הכל מעריכין
פרק
ראשון ערכין
ו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תני
בתחילה. בתחילת
הבנין
אין מקבלין דשמא לרפיון ידים מתכוונין:
חדא עובד כוכבים שהתנדב לבדק הבית אין מקבלין ממנו כו'.
א) מו"ק ט. ע"ש [שבת צ. מנחות
ס
א מיי' פ"ח מהל' מתנות
קז. מדות פ"ד מ"ו], ב) [ב"ב ג:],
עניים הל"ח:
לבסוף. לחזק את יא] בדק דאין לומר רפיון ידים מקבלין. ל"א בתחילה
וא"ת ולישני הא ר' מאיר הא ר' יהודה וי"ל דא"כ קדושה
ג) ב"ב ג:, ד) תוספתא דמגילה
סא ב מיי' פ"ד מהל' תרומות
כשלא היתה אימתן של יב] עובדי כוכבים עליהן אין מקבלין אבל לבסוף
ואינה קדושה מיבעיא ליה כג] דאין מקבלין הימנו לבדק הבית [משמע
פ"ב ה"י ע"ש, ה) שבת סא: [מס'
הל' טו [טוש"ע יו"ד סי'
דקדושה היא] ומשמע דתרוייהו סברי כר' יהודה: הא לכתחילה
מקבלין משום אימה. וראשון עיקר וזה
אינו טעם דהא כל ימי בית
סופרים פ"ה הלכה יג],
שלא סעי' מד]:
ו) תוספתא דמגילה פ"ב ה"ט
סב ג ד מיי' פ"א מהל' ערכין
שני היתה אימת העובדי כוכבים
הא לבסוף. רש"י פי' לכתחילה שייך
ע"ש, ז) תוספתא דמגילה פ"ב
הל' יא יב ופ"ח מהל'
תנא חדא עובד כוכבים שהתנדב נדבה
עליהן ובתחילתו יותר מסופו. וא"ת
רפיון ידים ולבסוף לא שייך רפיון
ה"ט, ח) [ע' כל ב'], ט) במנחות
מתנות עניים הל' ח טוש"ע יו"ד
סי' רנט סעיף ד:
קז. תירצו כמו הכא אבל בשבת צ.
האי בתחילה נמי אמקדש ראשון
ידים ועוד פירש רבינו לכתחילה
לבדק הבית מקבלים הימנו ותניא אידך
א]
סג ה מיי' פ"ו מהל' יסודי
ד"ה מכליא הניחו זה בקושיא,
❖
קאמר א"כ מאי מותיב ליה לקמן
בתחילת הבנין יש לחוש פן יחזרו
אין מקבלין א"ר אילא א"ר יוחנן לא קשיא הא
י) (עזרא ו ט),
התורה הל"ו טוש"ע יו"ד
מואגרת אל אסף וגו' דהיינו במקדש
בהם ויערערו לומר יש לנו חלק בבית
סי' רעו סעיף יג:
בתחילה הא בסוף דאמר ר' אסי אמר רבי
סד ו ז מיי' פ"ח מהל' מתנות
המקדש לבסוף דבר מסויים אין
שני: דבר המסויים. שנראה בעין
עניים הל"ד טוש"ע יו"ד סי'
יוחנן בתחילה אפילו מים ומלח אין מקבלין
תורה אור השלם
א
מקבלין פן יהיו לשם ולתפארת דבר
אין מקבלין מהם דגנאי הוא ועוד
רנט סעיף א:
מהם בסוף דבר המסויים אין מקבלין דבר
ח [מיי' שם הל' א טוש"ע יו"ד
1. וְאִגֶּרֶת אֶל אָסָף שֹׁמֵר
שאין מסויים מקבלין דלא שייך תו
שמתפארים בו: אמה כליא עורב.
סי' רנז סעי' ג'
הַפַּרְדֵּס אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִתֶּן
שאינו מסויים מקבלין היכי דמי דבר המסויים
ערעור הואיל ונבנה ב"ה כבר וניחא
להכי נקט אמה דאמרי' בפרק בתרא
סה ט מיי' שם הל"ה טוש"ע
לִי עֵצִים לְקָרוֹת אֶת שַׁעֲרֵי
אמר רב יוסף כגון אמה כליא עורב מתיב
י"ד סי' רנט סעיף א:
בזה הא דקאמר בסמוך שאני מלכותא
דמנחות (דף קז.) הרי עלי ברזל לא
א)
הַבִּירָה אֲשֶׁר לַבַּיִת וּלְחוֹמַת
סו י מיי' שם הל"ד טוש"ע שם
הָעִיר וְלַבַּיִת אֲשֶׁר אָבוֹא אֵלָיו
דלא הדרא וליכא למיחש לעירעור כד]:
יפחות מאמה על אמה לכליא עורב
רב יוסף ואיגרת אל אסף שומר הפרדס אשר
1
[וברב אלפס ב"ק פרק ד דף
וַיִּתֶּן לִי הַמֶּלֶךְ כְּיַד אֱלֹהַי
❖
תני חדא עובד כוכבים שהתנדב
שהיו מביאין טבלאות של ברזל אמה
כ. ובבא בתרא פרק א' דף קנח:]
למלך וגו' אמר ליה אביי שאני מלכותא דלא
נחמיה ב ח
הַטּוֹבָה עָלָי:
ב)
2. כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא
על אמה ובהן מסמרות גבוהין אמה
לבדק הבית. והא דלא מוקי לה
הדרא ביה דאמר שמואל אי אמר מלכותא
ג)
תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ
קבועין ומחפין בהן ראש הגג של
כתנאי דר' יהודה ור' מאיר וכגון
שינויי נוסחאות
יְיָ אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ
עקרנא טורי עקר טורי ולא הדר ביה: אמר
❖
היכל לגרש את העורבים שלא ישכנו
דליכא רפיון ידים כגון מן המלך
דברים כג כב
חֵטְא:
רב יהודה אמר רב עובד כוכבים שהפריש
א] מקבלים אותה הימנו ותניא
ב
שם. כליא לשון יג] שמגרש את העורבין
דאם כן לא הו"ל למימר מקבלין ואין
אידך אין מקבלין אותה הימנו
תרומה מכריו בודקין אותו אי ב] בדעת ישראל
כמו יד] כייל דידבי כייל פרוחי דאמר
מקבלין אלא קדושה ואינה קדושה
(ש"מ), ב] אי אמר בדעת ישראל
הגהות הב"ח
הפרשתיה כו'. (ש"מ), ג] שמא
הפרישה תינתן לכהן ואם לאו טעונה גניזה
במסכת נדה (דף יז. ע"ש) שהיה
מבעיא ליה:
(א) רש"י ד"ה לא נדר ולא
ד] קורה לבית
לבו לשמים (ש"מ),
כגון אמה כליא עורב. פי' הערוך ח)
❖
מגרש טו] זבובין ממטתו בשעת תשמיש
חיישינן שמא בלבו לשמים מיתיבי עובד
הכנסת ושם (ש"מ), ה] שמא לבו
ד)
הקדש צדקה דסתם:
ג]
לשמים (ש"מ), ו] קדוש דתניא היה
משום צניעות דאסור לשמש מטתו
זה לשונו לפי שבמקדש ראשון
כוכבים שהתנדב קורה ד] ושם כתוב עליה
(ש"מ), ז] גירסת ערוך יגור,
בפני כל חי. ל"א כליא עורב מונע
היתה קדושתו בכל הקהל והיתה
בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל
ח] מתקיף לה רבה אפכא מסתברא
מוסף רש"י
ג
העורבים כמו (תהלים מ) לא תכלא
שכינה שרויה בו ולא היו עופות
כצ"ל (ש"מ), ט] לא נדר צדקה
הפרשתיה יגוד וישתמש במותר ואם לאו
(ש"מ), י] היא נ"א כנדר לבל
אמה כליא עורב. טבלאות של
רחמיך: ואגרת אל אסף שומר הפרדס
פורחין עליו אבל במקדש שני פחדו
יא] בס"א: לחזק
אמה על אמה היו עושין והן חדין
תאחר וכו' (ש"מ),
טעונה גניזה חיישינן שמא ה] בלבו לשמים
וגו'. והיינו בתחילת בנין וקשקיל
מטעמא דאין קדושתו כקדושת
טז]
כה]
כסכין סביבותיהם ומסמרין חדין
את בדקיו אין לומר רפיון ידים
טעמא דשם כתוב עליה דבעיא גניזה הא אין
ומקבלין, יב] אימתן של אומות
בכולן ומחפין בהן גגו של היכל
בדק הבית מכורש: דלא הדרא יז] בה.
ראשון שמא יפרחו העופות על
העולם כצ"ל (ש"מ), יג] לשון
למנוע את העורבים מלישב (שבת
שם כתוב עליה לא בעיא גניזה הוא הדין
הואיל ותחילתו לטובה נתכוין שוב אינו
המקדש וישליכו שם דבר טמא עשו
מגרש שמגרש (ש"מ), יד] באלי
צ. וכעי"ז מנחות קז.) או: הגג כלה
דאע"ג דאין שם כתוב עליה נמי בעיא גניזה
חוזר: מכריו. של תבואת עצמו: אם
צורה להבריח העופות מגג ההיכל
ומקצר למעלה עד כאמה ומחפין
דידבי באלי פרוחי (ש"מ),
ד
טו] מגרש הזבובים (ש"מ),
אותו שם בברזל ובמסמרים כדי
אמר בדעת ישראל הפרשתיה. שלמקום
וקראו אותו כליא עורב כלומר זאת
והא קמ"ל דאע"ג דשם כתוב עליה יגוד
טז] הפרדס אשר למלך אשר יתן
.
שלא ישבו העורבים עליו (מו"ק ט.)
שתרומת ישראל הולכת תלך זו. ל"א
מונעת העורבים מלפרוח בגג ההיכל
היה כתוב. שם, כו' יגוד. יקוץ
לי עצים לקרות את שערי
וישתמש במותר דשם שלא במקומו לאו
❖
מקום השם ויגנזנו (שבת סא:).
הבירה אשר לבית והיינו (ש"מ),
שישראל אמר לי להפרישה וראשון
וזו צורה כדרך שעושין עכשיו שומרי
קדוש דתנן היה כתוב על ידות הכלים
יז] הדרא ביה הואיל (ש"מ),
ה) ה
ו]
שמעתי: טעונה גניזה. ואסורה בהנאה
זרעים עד כאן לשונו ויש מקשה ט)
יח] שמא לבו לשמים (ש"מ),
ועל כרעי המטה הרי זה ז] יגוד ויגנוז אמר רב
רבינו גרשום דחיישינן שמא בלבו לשמים לשם
יט] דלבו לשמים (ש"מ),
כ] לבל
דאמר במועד קטן (דף ט.) גבי שלמה
יח]
נחמן אמר רבה בר אבוה האומר סלע זו
תאחר (ש"מ), כא] כנדר כדקאמר
ו)
ו
הקדש הילכך יגנז. ובזמן הזה עסקינן
איבעי ליה לשיורי באמת כליא עורב
בפ"ק (ש"מ), כב] בהדיא מתנינן
הא בתחלה הא בסוף. שאם
לצדקה מותר לשנותה סבור מינה לעצמו אין
דהקדש אסור בהנאה כדתניא (בכורות
ומשני אמת כליא עורב צורך בנין
כולי פירושה בדרב נחמן (ש"מ),
אמר בתחלה רוצה אני להתנדב
כג] ליה ומדקאמר מקבלין ואין
לאחר לא איתמר אמר רב אמי אמר רבי
אומרים לו שאין אנו מקבלין
דף נג.) אין מקדישים ואין מעריכין
היא אלמא הוה בבית ראשון וי"ל
מקבלין דמשמע דקדושה היא
אותה אבל אם התנדב מקבלין
בזמן הזה ואם הקדיש בהמה תיעקר
שהיה שלמה ירא שמא לא תהא עליו
יוחנן בין לעצמו בין לאחר אמר רבי זעירא
ואין מקבלין משמע דתרוייהו
אותה והיינו לבסוף: אפי' מים
(ש"מ), כד] ולא לרפיון ידים כיון
פירות כסות וכלים ירקבו: יגוד. יחתוך
קדושה וכשראו שהיה קדוש הסירוהו:
ומלח. דודאי למכירה עומד ולא
לא שנו אלא דאמר עלי אבל אמר הרי זו
שהוא מן המלך הס"ד ואח"כ
מיתיבי ואגרת אל אסף שומר
יהא נראה בבנין אפי' הכי אין
מקום השם ויגנוז החתיכה וישתמש
בעינא בעי למיתבה מתקיף לה ח] רבא אדרבה
מה"ד כגון אמה כו' והשאר יש
מקבלין: דבר המסויים. שהוא
במותר ויבננו בבית הכנסת: לשמים.
הפרדס. והיינו בתחילת
למחוק (צ"ק), כה] נ"א מטומאה
נראה בבנין אין מקבלין [מהם]
איפכא מיסתברא אמר זו משתמש בה כי
דשמא אין קדושתו כקדושת
משום לא לכם ולנו ועוד שמא
להקדש ובזמן הזה אין לו תקנה: טעמא
הבנין וקשקיל בדק הבית מכורש
ראשון ושמא כו' כך היא גירסת
היכי דליחייב באחריותה אבל אמר עלי לא
יתחרט בו וירצה שיחזירוהו לו.
דשם כתוב עליה. דמוכחא מילתא
לשון קונטרס ולא נראה דהא כל
צ"ק, כו] ובני תורין ודכרין
אבל דבר שאינו מסויים ועומד
אלא לא שנא: תניא כוותיה דרבא נדר
ואימריא (ש"מ), כז] צ"ל מטיל,
ז
הבנין משל כורש היה וכמה קראי
דבלבו לשמים שהרי כתב עליה שמו של
למכירה מקבלין מהן. והאי דאמר
יט]
כח] ללותה ומשבאתה כו'
אמה כליא עורב כלומר או כל
צדקה ואין הקדש צדקה מאי קאמר לא
❖
הקב"ה: שם שלא במקומו אינו קדוש.
איכא גם כתיב ומה חשחן כו] אימריא
לשנותה וללותה והד"א (צ"ק),
דכותיה דהוי דבר הנראה: אשר
נדר ט] ולא הקדש צדקה אלא לאו הכי
כלומר אינו קדוש אלא מקום השם
י) וגו' ונ"ל דודאי מזה אינו מקפיד
יתן לי עצים לקרות את שערי
הבירה. אלמא דמקבלין מהם
ואותה חתיכה תיגנז והשאר יבנה בבית
דהא היה בגזירה כך וביד ישעיה
קאמר צדקה ח הרי היא י] 2 בבל תאחר ואינה
דבר מסויים: שאני מלכותא
שיטה מקובצת
הכנסת כי אמר בדעת ישראל
(ישעיה מה) הוא יבנה עירי אבל אל
כהקדש דאילו הקדש אסור לאשתמושי
דלא הדרא בה. מאחר דיהבה
תנא חדא עובד כוכבים שהתנדב
הפרשתיה. ל"א שם שלא במקומו כגון
אסף שומר הפרדס היה רחוק מכורש
לא חיישינן שיבקש שיחזירום
ביה ואילו צדקה שרי לאשתמושי ביה אמר
ט
לו [דאמר שמואל וכו': מכריו.
כו'. גליון. לא מצי לשנויי הא
על גבי קורות וכלים לא קדיש דלא הוי
ולא היה שלו ממש אך היה גוזר שיתנו
של עצמו]: אם אמר בדעת
ר"מ והא ר' יהודה דלכאורה
רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב
מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא
לצורך בדק הבית שהיה כז]מוטל עליהם
ישראל הפרשתיה. שאני רוצה
בנדר ונדבה איירי ולא בערכין
זביד מנהרדעא אמר אתון הכי מתניתו לה
לעשות ממנה מה שישראל עושה
ואפי' כי דחקית לאוקמי בערכין
עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי
שהיה מולך בכיפה בהא איכא למיחש
תנתן לכהן: שמא בלבו לשמים.
לא מתרצי דא"כ קדוש ואינו
אנן הכי מתנינן לה אמר רב נחמן אמר
שלא במקומו ולא קדיש וראשון שמעתי
או לרפיון ידים או לערעור כדפרישית:
שמא לדעת כן הפרישה שתהא
קדוש מבעי ליה דהא לר"מ אינו
אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה.
רבה בר אבוה אמר רב האומר סלע זו
קדושה קדושת גבוה [כגון]
קדוש אלא ע"כ תרוייהו כר'
והוא עיקר: לשנותה. לצרכיו ולאחר
שיקנו ממנו עולה שתהא כולה
יהודה ע"כ מצאתי בגליון רש"י
זמן ישלם: אבל לאחר. להלוותה לחבירו
משמע דעובד כוכבים איתיה
לצדקה מותר לשנותה בין לעצמו בין לאחר
כת"י: אי אמרת בדעת ישראל
לגבוה ואין רצונו שיאכלה כהן:
לא דלעצמו איכא למימר על מנת כן
בתרומה דנפשיה וכן משמע פרק
הפרשתיה. לרבנן דאמרי עובד
ושם [הקדוש] כתוב עליה. קודם
בין אמר עלי בין אמר הרי זו: ת"ר סלע
ז) י
לכן: יגוד. יקוץ [מן הקורה מקום
כוכבים איתיה בתרומה דנפשיה
היקצה לצדקה שאם יצטרך יטלנה
שני דגיטין (דף כג:) והא דקאמר
זו לצדקה עד שלא באתה ליד גבאי מותר
השם וישתמש במותר לצורך
הויא תרומה כתרומת ישראל
וישלם אחרת אבל חבירו לא אסיק
בזבחים פרק בית שמאי
(דף מה.)
ביהכ"נ: שמא בלבו לשמים.
וחייבים עליה מיתה אבל לר'
לשנותה משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה
כדאמרן ולא שיהנה אדם ממנה:
שמעון דבני ישראל מפרישים
אדעתיה: לא שנו. דמותר לשנותה
דליתיה בתרומה דנפשיה לא קשיא
איני
והא קמ"ל. כלומר משום רישא
ולא העובדי כוכבים אין עליה
אלא דאמר סלע זו עלי לצדקה דכיון
דתנאי נינהו בפרק שני דקדושין
איצטריך לאשמועינן דאית ביה
אלא כדין טבל דצריך שיפריש
(דף מא:) דתנן תרומת עובד כוכבים מדמעת וחייבין עליה חומש
דאמר עלי וקיבלה באחריות לענין גניבה ואבידה כדידיה דמי:
רבותא]: [דשם שלא במקומו.]
הכהן ממנה תרומה ומעשר ולא
ור' שמעון פוטר: יגוד וישתמש במותר. משמע ע"י שיחתוך
שלא במקום הראוי לכתוב כגון
קאמר תינתן לכהן אלא לאפוקי
אבל אמר הרי זו. ולא אמר עלי בעינא בעי למיתב: כי היכי
מסיפא דאמרינן יגנז: ת"ר. עי'
בספר או במקום כבוד [לא קדוש
דליחייב באחריותה. דכיון דמשתמש הוי כשולח יד בפקדון
הקורה ולא יהנה מאותה חתיכה שכנגד השם דבמקומו מיהא קידש
כדתנן כו']: מותר לשנותה.
תשובת הרשב"א סימן תר"ד
ותר"ה: משבאתה ליד גבאי
ללוותה לצרכיו ולפורעה לאחר
וקמה לה ברשותיה לענין תשלומין אבל אמר עלי דבלאו הכי
השם ויש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגררו מקום השם שאין
אסור לשנותה. עיין בהשמטות
זמן: סבור מינה לעצמו מותר
מיחייב באחריות לא ישתמש: אלא ל"ש. ומותר: לא נדר (א) צדקה.
לכתוב במקומו :
בסוף המסכת: תוס' ד"ה תני
ללוותה דהוא אינו מאחרה שהרי
ואילו צדקה שרי לאשתמושי ביה. משמע ליה דאיירי בין זו
דסתם נדר דמי עלי לב"ה: בבל תאחר. והכי משמע נדר הוא
כו' גליון מהופך. [פי' זה"ד צ"ל
הוא הקדישה אבל לאחר לא
כ]
דלא איכפת ליה ומאחרה: לא
קודם ד"ה הא עכ"ה] ואינו
הצדקה דקאי עליה בבל תאחר כנדר כא] דקאמר בפרק קמא דר"ה
בין עלי וכן הפסק כרב נחמן האומר סלע זו לצדקה
שנו דמותר לשנותה אלא דאמר
מהתוס' והוא לשון (הר"י)
(ו.) בפיך [דברים כג] זו צדקה: לשמעתא. דהאומר סלע זו לצדקה כו':
מותר לשנותה בין לעצמו בין לאחר בין אמר עלי בין אמר זו
עלי דכיון דנתחייב באחריותה
[רש"י] בגליון [עיין לעיל ד"ה
משבאת
תני חדא עכ"ה]: ד"ה יגוד כו'.
ודאי פורעה: כי היכי דליחייב
לה. דרב נחמן מותר לשנותה סתמא קאמר ורבי
ולשנותה היינו כח] ללותה:
אתון הכי מתניתו
ליד גבאי אסור לשנותה.
באחריותה. דהיינו הנאת הקדש:
נ"ב וז"ל הר"י בגליון דשם שלא
ודוקא יחיד אבל בני העיר רשאין כדמשמע בבבא בתרא (דף ח:)
אמי פירשה בין לעצמו בין לאחר ורבא הדר פירשה בין עלי
אלא לא שנא. דבין אמר עלי
במקומו וכו', פ"ה אין מקדש רק
בין הרי זו אנן בהדיא מתנינן כו' ופירושה כדרב נחמן:
ורשאין בני עיר לעשות תמחוי קופה וקופה תמחוי ולשנותה לכל מה
ובין אמר זו מותר לשנותה:
מקום השם ואותה חתיכה תגנז,
כב]
צדקה הוי כנדר לעבור עליה
ל"א לא הוי במקומו רק על
שירצו ודוקא לדבר מצוה כדאמרינן בשילהי
שמעתא (ע"ב) גבי
רבי
בבל תאחר:
הנייר ושיכתוב הפסוק עם השם
ישראל שהתנדב
מנורה
או נר לבית
הכנסת
והא דאמר בהשוכר האומנין
מגבת
פורים
לפורים ומגבת
אותה העיר לאותה
(ב"מ דף עח:)
אבל שם בלבדו לא קדיש, ולפי
פי' ראשון כשטועין וכותבין
העיר
השם ומקלפו מעל הקלף אין
לכתוב במקומו. עכ"ל הר"י בגליון: