קרבן באחד באדר פרק ראשון
שקלים העדה
ב.
מסורת הש"ס
הלכה א מתני' באחד באדר משמיעין על השקלים. ב"ד שולחין בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהם ולמה באחד באדר מפרש בגמ': ועל הכלאים. מכריזין שימעטו
א) (מגילה י"ג: כ"ט. מו"ק ו.),
הזרע האחר עד שלא ישאר בו רובע קב לסאה: בט"ו בו קורין את המגילה בכרכים. המוקפין חומה מימות יהושע בן נון איידי דבעי למתני דבט"ו
ב) ירושלמי ר"ה פ"א הל"א,
באדר שלחנות יושבים במדינה תני נמי כל מה שהיו עושין בו ביום ולהכי לא תני שבי"ד קורין את המגילה בשאר עיירות דלא חש למיתני מה שנעשה בכל החדש: ומתקנין את הדרכים
ג) עי' ר"ה ז א, ד) מגילה
ואת הרחובות. והשווקים שנתקלקלו בימות הגשמים בשביל עולי רגלים א"נ בשביל הרוצחים בשגגה כדכתיב תכין לך הדרך: ואת מקוות המים. אם נתרבה בהם טיט מנקין אותן
ו: ירושלמי מגילה פ"א הל"ה,
ואם נחסר שיעורן ממשיכין להן מים וממלאין
ה) ירושלמי מגילה פ"א הל"א
ריבב"ן
אותן: כל צרכי רבים. מפרש בגמרא: ומציינין
והל"ג ופ"ב הל"ג, ו) יוסה,
את הקברות. שלא יאהילו עליהם הכהנים ועושי
ז) ירושלמי שם פ"א הל"ה,
פירוש רבינו יהודה בן בנימין הרופא זצוק"ל:
באחד
❖
ח) נ"א, ט) לקמן פ"ג משנה א,
טהרות והציון הוא שממחים סיד ושופכין אותו
סביב הקבר ובימות הגשמים היה הסיד נמוח וצריך
משנה א
באחד באדר משמיעין על השקלים.
לחזור ולציינו: גמ' בעונתן. בזמנן קודם ר"ח
לפי שצריך להביא בא' בניסן מתרומה
עין משפט
ניסן כדי שיכולין לתרום תרומת הלשכה שממנה
חדשה כדאמר במגילה [דף כט:] זאת עולת חדש
לוקחין קרבנות לצרכי השנה הבא מניסן ואילך ולכך
נר מצוה
בחדשו חדש והבא קרבן מתרומה חדשה תמידין
משמיעין באחד באדר שלשים יום קודם: תרומת
באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים
א) א
ב
ומוספין הבאין בר"ח ניסן נקנין משקלים חדשים
א
א מיי' פרק א משקלים
הלשכה. הוא התרומה שתורמין מן הלשכה שנתנו
ג ובחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים
ולמה באחד באדר כדתניא דורשין בהלכות פסח
הל"ט:
בתוכה כל השקלים כדתנן לקמן פ"ג: ומר ר"ש
ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות
קודם לפסח שלשים יום ואפי' לרשב"ג דאמר ב'
ב
ב מיי' פרק ב מכלאים
בר"י. [ואמר] דהיינו טעמא דתורמין הלשכה דוקא
שבתות הואיל ושולחנין יושבים במדינה בט"ו
המים ועושין כל צרכי הרבים ומציינין (על) [את]
הלט"ו:
בר"ח ניסן: כתחלתה. כמו שהיתה תרומה ראשונה
ג
הקברות ויוצאין אף על הכלאים: גמ' ולמה באחד
באדר מקדימין מא' באדר: משמיעין. מכריזין כמו
ג מיי' פרק א ממגילה
בשעה שהוקם המשכן שהיתה בר"ח ניסן כן לדורות
ד
ויעבירו קול ביהודה וכן וישמע שאול את העם
הלכה ד טוש"ע או"ח
נמי מר"ח ניסן מתחילין לתרום מן החדש: נאמר
באדר כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן
סימן תרפח סעיף א:
כאן חדשי. זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה:
ומכריזין [על הכלאים] לפי שצמחין ניכרין ואעפ"כ
ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה ה באחד
ד
ד מיי' פרק ב מכלאים
ונאמר להלן חדשי. ראשון הוא לכם לחדשי השנה:
לא היו עוקרין ומפקירין לאחר תקנה עד ט"ו באדר
בניסן ומר רבי שמואל בר רב יצחק תרומת
ב)
הלט"ו:
שבק רבי טבי וכו'. הניח ר' טבי רישא דברייתא
שיהא גדול קצת שיוכל לעוקרו: בכרכין. המוקפין
ה ה מיי' פרק ב משקלים
ואמר הסיפא לחוד: דל כן. ולא נכון לעשות כן
הלשכה כתחלתה דכתיב ויהי בחדש הראשון
1
חומה מימות יהושע בן נון: ומתקנין את הדרכי'.
(א)
הל"ו:
שקיצר במקום שהיה לו להאריך דמסיפא לא שמעי'
לפי שנתקלקלו מחמת המים: ואת מקוות המים.
בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן. ותני עלה
❖
ו ו מיי' שם הל"ה:
דמדאורייתא צריך להביא מן החדש: ת"ל בחדשו
שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין והטובל שם לא
ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה רבי
(א)
לחדשי. דה"מ למכתב זאת עולת החדש: בחדש
עלתה [לו] טבילה כדתניא בספרא אך מעין ובור
טבי רבי יאשיה בשם כהנא נאמר כאן חדשי
ג)
2
[א]
אחד כו'. וה"פ זאת עולת החדש בחדשו שיחדש
מקוה מים מעין מטהר בזוחלין ואין המקוה מטהר
ויביא מתרומה חדשה לכל חדשי השנה: יכול באיזה
ונאמר להלן חדשי מה חדשי שנאמר להלן אין
3
נוסחת הבבלי
בזוחלין אלא באשבורן פי' נוטפין מי גשמים
חודש שירצה. יתרום לכל חדשי השנה: ויתנו
מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא
כדאמרי' בפ' במה אשה [שבת סה.] אבוה דשמואל
(א) ר' טבי כו' בשם רב
קול ביהודה ובירושלם. להביא לה' משאת משה
מניסן (ב) א"ר יונה שבק רבי טבי ראשה דמתניתא
עביד לבנתיה מקוה ביומי ניסן ומפצי ביומי
כהנא: (ב) ואמר סיפא דלא
עבד ה' והיינו השקלים ש"מ שמכריזין על השקלים:
כן כו': (ג) רב סימון
תשרי. אי נמי לפי שמעיינות מתמעטין בקיץ
ואמר סופה דל כן כהדא דתני זאת עולת
2
(ב)
[ב]
תמן תנינן. מגילה פ"ק: אף שימוע שקלים וכלאים
כו': (ד) ורב בשם כו':
עושין מקוה ממי גשמים בחורף לצורך הקיץ
חדש בחדשו יכול יהא תורם בכל חדש וחדש
איכא. בין אדר ראשון לשני שאין משמיעין אלא
(ה) כלום אומרים שיוצאין על
כדאיתא בתוספתא מו"ק כל מקוה שאין בו
בשני: ר' חלבו וכו' עד זמן קרייתה ל"ג: ויאות.
ת"ל בחדשו לחדשי (השנה) בחדש אחד הוא
כו' אלא כדי כו': (ו) מן
ארבעים סאה מושכין לו אמת המים ומשלימין
שפיר קאמרת דשימוע שקלים וכלאים אינן אלא
תורם לכל חדשי השנה יכול באיזה חדש שירצה
תיבת לא כו' עד בא' בניסן
לו ארבעים סאה כדי שיהא כשר להקוות עליו:
בשני: עד כדון וכו'. עדיין יש בשנה קודם ר"ח
מוקפין: (ז) בפרוס החג
נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי מה
[ג]
(ג)
ניסן ששים יום ולמה יקדמו כל כך: עד כדון אינון
מציינין על הקברות. בריש מו"ק תנן מתקנין את
בפרוס עצרת: (ח) לא נאמר
חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף
דקיקין. עדיין הצמחים דקים ואינן ניכרין לידע
הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועושין
❖
הלין הקרובין:
אם הם כלאים: מעתה. דעיקר טעם הכרזה כדי
כל צרכי הרבים ומציינין על הקברות ויוצאין על
חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן: מהו
שיביאו בעונתן דוקא א"כ למה משמיעין על שקליהם
הכלאים משמע שבחולו של מועד היו יוצאין
משמיעין. רב הונא אמר מכריזין היך מה דאת אמר
באדר הא אי אפשר להן להביאן קודם ר"ח ניסן
קשיא ציון אציון קשיא כלאים אכלאים ציון אציון
(ד) 4 ויתנו קול ביהודה ובירושלם תמן תנינן אין ד)
הגהות הב"ח
וי"ג מראשו של חורף וה"פ לפי דבריך צריכין בני
ל"ק כדמפרש בירושלמי תפתר שירדו גשמים
בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה
בבל להשמיע בראשו של חורף כדי שיבואו לירושלם
אחר שציינוהו בט"ו באדר ושטפו הציון וגם יש
(א) גמ' כתחילתה שנאמר
בראש חודש ניסן: והא תנינן. לקמן פ"ג: בפרוס
ומתנות לאביונים ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי
(ג)
להקשות דרכים ורחובות אדרכים ורחובות ויש
ויהי בחדש הראשון. נ"ב
הפסח. היינו ט"ו יום דפרוס לשון מחצה הוא
אף שימוע שקלים וכלאים ביניהם [ד]רבי חלבו ורב
ה)
לתרץ שירדו גשמים וחזרו וקלקלו כדאמר בפ"ק
תרומת הלשכה היתה ביום
ושלשים יום קודם החג שואלין ודורשין: ה"ג א"כ.
שהוקם בו המשכן כדתניא
דר"ה בניסן נמי שכיחי קטרי כלאים אכלאים ל"ק
הונא רב בשם ר' חייא רבה הכל יוצאין בי"ד
(ד)
לפי משמעות משנה זו נאמר דג' זמנים אלו קבעו
בס"ע ובמס' שבת פרק ר"ע
[כדמתרץ] בירושלמי כאן בבכיר כאן באפיל
שהוא זמן קרייתה א"ר יוסי ויאות כלום אמרו
ו)
ז)
לתרום משקלי הקרובים לירושלם בפסח והרחוקים
אותו יום נטל עשר עטרות
ובבבלי עוד מתרצין כאן בזרעים כאן בירקות
קצת בעצרת והרחוקים ביותר בחג נמצא שדי אף
משמיעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראל את
ראשון למעשה בראשי' ראשון
גרסינן במ"ק [דף ו.] ועד כמה הן יוצאין כאותה
לבני בבל בהכרזת אדר שעדיין יש פנאי שיביאו
שקליהן בעונתן אם את אמר באדר הראשון עד
לנשיאים ראשון לכהונ' ראשון
ששנינו כל סאה שיש בה רובע זרע ממין
משנת אליהו
לעבוד' דהיינו סדר עבודת
כדון אית בשתא שיתין יומין כלום אמרו יוצאין
(ה)
אחר ימעט ובמסכת כלאים היא שנויה:
באחד ולמה באחד באדר כו'. בבבלי מגילה (יג ב)
צבור תמידין שבאין מתרומת
אף על הכלאים לא כדי שיהיו הצמחין ניכרין (ה)אם
הלשכה: (ב) שם אמר ר'
אמר ר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה
תקלין חדתין
אומר את באדר הראשון עד כדון אינון דקיקין
העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים
יונה שבק ר' טבי רישא
באחד באדר. מפרש בגמרא: משמיעין. מפרש
שקליהם לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על
רבי חזקיה שאל מעתה בני בבל משמיעין על
ואמר סיפא דאמר לא כאן
השקלים. ובירושלמי פ"ק דמגילה ר' לוי בשם רשב"ל צפה
בגמ': על השקלים. שיביאו שקליהן
כהדא דתני זאת. נ"ב פי'
השקלים מראשו של (חודש) חורף [ה] (ו) לא כדי
ח)
הקב"ה שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל אמר
לירושלים: ועל הכלאים. שיעקרו הכלאים עד שלא
דנקט סוף המדרש והשמיט
מוטב שיקדים כספן של בני לכספו של אותו הרשע לפיכך
שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ותיתרם תרומת
ישייר רובע לבית סאה: בכרכין. המוקפות חומה
תחילתו. לא כאן כמו לה
מקדימין וקורין בפ' שקלים. והאי טעמא קאי על ההקדמה
הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן התיב ר'
מימות יב"ן והא דלא תני במתניתין בי"ד קורין
בה"א: (ג) שם נאמר כאן
באחד באדר. דהא בירושלמי שם פ"ג הביא להא דר' לוי
בכפרים ובעיירות גדולות מפרש בגמ' לקמן: ומתקנין
עולא קומי רבי מנא והא תנינן בשלשה
עלה דהלכה ד' ר"ח אדר שחל בשבת קורין בפרשת שקלים
ט) ו
בחדשו לחדשי השנה ונאמר
את הדרכים. שנתקלקלו מימות הגשמים מתקנין
כו' מקדימין ר' לוי כו' לפיכך מקדימין וקורין כו' ומאי
להלן ראשון לחדשי השנה מה:
פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח
אותן בשביל עולי רגלים א"נ בשביל הגולים לערי
דקדמינן וקרינן שקלים לעולם בתחלת אדר הוא נמי מטעמא
(ד) שם ויתנו קול ביהוד'
בפרוס העצרת בפרוס החג אמר ליה (לא)
מקלט כדכתיב תכין לך הדרך (דברים יט): מקואות
(ז)
(ח)
דהשמעת שקלים כדפירש"י במתני' הנ"ל (מגילה כט א)
ובירושלם להביא לה' משאת
המים. לנקותן מטיט או להמשיך מים לתוכן אם
ד"ה קורין בפ' שקלים להודיע שיביאו שקליהן באחד כו'.
נימר אילין דקריבין בפרוס הפסח אילין דרחוקין
משה עבד אלהי' תמן. ונ"ב
ושם בגמ' מפרש על השמעת שקלים באחד באדר כיון
נחסרו משיעורן: כל צרכי הרבים. מפרש בגמרא:
בפרוס העצרת ואילין דרחוקין מנהון בפרוס החג
נראה דל"ג הכי דלא כתיב
דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה קדמינן וקרינן באחד
ומציינין את הקברות. בסיד כדי שיפרשו הכהנים
בהאי קרא לשון שמיע' אלא
באדר כי היכי דליתו שקלים למקדש ולפ"ז תרין טעמי
א"ל
ועושי טהרות ולא יאהילו ולפי שביה"ג היה הסיד
בירושלמי וכן בבבלי על א' באדר. בטעמא דר"ל על א'
ה"ג ואשר ישמיעו ויעבירו
נימוח מחמת הגשם לכך היו צריכים לחזור ולציינן:
באדר צ"ל דלכך ההקדמה בא' להגן על זה החדש שנפל הפור לבלען כדגים ושינוי לישנא דבבלי שעתיד
קול בכל עריהם ובירושלם
ויוצאין אף כו'. מפ' בגמ': גמ' כדי שיביאו וכו'. מפני שבאחד בניסן היו צריכים
לשקול שקלים על כו' שקליהם לשקליו כו'. מדוקדק מאד ע"פ מ"ש בילקוט דאסתר ועשרת אלפים ככר
לאמר צאו והביאו עלי זית
להקריב קרבנות הצבור מתרומה חדשה כדלקמן מש"ה היו ב"ד מקדימין להכריז על
אר"ל גלוי וידוע שעתיד המן כו' א"ל אם רצונך כסף מן הגרוטאות שבביתי אני מביא ושוקל ע"י
[נחמיה ט'] וכ' הרא"ש שאין
השקלים באחד באדר דהיינו שלשים יום קודם כדי שיביאו שקליהן: בעונתן. בזמנן
האומנים כו' א"ל הואיל ואתה רוצה לקח' ממני אותם יהודים שמשכימים ואומרים ה' אחד איני
צריך למחוק הגירסא דלא דייק
קודם ר"ח ניסן: תרומת הלשכה. שתורמין מן הלשכה שנאספו בתוכה כל השקלים כדתנן
מוכרן לך שהן פקדון בידי ומתיירא אני שמא יעשה לי כשם שעשה לסיחון ועוג כו' ונבוכדנצר כו'.
לקמן פ"ג: אר"ש בר"י. בא לפרש מה ראו לתרום תרומת הלשכה מן החדשה בא' בניסן דוקא:
על השמעה שהוא לשון הכרזה
א"ל המן לאחשורוש כל אותם הדברים הי' כשהי' בהמ"ק קיים והי' הקב"ה רצוי להם והיו מביאים
כתחלתה. כמו שהיתה תרומה ראשונה שתרמו ישראל במדבר: ה"ג לחדשי. זאת עולת חדש
שקליהם אבל עכשיו הוא כעוס עליהם. ואני סוכם לך חשבון ס' רבוא בקע לגלגלת שהוא י' אלפים
רק מביא ראיה שצריך לזרז
ככר כסף א"ל פקדון הוא בידי כו' נפיל גורלות כו' ע"ש. וזהו שדקדקו שעתיד המן לשקול שקלים
בחדשו לחדשי השנה: להלן לחדשי. ראשון הוא לכם לחדשי השנה: שבק ר' טבי רישא כו'.
את בני ישראל במצו' המוטלין
על ישראל דהיינו סכום השקלים כנ"ל לפיכך הקדים כו' ועי' תוס' מגילה (ט"ז א' ד"ה ודחי כו'
בתמיה דהא מסיפא לחוד לא ידעינן מידי: נאמר כאן לחדשי. דהל"ל בחדשו לשנה וע"כ הוה
עליה' שיביאום מעצמם ע"כ:
שמעתי כו'): כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ותיתרם כו'. מסוגיא דמכילתין משמע דטעם
❖
ידעינן מיניה דבחודש א' יהא תורם לכל השנה דהא כולה יתירא והשתא דכתיב נמי לחדשי
(ה) שם אם את אמר באדר:
ההקדמה להשמיע השקלים באחד באדר משום דשקדו חכמים על תקנות תרומה חדשה שלא יאחרו
ע"כ לג"ש אתיא: כמה דתימא. כלומר הא דתקנו להכריז אסמכו אקרא דכתיב ויתנו וגו':
ישראל עונתה. ובפסיקתא רבתי ריש פרשת כי תשא קאמר שלא לדחוק את ישראל היו מחזירין את
ויתנו קול כו'. וסיפא דקרא להביא לה' משאת משה עבד ה' ואיירי התם בשקלים כדמוכחי
ישראל מר"ח אדר. ונ"מ לענין אם השמיעו שקלים באחד באדר א' דלטעמא דפסיקתא א"צ לחזור
קראי דיהואש במלכים (ב יב) דכתיב כסף עובר והיינו שקלים שנא' כל העובר על הפקודים:
ולהשמיע באדר ב' משא"כ לטעמא דסוגיין וכדקאמר לקמן בסוגי' אף השמעת שקלים בינייהו וניחא
הגהות הגר"א
אלא מקרא מגילה כו'. שאם קראו המגילה באדר א' צריכים לחזור ולקרותה בשני: השמעת
לפ"ז לישנא דמעתה בני בבל משמיעין מראשו של חורף דאתא לאפוקי לטעמא דפסיקתא:
שקלים וכלאים בינייהו. שאינו נוהג אלא בשני דוקא ואם השמיעו בראשון חוזרין ומשמיעין
ר' סימוי בשם ריב"ל אף השמעת שקלים וכלאים בינייהו. וא"ת וכי פליג ריב"ל אמתני' דקתני
[א] גמ' נאמר כאן לחדשי וכו'
בשני: יאות. נכון כן בנות צלפחד דוברות מתרגמינן יאות כו': עד כדון. הוא כלשון
אין בין אדר כו' אלא קריאת מגילה ומתנות לאביונים. ואין לומר תני ושייר דהא אין בין קתני ועי'
ונאמר להלן לחדשי וכו' מה
עדיין שבבבלי: אית בשתא ס' יומין. מאדר א' עד ניסן ואי אמרת להקדים כל כך חיישינן שמא
תוס' ריש פ' מרובה וי"ל דריב"ל לטעמי' אזיל דפסק לקמן כרשב"ג דאמר שכל מצות הנוהגות
לחדשי האמור וכו' אף לחדשי
בשני אין נוהגות בראשון ולקמן בסוגיין מוקי למתני' כרשב"ג דאמר לא בא אלא ללמדך כו' ולדידי'
יסמכו שיש לפניהם עוד שהות הרבה ובתוך כך יפשעו ולא יביאו בזמנן ואשכחן בכמה דוכתי
וכו' כצ"ל דהא בקרא כתיב
שפיר שייך למינקט עוד הני מילי בינייהו והא דקתני במתני' אין בין כו' הא כבר אוקימנא בבבלי
שחשו חכמים לצמצם בזמנן שלא יקדים ושלא יאחר: אינון דקיקין. הצמחים הם קטנים ואינם
זאת עולת חדש בחדשו לחדשי
שם (ו ב) דמתני' רשב"ג וחסורי מחסרא וה"ק אין בין י"ד שבאדר הראשון לי"ד שבאדר הב' אלא
ניכרים לידע אם הם כלאים: ר' חזקיה שאל מעתה כו'. כלומר שאל אצל בני בהמ"ד אם יסכימו
השנה: [ב] ה"ג לא כן תני:
כו' ובאמת גם סדר פרשיות אסיק שם דס"ל למתני' דאתי כרשב"ג דאי קרו בראשון קרו בשני וסדר
על שיטתו הנכונה בעיניו וכ"ה סוגית הירושל' בכ"מ דקאמר שאל אינו לשון שאלה ואבעיא אלא
[ג] נאמר כאן לחדשי וכו' מה
פרשיות אתינן עלה ג"כ מטעמא דהשמעת שקלים כדאמר במגילה כ"ט ב' וכדכתיבנא לעיל וש"מ
שהי' ברור בעיניו ולא שאל אלא אם נכון גם בעיני בני בהמ"ד: מעתה. שהטעם דהשמעת
שפיר דאי קדים להשמיע באדר א' חוזרין ומשמיעין וכדפרישית והא דלא קאמר אלא הני ב' שקלים
לחדשי האמור כו' אף לחדשי
שקלים וכלאים דוקא בשני משום דבאחד עדיין יש שהות הרבה וכנ"ל א"כ בני בבל שהם רחוקי'
וכלאים ולא אינך דמתני' משום דרצה למיחשב הני דאי עביד באחד חוזר וזה דוקא בשקלים וכלאים
וכו' כצ"ל: [ד] ר' חלבו וכו'
מא"י צריכים להשמיע מראשו של חורף בכדי שיהיה להם שהות להביא שקליהן עד א' בניסן לא"י:
מטעמא דקאמר בסוגיין ובבבלי שם משא"כ במילי אחריני דלכתחלה מצוותן בשני אבל אי עביד בראשון
עד זמן קרייתה ל"ג וע'
בני בבל. בבל רחוק מירושלים הרבה כדכתיב נוצרים באים מארץ המרחק (ירמיה ד)
וכן תנן
אינו חוזר דלא מתקלקל תיקונייהו משום חד חדש ובירושלמי דמגילה על המתני' דאין בין מביא לה ג"כ
בק"ע: [ה] צ"ל כדי שיביאו
בפ"ג הל"ד והשלישית לשם בבל ומדי ומדינות הרחוקות: בג' פרקים כו' תורמין את הלשכה.
להא דרשב"ג ודריב"ל דפסק הלכתא כוותי' ואח"כ למימרא דר"ם בשם ריב"ל אף השמעת כו': עד כדון
ישראל וכו' ותיבת לא ל"ג:
אית בשתא שיתין יומין. עי' רש"י בריש ברכות ד"ה כדי להרחיק כו' שלא יאמר יש לי עוד שהות כו'
לשכה גדולה היתה במקדש שבה היו מכניסין תחלה כל השקלים ואח"כ כשהיו רוצים ליטול מן
הלשכה ליקח בהן קרבנות צבור לא היו נוטלין ממנה בפעם א' כדי צורך הקרבנות של כל השנה
אלא היו נוטלין מן הלשכה בג' פרקים בשנה: בפרוס הפסח. דהיינו ט"ו יום קודם הרגל כדלקמן: לא יאמר. בתמיה וכי לא יאמר: הלין דקרובין בפרוס הפסח כו'. דקס"ד דמש"ה
תורה אור השלם
1 וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן: שמות מ יז 2. וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי
הַשָּׁנָה: במדבר כח יד 3. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ ח¢ דָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: שמות יב ב 4. וַיִּתְּנוּ קוֹל בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם לְהָבִיא לַיְיָ מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל
בַּמִּדְבָּר: דברי הימים ב כד ט