קרבן מצרפין
שקלים פרק שני שקלים העדה
ז:
מסורת הש"ס
לפי שיש תורת כלי עליו ומותר לטלטלו: ה"ג ור"י בן קיסמא שמו אמר תמהני אם לא הוה בהכ"נ זה ע"ז. הרי דאין לכעוס על דברים הנעשים בבהמ"ד: וחזר ר"י ואמר
א) שבת פ"ק הל"ב וקדושין
פ"א הל"ז, ב) למה לי שאני
הכדין מחבריה. וכי מה אתם מדמין נדון שלפנינו להתם דהתם חברים היו ולא היה להם לכעוס אבל ר"א תלמידי הוא ומותר לי לכעוס עליו: כן צוה יהושע. העיד עליו
צריכין רחושין, ג) מילת והיה
המקרא שכל מה שעשה מפי משה עשה אפילו מה שאמר סתם שהרי אי אפשר בכל דבר ודבר שאמר יהושע אמר כך אמר משה ואפילו הכי אסהיד קרא דמפי משה הוה אלא
ליתא במקרא, ד) ירושלמי
שהכל יודעין וכו': מאי כולי האי. דקפיד על ר"א שלא אמר הלכה משמו: ומשני דבעי וכו'. שרצה שיאמרו שמועה משמו אף לאחר מיתתו ואם בחייו לא יאמרו משמו כ"ש
ברכות פ"ב הל"א ור"ה פ"א
לאחר מותו: שיהא חי וקיים לעולמים. בעה"ז
ריבב"ן
הל"א ומו"ק פרק ג הל"ז
הרי אמר הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא:
רבי אליעזר ורבי יוסי עד שקרעו ס"ת בחמתן קרעו
ודברים רבה פ"ה, ה) סוכה
מתני' בשלשה פרקים תורמין את הלשכה.
רוחשות. נעות: דובב שפתי ישנים. רישיה דקרא
מט ב, ו) (בכורות נז ע"ב),
ס"ד אלא שנקרע ספר תורה והיה שם זקן א' ורבי
וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים: כומר. כלי
תחלה היו מניחין השקלים בשופרות שהיו במקדש
❖
ז) שם נח א,
יוסי בן קסמא שמו אמר תמיהני אם לא הוה בהכ"נ
שמניחין בו ענבים עד שמתחממין והיין נוח לצאת:
כדתנן בפרקין דלעיל נתמלאו השופרות מניחין
דובב. היין רוחש ונע ויוצא למעלה: קונדיטין.
כל הכסף בלשכה ובג' פרקים הללו תורמין בג'
זה בית ע"ז וחזר ואמר הכדין מחבריה נכנס לפניו
כוס של דבש עם יין ופלפלין: חמר עתיק. יין
קופות וכל קופה מחזקת ג' סאין והיא נקראת
רבי יעקב בר אידי א"ל כתיב כאשר צוה ה' את
1
עין משפט
ישן: אע"ג. שכבר עבר זמן מה ששתה עדיין
תרומה: בפרוס הפסח. ירושלמי א"ר אבהו כל
משה עבדו כן צוה משה את יהושע וגו' וכי כל
נר מצוה
טעמו בפיו ובהא פליגי מ"ד כמאן דשתה קונדיטין
הן דתנינן פרס פלגא דהיינו ט"ו יום קודם לפסח
דיבור ודיבור שהיה יהושע יושב ודורש היה אומר
בעינן נמי שעשה מעשים טובים בעוה"ז כמו שיש
א א מיי' פרק ב משקלים
שהן חצי מל' יום שדורשין בהלכות פסח קודם
כך אמר משה אלא יהושע יושב ודורש ויודעין הכל
בקונדיטין עוד בשמים טובים אבל אמירת הלכה
הל"ה:
לפסח והן גרנות למעשר בהמה שנתחייב לעשרן
לחוד לא מהני ומ"ד כמאן דשתה חמר עתיק לעולם
ב ב מיי' פרק ז מבכורות
שהתורה של משה היא אף אתה אליעזר יושב
כתבואה שנתחייבה בגורן בתרומה לאחר שנעשה
מהניא ליה אמירת ההלכה שיהו שפתותיו דובבות
הל"ח:
ודורש והכל יודעין שהתורה שלך היא אמר להן
כרי. ירושלמי א"ר יוחנן מפני שהם פרקי לידה
ג ג מיי' פ"ד מיו"ט הלכה
בקבר: ה"ג רב גידל אמר האומר שמועה בשם
מפני מה אין אתן יודעין לרצות כבן אידי חבירנו
יש מהן שמבכירות סמוך לפסח ויש מהן
אומרה וכו'. יראה בעל שמועה כאילו עומד לנגדו
כ"ו ופ"ב מחגיגה הלכה
שמאוחרות אחר פסח ר' אחא ור' תנחום בשם
ורבי יוחנן מאי כולי האי דבעי דימרון שמעתא
ט:
שע"י כן יגיד הדבר על אופנו דעיקר הלימוד מרבו
ריב"ל כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים והכי
ד ד מיי' פרק ז מבכורות
משמיה דאף דוד ביקש עליה רחמים שנאמר
[א]
בראיית פנים דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך:
❖
איתא בבכורות בפ' בתרא: בן עזאי אומר בכ"ט
הל"ח:
אך בצלם. שעומד לנגדו והיינו צלם של רבו יתנהג
אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלה
2
באדר כו'. במאי קא מפלגי ר"ע סבר אדר
האיש האומר השמועה: ה"ג כתיב רב אדם וכו' זה
וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקים לעולמים
סמוך לניסן זמנין חסר זמנין מלא זמנין דמקלע
שאר כל אדם. וה"פ רוב בני אדם יקרא איש תורתו
אלא כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אזכה שיהו
ביום ל' וזמנין דמקלע ביום כ"ט מש"ה לא קבע
ואינו מקפיד לומר בשם האומרו. ל"א הרב שבאדם
נוסחת הבבלי
דברי נאמרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שמעון
ליה זמן ובן עזאי סבר אדר סמוך לניסן לעולם
כלומר מי שהוא גדול בתורה יקרא כל איש ואיש
(א) רב גדיל אמר כו':
בן נזירא בשם ר' יצחק אמר כל תלמיד חכם
חסר והלכך קבע ליה בכ"ט שהן ט"ו יום קודם
תורת חסד שהיה על לשונו שיאמרו שמועות משמו
(ב) פלגא בל' יום כו':
שאומרים דבר הלכה מפיו בעולם הזה שפתיו
לרגל באחד בסיון איידי דלא נפישי בהמות
מפי השמועה בלבד כן פירש ביפה מראה וראשון
(ג) ר' תנחם בר חייא כרי
נראה לי: זה ר"ז. שאינו אומר שמועה בשם אדם
לעשר שרובן יולדות באדר ונתעשרו כבר אי
❖
רוחשות עמו בקבר שנאמר וחכך כיין הטוב וגו'
3
כו': (ד) עובר תמן כו':
אלא א"כ נתאמת לו מי אמרה: ה"ג דאמר ר"ז
אמרת ליקדום ט"ו קודם הרגל אדמטי רגל
דובב שפתי ישנים מה כומר של ענבים זה כיון
לית אנן צריכין חוששין לשמעתתיה דרב ששת.
שלמי: בכ"ט באב. בן עזאי לטעמיה דאמר
שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף שפתותיהם
וכ"ה בפ' קמא דשבת וה"פ אין אנו צריכין לחוש
האלולים מתעשרין לעצמן דמספקא ליה אי אחד
הגהות הגר"א
של צדיקים כיון שאומרין דבר הלכה מפיהם של
לשמועות שאמר רב ששת בשם הגדולים: דהוא
באלול ר"ה למעשר בהמה אי אחד בתשרי ר"ה
צדיקים שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר מה הנאה
גברא מפתחא. שעיניו סתומות וכמו שקורין לסומא
[א] צ"ל אף דוד: [ב] צ"ל
למעשר בהמה ופריך ליעשרינהו ביום ל' באב
סגי נהור כך קורין אותו מפתחא לשון פתוח וכיון
לו בר נזירא אמר כהדין דשתי קונדיטון רבי יצחק
מה כתיב והיה כי ימלאו
זמנין דמחסרי ליה לאב ובעינן למעבד היכירא
שאינו יכול לראות האנשים ששומע מפיהם ואפשר
ימיך ושכבת את אבותיך
אמר כהדין דשתי חמיר עתיק (אע"ג דלית ליה)
לחדש ולישן כדכתיב עשר תעשר את כל תבואת
וכו': [ג] מלת צבור מיותר
שמא איניש אחרינא והוא טועה בטביעת קלא כן
זרעך אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן
אע"ג דשתי ליה טעמא בפומא. רב גידל
(א) א)
וצ"ל אלא להקריב קרבנות
פירש בי"מ ולי נראה כיון שאינו רואה אינו יכול
וכו' שנה שנה כל אחד ואחד בתוך שנתו ר'
❖
אמר האומר שמועה בשם אומרה יראה בעל
וכו':
לכוין הדברים שהרי אי אפשר לו לאמרה כאילו
אלעזר ור"ש אומרים באחד בניסן דס"ל כרשב"ג
שמועה כאילו עומד לנגדו שנאמר אך בצלם
4
בעל השמועה עומד לנגדו שהרי לא ראה אותו
דאמר שתי שבתות דורשין קודם לרגל בא' בסיון
מעולם הלכך אין סומכין עליו בזה: ה"ג חכים ר'
יתהלך איש כתיב רב אדם יקרא איש חסדו זה
5
כדאמר בן עזאי לעיל. בכ"ט באלול ר' אלעזר
לבר פדה דאת אמר שמעתא משמיה. וה"פ וכי
ציון ירושלים
שאר כל אדם ואיש אמונים מי ימצא זה רבי זעירא
ור"ש לטעמיה דאמרי באחד בתשרי ר"ה למעשר
מכיר אתה לבר פדה שאתה אומר שמועה משמו
דא"ר זעירא ליתנן צריכין חששין לשמעתיה דרב
ב)
כל המשהה טבלו עובר
בהמה: וא"א לעשר ביו"ט. ופריך ותיפוק ליה
שמא המגידים לך משמו משקרים. ל"א שמא בר
בבל תאחר. עי' רמב"ם
ששת דהוא גברא מפתחא אמר ליה ר' זעירא לרבי
דבעינן למיעבד היכרא לחדש ולישן חדא ועוד
פדה לא אמרה אלא איניש אחרינא אמרה: א"ל
פרק יד ממעה"ק ה"ג
אסי חכים רבי לבר פתייא דאת אמר שמעתא
קאמר חדא דבעינן למיעבד היכרא לחדש ולישן
ר"י אמרה משמיה. וחזקתו שאינו משקר: אין דור
שכתב סתם מעשרות ולא
ועוד מפני שהוא יו"ט וא"א לעשר ביו"ט מ"ט
משמיה אמר ליה ר"י אמרה משמיה א"ל ר' זעירא
שאין בו ליצנים. משום דבעי מימר שבדורו של
הזכיר מעשר בהמה. ועי'
[משום] סקרתא שצובע בעשירי בראש הכבש
דוד היו ליצנים והוא היה שמח במיתתו לכך מייתי
לר' אסי חכים ר' לרב דאת אמר שמעתתא משמיה
תוס' ר"ה דף ד ד"ה
ליה הכא: אימת יבנה בה"מ. משום דהקב"ה אמר
ואסור לצבוע ביו"ט וקשה בלא"ה נמי אין מעשרי'
למעשרות דה"ה תרומה
א"ל ר' אדא בר אהבה אמרה משמיה אין דור
❖
לו רק אתה לא תבנה הבית נמצא חיי דוד מעכבין
ביו"ט דתנן בביצה בפ' בתרא אין מקדישין וכו'
וביכורים:
שאין בו ליצנין כדורו של דוד מה היו פרוצי הדור
בנין בה"מ והיו אומרים מתי ימות ויבנה ביהמ"ק:
ויש לתרץ הואיל דזמנן קבוע הוא מותר לעשר
עושין היו הולכין אצל חלונותיו של דוד אומרין לו
יבא עלי. לשון שבועה הוא יבא עליו כך וכך אם
בשבת דאמר ר' יוחנן מקדיש אדם את פסחו
דוד דוד אימתי יבנה בהמ"ק אימתי בית ה' נלך והיה
לא שכדבריו כן הוא: שמחתי באומרים לי בית ה'
בשבת וחגיגתו ביו"ט ומפרש טעם לפי שקבוע
גליון הש"ס
נלך. אע"ג שמיתתו תלויה בו כמו שמצינו במשה
דוד אומר אע"פ שמתכוונין להכעיסני יבא עלי
תקלין חדתין
[א] עי' בתוס' ר"ה דף
במלחמת מדין: והיה כי ימלאו ימיך וכו'. קרא
אם לא הייתי שמח בדבריהם דכתיב 6 שמחתי
ד ע"א ד"ה ומעשרות
יתירא הוא דה"מ למכתב והיה כי תשכב או כי תלך
שום נחלקו בו ר"א ור"י אם מותר לטלטלו בשבת
באומרים לי בית ה' נלך [ב] ג) 7 והיה כי ימלאו ימיך
וצ"ע שלא הביאו דברי
לנעול בו את הדלת כיון שיש תורת כלי עליו: קרעו
אל אבותיך והיה כי ימלאו ימיך ל"ל: ימים שלמים
ושכבת את אבותיך אמר לו הקב"ה לדוד ימים
ד)
הירושל' ובביאור דברי
משמע בכוונה נקרע משמע ממילא: בהכ"נ זה ע"ז.
אני מונה לך. אע"ג שע"י אריכת ימיו מתעכב בנין
הירוש' עיין ק"ע שפירושו
משום כל הכועס כאלו עע"ז: הכדין בחברי. כלומר
שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים כלום שלמה
הבית אני ממלא לך שנותיך מיום ליום שמעשיו
דחוק ונראה דר"י בא
מה שאירע כך בחברים הוא דאירע ומאי מדמית לה
חביבין לפני הקב"ה מבנין בית המקדש:
בנך יבנה בה"מ אלא להקריב [ג] קרבנות ציבור
שאני כועס על ר"א שהוא תלמידי: נכנס לפניו ר"י
ליתן טעם אמאי קבעו זמן
הדרן עלך מצרפין שקלים
חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן
ה)
בר"א. ג"כ לפייסו: מאי כולי האי. למה הקפיד
ט"ו יום קודם החג דלכל
הלכה א מתני' בשלשה פרקים בשנה
כ"כ על ר"א שיאמר דבר משמיה ומשני אף דוד
הקרבן שנא' עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח:
הטעמים שנאמרו בזה היה
8
תורמין את הלשכה. שבה היו נותנין
בקש עליה רחמים: וכי עלתה ע"ד של דוד שיהא חי
מקום להקדים הזמן או
הדרן עלך מצרפין שקלים
כל השקלים ותורמין ממנה ג' קופות כדתנן בסיפא:
וקיים לעולמים. והלא כבר נגזרה מיתה לבני אדם
לאחרו איזה ימים. ולזה בא
הלכה א מתני' א בשלשה פרקים בשנה תורמין
בפרוס הפסח. ט"ו יום קודם המועד ובגמ' מפרש:
הראשון: בבכ"נ ובבמ"ד. בבכ"נ יאמרו תהלותיו
ר"י ליישב דבאמת הדבר
את הלשכה בפרוס הפסח
והן גרנות של מעשר בהמה. ג' פרקים אלו הן ג'
ותפילותיו ובבהמ"ד יאמרו דבר הלכה משמו והיינו
קשה הרי הנולדים אחר
עולמים דתפלה חיי שעה ותורה חיי עולם והם נגד
גרנות של מעשר בהמה שזמנים אלו קבעו חכמים
בפרוס העצרת בפרוס החג והם גרנות של
פרס החג עובר על ב"ת
ב ו)
עוה"ז ועוה"ב: רוחשות. שאור התורה היוצא מפי
לעשר הבהמה שנולדו וכמו שהגורן קובעת למעשר
ועכ"פ על עשה ובאת
של מעשר בהמה דברי ר"ע בן עזאי אומר בעשרים
האומר מתקשר בהשארת נפשו ולכן רוחשות שמגיע
דגן כך זמנים אלו קובעות לאסור הבהמות שנולדו
שמה ועי' בט"א בר"ה
ותשעה באדר ובאחד בסיון ובעשרים ותשעה באב
בשורש ששנה ממנו ככומר של ענבים: קונדיטין.
באכילה עד שיעשר אבל קודם הפרק מותר לאכול
דף ד' אמנם הדבר נכון
יין עם דבש: חמר עתיק. יין ישן: דהוא גברא
ר' לעזר ור"ש אומרים בא' בניסן בא' בסיון בכ"ט
דהרי אמרו בתענית דף
אע"פ שלא עישר וטעם שקבעו חכמים ג' זמנים אלו
מפתחא. סגי נהור ושמא לא דקדק יפה דכתיב והיו
וגם במאי פליגי הני תנאי מפרש בגמ': גמ' כל
באלול ולמה אמרו בכ"ט באלול ולא אמרו באחד
י' ט"ו יום אחר החג
עיניך רואות את מוריך ואמרו בגמ' האי דמחדדנא
כדי שיגיע אחרון שבישראל
הן דתנינן. כל היכא דתנן פרס פירושו המחצה
בתשרי מפני שהוא יו"ט ואי אפשר לעשר ביו"ט
דחזיתיה לר"מ מאחורי' כו': חכים רבי. וכי מכיר
ג
לנהר פרת. וא"כ כיון
וה"נ המחצה משלשים יום שקודם המועד שדורשין
לפיכך הקדימוהו בכ"ט באלול: גמ' א"ר אבהו כל
אתה אותו: ר"י. שהוא איש אמונים: אין דור.
שאותן שיבואו מנהר פרת
בהלכות המועד: מפני שהן פרקי לידה. הא דתנן
איידי דאיירי לעיל מדוד מייתי ליה הכא: אימתי
הן דתנינן פרס פלגא (ב) פלגא דל' יום קודם למועד
לירושלים נמשך הליכתן
יבנה. והם ידעו מה שאמר הש"י לדוד אתה לא
והן גרנות למעשר בהמה היינו טעמא לפי שבזמנים
ט"ו יום דהיינו פרס
שדורשים בהלכותיו: והן גרנות וכו': א"ר יוחנן
תבנה הבית: יבא. לשון שבועה: כי ימלאו וגו'.
הללו הבהמות יולדות שיש בהמות שמבכירות לילד
החג ואותן אין עוברין
מייתי לה הכא למדרש אף שהיה דוד שמח כ"כ
מפני שהן פרקי לידה ר' אחא (ג) ור' תנחום בר
קודם פסח ויש בהמות שמאחרות עד בין פסח
על הנולדים אח"כ כיון
בבנין בהמ"ק אף שימות מ"מ הקדוש ברוך הוא לא
לעצרת ויש שמאחרות עד בין העצרת לחג: כדי
חייה בשם ריב"ל כדי שתהיה הבהמה מצויה
ז) ד
שאין יכולין להביאן עמהם
עשה כן אלא מלא את ימיו:
שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים. דכיון דאין זמן
לעולי רגלים א"ר יודן שלא יבא לידי בל תאחר א"ר
ולכך קבעו חז"ל זמן זה
הדרן עלך פרק מצרפין שקלים
לעשר הבהמות עד פרוס הרגלים משהי אינשי
בשלשה פרקים תורמין את הלשכה. שהיו מונחים
שהוא זמן קבוע לכל וכשם
יוסה כל [א] המשהה טבלו (ד) עובר בבל תאחר
בהמתם עד אותו זמן דלא לישחטינהו עד שיעשרם
בה כל השקלים: בפרוס. מפרש בגמ':
שאלו אין עוברין כך כל
תמן
בזמן הגורן שהוא סמוך לרגל ונמצא שיהו בהמות
והן גרנות למעשר בהמה. שאלו הזמנים קבעו חכמים
ישראל אין עוברין משא"כ
מצויות לעולי רגלים ליקח מהן בין לאכילה בין לקרבנות: שלא יבא לידי בל תאחר. שמתוך
למעשר הבהמות שנולדו לאסור באכילה עד שיעשר ובפ"ב דבכורות מפרש אמאי קרי לי' גורן
אם היו מקדימין אז היו
אבל קודם הפרק מותר לאכול אע"פ שלא עשר וטעמא מפרש בגמ': בן עזאי אומר כו'.
שהוא תורם סמוך לרגלים לא ישכח מלהקריבן א"נ אם לא יעשר כל פעם סמוך לרגל כי אם
עוברין על הנולדי' לאח"כ
פלוגתייהו מפרש בגמ': גמ' פרקי לידה. הבכורות יולדות לפני הפסח והמאוחרות קודם
בפעם אחת יעשר כל בהמותיו לא יביא כל מעשרותיו ברגל הראשון לירושלים כי רב ממנו
וגם אם יקרבו לא יוכלו
עצרת ויש שאין יולדות עד בין עצרת לחג וכנגדם תקנו חכמים שלשה זמנים למעשר בהמה:
לאכלם ברגל א' ומתוך כך הוא משהה אותן בביתו ויבא לידי בל תאחר: כל המשהה טבלו עובר.
להביא הבאים מרחוק ט"ו
כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים. דכיון דאין גורן מעשר בהמה עד פרוס הרגלים
יום מירושלים וזהו דבא
משנת אליהו
ומשהי אינשי בהמתן עד אותו זמן דלא לשחטינהו עד שיעשרם בזמן הגורן שהוא סמוך לרגל
ר' ייסא לומר דבשביל
ונמצא שיהיו בהמות מצויות לעולי רגלים ליקח מהן בין לאכילה בין לקרבנות: בל תאחר.
י"ד סי' רמ"ב סעיף ט"ז ב' דעות. ורבינו הגאון כתב להשוות ירושלמי ובבלי והביא מירושלמי ראיה
דהמשהה טבלו עובר בב"ת
להיפך דהא קפיד ר"י וכי לא ידע הברייתא וגם ריב"א לא השיב לו מברייתא אלא א"ל אינון
לכך קבעו זמן זה וז"ב:
משמע אינון לבד ומצד המנהג ומ"ש בשבת פ"ט כלום יש עבד יש לחלק בין עבד לתלמיד כמ"ש בהגמי"י שם: הדרן עלך מצרפין שקלים
תורה אור השלם
1. כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְַיָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לֹא הֵסִיר דָּבָר
תהלים לט ז 5. רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא: משלי כ ו 6. שִׁיר
מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה יְַיָ אֶת מֹשֶׁה: יהושע יא טו 2. אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ
הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְַיָ נֵלֵךְ: תהלים קכב א 7. כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ
3. וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים:
אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ: ש"ב ז, יב
סֶּלָה: תהלים סא ה
שיר השירים ז י 4.
8. עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַיְיָ מִזָּבַח: משלי כא ג
אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם: