ו:
הכל מעריכין פרק ראשון ערכין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי ינאי. גבאי הוה ויזיף מעות הצדקה לצורכו ופרע: דכמה יב] דמשהי.
העיר דוקא טז] ומחוץ לעיר אסור לשנותה (אבל לצורכי העיר מותרין)
סז א מיי' פ"ח מהל' מתנות
א) [חולין קלג:], ב) [תוספתא
פ"א ה"ב], ג) [כתובות לז:],
עניים הל"ו טוש"ע יו"ד
בגבאי מיירי ובהאי טעמא יש ליישב דאמרי' בריש שור שנגח
רבי ינאי דלית ליה זוזי למפרע ניחא להו לעניים: דמעשה. רבי ינאי
ד) כתובות לז:, ה) [לקמן כ.
סי' רנט סעי' ג [וברב אלפס
(ב"ק דף לו:) (חנן בישא) [ההוא גברא] דתקע (לההוא גברא)
לציבורא ואמר דלית ליה מעות לחלק לעניים וכופה אותם לצדקה
ב"ב פ"א דף קנח:]
ב"ק קד:] ב"ב מב. קנז. קעה:
סח ב מיי' שם הלכה ז':
[לחבריה דא"ל] הב ליה פלגא דזוזא
אמר הואיל ופלגא דזוזא הוא
ואיכא רווחא לעניים: מנורה.
כמשמעה: נר. קרוישוי"ל של כסף או
בכורות מח: קדושין יג:,
סט ג מיי' פ"א מהל' ערכין
ו) [לקמן כ. קדושין כט:
לא בעינא ניתביה לעניים הדר אמר
של זהב: מדאמר ר' אסי כו'. כלומר
הלי"ג:
בכורות מח. מט:],
איני והא רבי ינאי יזיף ופרע שאני רבי ינאי
איזיל ואברי ביה נפשאי אמר [ליה]
מדנקט ר' אסי עובד כוכבים דפעי
ע ד מיי' שם הלכה י"ד:
ז) [תוספתא דב"ק פ"ט
עא ה מיי' פי"א מהל' מלוה
ה"ה], ח) [לעיל ד סוע"א],
רב יוסף כבר זכו בה עניים ויש
וצועק למה שניתם יג] ממה שנתתי
דניחא להו לעניים דכמה א] דמשהי מעשי
(א)
ט) [במדבר לה], י) [וע"ע
ולוה הל"ד טוש"ע חו"מ
❖
לתמוה היאך היה יכול לחזור בו אפי'
מכלל דישראל דלא פעי שרי לשנויי
ומייתי להו ת"ר ישראל שהתנדב מנורה או
סי' קז סעי' א:
תוס' ב"ק לו: ד"ה יד],
א
❖
יא) שייך לע"א,
לא זכו בה עניים והאמרן בפ"ק
לדבר מצוה דאי בישראל אסור ל"ל
נר לבית הכנסת אסור לשנותה סבר רבי חייא
למנקט עובד כוכבים: שלא נשתקע
דר"ה (דף ו.) בפיך זו צדקה אלא י"ל
בר אבא למימר לא שנא לדבר הרשות ולא
תורה אור השלם
שהיה רוצה ללוותה ולשנותה ולפורעה
שם בעליה. ממנה שעדיין אומרים זו
הגהות הב"ח
שנא לדבר מצוה אמר ליה רב אמי הכי אמר
1. כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָח¢ רַם מִן
לאחר זמן וקא"ל רב יוסף שבאת לידו
היא מנורה נדבתו של פלוני עובד
(א) גמ' מ¿«עשה ומייתי להו:
הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת
רבי יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל
והוא גבאי ואסור לשנותה א"נ י"ל
כוכבים: אסור לשנותה. דפעי:
(ב) רש"י ד"ה מלוה וכו'
ויקרא כז כט
יוּמָת:
לדבר מצוה מותר לשנותה מדאמר ר' אסי
2. אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן
למיתה הס"ד ואח"כ מ"ה
שהיה סבור דאפי' צדקה ליתא הואיל
ולמאי. קאמר ר' אסי דאסור לשנותה
מלוה כתובה בתורה
פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת
❖
ולא תפסי בה יז] וקמ"ל רב יוסף דזכו
אילימא כו': שעזרק. עובד כוכבים
אמר ר' יוחנן עובד כוכבים שהתנדב מנורה
ב
תשלומי נזק: (ג) ד"ה
שמות כא ל
עָלָיו:
בה עניים כמו מעמד שלשתם י):
היה: לא שכיח. שעזרק במתא
פטורין וכו' וכל הנך איצא
או נר לבית הכנסת עד שלא נשתקע שם
❖
יא) עד שלא באתה ליד גבאי מותר
ליהרג:
דליפעי שסוחר היה ומחזר בעיירות:
בעליה אסור לשנותה משנשתקע שם בעליה
גליון הש"ס
מתני' הגוסס
לשנותה. רבינו ברוך פירש
והיוצא ליהרג כו'.
מותר לשנותה למאי אילימא לדבר הרשות
גמ' אינדב שרגא. עי' ב"ב
מותר לשנותה ממש למצוה אחרת
מפרש בגמרא טעמא: ר"ח בן
מוסף רש"י
❖
מאי איריא עובד כוכבים אפילו ישראל נמי
דף ח ע"א תוס' ד"ה יתיב:
ואם נדר אדם סלע לצדקה לעניים
עקביא. איוצא ליהרג פליג אבל
שדמיו קצובין. בתורה לפי
אלא לדבר מצוה וטעמא דעובד כוכבים הוא
א)
יכול לעשות ממנו מצוה אחרת כל
בגוסס מודה
דכתיב (ויקרא כז)
שנים, ולא דמי לאומר דמיו
עלי, דדמים אין לו אבל ערך
דפעי אבל ישראל דלא פעי שפיר דמי שעזרק
לעזי רש"י
והעמיד והעריך אותו וגוסס לאו בר
כמה דלא אתאי ליד גבאי אבל לישנא
. מלוה
יש לו (כתובות לז:)
העמדהוהערכההוא ח): שדמיו קצובין.
לשנותה לא משמע כן כך מצאתי
טייעא אינדב שרגא לבי כנישתא דרב יהודה
$
על פה אינו גובה מן
קרוישו"ל. מנורה (של נר
❖
היורשין. דשיעבודא לאו
בפרשת ערכין אבל אנודר מודה דהא
כתוב בתוספות הר"ר משה מאוירא
יחידי).
יד]
שנייה רחבא ואיקפד ב] רבא איכא דאמרי
דאורייתא, וכ"ש מן הלקוחות,
כנמכר בשוק בעי למשיימיה וזה אינו
מכתיבת אחיו ופירש לא משמע
שנייה רבא ואיקפד רחבא וא"ד שנייה חזני
אבל מלוה בשטר הוא עצמו
נמכר בשוק כלומר שאין אדם קונהו
לשנותה למצוה אחרת דלעיל קאמר
שיעבדו, דכתב ליה כל נכסיי
שינויי נוסחאות
דפומבדיתא ואיקפד רחבא ואיקפד רבה מאן
דאית לי אחראין לשטרא דנן
מותר לשנותה בין יח] הוא בין אחר היינו
ויפסיד מעותיו: נודר ומעריך כו'.
א] דכמה דמשתהי מעשה
(קדושין יג:). לאו ככתובה
דשנייה סבר דלא שכיח ומאן דאיקפד סבר
ללוותה ותו מדאמר והא רבי ינאי
ובגמרא מפרש מאי קא אתי ר' יוסי
ומייתי (ש"מ), ב] ואיקפד רבה
בשטר דמיא. ואינו גובה
❖
זמנין דמקרי ואתי: מתני' הגוסס והיוצא
איכא (ש"מ), ג] במשנה
ב)
ממשועבדים (קדושין כט:).
יזיף משמע דללוותה קאמר הילכך
למימר הא ת"ק לא אמר אינו נודר
שבמשניות איתא מפני שדמיו
ליהרג ג לא נידר ולא נערך ג) ר' חנינא בן
נראה לומר דללוותה קאמר אבל
שאם אמר דמי פלוני עלי יפטר
קצובין אבל אינו נידר מפני
דהא לא נידר קאמר: גמ' אלא
עקביא אומר נערך ג] מפני שדמיו קצובין
לשנותה ודאי אסור כי נמי לא באתה
שאין דמיו קצובין, קצובין
רבינו גרשום
אבל לא נידר מפני שאין
לא נערך אמאי לא. הרי דמיו
ליד גבאי אבל ללוותה קאמר ומשבאת
רבי יוסי אומר ד נודר ומעריך ומקדיש ואם
דמיו קצובין (ש"מ), ד] חייב
והא ר' ינאי. דהוה גבאי יזיף
קצובין: כל חרם לא יפדה. מי
ליד גבאי אסור ללוותה והא דקאמר
הזיק חייב : גמ' בשלמא גוסס לא נידר
בתשלומין (ש"מ), ה] תיבת
לעצמו ופרע אע"ג דבאת
ד]
לא נמחק (ש"מ), ו] צ"ל ואמר
לידו: דכמה דמישתהי.
פ"ק דב"ב (דף ח:) רשאין בני העיר
שהוא ראוי ליחרם וליהרג אינו בכלל
דלאו בר דמים הוא ולא נערך דלאו בר
אחד ערכו עלי כ"א
שאינו יכול לפורעה ואין
לעשות קופה תמחוי היינו ברשות בני
פדיון: למומתין בידי שמים. כגון
בכתובות, (ש"מ), ז] ליה מבעי
בכיס צדקה מעשה לציבורא
העמדה והערכה הוא אלא יוצא ליהרג
ליה לכדתניא (ש"מ), ח] תיבת
העיר אבל גבאי עצמו אסור ואומר
האי דכתיב השור יסקל וגם בעליו
דליתבו ביה צדקה ומייתי
בשלמא לא נידר דלאו בר דמים הוא אלא
כל נמחק (ש"מ), ט] דלא ס"א
להו לעניים יותר ממה שהוא
ר"י דהתם רשאין לשנותה שלא לדבר
יומת והך מיתה ליכא למימר בידי
נודר ומעריך ומקדיש לא
חייב לכיס והוי הנאה לעניים
לא נערך אמאי לא דתניא מנין היוצא
ד)
מצוה רק שיהא צרכי צבור ויש
אדם דהא אמרי' בפ"ק דסנהדרין
ה]
נידר קתני לא נערך קתני
ולבסוף היה פורעה אבל
אלא (ש"מ), י] רבה אמר
ליהרג ואמר ו] ערכי עלי שלא אמר כלום
איניש אחרינא אסור לשנותה
(טו:) מות יומת המכה רוצח הוא ט)
ליזהר מללוות מעות צדקה העיר
(ש"מ), יא] במלוה הכתובה
מאחר שבאת ליד גבאי:
על רציחתו אתה הורגו ואי אתה
משבאתה ליד גבאי ואפי' ברשות
ת"ל כל חרם לא יפדה יכול אפילו קודם
בתורה קמיפלגי ת"ק סבר
1
מנורה. פמוט: לא שנא לדבר
מלוה הכתובה בתורה לאו כו'
הורגו על רציחת שורו: שלא ניתנה
הקהל נמי כיון שאין זה צורכי צבור.
מצוה. אפי' לפדיון שבויים:
שנגמר דינו תלמוד לומר מן האדם ולא כל
ור"י סבר מלוה הכתובה
עד שלא נשתקע שם בעליה.
שגגתן לכפרה. כגון מגדף ומקלל
כך מצאתי כתוב:
האדם ולרבי חנינא בן עקביא דאמר נערך
בתורה ככתובה כו' (ש"מ),
שאם ישאל אדם נכרי מי
אילימא לדבר הרשות מאי
אביו דאם עשה בשוגג אינו בקרבן
יב] דכמה דמשתהי (ש"מ),
הקדישה ואומרין זו מנורה
מפני שדמיו קצובין האי כל חרם מאי עביד
יג] בס"א: מה., יד] צ"ל
של פלוני: אפי' ישראל
ולא בגלות: מיתות קלות. כלומר
איריא עובד כוכבים
אנידר, טו] הנך יוצא ליהרג
נמי. כל זמן שלא נשתקע
ליה ז] לכדתניא רבי ישמעאל בנו של רבי
אפילו ישראל נמי. הכי נמי מצי למימר
דקלות להך מילתא שניתנה שגגתן
(ש"מ), טז] נ"א דוקא מחוץ
שם בעליה אסור לשנותה:
יוחנן בן ברוקה אומר לפי שמצינו למומתים
מאי איריא לא נשתקע שם בעליה אפי'
לכפרה כגון רוצח דשגגתו גולה ועובד
לעיר אסור כו' אבל לצורכי
וטעמא דעובד כוכבים. כי
העיר מותרין ובגבאי וכו',
נשתקע נמי : מנין
לא נשתקע שמו ממנה דאסור
בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להם
ע"ז ומחלל שבת ובא על הערוה
ליוצא ליהרג
יט]
יז] וקא"ל (צ"ק),
לשנותה אפי' לדבר מצוה
שנאמר אם כופר יושת עליו יכול אף בידי
דשגגתו חטאת: כולי עלמא לא פליגי.
יח] לעצמו בין לאחר
ואמר ערכי עלי שלא אמר כלום.
דעובד כוכבים [מיפעא פעי]
2
והיינו (צ"ק), יט] נמי אסור
כשאינו רואה אותה צועק
ומשום דליתא בדמים ליכא למעוטי
דודאי נדרו נדר והקדישו הקדש
אדם כן תלמוד לומר ח] כל חרם לא יפדה אין
לשנותה לדבר הרשות
ואומר היכן [היא] מנורה
דהא איתרבו לעיל (דף ב.) מנוול
ומעריך את אחרים דהא בר דעה
(ש"מ), כ] חייב בתשלומין
לי אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן
שהקדשתי: [שעיזרק טייעא.
ומוכה שחין: כי פליגי באם הזיק.
דמשמע אהזיק לחודיה
גוי סוחר]: שנייה רחבה.
הוא: מלוה על פה. כגון זה
לכפרה מיתות קלות שניתנה שגגתן לכפרה
(ש"מ), כא] מיד. נ"א ונגבה
לדבר מצוה קודם דנשתקע
ובאם הקדיש לא פליגי שמיד שהקדיש
שהזיק ולא עמד בדין על כך קודם
מן היורשין ונודר ומעריך
ממנה שמו: דהא לא שכיח.
מנין תלמוד לומר כל חרם: רבי יוסי אומר
למיתה (ב) : תשלומי נזק כתובין
חל הקדש ולא דמיא למלוה אבל יש
איצטריך דס"ד (ש"מ), כב] נ"א
שהולך תדיר לסחורתו ולא
❖
נודר ומעריך כו': ותנא קמא מי קאמר דלא
ולהכי וגי' צ"ק והכל],
חזי לה ולא פעי ודמי כמי
בתורה ומדאורייתא משעבד ליה בעל
להקשות אמאי לא פליגי באם נדר
שנשתקע שמו ממנה: זימנין
ט] אלא בנודר ומעריך ומקדיש כ"ע לא פליגי
כרחיה: ואיכא דמתני לה. להא דרב
והעריך וי"ל דנקט הזיק משום דקתני
דמיקרי ואתי. ולא חזי לה
ופעי: [דלאו בר העמדה
כי פליגי באם הזיק תנא קמא סבר אם
כ] חיוב בתשלומין (משום) [אהזיק]
יוסף ורבה: חייב. דבר דעה
שיטה מקובצת
והערכה. שאינו יכול לעמוד
משמע דאהזיק לחודיה פליגי ובנודר
הוא: פטורין. דאין לו דמים ועומד
הזיק אינו חייב בתשלומין ורבי יוסי סבר אם
מותר. עי' רשב"א סי'
שהוא כמת וכתיב והעמיד
ומעריך שמא יחול מיד אבל גובה
איכא
הוא ליחבל וכל הנך
תרי"ז: כי פליגי באם הזיק.
כא] כב]
והעריך]: כל חרם לא יפדה.
טו] (ג)
הזיק חייב בתשלומין במאי קמיפלגי אמר רב
כלומר כל שעומד ליהרג
גליון. וא"ת ואמאי לא
מן היורשין ונודר ומעריך איצטריך
ליהרג בדיני ישראל קאמר:
יוסף במלוה על פה גובה מן היורשין קמיפלגי
לא יפדה ערכו שאינו נערך:
קאמר דפליגי בנודר ומעריך
ה)
דס"ד הואיל ואינו נידר ונערך נודר
לחזרת
ולר' חנינא דאמר נערך.
בפלוגתא דמלוה על פה
תנא קמא סבר מלוה על פה אינו גובה מן
אפי' לאחר גמר דין: לפי
וי"ל משום דר' יוסי הזכיר
ומעריך נמי אינו קמ"ל דנודר
היורשין ורבי יוסי סבר ה מלוה על פה גובה מן היורשין י] רבא אמר דכ"ע
שדמיו קצובין. בתורה לפי
בדבריו חיוב תשלומין
ומעריך ומקדיש כשאר בני אדם:
שנים שיש לו: שנותנין ממון
משמע דפליגי רבנן עליה
מיתיבי מלוה על פה אינו גובה מן היורשין והכא במלוה כתובה בתורה
ו)
יא]
ומתכפר להן. שנאמר השור
אבל בנודר ומעריך לא איירי
יסקל וגם בעליו יומת מיתה
מתני' בחיוב היורשין
קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה כתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא ורבי יוסי סבר ככתובה
בידי שמים וסמיך ליה אם
ואפילו ר' יוסי לא קאמר
בשטר דמיא ואיכא דמתני לה אהא היוצא ליהרג הוא שחבל באחרים חייב אחרים שחבלו בו פטורין
כופר יושת עליו אלמא אית
אלא בנודר ומעריך וחל
ז)
להו פדיון למומתין בידי
נדרו וערכו ואם יוכל ישלם
רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הוא אם חבל באחרים פטור שלא ניתן לחזרת עמידת בית דין
שמים: [ת"ל כל חרם לא
בחייו. לשון הרא"ש ז"ל:
יפדה. מי שעומד לחרם
מכלל
ליהרג אין לו פדיון: מיתות
חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה כמו מגדף ומכה אביו ואמו: מיתות קלות שניתנה שגגתן לכפרה. כל שאר חייבי מיתות בית דין] ת"ל כל חרם. מרבה הני והני: [ות"ק מי קאמר דלא. מי קאמר דאינו נודר מעריך ומקדיש: אלא בהני לא
פליגי אלא באם הזיק פליגי]: מלוה על פה. דנזקין הן כמלוה על פה דלא הוי כחוב גמור הכתוב בשטר: [מלוה הכתובה בתורה דנזק הכתוב בתורה: ככתובה בשטר דמיא. וגובה מן היורשין]: ואיכא דמתני להא דר' יוסף דאמר במלוה
ע"פ גובה כו' אהא היוצא ליהרג: שלא ניתן לחזרת עמידת ב"ד. שהואיל ונגמר דינו ליהרג אין חוזרין ומביאין אותו לפני ב"ד בשביל שחבל לפי שאין מענין את דינו אלא מאחר שנגמר דינו ליהרג [לאלתר] יהרג משום צער בעלי חיים: