זו
בן חדש דאי פטרת ליה מערכין
א
כוכבים מעריכין מקרא דלא לכם ולנו
על ישראל ערכו עלי: אבל לא
לא כצ"ל (ש"מ), ו] אומר עובד
פחות מבן חדש זימנין דמעריך
יהודה אומר מעריך אבל לא נערך וזה וזה
כוכבים נערך (ש"מ), ז] לבנות בית
בן חדש וסבר הכי נמי פטרנא.
נערך. שאם אמר ערכי עלי אין לו
וצ"ע כיון דלרבי מאיר אין עובדי
מודים ב שנודרין ונידרין: גמ' ב) ת"ר בני ישראל
לאלהינו [תיבת את נמחק] (ש"מ),
אבל בערך כלי דליכא למיטעא
ערך או אם אמר ישראל ערך עובד
כוכבים מתנדבין לבדק הבית היכי
ח] צ"ל לאלהינו, ט] צ"ל
אימא לא ליתן דמיו קמ"ל: כמאן
מעריכין ואין העובדי כוכבים מעריכין יכול
לאלהינו, י] צ"ל דתניא,
ג)
כר' מאיר. דהכא נמי נימא אדם
כוכבים זה עלי לא אמר כלום:
תנן זה וזה מודים שנודרים הא עובדי
יא] תיבת חמש נמחק (ש"מ),
יודע שאין אדם מקדיש בהמה
גמ' איש. משמע כל דהו:
לא יהו נערכין תלמוד לומר 1 איש דברי ר'
כוכבים לא נודרין לבדק הבית לרבי
יב] הארץ מרפים ידי (ש"מ),
שאינה שלו וגמר ואמר לשום
מאיר אמר רבי מאיר וכי מאחר שמקרא אחד
יג] פשיטא השתא התם (ש"מ),
הלכתיה דר"מ מסתבר. דאין העובדי
מאיר ודוחק לפרש דנודרין קאמר
דמים: תיקדוש מהשתא. אע"ג
יד] בדפ"ר דלית' וצ"ל דליתיב,
שאינה שלי לכשאקחנה אקרבה
כוכבים מעריכין: וטעמיה לא מסתבר.
למזבח דלכאורה מתני' דומיא דערכין
מרבה ומקרא אחד ממעט מפני מה אני אומר
טו] ודמיתהני (צ"ק)
, טז] הני
ולא מקדשה לדמיה אלא אדעתה
דיליף טעמא מחרש שוטה וקטן
דמיירי לבדק הבית ט) ושמא טוב
חמש חטאות (ש"מ), יז] כחטאת
ו] נערך ולא מעריך מפני ד) שריבה הכתוב
למיקרבה ולא קדשה לא להקרבה
שנתכפרו בעליה [ותיבת שמתו
ולא לדמים קמ"ל דקדשה
לפרש דרבא הדר ביה למסקנא זו
ואיכא למיפרך התם משום דלאו בני
בנערכין יותר מבמעריכין שהרי חרש שוטה
נמחק] (ש"מ), יח] דאמרו
לדמים]: והוא דאמר עלי.
מהא דאמר מעיקרא דהלכתא כרבי
דעה נינהו דהא אין נודרין נמי ואין
רש"ש, יט] עובדי כוכבים
כשאמר על בהמת חברו בהמה זו
וקטן נערך אבל לא מעריכין רבי יהודה
מאיר מקרא דלא לכם ולנו:
מקדישין אבל עובד כוכבים דנודר
מתמורה ועלה סמיך דילפינן
עלי הקדש נותן דמים אבל אמר
אומר בני ישראל נערכין ואין העובדי כוכבים
ממעשר בהמה דהוי חובה (ש"מ),
בהמה זו הקדש פטור מכלום דאין
ומקדיש דהא ר"מ מודה דנודר ונידר
תני
כ] ואע"פ ס"א כן אמרו שלא
אדם מקדיש דבר שאינו שלו: וכי
נערכין יכול לא יהו מעריכין תלמוד לומר איש אמר רבי יהודה וכי מאחר
אימא נמי דמעריך אי לאו דהאי קרא
(ש"מכ),נא"ש]אולהמעריוךהצ"כקתשגבמזיו'שובשת],
מאחר [שמקרא] וכו'. כלומר איש
כב] נ"א נמי, כג] צ"ק מחק לא,
שמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט מפני מה אני אומר עובד כוכבים
מרבה עובדי כוכבים ובני ישראל
דלא לכם ולנו דכתיב בספר עזרא
כד] לא אתיא וליכא לפרושי (ש"מ),
ממעט מפני מה כו': מפני שריבה
❖
שהיו עובדי כוכבים מתנדבין ורוצין
מעריך ולא נערך מפני שריבה הכתוב במעריכין יותר מבנערכין שהרי
במעריכין יותר [מן הנערכין]
לסייען בבנין בית שני ואמר להם
שהרי טומטום [ואנדרוגינוס
טומטום ואנדרוגינוס מעריכין אבל לא נערכין אמר רבא הלכתיה דרבי
מעריכין אבל לא נערכין] ואי
נחמיה בן חכליה לא לכם ולנו לבנות
מאיר מסתברא טעמיה לא מסתברא טעמא דרבי יהודה מסתברא הלכתיה
אמרת אוקי חרש שוטה וקטן
שיטה מקובצת
כי אם לנו לבדנו: טעמיה דר' יהודה
כנגד טומטום ואנדרוגינוס והוו
לא מסתברא הלכתיה דרבי מאיר מסתברא דכתיב לא לכם ולנו לבנות
2 ג
מהו דתימא טעמא דר"מ התם
להו נערכין טפי ממעריכין הא לא
מסתבר. דודאי מסתבר טפי לאוקמא
דגזר פחות מבן חודש וכו'.
ז] (את) בית ח] אלהינו טעמיה לא מסתברא דקא מייתי ליה מחרש שוטה וקטן
קשיא [כולהי תלת] חרש שוטה
מיעוטא דממעיט קרא בנערכין
וקשה אכתי איכא מימרא
וקטן חשיבי להו כחד דלית בהו
שאני חרש שוטה וקטן דלאו בני דעה נינהו טעמא דרבי יהודה מסתברא
ה)
וריבויא במעריכין דהא טומטום
שלישית לקמן בפרק האומר
דעה ועוד ריבה במעריכין עובדי
משקלי עלי (כ.) אהא דתנן
כוכבים יותר מבנערכין שהרי
דקא מייתי ליה מטומטום ואנדרוגינוס דאף על גב דבני דעה נינהו
ואנדרוגינוס דבני דעה נינהו כעובדי
האומר ערך ידי לא אמר כלום
טומטום ואנדרוגינוס נודרין
מעטינהו רחמנא הלכתיה לא מסתברא דכתיב לא לכם ולנו לבנות (את)
כוכבים ומעריכין ולא נערכין
אמר רב גידל אמר רב ונותן
ונידרין ומעריכין ועובד כוכבים
דמים ופריך והא אמר רב גידל
[נמי] נודר ונידר [הלכך פריך]
דמעטינהוקראדכתיבהזכר ח)מריבויא
בית ט] אלהינו ורבי יהודה האי לא לכם ולנו מאי עביד ליה אמר רב
חדא זימנא וכו' וקא עביד
לאפוקי חרש שוטה וקטן דאין
דה"י דרשינן [ד:] זכר ודאי ולא טומטום
חסדא אמר אבימי וערכו נגנז אלא מעתה לא ימעלו בו דתנן חמש
נודרין: הלכתא דר' מאיר
צריכותא ומאי איצטריך כיון
ד
י]
יא] ו)
מסתברא. [מימרא דר' מאיר]
ואנדרוגינוס: והלכתיה לא מסתבר.
דלא גזר הכא פחות מבן חדש
חטאות המתות ומעות ההולכות לים המלח לא נהנין ולא מועלין אלמה
ה
נראה עיקר [טעמו אין נראה
אטו בן חדש דדמי למגזר טפי
דודאי אין מעריך משום דערכין לבדק
עיקר: הלכתא דר' מאיר
כ"ש דלא גזר אבר שאין הנשמה
תניא גבי קדשי עובדי כוכבים ז) ו במה דברים אמורים בקדשי מזבח
הבית וקרא כתיב לא לכם ולנו לבנות:
מסתברא. דאינו מעריך דכתיב]
תלויה בו אטו ראשו ולבו וי"ל
אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן אלא אמר רבא משום רפיון ידים
לא לכם ולנו לבנות בית כלומר
אי אשמועינן הך דהכא הוה
אמר אבימי. הא דאמר רבי יהודה
הנהו סנבלט וטוביה דהוו עובדי
אמינא שאני הכא דכ"ע ידעי
הוא דכתיב ויהי עם הארץ מרפין ידי עם יהודה ומבהלים אותם לבנות:
מעריכין לאו משום דליתיה לבדק
יב]
3
יד]
כוכבים לא הניחום לבנות
דאין ערך לפחות מבן חדש דזיל
תנא
ולהקדיש לצורך בדק הבית
קרי בי רב הוא דלא נכתב ערך
הבית דהא כתיב לא לכם ולנו אלא
אלמא דעובדי כוכבים אין
אלא לבן חדש ומעלה הילכך
קדוש ונגנז דאסור בהנאה: אלא מעתה. הואיל ולאיבוד אזיל לא ימעלו בו דמיתהני טו] מיניה לא ניחייב קרבן מעילה דהא תנן (ב) חטאות
מעריכין דערכין נמי לבדק הבית
אמרי' דגמר ואמר לשם דמים
המתות הני חטאות דאמרי' בתמורה [כא:] ולד חטאת ותמורת חטאת כו': ומעות ההולכות לים המלח. דהוו כחטאת שמתו בעליה דאזלא
טז]
יז]
[הן] אבל נערכין שישראל יכול
אבל בערך איברים לא כתי'
להעריכן דהוי ממון ישראל:
בהדיא שיש חילוק בין אבר
למיתה ואם נהנה אדם מהם אינו חייב קרבן דלא קרינא ביה מקדשי ה' (ויקרא ה) הואיל ולאיבוד אזלי: ואילו גבי קדשי עובדי כוכבים תניא.
[טעמיה לא מסתברא דקא מייתי
שהנשמה תלויה בו לאבר שאין
בשחיטת קדשים בפ' ב"ש (זבחים מה.): במה דברים אמורים. דאין מועלין בקדשי עובדי כוכבים היינו בקדשי מזבח משום דגמרינן (ג) מעילה
לה מחרש שוטה וקטן. דקאמר
הנשמה תלויה בו והיה סבור
שהרי חרש שוטה וקטן נערכין
דשייך ערך בזה כמו בזה וגמר
חטא חטא מתרומה מה תרומה אין מיתה נוהגת אלא בתרומת ישראל דבהדיא כתיב (ויקרא כב) ולא יחללו את קדשי בני ישראל אף מעילה אינה
ולא מעריכין דלמא משום הכי
ואמר לשם (דמים) [ערך] קמ"ל
נוהגת אלא בקדשי ישראל: אבל קדשי. עובדי כוכבים של בדק הבית מועלין בהן. ומפרש התם [זבחים מה.] מאי טעמא דכי גמרה מעילה חטא
לא מעריכין דלאו בני דעה נינהו
וקשה דהכא אמרי' דרב סבר
חטא מתרומה דומיא דתרומה דקדושת הגוף אבל קדושת דמים לא גמרינן מינה וטעם זה מצאתי מפורש בזבחים והוא עיקר שהרי
אבל עובד כוכבים דבן דעת הוא
כרבי מאיר ובגיטין (לח: ועיי"ש
איכא למימר דמעריך: דקא מייתי
לט. תוד"ה הא מני) אמרינן
בפירוש נשנה שם. ומפי המורה שמעתי בקדשי מזבח דעובדי כוכבים אין מועלין בהם משום דמצינו חילוק בין קדשי מזבח דעובדי
לה מטומטום ואנדרוגינוס.
אתמר אמר רבה אמר רב
כוכבים לקדשי מזבח דישראל שאין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא כדאמרינן בשמעתא קמייתא דתמורה (דף ב:) אבל בקדשי בדק
דאע"ג דבני דעה נינהו מעטינהו
המקדיש עבדו יצא לחירות
רחמנא מנערכין משום זכר ודאי
ופריך והתניא המקדיש עבדו כו'
הבית דעובדי כוכבים לא מצינו חילוק הלכך מועלין בהן זה שמעתי וראשון עיקר. קתני מיהת מועלין בהן אלמא אינו נגנז מדשייכא
ונקבה ודאית אבל מעריכין דבני
ומשני הא מני ר"מ היא דאמר
ביה מעילה: אלא אמר רבא. ודאי לבדק הבית אתי ובימי עזרא היינו טעמא דשלחו יח] להם לא לכם ולנו: משום רפיון ידים. משום
דעה נינהו אף עובדי כוכבים נמי
אין אדם מוציא וכו' ורב דאמר
שלא היו מתכוונים לטובה אלא שיסמכו גם עליהם וישמעו לעצתם והם יאחרו הבנין עד שיסיבו את לב כורש שלא לבנותו:
כרבנן וי"ל דרב ודאי סבר כרבנן
כיון דבני דיעה נינהו מעריכין
אבל לא נערכין דהא מעטינהו
כדמוכח התם בגיטין ורב אליבא
בתחילה רחמנא נמי מבני ישראל: הלכתא
דר"מ קאמר הכא ועי"ל דרב
לא איסתבר. דהא כתיב לא לכם ולנו אלמא דאין מעריכין: ור' יהודה דסבר דמעריכין לא לכם ולנו מאי עביד ליה. משמע דאין ע≈ ר¿ k» ן
גידל סבר כרב יוסף דהתם דאמר משמיה דרב המפקיר עבדו יצא לחירות וקאמר התם מ"ד מפקיר אבל מקדיש לא. הרא"ש ז"ל: תוס' ד"ה יכול
נכנס לבדק הבית. קסבר ר' יהודה אין ודאי מעריכין ואמר רב חסדא וערכן נגנז שלא יפול לבדק הבית משום דכתיב לא לכם ולנו: אלא
לא יהו. נ"ב וז"ל הרא"ש ז"ל ואע"ג דהאי איש במעריך כתיב אפ"ה כיון דאיכא תרי קראי במעריך צריכינן לאוקומי חד בנערך, ור' מאיר
מוקי רבוייא בנערך ור' יהודה מוקי רבוייא במעריך, הקשה הר' אלחנן דהא מרבינן גוי מאיש דערכין, ובפ"ק דתמורה (ג.) ממעטינן גוי מעתה. כיון דערכן נגנז לא ימעלו בו: לא נהנין ולא מועלין. אם נהנה מהן]: אלמה תניא. במסכת מעילה גבי קדשי עובדי כוכבים בד"א
בקדשי מזבח דאין בהן מעילה אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן והני נמי אם נגנז כמעות ההולכות לים המלח דמי ולא ימעלו בהן:
מהאי איש לגבי תמורה, דקאמר התם ואינו עושה תמורה דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו וכתי' ברישא דעניינא והיינו גבי ערכין איש
אלא אמר רבא. לעולם סבר ר' יהודה ערכן קדוש כשאר הקדש ויש בהן מעילה ומה טעם לא לכם ולנו לבנות משום רפיון ידים שמא אם
כי יפליא נדר בערכך, וי"ל דר"מ ור"י סברי כסוגיא דזבחים דממעט גוי מתמורה ממעשר בהמה דהוי חובה שאין קבוע לה זמן דישראל
מייתי ולא גוי ע"כ. ובספרים שלנו שם במסכת תמורה איכא לישנא אחרינא כסוגיא דזבחים: ד"ה יכול לא יהו וכו' תרתי איש
יתערבו הם וירצו לבנות עמהם יהיו מבטלין אותם שאין לבם לשמים כדכתיב ויהי עם הארץ [מרפים ידי עם יהודה] וגו':
כתיבי. גליון וצ"ע דבפרשת ערכין לא כתיב כי אם חד איש (ויקרא כז, ב) ואפשר דאואיש כי יקדיש וגו' (שם יד) קא סמיך וכולה חדא
ענינא הוי כי היכי דיליף בפ"ק דתמורה (ג.) מאיש דכתיב בערכין לענין תמורה: ד"ה אלא מעתה כו' ושמא טוב לפרש כו'. דודאי קרא משום רפיון ידים אבל עובדי כוכבים נודרין לבדק הבית ודוקא מערכין ממעיט להו מקרא דישראל וברייתא דבדק הבית מועלין אתי שפיר כר"מ
ומיירי בנדרים ולא בערכין דודאי אינן מעריכין ומ"מ פריך שפיר תלמודא אהא דאמר ר"י ערכו נגנז מהך ברייתא אבל בקדשי בדק הבית מועלין דכי נמי נוקי להך ברייתא בנדרים וכר"מ דכי היכי דשמעינן דבנדרי עובדי כוכבים איכא מעילה ה"ה בערכם דמעריכין מן התורה ואין
לומר יגנז ומסיק רבא דודאי לר' יהודה מועלין בערכי עובדי כוכבים כמו בנדרם ונודרין לכ"ע וקרא משום רפיון ידים ושניא דקרא לר"מ נמי הכי הוא משום רפיון ידים ומ"מ ניחא הא דקאמר רבא הלכתא כר"מ מסתברא מקרא דלא לכם ולנו שאין מביאה אלא דוגמא בעלמא
להכריע דסברא להעמיד מיעוט דבני ישראל במעריכין וריבויי דריש דנערכין דה"נ מצינו שהיו ישראל מונעים עובדי כוכבים מבדק הבית ואע"ג דלגמרי לא ילפינן מיניה [דא"כ] אפי' נדרים לבדק הבית לא היו לנו לקבל ותנן דנודרין מ"מ גילוי מילתא בעלמא עבדינן מיניה אקרא
דבני ישראל וכל עיקר דקרא לא היה אלא משום רפיון ידים ולא נאמר דעובדי כוכבים אינן נודרין שום נדר לבדק הבית דודאי נודרין לכולי עלמא כדתנן. תוס':